זכויות, שוויון ומיעוטים
מאמרים על זכויות אדם, שוויון אזרחי, הדרה, מגדר, מיעוטים והקשר בין זכויות לבין דמוקרטיה ליברלית.
מאמר יכול להופיע ביותר מנושא אחד כאשר הוא עוסק, למשל, גם בזכויות וגם במוסדות או גם בפופוליזם וגם בבית המשפט. בעמוד זה מופיעים 476 תקצירים שמשויכים לנושא.
חדש באתר
עבודה סוציאלית עם המיעוט הערבי בישראל בתקופת הקורונה
המאמר של חני נוימן מנתח את עבודתם של עובדים סוציאליים ציבוריים עם המיעוט הערבי בישראל בתקופת הקורונה. המחקר נשען על 25 ראיונות עומק עם עובדים סוציאליים שעבדו במחלקות רווחה ביישובים ערביים ובערים מעורבות, בתקופה שבה שירותים נסגרו, מידע רשמי בערבית הגיע באיחור ופערים כלכליים ובריאותיים החריפו. הממצאים מציגים שבע אסטרטגיות פעולה בשלוש משפחות: הגנה ותמיכה, גישור על פערי שפה ותרבות, וקידום מדיניות של צדק חברתי. התרומה הדמוקרטית של המאמר היא בהצגת שירות ציבורי לא רק כמנגנון חלוקה של סיוע, אלא כזירה שבה שוויון, נגישות, אמון ושותפות עם קהילה נבחנים בזמן אמת.
לקריאת העמוד
חדש באתר
זכאות היברידית לזכויות חברתיות בקרב מקבלי סיוע בישראל
המאמר של עינת לביא מנתח כיצד אנשים החיים בעוני ומקבלים תמיכה ציבורית בישראל מפרשים את זכאותם לזכויות חברתיות. על בסיס 76 ראיונות עומק, המחקר מראה שרוב המשתתפים אינם מבססים את זכאותם רק על מודל אוניברסלי של אזרחות חברתית, אך גם אינם מאמצים לחלוטין את ההיגיון של אזרחות שוק. במקום זאת, הם מנסחים זכאות היברידית: הם מקבלים את הדרישה להשתתף בשוק העבודה ולהיות מפרנסים עצמאיים, אך דורשים מן המדינה ליצור תנאים שמאפשרים עצמאות כלכלית, עבודה מכבדת ותמיכה בהורות ובעבודה. מבחינה דמוקרטית, המאמר חשוב משום שהוא חושף כיצד שינוי במדינת הרווחה משנה את משמעות האזרחות עצמה, ואת השאלה מי נתפס כזכאי לתמיכה ציבורית מלאה.
לקריאת העמוד
חדש באתר
שוליות חברתית־כלכלית והעדפות פוליטיות של ערבים בישראל
מיעארי, לוונטל ועדנאן בוחנים את הקשר בין מאפיינים חברתיים־כלכליים לבין דפוסי הצבעה בקרב ערבים בישראל. לפי התקציר, המחקר משלב נתוני פאנל על 63 יישובים ערביים עם תוצאות בחירות ואינדיקטורים חברתיים־כלכליים לאורך שבע מערכות בחירות בין 1996 ל־2015. הממצאים תואמים תאוריות של ייצוג מהותי והדרה פוליטית: ייצוג ערבים במפלגות יהודיות תרם להשתתפות, ואירועי האינתיפאדה השנייה נקשרו לירידה ארוכת טווח בשיעור ההצבעה. בנוסף, ככל שהמצב החברתי־כלכלי השתפר, פחתה התלות במפלגות רוב יהודיות לאספקת טובין ציבוריים, ולכן התחזקה ההעדפה למפלגות ערביות על פני מפלגות שמאל ציוניות.
לקריאת העמוד
חדש באתר
עמדות יהודים בישראל כלפי ארגוני זכויות אדם ופטריוטיות
חייטין, שרון שטיינברג ושושנה שטיינברג בוחנות עמדות של יהודים בישראל כלפי שלושה ארגוני זכויות אדם וכלפי היחס בין אקטיביזם זכויות לבין פטריוטיות. לפי התקציר, משיבים שמאליים וחילונים נטו לתמוך יותר בפעילות כזאת, אך אקטיביזם זכויות נתפס לעיתים קרובות כלא פטריוטי, ולהשכלה לא היה תמיד תפקיד ברור בעיצוב העמדות. התגובות הכתובות היו רגשיות ושליליות, והמאמר מסביר את הממצאים דרך זווית פסיכו־חברתית. החשיבות הדמוקרטית היא בהבנת התנאים שבהם זכויות אדם נתפסות כחלק מן האזרחות או כאיום עליה.
לקריאת העמוד
חדש באתר
זהות מזרחית כמקור תרבותי במעמד הביניים הישראלי
אבוטבול־סלינגר בוחן הזדהות אתנית בקרב מתבגרים מזרחים ממשפחות מעמד ביניים בישראל. לפי תקציר המו״ל, הספרות הליברלית נוטה לראות הזדהות מיעוטית או כהתנגדות פוליטית או כהפנמת זהות מוכתמת שמקשה על השתלבות, אך המחקר מתמקד במשמעות שהמתבגרים עצמם מעניקים למזרחיות. על בסיס ראיונות, המאמר מוצא שבמרחבים מסוימים במעמד הביניים, מזרחיות יכולה להיתפס כמשאב חיובי של אותנטיות, ביטחון ומעמד חברתי בקרב בני גילם.
לקריאת העמוד
חדש באתר
זהות דרוזית בישראל בין קהילה, ערביות ואזרחות ישראלית
חלבי בוחן את הזהות הדרוזית בישראל דרך ראיונות עם 50 סטודנטים דרוזים. לפי התקציר, שלוש קטגוריות תוכן מרכזיות עלו מן הראיונות: ״דרוזי בדם״, ״ערבי, אבל פחות״ ו״להיות ישראלי״. הזהות הדרוזית מוצגת כתוצר של יחסים מורכבים עם המדינה, עם יהודים ועם ערבים אחרים, כאשר שירות צבאי, יחס המדינה והאמונה בגלגול נשמות ממלאים תפקידים מרכזיים. המאמר חשוב לשיח דמוקרטי משום שהוא מראה כיצד מדינה וקבוצת מיעוט מעצבות יחד גבולות שייכות, נאמנות וזהות.
לקריאת העמוד
חדש באתר
תמיכה חברתית ומצוקה נפשית בקרב זקנים בדואים בישראל
אבו־כף, נקש, חייט וכהן בוחנים מדגם נוחות של 170 זקנים בדואים ערבים בישראל באמצעות ראיונות פנים אל פנים ושאלוני דיווח עצמי. לפי התקציר, גברים דיווחו על מצוקה נפשית נמוכה יותר ועל תמיכה אינסטרומנטלית גבוהה יותר, ואילו נשים שדיווחו על רמות נמוכות של תמיכה נתפסת ואינסטרומנטלית דיווחו גם על מצוקה נפשית גבוהה יותר. המאמר חשוב משום שהוא מציב את הבריאות הנפשית של זקנים ממיעוט מוחלש בתוך הקשר של מגדר, קהילה ונגישות לתמיכה.
לקריאת העמוד
חדש באתר
סדנאות מפגש יהודי־ערבי לנוער בגישה לויניאנית
ברגל ובר מנתחים סדנאות ניהול קונפליקט בין נוער ערבי־פלסטיני ויהודי בישראל דרך שלושה מקורות ידע מתורת השדה: זהות אתנית ויחסי רוב־מיעוט, שינוי אישי בתוך קבוצה, ועקרונות מחקר פעולה. לפי התקציר, יישום המושגים בסדנאות הוביל לשינוי בעמדות המשתתפים, לפיתוח שיטות להכשרת מנחים ולידע מצטבר על הבדלים בסגנונות תקשורת בין הקבוצות. המאמר חשוב לשיח דמוקרטי משום שהוא בוחן מפגש לא כסיסמה של דו־קיום אלא כתהליך חינוכי מובנה, תצפיתי וניתן ללמידה.
לקריאת העמוד
חדש באתר
להיות גם ערבייה וגם אישה בחוויות היומיום של אזרחיות פלסטיניות בישראל
הרצוג מנתחת 108 ראיונות עומק עם נשים פלסטיניות משכילות אזרחיות ישראל כדי להבין כיצד חוויות יומיומיות מגדריות וגזעיות מעצבות זהות. לפי התקציר, הנשים נמצאות ב״מקום שלישי״ בין מבנים תרבותיים, מגדריים, מעמדיים, לאומיים וגזעיים, ובתוכו הן מפתחות מרחבי ביניים וזהויות משתנות. התרומה הדמוקרטית של המאמר היא בהצגת שוויון לא כקטגוריה משפטית בלבד אלא כחוויה יומיומית שבה אזרחות, מגדר ומיעוט לאומי נפגשים.
לקריאת העמוד
חדש באתר
הקליניקה הפתוחה בין הומניטריות רפואית לזכויות אדם
גוטליב, פילק ודוידוביץ׳ מנתחים את הקליניקה הפתוחה של ארגון זכויות אדם בישראל כמקרה מבחן למתח בין טיפול רפואי הומניטרי, זכויות אדם וסנגור פוליטי. לפי תקציר PubMed, ארגונים הומניטריים ממלאים לעיתים את החלל שנוצר כאשר מדינת הרווחה נסוגה ממתן שירותים למהגרים ולאוכלוסיות מודרות, אך בכך הם עלולים גם לתרום ללגיטימציה של הנסיגה הזאת. המאמר מתמקד בדיון פנימי משנת 2007 על סגירה זמנית של הקליניקה כדי ללחוץ על הממשלה, ומראה כיצד מושגים כמו זכאות, אחריות המדינה וסולידריות רפואית מקבלים משמעויות מתחרות.
לקריאת העמוד
חדש באתר
יחסי יהודים וערבים בישראל דרך מבט של מתבגרים
סגינר בוחנת יחסי יהודים וערבים בישראל דרך נתוני תלמידי תיכון שתיארו תקוות ופחדים לעתיד. לפי התקציר, יותר מתבגרים ערבים מאשר יהודים התייחסו לקבוצה האתנית האחרת, והאזכורים כללו תקווה לשלום ופחד ממלחמה; אצל ערבים הופיע גם חוסר שביעות רצון מרשויות ישראל. המאמר חשוב משום שהוא מראה שהסכסוך והיחסים בין קבוצות אינם רק עניין של עמדות מבוגרים או מפלגות, אלא חלק מאופן שבו בני נוער מדמיינים עתיד אישי וקולקטיבי.
לקריאת העמוד
חדש באתר
נגישות להשכלה גבוהה וצמצום פערי שכר בקרב ערבים בישראל
המאמר של ירמיהו, רובין ומלול בוחן את חוק המכללות האקדמיות בישראל כרפורמה מוסדית שנועדה להרחיב את הנגישות להשכלה גבוהה לכלל האוכלוסייה. לפי התקציר, החוק תרם במיוחד להגדלת הנגישות של המיעוט הערבי להשכלה גבוהה, יותר מאשר לשאר האוכלוסייה, והשיפור בנגישות בא לידי ביטוי גם בעלייה בפוטנציאל ההשתכרות של ערבים בישראל. החשיבות הדמוקרטית של הממצא היא שהשכלה גבוהה אינה רק שירות ציבורי, אלא מסלול שבאמצעותו מדינה יכולה לצמצם פערים אזרחיים וכלכליים בין קבוצות.
לקריאת העמוד
חדש באתר
חשיפה ממושכת לאלימות פוליטית בקרב מתבגרים יהודים וערבים
המאמר בוחן מתבגרים ישראלים יהודים וערבים שגדלו בסביבת הסכסוך הישראלי־פלסטיני לאורך שבע שנות האינתיפאדה השנייה, בין 1998 ל־2004. לפי תקציר המו״ל, מטרת המחקר הראשונה הייתה לתאר חשיפה לאלימות פוליטית ואת ההשפעה שיוחסה לה, והמטרה השנייה הייתה לבחון הבדלים בין קבוצות אתניות לאורך שלוש תקופות: לפני שיא האינתיפאדה, בזמן השיא ובתקופת דעיכה. המחקר כלל 3,800 מתבגרים שמילאו שאלון אירועי חיים פוליטיים, אשר הניב מדדי חשיפה אובייקטיבית והשפעה סובייקטיבית. הממצאים המתוארים בתקציר מראים שהחשיפה הגיעה לשיא בתקופת השיא, אך עלייה בחשיפה לא לוותה בהכרח בעלייה בהשפעה, וכי נמצאו הבדלים בין יהודים לערבים גם ברמת החשיפה וגם בדפוסי ההשפעה.
לקריאת העמוד
חדש באתר
צדק סביבתי חלוקתי ונגישות לגנים בערים מעורבות בישראל
המאמר של יצחק עומר ואודי אור עוסק בצדק סביבתי חלוקתי ובוחן נגישות לשטחים ירוקים בערים המעורבות רמלה ולוד. לפי התקציר, נחיתות חברתית־כלכלית של המיעוט הערבי והקצאה לא שוויונית של משאבים בין יישובים יהודיים וערביים הן עובדות מוכרות, אך עד למחקר זה לא הייתה עדות מספקת לשאלה אם אי־שוויון כזה מתקיים גם בתוך ערים מעורבות. המחקר משתמש בנתונים ברזולוציה גבוהה על אוכלוסייה ותשתיות ומראה שהמיעוט הערבי בערים אלה נהנה מנגישות נמוכה בהרבה לשטחים ירוקים לעומת הרוב היהודי. הממצאים מוצגים כבסיס לדיון ציבורי, לתכנון מאוזן יותר ולהעצמת מיעוטים וארגוני חברה אזרחית נגד אי־שוויון מרחבי וחברתי.
לקריאת העמוד
חדש באתר
חינוך ציבורי לבדואי הנגב בין פיתוח לשליטה מוסדית
המאמר של אבינועם מאיר עוסק ברועים נוודים באפריקה ובמזרח התיכון שנכנסו למגע גובר עם ממשלות דרך תהליכי התיישבות ומודרניזציה, ומתמקד במקרה של שירותי חינוך ציבוריים לבדואי הנגב בישראל. לפי התקציר, תהליכים אלה יכולים להפוך קבוצות נוודיות לתלויות במוצרים ציבוריים, וכך להעניק למדינות כלים מניפולטיביים של שליטה פוליטית. החינוך הציבורי מוצג ככלי מרכזי במיוחד בהקשר הזה. מבחינה דמוקרטית, המאמר מזמין קריאה כפולה של שירות ציבורי: הוא יכול להרחיב הזדמנויות וזכויות, אך גם לשמש מנגנון של פיקוח ועיצוב חברתי אם אינו בנוי על שיתוף, התאמה וכבוד לקהילה.
לקריאת העמוד
חדש באתר
פלורליזם חברתי־אתני בבתי ספר תיכוניים ערביים בישראל
המאמר בוחן בתי ספר תיכוניים ערביים בגליל, בישראל, שמעסיקים ומשרתים אוכלוסייה מעורבת של מוסלמים ונוצרים. לפי התקציר, המחקר מציג את נקודת המבט של מנהלים וצוותים חינוכיים, מתאר מאמצים לקרב בין קבוצות, בוחן תוכניות חינוכיות פנימיות וחיצוניות, ומנתח את תפקיד המנהלים והצוות המוביל בקידום שינוי חברתי. הממצאים המתוארים בתקציר מצביעים על הבדלים משמעותיים בתפיסת המצב בין נציגי רוב ומיעוט בכל כפר, ועל כך שהתלמידים אינם נחשפים דיים לתרבויות זו של זו ומושפעים מתפיסות שגויות או שטחיות. מבחינה דמוקרטית, המאמר מציב את בית הספר כזירה לבניית פלורליזם, סובלנות וחופש בחירה בתוך חברה מגוונת.
לקריאת העמוד
חדש באתר
נשים בדואיות־ערביות מול חסמי ההשכלה הגבוהה בישראל
המאמר עוסק בנשים בדואיות־ערביות מן הנגב ובהשתתפותן בהשכלה גבוהה בישראל. לפי התקציר, הבדואים בנגב הם חלק מן המיעוט הפלסטיני־ערבי הילידי בישראל, שעברו תהליך עיור מהיר ואובדן של כלכלה מסורתית המבוססת על מרעה וחקלאות עונתית. שינויים אלה חייבו עיצוב מחדש של תפקיד האישה הבדואית בחיי הקהילה. ממצאי המחקר המתוארים בתקציר מצביעים על כך שנשים בדואיות בהשכלה הגבוהה הפגינו חוסן וסוכנות, השתתפו במודרניזציה של מסורות בדואיות ובאינדיגניזציה של מודרניות מערבית, וחוו את ההשכלה הגבוהה כדרך חיונית להתפתחות אישית וקהילתית למרות חסמים רבים.
לקריאת העמוד
חדש באתר
זכויות ילדים עם מוגבלויות בישראל בין חזון ליישום
המאמר של דינה פלדמן עוסק בזכויות ילדים עם מוגבלויות בישראל על רקע אמנת זכויות הילד ואמנת זכויות אנשים עם מוגבלויות. לפי התקציר, כ־8.7% מן הילדים בישראל מתמודדים עם אתגרים תפקודיים, מוגבלויות או מחלות כרוניות הדורשות טיפול רפואי או לא רפואי מתמשך. המאמר מתאר את החזון הבינלאומי של חיים מלאים ומכובדים בקהילה, עם משפחה, חופש ביטוי, השתתפות והזדמנויות שוות, ובוחן את המצב בישראל בתחומי חיים, משפחה, חינוך, בריאות ונגישות. מסקנת התקציר היא שישראל השקיעה רבות בחקיקה, תקציבים ושירותים, אך עדיין מתקשה להשלים מעבר מעשי למודל זכויות האדם של מוגבלות, במיוחד בפריפריה חברתית וגאוגרפית ובחינוך מכליל.
לקריאת העמוד
חדש באתר
זכויות להט״ב בישראל לאחר פרשת אל־על
המאמר של אלון הראל בוחן את פרשת אל־על, שבה דייל ביקש להרחיב הטבות לבן זוגו מאותו מין, כמפגש ראשון של בית המשפט העליון עם זכויות מיעוטים מיניים. לפי התקציר, המקרה הופיע לאחר שינויים משפטיים מהירים: ביטול הפללת יחסי מין בין גברים בשנת 1988, תיקון חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בשנת 1992 שאסר הפליה בשל נטייה מינית, ושינויים משפטיים נוספים פחות בולטים. המאמר מנתח את פסק הדין, את האפשרות להשתמש בו להרחבת זכויות, ואת התחומים שבהם נדרשות רפורמות נוספות. מבחינה דמוקרטית, הוא מראה כיצד זכויות מיעוט מתקדמות דרך שילוב של חקיקה, פסיקה ואסטרטגיה משפטית תחת מגבלות פוליטיות.
לקריאת העמוד
חדש באתר
משבר המיעוטים במדינה אתנית והאזרחים הפלסטינים בישראל
המאמר של נדימ נ׳ רוחאנא ואסעד גאנם עוסק במשבר המיעוטים במדינות אתניות, ומתמקד באזרחים הפלסטינים בישראל. לפי תקציר המו״ל, נקודת המוצא היא שרוב המדינות בעולם, דמוקרטיות ולא דמוקרטיות, הן רב־אתניות, ושמדינה רב־אתנית ליברלית־דמוקרטית אמורה לשרת את הצרכים הקולקטיביים של כל אזרחיה ללא תלות בשיוך אתני. אזרחות, במובן זה, אמורה להיות הקריטריון היחיד לשייכות למדינה ולהזדמנות שווה. המאמר חשוב לדיון הישראלי משום שהוא מציב את המתח בין מבנה אתני של המדינה לבין הבטחת שוויון אזרחי וזכויות מיעוטים כבעיה חוקתית ופוליטית מרכזית.
לקריאת העמוד
חדש באתר
אוניברסיטה כמפגש משנה זהות לנשים דרוזיות ראשונות בהשכלה הגבוהה
המאמר בוחן את חוויותיהן של נשים דרוזיות שהיו הראשונות בקהילה או בכפר שלהן ללמוד באוניברסיטה, ושואל כיצד מפגש עם תרבות אקדמית, ידע חדש ופרקטיקות יומיומיות השפיע על זהותן. לפי התקציר, המרחק הגיאוגרפי הקצר בין הכפרים הדרוזיים לאוניברסיטה התגלה כמסע חברתי ורגשי ארוך בהרבה מן הצפוי. המחקר נשען על 34 ראיונות ומראה שהאוניברסיטה העניקה לנשים כלים להעריך מחדש זהויות, תפקידים ונורמות. מבחינה דמוקרטית, המאמר ממקם השכלה גבוהה לא רק כערוץ מוביליות אישי, אלא גם כזירה שבה מיעוטים ונשים מנהלים משא ומתן עם שייכות, חירות אישית ושינוי חברתי.
לקריאת העמוד
חדש באתר
הפליה וסטיגמה במימוש גמלת סיעוד בקרב ערבים ויהודים בצפון ישראל
המאמר עוסק בחוק ביטוח סיעוד, המספק תמיכה לזקנים בישראל המבקשים להישאר בביתם, ובוחן את חוויית ההפליה והסטיגמה סביב מימוש הזכאות בצפון ישראל. לפי התקציר, המחקר התבסס על ראיונות עם עובדי המוסד לביטוח לאומי, זקנים, בני משפחה ומטפלות בית, ובחן את המפגש עם מערכת השירות. ארבעה דפוסים מרכזיים עלו: תחושת הפליה חזקה בקרב מרואיינים ערבים, הפנמת סטיגמה אצל חלקם, טענות משתמעות כלפי ערבים כמי שמרמים את המערכת, ושלילה כמעט מוחלטת של הפליה מצד מרואיינים יהודים ועובדי מוסד. מבחינה דמוקרטית, המאמר מדגיש ששוויון בשירותי רווחה אינו נמדד רק בכללי זכאות, אלא גם באמון, בכבוד ובדרך שבה קבוצות רוב ומיעוט מפרשות את אותה מערכת ציבורית.
לקריאת העמוד
הצטלבות מגדר ואתניות בתת־ייצוג של רופאים ערבים בישראל
המחקר בוחן מדוע הערבים בישראל מיוצגים בחסר בקרב רופאים, ומציע לראות את הבעיה דרך הצטלבות של אתניות ומגדר. לפי התקציר, החוקרות והחוקר שילבו נתוני סקר כוח אדם משנת 2011 עם ראיונות עומק עם רופאים ערבים ואחיות בבתי חולים ישראליים. הממצא המרכזי הוא שתת־הייצוג הערבי ברפואה קשור במיוחד לתת־הייצוג של נשים ערביות, שנפגעות מציפיות מגדריות, דפוסי השכלה ותעסוקה ומבנים חברתיים פטריארכליים. לכן שאלת הייצוג במערכת הבריאות אינה רק עניין של הכשרה מקצועית, אלא גם מבחן לשוויון אזרחי וליכולת של שירות ציבורי לשקף את כלל החברה.
לקריאת העמוד
הזכות לעיר והערכת זכויות עירוניות בערים ערביות בישראל
המאמר של יוסף ג׳בארין עוסק בזכות לעיר כדרך לבחון את מצבן של ערים ערביות בישראל. לפי תקצירי המו״ל והמטא־דאטה, הוא אינו מסתפק בסיסמה פוליטית, אלא מבקש להציע מסגרת הערכה לזכויות עירוניות וליישם אותה על מציאות של מיעוט לאומי במרחב עירוני. הדיון מחבר בין תכנון, קרקע, דיור, שירותים עירוניים והשתתפות ציבורית, וממקם אותם בתוך שאלת השוויון של אזרחים ערבים. מבחינה דמוקרטית, המאמר מדגיש שזכויות אינן מתקיימות רק בבית המשפט או בפרלמנט, אלא גם ברחוב, בשכונה, בתוכנית המתאר וביכולת להשפיע על עתיד העיר.
לקריאת העמוד
השכלה גבוהה לערבים בישראל בין העצמה לשליטה מוסדית
המאמר מנתח את התפתחות ההשכלה הגבוהה בקרב האזרחים הערבים בישראל מאז קום המדינה, ואת הגורמים שעיכבו את נגישותם למוסדות האקדמיים. לפי תקציר המו״ל, הוא נשען על סטטיסטיקה רשמית, מסמכים וסקר שנערך באוניברסיטת חיפה בשנת 2001 בקרב מדגם של סטודנטים ערבים ויהודים. הטענה המרכזית היא שגם כאשר המוסדות האקדמיים נהנים מאוטונומיה יחסית, המדיניות כלפי ההשכלה הגבוהה ממשיכה לשקף יחסי כוח ומדיניות שנוצרו בשלבי חינוך מוקדמים יותר. לכן השכלה גבוהה יכולה להעצים יחידים וקבוצות, אך גם לשחזר ריבוד חברתי והגמוניה תרבותית אם אינה מלווה בחלוקת כוח שוויונית וברב־תרבותיות ממשית.
לקריאת העמוד
זהות קולקטיבית ונכונות לקשרים עם יהודים בקרב סטודנטים ערבים
המאמר בוחן סטודנטים ערבים־פלסטינים במכללת דוד ילין להכשרת מורים, ושואל כיצד זהות קולקטיבית קשורה לנכונות לקשרים עם סטודנטים יהודים. לפי התקציר, רכיבי הזהות הערבי והפלסטיני חזקים, ואילו הרכיב האזרחי הישראלי חלש מאוד. עם זאת, אף שהקשרים בפועל בין סטודנטים ערבים ליהודים מוגבלים, הסטודנטים הערבים מביעים נכונות גבוהה יותר לקשרים מקצועיים וחברתיים מכפי שהם מייחסים לסטודנטים יהודים. הממצא החשוב הוא שלא נמצא קשר בין רכיבי הזהות לבין היכרות עם יהודים או נכונות לקשרים, ולכן זהות לאומית חזקה אינה בהכרח סותרת פתיחות מקצועית וחברתית.
לקריאת העמוד
תוכניות חינוך לדו־קיום ושיפור יחסי יהודים־ערבים בישראל
מאמר המבוא מציג גיליון מיוחד על תוכניות חינוך לדו־קיום שנועדו לשפר את יחסי היהודים והערבים בישראל. לפי התקציר, מומחים יהודים וערבים בישראל פיתחו תוכניות בין־קבוצתיות חדשניות, ואנשי חינוך ומחקר משני הצדדים השקיעו מאמץ בהפחתת עוינות. המאמר מספק רקע היסטורי לסכסוך, מתאר תפיסות שונות של הצדדים, ומדגיש גורמים כמו תרבות, מעמד חברתי־כלכלי ואתניות. תרומתו הדמוקרטית היא בהצבת מפגש חינוכי לא כפתרון קסם, אלא כזירה שבה אפשר לבחון כיצד מוסדות חינוך וחברה אזרחית מנסים להתמודד עם קיטוב, פחד ואי־שוויון.
לקריאת העמוד
אמון במערכת הבריאות בקרב ערבים, מהגרים יהודים ויהודים ותיקים
המאמר בוחן אמון במערכת הבריאות בישראל בקרב שלוש קבוצות: ערבים, מהגרים יהודים ויהודים שאינם מהגרים. לפי תקציר PubMed, המחקר השתמש בנתוני הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 2017, ובדק את האמון באמצעות שאלה על אמון במערכת הבריאות. בניגוד לתמונה שמוכרת ממחקרים רבים על מיעוטים ומהגרים, נמצא שערבים ומהגרים יהודים דיווחו על אמון גבוה יותר במערכת הבריאות מאשר יהודים לא־מהגרים, גם לאחר התאמות סטטיסטיות. החוקרות מדגישות כי רכיבי אמון שונים מסבירים את התמונה בכל קבוצה, וכי הממצא מעלה שאלות על ציפיות, נגישות ואיכות טיפול.
לקריאת העמוד
אחים ערבים בישראל וגיוון מגדרי־אתני בכוח העבודה הסיעודי
המאמר עוסק באחים ערבים בישראל כמקרה שמאתגר את ההנחה שסיעוד הוא מקצוע נשי בעיקרו. לפי תקציר PubMed, החוקרות והחוקר השתמשו בנתוני סקר כוח אדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים 2011-2013 ובראיונות עומק עם 13 אחים ערבים בבתי חולים ציבוריים. הממצא הכמותי המרכזי הוא שגברים היו 38.6% מן האחים והאחיות הערבים, לעומת 7.5% בלבד בקרב יהודים ואחרים. הראיונות הראו שאחים ערבים מסבירים את בחירתם במקצוע דרך תפקידים מגדריים מקובלים, תעסוקה בטוחה והזדמנות מקצועית, אך גם מעלים שאלות על שימור כוח עבודה מגוון במערכת בריאות רב־תרבותית.
לקריאת העמוד
דיאלוג יהודי־ערבי ושינוי אידיאולוגי בקרב ישראלים יהודים
המאמר בוחן את השפעתה של מעורבות מתמשכת במפגשי דיאלוג יהודי־ערבי על תפיסות אידיאולוגיות של ישראלים יהודים. לפי תקצירי המו״ל והמטא־דאטה, הוא מתעניין לא רק בשאלה אם מפגש משפר עמדות בין־אישיות, אלא אם הוא משנה הבנות עמוקות יותר על הסכסוך, יחסי רוב ומיעוט וזהות פוליטית. המיקוד בישראלים יהודים חשוב משום שקבוצת הרוב מחזיקה בכוח מוסדי רב יותר, ולכן שינוי בתפיסותיה עשוי להשפיע על תנאי הדיאלוג עצמו. מבחינה דמוקרטית, המאמר מציב דיאלוג כזירה שבה אפשר לבחון האם מפגש מתמשך מעודד הכרה באי־שוויון או רק מפחית מתח רגשי.
לקריאת העמוד
עמותות, האו״ם ופוליטיקת זכויות האדם בסכסוך הערבי־ישראלי
המאמר מציב את הדיון בארגוני זכויות אדם ובאו״ם בתוך המחלוקת על הסכסוך הערבי־ישראלי. לפי המטא־דאטה של המאמר, המוקד הוא בפוליטיקה של זכויות אדם: מי מנסח את הטענות, באילו מוסדות הן מקבלות תוקף, וכיצד ארגוני חברה אזרחית משתתפים בעיצוב סדר היום הבין־לאומי. התרומה הדמוקרטית של המאמר אינה בהכרעה אם טענה מסוימת מוצדקת, אלא בהזמנה לבחון את מנגנוני התיווך של טענות זכויות. כאשר זכויות אדם נעשות שפה ציבורית מרכזית, חשוב להבין גם את מוסדות הבקרה, האינטרסים וההטיות האפשריות שבתוכן הן מופעלות.
לקריאת העמוד
אפליה נתפסת ואיכות חיים בריאותית בקרב ערבים ויהודים בישראל
המאמר בודק כיצד אפליה נתפסת לפי מוצא ואתניות קשורה לבריאות ולאיכות חיים בישראל. לפי התקציר, הסקר כלל 1,004 ישראלים בני 35-65, ומתוכם 952 נכללו בניתוחי הרגרסיה. שיעורי דיווח על אפליה היו גבוהים במיוחד בקרב מהגרים מברית המועצות לשעבר ובקרב ערבים, ובתחומים כמו חינוך ותעסוקה כ-30% מן המהגרים וכ-20% מן הערבים דיווחו על אפליה. הקשר לבריאות נמצא מורכב: לאחר התאמות סוציו־אקונומיות, אפליה נקשרה לבריאות פיזית ירודה בקרב יהודים לא־מהגרים ומהגרים, אך לא בקרב ערבים, והחוקרים מציעים צורך במחקר נוסף להבנת הדפוס.
לקריאת העמוד
האם חינוך למסורת מספיק לשימור זהות דרוזית בישראל?
המאמר בוחן את גבולותיו של חינוך למסורת בחברה הדרוזית בישראל. לפי התקציר, כל המרואיינים ביטאו מחויבות לערכי כבוד משפחתי, כבוד לאחר, צניעות ואמונה דרוזית, אך רובם אינם דתיים במובן המחמיר ומגדירים עצמם מסורתיים. מפני שהדת הדרוזית סודית ופתוחה ללימוד מעמיק רק למי שחיים לפי חוקי הדת, החינוך לערכים מתקיים בעיקר במשפחה. רבים מן המשתתפים ביקשו ויתורים או התאמות מצד ההנהגה הדתית כדי לאפשר השכלה גבוהה, עבודה מחוץ לכפר וגם קשר עמוק יותר למסורת, אחרת הם חוששים לעתיד הדת.
לקריאת העמוד
אפליה נתפסת, זהות קבוצתית ורווחה בקרב חרדים בישראל
המאמר בודק אם אפליה נתפסת יכולה, בנסיבות מסוימות, להיות קשורה דווקא לרווחה סובייקטיבית גבוהה יותר בקרב קבוצת מיעוט. לפי התקציר, 332 חברי החברה החרדית בישראל השתתפו במחקר, ונמצא שאפליה קבוצתית נתפסת הייתה מתואמת חיובית עם רווחה סובייקטיבית. הקשר הזה תווך על ידי זהות חרדית, כלומר תחושת שייכות חזקה לקבוצה עשויה להסביר חלק מן הדפוס. התרומה הדמוקרטית היא בהדגשת המורכבות של אפליה: פגיעה חברתית יכולה להתקיים לצד מנגנוני חוסן פנימיים, ואין בכך כדי להצדיק את האפליה עצמה.
לקריאת העמוד
טקסי בית ספר וזהות אזרחית־דרוזית בשני תיכונים בישראל
המאמר מנתח את תרומתם של טקסים בית־ספריים לעיצוב זהות אזרחית וקהילתית בשני בתי ספר דרוזיים בישראל. לפי התקציר, לדרוזים בישראל יש מעמד ייחודי לעומת קבוצות ערביות אחרות, בין היתר בשל שירות צבאי ורמות גבוהות של פטריוטיות. טקסים ממלכתיים, ובעיקר טקסי זיכרון, משלבים ידע היסטורי עם רגשות של אובדן, גבורה והקרבה. המחקר מצא כי בשני בתי הספר ניתן דגש רב לפעילויות האלה, והן מחזקות גם זהות דרוזית־ישראלית וגאווה אזרחית וגם זהות דרוזית ייחודית.
לקריאת העמוד
שוויון בתקשורת במפגשי דיאלוג בין יהודים לערבים בישראל
המאמר מציע דרך להעריך מפגשי מגע ופתרון סכסוכים לפי איכות התקשורת בפועל בין הקבוצות. לפי התקציר, השאלה אינה רק האם התקיים מפגש בין יהודים לערבים בישראל, אלא האם האינטראקציה יצרה יחסים והתנהגויות שמקיימים סטנדרטים של צדק חברתי, שוויון והוגנות. סימטריה בתקשורת חשובה במיוחד בסכסוכים המאופיינים באי־שוויון בכוח, מפני שהיא יכולה לדגם כבוד הדדי וסובלנות. המאמר מתאר מחקר שבחן את מידת התרומה השווה של חברי שתי הקבוצות לשיחה ומציע קווים מנחים ליצירת שוויון תקשורתי בהתערבויות דומות.
לקריאת העמוד
ארגוני שכונה, מדינת הרווחה וזכויות אזרחות
המאמר משווה בין ארגוני שכונה בקנדה ובישראל ושואל כיצד הם קשורים למדינת הרווחה ולזכויות אזרחות. לפי התקציר, למרות הבדלים ממשיים בין שתי מדינות הרווחה, קיימות דומות מספקת שמאפשרת ללמוד מן ההשוואה. המחברים מזהים חמישה משטרים או דגמים שמחברים בין סוגי ארגונים, צורות של מדינת רווחה ותוצאות מבחינת זכויות אזרחות. המסקנה הזהירה היא שדגם של שותפות או ייצור משותף בין תושבים ומדינה נראה מבטיח במיוחד לחיזוק זכויות אזרחות ומשילות עירונית.
לקריאת העמוד
משאבי התמודדות ואמון במוסדות בזמן מלחמת חרבות ברזל
המאמר בודק את תפקידם של אמון במוסדות ותחושת קוהרנטיות כמשאבי התמודדות בזמן מלחמת חרבות ברזל. לפי התקציר, 471 משתתפים, 69.9% יהודים ו-30.1% ערבים, מילאו שאלון על חשיפה למלחמה, אמון במוסדות, תחושת קוהרנטיות ותוצאות בריאות נפשית. יהודים דיווחו על חשיפה גבוהה יותר לאירועי מלחמה, תחושת קוהרנטיות חזקה יותר ופחות מצוקה נפשית לעומת ערבים. תחושת קוהרנטיות הגנה מפני מצוקה בשתי הקבוצות, ואמון במוסדות פעל אחרת: אמון בצבא נקשר למצוקה נמוכה יותר בקרב יהודים, ואמון בפרלמנט נקשר למצוקה גבוהה יותר בקרב ערבים.
לקריאת העמוד
איומים נתפסים והקצאת זכויות פוליטיות, חברתיות ותרבותיות בישראל
המאמר עוסק ב״מרחבי אזרחות״ ושואל כיצד איומים נתפסים שונים משפיעים על נכונות להקצות זכויות פוליטיות, זכויות רווחה וזכויות תרבות בישראל. לפי המטא־דאטה והכותרת, מוקד המאמר הוא בקשר בין תפיסות איום לבין לגיטימציה להגבלת או הרחבת זכויות. התרומה הדמוקרטית היא בהבחנה בין סוגי זכויות: אדם עשוי לתמוך בזכות רווחה אך להתנגד לזכות פוליטית או תרבותית, והדבר תלוי בסוג האיום שהוא מייחס לקבוצה אחרת. כך האזרחות אינה מופיעה כחבילה אחת, אלא כשדה שבו ביטחון, כלכלה, תרבות ושייכות מתחרים זה בזה.
לקריאת העמוד
עמדות סטודנטים יהודים וערבים בישראל כלפי זוגיות, מגדר ונורמות חברתיות
המאמר מציג הערת מחקר על הבדלים בין סטודנטים יהודים וערבים־מוסלמים בישראל בעמדות כלפי בחירת בני זוג ויחסים מגדריים. לפי התקציר, 214 יהודים ו-162 ערבים מילאו שאלונים, וכ-70% מן המשיבים בשתי הקבוצות היו נשים. יהודים יותר מערבים וגברים יותר מנשים נטו לציין מראה חיצוני כקריטריון לבחירת בן או בת זוג. בשתי הקבוצות נשים חשבו שנדרשת תקופת היכרות ארוכה יותר לפני יחסים מיניים, אך בקרב ערבים נמצאו פערי מגדר גדולים יותר, והחוקרים שלטו בדתיות, מצב משפחתי ומצב כלכלי.
לקריאת העמוד
אפליה דתית, תפוצות ודפוסי הצבעה באו״ם על ישראל
המאמר מציב את הצבעות האו״ם על ישראל בתוך הקשר רחב של זכויות מיעוטים ויחסי דת־מדינה. לפי התקציר, מדינות שמפלות מיעוטים דתיים נוטות יותר להצביע נגד ישראל, בין היתר כאסטרטגיית הסחה מן ההתנהלות הפנימית שלהן. במקביל, גודלן של תפוצות יהודיות ומוסלמיות במדינה קשור לכיוון ההצבעה, אך לא באותו אופן ולא תמיד באותה עוצמה. התרומה הדמוקרטית של המאמר היא בהראותו שעמדות בזירה בין־לאומית אינן מנותקות מאיכות ההגנה על מיעוטים בתוך המדינה. הצבעה דיפלומטית יכולה להיות גם שפה של אינטרס, זהות, לחץ פנימי וניסיון להסתיר פגיעה בזכויות.
לקריאת העמוד
מדוע מיעוטים מצביעים מקומית אך נמנעים בבחירות ארציות?
המאמר מציע הבחנה דמוקרטית חשובה בין עצם נוכחותם של נציגים מקבוצת מיעוט לבין יכולתם לקדם בפועל שירותים, משאבים וטובין ציבוריים עבור אותה קבוצה. לפי התקציר, כאשר הייצוג נשאר תיאורי בלבד, חישוב ההשתתפות של בוחרים עשוי להשתנות והם עשויים להרגיש שהצבעה אינה מתורגמת להשפעה. המקרה הישראלי מדגים זאת דרך ירידה בהשתתפות ערבים־מוסלמים בבחירות ארציות ועלייה בהשתתפות בבחירות מקומיות. התרומה של המאמר היא בהפיכת שיעור ההצבעה מסימן פשוט של אדישות או נאמנות לשאלה מוסדית: האם המוסד מעניק למיעוט דרך ממשית להשפיע על חייו.
לקריאת העמוד
גננות דרוזיות ומוסלמיות מתמודדות עם פגיעה מינית בילדים מתוך אחריות קהילתית
המאמר מתמקד באנשי חינוך בגיל הרך כמי שנמצאים בקו ראשון של זיהוי, התערבות ותמיכה במקרים של פגיעה מינית בילדים. לפי התקציר, המחקר מצא שלושה נושאים מרכזיים: פחד ודאגה אישית של הגננות לילדיהן ולעצמן, פעולה בתוך הבית להגנה על ילדיהן, ופעולה מקצועית־קהילתית כמחנכות בתוך קהילות דתיות. המאמר מדגיש שהגננות אינן רק מדווחות או מבצעות נוהל, אלא נושאות עומס רגשי ומוסרי כבד. מבחינה דמוקרטית, הדיון חשוב משום שזכויות ילדים אינן מוגנות רק בחוק; הן תלויות גם בתמיכה מוסדית, אמון קהילתי והבנה רגישה של תרבות ודת.
לקריאת העמוד
החזון הפלסטיני־ערבי בישראל לדמוקרטיה דו־לאומית
המאמר מציב במרכז את השאלה כיצד אזרחים פלסטינים בישראל מדמיינים סדר פוליטי שיכיר בהם לא רק כיחידים שווי זכויות אלא גם כמיעוט לאומי בעל קול קולקטיבי. עצם הניסוח של דמוקרטיה דו־לאומית מאתגר את המודל שבו המדינה מוגדרת בראש ובראשונה כמדינת הלאום של רוב אחד. מבחינה דמוקרטית, חשיבות המאמר היא בכך שהוא הופך את הוויכוח על שוויון מדיון בשירותים או תקציבים בלבד לדיון בשאלת הבעלות על המרחב החוקתי והסמלי. הכותרת והמסגרת מצביעות על מתח יסודי בין אזרחות שווה, זהות לאומית והכרה קולקטיבית.
לקריאת העמוד
תיאטרון כטריגר לשיח זהות של תלמידים פלסטינים בישראל
המאמר מתאר תיאטרון לא רק כאמנות אלא כמנגנון חינוכי שמאפשר לבני מיעוט לדבר על זהות מורכבת בתוך חברה מסוכסכת. לפי התקציר, תלמידים פלסטינים במערכת החינוך הישראלית השתמשו בצפייה בהצגה כהזדמנות לעסוק בסוגיות רגישות של זהות, שייכות ומשבר. לעומתם, בכירי חינוך יהודים התקשו לאפשר לקול של המיעוט הלאומי להישמע, וראו בהצגה פרובוקטיבית וחסרת ערך חינוכי ואף מזיקה. מבחינה דמוקרטית, המאמר מחדד שהכרה אינה רק מדיניות פורמלית; היא גם היכולת המוסדית להקשיב לסיפור של מיעוט בלי להגדיר אותו מראש כאיום.
לקריאת העמוד
אנגלית כשומר סף להשכלה גבוהה בין יהודים לערבים בישראל
המאמר מציב את האנגלית לא רק כמקצוע לימוד אלא כשומר סף מוסדי. כאשר קבלה, מיון או הצלחה מוקדמת באקדמיה תלויים ברמת אנגלית, פערים שנוצרו במערכת החינוך ובסביבה החברתית מתורגמים לפערי גישה להשכלה גבוהה. מבחינה דמוקרטית, הסוגיה חשובה משום שהשכלה גבוהה היא מסלול מרכזי למוביליות, השתתפות בשוק העבודה והשפעה אזרחית. אם שער הכניסה נשען על מיומנות שאינה מחולקת באופן שוויוני, אז גם זכות פורמלית ללמוד אינה מבטיחה הזדמנות ממשית. המאמר מאפשר לחשוב על שפה כמדיניות ציבורית ולא רק כיכולת אישית.
לקריאת העמוד
רפורמה במשטרה וניהול גיוון מול המיעוט הערבי בישראל
המאמר עוסק ברפורמה משטרתית לא כעניין טכני של יעילות בלבד, אלא כבעיה דמוקרטית של אמון וגיוון. כאשר מיעוט לאומי חווה את המשטרה כמוסד של רוב או של מדינה שאינה מכירה בו באופן מלא, שאלות של אכיפה, שירות, ייצוג ויחס הוגן נעשות פוליטיות מאוד. המאמר מאפשר לראות ניהול גיוון כיותר מהכשרת רגישות; הוא דורש שינוי באופן שבו מוסד ציבורי מבין קהילה, מקצה משאבים ומייצר אחריות. מבחינת דמוקרטיה ליברלית, משטרה שוויונית היא תנאי לזכויות, ביטחון אישי ויכולת של אזרחים לפנות למדינה בלי לחשוש מהדרה או יחס מפלה.
לקריאת העמוד
הייחודיות של הדמוקרטיה הישראלית ויחסי יהודים־ערבים
המאמר מציע לחשוב על הדמוקרטיה הישראלית כעל מקרה שאינו נכנס בקלות לתבניות פשוטות של דמוקרטיה ליברלית אחידה. השאלה המרכזית היא כיצד מאפייני המשטר, הזהות הלאומית והחלוקה בין רוב יהודי למיעוט ערבי משפיעים על יחסי הקבוצות. מבחינה דמוקרטית, החשיבות היא בכך שהמאמר אינו מתייחס ליחסי יהודים־ערבים רק כבעיה חברתית או תרבותית, אלא כעניין שנובע מן המבנה הפוליטי עצמו. אם מוסדות המדינה, סמליה וחלוקת הכוח משקפים בעיקר קבוצה אחת, אז שוויון אזרחי דורש יותר מאיסור אפליה; הוא דורש בחינה של כללי השייכות וההכרה.
לקריאת העמוד
שיטור מיעוטים מנוכרים בערים מחולקות תלוי בעיקר בהוגנות
המאמר עוסק בשאלה כיצד משטרה יכולה לזכות בלגיטימיות בקרב מיעוט לאומי שמערכת היחסים שלו עם המדינה טעונה. לפי התקציר, המחקר בוחן שלושה גורמים: יעילות והוגנות משטרתית, תחושת אפליה בין־קבוצתית והזדהות עם המדינה. בסקר של יהודים וערבים בשכונות מעורבות בישראל, כל הגורמים מסבירים חלק מן הפערים, אך הוגנות המשטרה חשובה במיוחד. הממצא הזה חשוב לדמוקרטיה ליברלית משום שהוא מזכיר שכוח אכיפה אינו נשען רק על חוק כתוב או על יכולת מבצעית. הוא תלוי באמון שהכוח מופעל בהגינות, ללא אפליה ובאופן שמכיר באזרחים כמוגנים ולא כאובייקטים של שליטה.
לקריאת העמוד
תכונות אישיות של מורים ערבים במערכת החינוך הערבית בישראל
המאמר עוסק במורים ערבים בישראל כקבוצה מקצועית הפועלת בתוך מערכת חינוך של מיעוט לאומי. לפי התקציר, המחקר בוחן תכונות אישיות משום שהן משפיעות על התנהגות, סגנונות חשיבה ויכולת מקצועית בהוראה. הוא מציין כי החברה הערבית בישראל עוברת תהליכי שינוי מהירים בתחומים חברתיים, כלכליים, פוליטיים, תרבותיים ומשפחתיים, ולכן חשוב להבין את מאפייני המורים הפועלים בה. מבחינה דמוקרטית, המאמר חשוב משום שמערכת חינוך של מיעוט אינה רק מסגרת פדגוגית; היא מוסד שמתווך בין זהות, מוביליות, אזרחות ושינוי חברתי. איכות ההוראה ותמיכת המערכת במורים משפיעות על יכולת הדור הצעיר להשתתף בחברה רחבה יותר מתוך ביטחון וזהות.
לקריאת העמוד
מטפלות ערביות בגני קיבוץ בין עבודה חינוכית, זהות וקבלה מותנית
המאמר בוחן את אתגריהן ודרכי ההתמודדות של נשים ערביות העובדות כמטפלות בגני קיבוץ בישראל. לפי התקציר, 15 ראיונות חצי־מובנים חשפו שלושה מוקדים: תפיסה עצמית הנעה בין ישראליות חילונית לבין זהות מוסלמית־ערבית ואזרחית משולבת, תגובות משפחתיות לעבודה בקיבוץ ולאימוץ נורמות מערביות וקיבוציות, וקבלה מותנית מצד החברה היהודית בקיבוץ.
לקריאת העמוד
אובדן תחושת ה״אנחנו״ בקרב דרוזים בישראל אחרי חוק הלאום
המאמר שואל מה קורה כאשר זהות משותפת עם קבוצת הרוב כבר נוצרה אך לאחר מכן נחווית כאבודה. לפי התקציר, סקר בקרב 178 דרוזים בישראל אחרי חוק הלאום מצא שאובדן תחושת זהות משותפת ניבא צורות פעולה רדיקליות, במיוחד בקרב צעירים, גם לאחר שליטה במנבאים מוכרים של פעולה אלימה ולא־אלימה.
לקריאת העמוד
חינוך דתי בבתי ספר מוסלמיים בישראל בין ריכוזיות, תקצוב וזהות מיעוט
המאמר מתאר את מערכת החינוך בישראל כמערכת ריכוזית השולטת גם במימון וגם בתוכניות לימודים של בתי ספר יהודיים וערביים. לפי התקציר, בחינוך הערבי והמוסלמי מתגלים פערי משאבים, אפליה תקציבית ותוכניות פיתוח חלשות יותר, והמאמר מציג את התפתחות מוסדות החינוך האסלאמיים כניסיון לשמר זהות דתית ולאומית של מיעוט מוסלמי בישראל.
לקריאת העמוד
נשים בדואיות ודרוזיות חוזרות מן האקדמיה כ״מהגרות פנימיות״ בקהילה
המאמר בוחן את חזרתן של נשים בדואיות ודרוזיות מלימודים באוניברסיטאות ישראליות אל ביתן ותרבותן. לפי התקציר, הכניסה לאוניברסיטה במרחב יהודי־ישראלי חושפת אותן לערכים ונורמות שונים מאלה של תרבות המוצא, והחזרה לכפרים מלווה בשינויים בזהות המגדרית ובתחושת היותן ״מהגרות פנימיות״ בתוך תרבותן שלהן.
לקריאת העמוד
חינוך נוצרי בישראל מעצב זהות של מיעוט בתוך מיעוט
המאמר האיכותני בוחן כיצד הוראה קונפסיונלית של נצרות מעצבת זהות נוצרית בישראל. לפי התקציר, המחקר מתמקד במורי חינוך דתי, במטרותיהם ובאתגריהם, ומנתח שתי עמדות זהות: נוצרים כמיעוט בתוך המיעוט הערבי בישראל, ונוצרים כמיעוט מול שתי קבוצות רוב, מוסלמית ויהודית.
לקריאת העמוד
זכויות של מיעוטים דתיים קטנים דרך המקרה הדרוזי
המאמר עוסק במיעוטים דתיים קטנים ומתמקד בדרוזים בישראל, בלבנון ובסוריה. לפי התקציר, מיעוטים כאלה שומרים לרוב על פרופיל נמוך אך חשופים במיוחד לאלימות, המרות כפויות, טיהור אתני במלחמות אזרחים, אפליה מצד מדינות וחברות, והתבוללות העלולה להביא להיעלמותם לאורך זמן.
לקריאת העמוד
צעירים פלסטינים־ערבים בישראל מנסחים אזרחות מתוך הדרה
המאמר בוחן כיצד תלמידי תיכון ערבים־פלסטינים בישראל מנהלים את זהותם האזרחית והלאומית. לפי התקציר, המחקר נשען על ראיונות חצי־מובנים וקבוצות מיקוד עם 20 תלמידים בבית ספר תיכון ערבי־מוסלמי, ומראה שהתלמידים מודעים לפוליטיקה של האזרחות בישראל ומשתמשים בשיחי אזרחות שונים כדי להגדיר שייכות והדרה.
לקריאת העמוד
בתי דין רבניים במדינה דמוקרטית בין אוטונומיה דתית ושוויון מגדרי
המאמר בוחן את המתח בין אוטונומיה של קהילות דתיות בדיני משפחה לבין נורמות ליברליות האוסרות אפליה. לפי התקציר, דיני משפחה דתיים עשויים להיות חיוניים לשימור תרבותי, אך גם להפלות נשים, זוגות מאותו מין ובני קבוצות אחרות, והמאמר משתמש בבתי הדין הרבניים בישראל כדי לדון בגבולות הרצויים של אוטונומיה דתית במדינה דמוקרטית.
לקריאת העמוד
בתי ספר תיכוניים דרוזיים מעצבים זהות ואזרחות בישראל
המאמר בוחן כיצד שני בתי ספר תיכוניים דרוזיים בישראל מעצבים זהות ואזרחות של מתבגרים. לפי התקציר, המחקר השתמש בראיונות עם מורים, מנהלים, קובעי מדיניות ותלמידים, לצד תצפיות וניתוח מסמכים, ומצא ארבעה מנגנונים מרכזיים: חינוך לערכים רב־ממדי, פיתוח זהות ואזרחות, למידה משמעותית וטובת הקהילה.
לקריאת העמוד
חינוך בשליטת המדינה וזהות פלסטינית־ערבית בישראל
המאמר בוחן את תפקיד מערכת החינוך הממלכתית בעיצוב זהות ובמנגנוני שליטה בקרב המיעוט הפלסטיני־ערבי בישראל. לפי התקציר, במדינות לאום רבות הזהות הלאומית אינה כוללת את כל האזרחים, וכאשר המדינה אינה מספקת צרכים בסיסיים של זהות, הכלה ושוויון, עשויות להתפתח זהויות פוליטיות וקולקטיביות חלופיות.
לקריאת העמוד
דילמות אתיות ומשפטיות של עובדים סוציאליים בישראל בזמן הקורונה
המאמר בוחן כיצד עובדים סוציאליים בישראל קיבלו החלטות כאשר מגפת הקורונה יצרה מתח בין חובת טיפול, שמירה על פרטיות ובריאות העובדים עצמם. לפי התקציר, סקר איכותני בקרב 478 עובדים סוציאליים זיהה שלושה מוקדי קושי: חשש לפגיעה בפרטיות ובסודיות של מקבלי שירות, סיכון בריאותי לעובדים, וקושי לספק שירות מקצועי בתנאי חירום.
לקריאת העמוד
תיאוריית ההתקשרות בבית המשפט: שימוש זהיר בהחלטות הגנת ילדים ומשמורת
המאמר בוחן כיצד תיאוריית ההתקשרות ומחקרי התקשרות משמשים בבתי משפט לענייני משפחה, ומזהיר מפני אי־הבנות ויישומים שגויים. לפי התקציר, המאמר מציע שלושה עקרונות: צורך הילד במטפלים מוכרים שאינם פוגעניים, ערך הרציפות של טיפול טוב־דיו, ותועלת של רשת קשרי התקשרות; הוא גם מדגיש שמדדי התנהגות מטפלים צריכים לעמוד במרכז ההכרעה המשפטית.
לקריאת העמוד
אחריות משותפת לזכויות עובדים בשרשראות אספקה גלובליות
המאמר מציע מודל נורמטיבי של אחריות משותפת לתיקון תנאי עבודה בלתי צודקים ולהגנה על זכויות עובדים בשרשראות אספקה גלובליות. לפי תקציר Semantic Scholar, המודל טוען שהאחריות צריכה להתחלק בין שחקנים פרטיים ומוסדיים, ומציע חמישה עקרונות להקצאת אחריות: קשר, תרומה, תועלת, יכולת וכוח, לצד אפשרויות יישום במנגנונים מוסדיים לאומיים ובין־לאומיים.
לקריאת העמוד
זכויות מטופלים דרך אקרדיטציה בבתי חולים בישראל
המאמר בוחן האם וכיצד תהליך אקרדיטציה בבתי חולים מקדם זכויות מטופלים בישראל. לפי התקציר, המחברים משווים בין תקני JCI לבין חוק זכויות החולה, תשנ״ו-1995, ומראים כי פרק זכויות המטופל באקרדיטציה מעלה מודעות ויישום של זכויות מטופלים ומשפחותיהם, אך גם חושף פערים בין מסגרת תקנית לבין ההסדרה המשפטית הלאומית.
לקריאת העמוד
זהות ועמדות של תלמידים ערבים בבתי ספר מופרדים ומעורבים בישראל
המאמר משווה בין תלמידים ערבים בישראל הלומדים בבתי ספר מופרדים לבין תלמידים בבתי ספר יהודיים־ערביים מעורבים מסוגים שונים. לפי תקציר OpenAlex, תלמידים בבתי ספר מעורבים נוטים להגדיר את עצמם במונחים לאומיים; תלמידים ערבים בבתי ספר עבריים מעורבים נסיבתית נוטים יותר להזדהות כישראלים, ואילו תלמידים בבתי ספר רב־תרבותיים ומופרדים נוטים יותר להזדהות כפלסטינים; הזדהות ישראלית נקשרה לעמדות חיוביות יותר כלפי יהודים, ולא נמצא קשר מובהק בין הזדהות פלסטינית לעמדות שליליות כלפי יהודים.
לקריאת העמוד
שוק כפר קאסם כמרחב פלסטיני־ישראלי של קרבה, ניכור וסדר חברתי חלופי
המאמר בוחן את שוק כפר קאסם כמרחב שבו יהודים מזרחים ואזרחים פלסטינים בישראל עובדים, קונים ומבלים זה לצד זה. לפי תקציר OpenAlex, האתנוגרפיה שנערכה בשנים 2016-2019 טוענת שהשוק נתפס כמרחב המציע סדר חברתי ופוליטי חלופי לקבוצות החוות דיכוי בחברה הישראלית, ובמיוחד דרך תחושות של מרחב תרבותי משותף ו'מקום אחר'.
לקריאת העמוד
מעמדן של נשים דרוזיות בישראל במאה ה־21 בין חינוך, דת ושינוי חברתי
המאמר מנתח סיבות חברתיות, אישיות ודתיות לשינוי במעמדן של נשים דרוזיות בישראל. לפי התקציר, מאז פתיחת כיתה לנשים בשנות השבעים והתרחבות ההשכלה בעשורים האחרונים חל שינוי יסודי, ובשנת 2020 נשים דרוזיות היו 68% מכלל הסטודנטים הדרוזים לתואר ראשון ו-64.8% מן הסטודנטים הדרוזים לתואר שני; השינוי השפיע גם על המקצועות שבהם נשים דרוזיות עובדות ועל החברה הדרוזית בכללה.
לקריאת העמוד
הורות דמוקרטית בין שיעורי הורים בישראל ובארצות הברית
המאמר בוחן כיצד ידע גלובלי על הורות דמוקרטית עובר דרך מערכות חינוך הורים בארצות הברית ובישראל. לפי התקציר, אף שהתיאוריות המועברות להורים דומות, ההורים מפרשים ומיישמים אותן אחרת בהתאם לאמונות תרבותיות ולרקע חברתי־פוליטי.
לקריאת העמוד
הורות או חיים ללא ילדים בקרב מבוגרים להט״בים והטרוסקסואלים
המאמר משווה בין מבוגרים חסרי ילדים משלוש מדינות ובין משתתפים להט״בים והטרוסקסואלים. לפי התקציר, משתתפים מישראל ומפורטוגל דיווחו על רצון וכוונה להורות ועל חשש מחיים ללא ילדים ברמות גבוהות יותר ממשתתפים מבריטניה, ומשתתפים להט״בים דיווחו בכלליות על רצון וכוונה נמוכים יותר מן המשתתפים ההטרוסקסואלים.
לקריאת העמוד
שלושה דורות של נשים ישראליות ממוצא אתיופי בין שוויון, משפחה וידע
המאמר בוחן שלושה דורות של נשים ישראליות ממוצא אתיופי באמצעות דילמות חברתיות שנבנו למחקר. לפי התקציר, נמצאה מגמה היסטורית לעבר שוויון מגדרי ותפיסת ידע יחסית יותר, כאשר נערות נטו להדגיש בחירה ואוטונומיה יותר מן הסבתות, והאימהות נטו להימצא בין שתי הקבוצות.
לקריאת העמוד
מאבקי נשים דרוזיות בישראל בתוך מציאות דתית וחברתית מורכבת
המאמר טוען כי אף שאין לנשים דרוזיות בישראל מבנה פורמלי ברור שמאפשר להן להיאבק בפטריארכיה, רבות מהן מנהלות מאבקים יומיומיים על זכויות בסיסיות. לפי תקציר המו״ל, המאמר מתמקד בשני שדות מרכזיים: מימוש בחירה אישית ביחסים ובמיניות, והרחבת ניידות באמצעות אסטרטגיות של הסתרה ומשא ומתן משפחתי.
לקריאת העמוד
שירות צבאי של תפוצות בישראל כמסלול לשייכות, הגירה וזהות
המאמר בוחן שירות צבאי של בני תפוצות בישראל במצב שבו השירות אינו נובע ממשבר מיידי או מחובת גיוס במדינת מוצא. לפי התקציר, המחקר משתמש בנתוני סקר וראיונות של יותר מ-1,100 חיילי תפוצות ומשווה בין צפון אמריקאים, ישראלים-אמריקאים ואנשים מברית המועצות לשעבר, ומציע שלושה מודלים מניעים: אידיאולוגי, ניעות והתחברות מחדש.
לקריאת העמוד
לאומנות וחרדיות מזרחית: המקרה של ש״ס ותנועת התשובה
המאמר בוחן כיצד שיח חרדי־מזרחי מעבד עמדות לאומניות בקרב ציבור תומכי ש״ס, במיוחד דרך תנועת התשובה בפריפריה החברתית בישראל. לפי התקציר, עבודת שדה בקרב דרשני תשובה מקומיים מצאה שהם השתמשו במסר לאומני כדי להדגיש דבקות במסורת יהודית ובסמכות רבנית, לצד גרסה מורכבת ונזילה של לאומנות דתית שאינה שוללת בהכרח אינטראקציה תרבותית בין יהודים לערבים.
לקריאת העמוד
ילדי מהגרי עבודה בישראל, שירות צבאי ומסלולי שייכות אזרחית
המאמר בוחן כיצד מיעוטים לא-אזרחים חווים שירות צבאי, דרך המקרה של ילדי מהגרי עבודה בינלאומיים בישראל. לפי התקציר, החלטות ממשלה בשנים 2006 ו-2010 העניקו מעמד אזרחי לכ-1,500 ילדים, הפכו אותם לזכאים לשירות, ולאחר שנת שירות ראשונה אפשרו להם אזרחות ישראלית ולבני משפחתם הקרובה תושבות קבע; המחקר מזהה שייכות פורמלית, חברתית ולעיתים דתית כמסלולי הכללה.
לקריאת העמוד
מיקור המונים של מעקב בוחרים באפליקציות קמפיין
המאמר מנתח כיצד מעקב בוחרים בקמפיינים דיגיטליים אינו פועל רק מלמעלה, באמצעות מפלגות וכלים מרכזיים, אלא גם מן הצד, באמצעות אזרחים שמתנדבים לאסוף מידע עבור יעדים אלקטורליים. דרך מושג מיקור ההמונים הוא מצביע על מתח בין שפה של השתתפות פוליטית לבין תשתיות מעקב חברתיות, טכנולוגיות ופוליטיות.
לקריאת העמוד
ייצוג ערבים במקצועות הבריאות בישראל בין הישגים לפערים
המאמר מספק סקירה של ייצוג ערבים בישראל בארבעה מקצועות בריאות מרכזיים: רפואה, סיעוד, רפואת שיניים ורוקחות. לפי התקציר, הוא בוחן תעסוקה, רישוי ולימודים לאורך העשור האחרון, מציב את הממצאים בהקשר רחב יותר של תעסוקת ערבים בישראל, ומציע השלכות מדיניות.
לקריאת העמוד
אבות ערבים בהדרכת הורים בין מסורת למודרניות בישראל
המאמר בוחן את חוויית הדרכת ההורים מנקודת מבטם של אבות מן המיעוט הערבי בישראל. לפי התקציר, המחקר האיכותני מבוסס על ראיונות חצי־מובנים עם 15 אבות, ומזהה ארבעה נושאים: הפניה להדרכה, עמדות כלפי המפגש הטיפולי בהקשר התרבותי, שינויים שחוו האבות, ותהליכים וטכניקות משמעותיים.
לקריאת העמוד
חוב כפוי כהתעללות כלכלית בנשים ערביות־פלסטיניות בישראל
המאמר מתמקד בחוב כפוי כצורה של התעללות כלכלית שמופעלת בידי בני זוג או בני זוג לשעבר כלפי נשים השייכות למיעוט לאומי ילידי. לפי התקציר, המחקר מבוסס על ראיונות עומק חצי־מובנים שנערכו בשנת 2022 עם נשים ערביות־פלסטיניות בישראל ועל ניתוח של 21 מקרים משפטיים, ומראה כיצד החוב פוגע ביכולת לבנות חיים חופשיים מאלימות.
לקריאת העמוד
אלימות מיילדותית וההתמודדות עמה בקולות של נשים ערביות ויהודיות בישראל
המאמר מציג מחקר איכותני שמבקש להשמיע את קולן של נשים ערביות ויהודיות בישראל שחוו אלימות מיילדותית. לפי התקציר, המחקר מבוסס על ניתוח תמטי של 20 ראיונות עומק חצי־מובנים, ומתאר שני אשכולות מרכזיים: השלכות פיזיות, רגשיות, זוגיות ואמון, ואסטרטגיות התמודדות כגון הדחקה, הימנעות, חוסן ופנייה לעזרה חיצונית.
לקריאת העמוד
דעיכת המפלגות והתחזקות רשימות חמולתיות בשלטון המקומי הערבי־פלסטיני בישראל
המאמר בוחן את היחלשות המפלגות הפוליטיות המייצגות את המיעוט הערבי־פלסטיני בישראל ואת התחזקות הרשימות החמולתיות בבחירות המקומיות. לפי התקציר, התהליך נובע משילוב בין מבנים חברתיים פנימיים, מדיניות מדינתית והקשר אזורי, ומעלה שאלות על ייצוג, פעולה קולקטיבית ושלטון מקומי.
לקריאת העמוד
סטודנטים פלסטינים ממזרח ירושלים במוסדות הכשרה ישראליים בין חלום לפרדוקס
המאמר מציג חקירה איכותנית של נרטיבים של סטודנטים פלסטינים ממזרח ירושלים במכללה ישראלית להכשרת מורים. לפי התקציר, סדנאות וביטוי אמנותי חושפים שאיפות, אתגרים ואסטרטגיות התמודדות בתוך מרחב חינוכי מורכב, וממקמים את החוויה במסגרת תאוריות של חוסן, זהות חברתית, גזע ביקורתי ופסיכולוגיה בין־תרבותית.
לקריאת העמוד
פרדוקס השוויון המגדרי במתמטיקה בעיני מורים בישראל
המאמר בוחן נרטיבים של מורים על מתמטיקה ומגדר בישראל, על רקע מגמות שונות בבתי ספר דוברי עברית ודוברי ערבית. לפי התקציר, בבתי ספר דוברי ערבית בנות עולות בעקביות על בנים במתמטיקה ומיוצגות יותר במסלולים מתקדמים, והמחקר סקר 809 מורים, בהם 457 מבתי ספר דוברי ערבית ו-352 מבתי ספר דוברי עברית.
לקריאת העמוד
א־סימטריה במפגש בין סטודנטיות בדואיות ויהודיות באקדמיה הישראלית
המאמר בוחן כיצד סטודנטיות בדואיות חוות מפגש לימודי עם סטודנטיות יהודיות בקורסים רב־תרבותיים. הוא מראה שהמרחב המשותף יכול לייצר שיתוף פעולה, אך גם חושף א־סימטריה: המיעוט נדרש להסביר את זהותו ואת תנאי חייו, בעוד קבוצת הרוב יכולה להישאר בעמדה נוחה ופחות מחויבת לדיאלוג עמוק.
לקריאת העמוד
מנהיגות פוליטית ודתית של נשים דרוזיות לאורך ההיסטוריה
המאמר מתאר נשים דרוזיות שהופיעו במקורות היסטוריים, ביוגרפיים ופולקלוריים כמנהיגות פוליטיות ודתיות. הוא מדגיש שהנהגתן נשענה על כריזמה, קדושה ומעמד חברתי גבוה, אך גם מראה שהמעמד החריג הזה לא הפך בהכרח לפרויקט רחב של שוויון מגדרי בחברה הדרוזית.
לקריאת העמוד
תפילה קווירית כהתמודדות פעילה עם טיפולים ובדיקות רפואיות
המאמר מנתח שש תפילות יהודיות עכשוויות העוסקות בצרכים רפואיים של להט״ב, ובהם טיפול ב-HIV/AIDS והליכים הקשורים לזהות מינית ומגדרית. הוא מציע לראות בתפילות האלה ליטורגיה של התמודדות פעילה: דרך לשלב גוף, רפואה, אמונה וזהות בלי להשאיר את החוויה הרפואית מחוץ למרחב הדתי והקהילתי.
לקריאת העמוד
נגישות שירותי בריאות לנשים בדואיות בישראל כמבחן לשוויון
המאמר בוחן כיצד נשים בדואיות בישראל חוות נגישות לשירותי בריאות. מתוך ראיונות איכותניים הוא מדגיש שהחסמים אינם רק גאוגרפיים או כלכליים, אלא נבנים במפגש בין שפה, תרבות, מגדר, מעמד מיעוט ומבנה השירותים הציבוריים.
לקריאת העמוד
אתנוצנטריות, אוניברסליזם וזכויות חברתיות של פליטים בישראל
המאמר מנתח ראיונות עם 16 תושבים באזור תל אביב כדי להבין כיצד ישראלים חושבים על פליטים, זכויות חברתיות ומדינת הרווחה. הוא מתאר פער בין שיח פוליטי של איום ואחרות לבין עמדות אוניברסליסטיות שמבקשות לכלול פליטים בתוך מנגנוני רווחה וחברה.
לקריאת העמוד
טרנס־לאומיות והיברידיות דתית בתהליך ההגירה של זרע ביתא ישראל
המאמר בוחן את מורכבות האמונות והפרקטיקות הדתיות של חברי זרע ביתא ישראל באתיופיה ובישראל. מתוך ראיונות ושיחות הוא מראה שהמעבר אינו ניתן לתיאור בינארי פשוט של יהדות מול נצרות או דתיות מול חילוניות, אלא יוצר היברידיות וטרנס־לאומיות של זהות, זיכרון וקהילה.
לקריאת העמוד
אי־ציות לחוק כשימור מוסדי בבתי ספר חרדיים לבנים
המאמר בוחן כיצד בתי ספר חרדיים לבנים מגיבים לרגולציית לימודי הליבה בישראל. הוא נשען על ראיונות ונתוני בתי ספר ממדגם מייצג, ומראה שאי־ציות אינו רק הפרת חוק נקודתית אלא חלק מתחזוקה מוסדית משותפת שבה בתי הספר והמפקחים שומרים על אוטונומיה ועל גבולות האכיפה.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
פוליטיקת השתיקה של סגל פלסטיני באקדמיה הישראלית בזמן מלחמה
המאמר בוחן את חוויותיהם של חברי סגל פלסטינים במוסדות אקדמיים בישראל בתקופת מלחמה. מתוך ראיונות עם 27 חברי סגל הוא מתאר כיצד מנגנוני פיקוח גלויים וסמויים מגדירים אילו דברים ניתנים לאמירה, אילו זהויות נחשבות חשודות, וכיצד דרישות נאמנות ושתיקה פועלות לצד מרחבים של התנגדות.
לקריאת העמוד
קליטת חוקרים יוצאי ברית המועצות לשעבר באקדמיה הישראלית
המאמר בוחן את חוויותיהם המקצועיות והאישיות של חוקרים שהיגרו בילדותם מברית המועצות לשעבר והפכו לחברי סגל בכיר בישראל. הוא מראה שגם קבוצה הנתפסת כמודל של השתלבות נדרשת לבנות הון תרבותי, חברתי וחוסני חדש כדי להיכנס למרחבים אליטיסטיים באקדמיה.
לקריאת העמוד
נשים דרוזיות דתיות, השכלה ועבודה מול גבולות השיח הדתי
המאמר בוחן כיצד נשים דרוזיות דתיות בישראל מפעילות סוכנות בתוך קהילה שמרנית ומנסחות מחדש את היחס בין דתיות, מודרניות, השכלה ותעסוקה. על בסיס ראיונות עם עשרים נשים הוא מראה שהן אינן בוחרות רק בין מסורת למודרנה, אלא מרחיבות את ההגדרות הקהילתיות של שתיהן.
לקריאת העמוד
מנהיגות מנהלים ומחויבות מורים במערכת החינוך הערבית בישראל
המאמר בוחן כיצד מורים וצוותי ניהול בבתי ספר תיכוניים ערביים בישראל תופסים מנהיגות משתפת, מכוונת, טרנספורמטיבית ועסקתית. הממצאים מצביעים על דומיננטיות של מנהיגות מכוונת, אך גם על קשר חיובי בין מנהיגות משתפת לבין מחויבות מורים מעבר להשפעת הסגנון המכוון.
לקריאת העמוד
אמת, אוטונומיה והמתת חסד בעמדות הציבור בישראל
המאמר בוחן עמדות ציבור בישראל כלפי שאלות אתיות בסוף החיים, ובהן אמירת אמת לחולים סופניים וסיוע רפואי למוות. בסקר מקוון מייצג של 515 משתתפים נמצא רוב לתמיכה באמירת אמת גם במצבים קשים, ותמיכה מפוצלת יותר בסיוע לסיום חיים, עם הבדלים חזקים לפי דתיות וקבוצת אוכלוסייה.
לקריאת העמוד
שתיקה וקול בין עובדים סוציאליים יהודים ופלסטינים־ישראלים בעת משבר
המאמר בוחן יחסים מקצועיים בין עובדים סוציאליים פלסטינים־ישראלים ויהודים בזמן אלימות פוליטית ומתיחות בין קבוצות. ראיונות עם 25 עובדים בשירותים ציבוריים בשש ערים מעורבות מצביעים על שתיקה פוליטית כאסטרטגיה מרכזית, לצד רגעים שבהם השתיקה נשברת בשיחות פרטיות, קבוצות וואטסאפ וישיבות צוות.
לקריאת העמוד
אזרחות ארגונית, שחיקה וצדק ארגוני בקרב מורים ערבים בישראל
המאמר בוחן גורמים אישיים ומצביים הקשורים להתנהגות אזרחית ארגונית ולהתנהגות נגדית בעבודה בקרב 509 מורים בעשרים בתי ספר ערביים בצפון ישראל. הממצאים קושרים התנהגות נגדית לשחיקה, פסיכופתיה נמוכה או גבוהה לפי המדדים, ואינטליגנציה רגשית, בעוד התנהגות אזרחית קשורה לצדק פרוצדורלי, פחות שחיקה ואינטליגנציה רגשית גבוהה יותר.
לקריאת העמוד
אוסלו, הדרה ולוקליזציה בפוליטיקה של המיעוט הפלסטיני בישראל
המאמר שואל כיצד השפיעו הסכמי אוסלו על המיעוט הפלסטיני־ערבי בישראל, שלא זכה למסלול ביטוי או הכרה במסגרת ההסכמים. הוא טוען שאוסלו האיץ תהליך כפול: לוקליזציה של המאבק לזכויות וצדק בתוך ישראל, לצד תמיכה גלויה יותר בזכויות הלאומיות הפלסטיניות ובהגדרה עצמית.
לקריאת העמוד
אסטרטגיות זהות מקום של סטודנטים ערבים־ישראלים באוניברסיטה
המאמר בוחן כיצד סטודנטים ערבים־ישראלים בונים זהות מקום בקמפוס אוניברסיטאי המזוהה עם הרוב ההגמוני בישראל. הוא מזהה ארבע אסטרטגיות: גלויה, מושאלת, נמנעת ואידיאולוגית, ומראה שהן משתנות לפי זמן, מקום, מגדר, שורשיות ועמדה אקטיבית או פסיבית.
לקריאת העמוד
קורונה, אמון ובריאות ציבורית בחברה החרדית בישראל
המאמר מתבסס על ראיונות עומק, תכתובת דוא״ל ורשומות מקוונות של 25 חרדים שנדבקו בקורונה או באו במגע עם חולה מאומת. הוא מזהה גורמים מבניים, דתיים וחברתיים־אידיאולוגיים לתחלואה הגבוהה, ומדגיש את הצורך בשיתוף פעולה בין רשויות המדינה לרשויות דתיות ובפתרונות בריאות מותאמים תרבותית.
לקריאת העמוד
צורות שונות של לובן וגזענות מוסדית באקדמיה הישראלית
המאמר מציע מסגרת תיאורטית לניתוח כוח באקדמיה הישראלית, מעבר לשפה הרגילה של אפליה ותת־ייצוג. הוא משלב תיאוריית לובן, תיאוריה ביקורתית של גזע, אינטרסקציונליות וקולוניאליות התיישבותית כדי להסביר כיצד נורמות של הקבוצה הדומיננטית מעצבות ידע, ארגון והתקדמות.
לקריאת העמוד
פער היכולות הדיגיטליות בקרב בדואים בישראל
המאמר מתבסס על 25 ראיונות עומק עם נשים וגברים בדואים בכפרים לא מוכרים. הוא טוען שמסגרת היכולות מסבירה טוב יותר מפער דיגיטלי טכני כיצד סמארטפונים מאפשרים פעולות רצויות, אך גם כיצד תשתיות, הדרה ודת מעצבים את השימוש בפועל.
לקריאת העמוד
אתיקה של עיתונאים חרדים בתיווך מדע לציבור
המאמר מבוסס על ראיונות עומק עם 20 עורכים ועיתונאים חרדים שסיקרו מדע לפני תקופת הקורונה ובמהלכה. הוא מזהה אתיקות של דאגה, קהילה, מקצועיות ודת, ומראה כיצד עיתונאים דתיים משלבים מקורות ידע שונים לטובת קוראיהם.
לקריאת העמוד
אי־שוויון מגדרי משתנה במשקי בית פלסטיניים־ערביים בישראל
המאמר מנתח נתוני סקרים חברתיים בישראל כדי לבחון כיצד מעמד חברתי־כלכלי, השכלה ותפיסות מגדריות משפיעים על חלוקת עבודות הבית והטיפול בילדים בקרב משפחות פלסטיניות־ערביות. הוא מצביע על שוויון מגדרי סלקטיבי יותר במשקי בית משכילים ובמעמד גבוה, לצד גבולות מגדריים שנותרים יציבים בחלק מן המטלות.
לקריאת העמוד
הנחיות מקדימות לדמנציה בין רוב למיעוט בישראל
המאמר בוחן מניעים בעד ונגד השלמת הנחיות מקדימות לדמנציה בקרב יהודים ותיקים, יוצאי ברית המועצות לשעבר וערבים בישראל. הוא מצביע על חוסר ידע, תפיסות סטיגמטיות ודילמות אתיות, לצד הבדלים תרבותיים באופן שבו אנשים מבינים אוטונומיה וכשירות.
לקריאת העמוד
עברית אקדמית כחסם לשוויון של סטודנטיות בדואיות
המאמר מתבסס על ראיונות חצי־מובנים עם סטודנטיות ערביות־בדואיות המתמחות בעברית כשפה שנייה. הוא מראה שהעברית פותחת אפשרויות מקצועיות ואישיות, אך גם יוצרת חסמים בכתיבה, בהבנת חומרי לימוד ובהשתתפות שווה בכיתה.
לקריאת העמוד
הפקעת הערבית מן המרחב האקדמי הישראלי
המאמר בוחן את מקומה של הערבית באקדמיה הישראלית: כשפת לימוד, כשפת מחקר וכשפה ציבורית בקמפוס. הוא טוען שהוראת הערבית והדיון בה עוצבו לעיתים דרך מסגרות עבריות ומערביות שמצמצמות את השפעתם של דוברי הערבית עצמם.
לקריאת העמוד
המגזר הציבורי כמסלול לשוויון תעסוקתי בין קבוצות אתנו־דתיות בישראל
הממצאים מצביעים על כך שקריירות במגזר הציבורי קשורות לנגישות יציבה ושוויונית יותר לנשים חרדיות, מוסלמיות, דרוזיות ונוצריות, בעוד שבמגזר הפרטי הפערים ביציבות ובשכר המצטבר גדולים יותר.
לקריאת העמוד
מודרניזציה, דת ומעמד מיעוט בקרב סטודנטים מוסלמים ודרוזים בישראל
המחקר מצביע על ריבוי דרכים שבהן מודרניזציה וחילון חלקי משתלבים בזהות דתית של סטודנטים מוסלמים ודרוזים, ומדגיש שמעמד המיעוט עשוי לעודד תהליכי חילון בעקיפין.
לקריאת העמוד
חסמים להשכלה על־תיכונית בקרב צעירות ערביות־בדואיות בישראל
המחקר, שהתבסס על קבוצות עם 11 צעירות בדואיות בנות 20-22, מצא חסמים מבניים וחסמים מגדריים־משפחתיים שמגבילים כניסה להשכלה על־תיכונית ומחייבים תמיכה החל מבית הספר היסודי ועד ההשתלבות בפועל.
לקריאת העמוד
חברה אזרחית ביפן ובדרום קוריאה מול הסכסוך הישראלי־פלסטיני
המאמר טוען שהתרחבות היחסים בין מזרח אסיה למזרח התיכון יוצרת גם קשרים לא־מדינתיים, וכי מאפייני כל מדינה מעצבים את דפוסי המחאה וההשפעה של חברה אזרחית ביפן ובדרום קוריאה.
לקריאת העמוד
קיטוב בעמדות הציבור בישראל על החלטות בסוף החיים
המחקר, שנערך במרץ 2022 במדגם מקוון של 605 מבוגרים בני יותר מ־50, מצא קיטוב סביב אוטונומיה וסיוע רפואי במיתה, לצד הסכמה רחבה יותר על חשיבות מעורבות המשפחה בתהליכי סוף החיים.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
חשיפה לאלימות פוליטית, לחץ משפחתי ותוקפנות בקרב נוער ישראלי ופלסטיני
המחקר עקב החל מ־2007 אחר 451 בני נוער יהודים ישראלים ו־600 בני נוער פלסטינים בשלושה גילאים, ומצא שחשיפה לאלימות אתנו־פוליטית קשורה לתוקפנות דרך תהליכים משפחתיים כמו תוקפנות בין ההורים וענישה נוקשה.
לקריאת העמוד
רפלקסיביות ושינוי במעמדן של נשים ערביות־בדואיות בישראל
המחקר מציע שירידה בשיעורי הילודה בקרב נשים ערביות־בדואיות קשורה לתהליכי רפלקסיביות סביב נורמות פטריארכליות, שבהם נשים מפתחות אסטרטגיות לשיפור מעמדן, ביטחונן ויציבותן החברתית־כלכלית.
לקריאת העמוד
פערים אתניים בטיפול בטראומה של קשישים בישראל מופיעים דווקא אחרי האשפוז
Nura Abdel-Rahman, Nechemia Yoffe, Maya Siman-Tov, Irina Radomislensky, Israel Trauma Group ו-Kobi Peleg בוחנים אם מערכת הטראומה בישראל משיגה שוויון אתני בקרב קשישים מאושפזים. המחקר מתבסס על 96,795 נפגעים בני 65 ומעלה ברישום הטראומה הלאומי לשנים 2008-2017, ומראה שהשאלה הדמוקרטית אינה רק מי נכנס לבית החולים אלא גם מי מגיע לטיפול נמרץ, מי נשאר יותר זמן ומי משתחרר לשיקום.
לקריאת העמוד
אזרחות כהצטברות באמצעות נישול: הפרדוקס של אזרחות קולוניאלית־התיישבותית
המאמר מציע לחשוב על אזרחות בהקשר קולוניאלי־התיישבותי לא רק כסטטוס משפטי, אלא כמנגנון שמארגן אדמה, משאבים, זכויות ונישול. הוא מרחיב מגמות ביקורתיות בלימודי אזרחות ומחבר אותן למושג ״הצטברות באמצעות נישול״. המקרה המרכזי הוא האזרחים הפלסטינים בישראל, ובמיוחד העקורים הפנימיים: פלסטינים שקיבלו אזרחות ישראלית אך נעקרו ממקומות מוצאם ולא יכלו לשוב אליהם. דרך המקרה הזה, המאמר טוען שאזרחות קולוניאלית־התיישבותית כוללת פרדוקס כפול. מצד אחד, היא מסדירה זכויות, תנועה והשתתפות מסוימת. מצד שני, היא לוכדת את הילידים בתוך מבנה שבו הצטברות חוזרת של קרקע ומשאבים על חשבונם ממשיכה לייצר נישול ופגיעה בזכויות קולקטיביות. לכן הסיכום באתר צריך להציג את האזרחות לא כפתרון לנישול אלא כחלק מן המנגנון שמייצר אותו, ובו בזמן כזירה שבה פועלת סוכנות והתנגדות ילידית.
לקריאת העמוד
שוויון מגדרי אינו נכנס תמיד לפונקציית המטרה של כלכלניות ממשלתיות
המחקר שואל אם נשים כלכלניות בשירות המדינה מקדמות שיקולי שוויון מגדרי כשהן משתתפות בעיצוב מדיניות כלכלית. מתוך ראיונות שנערכו בשנים 2009-2011 עולה כי מרבית המרואיינות רואות בכלכלה תחום ניטרלי, מקצועי ואוניברסלי, בעוד ששאלות מגדר נתפסות כצרות, סקטוריאליות או חברתיות יותר מאשר כלכליות. המאמר מדגיש שהבעיה אינה רק מיעוט נשים בעמדות כוח, אלא גם אופן ההכשרה והתרבות המקצועית של הכלכלה. לכן ייצוג דמוקרטי נבחן לא רק לפי מי יושב בחדר, אלא גם לפי אילו בעיות נכנסות לשפה המקצועית של קבלת החלטות. לכן המאמר מדגיש שגם מומחיות מקצועית נושאת הנחות חברתיות, גם כאשר היא מציגה את עצמה כניטרלית. בקריאה לאתר, תרומת המאמר היא בהצבת שוויון מגדרי בעבודת כלכלניות ממשלתיות בתוך רצף של מוסדות, פרקטיקות ותנאי חיים, ולא ככותרת כללית בלבד. לכן הסיכום צריך להחזיק יחד את הטענה המרכזית, את גבולות הממצא ואת המשמעות הציבורית, בלי להוסיף עובדות שלא תועדו במקורות שנבדקו. מעבר לכך, חשיבותו של המאמר היא באופן שבו הוא מחבר בין המקרה המסוים לבין שאלות רחבות יותר של אחריות ציבורית, מוסדות, שוויון ויכולת פעולה.
לקריאת העמוד
נשים חרדיות משכילות מעצבות שייכות דרך גבולות, תרגום ובחירה יומיומית
המאמר בוחן את פוליטיקת השייכות של נשים חרדיות משכילות בישראל. במקום להציג השכלה גבוהה כיציאה פשוטה מן העולם החרדי, הוא מתאר תהליך עדין יותר: נשים רוכשות הון מקצועי ואינטלקטואלי, נכנסות למרחבים חדשים, אך ממשיכות להגדיר את עצמן דרך מחויבות דתית, משפחתית וקהילתית. כך מתברר ששייכות אינה מצב קבוע אלא פעולה יומיומית של תרגום, גבול ובחירה. המאמר חשוב משום שהוא מונע קריאה בינארית של “השתלבות” מול “הסתגרות”, ומראה כיצד נשים פועלות בתוך גבולות קיימים בלי בהכרח לוותר על זהותן הקהילתית. מתוך כך הוא מציע שפה עשירה יותר להבנת שינוי חברתי בתוך קהילות דתיות שמרניות. בקריאה לאתר, תרומת המאמר היא בהצבת פוליטיקת שייכות של נשים חרדיות משכילות בתוך רצף של מוסדות, פרקטיקות ותנאי חיים, ולא ככותרת כללית בלבד. לכן הסיכום צריך להחזיק יחד את הטענה המרכזית, את גבולות הממצא ואת המשמעות הציבורית, בלי להוסיף עובדות שלא תועדו במקורות שנבדקו. מעבר לכך, חשיבותו של המאמר היא באופן שבו הוא מחבר בין המקרה המסוים לבין שאלות רחבות יותר של אחריות ציבורית, מוסדות, שוויון ויכולת פעולה.
לקריאת העמוד
בתי המשפט הקהילתיים בישראל בין שיקום, צדק והערכת הצלחה
בתי המשפט הקהילתיים בישראל נועדו להתמודד עם עבירות חוזרות דרך תכנית שיקום, ליווי ושיתוף פעולה בין מערכת המשפט, הרווחה והקהילה. המאמר בוחן מה ניתן ללמוד מן הניסיון הישראלי: כיצד מגדירים הצלחה מעבר להפחתת רצידיביזם, איך מאזנים בין שיקום לאחריות פלילית, ומה קורה כאשר בית משפט תלוי בשירותים חברתיים שאינם תמיד זמינים. תרומתו היא בזהירות המוסדית שלו: המודל מבטיח יותר תגובה אנושית ומותאמת, אך דורש הערכה עקבית, תשתיות ציבוריות מתפקדות והגנה על הוגנות ההליך. לכן ההערכה של בתי המשפט הקהילתיים צריכה למדוד גם איכות תיאום, התאמת מענים ואמון המשתתפים, ולא רק תוצאה פלילית צרה. בקריאה לאתר, תרומת המאמר היא בהצבת בתי משפט קהילתיים בישראל בתוך רצף של מוסדות, פרקטיקות ותנאי חיים, ולא ככותרת כללית בלבד. לכן הסיכום צריך להחזיק יחד את הטענה המרכזית, את גבולות הממצא ואת המשמעות הציבורית, בלי להוסיף עובדות שלא תועדו במקורות שנבדקו. מעבר לכך, חשיבותו של המאמר היא באופן שבו הוא מחבר בין המקרה המסוים לבין שאלות רחבות יותר של אחריות ציבורית, מוסדות, שוויון ויכולת פעולה.
לקריאת העמוד
מה הניע את מהומות מאי 2021 בקרב האזרחים הערבים בישראל?
המחקר בוחן את גל האלימות של מאי 2021 בערים מעורבות וביישובים ערביים בישראל. הוא קושר בין ההסלמה בירושלים וברצועת עזה, מעמדם הלא-שוויוני של אזרחים ערבים, היחסים המתוחים בערים מעורבות והמעמד הסמלי של אל-אקצא. הטענה המרכזית היא שהאירועים אינם מובנים היטב כאשר מסבירים אותם רק כמאבק לאומי, רק כמחאה אזרחית או רק כהתעוררות דתית; כוחם נבע מן החפיפה בין שלושת הממדים. לכן המאמר קורא להבין את האלימות הפוליטית גם דרך זהות, שייכות, אפליה ואירועים אזוריים שמחלחלים אל הזירה האזרחית בישראל. הקריאה הזו גם מסבירה מדוע אותו אירוע יכול להיתפס בעת ובעונה אחת כביטחוני, אזרחי, לאומי ודתי. בקריאה לאתר, תרומת המאמר היא בהצבת מהומות מאי 2021 בין לאום, אזרחות ודת בתוך רצף של מוסדות, פרקטיקות ותנאי חיים, ולא ככותרת כללית בלבד. לכן הסיכום צריך להחזיק יחד את הטענה המרכזית, את גבולות הממצא ואת המשמעות הציבורית, בלי להוסיף עובדות שלא תועדו במקורות שנבדקו. מעבר לכך, חשיבותו של המאמר היא באופן שבו הוא מחבר בין המקרה המסוים לבין שאלות רחבות יותר של אחריות ציבורית, מוסדות, שוויון ויכולת פעולה.
לקריאת העמוד
בחברה הערבית בישראל הון אנושי עולה אינו מתורגם אוטומטית לאמון פוליטי
המחקר מציע לקרוא את השינויים בחברה הערבית בישראל דרך מושג “פוליטיקת האמונה”: אמונה ביכולת קולקטיבית לשנות את המציאות. הוא מתאר עלייה בהשכלה, התרחבות מעמד ביניים וצמיחת ארגוני חברה אזרחית, ואז בוחן בסקר טלפוני ממאי 2017 כיצד גורמים אלה קשורים לנכונות לפעולה ציבורית. הממצאים מצביעים על השתתפות פוליטית נמוכה ואמון נמוך במוסדות ייצוג ערביים, אך גם על רצון לשפר אותם ועל קשר חיובי בין השכלה לבין מוכנות לתרום זמן, משאבים וכישורים למטרות ציבוריות. לכן הבעיה מוצגת כפער בין יכולת חברתית מתרחבת לבין מוסדות שאינם מצליחים למשוך אמון מספיק. בקריאה לאתר, תרומת המאמר היא בהצבת פוליטיקת האמונה בחברה הערבית בישראל בתוך רצף של מוסדות, פרקטיקות ותנאי חיים, ולא ככותרת כללית בלבד. לכן הסיכום צריך להחזיק יחד את הטענה המרכזית, את גבולות הממצא ואת המשמעות הציבורית, בלי להוסיף עובדות שלא תועדו במקורות שנבדקו. מעבר לכך, חשיבותו של המאמר היא באופן שבו הוא מחבר בין המקרה המסוים לבין שאלות רחבות יותר של אחריות ציבורית, מוסדות, שוויון ויכולת פעולה.
לקריאת העמוד
מוגבלות של פלסטינים ערבים בישראל נחווית בתוך צומת של שירותים חסרים, אפליה וקהילה
המחקר נשען על ראיונות עומק עם פלסטינים ערבים עם מוגבלויות ובני משפחה, ומנתח את האופן שבו הם מתמודדים עם מערכות חינוך, תעסוקה, רווחה ובריאות בישראל. המאמר מראה שהחסמים אינם רק פיזיים או אישיים: הם כוללים נגישות מוגבלת לשירותים ביישובים ערביים, אפליה מוסדית, קשיים כלכליים, תלות במשפחה וסטיגמות חברתיות. לכן, חוויית המוגבלות של פלסטינים אזרחי ישראל נבנית בצומת שבין מדיניות, מעמד, לאום וקהילה. המסקנה הדמוקרטית היא שמדיניות נגישות כללית חייבת לראות גם חלוקה לא שוויונית של תשתיות ומשאבים. הקריאה ההצטלבותית מאפשרת לראות כיצד אותם כללים פורמליים מייצרים תוצאות שונות כאשר נקודת המוצא החברתית אינה שווה. בקריאה לאתר, תרומת המאמר היא בהצבת מוגבלות של פלסטינים ערבים בישראל בתוך רצף של מוסדות, פרקטיקות ותנאי חיים, ולא ככותרת כללית בלבד. לכן הסיכום צריך להחזיק יחד את הטענה המרכזית, את גבולות הממצא ואת המשמעות הציבורית, בלי להוסיף עובדות שלא תועדו במקורות שנבדקו. מעבר לכך, חשיבותו של המאמר היא באופן שבו הוא מחבר בין המקרה המסוים לבין שאלות רחבות יותר של אחריות ציבורית, מוסדות, שוויון ויכולת פעולה.
לקריאת העמוד
מורים פלסטינים-מוסלמים מחברים אסלאם, ידע ילידי ואזרחות ביקורתית בישראל
המחקר מציג את שיעורי האזרחות והאסלאם כזירה שבה מורים פלסטינים-מוסלמים בישראל מתמודדים עם פער בין שיח רשמי על זכויות ושוויון לבין מציאות של אפליה, אלימות וחסך כלכלי. המורים אינם דוחים אזרחות או דמוקרטיה; הם מנסים להחיות אותן דרך היסטוריה פלסטינית, ערכים אסלאמיים, זכויות, ביקורתיות ואחריות אזרחית. בכך הם יוצרים פדגוגיה שמחברת רוחניות, זהות ילידית ואזרחות ביקורתית. המאמר מדגיש שהקשר בין דת לאזרחות אינו חייב להיות איום על חינוך דמוקרטי; הוא יכול להיות דרך להפוך אותו למשמעותי יותר עבור תלמידי מיעוט. ההדגשה היא על פדגוגיה שמתחילה מן העולם של התלמידים, ולא רק מן ההגדרות הרשמיות של המדינה. בקריאה לאתר, תרומת המאמר היא בהצבת ידע אסלאמי ופלסטיני בחינוך אזרחי בתוך רצף של מוסדות, פרקטיקות ותנאי חיים, ולא ככותרת כללית בלבד. לכן הסיכום צריך להחזיק יחד את הטענה המרכזית, את גבולות הממצא ואת המשמעות הציבורית, בלי להוסיף עובדות שלא תועדו במקורות שנבדקו. מעבר לכך, חשיבותו של המאמר היא באופן שבו הוא מחבר בין המקרה המסוים לבין שאלות רחבות יותר של אחריות ציבורית, מוסדות, שוויון ויכולת פעולה.
לקריאת העמוד
אידאולוגיה אנטי־ציונית חרדית מסבירה דפוסי מחאה מול המדינה
המחקר מתמקד בהתנגשויות בין מפגינים חרדים למשטרה ובתגובות ליוזמות רשמיות של המדינה. לפי המאמר, המחאות אינן מובנות רק דרך מצוקה חברתית או אינטרס פוליטי, אלא דרך יחס אידאולוגי עמוק למדינה הציונית: חשד, התנגדות וסירוב לראות בה מקור סמכות דתי. כך מוסברות תגובות מהירות ולעיתים אלימות ליוזמות שנתפסות כפגיעה באוטונומיה החרדית. חשוב להציג זאת בזהירות: המאמר עוסק בדפוסי מחאה ובזרמים אנטי־ציוניים, ולא בזהות חרדית אחת או בהכללה על כלל הציבור החרדי. הקריאה הזו מאפשרת להבין מדוע מחאה מסוימת מתפרצת סביב אירועים שונים, אך נשענת על יחס עמוק ומתמשך יותר לסמכות המדינה. בקריאה לאתר, תרומת המאמר היא בהצבת מחאה חרדית אנטי-ציונית בתוך רצף של מוסדות, פרקטיקות ותנאי חיים, ולא ככותרת כללית בלבד. לכן הסיכום צריך להחזיק יחד את הטענה המרכזית, את גבולות הממצא ואת המשמעות הציבורית, בלי להוסיף עובדות שלא תועדו במקורות שנבדקו. מעבר לכך, חשיבותו של המאמר היא באופן שבו הוא מחבר בין המקרה המסוים לבין שאלות רחבות יותר של אחריות ציבורית, מוסדות, שוויון ויכולת פעולה.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
חוויה וירטואלית ב־360 מעלות יכולה לחזק תמיכה בזכויות להט״ב
המחקר משתמש בחוויה וירטואלית אימרסיבית כדי לבדוק כיצד מפגש מתווך עם אדם מקבוצת להט״ב משפיע על עמדות. המאמר נשען על תאוריות של מגע בין־קבוצתי ומראה שחוויה עשירה, אישית וקרובה יכולה להפחית סטריאוטיפים ולעודד תמיכה בזכויות. עם זאת, התרומה המדויקת היא בזהירות: האפקט תלוי בעיצוב החוויה, בזהות המשתתפים וביכולת ליצור תחושת קרבה שאינה מניפולציה שטחית. הטכנולוגיה מעניינת כאן משום שהיא מאפשרת מפגש רגשי וקוגניטיבי, אך אינה מחליפה עבודה חברתית וחינוכית רחבה יותר. בכך המאמר מאפשר דיון מדויק במדיה חינוכית: לא כקיצור דרך לסובלנות, אלא כמסגרת שיכולה לתמוך במפגש בין־קבוצתי כאשר היא בנויה היטב. בקריאה לאתר, תרומת המאמר היא בהצבת מגע אימרסיבי ותמיכה בזכויות להטב בתוך רצף של מוסדות, פרקטיקות ותנאי חיים, ולא ככותרת כללית בלבד. לכן הסיכום צריך להחזיק יחד את הטענה המרכזית, את גבולות הממצא ואת המשמעות הציבורית, בלי להוסיף עובדות שלא תועדו במקורות שנבדקו. מעבר לכך, חשיבותו של המאמר היא באופן שבו הוא מחבר בין המקרה המסוים לבין שאלות רחבות יותר של אחריות ציבורית, מוסדות, שוויון ויכולת פעולה.
לקריאת העמוד
ילדים בקו האש: זכויות ילדים תחת נסיגה דמוקרטית ותגובת־נגד
המאמר מציב את זכויות הילדים בתוך הדיון הרחב על נסיגה דמוקרטית, אך עושה זאת בזהירות אמפירית. נקודת המוצא היא ש״דמוקרטיה״ אינה ממד אחד: שחיקה בממד הליברלי, כמו פגיעה בשלטון החוק או בחירויות, עשויה להשפיע אחרת משחיקה בממד השוויוני. לפי התקציר, ניתוח רגרסיה מראה שנסיגה בליברל־דמוקרטיה קשורה להגנה נמוכה יותר על זכויות ילדים. לעומת זאת, נסיגה בממד השוויוני קשורה לשיפור קל בזכויות חברתיות־כלכליות של ילדים, ממצא שמסבך את הציפייה הפשוטה שכל נסיגה דמוקרטית תפגע בכל סוג זכויות באותו אופן. המאמר בוחן גם את תגובת המדינות ל״שיימינג״ מצד ועדת זכויות הילד ומראה שמדינות הנסוגות בממד הליברלי מגיבות באופן שלילי ומובחן סטטיסטית ממדינות שאינן נסוגות. לכן הסיכום צריך להדגיש את ההבחנות: סוגי דמוקרטיה שונים, קטגוריות שונות של זכויות ילדים, ותגובת־נגד מוסדית לביקורת בינלאומית.
לקריאת העמוד
השירות הצבאי של הדרוזים אינו מבטיח שוויון אזרחי מלא
Rabah Halabi מנתח ראיונות עומק עם צעירים דרוזים בישראל ושואל האם השירות הצבאי משמש כרטיס כניסה לחברה היהודית־ישראלית. לפי המאמר, השירות מחזק לעיתים זהות ישראלית, אך אינו מתורגם בהכרח לשוויון זכויות מלא או להסרת שוליות במבנה אתנו־רפובליקני.
לקריאת העמוד
זקנה בקהילה הלהט״בית בישראל דורשת זכויות, משפחה נבחרת ומעני טיפול
Daniel Sperling מנתח 21 ראיונות עומק עם חברי וחברות קהילות להט״ב בישראל בני 55 ומעלה. המחקר מצביע על בדידות, גילנות, יחסים משפחתיים מורכבים ופחד מאפליה במוסדות טיפול ודיור, אך גם על אפשרות לדמיין הזדקנות קווירית כבעלת תקווה ויצירתיות.
לקריאת העמוד
אלימות ונשק בקרב צעירים ערבים קשורים גם לדימויי גבריות ולרשתות חברתיות
Ibrahim Badarna ו-Anat Gesser-Edelsburg משלבים ניתוח תוכן, אתנוגרפיה דיגיטלית וניתוח סמיוטי כדי להבין אלימות ונשק בקרב 40 נערים וצעירים ערבים מוסלמים ונוצרים בישראל. המאמר מצביע על תפקיד של תפיסות גבריות, אמונת “מכתוב”, חוויות רקע של אלימות, חשד כלפי אכיפה והרגלי מדיה חברתית.
לקריאת העמוד
גיור רפורמי של נשים בישראל הוא גם מאבק על הכרה, מגדר ושייכות
Einat Libel-Hass ו-Elazar Ben-Lulu בוחנים נשים מהגרות מברית המועצות לשעבר ומהפיליפינים שבחרו בגיור רפורמי בישראל. לפי המאמר, התהליך הלא־אורתודוקסי מקדם שייכות דתית וחברתית, אך גם פועל כהתנגדות למונופול הדתי האורתודוקסי וכמאבק של נשים על הכרה.
לקריאת העמוד
ביקורת שיפוטית על החלטות שב״ס מעצבת את איכות הענישה בישראל
Netanel Dagan ו-Shmuel Baron מנתחים ממצאים איכותניים מראיונות עם שופטי בית המשפט העליון בישראל על עתירות אסירים. הם מזהים שלושה אופנים שבהם הביקורת השיפוטית פועלת: ביורוקרטיזציה של ההחלטה, ענישה מחדש של האסיר, או רפורמה בתנאי החיים בכלא.
לקריאת העמוד
אמון במינהל הציבורי מחזק מעורבות אזרחית מקומית בזמן משברים מצטלבים
על בסיס נתוני סקר ישראליים מן השנים 2021-2023, המחקר מציג מעורבות אזרחית מקומית לא רק כתכונה של אזרחים פעילים, אלא כתוצאה של מפגש יומיומי עם המינהל הציבורי. תפיסה חיובית של איכות ניהולית קשורה לעלייה באמון בממשל המרכזי, והאמון הזה קשור למעורבות גבוהה יותר בקהילה המקומית. הממצא הישיר בין איכות ניהולית למעורבות היה מוגבל יותר, ולכן הדגש עובר למנגנון התיווך של אמון. בקרב אזרחים ערבים הקשר בין איכות ניהולית לאמון נמצא חזק במיוחד, ואצל בעלי השכלה נמוכה יותר לאמון היה תפקיד משמעותי יותר בעידוד מעורבות. בקריאה לאתר, תרומת המאמר היא בהצבת מעורבות אזרחית מקומית בזמן פוליקריזות בתוך רצף של מוסדות, פרקטיקות ותנאי חיים, ולא ככותרת כללית בלבד. לכן הסיכום צריך להחזיק יחד את הטענה המרכזית, את גבולות הממצא ואת המשמעות הציבורית, בלי להוסיף עובדות שלא תועדו במקורות שנבדקו. מעבר לכך, חשיבותו של המאמר היא באופן שבו הוא מחבר בין המקרה המסוים לבין שאלות רחבות יותר של אחריות ציבורית, מוסדות, שוויון ויכולת פעולה.
לקריאת העמוד
התנדבות במרחב כפרי תלויה באומץ לגעת גם בקונפליקטים קהילתיים
Yasmin Aboud‐Halabi ו-Galit Yanay‐Ventura מנתחות 32 ראיונות בשני יישובים כפריים באותה מועצה אזורית בצפון ישראל, אחד יהודי ואחד ערבי. הן מראות כי קונפליקטים מקומיים שבהם ילדים עומדים במרכז יכולים לחסום התנדבות קהילתית רחבה, ולהותיר בעיקר התנדבות ממסדית, ממוקדת וזהירה שאינה מתמודדת עם מוקדי המחלוקת.
לקריאת העמוד
תנועות דתיות חדשות בישראל חיפשו לגיטימציה דרך שפת האזרחות הטובה
Guy Ben‐Porat ו-Boaz Huss בוחנים כיצד תנועות דתיות חדשות בישראל התמודדו עם חשד, התנגדות ושיח על כתות. לפי הניתוח, הן פיתחו שתי אסטרטגיות לגיטימציה מרכזיות: האחת מציגה אזרחות רפובליקנית דרך ציונות, אתוס התיישבות ושירות צבאי, והשנייה מציגה אזרחות נאו־ליברלית דרך חינוך, הצלחה וניידות כלכלית.
לקריאת העמוד
צילום ישראלי קווירי יכול לחשוף את הסדקים בדמות החייל הגברי הלאומי
Nissim Gal מנתח את סדרת Soldiers של עדי נס באמצעות תאוריה קווירית, תאוריית פרפורמנס וביקורת פוסט־קולוניאלית. הוא טוען שהאסתטיקה של קרקס צבאי, תנוחות מבוימות ופגיעות גופנית מערערות את הדימוי ההטרונורמטיבי וההיפר־גברי של הזהות הצבאית הישראלית, ומציגות קוויריות כאתר של התנגדות ושינוי בתוך כוח מדינתי.
לקריאת העמוד
חינוך דמוקרטי זקוק לדיון אמיתי במחלוקות גם בעידן של קיטוב ומידע כוזב
Simon Eten Angyagre מנתח דיוני קבוצות עם תלמידים בבתי ספר תיכוניים באנגליה כדי להבין כיצד הם תופסים הוראת סוגיות שנויות במחלוקת. המאמר מדגיש שהדיון במחלוקת חשוב גם להתפתחות אינטלקטואלית ואישית מול פייק ניוז ומידע מטעה, וגם לרכישת מיומנויות פוליטיות ואזרחיות להשתתפות עתידית.
לקריאת העמוד
שילוב מבקשי מקלט אריתראים בישראל מתקיים לצד הדרה משפטית וחברתית מתמשכת
Lilach Lev Ari ו-Arie Herscovici מנתחים ראיונות חצי־מובנים עם 10 מבקשי מקלט אריתראים ו-11 אנשי מקצוע מעמותות ומעיריית תל אביב. הממצאים מצביעים על תחושת בית מסוימת שנוצרת בזכות קשרים עם אנשי מקצוע, חברים ומעסיקים ישראלים, אך גם על רשתות קהילתיות חלשות, אובדן מנהיגות, מדיניות של הדרה דיפרנציאלית וצורך במעמד משפטי פורמלי.
לקריאת העמוד
מידע ממשלתי על זכויות רווחה צריך להיות מובן, לא רק זמין באינטרנט
Frida Elek-BenMoshe ו-Sheizaf Rafaeli מנתחים נתוני שימוש של שנה באתר זכויות ישראלי כדי לבדוק כיצד מאפייני קריאות של מידע ממשלתי על זכויות והטבות קשורים למעורבות משתמשים. הם מוצאים שרוב הטקסטים מתאימים לפי מדד Flesch-Kincaid לרמת קולג׳, שטקסטים פחות קריאים נקשרו לזמן שהייה ארוך יותר ולשיעור נטישה נמוך יותר, ושנדרש מדד קריאות המותאם לעברית.
לקריאת העמוד
המעבר מטרנסגרסיה לאלימות מציב דילמה דמוקרטית חריפה בסכסוך הישראלי־פלסטיני
Yaron Katz מציג ניתוח תאורטי של הקשר בין טרנסגרסיה, אלימות ודילמות מוסריות בדמוקרטיה, תוך שימוש בסכסוך הישראלי־פלסטיני כמקרה מרכזי. הוא מבחין בין הפרת נורמות כמו מחאה או אי־ציות אזרחי לבין אלימות פיזית או שימוש בכוח, ומדגיש כיצד פלטפורמות דיגיטליות, פחד קולקטיבי ומידע מטעה יכולים להאיץ הסלמה.
לקריאת העמוד
מגפת הקורונה הפכה ניידות סטודנטים לשדה של כוח, גבולות ואי־שוויון
Annette Bamberger, Min Ji Kim, Seungah Sarah Lee ו-Fei Yan מראות כי משבר הקורונה לא רק עצר תנועה בין מדינות, אלא חשף כיצד ניידות סטודנטים תלויה בכוח מדינתי, באסטרטגיות מוסדיות ובאי־שוויון. בישראל הן מזהות פתיחה סלקטיבית של גבולות ומתחים בין אינטרסים דתיים וחילוניים, ובמדינות ההשוואה הן בוחנות שליטה נרטיבית, כוח רך ומבנה שוק השכלה כפול.
לקריאת העמוד
כשמטפלים חילונים פוגשים לקוחות חרדים, כשירות תרבותית אינה רק מיומנות מקצועית
Einat Doron, Dariusz Walkowiak, Rivka Tuval-Mashiach, Sławomir Tobis ו-Jan Domaradzki מנתחים סקר אנונימי שנערך בישראל בין אפריל לנובמבר 2024 בקרב 70 מטפלים חילונים. הממצאים מצביעים על כשירות כללית גבוהה, אך על כשירות נמוכה ומורכבת יותר בעבודה עם לקוחות חרדים, ועל קשר בין ניסיון טיפולי לבין עמדות חיוביות יותר.
לקריאת העמוד
חינוך סביבתי בלי פוליטיקה מחמיץ את ממד הכוח של משבר האקלים
Tal Yaar-Waisel ו-Caroline Leininger-Frézal מנתחות תוכניות לימודים וראיונות עם 20 מורים בצרפת ובישראל. הן מראות כי אף שתוכניות הלימודים כוללות גאופוליטיקה סביבתית ומורים מזהים קשר בין סביבה לפוליטיקה, היבטים פוליטיים מקומיים כמעט אינם מודגשים והכשרת המורים אינה תמיד מכינה לכך.
לקריאת העמוד
המתח בין שמרנות חרדית למודרניזציה מעצב את אתגרי המשילות בישראל
Yaron Katz מציג ניתוח תאורטי של המתח בין שמרנות חרדית לבין דרישות החברה המודרנית בישראל. המאמר מדגיש כי השמרנות מספקת זהות ויציבות, אך גם מתנגדת לשינויים, בעוד מודרניזציה וקונפליקט פוליטי יוצרים צורך במשילות מסתגלת, בייצוג הוגן ובדיאלוג מכליל.
לקריאת העמוד
שאלת השוויון בנטל הביטחוני היא גם מבחן לחוזה האזרחי בישראל
Yaron Katz מתאר כיצד הפטור הרחב של גברים חרדים משירות צבאי נעשה שנוי יותר במחלוקת ככל שהאוכלוסייה החרדית גדלה וככל שהמלחמה מחדדת את צורכי הביטחון. המאמר קושר בין מודל האזרח־חייל, ליברליזציה, זהות לאומית וחוזה חברתי חדש או מעודכן בין המדינה לקהילות החרדיות.
לקריאת העמוד
האחים המוסלמים ממשיכים למסגר לגיטימציה דרך דמוקרטיה וזכויות אדם אחרי 2013
Bosmat Yefet בוחנת הצהרות רשמיות של Ikhwanonline מן השנים 2015-2024 כדי להבין כיצד התנועה מבקשת להשיב לעצמה לגיטימציה פוליטית. הממצאים מצביעים על המשכיות רטורית: למרות כישלון המחויבות האסטרטגית לדמוקרטיה כנתיב לדומיננטיות פוליטית, הזרם הוותיק ממשיך להציג את מאבקו כחלק ממאבק העם המצרי בדיכוי ובסמכותנות.
לקריאת העמוד
ארגוני חברה אזרחית לקידום חברה משותפת בישראל נשענים על חזון דומה ואסטרטגיות שונות
Wurud Jayusi ו-Adi Binhas ראיינו שבעה בעלי תפקידים מרכזיים בארבעה ארגוני חברה אזרחית ובחנו גם אתרי ארגונים כדי להבין חזון, אסטרטגיות, מבנה והרכב צוותים. הממצאים מראים כי הארגונים חולקים מטרות דומות אך מתמחים בתחומים שונים, וכי המבנים שלהם משקפים מחויבות לשוויון ולרב־תרבותיות.
לקריאת העמוד
המסלול הישראלי למדיניות הפללת לקוחות מראה כיצד פמיניזם ממשלי עלול לדחוק עובדות מין לשוליים
Yeela Lahav-Raz מנתחת את ההקשר החברתי והמוסדי שהוביל לשינוי במדיניות הזנות בישראל, במיוחד דרך פעילות תת־הוועדה למאבק בסחר בנשים ובזנות. המאמר טוען כי תת־הוועדה תפקדה כ“משולש קטיפתי” מקומי, השפיעה על רטוריקה ומדיניות, ובמקביל תרמה לסטיגמטיזציה ולשוליות של עובדות ועובדי מין.
לקריאת העמוד
ילדים כמשתתפים דיגיטליים יכולים להרחיב את הדמיון של דיון דמוקרטי מקוון
Daniella Zlotnik Raz טוענת שהמחקר על דמוקרטיה דיונית מקוונת עדיין אינו מפתח מספיק את הרעיון של פואטיקה דיונית ואת מקומם של ילדים כמשתתפים. בהסתמך על תובנות מחוויות ילדים בשיחות וידאו בתקופת הקורונה, המאמר מציע המלצות לעיצוב תהליכי דיון מקוונים ואף מציע הקמת מרכז דיגיטלי ייעודי להשתתפות ילדים.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
סקסיזם אמביוולנטי מעצב העדפות מגדריות סביב שחרור חטופים
Orly Bareket, Michal Reifen-Tagar ו-Tamar Saguy מנתחות מדגם יהודי־ישראלי מייצג של 1,171 משיבים סביב עסקת נובמבר 2023 וממקמות אותו מול שתי עסקאות שחרור חטופים. המחקר מראה שסקסיזם עוין נקשר להתנגדות לקדימות לנשים, ואילו סקסיזם מיטיב נקשר לתמיכה בקדימות כזאת, במיוחד ביחס לאימהות.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
שירות צבאי ממשיך לעצב אזרחות ישראלית גם מעבר לגבולות המדינה
Jonathan Grossman מנתח שיח פרלמנטרי ישראלי ומראה כיצד אזרחים ומהגרים ישראלים בחו״ל הובנו לעיתים דרך היחס שלהם לשירות בצה״ל. המאמר מזהה שלוש צורות של מיליטריזם חוץ־טריטוריאלי: לא־חיילים, חיילים לשעבר וחיילים עתידיים.
לקריאת העמוד
מדיניות טיולים שנתיים מלמדת כיצד הנחיות ציבוריות נעשות עקביות או עמומות
Maya Mazor Tregerman מנתחת מסמכי מדיניות, 12 ראיונות עומק עם מנהלים, מורים ובכירי משרד החינוך, וכן מידע מרחבי מערוצי תכנון מקוונים. הממצאים מצביעים על מדיניות עקבית יחסית בבטיחות וביטחון, אך על חוסר עקביות בהיבטים פדגוגיים ובדרך שבה ההנחיות מופצות לשטח.
לקריאת העמוד
דיאלוג בין מטפלים יהודים ופלסטינים מציע אתיקה מקצועית בזמן מלחמה
Efrat Roginsky, Tamar Hadar, Nihal Midhat-Najami, Buran Saada, Rozan Khoury ו-Maimounah Hebi מתארים קבוצת עבודה משותפת של שישה מטפלים במוזיקה, חוקרים ומחנכים אזרחי ישראל. המחקר השתמש בקבוצת מיקוד של 90 דקות ובניתוח תמטי שהוביל לחמישה נושאים: גבולות מטושטשים, עיצוב על ידי מלחמה, זהויות מקוטעות, בדידות תרבותית ומוזיקה בטיפול בין קיטוב לזהות משותפת.
לקריאת העמוד
פשקווילים בקהילה החרדית חשפו מאבק על מידע, סמכות ובריאות
Sima Zalcberg-Block מנתחת 20 פשקווילים שנאספו בשנה הראשונה של מגפת הקורונה כדי להבין הפצת מסרי בריאות בקהילה החרדית בישראל. המחקר מזהה שיח רפואי תומך, שיח מתנגד להנחיות ושיח תאולוגי שמפרש את המגפה במונחי דת ומוסר.
לקריאת העמוד
הסכמים קיבוציים בישראל יכולים לקדם שוויון וגם לשמר אפליה
Lilach Lurie בדקה את כל ההוראות בהסכמים קיבוציים ישראליים לאורך 60 שנה, מ-1957 עד 2016, ובסך הכול 35,520 הסכמים. המחקר מתמקד בנשים, עובדים מבוגרים, אנשים עם מוגבלות והורים, ומראה שהסכמים קיבוציים קידמו זכויות אך גם כללו פרקטיקות מפלות, שירדו בשכיחותן לאורך השנים.
לקריאת העמוד
יהודים וערבים חילונים בישראל מתמודדים עם מתחים דתיים דומים בתוך קבוצותיהם
Oriana Abboud-Armaly, Rachelly Ashwall-Yakar ו-Michal Raz-Rotem מנתחות שני מחקרים איכותניים שנערכו בישראל בשנים 2016-2019. המשתתפים כללו 28 יהודים חילונים ו-28 ערבים חילונים, והמחקר מצא דמיון מפתיע באתגרי ההכרה, השייכות והלגיטימיות מול בני קבוצה דתיים יותר.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
מנהיגות בית־ספרית בחינוך הערבי יכולה לפתוח מסלולי צדק ומוביליות
Alaa Elmalak-Watad בוחנת כיצד מנהיגות בבתי ספר ערביים בישראל יכולה לפעול כסוכן של צדק חברתי ולא רק כמנגנון ניהולי. המחקר נשען על 60 ראיונות חצי־מובנים עם מנהלים ואנשי צוות ועל תצפיות, ומזהה ארבעה ממדים מרכזיים: קידום הישגים, רווחה רגשית וחברתית, העצמת תלמידים ועידוד מנהיגות, ופיתוח יכולות וכישורים.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
דיאלוג חינוכי על ערכים דמוקרטיים מצליח כשהשיחה מחייבת הכרעה מוסרית
Baruch B. Schwarz, Michael J. Baker ו-Noa Brandel מתארים מחקר מקרה בתוך פרויקט חינוכי שמקדם אמפתיה, הכלה וסובלנות. באמצעות מסגרת DoE/EoD, המחקר מראה שלמידה אתית יכולה להתחזק כאשר הדיון בנוי סביב דילמה, אך להיחלש כאשר השיחה מושגית מדי והמורה דומיננטי מדי.
לקריאת העמוד
מגורים, הון משפחתי ובריאות חושפים אי־שוויון מורכב בחברה הערבית בישראל
Matan Markovizky ו-Jon Anson משתמשים במדגם של 192,646 פרטים ערבים מ-41,859 משקי בית ו-317 אזורים סטטיסטיים, על בסיס מפקד 1995 ומעקב עד סוף 2001. המאמר מראה שהון כלכלי ותרבותי וסולידריות משפחתית קשורים לתמותה נמוכה יותר, ושגם מקום המגורים והרכבו האתני מעצבים הבדלים בתוך האוכלוסייה הערבית בישראל.
לקריאת העמוד
הכללה רדיקלית בישראל־פלסטין מחפשת דיאלוג גם בלי הסכמה ליברלית מלאה
Erica Weiss מנתחת את גבולות התבונה הציבורית הליברלית במציאות של משבר אזרחי וסכסוך אלים ומתמשך. דרך Citizens’ Accord Forum ו-Siach Shalom, המאמר מציג ניסיונות ליצור שיטות חלופיות של הכללה רדיקלית, שבהן דיאלוג אינו חייב להתחיל מהנחות ליברליות משותפות או להסתיים בהסכמה.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
שילוב נשים ערביות בשוק העבודה מושפע מדתיות, מקום מגורים ואיכות המשרה
Ilan Shdema, Moshe Sharabi, Yaron Mor ו-Hisham Motkal Abu-Rayya מנתחים נתוני סקר רשמיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מ-2013 עד 2022, עם מדגם של 4,112 נשים ערביות מוסלמיות ונוצריות. המאמר מוצא קשר בין דתיות, מגורים ביישובים יהודיים או ערביים ותוצאות בשוק העבודה, ובמיוחד מדגיש השפעות בקרב נשים מוסלמיות על איכות התעסוקה, שכר והיקף משרה.
לקריאת העמוד
שימוש בערבית ובמקורות אסלאמיים בפסיקה יכול לחזק לגיטימציה משפטית
Shai Farber ו-Rani Amer מנתחים 78 החלטות שיפוטיות מן השנים 1997-2024 וראיונות עם אנשי מקצוע משפטיים. הם מזהים שישה מניעים לשילוב ערבית ומקורות אסלאמיים בפסיקה: שכנוע, חיזוק סמכות, גישור תרבותי, כבוד הדדי, ביסוס וטיעון חלופי, ומראים שהפרקטיקה מופיעה אצל שופטים ערבים ויהודים ובתחומי משפט שונים.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
ציפייה לסטיגמה מעצבת את שאיפות ההורות של להט״בים בישראל
Kfir Ifrah, Yuval Shaia ו-Geva Shenkman מנתחים שאלונים מקוונים של 314 משתתפים להט״בים ו-392 משתתפים הטרוסקסואלים בני 18-49, שנאספו בין נובמבר 2022 ליולי 2023. המאמר מראה שלהט״בים דיווחו על שאיפות הורות נמוכות יותר, ושציפייה לסטיגמה סביב הורות מתווכת חלק מן הקשר בין נטייה מינית לבין שאיפות ההורות.
לקריאת העמוד
בעלות נשים על נשק אזרחי בישראל משנה את שפת הביטחון והמגדר
Maya Maor, Nehemia Stern ו-Uzi Ben-Shalom מנתחים 17 ראיונות עומק עם נשים אזרחיות בישראל שמחזיקות באקדח. המאמר טוען שגידול בבעלות פרטית על אקדחים בקרב נשים משבש ומעצב מחדש זהויות מגדריות: נשים חמושות מאמצות תפקיד של מגינות על עצמן ועל משפחותיהן, אך אינן בהכרח מפרקות את המיליטריזציה הגברית הדומיננטית אלא יוצרות דקדוק נשי חדש של ביטחון ואזרחות.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
הפלה יזומה כביטוי לאוטונומיה גופנית של נשים מוסלמיות ערביות בישראל
המחקר מתמקד בנשים מוסלמיות ערביות בישראל ובמשמעות שהן נותנות להפלה יזומה. המאמר מראה שהבחירה יכולה לשמש הצהרה של שליטה בגוף ובחיים, גם כאשר היא נעשית בתוך הקשרים של דת, משפחה, זוגיות וציפיות קהילתיות. תרומתו היא בהצבת האוטונומיה הגופנית לא כמושג מופשט, אלא כהחלטה מורכבת הנעשית בתנאים חברתיים מסוימים. במקום לתאר נשים רק ככפופות למסורת או למדיניות, המאמר מדגיש פעולה, משא ומתן אישי וחברתי, ואת המתח בין נורמות קהילתיות לבין זכויות ואפשרויות בחירה. לכן הסיכום צריך לשמור על המתח שבין מבנה חברתי לבין פעולה אישית, בלי להפוך את האוטונומיה לסיפור פשוט מדי. בקריאה לאתר, תרומת המאמר היא בהצבת הפלה יזומה ואוטונומיה גופנית של נשים מוסלמיות ערביות בתוך רצף של מוסדות, פרקטיקות ותנאי חיים, ולא ככותרת כללית בלבד. לכן הסיכום צריך להחזיק יחד את הטענה המרכזית, את גבולות הממצא ואת המשמעות הציבורית, בלי להוסיף עובדות שלא תועדו במקורות שנבדקו. מעבר לכך, חשיבותו של המאמר היא באופן שבו הוא מחבר בין המקרה המסוים לבין שאלות רחבות יותר של אחריות ציבורית, מוסדות, שוויון ויכולת פעולה.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
אלימות זוגית מעמיקה פערי בריאות בין נשים פלסטיניות ויהודיות בישראל
המחקר מציב אלימות זוגית לא רק כבעיה פרטית או משפחתית אלא כגורם חברתי-מבני לבריאות. נשים פלסטיניות במדגם חוו פערים מובהקים לרעה במדדים כמו דיכאון אחרי לידה, סימפטומים דיכאוניים, חרדה, היריון לא מתוכנן, הפלות טבעיות, לידה מוקדמת וריבוי תחלואה. כאשר החוקרות הוסיפו אלימות זוגית למודלים לצד משתנים סוציו-אקונומיים ודמוגרפיים, חלק מן הפערים הצטמצם, במיוחד במדדי בריאות נפשית. המאמר מדגיש שפערי בריאות אינם נפתרים רק באמצעות שירותים פורמליים זהים, כאשר נשים מקבוצת מיעוט חשופות לעומס מצטבר של אלימות, עוני ואפליה. בקריאה לאתר, תרומת המאמר היא בהצבת אלימות זוגית ופערי בריאות בין נשים פלסטיניות ויהודיות בתוך רצף של מוסדות, פרקטיקות ותנאי חיים, ולא ככותרת כללית בלבד. לכן הסיכום צריך להחזיק יחד את הטענה המרכזית, את גבולות הממצא ואת המשמעות הציבורית, בלי להוסיף עובדות שלא תועדו במקורות שנבדקו. מעבר לכך, חשיבותו של המאמר היא באופן שבו הוא מחבר בין המקרה המסוים לבין שאלות רחבות יותר של אחריות ציבורית, מוסדות, שוויון ויכולת פעולה.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
גזענות מקוונת פוגעת ברווחה נפשית של צעירים ערבים-פלסטינים בישראל
המחקר מתמקד בצעירים ערבים-פלסטינים בישראל החיים במרחב דיגיטלי שבו גזענות, פוליטיקה וזהות לאומית נפגשות באופן יומיומי. הוא בוחן חשיפה לגזענות מקוונת לצד מדדים של בריאות נפש, זהות אתנית, הגדרה עצמית והשתתפות פוליטית ברשתות חברתיות. לפי המאמר, גזענות מקוונת קשורה לתוצאות פסיכולוגיות שליליות, אך ההשפעה אינה אחידה: זהות ופעילות פוליטית עשויות לשנות את האופן שבו צעירים מפרשים את הפגיעה ומתמודדים איתה. לכן המאמר מחבר בין בריאות נפש, אזרחות מיעוט והמרחב הציבורי הדיגיטלי. בכך הוא מדגיש שהמרחב המקוון הוא חלק מן החיים האזרחיים של צעירים, ולא זירה נפרדת או שולית. בקריאה לאתר, תרומת המאמר היא בהצבת גזענות מקוונת ובריאות נפשית של צעירים ערבים-פלסטינים בתוך רצף של מוסדות, פרקטיקות ותנאי חיים, ולא ככותרת כללית בלבד. לכן הסיכום צריך להחזיק יחד את הטענה המרכזית, את גבולות הממצא ואת המשמעות הציבורית, בלי להוסיף עובדות שלא תועדו במקורות שנבדקו. מעבר לכך, חשיבותו של המאמר היא באופן שבו הוא מחבר בין המקרה המסוים לבין שאלות רחבות יותר של אחריות ציבורית, מוסדות, שוויון ויכולת פעולה.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
אוניברסיטאות בזמן מלחמה הן זירת ידע, פחד, שייכות ואחריות ציבורית
המאמר אינו שואל רק מה אוניברסיטאות צריכות לומר בזמן מלחמה, אלא מה קורה בתוכן כאשר המלחמה נכנסת אל הכיתה, אל המסדרון ואל יחסי הסטודנטים והמרצים. הוא מצביע על המתח בין מוסד שאמור לאפשר ביקורת ודיאלוג לבין מוסד שפועל בתוך חברה מקוטבת, פצועה ומפוחדת. בתוך המתח הזה, האקדמיה יכולה להעמיק שתיקה והדרה, אך גם להחזיק מרחב אזרחי שבו אפשר לדבר על כאב, זכויות ואחריות. חשיבות המאמר היא בכך שהוא מציב את האוניברסיטה כחלק מן הציבור הדמוקרטי, ולא כמקום ניטרלי שמרחף מעל מלחמה, טראומה וקונפליקט. לכן הדיון באקדמיה בזמן מלחמה הוא גם דיון ביכולת של מוסד ציבורי להחזיק מחלוקת בלי לפרק תחושת ביטחון בסיסית. בקריאה לאתר, תרומת המאמר היא בהצבת אקדמיה ישראלית בזמן מלחמה בתוך רצף של מוסדות, פרקטיקות ותנאי חיים, ולא ככותרת כללית בלבד. לכן הסיכום צריך להחזיק יחד את הטענה המרכזית, את גבולות הממצא ואת המשמעות הציבורית, בלי להוסיף עובדות שלא תועדו במקורות שנבדקו. מעבר לכך, חשיבותו של המאמר היא באופן שבו הוא מחבר בין המקרה המסוים לבין שאלות רחבות יותר של אחריות ציבורית, מוסדות, שוויון ויכולת פעולה.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
מנהיגים ערבים באקדמיה בישראל מתמודדים עם בידוד וטראומה בזמן מלחמה
סימה זך ומחמוד סינדיאני מנתחים את חוויותיהם של מנהיגים אקדמיים ערבים־ישראלים בזמן מלחמת חרבות ברזל. לפי תקציר המקור, המשתתפים תיארו פחד, חרדה, חוסר אונים, ייאוש, בידוד והשתקה, אך גם פרואקטיביות דרך תפקידיהם ותמיכה מצד חברים יהודים; המאמר קורא ליוזמות חוסן ותמיכה באקדמיה בזמן משבר ממושך.
לקריאת העמוד
הנהגת האזרחים הערבים בישראל רואה בשלום אזורי גם שאלה פלסטינית ואזרחית
המחקר מנתח מסמכים רשמיים של מפלגות ערביות, נאומים, דיונים בכנסת, מצעים, הודעות לעיתונות וראיונות בתקשורת. הוא משווה בין תגובות להסכם עם מצרים, להסכם עם ירדן ולהסכמי אברהם. הממצא המרכזי הוא שהנהגת הציבור הערבי בישראל אינה מתנגדת לשלום עם מדינות ערב כשלעצמו, אך רואה בהסכמים בעיה כאשר הם מנרמלים יחסים עם ישראל בלי להתמודד עם הכיבוש, זכויות הפלסטינים ומעמד המיעוט הערבי. רע״ם מוצגת כחריגה חלקית ביחס להסכמי אברהם, משום שהדגישה גם הזדמנויות אזרחיות ומעשיות. הקריאה הזו מאפשרת להבין את עמדות ההנהגה הערבית כעמדות מורכבות בתוך אזרחות ישראלית וזהות פלסטינית, ולא כסירוב פשוט לנורמליזציה. בקריאה לאתר, תרומת המאמר היא בהצבת הנהגה ערבית והסכמי שלום עם מדינות ערב בתוך רצף של מוסדות, פרקטיקות ותנאי חיים, ולא ככותרת כללית בלבד. לכן הסיכום צריך להחזיק יחד את הטענה המרכזית, את גבולות הממצא ואת המשמעות הציבורית, בלי להוסיף עובדות שלא תועדו במקורות שנבדקו. מעבר לכך, חשיבותו של המאמר היא באופן שבו הוא מחבר בין המקרה המסוים לבין שאלות רחבות יותר של אחריות ציבורית, מוסדות, שוויון ויכולת פעולה.
לקריאת העמוד
אי-נראות של לסביות מבוגרות בישראל יכולה להיות גם פגיעה וגם בחירה
המחקר מציב במרכז נשים לסביות מבוגרות בישראל ושואל כיצד הן חיות עם אי-נראות במרחבים משפחתיים, קהילתיים וציבוריים. התמונה מורכבת: אי-נראות יכולה לבטא הדרה וגילנות, אך היא יכולה גם לאפשר לנשים להימנע מפיקוח, לשמור על פרטיות ולנהל את זהותן במונחים שלהן. כך המאמר מציע להבין את הזקנה הלהט״בית לא רק דרך פגיעות, אלא גם דרך סוכנות יומיומית. הוא אינו מהלל אי-נראות כפתרון, אלא מראה כיצד נשים משתמשות במצב שנוצר סביבן כדי לייצר מרחב תמרון, ביטחון וחירות יחסית. ההבחנה הזו מאפשרת לדבר על זכויות להט״ב בגיל מבוגר בלי למחוק את הרצון לפרטיות ולשליטה עצמית. בקריאה לאתר, תרומת המאמר היא בהצבת אי-נראות חתרנית של לסביות מבוגרות בישראל בתוך רצף של מוסדות, פרקטיקות ותנאי חיים, ולא ככותרת כללית בלבד. לכן הסיכום צריך להחזיק יחד את הטענה המרכזית, את גבולות הממצא ואת המשמעות הציבורית, בלי להוסיף עובדות שלא תועדו במקורות שנבדקו. מעבר לכך, חשיבותו של המאמר היא באופן שבו הוא מחבר בין המקרה המסוים לבין שאלות רחבות יותר של אחריות ציבורית, מוסדות, שוויון ויכולת פעולה.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
רגישות בין־תרבותית בקרב סטודנטים בדואים לחינוך בדרום ישראל
המאמר הוא מחקר איכותני קטן המבוסס על רפלקציות של 16 סטודנטים בדואים בשנת הלימודים השנייה לתואר בחינוך. הסטודנטים השתתפו בקורס עם עבודה קבוצתית מעורבת וכתבו רפלקציות לאורך הסמסטר. הממצאים מציגים עמדות מורכבות: רצון להכיר את האחר ולנהל דיאלוג, לצד מצוקה, חשד, קושי בשפה העברית, מרחק תרבותי ופוליטי, ותחושה שמפגש לא מתווך עלול לייצר שיפוטיות. המאמר מציע מודל בן שישה שלבים לטיפוח אכפתיות ורגישות בין־תרבותית מתמשכת. עופר גת בוחן עמדות של סטודנטים מוסלמים־בדואים לחינוך בדרום ישראל כלפי רגישות בין־תרבותית. המחקר מציב את הסטודנטים בתוך ההיסטוריה והאי־שוויון של החברה הבדואית בנגב, ובודק מה קורה כאשר הם משתתפים בקורס הכולל עבודה פדגוגית מעורבת של ערבים ויהודים. המאמר מראה שמפגש ערבי־יהודי באקדמיה אינו מספיק כשלעצמו; הוא דורש תיווך, הכשרה ועבודה מודעת עם זהות וקונפליקט. החשיבות של הערך באתר היא בהצגת המנגנון הספציפי של המאמר, ולא בהחלפתו בסיסמה כללית על דמוקרטיה, מוסדות או זכויות. לכן הקריאה הנכונה במאמר היא קריאה ממוקדת: לזהות את השאלה המחקרית, את הזירה המוסדית או החברתית שבה היא נבחנת, ואת האופן שבו הממצאים או הטיעון משנים את ההבנה של כוח, שוויון, משילות או צמיחה. הרחבה זו נשארת בתוך גבולות המידע שכבר תועד בערך ואינה מוסיפה עובדות חיצוניות.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
מעבר לתועלת: עברית, זהות ועמדות פוליטיות אחרי 7 באוקטובר
זהו מחקר כמו־ניסויי עם מדידות חוזרות, המשתמש ב-Generalized Estimating Equations ומנתח מדגם של 119 משתתפים: 41 תלמידי תיכון ו-78 פרחי הוראה. הממצאים מצביעים על קשר חיובי בין התקדמות בהתערבות הלשונית לבין ארבעה מתוך חמישה משתנים שנבדקו, אך ההשפעות אינן אחידות. בקרב פרחי הוראה, שליטה בעברית נקשרת לניידות מקצועית ולירידה בתחושת חסמים; בקרב תלמידי תיכון, היא עשויה גם לחדד מודעות לאי־שוויון. המאמר בוחן האם התערבות ממוקדת בלימוד עברית יכולה להשפיע על תפיסות בין־קבוצתיות, תקווה לשלום, אסטרטגיות השפעה דמוקרטיות ותחושת זהות בקרב אזרחים ערבים בישראל לאחר 7 באוקטובר. הוא משווה בין תלמידי תיכון בדואים לבין פרחי הוראה ערבים. המאמר מציג לימוד עברית ככניסה נמוכת־איום לדיאלוג אזרחי, אך לא כפתרון פשוט לקונפליקט. החשיבות של הערך באתר היא בהצגת המנגנון הספציפי של המאמר, ולא בהחלפתו בסיסמה כללית על דמוקרטיה, מוסדות או זכויות. לכן הקריאה הנכונה במאמר היא קריאה ממוקדת: לזהות את השאלה המחקרית, את הזירה המוסדית או החברתית שבה היא נבחנת, ואת האופן שבו הממצאים או הטיעון משנים את ההבנה של כוח, שוויון, משילות או צמיחה. הרחבה זו נשארת בתוך גבולות המידע שכבר תועד בערך ואינה מוסיפה עובדות חיצוניות.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
חשיפה עקיפה לטרור עלולה להגביר תמיכה באלימות פוליטית
המחקר בוחן כיצד אנשים מגיבים לחשיפה עקיפה לאירועי טרור במסגרת הסכסוך הישראלי־פלסטיני. באמצעות ניסוי, המאמר בודק אם חשיפה כזו משנה את התמיכה באלימות ואת התפיסות כלפי הקבוצה היריבה. תרומתו היא בהדגשת תפקידם של רגשות, מידע ומסגור: גם מי שאינו נפגע ישירות יכול לעבור הקשחה בעמדותיו כאשר הוא נחשף לאלימות דרך ערוצים מתווכים. המסקנה אינה שכל דיווח על טרור מוביל להקצנה, אלא שהאופן שבו איום נחווה מרחוק עשוי להשפיע על גבולות הלגיטימיות של אלימות פוליטית. בכך המחקר מפנה תשומת לב לזירה שבה פחד וכעס נוצרים ומתפשטים, עוד לפני שהם מתורגמים לעמדה פוליטית מפורשת. בקריאה לאתר, תרומת המאמר היא בהצבת חשיפה עקיפה לטרור ותמיכה באלימות בתוך רצף של מוסדות, פרקטיקות ותנאי חיים, ולא ככותרת כללית בלבד. לכן הסיכום צריך להחזיק יחד את הטענה המרכזית, את גבולות הממצא ואת המשמעות הציבורית, בלי להוסיף עובדות שלא תועדו במקורות שנבדקו. מעבר לכך, חשיבותו של המאמר היא באופן שבו הוא מחבר בין המקרה המסוים לבין שאלות רחבות יותר של אחריות ציבורית, מוסדות, שוויון ויכולת פעולה.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
בתי משפט לנוער מתעלמים מעוני ומתרגמים אותו לכשל הורי
יעל כהן־רימר בוחנת את בתי המשפט לנוער כזירה שבה עוני נוכח מאוד אך אינו מקבל מעמד משפטי כהסבר להזנחת ילדים. המאמר מציע להבין את ההליך כמשפט ״קרימיניסטרטיבי״, המשלב טקסי אשמה פליליים עם תלות במערכות רווחה, וקורא לאמץ פרדיגמה משפטית מודעת־עוני.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
מחנכים ערבים בישראל מתארים חינוך לערכים כתהליך קהילתי
המאמר מבוסס על נקודות מבט של מחנכים בחברה הערבית בישראל ומציג את החינוך לערכים כמשימה מורכבת: שילוב בין תכנית לימודים רשמית, דוגמה אישית, שיח כיתתי, שיתוף הורים והתמודדות עם סוגיות חברתיות עכשוויות. זידאן מראה שמחנכים מייחסים חשיבות לתיאום בין בית הספר והמשפחה, אך גם מתארים קשיים כאשר ערכים נלמדים בסביבה חברתית משתנה ולעיתים אלימה או חסרת יציבות. כך החינוך לערכים מופיע לא כסיסמה כללית, אלא כעבודה יומיומית של תרגום מושגים כמו כבוד, אחריות ושייכות לפרקטיקה חינוכית. נקודת החוזק של המאמר היא בהצגת המחנכים כסוכנים שמתווכים בין מדיניות רשמית, ציפיות משפחתיות ואתגרי הקהילה. בקריאה לאתר, תרומת המאמר היא בהצבת חינוך לערכים בחברה הערבית בישראל בתוך רצף של מוסדות, פרקטיקות ותנאי חיים, ולא ככותרת כללית בלבד. לכן הסיכום צריך להחזיק יחד את הטענה המרכזית, את גבולות הממצא ואת המשמעות הציבורית, בלי להוסיף עובדות שלא תועדו במקורות שנבדקו. מעבר לכך, חשיבותו של המאמר היא באופן שבו הוא מחבר בין המקרה המסוים לבין שאלות רחבות יותר של אחריות ציבורית, מוסדות, שוויון ויכולת פעולה.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
אזרחות חמושה בישראל נעה בין רישיון מדינתי לזכות מדומיינת
המחקר מתאר תרבות נשק ישראלית שבה האקדח הוא בעת ובעונה אחת כלי ביטחוני, סימן להשתייכות אזרחית, רישיון שהמדינה מעניקה ומשהו שחלק מן המשתתפים מדמיינים כזכות. החוקרים מראים כיצד בעלי נשק מנווטים בין בירוקרטיה, שירות צבאי, פחד אחרי 7 באוקטובר, תשוקה לשליטה עצמית וזהות לאומית. המסקנה המרכזית היא שהאזרח החמוש אינו קטגוריה יציבה אלא עמדה חברתית ורגשית שנבנית בתוך סתירות. לכן הדיון אינו רק בעד או נגד נשק, אלא על מי נתפס כאזרח אמין, זכאי ומסוגל לשאת כוח קטלני במרחב האזרחי. בכך המאמר מסביר מדוע נשק אזרחי בישראל הוא גם מדיניות רישוי, גם חוויה של ביטחון, וגם סמן של יחסי אמון בין מדינה לאזרחים. בקריאה לאתר, תרומת המאמר היא בהצבת אזרחות חמושה ובעלות נשק אזרחית בישראל בתוך רצף של מוסדות, פרקטיקות ותנאי חיים, ולא ככותרת כללית בלבד. לכן הסיכום צריך להחזיק יחד את הטענה המרכזית, את גבולות הממצא ואת המשמעות הציבורית, בלי להוסיף עובדות שלא תועדו במקורות שנבדקו. מעבר לכך, חשיבותו של המאמר היא באופן שבו הוא מחבר בין המקרה המסוים לבין שאלות רחבות יותר של אחריות ציבורית, מוסדות, שוויון ויכולת פעולה.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
בקרב להט״ב בישראל גיל מבוגר יותר נקשר לפחות בדידות וליותר חוסן
רפאל אפלר־חטאב, יצחק שנור, איילת ברג־וורמן והיון־ג׳ון קים מנתחים שאלון מקוון של 231 מבוגרים להט״בים בישראל בגילי 19-81. לפי תקציר המקור, גיל נקשר לפחות תחושת בדידות, יותר תמיכה חברתית, יותר חוסן ואיכות חיים גבוהה יותר, במיוחד כאשר קיימת מעורבות קהילתית ורשת חברתית רחבה.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
מדיניות העברית בקיבוצים עיצבה בחירות לשוניות וזהות
המחקר עוסק באופן שבו קיבוצים יצרו ושימרו מדיניות לשונית, ובדרך שבה חברים ומהגרים בחרו להשתמש בעברית או בשפות אחרות. המאמר מציג את העברית כחלק מרכזי בבניית קולקטיב וזהות עברית־ציונית, אך גם מתעניין במרחב הבחירה של אנשים בתוך הקהילה. שפה מופיעה כאן כמנגנון של שייכות, חיברות ולעיתים גם לחץ חברתי. התרומה היא בהצגת מדיניות לשונית לא כפקודה רשמית בלבד, אלא כמערך יומיומי של ציפיות, אידאולוגיה, משפחה, חינוך וקשרים בין־אישיים בקהילה סגורה יחסית. כך המאמר מציע לראות בעברית לא רק שפה לאומית, אלא כלי חברתי שמחבר בין אידאולוגיה, הגירה, חינוך והשתייכות יומיומית. בקריאה לאתר, תרומת המאמר היא בהצבת מדיניות לשונית ובחירה בקיבוצים בתוך רצף של מוסדות, פרקטיקות ותנאי חיים, ולא ככותרת כללית בלבד. לכן הסיכום צריך להחזיק יחד את הטענה המרכזית, את גבולות הממצא ואת המשמעות הציבורית, בלי להוסיף עובדות שלא תועדו במקורות שנבדקו. מעבר לכך, חשיבותו של המאמר היא באופן שבו הוא מחבר בין המקרה המסוים לבין שאלות רחבות יותר של אחריות ציבורית, מוסדות, שוויון ויכולת פעולה.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
רפורמת הגיל הרך בישראל דרך זכויות הילד
המאמר מציב את הרפורמה הישראלית בגיל הרך בתוך שיח זכויות הילד: לא רק שירות שמאפשר להורים לעבוד, אלא חלק מזכותם של ילדים צעירים להתפתחות, טיפול וחינוך איכותיים. המחברות מתארות אחריות היסטורית מפוצלת למסגרות לידה עד שלוש, שהייתה קשורה במידה רבה למדיניות תעסוקה ורווחה, ומראות כיצד המעבר למשרד החינוך יצר אפשרות למדיניות חינוכית עקבית יותר. לצד זאת הן מזהירות ששינוי כתובת ממשלתית אינו פותר לבדו מחסור במסגרות, פיקוח חלקי, הכשרת צוותים, מימון ופערי נגישות בין משפחות ואזורים. בכך המאמר שומר על הבחנה חשובה בין רפורמה כפתיחת דלת לבין מימוש זכויות כעבודה תקציבית, מקצועית ופיקוחית מתמשכת. בקריאה לאתר, תרומת המאמר היא בהצבת רפורמת הגיל הרך וזכויות הילד בתוך רצף של מוסדות, פרקטיקות ותנאי חיים, ולא ככותרת כללית בלבד. לכן הסיכום צריך להחזיק יחד את הטענה המרכזית, את גבולות הממצא ואת המשמעות הציבורית, בלי להוסיף עובדות שלא תועדו במקורות שנבדקו. מעבר לכך, חשיבותו של המאמר היא באופן שבו הוא מחבר בין המקרה המסוים לבין שאלות רחבות יותר של אחריות ציבורית, מוסדות, שוויון ויכולת פעולה.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
הרשתות החברתיות נעשות זירת מאבק על משמעות האלימות בחברה הערבית בישראל
נסים כץ משתמש בניתוח שיח ביקורתי מולטימודלי כדי לבחון סרטונים ויראליים על משבר האלימות בחברה הפלסטינית־ערבית בישראל. לפי תקציר המאמר, הפלטפורמות יוצרות מרחב נגד־ציבורי שבו האלימות מתפרשת כתוצאה של הזנחת מדינה, אך גם עלולות להאדיר גבריות עבריינית ולשמר גבולות פטריארכליים פנימיים.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
אמון מוסדי מעצב תחושת ביטחון של הורים בבתי ספר ערביים
המחקר מציב את תחושת הביטחון ההורית בתוך הקשר של מיעוט לאומי. כאשר הורים מעריכים אם בית הספר בטוח, הם מביאים איתם גם ניסיון קודם עם מוסדות, רמת אמון במערכת והבנה של מעמד החברה הערבית בישראל. המאמר מראה שאמון מוסדי יכול להשפיע על האופן שבו הורים מפרשים סיכונים, נהלי בטיחות ויכולת של בית הספר להגן על ילדיהם. לכן בטיחות אינה רק שאלה של מצלמות, שערים או נהלים; היא קשורה גם לתקשורת, הכרה, שותפות ולמידת האמון שהמוסד מצליח לבנות עם הקהילה. בכך המאמר מחבר בין מדיניות חינוך לבין יחסי אזרחות רחבים יותר, שבהם אמון במוסדות משפיע על פרשנות של סיכון יומיומי. בקריאה לאתר, תרומת המאמר היא בהצבת אמון מוסדי וביטחון הורי בבתי ספר ערביים בתוך רצף של מוסדות, פרקטיקות ותנאי חיים, ולא ככותרת כללית בלבד. לכן הסיכום צריך להחזיק יחד את הטענה המרכזית, את גבולות הממצא ואת המשמעות הציבורית, בלי להוסיף עובדות שלא תועדו במקורות שנבדקו. מעבר לכך, חשיבותו של המאמר היא באופן שבו הוא מחבר בין המקרה המסוים לבין שאלות רחבות יותר של אחריות ציבורית, מוסדות, שוויון ויכולת פעולה.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
יוצאות ויוצאי השמה בחברה הערבית: מעבר לעצמאות תחת סטיגמה
המחקר מציב במרכז את קולותיהם של יוצאות ויוצאי השמה בחברה הערבית בישראל, ומראה כיצד עבר מוסדי עלול להפוך לזהות חברתית מצמצמת. הכינוי “הילדה מהפנימייה” אינו רק תיאור ביוגרפי, אלא סימן לסטיגמה שמלווה צעירים גם לאחר שעזבו את המסגרת. המשתתפים מתארים אובדן, נתק משפחתי, קושי כלכלי ופחד משיפוט קהילתי, לצד מאמץ לבנות עתיד עצמאי. התרומה של המאמר היא בהזכרת הצורך במדיניות רגישת תרבות שאינה מוותרת על זכויות, תמיכה ושוויון הזדמנויות. בכך הוא מחבר בין רווחה, שייכות וזכויות צעירים, ומראה מדוע יציאה מהשמה דורשת ליווי ארוך טווח ולא רק סיום פורמלי של טיפול. המאמר מדגיש שהסיכון אינו טמון רק בחוסר משאבים, אלא באופן שבו עבר טיפולי נצמד לגוף החברתי של הצעיר או הצעירה גם אחרי היציאה מן המסגרת. לכן הוא מבקש לחשוב על רווחה כעל ליווי שמכיר במשפחה, בקהילה, במגדר ובכבוד, ולא רק כעל סל שירותים טכני. בכך המאמר הופך את היציאה מהשמה לשאלה של צדק חברתי: האם צעירים שעברו דרך מוסדות טיפול מקבלים הזדמנות אמיתית להיפרד מן התווית, לבנות קשרים חדשים ולתבוע מקום בקהילה בלי שהעבר ימשיך להגדיר אותם.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
זכויות וצרכים של בני נוער בזמן מלחמה בישראל
המחקר מארגן את זכויות הילדים לפי שלוש קטגוריות: הגנה, אספקת שירותים והשתתפות. הנתונים נאספו תחילה מ-359 זוגות של מתבגרים והורים בעברית במאי-יולי 2025, ולאחר מכן ממדגמים נוספים בעברית ובערבית באוגוסט-ספטמבר 2025. הממצאים מצביעים על שמירה יחסית של בטיחות בסיסית לצד חשיפה לאלימות מילולית, קשיים ברציפות חינוכית, פערים בין קבוצות, תחושת חופש ביטוי נמוכה יותר בקרב משיבים דוברי ערבית, וצורך חזק יותר של בני נוער להישמע ולהשתתף. המאמר בוחן כיצד בני ובנות נוער בישראל חווים את מימוש זכויותיהם וצרכיהם בזמן המלחמה שלאחר מתקפת 7 באוקטובר 2023. הוא משלב ניתוח נורמטיבי לפי אמנת זכויות הילד עם נתונים אמפיריים שמבוססים על דיווחי בני הנוער עצמם, בעברית ובערבית. המאמר מציג את המלחמה דרך זכויות ילדים: ביטחון, שירותים, מידע בטוח, חופש ביטוי והשתתפות של בני נוער. החשיבות של הערך באתר היא בהצגת המנגנון הספציפי של המאמר, ולא בהחלפתו בסיסמה כללית על דמוקרטיה, מוסדות או זכויות. לכן הקריאה הנכונה במאמר היא קריאה ממוקדת: לזהות את השאלה המחקרית, את הזירה המוסדית או החברתית שבה היא נבחנת, ואת האופן שבו הממצאים או הטיעון משנים את ההבנה של כוח, שוויון, משילות או צמיחה. הרחבה זו נשארת בתוך גבולות המידע שכבר תועד בערך ואינה מוסיפה עובדות חיצוניות.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
אי־שוויון דיגיטלי בהקשר: למידה מרחוק של סטודנטים ערבים בישראל
המחקר מבוסס על ראיונות עומק עם 30 אזרחים ערבים בישראל מעיר ערבית בצפון, שלמדו לפחות סמסטר אחד בזום בין 2020 ל-2022. הוא משלב את גישת עיצוב הטכנולוגיה החברתי, מושגי הון של בורדייה, תאוריית נוכחות חברתית ותאוריית עומס קוגניטיבי. הממצאים מצביעים על “חרב פיפיות”: הרצאות מוקלטות, גמישות וחיסכון כספי סייעו לחלק מן הסטודנטים, אך אינטרנט לא יציב, מחסור במכשירים, בתים צפופים, רעש, בידוד חברתי וחרדת מצלמה פגעו באחרים. נסים כץ מנתח את חוויית הלמידה מרחוק של סטודנטים ערבים בישראל בתקופת הקורונה דרך מסגרת סוציו־טכנית. המאמר מראה שזום לא יצר חוויה אחת: עבור חלק מן הסטודנטים הוא סיפק גמישות, חיסכון ונגישות, אך עבור רבים הוא החריף פערים קיימים בתשתיות, מרחב ביתי, ציוד, שייכות חברתית ועומס קוגניטיבי. המאמר טוען שעייפות זום ואי־שוויון דיגיטלי אינם בעיה טכנית בלבד, אלא תוצר של תנאים חברתיים, ביתיים ומוסדיים. החשיבות של הערך באתר היא בהצגת המנגנון הספציפי של המאמר, ולא בהחלפתו בסיסמה כללית על דמוקרטיה, מוסדות או זכויות. לכן הקריאה הנכונה במאמר היא קריאה ממוקדת: לזהות את השאלה המחקרית, את הזירה המוסדית או החברתית שבה היא נבחנת, ואת האופן שבו הממצאים או הטיעון משנים את ההבנה של כוח, שוויון, משילות או צמיחה. הרחבה זו נשארת בתוך גבולות המידע שכבר תועד בערך ואינה מוסיפה עובדות חיצוניות.
לקריאת העמוד
הכללת מיעוטים בפוליטיקה מושפעת מבחירות וממלחמה
המחקר מציב את שאלת הייצוג של המיעוט הערבי־פלסטיני בישראל כבעיה דמוקרטית וגם פסיכולוגית: רבים מכירים בזכות הפורמלית להשתתף בפוליטיקה, אך עדיין רואים בשותפות קואליציונית איום. החוקרים בדקו כתבות התערבות קצרות בקרב מדגם יהודי גדול לפני בחירות ובזמן מלחמת ישראל-עזה. לפני הבחירות נמצאה עלייה בתמיכה בהכללה פוליטית לאחר התערבויות מסוימות; בזמן מלחמה, אותן התערבויות לא שיחזרו את האפקט. כך המאמר מדגיש שהכללה אינה תלויה רק במסר נכון, אלא גם ברמת איום, תזמון והקשר פוליטי. ההבחנה בין שני הזמנים מעניקה למאמר כוח מיוחד: היא מראה שמנגנונים פסיכולוגיים של הכללה רגישים מאוד למצב הביטחוני והציבורי. בקריאה לאתר, תרומת המאמר היא בהצבת התערבויות פסיכולוגיות להכללת מיעוט פוליטי בתוך רצף של מוסדות, פרקטיקות ותנאי חיים, ולא ככותרת כללית בלבד. לכן הסיכום צריך להחזיק יחד את הטענה המרכזית, את גבולות הממצא ואת המשמעות הציבורית, בלי להוסיף עובדות שלא תועדו במקורות שנבדקו. מעבר לכך, חשיבותו של המאמר היא באופן שבו הוא מחבר בין המקרה המסוים לבין שאלות רחבות יותר של אחריות ציבורית, מוסדות, שוויון ויכולת פעולה.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
מעורבות אזרחית יכולה לחזק צעירים ערבים בסיכון בישראל
המחקר מציג מעורבות אזרחית כמרחב התפתחותי עבור צעירים ערבים בסיכון. דרך פעילות קהילתית, מפגש עם מוסדות והשתתפות ציבורית, צעירים יכולים לפתח ביטחון, תחושת השפעה וחיבור לחברה רחבה יותר. לצד זאת, המאמר רגיש למעמד המיעוט ולחסמים חברתיים ומוסדיים שמגבילים השתתפות: אי־שוויון, ריחוק ממוסדות וחוויות של שוליות אינם נעלמים בגלל פעילות אחת. המסקנה אינה שמעורבות אזרחית פותרת סיכון חברתי, אלא שהיא יכולה להיות מנגנון תמיכה והעצמה כאשר היא נבנית באופן מותאם ומכיר הקשר. כך המאמר מחבר בין העצמה אישית לבין הכרה פוליטית, ומבהיר שהשתתפות משמעותית דורשת מסגרות שמכירות בחסמים ולא רק מזמינות נוכחות. בקריאה לאתר, תרומת המאמר היא בהצבת מעורבות אזרחית של צעירים ערבים בסיכון בתוך רצף של מוסדות, פרקטיקות ותנאי חיים, ולא ככותרת כללית בלבד. לכן הסיכום צריך להחזיק יחד את הטענה המרכזית, את גבולות הממצא ואת המשמעות הציבורית, בלי להוסיף עובדות שלא תועדו במקורות שנבדקו. מעבר לכך, חשיבותו של המאמר היא באופן שבו הוא מחבר בין המקרה המסוים לבין שאלות רחבות יותר של אחריות ציבורית, מוסדות, שוויון ויכולת פעולה.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
ייצוג פעיל בשירות הציבורי משתנה לפי סטריאוטיפים בתוך המיעוט
Sohad Amaria, Einat Lavee ו-Nissim Cohen מציגים את מושג הגבולות התרבותיים של ייצוג פעיל. המחקר מראה שעובדים סוציאליים ערבים נטו לראות באימהות אלמנות מקרה לגיטימי יותר לאמפתיה וסנגור, בעוד אימהות גרושות ולעיתים פרודות נתקלו ב״אחרות רגשית״ שנבעה מסטריאוטיפים תרבותיים.
לקריאת העמוד
שלטון החוק וגיבורי ילדות בשבועוני הילדים של שנות החמישים
Talia Diskin משתמשת בשבועוני ילדים ישראליים של שנות החמישים כמקור לחקר תודעה משפטית. המאמר מראה שהפרסומים הדגישו מחויבות לשלטון החוק ולדמויות שומרות חוק, אך גם הציגו גיבורים וסיפורים שסיבכו את הגבול בין ציות, גבורה וחריגה מן הסדר המשפטי.
לקריאת העמוד
חקיקת הזדמנות בזמן חירום טבעי: צבירת כוח ממשלתי בקורונה
המחקר בוחן הגבלות הפלות ברמת המדינה במהלך התפרצות COVID-19. הניתוחים ההשוואתיים האיכותיים של המחקר מצביעים על כך שלפחות בהקשר הפוליטי של זכויות רבייה ותחת מצב החירום של COVID-19, היו אלה רמת החירום, רמות הדתיות במדינה והדומיננטיות הרפובליקנית בממשלה שניבאו היטב את הסבירות לחקיקה אופורטוניסטית. בהקשר דמוקרטי, הממצא המרכזי הוא שהנושא אינו רק טכני או מקצועי: הוא משפיע על האופן שבו כוח מופעל, מוגבל ומוצדק כלפי אזרחים וקבוצות שונות.
לקריאת העמוד
מיליונרים גלובליים והביקוש לוויזות משקיע בארצות הברית
כדי לענות על שאלה זו, המחקר מנתח מערך נתונים מקורי המשלב נתונים סטטיסטיים של ויזה לארה"ב עם נתונים על אוכלוסיות מיליונרים עולמיות. ממצאים אלה מצביעים על כך שוויזות משקיעים משמשות את האליטות במדינות פחות מפותחות כדי להתגונן מפני הסיכונים הכרוכים בשלטון אוטוריטרי. בהקשר דמוקרטי, הממצא המרכזי הוא שהנושא אינו רק טכני או מקצועי: הוא משפיע על האופן שבו כוח מופעל, מוגבל ומוצדק כלפי אזרחים וקבוצות שונות.
לקריאת העמוד
רשימת בדיקה קצרה ושיפור יחס המשטרה לחשודים בטרור
המחקר מצא שרשימת בדיקה של צדק פרוצדורלי שיפרה באופן מובהק את תפיסות החשודים כלפי ההליך, ההוגנות, הלגיטימיות, חובת הציות ושיתוף הפעולה עם המשטרה, בלי ליצור תחושה שהמפגש התארך.
לקריאת העמוד
החלטות סוף חיים בקרב דתיים וחילונים בארצות הברית, גרמניה וישראל
המחקר מבוסס על 12 קבוצות מיקוד עם 82 משתתפים דתיים וחילונים בארצות הברית, גרמניה וישראל. הניתוח מצא מורכבות רבה בעמדות כלפי הנחיות מקדימות, סיוע במוות והחלטות טיפול בסוף החיים: יש לעיתים הסכמות מקומיות החורגות מאינדיבידואליזם קיצוני, אך אין התאמה פשוטה בין עמדה לבין מדינה או שיוך דתי.
לקריאת העמוד
צרכי נגישות בלתי־נראים מחייבים מודל זכויות מעשי לאנשים עם מוגבלות שכלית
המאמר של Shira Yalon-Chamovitz מדגיש שנגישות אינה מסתכמת ברמפות, מעליות או התאמות פיזיות. עבור אנשים עם מוגבלות שכלית, חסמי הבנה, תקשורת, זמן, תיווך וציפיות חברתיות יכולים להיות בלתי־נראים אך מכריעים בפועל.
לקריאת העמוד
זכויות אדם נבחנות דרך פוליטיקה, תרבות ומסוגלות שלטונית
המאמר טוען שהגנה על זכויות אדם בזירה הפנימית תלויה בפעולה של מוסדות מדינה, שחקנים פוליטיים, פקידות, קבוצות אינטרס ובתי משפט. הוא מדגיש את ישראל כמקרה שבו בית המשפט העליון נעשה שחקן מרכזי בעיצוב מדיניות זכויות אדם בתוך מערכת פוליטית מורכבת.
לקריאת העמוד
השעיית שירות מילואים התנדבותי מציבה דילמה אתית־דמוקרטית
המאמר בוחן האם השעיית שירות מילואים התנדבותי יכולה להיות מוצדקת מוסרית, אתית ודמוקרטית כאשר המשרתים רואים במהלכי הממשלה פגיעה ביסודות המשטר הדמוקרטי.
לקריאת העמוד
אקו־הומניזם מחבר דמוקרטיה, אקולוגיה ופדגוגיה פעילה
המאמר טוען שהמשברים האקולוגיים והחברתיים של זמננו מחייבים חינוך הומניסטי מעודכן: כזה שאינו מציב את האדם מעל הטבע, אך גם אינו מוותר על אחריות מוסרית, שוויון ודמוקרטיה. אקו־הומניזם מוצג כגישה המחברת בין דאגה למערכות החיים, צדק חברתי, אזרחות דמוקרטית ופעולה ציבורית. הפדגוגיה הנגזרת ממנה אמורה לעזור ללומדים להבין את המציאות, לפתח רגישות כלפי פגיעות אנושית וסביבתית, ולהפוך ידע על משברים למחויבות אזרחית שאינה מסתפקת בצפייה מן הצד. לכן המאמר מתאים במיוחד לסיכום שמציג חינוך דמוקרטי כתרבות פעולה אחראית מול מציאות אקולוגית וחברתית שכבר ידועה לנו. בקריאה לאתר, תרומת המאמר היא בהצבת אקו-הומניזם ופדגוגיה אקטיביסטית בתוך רצף של מוסדות, פרקטיקות ותנאי חיים, ולא ככותרת כללית בלבד. לכן הסיכום צריך להחזיק יחד את הטענה המרכזית, את גבולות הממצא ואת המשמעות הציבורית, בלי להוסיף עובדות שלא תועדו במקורות שנבדקו. מעבר לכך, חשיבותו של המאמר היא באופן שבו הוא מחבר בין המקרה המסוים לבין שאלות רחבות יותר של אחריות ציבורית, מוסדות, שוויון ויכולת פעולה.
לקריאת העמוד
הציבור בשולי החברה השתתף בדמיון החוקתי של הודו
המאמר משתמש בחומרי ארכיון שלא נחקרו דיים כדי להראות שתהליך יצירת החוקה בהודו לא היה רק מהלך אליטיסטי מלמעלה, אלא גם זירה שבה אזרחים וארגונים הציעו חזונות חוקתיים, דרישות ותפיסות הכלה.
לקריאת העמוד
אומת ההיי־טק מציבה לדמוקרטיה הישראלית אתגר מוסדי
המאמר מציע לחשוב על ההיי־טק כעל חלק מן הפוליטיקה הישראלית, ולא רק כעל מנוע צמיחה. כאשר חדשנות נעשית מקור מרכזי לזהות לאומית ולמדיניות, עולה השאלה אם המוסדות הדמוקרטיים מצליחים לתווך בין יעילות, שוויון, ייצוג ופיקוח ציבורי.
לקריאת העמוד
ש״ס מדגימה כיצד הסתגרות קהילתית יכולה לשמש אסטרטגיית הכלה פוליטית
המאמר מראה כיצד קבוצה שמדגישה נבדלות יכולה להשתמש בנבדלות עצמה כדי להשיג קול פוליטי, משאבים והכרה. מבחינה דמוקרטית, המקרה מאתגר תפיסה של אזרחות אחידה ומעלה שאלה כיצד מערכת פוליטית מכלילה קהילות שאינן מבקשות להיטמע במלואן.
לקריאת העמוד
מפגשי שלום מקוונים יוצרים מרחב דיאלוג נדיר לנוער יהודי וערבי
המאמר מראה כיצד טכנולוגיה יכולה ליצור מרחב קשר כאשר מפגש פיזי בין קבוצות סכסוך מוגבל או טעון. מבחינה דמוקרטית, החשיבות היא ביכולת לבנות שיחה אזרחית על שוויון וסובלנות גם כאשר המציאות היומיומית מצמצמת הזדמנויות לכך.
לקריאת העמוד
צעירי העלייה מברית המועצות לשעבר מפרשים הצבעה דרך ניסיון הגירה ואזרחות
המאמר מציע לראות בהצבעה לא רק פעולה טכנית של אזרחים חדשים אלא חלק מתהליך למידה פוליטית. צעירים מהגרים מפרשים את הדמוקרטיה הישראלית דרך ניסיון משפחתי, תרבותי וחינוכי, ולכן חינוך אזרחי צריך להכיר במורכבות הזאת.
לקריאת העמוד
עמדות לפיוס ולפשרה תלויות בציפיות לשלום ובאמון בדמוקרטיה
המחקר נשען על מדגמים מייצגים של 525 ישראלים ו-1,259 פלסטינים בגדה המערבית, ברצועת עזה ובמזרח ירושלים. הממצא המרכזי הוא שציפיות לעתיד של שלום ודמוקרטיה מסבירות עמדות פיוס ופשרה מעבר למאפיינים דמוגרפיים ולעמדות פוליטיות.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
קיטוב חברתי מעצב תגובות מצוקה לאחר טראומת 7 באוקטובר
Eshel, Kimhi, Marciano ו־Adini מנתחים שלושה ממדי קיטוב: מוצא אתני, תמיכה בממשלה ורמת דתיות. הממצא המרכזי הוא שעמדה בתוך קווי החלוקה האלה קשורה בעקביות לרמות מצוקה שונות לאחר הטראומה המלחמתית.
לקריאת העמוד
זכויות בריאות של אסירים חושפות פער בין כללים רשמיים למימוש בפועל
Einat, Parchev, Litvin, Michaeli ו־Zelikovitz מציבים את זכויות האסירים כמבחן לליברליות של דמוקרטיה. חסר בישראל כלי פרגמטי שמיועד להגן ולשמר את זכויות האדם הבסיסיות של אסירים.
לקריאת העמוד
אי־אמון בין מוסדות בריאות לבדואים בנגב פוגע גם במדיניות וגם בשוויון
המאמר בוחן בשנים 2015-2019 קמפיין בריאותי בדרום ישראל באמצעות ראיונות, תצפיות ומסמכי מדיניות ותקשורת. הניתוח מזהה שלושה דפוסים של אי־אמון שמקשים על מדיניות בריאות בקהילה מוחלשת.
לקריאת העמוד
זכויות לא־אזרחים תלויות באופן שבו הציבור מפרש איום ושייכות לאומית
Raijman, Davidov, Schmidt ו־Hochman בוחנים כיצד התקשרות לאומית ותפיסת איום משפיעות על נכונות להעניק זכויות למהגרים. ממצאיהם מצביעים על דפוסים פרדוקסליים: ההשפעות של שוביניזם ופטריוטיות חלשות יותר בגרמניה ובישראל, ואילו השפעת האיום חלשה יותר בישראל וחזקה יותר במדינות ליברליות.
לקריאת העמוד
ביזור חינוכי משפיע אחרת על דמוקרטיה מקומית ביישובים יהודיים וערביים
Ghanem ו־Hijazi מנתחים יחסים בין מקבלי החלטות מקומיים, ארגוני חברה אזרחית ופעילים קהילתיים במסגרת ביזור חינוכי. המאמר מדגיש שמעורבות קהילתית ביישובים יהודיים נראית ממוסדת ומתמשכת יותר, ואילו בחברה הערבית היא מוגבלת, ספורדית ופחות ממוסדת.
לקריאת העמוד
הערכת השפעה חברתית הופכת את העיר הצודקת למבחן תכנוני בבאר שבע
Yiftachel ו־Mandelbaum בוחנים את תכנון באר שבע דרך מסגרת העיר הצודקת של שוויון, מגוון ודמוקרטיה. המאמר מדגיש שהערכת השפעה חברתית יכולה לחשוף גם צעדים חיוביים לצמצום אי־שוויון וגם נקודות עיוורון, כגון סכנות עקירה, צרכי מיעוטים וחסר דמוקרטי בתהליך.
לקריאת העמוד
דיוני התנגדויות בתכנון חושפים דמוקרטיה תכנונית מרובדת
Margalit ו־Kemp מנתחות כיצד ועדות תכנון משיבות למתנגדים מקצועיים, יזמיים ואזרחיים, וכיצד ההצדקות משתנות לאורך פערים חברתיים־מרחביים. הממצא המרכזי הוא שילוב של הטיה חיובית כלפי חזקים, הטיה שלילית כלפי חלשים ותשובות ניטרליות יותר לאמצע, היוצרות מופע של הכללה בלי שוויון ממשי.
לקריאת העמוד
מהגרי FSU נוצרים חושפים את גבולות השייכות האזרחית בישראל
Raijman ו־Pinsky עוסקות במהגרים מחבר המדינות לשעבר שאינם יהודים מבחינה דתית, ובוחנות כיצד הם חווים אפליה ומרחק חברתי בישראל. המאמר מציב את שאלת השוויון האזרחי במקום שבו חוק, זהות לאומית ודת יוצרים גבולות עדינים אך ממשיים של הכללה.
לקריאת העמוד
עירוניות אפורה מחייבת לחשוב מחדש על אזרחות מטרופולינית
Yiftachel משתמש בדוגמאות מישראל/פלסטין כדי לבקר את השיח על אזרחות עירונית וזכות לעיר. הטענה המרכזית היא שאי־פורמליות ו״מרחבים אפורים״ יוצרים אזרחות עירונית מתגוננת, ולכן מאבק דמוקרטי צריך לחשוב במונחים מטרופוליניים ושוויוניים יותר.
לקריאת העמוד
חוקי זיכרון אינם מספיקים כדי לכלול קהילות מזרחיות בנרטיב הלאומי
Kook ו־Solomon מנתחות את הקשר בין זיכרון לאומי, מיעוטים ודמוקרטיה דרך חקיקה ומדיניות שמבקשות לכלול את סיפורן של קהילות יהודיות מצפון אפריקה בזיכרון השואה בישראל. על בסיס ראיונות קבוצתיים, הן מראות שהכרה רשמית אינה מחיקה מיידית של חוויית הדרה, משום ששייכות אזרחית נוצרת גם דרך האופן שבו קהילה מרגישה מיוצגת, נשמעת ומכובדת.
לקריאת העמוד
הכיבוש ומלחמות עזה מתוארים כאיום מתמשך על הליברליות בישראל
Mautner מנתח את הקשר בין השליטה בשטחים לבין שחיקה בליברליות הישראלית. לטענתו, הכיבוש מייצר מחאה וביקורת נגד הממשלה וצה״ל, ותגובות ממשלתיות ופעילות של ארגוני ימין אזרחיים כלפי ביקורת זו מערערות או מאיימות על מרכיבים ליברליים של המשטר.
לקריאת העמוד
פיקוח על מודיעין מראה כיצד ביטחון עלול לעקוף הליך חוקי
Kahana ו־Sharfman מתארים כיצד מלמ״ב, הגוף המופקד על הגנת מדיניות העמימות הגרעינית, פעל במקרים מסוימים מעבר להליך הפלילי הרגיל. דרך הדיון בחקירות, הטרדות וסנקציות לא־משפטיות, המאמר מציב את שאלת גבולות הביטחון מול דמוקרטיה ושלטון החוק.
לקריאת העמוד
ניסוי Minds of Peace בוחן שלום כהליך אזרחי פתוח
Cahen מציג את ניסוי Minds of Peace כמודל שמביא ישראלים ופלסטינים רגילים לדון בצעדים לסיום הסכסוך בפני קהל ובסיוע מנחים. המאמר בוחן את תרומת המודל לדינמיקת הסכסוך ואת התאמתו כאפשרות לאספה ציבורית פלסטינית־ישראלית רחבה יותר.
לקריאת העמוד
פוליטיקה חמולתית משנה את ביצועי רשתות הממשל המקומי
Mondey ו־Beeri בוחנים סקר בקרב 160 חברי רשתות ערביות בישראל, ומראים שפוליטיקה רשתית ופוליטיקה חמולתית משפיעות על הקשר בין ניהול רשתות לבין ביצועים נתפסים. הממצא מדגיש שהטמעת ממשל רשתות בקהילות מיעוט מצריכה הבנה של יחסי כוח חברתיים, מסורתיים ומקומיים.
לקריאת העמוד
מחמוד מוחמד טהה מציע רפורמה דתית סביב חירות ושוויון
Hatina מציג את טהה כהוגה שניסה לחדש את האסלאם דרך חזרה לערכים אוניברסליים של התקופה המכאית: צדק, חירות ושלום. לפי המאמר, החלוקה החריפה של טהה בין האסלאם המכאי לבין האסלאם המדיני שימשה אותו לביקורת על כפייה, ניצול וזיכרון קולקטיבי ערבי סביב הסכסוך הישראלי־ערבי.
לקריאת העמוד
השכלה גבוהה לחרדים בוחנת את גבולות הסובלנות הליברלית
הרטמן וזיכרמן מנתחים את הוויכוח בישראל על תכניות אקדמיות מופרדות מגדרית לחרדים, לרבות הדיון הציבורי והעתירות לבית המשפט העליון. הם מציבים את המקרה בתוך תאוריה של רב־תרבותיות וסובלנות, ושואלים האם דמוקרטיה ליברלית יכולה או צריכה לסבול פרקטיקה לא־ליברלית כאשר היא עשויה לקדם שילוב חברתי.
לקריאת העמוד
גלובליזציה מקרבת בין שיחי זכויות של יהודים אמריקאים וישראלים
Sasson ו-Tabory מנתחים עמדות של יהודים אמריקאים וישראלים ממעמד בינוני וממוצא אירופי סביב פלורליזם דתי וזכויות מיעוטים בישראל. הם מזהים חפיפה בין חלקים משתי הקבוצות ומסבירים אותה דרך נסיעות, מוסדות יהודיים טרנס-לאומיים, השתלבות ישראל בכלכלה גלובלית ותפיסות ביטחון. התרומה הדמוקרטית היא בהצגת תרבות פוליטית יהודית כמרחב שחוצה גבולות מדינתיים ולא רק כעמדה לאומית סגורה.
לקריאת העמוד
משפט גרייזר מציב גם את החוק עצמו מול אחריות לפשעי שולחן
Bilsky ו-Klagsbrun בוחנות את משפטו של מושל מערב פולין הנאצי ארתור גרייזר כמקרה שבו בית משפט התמודד עם פשעי שולחן. המחקר טוען שהקושי אינו רק להוכיח השתתפות או סיוע של מבצע מרוחק, אלא להבין כיצד החוק יוצר, מכסה ולעיתים מחסן את העבריין הביורוקרטי. המאמר מצביע על מושג הג׳נוסייד התרבותי ועל עדויות מומחים כדרך שבה בית הדין הפולני יכול היה להעמיד גם את תפקיד החוק לבחינה.
לקריאת העמוד
ייצוג פוליטי סמלי משפיע על שביעות רצון משירותים עירוניים
Forman-Rabinovici ו-Beeri מחברים בין תאוריות של דמוקרטיה מקומית לבין חוויית השירות הציבורי היומיומי. הם משתמשים בסקר תושבים בחיפה כדי לבחון כיצד ייצוג תיאורי וייצוג סמלי משפיעים על שביעות רצון משירותים. הממצא המרכזי הוא שמעבר להרכב הנבחרים, התחושה שמוסדות מייצגים ומכירים בקבוצה יכולה להשפיע ישירות וגם דרך תחושות רחבות יותר כלפי השלטון.
לקריאת העמוד
חשיפה סלקטיבית מקטבת כאשר אנשים מכירים בעיקר טיעונים שמחזקים אותם
Dvir-Gvirsman מבקשת להסביר את המנגנון שמחבר בין חשיפה סלקטיבית לתקשורת מפלגתית לבין קיטוב עמדות. 440 מעורבים פוליטית קיצוניים עברו ריאיון מובנה שבדק היכרות עם טיעונים מחזקים ומאתגרים. הממצאים תומכים בכך שצרכני מדיה מפלגתית מכירים יותר טיעונים שמחזקים את עמדותיהם, ודווקא היכרות זו קשורה לקיטוב.
לקריאת העמוד
ההליך המינהלי הוא זירה לחלוקת אינטרסים ולא רק להפעלת סמכות
Barak-Erez טוענת שהליך מינהלי צריך להיתפס כמרחב שבו הרשות מאזנת בין אינטרסים מתנגשים, לעיתים בלי שלצדדים יש זכויות משפטיות מוגדרות מראש ביחס לתוכן ההחלטה. החלטות מינהליות משפיעות על זכויות אדם ואזרח, איכות חיים, מחירים, רגולציה והקצאת כספי ציבור. חלקו השני של המאמר מיישם את נקודת המבט הזאת על רגולציית הקרקעות בישראל ועל פרשת הקשת הדמוקרטית המזרחית.
לקריאת העמוד
אמון פוליטי מסייע להבין נכונות להקרבה בחברה הפלסטינית בגדה
Hitman, Shiri ו-Lewin מציעים להשתמש באמון פוליטי כנקודת מוצא להבנת תגובות חברתיות פלסטיניות. המחקר כולל ראיונות עם 90 תושבי הגדה המערבית ומתמקד בנושאים פוליטיים וחברתיים מרכזיים, ובהם דמוקרטיה וזכויות אדם, שחיתות ופיצול פוליטי. התרומה היא בהעברת הדיון מניבוי ביטחוני כללי לבחינת תנאי האמון שמעצבים נכונות להקרבה ולפעולה קולקטיבית.
לקריאת העמוד
גאוגרפיה פוליטית של שליטה מעמיקה מציבה את זכויות האדם במרכז הדיון
המאמר בוחן את המשטר בישראל/פלסטין כמשטר מרחבי אחד שבו מסגרות משפטיות ופוליטיות שונות מייצרות היררכיה בין קבוצות. הניתוח מדגיש קרקע, התיישבות, תנועה ומעמד אזרחי כמרכיבים מרכזיים בהבנת דמוקרטיה ושוויון.
לקריאת העמוד
ייצוג נשי של הימין הרדיקלי עלול לנרמל מדיניות שמחלישה דמוקרטיה
Elad-Strenger, Ben-Shitrit ו-Hirsch-Hoefler מציעות הסבר מגדרי לנרמול של נסיגה דמוקרטית. נראות גוברת של נשים המייצגות אגנדות ימין רדיקלי יכולה לגרום למפלגות, פוליטיקאים ומדיניות שוחקת דמוקרטיה להיראות לגיטימיים יותר. המחקרים נערכו בישראל, גרמניה וארצות הברית, עם N = 7203.
לקריאת העמוד
חרדה דמוגרפית יכולה להפוך לשפת ביטחון עמוקה
Abulof טוען שתיאוריית הסקיוריטיזציה הקלאסית, המדגישה הבניה של ביטחון כפעולת דיבור, אינה מספקת כאשר חברה חיה בתוך אי־ודאות קיומית עמוקה ומתמשכת. הוא מציע את המושג סקיוריטיזציה עמוקה כדי לתאר שיח ציבורי נרחב שמציג איומים כסבירים, מתמשכים ומסכנים את עצם קיום האומה או המדינה. המקרה הישראלי משמש לבחינת סקיוריטיזציה של דמוגרפיה והקשר שלה לגאוגרפיה ולדמוקרטיה בשיח ובפרקטיקה הישראליים־יהודיים.
לקריאת העמוד
דתיות משפיעה על מחויבות דמוקרטית דרך מניעים והקשר
Ben‐Nun Bloom, Arikan ו־Vishkin טוענים שאין תשובה אחת לשאלה אם דתיות מקדמת או מעכבת מחויבות לדמוקרטיה. הם סוקרים מחקרים על תמיכה במערכת הדמוקרטית, השתתפות פוליטית וסובלנות פוליטית, ומראים שגישות רב־ממדיות קיימות עדיין אינן מסבירות די הצורך את הסתירות בממצאים. לכן הם מציעים את מודל REME, שממפה קשרים בין אמונה, התנהגות חברתית והתנהגות פרטית לבין המניעים הדתיים שמעצבים אותן.
לקריאת העמוד
אי־שוויון נטו נמוך יותר קשור לצמיחה ממושכת יותר
המאמר מצא שאי־שוויון נטו נמוך יותר קשור לצמיחה מהירה וממושכת יותר, גם כאשר שולטים בהיקף החלוקה מחדש. חלוקה מחדש פיסקלית אינה נראית בדרך כלל כמכשול צמיחה, למעט אפשרות של השפעה שלילית במקרים קיצוניים מאוד.
לקריאת העמוד
ביקוש זהיר לחינוך, אי־שוויון והתקדמות טכנולוגית
המאמר טוען ששינוי טכנולוגי מגדיל במיוחד את הסיכון של עובדים חסרי השכלה, מפני שכישוריהם תלויי־טכנולוגיה נשחקים מהר יותר. מול הסיכון הזה נוצרת דרישה זהירותית להשכלה כללית, שמסייעת להסתגל לטכנולוגיות חדשות.
לקריאת העמוד
כששינוי טכנולוגי מתגמל יכולת, הצמיחה עלולה להרחיב פערי שכר
המאמר של גלור ומואב מרחיב את הדיון על שינוי טכנולוגי ואי-שוויון. במקום לראות בטכנולוגיה גורם חיצוני שמעלה את פריון כולם באותה מידה, הוא מתאר תהליך אנדוגני: מבנה כוח העבודה משפיע על כיוון החדשנות. אם יש יותר עובדים בעלי יכולת גבוהה, השוק עשוי לעודד טכנולוגיות שמגדילות דווקא את התשואה ליכולת זו. כך מעבר טכנולוגי יכול לחזק צמיחה ובו בזמן להעמיק פערי שכר. אף שזהו מאמר בתיאוריה כלכלית ולא מחקר דמוקרטי ישיר, הוא חשוב להבנת התנאים החברתיים של שוויון אזרחי. כך המודל מסביר מדוע מדיניות ציבורית אינה יכולה להסתפק בעידוד חדשנות, אלא צריכה לשאול מי נהנה ממנה ומי נשאר מאחור בשוק העבודה. התרומה של המאמר היא בהצגת אי-שוויון כתוצאה של התאמה הדדית בין טכנולוגיה, הון אנושי ותמריצים. כך הוא מזכיר שגם כאשר הצמיחה אמיתית, היא יכולה לחזק פערים אם המדיניות אינה עוסקת בהכשרה, נגישות וחלוקה של פירות החדשנות. במובן זה, המאמר מספק רקע חשוב לשאלות דמוקרטיות על הזדמנות, ניידות והוגנות: מי מצליח להמיר יכולת להשכלה, לשכר ולכוח שוק, ומי נשאר מחוץ למעגל החדשנות המתגמלת.
לקריאת העמוד
מחיר זכויות הקניין: מוסדות, פיננסים וצמיחה
על בסיס מקורות מחקריים קרובים, המאמר עוסק לא רק בתועלת של הגנה על זכויות קניין אלא גם במחיר ובמנגנונים שדרכם מוסדות כאלה משפיעים על השקעה, מימון וצמיחה. הוא אינו טוען שזכויות קניין מזיקות כשלעצמן, ואינו מאמר על דמוקרטיה ישראלית. המוקד הוא כלכלי: כיצד מבנה מוסדי ופיננסי יוצר תמריצים, מקל או מקשה על השקעה, ומשפיע על מסלולי צמיחה. המאמר נמצא בתחום הכלכלה הבין־לאומית והמוסדית. הוא בוחן את הקשר בין זכויות קניין, מימון וצמיחה, ולא את ישראל או דמוקרטיה במובן הפוליטי הישיר. המאמר בוחן את הקשר בין מוסדות של זכויות קניין, מערכות פיננסיות וצמיחה כלכלית, תוך דגש על האפשרות שלמוסדות חזקים יש גם עלויות ומנגנוני תיווך. הסיכום צריך להיות זהיר משום שנמצא בסיס משני/מחבר־צדדי ולא טקסט המאמר הסופי במלואו. המאמר בוחן את התועלות והעלויות של זכויות קניין חזקות דרך פיננסים, השקעה וצמיחה. מאחר שבסיס המקור כאן סומן כבינוני, ההרחבה נשארת זהירה ואינה מוסיפה נתונים או ממצאים שלא תועדו ברשומת העבודה. לכן הקריאה הנכונה במאמר היא קריאה ממוקדת: לזהות את השאלה המחקרית, את הזירה המוסדית או החברתית שבה היא נבחנת, ואת האופן שבו הממצאים או הטיעון משנים את ההבנה של כוח, שוויון, משילות או צמיחה. הרחבה זו נשארת בתוך גבולות המידע שכבר תועד בערך ואינה מוסיפה עובדות חיצוניות.
לקריאת העמוד
מחיר ההתנגדות המשפטית הפנימית להפרות זכויות אדם
המאמר מציב דילמה קשה עבור עורכי דין וארגוני זכויות אדם הפועלים בתוך מערכת משפט של המדינה שאותה הם מבקשים לאתגר. ספרד מנתח את השימוש בבתי המשפט בישראל נגד הפרות זכויות אדם הקשורות לכיבוש, ובוחן את המחיר של פעולה משפטית פנימית. מצד אחד, עתירות יכולות להציל אנשים, לשנות נתיב של גדר, למנוע הריסה, לחשוף מידע, לשפר תנאים ולהכריח את המדינה לנמק את פעולותיה. עבור נפגעים ממשיים, ההקלה הפרטנית אינה שולית. מצד אחר, עצם הפנייה לבית המשפט עלולה לחזק את תדמית המערכת ככזו שמספקת ביקורת אפקטיבית, גם כאשר רוב המבנה הפוגעני נותר על כנו. המשפט עשוי להפוך את הכיבוש ל״מנוהל״, פרוצדורלי ולגיטימי יותר, במקום לערער את יסודותיו. המאמר אינו מציע תשובה פשוטה של בעד או נגד ליטיגציה. הוא מבקש להכיר במחיר הכפול של התנגדות משפטית: היא יכולה להיות חיונית במקרים קונקרטיים, אך גם להשתלב במנגנון שמאפשר למשטר להמשיך. התרומה המרכזית היא בהצבת אתיקה של פעולה משפטית: מתי עורך דין מצמצם עוול, ומתי הוא מסייע בלי כוונה לתחזוקת הסדר שמייצר אותו.
לקריאת העמוד
איך הטרמת דת משפיעה על תמיכה בדמוקרטיה?
המחקר משתמש בהטרמה ניסויית כדי לבדוק האם אזכור או הפעלה של תכנים דתיים משפיעים על תמיכה בדמוקרטיה. במקום להתייחס לדת כמשתנה זהות קבוע בלבד, הוא בוחן כיצד היבטים שונים של דתיות יכולים להיות מופעלים בהקשר מסוים ולשנות זמנית שיפוט פוליטי. ההבחנה בין אמונה דתית לבין התנהגות חברתית דתית חשובה משום שהיא מאפשרת לראות שדת אינה פועלת בכיוון אחד בלבד; משמעותה הפוליטית תלויה באילו רכיבים שלה מודגשים. ההרחבה החשובה היא שהמאמר אינו מתייחס אל הטרמת דת ותמיכה בדמוקרטיה כאל כותרת כללית, אלא מציב אותו בתוך ניסוי הבוחן אמונה דתית והתנהגות חברתית דתית. בסיס הדיון הוא הטרמה ניסויית ומדידת תמיכה בדמוקרטיה, ולכן הטענה נבנית דרך מוסדות, פרקטיקות ומנגנונים ולא דרך הכרזה ערכית מופשטת. במרכזו עומד המתח בין דת כזהות קבועה מול רכיבים דתיים שמופעלים בהקשר מסוים; המתח הזה מסביר מדוע התופעה הנחקרת אינה ניתנת לצמצום לשאלה של תמיכה או התנגדות, אלא דורשת קריאה של תנאי הפעולה עצמם. תרומתו היא בהצעת הבחנה בין אמונה דתית לבין התנהגות חברתית דתית, ומתוך כך בהבהרת הבנת הקשר בין דת ודמוקרטיה בלי להניח השפעה אחת וקבועה.
לקריאת העמוד
בלעדיות דתית של המדינה וסכסוכים טריטוריאליים
המאמר מנתח נתוני סכסוכים טריטוריאליים בין-מדינתיים בשנים 1990-2001 ומשווה בין מדינות חילוניות למדינות בעלות בלעדיות דתית. הממצא המרכזי הוא שמדינות דתיות-בלעדיות אכן יוזמות יותר סכסוכים כאלה, אך בעיקר סביב טריטוריות בעלות חשיבות אסטרטגית ולא סביב טענות זהותיות.
לקריאת העמוד
האם לחיילים יש קול בהחלטות על מבצעים צבאיים?
המאמר מראה שתמיכה ציבורית במבצע צבאי מושפעת מן השאלה אם האזרחים מאמינים שהחיילים עצמם תומכים במבצע, ובוחן את המנגנונים של ביצוע צבאי, הסכמה ואמפתיה.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
הורות עם מוגבלות בפסקי דין בישראל
המאמר מנתח 78 פסקי דין בישראל שעסקו בהורים עם מוגבלות, ומראה פערים בין זכויות משפטיות לבין יישומן בהליכי אימוץ, משמורת ותמיכה הורית.
לקריאת העמוד
מיעוטים, דמוקרטיה ומדיניות שיטור
המאמר מציג את השיטור כלפי מיעוטים בדמוקרטיה כבעיה פוליטית ולא רק מקצועית. כאשר קהילה חווה את המשטרה כזרוע של רוב חשדן או מפלה, שיתוף פעולה עם רשויות אכיפה נעשה קשה יותר. דרך המקרה של האזרחים הערבים בישראל, המאמר בוחן כיצד רפורמות, ייצוג, נגישות ושיח של שותפות עשויים לצמצם ניכור, אך גם כיצד היסטוריה של אי־אמון ותפיסה ביטחונית של המיעוט מגבילות את השינוי. ההרחבה החשובה היא שהמאמר אינו מתייחס אל מיעוטים, דמוקרטיה ומדיניות שיטור כאל כותרת כללית, אלא מציב אותו בתוך היחסים בין המשטרה לבין המיעוט הערבי בישראל. בסיס הדיון הוא אמון, לגיטימיות, שיתוף פעולה ורפורמות שיטור, ולכן הטענה נבנית דרך מוסדות, פרקטיקות ומנגנונים ולא דרך הכרזה ערכית מופשטת. במרכזו עומד המתח בין ניכור היסטורי מול ניסיון לייצר שותפות אזרחית; המתח הזה מסביר מדוע התופעה הנחקרת אינה ניתנת לצמצום לשאלה של תמיכה או התנגדות, אלא דורשת קריאה של תנאי הפעולה עצמם. תרומתו היא בהצעת שיטור מיעוטים כבעיה של אזרחות ולא רק אכיפה, ומתוך כך בהבהרת יכולת המדינה להפעיל חוק בלי להעמיק תחושת הדרה.
לקריאת העמוד
בג״ץ יש דין וכללי הפתיחה באש בגבול עזה
הפרסום הוא סקירת פסק דין ב-American Journal of International Law על בג״ץ 3003/18, שבו עתרה יש דין נגד הרמטכ״ל בעניין כללי הפתיחה באש של צה״ל מול האירועים בגבול רצועת עזה בשנת 2018. שרשבסקי מתמקד באופן שבו בית המשפט העליון הישראלי בחן את עמדת המדינה ואת סיווג המצב המשפטי: האם מדובר באכיפת חוק, בלחימה, או במרחב ביניים שמשלב דיני זכויות אדם ודיני עימות מזוין. חשיבות הסקירה היא בהצגת האופן שבו ביקורת שיפוטית על החלטות צבאיות נשענת על מסגרת משפטית מורכבת, אך גם מעניקה מרחב רחב לשיקול דעת ביטחוני. שרשבסקי מנתח את החלטת בג״ץ 3003/18 בעתירת יש דין נגד הרמטכ״ל בעניין כללי הפתיחה באש של צה״ל מול ההפגנות בגבול עזה. הסקירה מציבה את פסק הדין בתוך דיני הלחימה, זכויות אדם וביקורת שיפוטית על מדיניות צבאית בזמן עימות. החשיבות הפרשנית של המקור היא בכך שהוא מעביר את הדיון מן הסיסמה הכללית אל המנגנונים המוסדיים, המשפטיים או החברתיים שבהם הדמוקרטיה נבחנת בפועל. לכן כדאי לקרוא אותו כמקור שמחדד לא רק עמדה נורמטיבית, אלא גם את הדרך שבה מושגים כמו שוויון, זכויות, ייצוג, סמכות ואחריות ציבורית מקבלים צורה מוסדית קונקרטית.
לקריאת העמוד
מצלמה, מגדר ותיעוד זכויות אדם בישראל/פלסטין
המאמר מנתח את הקשר בין מגדר, זכויות אדם ותיעוד חזותי. במקום לראות מצלמה ככלי ניטרלי שמייצר ראיות, הוא שואל מי מחזיק במצלמה, מאיזה מרחב מצולמת האלימות, ואיך זהות מגדרית משפיעה על אפשרות התיעוד ועל האמון בעדות. דרך המקרה של ישראל/פלסטין, המאמר מראה שתיעוד חזותי יכול להפוך חיי יומיום, בית ומשפחה לזירה פוליטית שבה נראים כוח, פגיעה והתנגדות. החשיבות שלו היא בהבנה שראיה חזותית אינה מדברת לבדה; היא תלויה במי שמצלם, בסיכון שהוא נושא ובמערכת שמפרשת את התמונה. בכך הוא מערער על ההנחה שתמונה “מוכיחה” מעצמה, ומחזיר אל המרכז את המצלמות, הגוף, המרחב והיחסים החברתיים שמאפשרים את התיעוד. המאמר מעביר את הדיון מן התוצר החזותי אל תנאי הייצור שלו. המצלמה אינה רק עין; היא מוחזקת בידי אדם בעל מגדר, מקום, פחדים וקשרים, ולכן התיעוד עצמו מגלה את יחסי הכוח שבתוכם נוצרת ראיית זכויות אדם. לכן התיעוד החזותי מוצג כמעשה פוליטי מורכב: הוא יכול לחשוף פגיעה, אך גם תלוי במוסדות, בצופים ובמסגרות פרשנות שיקבעו אם הראיה תהפוך לאחריות ציבורית.
לקריאת העמוד
אזרחות סביבתית זקוקה לערכים שמתרגמים ידע לפעולה
המאמר אינו מציג מחקר אמפירי נקודתי, אלא מסגרת תיאורטית לחינוך לאזרחות סביבתית. הוא מחבר בין אדם כאזרח סביבתי לבין אדם כסוכן שינוי, ומדגיש שהמעבר מידע סביבתי לפעולה מחייב תשתית ערכית. חינוך כזה אמור לטפח יכולת להבין בעיות סביבתיות, לקבל אחריות, לשתף פעולה ולהשפיע על מוסדות, קהילות והרגלים יומיומיים. התרומה הדמוקרטית שלו היא בהצגת קיימות לא רק כבחירה צרכנית, אלא כצורת השתתפות אזרחית שמחברת צדק, אחריות ופעולה משותפת. בכך הוא מבקש להזיז את החינוך הסביבתי ממודעות פסיבית אל תרגול של אחריות, פעולה קולקטיבית והשפעה על קבלת החלטות. המסגרת מציבה את הקיימות בתוך אזרחות פעילה: אדם אינו רק ממחזר או צורך אחרת, אלא משתתף בשינוי חברתי ומוסדי. לכן החינוך הסביבתי נבחן לפי יכולתו לטפח שיפוט ערכי, אחריות קולקטיבית ויכולת פעולה במרחבים ציבוריים. המסגרת מועילה מפני שהיא אינה מסתפקת במודעות סביבתית כללית; היא דורשת לשאול אילו ערכים, מיומנויות והרגלי פעולה הופכים תלמידים ואזרחים לשותפים בשינוי ולא לצופים מן הצד.
לקריאת העמוד
האם סעיפי דת בחוקות מנבאים אפליה כלפי מיעוטים דתיים?
המאמר שואל האם חוקות שמעניקות מעמד מיוחד לדת, מכירות בדת רשמית או מסדירות יחסי דת ומדינה מנבאות אפליה ממשלתית נגד מיעוטים דתיים. באמצעות נתונים השוואתיים על מדינות וחוקות, המחקר בודק אם סוגי סעיפים שונים קשורים לדפוסי אפליה בפועל. התרומה שלו היא בהעברת הדיון מחוקה כטקסט סמלי לחוקה כמבנה מוסדי שעשוי להשפיע על מדיניות. הוא מראה שהבטחות חוקתיות, העדפות דתיות והגבלות על דתות אינן רק ניסוחים משפטיים, אלא חלק מסביבת כוח שבה נקבעים גבולות השוויון הדתי. המאמר בוחן באופן השוואתי אם ניסוחים חוקתיים על דת קשורים לרמות של אפליה ממשלתית נגד מיעוטים דתיים. הוא מבחין בין סוגי סעיפים חוקתיים ומראה שהצהרות חוקתיות על דת אינן ניטרליות: הן יכולות לשקף ולעיתים לחזק יחסי כוח בין רוב דתי למיעוטים. החשיבות הפרשנית של המקור היא בכך שהוא מעביר את הדיון מן הסיסמה הכללית אל המנגנונים המוסדיים, המשפטיים או החברתיים שבהם הדמוקרטיה נבחנת בפועל. לכן כדאי לקרוא אותו כמקור שמחדד לא רק עמדה נורמטיבית, אלא גם את הדרך שבה מושגים כמו שוויון, זכויות, ייצוג, סמכות ואחריות ציבורית מקבלים צורה מוסדית קונקרטית.
לקריאת העמוד
מה חסר בארכיון זכויות האדם?
המאמר משתמש במושג אתנו-ארכוב כדי להראות כיצד ארכיונים נוצרים בתוך יחסי כוח לאומיים, מגדריים ומוסדיים. מה שנאסף ונשמר משפיע על מה שיכול להיחשב כהפרת זכויות, ראיה וזיכרון פוליטי. דרך המקרה של אלימות ישראלית נגד נשים פלסטיניות והשתקת אקטיביזם רדיקלי, המאמר מדגיש שגם ארכיון זכויות אדם עלול לשחזר היררכיות במקום רק לחשוף אותן. המאמר בוחן מה חסר בארכיוני זכויות אדם ומדוע החסר הזה חשוב. המקרה הנדון נוגע לתיעוד אלימות ישראלית נגד נשים פלסטיניות ולהשתקה של אקטיביזם רדיקלי. התרומה של המקור היא בהעברת הדיון מן הכותרת הכללית אל מנגנונים קונקרטיים: מי מגדיר את הבעיה, אילו מוסדות מקבלים סמכות, כיצד קבוצות שונות מושפעות מן ההכרעה, ומה נחשף על היחסים בין כוח, זכויות ולגיטימציה. לכן הקריאה בו חשובה לא רק להבנת המקרה הנדון, אלא גם להבנת הדרך שבה דמוקרטיה פועלת בפועל דרך חקיקה, פסיקה, חינוך, מדיניות ציבורית או פעולה אזרחית. המאמר מחדד כי מאבק זכויות אדם מתחיל עוד לפני בית המשפט או הדוח הציבורי: הוא מתחיל בשאלה מי זוכה להישמר בארכיון ומי נותר מחוץ לתיעוד.
לקריאת העמוד
תחולת זכויות האדם בשטחים הכבושים
המאמר דוחה את ההנחה שמשפט הומניטרי מוציא בהכרח את דיני זכויות האדם. הוא בוחן טענות על בלעדיות המשפט ההומניטרי, על תחולה טריטוריאלית מצומצמת של אמנות זכויות האדם ועל שאלת השליטה האפקטיבית. בהקשר הישראלי, השאלה קובעת אילו זכויות, מנגנוני פיקוח וחובות עומדים בפני אנשים החיים תחת שליטה צבאית. התרומה המרכזית היא בהצגת מצב הכיבוש לא כחלל משפטי נפרד, אלא כמרחב שבו משטרים משפטיים שונים יכולים לחול יחד ולהשלים זה את זה. ההרחבה החשובה היא שהמאמר אינו מתייחס אל תחולת זכויות האדם בשטחים הכבושים כאל כותרת כללית, אלא מציב אותו בתוך הגדה המערבית ורצועת עזה תחת שליטה צבאית. בסיס הדיון הוא אמנות זכויות אדם, משפט הומניטרי, תחולה טריטוריאלית ושליטה אפקטיבית, ולכן הטענה נבנית דרך מוסדות, פרקטיקות ומנגנונים ולא דרך הכרזה ערכית מופשטת. במרכזו עומד המתח בין טענת בלעדיות המשפט ההומניטרי מול חפיפה בין משטרים משפטיים; המתח הזה מסביר מדוע התופעה הנחקרת אינה ניתנת לצמצום לשאלה של תמיכה או התנגדות, אלא דורשת קריאה של תנאי הפעולה עצמם. תרומתו היא בהצעת כיבוש כמרחב של חובות משפטיות מצטברות ולא חלל נפרד, ומתוך כך בהבהרת היקף ההגנות העומדות לאנשים החיים תחת שליטה צבאית.
לקריאת העמוד
גזע, דת ולאום בבחירת מהגרים אחרי פרשת ההדרה הסינית
המאמר מנתח את המורשת המשפטית של פרשת ההדרה הסינית, שבה בית המשפט האמריקאי נתן למדינה כוח רחב מאוד לשלוט בכניסת זרים. מתוך נקודת המוצא הזו הוא בוחן כיצד שיקולים של גזע, דת ולאום ממשיכים להופיע במדיניות הגירה מודרנית, גם כאשר הם מנוסחים בשפה של ריבונות, ביטחון או זהות לאומית. המאמר אינו מסתפק בהיסטוריה אמריקאית: הוא משתמש בה כדי לשאול כיצד דמוקרטיות ליברליות צריכות להגביל את כוח הבחירה שלהן בגבול. לכן תרומתו היא בהצבת ההגירה כזירה שבה ריבונות ושוויון מתנגשים באופן חריף. במרכז המאמר עומד המתח בין ריבונות המדינה בגבול לבין איסור הפליה ושוויון ליברלי. הבסיס המחקרי הוא קריאה מחודשת בפרשת ההדרה הסינית ובהמשכיה, ומתוכו עולה כי כוח ההגירה הרחב שניתן למדינה עלול להכשיר הבחנות קבוצתיות גם כשהן מנוסחות כביטחון או זהות לאומית. לכן החשיבות הדמוקרטית של המאמר אינה כללית בלבד: גבולות המדינה הם מקום שבו דמוקרטיות בוחנות את מחויבותן לשוויון. תרומתו היא חיבור בין מורשת משפטית אמריקאית לבין שאלות עכשוויות של סינון והדרה, באופן שמאפשר לקורא להבין את המקרה לא כפרט מבודד אלא כחלק ממבנה רחב של אחריותיות, שוויון, הכרה וגבולות כוח המדינה.
לקריאת העמוד
זכויות דת אישיות תלויות גם בחירות מוסדות הדת
המאמר מציע תיקון לשיח זכויות האדם: חופש דת אינו רק זכות של יחיד להאמין או להתפלל, משום שבמקרים רבים מימוש הדת תלוי במוסדות, בקהילות, במנהיגים דתיים ובמקומות פולחן. פוקס ופינקה משתמשים במאגר Religion and State round 3 כדי למדוד הגבלות על מוסדות דת ועל יחידים במדינות העולם בין 1990 ל-2014. הם מראים שהגבלות על מוסדות דת הן תופעה נפוצה ועולה, ושפגיעות במוסדות של מיעוטים דתיים חמורות במיוחד. המאמר מעביר את הדיון מחופש דת כעניין פרטי בלבד אל התשתיות הארגוניות שמאפשרות דת בפועל. פוקס ופינקה בוחנים את הקשר בין חירותם של מוסדות דת לבין חירות הדת של יחידים. בעזרת נתוני Religion and State לשנים 1990-2014 הם מראים שהגבלות על מוסדות דת נפוצות ואף מתרחבות, במיוחד כלפי מיעוטים דתיים. החשיבות הפרשנית של המקור היא בכך שהוא מעביר את הדיון מן הסיסמה הכללית אל המנגנונים המוסדיים, המשפטיים או החברתיים שבהם הדמוקרטיה נבחנת בפועל. לכן כדאי לקרוא אותו כמקור שמחדד לא רק עמדה נורמטיבית, אלא גם את הדרך שבה מושגים כמו שוויון, זכויות, ייצוג, סמכות ואחריות ציבורית מקבלים צורה מוסדית קונקרטית.
לקריאת העמוד
איך מודדים השפעה דתית על התנהגות מדינתית?
המאמר הוא מתודולוגי בעיקרו. הוא סוקר ניסיונות קודמים למדוד דת והשפעה פוליטית של דת, ומציע משתנים מעשיים למחקר כמותי בין־מדינתי. בין השאר הוא מבחין בין מדינות עם דת רשמית לבין מדינות ללא דת רשמית, משום שהמשמעות של הגבלה דתית משתנה לפי ההקשר. הוא מדגיש שגם חקיקה דתית צריכה להיבחן לצד אכיפה בפועל, שכן חוק כתוב אינו תמיד משקף מדיניות מיושמת. המטרה היא לפתח דרכים יעילות יותר למדוד השפעה דתית על התנהגות מדינתית. המחבר מתמקד בשאלה מתודולוגית: איך להפוך תופעה מורכבת כמו דת למשתנים שאפשר להשתמש בהם במחקר השוואתי. המאמר מציע כלים מדידים לבחינת השפעת דת על מדינות במחקר השוואתי. במקום לטעון שאפשר למדוד “דת” באופן ישיר ומושלם, הוא בונה אינדיקטורים עקיפים כגון דת רשמית, הגבלות על מיעוטים דתיים, חקיקה דתית ורמת אכיפה. המאמר בונה מדדים עקיפים להשפעת דת על מדינות, מתוך הכרה בכך שמדידה ישירה של דת אינה מספקת. החשיבות של הערך באתר היא בהצגת המנגנון הספציפי של המאמר, ולא בהחלפתו בסיסמה כללית על דמוקרטיה, מוסדות או זכויות. לכן הקריאה הנכונה במאמר היא קריאה ממוקדת: לזהות את השאלה המחקרית, את הזירה המוסדית או החברתית שבה היא נבחנת, ואת האופן שבו הממצאים או הטיעון משנים את ההבנה של כוח, שוויון, משילות או צמיחה. הרחבה זו נשארת בתוך גבולות המידע שכבר תועד בערך ואינה מוסיפה עובדות חיצוניות.
לקריאת העמוד
זכויות אדם כאיום ביטחוני: לוחמה משפטית והקמפיין נגד ארגוני זכויות אדם
המאמר בוחן את “lawfare” לא כמונח תיאורי ניטרלי, אלא כמעשה פוליטי שמסמן את עבודת זכויות האדם כאיום ביטחוני. דרך המקרה הישראלי, גורדון מתאר כיצד שחקנים שונים - מכוני מחקר, ארגונים פוליטיים, אקדמאים, מחוקקים, כלי תקשורת ומקבלי החלטות - משתתפים בבניית קמפיין נגד ארגוני זכויות אדם. הקמפיין פועל בכמה זירות: הוא משנה את השפה הציבורית, מפעיל לובי וחקיקה, יוצר לחץ על תורמים ומציג איסוף עדויות על פגיעות צבאיות או שלטוניות כסיכון למדינה, במיוחד כאשר הידע הזה עשוי להגיע לערכאות בינלאומיות או להליכים של סמכות שיפוט אוניברסלית. לפי המאמר, זוהי ביטחוניזציה של זכויות אדם: הפיכת מנגנוני ביקורת אזרחית לאובייקט של חשד. חשיבותו היא בכך שהוא מראה כיצד מאבק על עובדות, עדויות ומשפט יכול להפוך למאבק על עצם הלגיטימיות של החברה האזרחית לפקח על כוח המדינה. בקריאה רחבה יותר, המאמר מראה כיצד דמוקרטיה יכולה להיחלש בלי לבטל פורמלית ארגונים או זכויות. מספיק לשנות את משמעות עבודתם: להפוך דוח זכויות אדם למסמך עוין, עתירה לפגיעה במדינה, ותורם חיצוני לגורם חשוד. כך השפה הביטחונית מעצבת מחדש את גבולות הלגיטימיות של ביקורת אזרחית.
לקריאת העמוד
בית המשפט העליון והריסת בתים בשטחים: נאמנות לעקרונות או חריגה מהם
קרצמר מנתח את יחסו של בית המשפט העליון להריסת בתים בשטחים הכבושים, במיוחד בהריסות עונשיות המכוונות לבתי משפחות של חשודים או מבצעי פיגועים. נקודת המוצא שלו היא פער מטריד בין עקרונות שבית המשפט פיתח בתחומים אחרים, כמו ביקורת על שיקול דעת מנהלי, דרישת מידתיות והגנה מפני פגיעה לא מוצדקת, לבין האופן שבו עקרונות אלה הופעלו בעתירות נגד הריסות. לפי המאמר, כאשר הסוגיה הוגדרה ביטחונית, בית המשפט נטה להעניק משקל מכריע לעמדת הרשויות. לכן הכותרת אינה רק ביקורת על מדיניות ההריסות, אלא על אי־נאמנות של בית המשפט לשפה המשפטית שהוא עצמו בנה. הביקורת של קרצמר מכוונת לפער בין עקרונות לבין הפעלתם בתיקי ביטחון. כאשר בית המשפט מקבל כמעט כמובן מאליו את טענת ההרתעה, הוא עלול להפוך את שפת המידתיות לכלי שמאשר פגיעה חמורה במקום לבחון אותה באמת. מכאן עולה שאלה רחבה על שלטון החוק בשטחים: האם הליך משפטי מספק ביקורת משמעותית, או שהוא עלול להעניק למדיניות קשה מעטפת של חוקיות כאשר המבחן הביטחוני גובר על זכויות. הקריאה המוצעת כאן נשארת צמודה לממצא המרכזי של בית המשפט העליון והריסת בתים בשטחים: נאמנות לעקרונות או חריגה מהם: המוסדות, הקטגוריות והשפות הציבוריות אינם רק רקע, אלא חלק מן הדרך שבה כוח, שייכות וזכויות מקבלים צורה מעשית.
לקריאת העמוד
יחסי דת ומדינה בישראל: האם המודל ההסדרי עדיין חי?
המאמר בודק אם סוגיות דת ומדינה בישראל אכן עברו ממודל קונסוציונלי של הסדרים ופשרות למודל של משבר מתמשך. החוקרים משתמשים בכלי מתודולוגי המבוסס על החשיבות היחסית שניתנה לנושא במצעי מפלגות, כדי לעקוב אחר מיקומו בסדר היום הפוליטי לאורך שנים. הממצא המרכזי מורכב: בסוף שנות ה־90 אכן נרשם שיא במתח סביב יחסי דת ומדינה, אך במאה ה־21 המגמה לא המשיכה להתחזק, ובבחירות 2015 נרשמה ירידה דרמטית במרכזיות הנושא. לכן המאמר מערער על תחזיות של קריסת המודל ההסדרי ומציע תמונה אמפירית זהירה יותר של יציבות, שחיקה והתמתנות מחזורית. דרך המוקד של בדיקה אמפירית של יחסי דת ומדינה דרך מצעי מפלגות, שיא בסוף שנות התשעים וירידה ב-2015, המאמר מעביר את הדיון מן העיקרון הכללי אל מנגנוני הפעולה: מי מנסח את הכללים, מי נהנה מהם, מי נדרש להצטדק, ואילו מוסדות מתווכים בין רעיון דמוקרטי לבין ניסיון חיים ממשי. החשיבות הדמוקרטית שלו היא במפת הדרכים שהוא נותן לקורא: זיהוי השחקנים, המתח המוסדי והמחיר של פתרונות חלקיים. כך נוצרת קריאה פרשנית זהירה הנשענת על הראיות הקיימות, ומדגישה גם את כוחו של הכלי הנבחן וגם את גבולותיו.
לקריאת העמוד
דת, חילון ודמוקרטיה באזור הים התיכון
המאמר של ג׳פרי היינס וגיא בן-פורת בוחן דת, חילון ודמוקרטיה באזור הים התיכון. הוא יוצא נגד תפיסה פשוטה של חילון כתהליך ליניארי שבו הדת נסוגה בהדרגה מן הפוליטיקה. באזור הים התיכון, דתות ממוסדות, זהויות קהילתיות, לאומיות, הגירה, קולוניאליזם, משברים כלכליים והתקוממויות פוליטיות יוצרים תמונה מורכבת הרבה יותר. המאמר שואל כיצד דת יכולה לתמוך בדמוקרטיזציה במקרים מסוימים, לחסום אותה במקרים אחרים, או להשתלב בה דרך חברה אזרחית, מפלגות ותנועות חברתיות. ישראל מופיעה כחלק מאזור שבו חילון ודמוקרטיה אינם מובנים מאליהם ואינם נפרדים משאלות של זהות לאומית. התרומה היא בהצבת הדמוקרטיה הישראלית בהקשר ים-תיכוני השוואתי ולא רק מערבי-ליברלי. המאמר גם מראה מדוע דמוקרטיה באזור הים התיכון אינה יכולה להיבחן לפי מודל אירופי אחד של הפרדת דת ומדינה. במדינות שונות, הדת יכולה להיות זיכרון קהילתי, כוח מפלגתי, מקור לגיטימציה או שפה של התנגדות אזרחית. לכן ישראל נבחנת כאן כחלק ממרחב שבו חילון, דמוקרטיזציה וזהות לאומית מתקדמים במסלולים לא אחידים ולעיתים סותרים.
לקריאת העמוד
דת, מגדר וזכויות גוף בליברליזם חוקתי
המאמר של גילה שטופל משווה בין שני פסקי דין מרכזיים על דת במדינות ליברליות ומראה שהכרעות בשם חופש דת אינן ניטרליות כאשר הן מטילות את המחיר על נשים או על קבוצות לא־דומיננטיות. החשיבות הדמוקרטית היא בהסטת המבט מן השאלה אם המדינה מגינה על דת, אל השאלה את מי ההגנה הזאת מחזקת ואת מי היא מחלישה. לכן המאמר רלוונטי לכל ויכוח על דת ומדינה, חירות מצפון ושוויון אזרחי.
לקריאת העמוד
מגדר, דת ומדינה בחינוך הדתי הממלכתי בישראל
המאמר של חנה הרצוג מנתח את בית הספר הדתי הממלכתי כמקום שבו מגדר, דת ומדינה אינם קטגוריות יציבות ונפרדות, אלא כוחות שמעצבים זה את זה. מבחינה דמוקרטית, הדיון חשוב משום שמערכת חינוך ציבורית יכולה לשמר היררכיות מגדריות בשם מסורת, אך גם להפוך לזירה שבה אזרחות ושוויון מתפרשים מחדש. לכן המאמר מחבר בין מדיניות חינוך, דת ציבורית וזכויות נשים.
לקריאת העמוד
נישואים אזרחיים והקושי החוקתי להסדיר דת ומדינה בישראל
גל אמיר מנתח כיצד משטר המעמד האישי העות'מאני והמנדטורי המשיך לעצב את דיני הנישואים והגירושים בישראל. המאמר טוען שהמחוקק הישראלי נמנע לאורך השנים מהסדרה חוקתית של נישואים אזרחיים, בין היתר בשל חוסר יכולת פוליטית לגבש הסכמה בין יהודים דתיים וחילונים.
לקריאת העמוד
דתות מיעוט במדינה יהודית ודמוקרטית
המאמר של גדעון ספיר ודניאל סטטמן שואל כיצד ישראל צריכה להתייחס לדתות מיעוט, והאם מדיניותה כלפיהן מתיישבת עם חובות מוסריות וחוקתיות. נקודת הכובד הדמוקרטית היא ההבחנה בין זהות יהודית ציבורית לבין הפליה או העדפה דתית שפוגעת באזרחים שאינם יהודים. לכן המאמר מסייע לחשוב על מדינה יהודית ודמוקרטית לא כסיסמה, אלא כמשטר של חובות שוויון ממשיות.
לקריאת העמוד
זהות עצמית של מתבגרים ערבים כמיעוט אזרחי בישראל
המאמר של פייסל עזאיזה ואדיטל בן־ארי מתאר את התפיסה העצמית של מתבגרים ערבים החיים בישראל כקבוצת מיעוט העוברת שינויים תרבותיים, חברתיים ופוליטיים. המשמעות הדמוקרטית היא שהשאלה אינה רק רווחה אישית, אלא גם תנאי שייכות אזרחית ושוויון בתוך מדינה שבה הסכסוך הלאומי משפיע על זהות יומיומית. לכן המאמר מחבר בין עבודה סוציאלית, זכויות מיעוטים ואזרחות שווה.
לקריאת העמוד
דת ומדינה בישראל בין זהות יהודית לאופי דמוקרטי
המאמר משתמש בנתוני Religion and State כדי לבחון האם המעורבות הממשלתית בדת בישראל חריגה עד כדי ערעור אופייה הדמוקרטי. במקום להסתפק בשאלה זהותית כללית על “יהודית ודמוקרטית”, הוא משווה את דפוסי המעורבות הישראליים למתרחש בדמוקרטיות אחרות. המסקנה המרכזית מורכבת: עצם קיומם של הסדרים דתיים אינו שולל דמוקרטיה, אך רמת המעורבות, תחומיה והקשריה עדיין חשובים להבנת חירות, שוויון ותחרות פוליטית.
לקריאת העמוד
חוקתי או בין־לאומי? זכויות אדם מעבר לגבולות המדינה
המאמר בוחן את החלת זכויות האדם מעבר לגבולות המדינה באמצעות השוואה בין המודל האמריקאי, האירופי והישראלי. הוא מראה שהבחירה בין משפט חוקתי לבין משפט בין־לאומי אינה טכנית בלבד: היא מעצבת את היקף הזכויות, את היחס בין המדינה לשטח שבו היא פועלת, ואת האופן שבו בתי משפט מתמודדים עם אזורים משפטיים אפורים.
לקריאת העמוד
דמוקרטיזציה של יחסי דת ומדינה במזרח התיכון
המאמר משווה את יחסי הדת והמדינה בטורקיה, מצרים וישראל כדי לטעון שדמוקרטיזציה אינה נובעת אוטומטית מהפרדה מלאה או מאינטגרציה מלאה. מה שקובע הוא צורת הקשר, היקפו וכיוונו: לעיתים ייצוג פומבי של קבוצות דתיות יכול לבטא דמוקרטיזציה, ולעיתים דווקא פירוק מונופול דתי ממוסד הוא תנאי להרחבת חירות ושוויון.
לקריאת העמוד
תרופות חוקתיות, דיאלוג מוסדי והגנה על עותרים
המאמר בוחן את תיאוריית הדיאלוג החוקתי דרך שאלת התרופות החוקתיות בישראל. הוא מכיר בכך שדיאלוג בין בית המשפט למחוקק יכול להעניק לגיטימציה ולפתוח מרחב תגובה פוליטי, אך מזהיר שמיקוד יתר במוסדות עלול להותיר את העותרים ללא סעד מלא. לכן המאמר מציע לחשוב מחדש על תרופות חזקות שמשנות סטטוס־קוו ומגינות בפועל על זכויות.
לקריאת העמוד
חוקתיות חצי־ליברלית וזכויות במצבי אי־שוויון
המאמר מציע את המושג “חוקתיות חצי־ליברלית” כדי לתאר מערכות שמחויבות בו בזמן לזכויות ליברליות ולערכים או אינטרסים שמגבילים חלק מהזכויות הללו באופן מתמשך. ישראל משמשת דוגמה דרך יחסי דת ומדינה ודיני המעמד האישי. הטענה החשובה היא שהפעלת נימוק ליברלי רגיל בתוך מערכת חצי־ליברלית עלולה להחמיץ פערי כוח ולהגן על זכויות של חלק מהקבוצות על חשבון אחרות.
לקריאת העמוד
רפורמת הכשרות ושינוי יחסי דת ומדינה בישראל
המאמר משתמש ברפורמת הכשרות כמקרה מבחן לשינוי רחב ביחסי דת ומדינה בישראל. הוא מתאר מעבר מהספקה ושליטה מדינתית ישירה של שירותים דתיים אל מודלים של רגולציה, נסיגה והפרטה חלקית. הטענה המרכזית היא שמודל הסטטוס־קוו כבר אינו מתאר כראוי את המציאות, מפני שיחסי דת ומדינה נעשים היברידיים ומשלבים שוק, פיקוח, מונופולים ישנים ומנגנונים חדשים.
לקריאת העמוד
חילון, דת וליברליזם בדמוקרטיה הישראלית
המאמר בוחן מדוע חילון במרחבים מסוימים בישראל אינו מוביל בהכרח לליברליזם מלא. הדת ממשיכה למלא תפקיד בשיח הלאומי ובסימון גבולות קבוצתיים, וקבוצות אתניות שונות מייחסות חשיבות שונה לטקסים דתיים. לכן חילון יכול להתקדם בתוך גבולות לאומיים צרים, בלי מחויבות מספקת לחופש דת, סובלנות ושוויון ליברלי.
לקריאת העמוד
האמנה האירופית לזכויות אדם בבתי המשפט בישראל
המאמר בוחן כיצד בתי משפט בישראל מפנים לאמנה האירופית לזכויות אדם ולפסיקת בית הדין האירופי, ומראה שהשימוש בהן אינו רק מרחיב הגנה על זכויות אלא גם עשוי להצדיק שיקול דעת רחב למדינה.
לקריאת העמוד
אי־יציבות משטרית וחילול מקומות קדושים של מיעוטים
המאמר שואל האם פגיעה במקומות קדושים של מיעוטים מתגברת בתקופות של אי־יציבות משטרית. נקודת המוצא היא שמקומות קדושים מסמנים זהות, נוכחות וזכויות של קבוצה, ולכן התקפה עליהם יכולה לשמש דרך להפנות כעס, לאחד קבוצות רוב או לשלוח מסר של שליטה. המחקר בוחן את הקשר בין תנודות פוליטיות לבין אלימות חברתית נגד אתרים דתיים של מיעוטים, ומציע שמקרים כאלה אינם רק אירועים פליליים מבודדים. הם עשויים להיות חלק מדינמיקה רחבה שבה חולשת מוסדות, קיטוב והסתה מאפשרים פגיעה בסמלי מיעוט. בכך המאמר מחבר בין יציבות משטרית, חופש דת וביטחון אזרחי. המאמר בוחן האם אי־יציבות פוליטית מגבירה אלימות חברתית נגד מקומות קדושים של מיעוטים. הוא מציע לחשוב על חילול אתרים דתיים לא רק כשנאה מקומית, אלא גם כתגובה פוליטית המופיעה כאשר משטרים, מנהיגים או קבוצות רוב מתמודדים עם איום וחוסר יציבות. החשיבות הפרשנית של המקור היא בכך שהוא מעביר את הדיון מן הסיסמה הכללית אל המנגנונים המוסדיים, המשפטיים או החברתיים שבהם הדמוקרטיה נבחנת בפועל. לכן כדאי לקרוא אותו כמקור שמחדד לא רק עמדה נורמטיבית, אלא גם את הדרך שבה מושגים כמו שוויון, זכויות, ייצוג, סמכות ואחריות ציבורית מקבלים צורה מוסדית קונקרטית.
לקריאת העמוד
מודלים שזורים של עשיית שלום: המקרה הישראלי־פלסטיני ומעבר לו
המאמר מתמודד עם ויכוח מרכזי על הדרך להתמודד עם הסכסוך הישראלי־פלסטיני: האם נכון לנהל את הסכסוך ולהפחית נזקים, או לשאוף לפתרון כולל. במקום לבחור צד, הוא מציע לראות את שתי הגישות כמשלימות. לפי התקציר, המאמר מציג ארבעה מודלים של עשיית שלום. מודל המנהיג החזק נשען על יוזמות חד־צדדיות דרמטיות של אחד הצדדים. מודל הרפורמטור החברתי מדגיש רפורמות פנימיות בכל אחד מן הצדדים. מודל האליטה הפוליטית מתמקד בצורות שונות של אינטראקציה דיפלומטית, והוא הניסיון הדומיננטי בתהליכי שלום במזרח התיכון. מודל האספה הציבורית מציע להקים קונגרס ישראלי־פלסטיני רחב למשא ומתן ציבורי, בהשראת שיחות רב־מפלגתיות בדרום אפריקה ובצפון אירלנד בשנות התשעים. המסקנה היא שגישה רב־ממדית, שמשלבת תובנות מכל המודלים, עשויה לייצר מומנטום לתהליך שלום מהפכני יותר.
לקריאת העמוד
לקראת חברה פוסט-אזרחית?
המאמר מציע לחשוב על פוסט-אזרחות כמצב שבו אזרחות כבר אינה מספקת מסגרת יציבה ושווה של זכויות, השתתפות והגנה. במקום אזרחות אוניברסלית, נוצרים מדרגים של שייכות: קבוצות מסוימות נהנות מהגנה מלאה יותר, ואחרות חיות תחת מגבלות ביטחוניות, כלכליות או פוליטיות. המאמר קושר את התהליך לשינויים רחבים כמו ניאו-ליברליזם, שליטה ביטחונית וסכסוך לאומי, ומציג את ישראל/פלסטין כמקרה שבו גבולות האזרחות נבחנים באופן חריף. התרומה שלו היא בהצגת אזרחות לא כסטטוס משפטי בלבד, אלא כמערכת חברתית שעלולה להישחק מבפנים. דרך המוקד של פוסט-אזרחות כמדרג של זכויות, ביטחון ושייכות תחת ניאו-ליברליזם, ביטחון וסכסוך, המאמר מעביר את הדיון מן העיקרון הכללי אל מנגנוני הפעולה: מי מנסח את הכללים, מי נהנה מהם, מי נדרש להצטדק, ואילו מוסדות מתווכים בין רעיון דמוקרטי לבין ניסיון חיים ממשי. החשיבות הדמוקרטית שלו היא במפת הדרכים שהוא נותן לקורא: זיהוי השחקנים, המתח המוסדי והמחיר של פתרונות חלקיים. כך נוצרת קריאה פרשנית זהירה הנשענת על הראיות הקיימות, ומדגישה גם את כוחו של הכלי הנבחן וגם את גבולותיו.
לקריאת העמוד
בין אתני לאזרחי: האוטופיה הריאליסטית של הציונות
פלד מתאר את הציונות כ״אוטופיה ריאליסטית״: פרויקט פוליטי שנועד להשיב למצוקה יהודית ממשית באמצעות ריבונות, אך נדרש לפעול במציאות שבה חיים גם לא־יהודים ובמרחב רעיוני המחויב לשפה אזרחית אוניברסלית. המאמר מתמקד במתח בין עיקרון אתני, שמעניק קדימות לעם היהודי ולזכותו להגדרה עצמית, לבין עיקרון אזרחי, שמחייב שוויון פוליטי לכל אזרחי המדינה. זהו מתח חוקתי וחברתי מתמשך, לא שאלה שנפתרה עם הקמת המדינה ולא נוסחה שניתן לסגור בסיסמה אחת של ״יהודית ודמוקרטית״. לכן המאמר מועיל דווקא משום שהוא מסרב להכרעה פשטנית, ומתאר את ישראל כמרחב שבו שני ההגיונות פועלים יחד ומתנגשים שוב ושוב. המאמר מציע להבין את הציונות כפרויקט שמתקיים בתוך מתח ולא מחוץ לו. השאלה אינה אם ישראל היא אתנית או אזרחית בלבד, אלא כיצד שני ההגיונות מארגנים זכויות, שייכות ודמיון פוליטי באותו מרחב. לכן המאמר מאפשר להבין את הוויכוח הישראלי לא כסתירה מקרית, אלא כמבנה עומק של הפרויקט הציוני: ריבונות שנולדה מתוך צורך לאומי, אך נבחנת כל הזמן ביחסה לשוויון אזרחי.
לקריאת העמוד
נורמות אזרחות, מדיה דיגיטלית והשתתפות פוליטית
המחקר מבוסס על סקר טלפוני דו-גלי שנערך בישראל בשנים 2018-2019. הוא מצא שנורמות אזרחות ושימוש פעיל במדיה דיגיטלית בגל הראשון מנבאים השתתפות פוליטית לא-אלקטורלית בגל השני בקרב יהודים וערבים, אך בהצבעה הגורם המובהק היחיד הוא זהות יהודית או ערבית.
לקריאת העמוד
בית המשפט האסטרטגי של אהרן ברק
המאמר מציג את בית המשפט של אהרן ברק כמוסד שפעל באופן אסטרטגי כדי לבנות כוח חוקתי לאורך זמן. במקום מהלך חד-פעמי בלבד, הוא מתאר דפוס של הרחבת ביקורת שיפוטית, פיתוח עילות התערבות ועיצוב זכויות דרך פרקטיקות של משפט מקובל. המאמר שואל כיצד מהלך כזה יצר הישגים חוקתיים אך גם עורר ביקורת ותגובה נגדית מצד שחקנים פוליטיים. בכך הוא מחבר בין בית משפט חזק לבין הסיכון שהובלה שיפוטית של שינוי חוקתי תייצר עימות חריף עם הרוב הפוליטי ותתרום לשיח של נסיגה דמוקרטית. דרך המוקד של בית המשפט של אהרן ברק כפרויקט אסטרטגי של בניית חוקתיות ותגובת נגד פוליטית, המאמר מעביר את הדיון מן העיקרון הכללי אל מנגנוני הפעולה: מי מנסח את הכללים, מי נהנה מהם, מי נדרש להצטדק, ואילו מוסדות מתווכים בין רעיון דמוקרטי לבין ניסיון חיים ממשי. החשיבות הדמוקרטית שלו היא במפת הדרכים שהוא נותן לקורא: זיהוי השחקנים, המתח המוסדי והמחיר של פתרונות חלקיים. כך נוצרת קריאה פרשנית זהירה הנשענת על הראיות הקיימות, ומדגישה גם את כוחו של הכלי הנבחן וגם את גבולותיו.
לקריאת העמוד
אסטרטגיות המאבק לשוויון של המיעוט הערבי
המאמר מציג את המיעוט הערבי בישראל כמיעוט לאומי הפועל בתוך מדינה שמגדירה את עצמה דרך רוב אתני. ג'מאל בוחן כיצד אסטרטגיות פוליטיות משתנות כאשר השתתפות פורמלית אינה מספיקה להשגת שוויון מהותי. מעבר מפוליטיקה מסתגלת לפוליטיקה מאתגרת יותר אינו מוצג כהקצנה פשוטה, אלא כתגובה למבנה אזרחות שמעניק זכויות אך גם משמר היררכיות לאומיות. הדרישות להכרה קולקטיבית, לשוויון אזרחי ולהשפעה על אופי המדינה מוצגות כחלק ממאבק דמוקרטי על גבולות השייכות. בכך המאמר מחבר בין פוליטיקה של מיעוטים, מדינה אתנית ותאוריה של אזרחות שוויונית. במרכז המאמר עומד המעבר מפוליטיקה מסתגלת לפוליטיקה מאתגרת בתוך מדינה אתנית. הבסיס המחקרי הוא ניתוח פוליטיקה ערבית בישראל דרך אסטרטגיות של מיעוט לאומי, ומתוכו עולה כי דרישות להכרה קולקטיבית ושוויון מהותי אינן בהכרח הקצנה אנטי-דמוקרטית אלא מאבק להרחבת אזרחות. לכן החשיבות הדמוקרטית של המאמר אינה כללית בלבד: מדינה אתנית מציבה למיעוט בחירה בין השתלבות מוגבלת לבין תביעה לשינוי כללי המשחק. תרומתו היא הבנת הפוליטיקה הערבית כמאבק דמוקרטי על גבולות השייכות, באופן שמאפשר לקורא להבין את המקרה לא כפרט מבודד אלא כחלק ממבנה רחב של אחריותיות, שוויון, הכרה וגבולות כוח המדינה.
לקריאת העמוד
כלכלה פוליטית וערכי עבודה אצל יהודים וערבים בישראל
המאמר מציג עבודה לא רק כמקור הכנסה אלא גם כמרחב של זהות, מעמד ושייכות אזרחית. בהשוואה בין יהודים לערבים בישראל, הוא בוחן כיצד מיקום שונה בשוק העבודה, פערים חברתיים ומבנה הכלכלה משפיעים על ערכים כמו ביטחון תעסוקתי, הכנסה, הגשמה, מחויבות ומשמעות. בכך הוא מחבר בין עמדות אישיות כלפי עבודה לבין יחסי רוב־מיעוט וכלכלה פוליטית של אי־שוויון. המאמר בוחן את ערכי העבודה של יהודים וערבים בישראל. המסגרת של כלכלה פוליטית מאפשרת לראות ערכי עבודה כתוצר של מבנה חברתי ולא רק של העדפות אישיות. ההרחבה החשובה היא שהמאמר אינו מתייחס אל ערכי עבודה אצל יהודים וערבים בישראל כאל כותרת כללית, אלא מציב אותו בתוך שוק העבודה הישראלי ומבנה אי-השוויון. בסיס הדיון הוא השוואת ערכי עבודה, ביטחון תעסוקתי, הכנסה, הגשמה ומחויבות, ולכן הטענה נבנית דרך מוסדות, פרקטיקות ומנגנונים ולא דרך הכרזה ערכית מופשטת. במרכזו עומד המתח בין העדפות אישיות מול תנאים מבניים של אתניות, מעמד והזדמנויות; המתח הזה מסביר מדוע התופעה הנחקרת אינה ניתנת לצמצום לשאלה של תמיכה או התנגדות, אלא דורשת קריאה של תנאי הפעולה עצמם. תרומתו היא בהצעת ערכי עבודה כתוצר של כלכלה פוליטית ולא רק תרבות, ומתוך כך בהבהרת הקשר בין שוק עבודה, שייכות אזרחית ופערי רוב-מיעוט.
לקריאת העמוד
חינוך לאזרחות בחברות שסועות: ישראל וצפון אירלנד
המאמר בוחן חינוך לאזרחות בבתי ספר קתוליים, פרוטסטנטיים, יהודיים־ישראליים וערביים־פלסטיניים, ומזהה שלוש פרשנויות מתחרות: העצמה אזרחית, כלי פוליטי שמציף או משתיק מחלוקת, ומקצוע שמצטמצם לביצועים ולבחינות.
לקריאת העמוד
חוק הלאום ומעמד הערבית בישראל
המאמר מנתח את המעבר ממעמד רשמי של הערבית למעמד מיוחד, ומראה כיצד שינוי חוקתי עשוי להשפיע על פרשנות, מדיניות ציבורית, שירותים, שילוט והכרה באזרחים הערבים. הטענה היא ששפה אינה רק כלי תקשורת, אלא סימן למעמד קולקטיבי; לכן הפחתת מעמדה החוקתי של הערבית יכולה לשנות את האופן שבו המדינה מכירה באזרחיה הערבים במרחב הציבורי. המאמר בוחן את חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי דרך סעיף השפה. מעמד חוקתי של שפה עשוי להשפיע על פרשנות משפטית, על מדיניות שירותים, על שילוט ועל נראות של קבוצה במרחב הציבורי. התרומה של המקור היא בהעברת הדיון מן הכותרת הכללית אל מנגנונים קונקרטיים: מי מגדיר את הבעיה, אילו מוסדות מקבלים סמכות, כיצד קבוצות שונות מושפעות מן ההכרעה, ומה נחשף על היחסים בין כוח, זכויות ולגיטימציה. לכן הקריאה בו חשובה לא רק להבנת המקרה הנדון, אלא גם להבנת הדרך שבה דמוקרטיה פועלת בפועל דרך חקיקה, פסיקה, חינוך, מדיניות ציבורית או פעולה אזרחית. בכך הדיון בשפה נעשה דיון בשוויון: מעמדה של הערבית קובע לא רק כיצד המדינה מתקשרת עם אזרחיה הערבים, אלא גם כיצד היא מכירה בהם כקולקטיב.
לקריאת העמוד
גבולות שינוי חברתי בהתדיינות זכויות נשים ולהט״ב בישראל
המחקר טוען שהצלחות משפטיות אינן מתורגמות תמיד לשינוי חברתי רחב. בהשוואה בין זכויות נשים לזכויות להט"ב בישראל, המאמר מצביע על פער בין הישגים חקיקתיים ושיפוטיים לבין מדדים חברתיים יחסיים לאורך זמן.
לקריאת העמוד
חינוך לזהות פלסטינית־ישראלית בבנק"י
המאמר מתמקד בבנק"י כמסגרת חינוכית ופוליטית שמבקשת לעצב זהות פלסטינית־ישראלית מורכבת. הזהות הזו אינה מסתכמת בבחירה בין פלסטיניות לישראליות, אלא בניסיון לחיות בתוך שתיהן: אזרחות במדינת ישראל, זיקה לעם הפלסטיני, ביקורת על אי־שוויון ומחויבות לפעולה שמאלית משותפת. המחקר מצביע על מתחים חינוכיים: כיצד ללמד גאווה לאומית בלי להתרחק משותפות אזרחית, כיצד להתמודד עם היסטוריה של קונפליקט, וכיצד ליצור מסגרת לנוער שמציעה שפה פוליטית אלטרנטיבית. בכך המאמר מציג חינוך לזהות כמלאכה יומיומית של תיווך בין נאמנויות, זיכרונות ואפשרויות פוליטיות. המאמר בוחן כיצד בנק"י, ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי, מחנכת לזהות פלסטינית־ישראלית בקרב צעירים. הוא מתאר את המתח בין שייכות אזרחית למדינת ישראל, זהות לאומית פלסטינית, אידיאולוגיה שמאלית ופעולה פוליטית משותפת יהודית־ערבית. החשיבות הפרשנית של המקור היא בכך שהוא מעביר את הדיון מן הסיסמה הכללית אל המנגנונים המוסדיים, המשפטיים או החברתיים שבהם הדמוקרטיה נבחנת בפועל. לכן כדאי לקרוא אותו כמקור שמחדד לא רק עמדה נורמטיבית, אלא גם את הדרך שבה מושגים כמו שוויון, זכויות, ייצוג, סמכות ואחריות ציבורית מקבלים צורה מוסדית קונקרטית.
לקריאת העמוד
מגדר, תפיסת איום ותמיכה בפגיעה בזכויות פלסטינים
המאמר בוחן מדוע אנשים תומכים או מתנגדים לפגיעה בזכויות אדם של קבוצת חוץ בסכסוך אסימטרי. במקום להתמקד רק באידיאולוגיה או בעמדה פוליטית, המחברים בודקים כיצד תפיסות מגדריות מעצבות את תחושת האיום. במחקר שנערך בקרב 517 יהודים־ישראלים, תפיסת פלסטינים כבעלי תכונות סטריאוטיפיות נשיות נמצאה קשורה לתפיסת איום נמוכה יותר, וזו בתורה קשורה לפחות תמיכה בהפרת זכויותיהם. התרומה היא בהבנת הגורמים הפסיכולוגיים שמחלישים או מחזקים נכונות לפגוע בזכויות של הצד החלש בסכסוך. דוד, רוזלר, אליס ומעוז מציעים מודל של ״מגדריזציה״ של זכויות אדם בסכסוך אסימטרי. על בסיס סקר בקרב יהודים־ישראלים הם מראים שתפיסת פלסטינים כבעלי תכונות הנתפסות כנשיות קשורה לתחושת איום נמוכה יותר, ובעקבותיה לפחות תמיכה בהפרת זכויותיהם. החשיבות הפרשנית של המקור היא בכך שהוא מעביר את הדיון מן הסיסמה הכללית אל המנגנונים המוסדיים, המשפטיים או החברתיים שבהם הדמוקרטיה נבחנת בפועל. לכן כדאי לקרוא אותו כמקור שמחדד לא רק עמדה נורמטיבית, אלא גם את הדרך שבה מושגים כמו שוויון, זכויות, ייצוג, סמכות ואחריות ציבורית מקבלים צורה מוסדית קונקרטית.
לקריאת העמוד
זהות המדינה ופסילת מפלגה פאן-ערבית בישראל
המאמר עוקב אחר ניסיונות התנועה הפאן-ערבית אל-ארד לפעול בזירה הפוליטית בישראל בראשית שנות השישים, ואחר תגובת הרשויות ובית המשפט העליון. האריס מראה כיצד הפסילה נשענה על תפיסות של זהות המדינה ושלמותה הטריטוריאלית גם לפני שהיו עוגנים חוקיים מפורשים ומפורטים לפסילת מפלגות. המקרה מלמד כיצד מוסדות דמוקרטיים מגדירים את גבולות ההשתתפות הפוליטית, במיוחד ביחס למיעוט לאומי. במרכז המאמר עומד המתח בין חופש ההתארגנות של אל-ארד לבין הגנה על זהות המדינה ושלמותה הטריטוריאלית. הבסיס המחקרי הוא מחקר מקרה היסטורי-משפטי של פרשת אל-ארד בראשית שנות השישים, ומתוכו עולה כי גבולות ההשתתפות הפוליטית נקבעו עוד לפני עיצוב מפורט של דיני פסילת מפלגות. לכן החשיבות הדמוקרטית של המאמר אינה כללית בלבד: דמוקרטיה מגדירה את עצמה גם דרך מי שהיא מרחיקה מן התחרות הפוליטית. תרומתו היא חשיפת היחסים בין זהות חוקתית, ביטחון טריטוריאלי וזכויות מיעוט, באופן שמאפשר לקורא להבין את המקרה לא כפרט מבודד אלא כחלק ממבנה רחב של אחריותיות, שוויון, הכרה וגבולות כוח המדינה.
לקריאת העמוד
אקטיביזם משחקי והתנגדות פלסטינית בטיקטוק
המאמר מנתח 500 סרטוני TikTok תחת #gazaunderattack ומראה כיצד סינכרון שפתיים, דואטים ונקודות מבט הפכו למחוות פוליטיות שיתופיות בזמן עימות.
לקריאת העמוד
פדגוגיית סומוד כאזרחות לשונית של נוער פלסטיני בישראל
המאמר טוען שסומוד פותח לנוער פלסטיני בישראל מרחבים לשוניים וסמיוטיים להתנגד למחיקת זהותם הלאומית ולבנות קול פוליטי מחוץ למסגרות המדינה.
לקריאת העמוד
תפיסות של אזרחות גלובלית בבתי ספר בישראל
המחקר מצא שתלמידים משני סוגי בתי הספר תיארו אזרחות גלובלית באופן דומה, אף שהם לומדים במסגרות חינוכיות שונות מאוד ובתכניות לימודים שונות.
לקריאת העמוד
המיעוט הדרוזי בצבא הישראלי ותפקיד השיטור האתני
המאמר מנתח את שילוב הדרוזים בצבא הישראלי לא רק כסיפור של אינטגרציה, אלא גם כמנגנון של הבחנה אתנית. פריש מתאר כיצד המדינה עיצבה עבור הדרוזים מסלול ייחודי ביחס לערבים אזרחי ישראל: שירות חובה, הכרה כקהילה נפרדת, טיפוח מנהיגות מסורתית וקישור בין נאמנות צבאית לבין מעמד אזרחי. לכאורה, זהו מודל של השתלבות. השירות בצבא מעניק לדור הצעיר גישה למשאבים, יוקרה, קשרים עם המדינה וזהות ישראלית מובחנת. אך המאמר מדגיש גם את הצד השני: התפקיד הצבאי עלול למסגר את הדרוזים ככוח שיטור אתני, כלומר כמיעוט המופקד על משימות ביטחוניות בתוך סכסוך לאומי שבו הוא אינו שייך בפשטות לרוב היהודי. בכך המדינה מחזקת זהות דרוזית נפרדת מן הזהות הערבית-פלסטינית ומסורתית יותר מן הזהות האזרחית הליברלית. השאלה הדמוקרטית היא האם שילוב דרך צבא יוצר שוויון אזרחי אמיתי או בעיקר נאמנות מותנית ותפקיד קבוצתי מוגבל. המאמר חשוב מפני שהוא חושף את המתח בין אזרחות, צבא ואתניות בישראל: הצבא יכול לפתוח שערים, אך גם לקבע גבולות.
לקריאת העמוד
מה מגביל זכויות אדם עבור פלסטינים עם מוגבלות בישראל?
בדרן, אמין, גור ושטיין מנתחים את חוויותיהם של פלסטינים אזרחי ישראל החיים עם מוגבלות. המאמר מראה כי זכויות אדם פורמליות אינן מספיקות כאשר אנשים מתמודדים בו-זמנית עם חסמים של לאום, שפה, נגישות, עוני ויחסי כוח מוסדיים. במקום לראות מוגבלות כבעיה רפואית בלבד, המאמר מציב אותה בתוך מבנה חברתי ופוליטי רחב יותר. הוא שואל כיצד מדיניות, שירותים ושיח זכויות מצליחים או נכשלים בזיהוי חוויות שוליות מצטלבות. דרך המוקד של הצטלבות לאומיות, מוגבלות, שפה, עוני ושירותים בחיי פלסטינים אזרחי ישראל עם מוגבלות, המאמר מעביר את הדיון מן העיקרון הכללי אל מנגנוני הפעולה: מי מנסח את הכללים, מי נהנה מהם, מי נדרש להצטדק, ואילו מוסדות מתווכים בין רעיון דמוקרטי לבין ניסיון חיים ממשי. החשיבות הדמוקרטית שלו היא במפת הדרכים שהוא נותן לקורא: זיהוי השחקנים, המתח המוסדי והמחיר של פתרונות חלקיים. כך נוצרת קריאה פרשנית זהירה הנשענת על הראיות הקיימות, ומדגישה גם את כוחו של הכלי הנבחן וגם את גבולותיו. המאמר בוחן את חייהם של ערבים-פלסטינים אזרחי ישראל עם מוגבלות ואת הפער בין שפת זכויות האדם לבין חוויות של הדרה יומיומית. הוא מדגיש הצטלבות בין לאומיות, מוגבלות, אזרחות ומעמד חברתי. המוקד הוא הצטלבות לאומיות, מוגבלות, שפה, עוני ושירותים בחיי פלסטינים אזרחי ישראל עם מוגבלות, ולכן המאמר נקרא כתרומה ממוקדת להבנת היחסים בין מוסדות, קבוצות ותפיסות דמוקרטיות.
לקריאת העמוד
סיכולים ממוקדים בין הוצאה להורג להגנה עצמית
המאמר עוסק בשאלה אם מדינה רשאית לפגוע באופן מכוון בחברים פעילים בארגון טרור גם מחוץ לשליטתה הישירה. קרצמר אינו מסתפק בתווית של מלחמה או אכיפת חוק, אלא בודק אילו כללים חלים במצבים שונים: זכות לחיים, דיני לחימה, מעמד לוחמים ואזרחים, נחיצות, מידתיות ובדיקה לאחר מעשה. המסקנה זהירה: ייתכנו נסיבות שבהן שימוש בכוח מותר, אך הוא כפוף למגבלות משפטיות קפדניות. במרכז המאמר עומד השאלה אם פגיעה מכוונת בחשודים בטרור היא הוצאה להורג חוץ-שיפוטית או אמצעי הגנה מותר. הבסיס המחקרי הוא ניתוח של משפט זכויות האדם והמשפט ההומניטרי הבינלאומי, ומתוכו עולה כי ייתכנו נסיבות שבהן כוח קטלני מותר, אך הוא כפוף לנחיצות, מידתיות, מעמד הנפגע ובדיקה לאחר מעשה. לכן החשיבות הדמוקרטית של המאמר אינה כללית בלבד: מאבק בטרור אינו מבטל את חובת המדינה להסביר ולהגביל את הפעלת הכוח. תרומתו היא מסגרת זהירה שמסרבת לבחור בפשטות בין מלחמה לאכיפת חוק, באופן שמאפשר לקורא להבין את המקרה לא כפרט מבודד אלא כחלק ממבנה רחב של אחריותיות, שוויון, הכרה וגבולות כוח המדינה.
לקריאת העמוד
זהות דינמית בקרב אזרחים פלסטינים בישראל
המאמר מתנגד לתיאור זהות פלסטינית בישראל כבחירה קבועה בין נאמנות למדינה לבין השתייכות לעם הפלסטיני. במקום זאת הוא מציע להבין זהות כמבנה דינמי, רב-שכבתי ותלוי מצב. אזרחים פלסטינים בישראל פועלים בתוך מיקום כפול: הם אזרחי המדינה ומושפעים ממוסדותיה, אך גם חלק מקולקטיב פלסטיני היסטורי, תרבותי ולאומי. המאמר מדגיש שזהות משתנה לפי מרחב, דור, אירוע פוליטי, חוויות הפליה, יחסי רוב-מיעוט והאופן שבו המדינה מכירה או מסמנת את הקבוצה. התרומה הדמוקרטית היא בהראותו ששוויון אזרחי אינו נמדד רק במסמכים משפטיים. הוא תלוי גם ביכולתם של אזרחים מקבוצת מיעוט להחזיק בזהות מורכבת בלי שהמדינה או הרוב יפרשו אותה כאיום על נאמנותם. בכך המאמר תורם להבנה עדינה יותר של אזרחות מיעוט. הוא מראה שהשאלה אינה אם הזהות הפלסטינית או הישראלית גוברת, אלא כיצד אזרחים מנווטים בין שכבות שייכות בזמן שהמדינה, החברה והרגע הפוליטי משנים את המשמעות של כל שכבה. כך הדינמיות אינה חולשה אנליטית אלא לב הטענה: זהות משתנה משום שהמציאות הפוליטית משתנה, ומשום שאזרחות מיעוט מחייבת תנועה מתמדת בין הכרה, חשד, שייכות ומאבק.
לקריאת העמוד
תוכנית ההיסטוריה בבתי ספר ערביים בין הוראה לאתגר
המאמר מתמקד בפער שבין תוכנית ההיסטוריה הרשמית בחינוך הערבי בישראל לבין החוויה ההיסטורית והאזרחית של תלמידים ומורים ערבים. על בסיס הטקסט המלא, הוא מציג את הכיתה כמרחב שבו המדינה מבקשת להעביר ידע היסטורי אחיד, אך המורים פוגשים תלמידים הנושאים זיכרון משפחתי, זהות פלסטינית־ערבית ואזרחות ישראלית מורכבת. המורים נדרשים להכין לבחינות וללמד את התוכנית המחייבת, אך גם לזהות היכן הנרטיב הרשמי משאיר מעט מקום להיסטוריה של הקהילה, לנכבה, לשאלות של שייכות ולביקורת על יחסי רוב ומיעוט. לכן הפרקטיקה המתוארת במאמר היא כפולה: ציות לתוכנית מצד אחד, ואתגור זהיר שלה מצד אחר, באמצעות הקשרים, שאלות, הדגשות או פתיחת מרחב פרשני בכיתה. תרומתו היא בהצגת תוכנית לימודים כזירה פוליטית־אזרחית: לא רק מה לומדים על העבר, אלא מי רשאי לספר אותו ומה המשמעות של אזרחות כאשר ההיסטוריה הנלמדת אינה חופפת את הזיכרון של התלמידים. הקריאה המוצעת באתר מדגישה לכן את עבודת המורה כפעולה מוסדית ופוליטית בעת ובעונה אחת: עליו להחזיק את דרישות המדינה, את צרכי התלמידים ואת גבולות השיח המותר. כך המאמר מוסיף לדיון על דמוקרטיה בישראל מבט מן הכיתה, המקום שבו שייכות אזרחית נלמדת דרך מה שמסופר על העבר ומה שנותר מחוץ לסיפור הרשמי.
לקריאת העמוד
שפת גדר ההפרדה והמאבק על מונחי הסכסוך
המאמר מנתח את המונחים ״גדר ביטחון״, ״חומת אפרטהייד״, ״חומת הפרדה״ ומונחים נוספים, ומראה שהזירה שבה נאמרים הדברים משפיעה על הבחירה הלשונית.
לקריאת העמוד
השתתפות דיגיטלית של נשים פלסטיניות במזרח ירושלים
המאמר מציג את ההשתתפות הדיגיטלית של נשים פלסטיניות במזרח ירושלים כמרחב מורכב שבו קול ושתיקה פועלים יחד. הוא מראה כי הימנעות מהבעת עמדה גלויה אינה בהכרח אדישות פוליטית; לעיתים היא אסטרטגיה של הגנה עצמית מול סיכונים חברתיים, משפחתיים, פוליטיים וביטחוניים. המחקר מדגיש את ההצטלבות בין מגדר, זהות פלסטינית, מעמד תושבות ומרחב דיגיטלי, ומראה כיצד נשים מנווטות בין רצון להשתתף לבין חשש מחשיפה. בכך הוא מרחיב את ההבנה של השתתפות דמוקרטית מעבר למדדים פשוטים של פרסום, תגובה או נוכחות ברשת. דרך המוקד של שתיקה דיגיטלית של נשים פלסטיניות במזרח ירושלים כאסטרטגיה תחת מגדר, פיקוח וסיכון פוליטי, המאמר מעביר את הדיון מן העיקרון הכללי אל מנגנוני הפעולה: מי מנסח את הכללים, מי נהנה מהם, מי נדרש להצטדק, ואילו מוסדות מתווכים בין רעיון דמוקרטי לבין ניסיון חיים ממשי. החשיבות הדמוקרטית שלו היא במפת הדרכים שהוא נותן לקורא: זיהוי השחקנים, המתח המוסדי והמחיר של פתרונות חלקיים. כך נוצרת קריאה פרשנית זהירה הנשענת על הראיות הקיימות, ומדגישה גם את כוחו של הכלי הנבחן וגם את גבולותיו.
לקריאת העמוד
חינוך פלסטיני בישראל ומורשת הממשל הצבאי
Abu-Saad טוען שמערכת החינוך הציבורית לאזרחים הערבים-פלסטינים התפתחה בתוך משטר של שליטה צבאית, ושגם לאחר ביטולו הפורמלי נמשכו מנגנוני מרגינליזציה, שליטה תרבותית-חברתית ואי-שוויון במשאבים ובהישגים.
לקריאת העמוד
רפורמות חינוך והפיכת הערבים בישראל לקטגוריית אזרחות
המאמר מנתח רפורמות חינוך ביחס לאזרחים הערבים בישראל ושואל כיצד מדיניות חינוך משתתפת ביצירת קטגוריות אזרחיות. לוי מתמקד במעבר משפה שממקמת את הערבים כנתינים או כאוכלוסייה נשלטת לשפה שמדברת על אזרחות, השתלבות ורפורמה. אך המעבר הזה אינו מוצג כשחרור פשוט: עצם ההגדרה של ״ישראלים־ערבים״ מייצרת גבולות חדשים של שייכות, נאמנות והכרה. מערכת החינוך מופיעה כזירה שבה המדינה מבטיחה שילוב ושיפור, אך גם מפקחת על זהות לאומית ופוליטית ומפרידה בין אזרחות פורמלית לבין הכרה מלאה. לוי בוחן כיצד רפורמות חינוך בישראל סימנו את הערבים בישראל לא רק כמיעוט תלמידים, אלא כקטגוריה פוליטית של ״ישראלים־ערבים״. המאמר מראה כיצד שפת אזרחות, שילוב ושיפור מערכת החינוך יכולה בו בזמן להעצים, לפקח ולשרטט גבולות שייכות. החשיבות הפרשנית של המקור היא בכך שהוא מעביר את הדיון מן הסיסמה הכללית אל המנגנונים המוסדיים, המשפטיים או החברתיים שבהם הדמוקרטיה נבחנת בפועל. לכן כדאי לקרוא אותו כמקור שמחדד לא רק עמדה נורמטיבית, אלא גם את הדרך שבה מושגים כמו שוויון, זכויות, ייצוג, סמכות ואחריות ציבורית מקבלים צורה מוסדית קונקרטית.
לקריאת העמוד
משתפי פעולה וצדק מעברי בסכסוך הישראלי-פלסטיני
המאמר מנתח את דמות משתף הפעולה ואת תגובת הקהילה אליו במסגרת דיון בצדק מעברי. בסכסוך הישראלי-פלסטיני, שיתוף פעולה עם הצד האחר נתפס כבגידה, אך הטיפול בו אינו פשוט: הוא מערב פחד, כפייה, הישרדות, ענישה לא פורמלית וצורך עתידי בפיוס או בבירור אמת. המאמר מציע לראות במשתפי פעולה חלק ממבנה רחב יותר של אלימות ושליטה, שבו יחסי כוח מייצרים בחירות מוגבלות ומטילים על החברה שלאחר הסכסוך שאלות קשות של אחריות, סליחה ומשפט. בכך הוא מרחיב את מושג הצדק המעברי מעבר לפושעים רשמיים ולקורבנות מובהקים. דרך המוקד של משתפי פעולה בסכסוך הישראלי-פלסטיני כבעיה של בגידה, כפייה וצדק מעברי, המאמר מעביר את הדיון מן העיקרון הכללי אל מנגנוני הפעולה: מי מנסח את הכללים, מי נהנה מהם, מי נדרש להצטדק, ואילו מוסדות מתווכים בין רעיון דמוקרטי לבין ניסיון חיים ממשי. החשיבות הדמוקרטית שלו היא במפת הדרכים שהוא נותן לקורא: זיהוי השחקנים, המתח המוסדי והמחיר של פתרונות חלקיים. כך נוצרת קריאה פרשנית זהירה הנשענת על הראיות הקיימות, ומדגישה גם את כוחו של הכלי הנבחן וגם את גבולותיו.
לקריאת העמוד
סטודנטים יהודים וערבים לומדים רב־תרבותיות במינהל חינוך
המאמר מתמקד בתכנית לתואר שני במדיניות ומינהל בחינוך ובוחן כיצד סטודנטים יהודים וערבים בישראל תופסים חינוך לרב־תרבותיות. נקודת המוצא היא שמנהלים וקובעי מדיניות חינוכית אינם רק מיישמים הוראות, אלא מעצבים את האופן שבו בתי ספר מתמודדים עם שונות לאומית, דתית ותרבותית. ההשוואה בין הקבוצות מאפשרת לזהות דמיון ופערים בתפיסות של הכרה, שוויון, סובלנות ושיתוף. המאמר מציג רב־תרבותיות כיכולת מקצועית ודמוקרטית: לא רק לדעת שיש קבוצות שונות, אלא לפתח מדיניות חינוכית שמכירה בהן בלי להסתיר יחסי כוח. המאמר בוחן חינוך לרב־תרבותיות בתכנית מוסמך במדיניות ומינהל בחינוך בישראל, ומשווה בין סטודנטים יהודים וערבים. הוא מתעניין באופן שבו אנשי חינוך עתידיים מבינים שונות תרבותית, שוויון, הכרה ויחסים בין קבוצות בתוך מערכת חינוך משוסעת. החשיבות הפרשנית של המקור היא בכך שהוא מעביר את הדיון מן הסיסמה הכללית אל המנגנונים המוסדיים, המשפטיים או החברתיים שבהם הדמוקרטיה נבחנת בפועל. לכן כדאי לקרוא אותו כמקור שמחדד לא רק עמדה נורמטיבית, אלא גם את הדרך שבה מושגים כמו שוויון, זכויות, ייצוג, סמכות ואחריות ציבורית מקבלים צורה מוסדית קונקרטית.
לקריאת העמוד
מדיניות המדינה ואלימות פוליטית בקרב אזרחים ערבים
המאמר מנתח אלימות פוליטית בקרב ערבים בישראל דרך פעולת המדינה: מדיניות, אכיפה, פיקוח, הכלה והדרה. במקום להסביר אלימות כתגובה טבעית של קבוצה לאומית או כתוצר של עמדות יחידים בלבד, חסיסי ופדהצור בוחנים את התנאים המוסדיים שבהם מחאה, תסכול או התנגדות פוליטית מקבלים צורות שונות. ההקשר הישראלי חשוב במיוחד משום שהוא משלב אזרחות פורמלית וזכויות פוליטיות עם אי-שוויון, חשד ביטחוני ומנגנוני שליטה כלפי המיעוט הערבי. לכן המאמר תורם להבנת איכות הדמוקרטיה: לא רק קיומן של בחירות וזכויות, אלא האופן שבו המדינה מתייחסת לאזרחים המצויים בעימות פוליטי עם הרוב. במרכז המאמר עומד השפעת מדיניות, אכיפה והזדמנויות פוליטיות על דפוסי אלימות פוליטית. הבסיס המחקרי הוא ניתוח יחסי מדינה-מיעוט בישראל, ומתוכו עולה כי אלימות פוליטית מוסברת דרך תנאים מוסדיים של הכלה, הדרה, פיקוח וחשד ביטחוני ולא כתכונה קבוצתית בלבד. לכן החשיבות הדמוקרטית של המאמר אינה כללית בלבד: איכות הדמוקרטיה נבחנת ביחס המדינה לאזרחים המצויים בעימות פוליטי עם הרוב. תרומתו היא הסטת הדיון מאלימות כמקרה חריג אל מבנה ההזדמנויות שמייצר אותה, באופן שמאפשר לקורא להבין את המקרה לא כפרט מבודד אלא כחלק ממבנה רחב של אחריותיות, שוויון, הכרה וגבולות כוח המדינה.
לקריאת העמוד
התפתחות האזרחות הישראלית
המאמר מתאר אזרחות ישראלית כמבנה רב-שכבתי: שיח רפובליקני של תרומה למדינה, שיח ליברלי של זכויות פרט, ושיח אתנו-לאומי שמעניק עדיפות לקולקטיב היהודי. הסקירה מראה כיצד רבדים אלה התפתחו במקביל ולעיתים בהתנגשות, ולכן אזרחות בישראל אינה חוויה אחידה לכל האזרחים גם כאשר הסטטוס המשפטי נראה משותף. המאמר מציג את האזרחות הישראלית כתהליך היסטורי ולא כסטטוס משפטי קבוע. הסקירה מדגישה שקיימים כמה שפות של אזרחות בישראל. הרובד הרפובליקני מדגיש השתתפות, מחויבות ותרומה לקולקטיב. התרומה של המקור היא בהעברת הדיון מן הכותרת הכללית אל מנגנונים קונקרטיים: מי מגדיר את הבעיה, אילו מוסדות מקבלים סמכות, כיצד קבוצות שונות מושפעות מן ההכרעה, ומה נחשף על היחסים בין כוח, זכויות ולגיטימציה. לכן הקריאה בו חשובה לא רק להבנת המקרה הנדון, אלא גם להבנת הדרך שבה דמוקרטיה פועלת בפועל דרך חקיקה, פסיקה, חינוך, מדיניות ציבורית או פעולה אזרחית. הסקירה מסבירה מדוע אזרחות בישראל אינה רק מסמך משפטי, אלא מערכת של ציפיות וחובות שבה שירות, לאומיות, זכויות ומעמד מיעוטים מתחרים על הגדרת השותפות הפוליטית.
לקריאת העמוד
מדוע ערבים מבוגרים לא הצטרפו למחאה נגד הרפורמה המשפטית?
המאמר מתמקד בפער בין עמדה פוליטית לבין השתתפות במחאה. המשתתפים הערבים המבוגרים התנגדו לרפורמה המשפטית וראו בה איום שעלול להחריף הפליה בתעסוקה, בדיור ובשירותים חברתיים ובריאותיים. עם זאת, הם כמעט שלא השתתפו במחאות. הניתוח התמטי מצביע על כמה סיבות: המחאות נתפסו כסכסוך פנימי יהודי; המשתתפים היו רגילים לחוויות הפליה ולכן לא ראו ברפורמה אירוע חריג מבחינתם; הייתה תחושת אפקטיביות פוליטית נמוכה; והמחאה לא פנתה אליהם בשפה ובמסגור שיצרו שותפות אמיתית. כך המחקר מראה שדמוקרטיה מחאתית תלויה גם באמון, הכלה ותחושת שייכות. דרך המוקד של ראיונות עם 23 ערבים מבוגרים על התנגדות לרפורמה המשפטית לצד אי-השתתפות במחאות 2023, המאמר מעביר את הדיון מן העיקרון הכללי אל מנגנוני הפעולה: מי מנסח את הכללים, מי נהנה מהם, מי נדרש להצטדק, ואילו מוסדות מתווכים בין רעיון דמוקרטי לבין ניסיון חיים ממשי. החשיבות הדמוקרטית שלו היא במפת הדרכים שהוא נותן לקורא: זיהוי השחקנים, המתח המוסדי והמחיר של פתרונות חלקיים. כך נוצרת קריאה פרשנית זהירה הנשענת על הראיות הקיימות, ומדגישה גם את כוחו של הכלי הנבחן וגם את גבולותיו.
לקריאת העמוד
ספורטאים ערבים בתקשורת העברית ומודל צר של דו־קיום
המאמר עוסק בתפקיד הספורט והתקשורת ביצירת דימויים של דו־קיום בחברה שסועה. דרך המקרה של ספורטאים ערבים בתקשורת העברית בישראל, הוא שואל כיצד דמויות ערביות מקבלות הכרה ציבורית במרחב לאומי הנשלט ברובו בידי יהודים. המקורות הזמינים מצביעים על ממצא זהיר: דו־קיום בתקשורת העברית אינו מוצג בהכרח כשוויון בין קבוצות, אלא לעיתים כהשתלבות שמתקבלת כאשר הספורטאי הערבי אינו מערער על גבולות הזהות והעמדה היהודית־ישראלית. לכן הספורט מופיע גם כמרחב של נראות והערכה, וגם כמנגנון שמסמן איזה סוג של ערביות נחשב מקובל. יונאי ושור בוחנים כיצד התקשורת העברית מציגה ספורטאים ערבים בחברה מחולקת. על בסיס מקורות מאומתים, המאמר מתואר כניתוח של שפת דו־קיום שבה קבלה יהודית מותנית לעיתים בהצגת הספורטאי הערבי כמי שמקבל את גבולות העמדה היהודית־ישראלית. משום שבסיס המקור הוא טריאנגולציה משנית ולא קריאת טקסט מלא, הסיכום נשאר נאמן למסגרת שאומתה ואינו מייחס למקור ממצאים פרקיים או דוגמאות שלא תועדו. לכן כדאי לקרוא אותו כמקור שמחדד לא רק עמדה נורמטיבית, אלא גם את הדרך שבה מושגים כמו שוויון, זכויות, ייצוג, סמכות ואחריות ציבורית מקבלים צורה מוסדית קונקרטית.
לקריאת העמוד
מורי אזרחות בישראל בין סוכני מדינה לאינטלקטואלים משני מציאות
המאמר מנתח ראיונות עם שנים-עשר מורי אזרחות בירושלים וביישובים סמוכים, ומראה כיצד לחצים לאומיים, מדיניות הערכה ותמיכת בית הספר מעצבים את יכולתם ללמד אזרחות ביקורתית.
לקריאת העמוד
שוויון וצדק חינוכי בספרות ילדים בחברה מופרדת
המאמר בוחן 25 ספרי ילדים בעברית מתוכנית "מצעד הספרים" ומנתח כיצד הם מייצגים מיומנויות חברתיות־רגשיות, שוויון וחשיפה לתרבויות שונות.
לקריאת העמוד
זכויות אדם בזמן טרור מנקודת מבט שיפוטית
המאמר של אהרן ברק מציג תפיסה שיפוטית שלפיה הדמוקרטיה נבחנת במיוחד בזמן טרור. נקודת המוצא היא שמתקפות טרור יוצרות לחץ ציבורי ופוליטי להרחיב סמכויות ביטחוניות ולצמצם מגבלות משפטיות, אך דווקא ברגעים אלה נדרשת עצמאות שיפוטית. ברק מדגיש כי זכויות אדם אינן מותרות של שגרה אלא חלק מן המבנה שמבדיל דמוקרטיה ממשטר המוותר על מגבלות כוח. השופט, לפי גישה זו, אינו אמור להתעלם מן הביטחון, אך עליו לבחון את פעולות המדינה בכלים משפטיים, לשמור על מידתיות ולהיזהר מתקדימים שנולדים מתוך פחד. אחת התרומות החשובות של המאמר היא הטענה שהחלטות בזמן חירום אינן נעלמות עם תום המשבר; הן יכולות לעקם את מסלול המשפט ולהפוך לסטנדרטים חדשים. לכן המאמר מציע קריאה מוסדית של אומץ שיפוטי: לא הכרזה נגד הביטחון, אלא שמירה על הדמוקרטיה כאשר קל ביותר לוותר עליה. הקריאה באתר מדגישה את המאמר כטקסט על אחריות מוסדית בזמן פחד. ברק מציב את השופט כמי שאינו עומד מחוץ למאבק בטרור, אלא שומר על כך שהמאבק לא ירוקן את הדמוקרטיה מתוכנה. לכן החשיבות אינה רק בפסקי דין ספציפיים, אלא בהבנת בית המשפט כמוסד שמונע מן החריג להפוך להרגל.
לקריאת העמוד
מסתננים או פליטים?
ירון, השמשוני-יפה וקמפבל מנתחים את מדיניות ישראל כלפי מבקשי מקלט מאפריקה בגישה גנאלוגית. הם מראים כיצד מדיניות ההגירה שנבנתה מאז הקמת המדינה סביב יצירת רוב יהודי משפיעה גם על היחס למבקשי מקלט מסודאן, אריתריאה ומדינות נוספות. המאמר טוען שהמדינה מתייחסת אליהם כאל 'מסתננים' או מהגרי עבודה, ולא בוחנת כראוי את בקשות המקלט שלהם. בכך נוצרת מדיניות קשה ולא יעילה, שלטענת המחברים מתנגשת עם מחויבויות ישראל לפי אמנת הפליטים. דרך המוקד של מדיניות ישראל כלפי מבקשי מקלט אפריקאים כנגזרת של ריבונות, שמירה על רוב יהודי ומתח עם אמנת הפליטים, המאמר מעביר את הדיון מן העיקרון הכללי אל מנגנוני הפעולה: מי מנסח את הכללים, מי נהנה מהם, מי נדרש להצטדק, ואילו מוסדות מתווכים בין רעיון דמוקרטי לבין ניסיון חיים ממשי. החשיבות הדמוקרטית שלו היא במפת הדרכים שהוא נותן לקורא: זיהוי השחקנים, המתח המוסדי והמחיר של פתרונות חלקיים. כך נוצרת קריאה פרשנית זהירה הנשענת על הראיות הקיימות, ומדגישה גם את כוחו של הכלי הנבחן וגם את גבולותיו.
לקריאת העמוד
שפה וזהות של סטודנטים פלסטינים באוניברסיטה עברית
המאמר בוחן את חווייתם של סטודנטים פלסטינים באוניברסיטה ישראלית “דוברת עברית”, שבה רוב המרצים והסטודנטים יהודים ושפת הלימוד היא עברית. המחקר מבוסס על ניתוח תמטי של 15 ראיונות עומק עם סטודנטים פלסטינים שהם אזרחי ישראל או תושבי קבע ממזרח ירושלים. הממצאים מצביעים על אתגרים כפולים: ברמה האקדמית, התמודדות עם עברית אקדמית, קודים מוסדיים וציפיות של מערכת יהודית־ישראלית; וברמה החברתית, תחושת זרות, ניהול זהות, בדידות או צורך לתרגם את העצמי למרחב שאינו בנוי סביבו. המאמר חשוב משום שהוא מציג השכלה גבוהה כמרחב שבו שוויון אזרחי נבחן ביומיום. קבלה לאוניברסיטה אינה מספיקה אם שפת המוסד, התרבות החברתית ויחסי הרוב והמיעוט גורמים לסטודנטים להרגיש אורחים בתוך מוסד ציבורי. המאמר חשוב משום שהוא מראה ששוויון בהשכלה גבוהה אינו נמדד רק בשער הכניסה. גם לאחר הקבלה, שפה, מרחב חברתי, יחסי רוב ומיעוט וסימני זהות קובעים אם סטודנטים יכולים להשתתף כבעלי מקום מלא. בכך הקמפוס נעשה מיקרוקוסמוס של אזרחות בישראל. בכך הוא מספק לקורא נקודת כניסה עשירה יותר למנגנון הספציפי שהמאמר מנתח.
לקריאת העמוד
פוליטיקת בריתות במחאה רב-אתנית
המאמר עוסק בפוליטיקת בריתות בתוך תנועות מחאה רב-אתניות. החוקרות מתמקדות בשאלה כיצד נוכחות של בעלי ברית מקבוצת הרוב משנה את האופן שבו הציבור מפרש מחאה של קבוצה מוחלשת. באמצעות מחקר אמפירי על עמדות כלפי מחאה, הן בוחנות מתי השתתפות כזו מחזקת לגיטימציה, מתי היא מרחיבה את קהל ההזדהות, ומתי משמעותה תלויה באופן שבו הברית מוצגת. הטענה המרכזית היא שבעלי ברית יכולים לשנות את האות הפוליטי שהמחאה שולחת: מחאה של מיעוט עשויה להיתפס פחות כסקטוריאלית ויותר כתביעה ציבורית רחבה כאשר חברי קבוצת הרוב מצטרפים אליה באופן גלוי ותומך. החשיבות הדמוקרטית של המאמר היא בהבנת התנאים שבהם קואליציות רב-אתניות יכולות לקדם זכויות, הכרה ושינוי ציבורי. התרומה של המקור היא בהעברת הדיון מן הכותרת הכללית אל מנגנונים קונקרטיים: מי מגדיר את הבעיה, אילו מוסדות מקבלים סמכות, כיצד קבוצות שונות מושפעות מן ההכרעה, ומה נחשף על היחסים בין כוח, זכויות ולגיטימציה. לכן הקריאה בו חשובה לא רק להבנת המקרה הנדון, אלא גם להבנת הדרך שבה דמוקרטיה פועלת בפועל דרך חקיקה, פסיקה, חינוך, מדיניות ציבורית או פעולה אזרחית.
לקריאת העמוד
מסורות אזרחות ותרבויות שירות צבאי בדמוקרטיות
המאמר מציג סקרים מייצגים מצרפת, גרמניה, ישראל, בריטניה וארצות הברית שנערכו בין 2018 ל-2021. הממצאים מראים שונות רחבה בין מדינות בתפיסת מניעי השירות, ומציעים שההסבר העיקרי נעוץ בשילוב בין תרבות אזרחות לאומית לקצב המבצעי של הצבא.
לקריאת העמוד
עבודת הצדקה של שוטרות ערביות במשטרת ישראל
המחקר מבוסס על ראיונות איכותניים מובנים למחצה עם 27 שוטרות ערביות במשטרת ישראל. הניתוח מראה כיצד המשתתפות מסבירות את בחירתן המקצועית ומתמודדות עם ביקורת, קונפליקטים ערכיים ויחסי אמון מתוחים בין המשטרה לבין האוכלוסייה הערבית בישראל.
לקריאת העמוד
פוליטיקה של שוויון, גיוון והכלה במועצות מקומיות
המאמר מציג ממצאים ראשוניים ממחקר פעולה בשמונה מועצות מקומיות בצפון, ומראה שמעורבות משמעותית של נשים בהחלטות אסטרטגיות ברשות המקומית נותרת חלקית בלבד.
לקריאת העמוד
אלימות מבנית כלפי מבקשי מקלט בישראל
המאמר מציג את מדיניות המקלט בישראל כמדיניות שאינה רק מנהלת גבולות, אלא מייצרת תנאי חיים פוגעניים. הוא סוקר מנגנונים של מניעה, הרחקה, כליאה או הגבלה, לצד צמצום גישה לביטחון, עבודה, שירותים וזכויות. הפגיעה מוצגת כמבנית: לא תקלה נקודתית, אלא מערכת של החלטות שמטרתה להפוך את החיים לבלתי נסבלים מספיק כדי לעודד עזיבה או להרתיע הגעה. בכך המאמר מחבר בין מדיניות הגירה, שיח ביטחוני, גזע וזכויות אדם. ההרחבה החשובה היא שהמאמר אינו מתייחס אל אלימות מבנית כלפי מבקשי מקלט כאל כותרת כללית, אלא מציב אותו בתוך מדיניות ישראל כלפי מבקשי מקלט מאריתריאה ומסודאן. בסיס הדיון הוא חוקים, נהלים, כליאה, הגבלת עבודה ושירותים, ולכן הטענה נבנית דרך מוסדות, פרקטיקות ומנגנונים ולא דרך הכרזה ערכית מופשטת. במרכזו עומד המתח בין ניהול גבולות מול ייצור תנאי חיים שמטרתם הרתעה ועזיבה; המתח הזה מסביר מדוע התופעה הנחקרת אינה ניתנת לצמצום לשאלה של תמיכה או התנגדות, אלא דורשת קריאה של תנאי הפעולה עצמם. תרומתו היא בהצעת גזענות מדינתית ואלימות מבנית כמדיניות מצטברת, ומתוך כך בהבהרת זכויות אדם של מי שחיים בשולי האזרחות ובצל חשד ציבורי.
לקריאת העמוד
תוכנית האזרחות החדשה בתיכונים בישראל וזהות פלסטינית
המאמר בוחן את תוכנית הלימודים החדשה באזרחות לתיכונים בישראל באמצעות ניתוח שיח. פינסון מתמקדת לא רק במה שהתוכנית אומרת על דמוקרטיה, מוסדות או זכויות, אלא באופן שבו היא מייצרת דימוי של הפלסטינים, אזרחי ישראל הפלסטינים והנרטיבים ההיסטוריים שלהם. נקודת המוצא היא שחינוך אזרחי אינו ניטרלי: הוא מגדיר מי שייך לקהילה הפוליטית, אילו סיפורים נחשבים לגיטימיים, ומה נחשב ידע אזרחי ראוי. המאמר מראה שהתוכנית נוטה לבנות את הזהות הפלסטינית דרך מסגרות שמצמצמות אותה: כמיעוט בתוך מדינה יהודית, כסוגיה של השתלבות או נאמנות, ולעיתים כבעיה שיש לנהל במקום כסיפור לאומי עצמאי. בכך התוכנית מציבה גבולות לשפה שבה תלמידים יכולים להבין פלסטיניות, אזרחות ושייכות. החשיבות אינה רק חינוכית אלא דמוקרטית. כאשר תוכנית אזרחות מלמדת דמוקרטיה אך ממסגרת את המיעוט הפלסטיני באופן מצומצם, היא משפיעה על האופן שבו תלמידים יהודים וערבים מדמיינים את גבולות הקהילה האזרחית. המאמר מציע לראות את ספר האזרחות כזירה פוליטית: מקום שבו המדינה מספרת לתלמידים מי הם האזרחים, מי הוא הרוב, מי הוא המיעוט, ואיזה עבר מותר לזכור.
לקריאת העמוד
מסגור מבקשי מקלט ועמדות כלפי פליטים בישראל
המאמר בוחן ניסוי סקר בישראל ומראה כיצד ניסוח שונה של אותה קבוצה משנה תמיכה באיסור כניסה, לצד הבדלים לפי הזדהות פוליטית ומוצא אתני.
לקריאת העמוד
בית כנסת ומדינה בצה״ל
המאמר בוחן את צה״ל כזירה שבה ויכוחי דת ומדינה אינם נשארים ברמת העיקרון החוקתי, אלא הופכים לשגרה מוסדית: פקודות, הפרדה, סמכות רבנית, השתתפות נשים ותנאי שירות. יפת מראה כיצד מדיניות שנועדה לאפשר השתלבות של חיילים דתיים יכולה, במצבים מסוימים, להפוך למנגנון שמגביל חיילות או חיילים שאינם שותפים לאותה תפיסה דתית. כך נוצרת ביקורת על רב-תרבותיות שאינה בוחנת את יחסי הכוח שבתוכה. המאמר חשוב מפני שהוא מציב את שאלת הדמוקרטיה בתוך מוסד ממלכתי מרכזי: איך משלבים חופש דת, שוויון מגדרי, שירות ציבורי וסמכות צבאית בלי להפוך הכלה של קבוצה אחת לפגיעה באחרות. במרכז המאמר עומד הדרך שבה התאמות דתיות בצה״ל עשויות להגביל נשים וקבוצות אחרות. הבסיס המחקרי הוא ניתוח משפטי-מוסדי של שירות משותף, סמכות רבנית ומדיניות צבאית, ומתוכו עולה כי הכלה של חיילים דתיים יכולה להפוך למנגנון כוח אם אינה בוחנת את השפעתה על שוויון מגדרי וחירות של אחרים. לכן החשיבות הדמוקרטית של המאמר אינה כללית בלבד: צה״ל הוא מוסד ממלכתי שבו דת ומדינה מקבלות צורה פקודתית ויומיומית. תרומתו היא ביקורת על רב-תרבותיות שאינה שואלת מי משלם את מחיר ההתאמה, באופן שמאפשר לקורא להבין את המקרה לא כפרט מבודד אלא כחלק ממבנה רחב של אחריותיות, שוויון, הכרה וגבולות כוח המדינה.
לקריאת העמוד
אפליה בענישה בין נאשמים ערבים ויהודים בזמן מלחמה
המחקר בוחן אם תקופות של מלחמה, מבצע צבאי או אינתיפאדה השפיעו על הפער בין נאשמים יהודים וערבים בהחלטות על ביטול הרשעה בעבירות עוון בישראל.
לקריאת העמוד
חוויות עבודה של אחיות מקבוצות מיעוט
המאמר בוחן 13 ראיונות עומק עם אחיות ואחים ערבים בבתי חולים ציבוריים בישראל. הוא מתאר שילוב מקצועי והזדמנויות תעסוקה לצד סטריאוטיפים, סירוב לקבל טיפול וגילויי עוינות, ומציע תגובה מוסדית לקשיים ייחודיים אלה.
לקריאת העמוד
איך אלימות אנטי-ערבית יוחסה למזרחים כדי לשמר דימוי דמוקרטי
המאמר אינו מסתפק בתיאור מקרי אלימות בין יהודים לערבים ב“ישראל הקטנה”. הוא מנתח מי הואשם באלימות, מתי המוצא המזרחי של התוקפים הודגש, מתי הוסתר, ומה שירתה ההבחנה הזאת. הטענה המרכזית היא שהשלכת האלימות האנטי-ערבית על מזרחים סייעה לאליטה האשכנזית לשמר דימוי עצמי הומניסטי ודימוי של ישראל כדמוקרטיה שוויונית, גם כאשר אלימות אנטי-ערבית הופעלה או הוצדקה ממוקדי כוח אחרים. החשיבות היא בהפרדה בין האלימות עצמה לבין השיח שקבע מי יישא באחריות הציבורית לה. כך המאמר מוסיף רובד היסטורי לדיון על גזענות, מזרחיות ודמוקרטיה: לא רק מי פגע במי, אלא מי הורשה לייצג את האלימות ומי נשאר מחוץ לחשבון. המאמר מראה שהשיח על אלימות חשוב לא פחות מן האירועים עצמם. ייחוס האלימות למזרחים יצר חלוקת אחריות גזעית ומעמדית, שאפשרה להציג את המדינה והאליטה הוותיקה כמי שמייצגות מתינות גם כאשר ההדרה האנטי-ערבית הייתה רחבה יותר. בכך הוא משלב היסטוריה חברתית עם ביקורת על ייצור אחריות ציבורית: מי שסומן כמסוכן או פרימיטיבי נשא את משקל האלימות, בעוד מוקדי כוח אחרים יכלו להמשיך לדבר בשם דמוקרטיה וסדר.
לקריאת העמוד
שילוב ילדים עם מוגבלויות מן הקהילה הפלסטינית־ערבית בחינוך הישראלי
המאמר מתמקד בהכללה חינוכית של ילדים עם מוגבלויות מן הקהילה הפלסטינית־ערבית בישראל. על פי הטקסט, החסמים אינם נובעים רק ממוגבלות הילד או ממערכת החינוך המיוחד, אלא גם ממבנה רחב יותר של אי־שוויון בין מרכז לפריפריה, בין עברית לערבית, ובין אוכלוסיית רוב למיעוט לאומי. שילוב מוצלח דורש אבחון, שירותים, כוח אדם מקצועי, התאמות פדגוגיות ותמיכה במשפחות, אך קהילות מיעוט עלולות לקבל גישה חלקית או מאוחרת לכל אלה. המאמר חשוב משום שהוא מציב את הזכות לחינוך שווה כזכות מצטלבת: ילד פלסטיני־ערבי עם מוגבלות אינו מתמודד עם חסם אחד, אלא עם מערכת שבה זהות לאומית, שפה, מעמד חברתי ומוגבלות מחזקות זו את זו. התרומה היא בהצגת הכללה לא כסיסמה, אלא כמבחן מוסדי של חלוקת משאבים והכרה. הקריאה באתר מדגישה שהמאמר עוסק בזכות לחינוך כזכות הדורשת תשתית, ולא רק עיקרון. אם האבחון, השירות, השפה והמשאבים אינם זמינים באופן שוויוני, השילוב עלול להישאר פורמלי בלבד. בכך המאמר מחבר בין דמוקרטיה, מדיניות רווחה וחיי היומיום של ילדים ומשפחות.
לקריאת העמוד
ביטחון אונטולוגי, אלימות והגנה על נשים בקהילות מיעוט
Harel-Shalev ו-Kook מנתחות מדיניות וראיונות קבוצתיים עם 32 נשים כדי להראות את הפער בין מנגנוני ההגנה שמקדמת המדינה לבין האופן שבו נשים חוות פוליגמיה, אלימות, חוסר ביטחון וזהות.
לקריאת העמוד
אזרחות ופוליטיקה פרלמנטרית של הפלסטינים בישראל
המאמר עוסק בפוליטיקה הפרלמנטרית של האזרחים הפלסטינים בישראל ושואל מה מאפשרת ומה מגבילה האזרחות במדינה שמגדירה עצמה סביב רוב אתני־לאומי. הוא מנתח את הכנסת כזירה שבה מיעוט יכול לייצג תביעות אזרחיות ולאומיות, להשתתף בבחירות ולהשתמש בכלים פרלמנטריים, אך גם פועל תחת גבולות מוסדיים וזהותיים ברורים. האזרחות מעניקה גישה לפוליטיקה הרשמית, אך אינה מבטיחה השפעה שווה על הגדרת הכלל הפוליטי. לכן המאמר מציג את הייצוג הפרלמנטרי גם כהזדמנות להשתתפות וגם כזירה שמבליטה את מגבלות השוויון במדינה אתנית. זהו ניתוח של פעולה פוליטית בתוך מסגרת שאינה ניטרלית. המאמר מציג את הפרלמנט כמרחב כפול: הוא פותח שער לייצוג, אך גם מזכיר למיעוט את גבולות ההשפעה שלו. אזרחים פלסטינים יכולים לפעול בכלים פרלמנטריים, אך אינם פועלים בתוך מסגרת ניטרלית ביחס ללאום וזהות. כך נוצר ניתוח שאינו רואה בפרלמנטריזם פתרון קסם ולא דוחה אותו מראש. הכנסת היא גם זירה של קול מיעוט וגם מקום שבו נחשף הפער בין השתתפות פורמלית לבין כוח ממשי. הקריאה המוצעת כאן נשארת צמודה לממצא המרכזי של אזרחות ופוליטיקה פרלמנטרית של הפלסטינים בישראל: המוסדות, הקטגוריות והשפות הציבוריות אינם רק רקע, אלא חלק מן הדרך שבה כוח, שייכות וזכויות מקבלים צורה מעשית.
לקריאת העמוד
מי משתתף במשחק הפוליטי? משילות עבודת המין בישראל
המחקר מצא שהליכי החקיקה בישראל מאז 2007 דחקו עובדות ועובדי מין מחוץ לדיון הפוליטי, אף שהמדיניות משפיעה ישירות על תנאי עבודתם, רווחתם והסטיגמה כלפיהם.
לקריאת העמוד
פיקוח המדינה על שירותים לנערות ערביות־פלסטיניות
המחקר מצא שמדיניות רווחה אוניברסלית ועיוורת להבדלי לאום ומגדר מקשה על פקחים להבטיח שירותים מתאימים לנערות ערביות־פלסטיניות.
לקריאת העמוד
בריתות מפתיעות במחאת הדיור של 2011
המאמר קורא את מחאת האוהלים של 2011 דרך שאלת ההשתתפות הפלסטינית-ישראלית. מצוקת הדיור יצרה אפשרות לשפה אזרחית משותפת סביב צדק חברתי, מחירים, תכנון וזכות למגורים, אך היא לא ביטלה את ההבדלים בין חוויות יהודיות ופלסטיניות של קרקע ומדיניות דיור. עבור פלסטינים אזרחי ישראל, דיור אינו רק יוקר מחיה אלא גם תוצאה של תכנון, מחסור בקרקע, אפליה מוסדית ומעמד אזרחי מורכב. אלויל מראה כיצד המחאה פתחה מרחב לבריתות מפתיעות, ובו בזמן חשפה את הקושי של מחאה כלל-ישראלית להכיל תביעות של מיעוט לאומי. לכן הדיור נעשה דרך להבין אזרחות, שייכות ודמוקרטיה מרחבית. במרכז המאמר עומד האפשרות לברית אזרחית סביב דיור לצד גבולות לאומיים ומרחביים של המחאה. הבסיס המחקרי הוא ניתוח מחאת האוהלים דרך דיור, אזרחות ופלסטינים אזרחי ישראל, ומתוכו עולה כי מצוקת הדיור פתחה שפה משותפת, אך לא ביטלה פערים של קרקע, תכנון ואפליה מוסדית. לכן החשיבות הדמוקרטית של המאמר אינה כללית בלבד: דיור הוא זירת אזרחות שבה צדק חברתי פוגש זהות לאומית ומרחב. תרומתו היא הצגת מחאת 2011 כמקום שבו נוצרו בריתות מפתיעות אך מוגבלות, באופן שמאפשר לקורא להבין את המקרה לא כפרט מבודד אלא כחלק ממבנה רחב של אחריותיות, שוויון, הכרה וגבולות כוח המדינה.
לקריאת העמוד
הלאמת המשטר האתנוקרטי וצמצום האזרחות הפלסטינית
המאמר בוחן את אזרחות הפלסטינים בישראל דרך מושג המשטר האתנוקרטי: משטר שבו אזרחות פורמלית קיימת, אך חלוקת הכוח, הקרקע, ההכרה והלגיטימיות הפוליטית מאורגנת סביב קבוצה אתנו-לאומית דומיננטית. גאנם וחטיב טוענים שתהליכי הלאמה של המדינה סביב הרוב היהודי מצמצמים את יכולת המיעוט הפלסטיני להשתתף כשותף שווה. הם מתייחסים לחקיקה, לשיח ביטחוני, למדיניות ציבורית וליחסי רוב-מיעוט, ומראים כיצד אזרחות יכולה להצטמצם גם בלי להישלל פורמלית. התרומה המרכזית היא בהעברת הדיון מן השאלה אם למיעוט יש תעודת אזרחות אל השאלה מה ערכה של אזרחות כאשר הזהות הקולקטיבית, המשאבים והכוח הפוליטי נשלטים בידי רוב לאומי אחד. התרומה של המקור היא בהעברת הדיון מן הכותרת הכללית אל מנגנונים קונקרטיים: מי מגדיר את הבעיה, אילו מוסדות מקבלים סמכות, כיצד קבוצות שונות מושפעות מן ההכרעה, ומה נחשף על היחסים בין כוח, זכויות ולגיטימציה. לכן הקריאה בו חשובה לא רק להבנת המקרה הנדון, אלא גם להבנת הדרך שבה דמוקרטיה פועלת בפועל דרך חקיקה, פסיקה, חינוך, מדיניות ציבורית או פעולה אזרחית.
לקריאת העמוד
איך פופוליזם דתי מעצב מדיניות משפחה?
המאמר מנתח מדיניות ערכי משפחה בשלוש מדינות שבהן דת ופופוליזם ממלאים תפקיד פוליטי משמעותי. הוא מראה כי משפחה אינה רק תחום חברתי פרטי, אלא סמל פוליטי שבאמצעותו פופוליסטים מגדירים סדר מוסרי, גבולות קהילה ויחסי מגדר. ההשוואה בין ישראל, איטליה וטורקיה מאפשרת לראות דמיון בשימוש ברטוריקה של מסורת ועם, לצד הבדלים במוסדות הדת, במערכות המפלגתיות ובסוגי המדיניות. ההרחבה החשובה היא שהמאמר אינו מתייחס אל פופוליזם, דת ומדיניות ערכי משפחה כאל כותרת כללית, אלא מציב אותו בתוך ישראל, איטליה וטורקיה. בסיס הדיון הוא מדיניות משפחה, רטוריקה של מסורת, מגדר ודת, ולכן הטענה נבנית דרך מוסדות, פרקטיקות ומנגנונים ולא דרך הכרזה ערכית מופשטת. במרכזו עומד המתח בין משפחה כמרחב פרטי לכאורה מול סמל פוליטי של העם והסדר המוסרי; המתח הזה מסביר מדוע התופעה הנחקרת אינה ניתנת לצמצום לשאלה של תמיכה או התנגדות, אלא דורשת קריאה של תנאי הפעולה עצמם. תרומתו היא בהצעת פופוליזם דתי המשתמש במשפחה כדי לסמן שייכות ואיום, ומתוך כך בהבהרת השלכות על מגדר, פלורליזם וגבולות הקהילה הפוליטית.
לקריאת העמוד
קהילת הלהט״ב בישראל, פונדקאות ושוויון משפחתי
המאמר מנתח את חוק הפונדקאות בישראל ואת פסיקת בג"ץ 781/15, וטוען שהסדרי הגישה לפונדקאות פגעו בשוויון ובזכות להורות של יחידים וזוגות גברים.
לקריאת העמוד
הצטמצמות המשפט החוקתי בפסיקה על הדרת נשים בישראל
המאמר עוקב אחר ההתדיינות המשפטית בישראל סביב הדרת נשים: הפרדה במרחבים ציבוריים, הגבלת הופעת נשים, שירותים ציבוריים ופרקטיקות הקשורות לדת, מגדר ומרחב. הטענה המרכזית היא שבמהלך השנים בתי המשפט לא תמיד התמודדו עם ההדרה כשאלה חוקתית ישירה של שוויון, כבוד ואזרחות. לעיתים הם העדיפו פתרונות מצומצמים, שפה מנהלית או איזונים שמטשטשים את עוצמת הפגיעה. התוצאה היא 'הצטמצמות' של המשפט החוקתי: במקום לפתח עקרונות חזקים נגד הדרה מגדרית, הפסיקה נוטה לעיתים לנהל את הבעיה מקרה־אחר־מקרה. המאמר חשוב כי הוא מראה כיצד זכויות יכולות להיחלש לא רק כשהן נדחות, אלא גם כשהן מתורגמות למסגרות צרות מדי. המאמר בוחן שלושה עשורים של פסיקה ישראלית על הדרת נשים ומראה כיצד סוגיה חוקתית של שוויון וכבוד נדחקה לעיתים לשפה מנהלית, צרכנית או פרגמטית. בכך הוא מזהה תהליך של צמצום המשפט החוקתי דווקא בתחום שבו נדרשת הגנה ברורה על השתתפות שווה. החשיבות הפרשנית של המקור היא בכך שהוא מעביר את הדיון מן הסיסמה הכללית אל המנגנונים המוסדיים, המשפטיים או החברתיים שבהם הדמוקרטיה נבחנת בפועל.
לקריאת העמוד
פנטזיות ליברליות מול מעמד הערבים־הפלסטינים בישראל
המאמר בוחן את הפער בין הבטחות הליברליזם המשפטי לבין המציאות הפוליטית של אזרחי ישראל הערבים־פלסטינים. ברזילי אינו דוחה את חשיבות המשפט, אך מזהיר מפני פנטזיה שלפיה בתי משפט, זכויות פורמליות ושיח שלטון החוק מסוגלים לבדם לפרק יחסי כוח לאומיים. בתוך מדינה המגדירה עצמה יהודית, המשפט פועל בתוך גבולות פוליטיים ומוסדיים שמעצבים את מה שניתן לתבוע, להכיר בו ולשנות. התרומה היא בהסטת תשומת הלב מן השאלה האם יש זכויות על הנייר אל השאלה כיצד משפט ליברלי משתתף גם בשימור סדר לא שוויוני. ברזילי מבקר את ההנחה שהמשפט הליברלי ובתי המשפט יכולים לבדם לפתור את מעמד הקהילה הערבית־פלסטינית בישראל. המאמר מציג את שיח שלטון החוק וזכויות האדם כזירה חשובה אך מוגבלת, כאשר יחסי כוח לאומיים ופוליטיים ממשיכים לעצב את גבולות השוויון. החשיבות הפרשנית של המקור היא בכך שהוא מעביר את הדיון מן הסיסמה הכללית אל המנגנונים המוסדיים, המשפטיים או החברתיים שבהם הדמוקרטיה נבחנת בפועל. לכן כדאי לקרוא אותו כמקור שמחדד לא רק עמדה נורמטיבית, אלא גם את הדרך שבה מושגים כמו שוויון, זכויות, ייצוג, סמכות ואחריות ציבורית מקבלים צורה מוסדית קונקרטית.
לקריאת העמוד
אזרחות, איחוד משפחות וביטחון בפסיקת בג״ץ
המאמר בוחן את חוק האזרחות והכניסה לישראל ואת החלטת בית המשפט העליון משנת 2006 שאישרה אותו ברוב דחוק. ברק־ארז מציגה את החוק כמקרה שבו שלושה כוחות מתנגשים: טענות ביטחוניות בזמן האינתיפאדה השנייה, תפיסת ישראל כמדינה יהודית המבקשת לשלוט במדיניות הגירה, וזכויות חוקתיות של אזרחי ישראל הערבים לחיי משפחה ולשוויון. הניתוח מדגיש את מורכבות פסק הדין: רוב השופטים הכירו בכך שחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו כולל ממדים של שוויון וחיי משפחה, אך נמנעו מביטול החוק. כך נוצר פער בין הכרה עקרונית בזכויות לבין ריסון שיפוטי כאשר ביטחון ולאומיות מוצבים במרכז. תרומת המאמר היא בהצגת איחוד משפחות לא כסוגיית הגירה טכנית, אלא כמבחן של אזרחות שווה ושל יכולת בית המשפט להגביל מדיניות שמבחינה בפועל על בסיס לאומי. בקריאה הדמוקרטית של האתר, המאמר מבהיר כיצד מדיניות הגירה ומשפחה יכולה להפוך למנגנון של הבחנה אזרחית. הוא גם חושף את הקושי של ביקורת שיפוטית במצבי ביטחון: בית המשפט יכול להכיר בפגיעה קשה בזכויות ובכל זאת להותיר את ההסדר על כנו כאשר שיקולי ביטחון מקבלים משקל מכריע.
לקריאת העמוד
מה מלמדת ההתדיינות על לימודי ליבה בחינוך החרדי?
המאמר עוסק בניסיון להשתמש בליטיגציה כדי להשפיע על לימודי הליבה בבתי ספר חרדיים בישראל. הוא מציג את החינוך החרדי כתחום שבו שאלות משפטיות על זכויות ילדים, תקצוב, פיקוח ושוויון הזדמנויות נוגעות ישירות לזהות קהילתית ולכוח פוליטי. הניתוח מראה שבית המשפט יכול להציף בעיה, לנסח עקרונות ולהפעיל לחץ על רשויות המדינה, אך יכולתו להוביל שינוי עמוק מוגבלת כאשר הממשלה, הכנסת, קבוצות אינטרס והקהילה הנוגעת בדבר אינם מחויבים ליישום. לכן המאמר מציע לקח רחב יותר: רפורמות חינוכיות בתחומים רגישים אינן מתממשות מפסק דין בלבד; הן דורשות קואליציות פוליטיות, עיצוב מדיניות ואכיפה מתמשכת. המאמר מנתח את ההתדיינות המשפטית סביב בתי ספר חרדיים בישראל כדרך להבין מתי בתי משפט מסוגלים להוביל רפורמה חינוכית ומתי הם נתקלים במוקש פוליטי. הוא מדגיש את המתח בין זכויות ילדים ושוויון הזדמנויות לבין אוטונומיה קהילתית, כוח פוליטי ומגבלות אכיפה. החשיבות הפרשנית של המקור היא בכך שהוא מעביר את הדיון מן הסיסמה הכללית אל המנגנונים המוסדיים, המשפטיים או החברתיים שבהם הדמוקרטיה נבחנת בפועל.
לקריאת העמוד
איזו “ישראל לפני הכול” עמדה במרכז הפוליטיקה?
המאמר טוען כי תקופת הבחירות החוזרות של 2019-2021 סימנה שינוי מבני במערכת המפלגתית בישראל. במקום לראות את התקופה רק כמאבק “כן ביבי” מול “לא ביבי”, הוא מציע קריאה אידאולוגית: הציר המרכזי של שמאל וימין, שהתבסס במשך עשורים על הסכסוך הישראלי־פלסטיני, פינה מקום לעימות פנימי סביב השאלה איזו ישראל קודמת לכול. מחנה הימין הדגיש את העם היהודי, הברית עם מפלגות דתיות וחרדיות וביקורת על “מדינת עומק”; המרכז־שמאל הגן על נוסחת “יהודית ודמוקרטית” והזהיר מפני מדינה הלכתית ושחיקת מוסדות ליברליים. דרך המוקד של תקופת הבחירות 2019-2021 כמעבר מציר הסכסוך הישראלי-פלסטיני לציר יהודית/דמוקרטית, המאמר מעביר את הדיון מן העיקרון הכללי אל מנגנוני הפעולה: מי מנסח את הכללים, מי נהנה מהם, מי נדרש להצטדק, ואילו מוסדות מתווכים בין רעיון דמוקרטי לבין ניסיון חיים ממשי. החשיבות הדמוקרטית שלו היא במפת הדרכים שהוא נותן לקורא: זיהוי השחקנים, המתח המוסדי והמחיר של פתרונות חלקיים. כך נוצרת קריאה פרשנית זהירה הנשענת על הראיות הקיימות, ומדגישה גם את כוחו של הכלי הנבחן וגם את גבולותיו.
לקריאת העמוד
השמאל הישראלי כקהילת פאניקה מוסרית סביב דמוקרטיה ליברלית
המאמר אינו שואל רק אם ממשלות הימין איימו על מוסדות דמוקרטיים, אלא כיצד השמאל הישראלי דיבר על האיום הזה. הוא מראה שבשנים שלפני רצף הבחירות של 2019-2021, שיח שמאלי בעיתונות ובפרשנות הציג את הימין כסכנה לדמוקרטיה באמצעות רטוריקה של פחד: דימויי טוטליטריות, אינדוקטרינציה לאומנית, הדתה ועתיד דיסטופי. הטענה היא שהדיבור הזה יצר קהילת פאניקה מוסרית שסביבה ניסה השמאל לארגן מחדש את זהותו ואת הרלוונטיות שלו, בתקופה שבה נתפס ככוח פוליטי מצטמצם. בכך המאמר בוחן גם ביקורת על נסיגה דמוקרטית וגם את האסטרטגיות הרטוריות של מבקריה. דרך המוקד של השמאל הישראלי בשנים 2015-2019 כקהילת פאניקה מוסרית סביב איום על דמוקרטיה ליברלית, המאמר מעביר את הדיון מן העיקרון הכללי אל מנגנוני הפעולה: מי מנסח את הכללים, מי נהנה מהם, מי נדרש להצטדק, ואילו מוסדות מתווכים בין רעיון דמוקרטי לבין ניסיון חיים ממשי. החשיבות הדמוקרטית שלו היא במפת הדרכים שהוא נותן לקורא: זיהוי השחקנים, המתח המוסדי והמחיר של פתרונות חלקיים. כך נוצרת קריאה פרשנית זהירה הנשענת על הראיות הקיימות, ומדגישה גם את כוחו של הכלי הנבחן וגם את גבולותיו.
לקריאת העמוד
האם בג״ץ מנרמל את החריג בתיקים פלסטיניים?
המאמר עוסק בתיקים פלסטיניים בפני בית המשפט העליון בישראל, ובמיוחד בשאלה האם חריגים שלטוניים יכולים להפוך לנורמה גם כאשר אין מצב חירום פורמלי. הוא בוחן כיצד בית המשפט מטפל בצעדי שלטון חריגים, כיצד הוא ממסגר אותם משפטית, ומה קורה כאשר ביקורת שיפוטית אינה מבטלת את החריג אלא מסדירה אותו. התרומה המרכזית היא בהצבעה על פרדוקס של שלטון החוק: משפט יכול לרסן כוח, אך הוא גם יכול להעניק לו שפה, הליך ולגיטימציה. בתיקים הנוגעים לפלסטינים, השאלה נעשית חריפה במיוחד משום שהשליטה המתמשכת יוצרת מצבים שבהם החריג אינו זמני אלא חלק מן השגרה. המאמר מצביע על סכנה עדינה: המשפט אינו רק בלם חיצוני לכוח, אלא גם שפה שמסוגלת לנרמל אותו. בתיקים פלסטיניים, הסדרה שיפוטית של חריגים יכולה להפוך מצב זמני לכאורה למבנה יציב של שליטה. לכן המאמר חשוב להבנת משפט וכיבוש: הוא מראה שדווקא ההליך המשפטי המסודר יכול לעמעם את החריגות של צעדים מסוימים, אם הוא הופך אותם לחלק מן השגרה הניהולית. הקריאה המוצעת כאן נשארת צמודה לממצא המרכזי של האם בג״ץ מנרמל את החריג בתיקים פלסטיניים?: המוסדות, הקטגוריות והשפות הציבוריות אינם רק רקע, אלא חלק מן הדרך שבה כוח, שייכות וזכויות מקבלים צורה מעשית.
לקריאת העמוד
חוק הלאום: התיישבות, אזרחות ואתיקה בהקשר של כיבוש
המאמר בוחן את חוק הלאום של 2018 לא רק כעוד חוק יסוד סמלי, אלא כניסוח חוקתי מחדש של רעיון המדינה. צ׳אוארס טוען שהחוק נשען על מסורות ציוניות שונות, אך מדגיש מכנה משותף חשוב ביניהן: תפיסה ממוקדת-קרקע יותר מאשר ממוקדת-מדינה. לפי המאמר, חוק הלאום אינו רק מאשר את אופייה היהודי של ישראל; הוא מקדם את ההתיישבות היהודית כיעד מדינתי מרכזי ובלעדי, ובכך מעניק משקל חוקתי למהלך שמתרחש גם בתנאים של כיבוש. לצד זאת, החוק משנה את משמעות האזרחות של הפלסטינים אזרחי ישראל. הוא אינו מבטל את אזרחותם, אך מצמצם את מעמדה הסמלי והפוליטי, ומטשטש חלק מן הפער המשפטי-פוליטי בינם לבין הפלסטינים החיים בגדה המערבית. המאמר מוסיף טענה אתית: החוק מרוקן את המדינה מחלק מן ההתחייבויות שנוסחו בהכרזת העצמאות, במיוחד חירות פוליטית ושוויון לכל. לכן חוק הלאום מוצג כסימפטום להשפעה החוזרת של שליטה צבאית באחרים על המסגרת החוקתית של ישראל עצמה. זהו ניתוח שמחבר בין התיישבות, אזרחות, כיבוש והתרחקות מן האופק הדמוקרטי-אתי של המדינה.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
כלכלה פוליטית של דמוקרטיה אתנית: מדיניות ישראל כלפי המיעוט הערבי
המאמר בוחן את ישראל כדמוקרטיה אתנית דרך המדיניות הכלכלית-פוליטית שלה כלפי המיעוט הערבי. חלבי מציע לנתח אי-שוויון אתני בשלוש קטגוריות: זכויות פוליטיות, זכויות אזרחיות וזכויות לטובין ציבוריים. השאלה אינה רק האם אזרחים ערבים מחזיקים בזכות הצבעה או במעמד אזרחי פורמלי, אלא האם מדיניות המדינה יוצרת היררכיה אתנית גם ברמת היחיד וגם ברמת הקהילה. לפי התקציר, ברמת היחיד אזרחים ערבים נוטים לפנות למקצועות עתירי עבודה שבהם סיכויי התעסוקה גבוהים, לצד מקצועות מיומנים כמו הוראה, משפטים, ראיית חשבון, הנדסה אזרחית ורפואה. אך ברמת הקהילה מופיעים חסמים עמוקים יותר: אפליה בהקצאת קרקע לבנייה יוצרת משבר דיור חריף; שיעורי פשיעה גבוהים פוגעים בתחושת הביטחון העצמי בתוך יישובים ערביים; ופערים נמשכים בתשתיות מוניציפליות, צפיפות אוכלוסין והכנסה לנפש. המאמר מדגיש תמונה לא ליניארית: בתחום החינוך הפער בין יהודים לערבים מצטמצם, אך בתחומים אחרים הוא מתרחב. לכן הדמוקרטיה האתנית אינה מתבטאת רק בסמלים או בחוקים לאומיים, אלא גם בחלוקת משאבים, בקרקע, בשירותים ציבוריים וביכולת של קהילה לחיות בביטחון ובפיתוח.
לקריאת העמוד
הזהות הכפולה של ישראל: דמוקרטיה אתנית מול פלורליזם שוויוני
המאמר טוען שדמוקרטיה אתנית משמרת את הסטטוס קוו ואת הדומיננטיות היהודית, בעוד שפלורליזם שוויוני מציע רפורמות להרחבת שוויון וזכויות מיעוטים אך מעורר התנגדות סביב אופייה היהודי של המדינה.
לקריאת העמוד
דמוקרטיה וזהות לאומית בנוף הפוליטי המורכב של ישראל
המאמר טוען שהפוליטיקה הישראלית מעוצבת במידה רבה על ידי מפלגות דתיות, הסדרי סטטוס-קוו והיעדר חוקה פורמלית. הוא מדגיש את השפעת המתח הדתי-חילוני על חינוך, דיני משפחה, נישואים, שירות צבאי, מימון חינוך דתי וזכויות מיעוטים.
לקריאת העמוד
האם הדמוקרטיה הישראלית מקשה על שלום עם הרשות הפלסטינית?
המאמר של יעקוב חלבי בוחן את תהליך השלום הישראלי-פלסטיני דרך שאלה מוסדית: לא האם ישראל חזקה מספיק כדי לפנות התנחלויות או לאכוף החלטות ביטחוניות, אלא האם הממשלה הישראלית מסוגלת מבחינה פוליטית להעביר הסכם כזה דרך הכנסת והקואליציה. נקודת המוצא היא ביקורת על ספרות שמייחסת משקל רב מדי לגנרלים, למערכת הביטחון ולמנהיגות הביצועית, וממעיטה בכוחה של הכנסת. לפי המאמר, בדמוקרטיה פרלמנטרית עם ייצוג יחסי, מפלגות קטנות יכולות לקבל כוח מיקוח גדול בהרבה מגודלן האלקטורלי. נוסף על כך, הפריימריז מעניקים לחברי מפלגה ולמועמדים עצמאות יחסית מהנהגת המפלגה, ולכן גם ראש ממשלה שמבקש לקדם הסכם אינו בהכרח שולט במפלגתו או בקואליציה שלו. המאמר מבחין בין מדינה חזקה לבין ממשלה חלשה: מוסדות הביטחון והאכיפה יכולים לבצע החלטות ואף לפנות התנחלויות, אך הממשלה אינה יכולה להבטיח שהמחוקק יאשר את המהלך. מכאן שהדמוקרטיה אינה מוצגת כבעיה ערכית כשלעצמה, אלא כמבנה מוסדי שמייצר נקודות וטו רבות, בעיקר סביב שטחים, התנחלויות והסכמים עם הפלסטינים.
לקריאת העמוד
אתנו־לאומיות בספר האזרחות הרשמי בישראל
המאמר מתמקד בוויכוח הפוליטי סביב לימודי האזרחות בישראל ובספר האזרחות הרשמי המתוקן שהוצג במאי 2016. פינסון ואגבריה מבססים את הניתוח על קריאה מעמיקה בספר המתוקן, בהשוואה לספר הרשמי הקודם שפורסם בשנת 2000. לפי המקורות שאותרו, הם בוחנים כיצד השתנתה ההמשגה של אזרחות ישראלית: פחות דגש על מחויבות דמוקרטית וזכויות מיעוטים, ויותר דגש על מודל אתנו־לאומי של מדינת הלאום. הטענה המרכזית היא שהשינוי משקף חדירה של שיח נאו־ציוני לתוכנית הלימודים באזרחות. הללי פינסון ואיימן אגבריה מנתחים את ספר האזרחות הרשמי המתוקן לבתי הספר התיכוניים בישראל, שהוצג ב-2016, ומשווים אותו לספר הרשמי משנת 2000. לפי מקורות מאמריים מצטלבים, הם טוענים שהספר החדש מעדיף דגם אתנו־לאומי של מדינת הלאום על פני מחויבות לערכים דמוקרטיים ולזכויות מיעוטים. משום שבסיס המקור הוא טריאנגולציה משנית ולא קריאת טקסט מלא, הסיכום נשאר נאמן למסגרת שאומתה ואינו מייחס למקור ממצאים פרקיים או דוגמאות שלא תועדו. לכן כדאי לקרוא אותו כמקור שמחדד לא רק עמדה נורמטיבית, אלא גם את הדרך שבה מושגים כמו שוויון, זכויות, ייצוג, סמכות ואחריות ציבורית מקבלים צורה מוסדית קונקרטית.
לקריאת העמוד
השפעת משפט זכויות האדם הבינלאומי על המשפט הישראלי
המאמר נכתב בשלב שבו משפט זכויות האדם הבינלאומי החל לקבל נוכחות גוברת במערכות משפט לאומיות, אך מעמדו בישראל נותר מורכב. בנבנישתי בוחן כיצד נורמות בינלאומיות יכולות להיכנס למשפט הישראלי: דרך חתימה ואשרור של אמנות, דרך פרשנות של חקיקה מקומית, דרך המשפט המנהלי והחוקתי, ודרך פסיקת בתי המשפט. נקודת המוצא היא שהמשפט הישראלי אינו מנותק מן הזירה הבינלאומית, במיוחד בתחומים של זכויות אדם, שטחים מוחזקים, ביטחון, זרים ומיעוטים. עם זאת, ההשפעה אינה אוטומטית. המשפט הישראלי מבחין בין התחייבויות בינלאומיות לבין תחולה ישירה במשפט הפנימי, ובתי המשפט נדרשים להחליט מתי נורמה בינלאומית תשמש כלי פרשני ומתי היא תישאר ברקע. המאמר חשוב משום שהוא מציג את זכויות האדם הבינלאומיות כמאגר נורמטיבי שיכול לחזק הגנה על יחידים וקבוצות, אך גם כתחום שתלוי ברצון מוסדי, בתרבות שיפוטית ובפתיחות של המשפט המקומי. העתיד, לפי המסגרת הזו, אינו רק שאלה של אמנות חדשות אלא של האופן שבו שופטים, מחוקקים ורשויות יבחרו להשתמש במשפט הבינלאומי כדי להציב גבולות לכוח המדינה.
לקריאת העמוד
הקמפיין הפלסטיני במועצת זכויות האדם של האו״ם
המאמר מציג את מועצת זכויות האדם של האו״ם כזירת מאבק מרכזית סביב ישראל והסכסוך הישראלי-פלסטיני. גלבוע מתאר את הקמפיין הפלסטיני כאסטרטגיית עוצמה חכמה המשלבת דיפלומטיה, משפט בינלאומי, עבודה מול ארגונים בינלאומיים ושימוש בשיח זכויות אדם. מנקודת מבטו, מטרת הקמפיין היא להגביר לחץ מוסדי וציבורי על ישראל, לפגוע בלגיטימציה של מדיניותה ולהקשות עליה להציג את פעולותיה כתגובה ביטחונית מוצדקת. המאמר חשוב משום שהוא מדגים כיצד שיח זכויות אדם פועל לא רק כמסגרת מוסרית ומשפטית, אלא גם ככלי פוליטי במאבק על דעת קהל, החלטות בינלאומיות וסדר יום דיפלומטי. התרומה של המקור היא בהעברת הדיון מן הכותרת הכללית אל מנגנונים קונקרטיים: מי מגדיר את הבעיה, אילו מוסדות מקבלים סמכות, כיצד קבוצות שונות מושפעות מן ההכרעה, ומה נחשף על היחסים בין כוח, זכויות ולגיטימציה. לכן הקריאה בו חשובה לא רק להבנת המקרה הנדון, אלא גם להבנת הדרך שבה דמוקרטיה פועלת בפועל דרך חקיקה, פסיקה, חינוך, מדיניות ציבורית או פעולה אזרחית.
לקריאת העמוד
עמותות פלסטיניות-ערביות מול ההגמוניה
המאמר מציב את החברה האזרחית הפלסטינית-ערבית בישראל כזירה פוליטית עמוקה. העמותות שנדונות בו אינן מוצגות כתחליף טכני למדינה או כמנגנון רווחה בלבד, אלא כשחקניות שמחברות בין מצוקות יומיומיות לבין תביעה קולקטיבית לשוויון, הכרה וזכויות. בתוך מציאות של שוליות פוליטית, פערי משאבים והגדרה מדינתית יהודית, העמותות פועלות בשני מישורים בו בזמן: הן נותנות שירותים, מפתחות יכולות ומסייעות לקהילות; והן גם מנסחות ביקורת נגד המבנים שמייצרים את הצורך בשירותים האלה מלכתחילה. התרומה המרכזית היא בהבנת חברה אזרחית של מיעוט ככוח נגד-הגמוני. היא אינה רק מרחב וולונטרי נחמד בין מדינה לשוק, אלא אתר שבו מיעוט אזרחי מייצר שפה, ראיות, סיוע משפטי ויכולת ארגונית מול סדר פוליטי שאינו מעניק לו שוויון מלא. במובן זה, המאמר מציע לראות בעמותות הפלסטיניות-ערביות גם מוסדות של ידע פוליטי. הן אוספות מידע, מגדירות בעיות ומייצרות שפה ציבורית שמאפשרת לקהילה לתבוע זכויות לא כבקשת חסד, אלא כחלק ממאבק על אזרחות שווה בתוך מדינה שמבנה השייכות שלה אינו ניטרלי.
לקריאת העמוד
חליצה כמבחן לדמוקרטיה ליברלית בישראל
המאמר בוחן את החליצה כזירה שבה דמוקרטיה ליברלית פוגשת סמכות דתית מחייבת. כהן־אלמגור שואל עד כמה חברה ליברלית צריכה לסבול פרקטיקות דתיות כאשר הן פוגעות בכבוד ובשוויון של מי שנמצאות תחתיהן. דרך הדין היהודי והסדרי המעמד האישי בישראל, הוא מתמקד במצבן של נשים הזקוקות לחליצה ובתלות שלהן במוסדות דתיים ובגברים המחזיקים בכוח טקסי ומשפטי. המאמר אינו מתייחס לדת רק כעניין של חופש אמונה, אלא ככוח מוסדי המופעל על אזרחים ואזרחיות. הטענה המרכזית היא שחופש דת אינו יכול לשמש חסינות בלתי מוגבלת לפרקטיקות שמערערות יחס שווה וכבוד אנושי. תרומתו היא בהצגת יחסי דת ומדינה לא כוויכוח סמלי בלבד, אלא כמבחן קונקרטי של הגנת הדמוקרטיה על נשים פגיעות בתוך מוסדות משפטיים דתיים. המאמר חשוב משום שהוא מחבר בין עיקרון ליברלי מופשט לבין פרקטיקה משפטית־דתית ממשית. הוא שואל כיצד מדינה דמוקרטית יכולה לכבד מסורת דתית בלי להפקיר נשים לכוח שאינו שוויוני, ובכך הופך את החליצה למבחן של אחריות מוסדית ולא רק של רגישות תרבותית. בכך הוא מספק לקורא נקודת כניסה עשירה יותר למנגנון הספציפי שהמאמר מנתח.
לקריאת העמוד
״אם כל המחאות״ ופוליטיקה של זקנה ומגדר
המאמר עוסק במחאות ההמוניות נגד המהפכה המשפטית בישראל ומפנה את המבט אל משתתפים מבוגרים, ובמיוחד אל האופן שבו גיל ומגדר מעצבים השתתפות פוליטית. במקום לראות בזקנים קבוצה פסיבית או מחוץ לפוליטיקה, איילון ואוקון בוחנות כיצד אנשים מבוגרים נכנסו למחאה עם ניסיון חיים, זיכרון היסטורי, דאגה לדורות הבאים ותחושת אחריות אזרחית. הכותרת ״אם כל המחאות״ מאפשרת גם משחק מגדרי: המחאה מוצגת לא רק כמופע פוליטי גדול, אלא כמרחב שבו דימויים של אימהות, סבתאות, אחריות וטיפול מקבלים משמעות ציבורית. המאמר מדגיש שהשתתפות בגיל מבוגר אינה רק המשך של אזרחות רגילה. היא מצטלבת עם תפיסות חברתיות של זקנה, גוף, פגיעות, ניסיון וסמכות מוסרית. מבוגרים במחאה עשויים להיתפס כמי שמגינים על עתיד שאולי לא יחיו לראות במלואו, ולכן השתתפותם מייצרת מסר בין-דורי חזק. המאמר תורם להבנת המחאה הישראלית בכך שהוא מוסיף לה ממד של גילנות, מגדר וסולידריות בין-דורית. דמוקרטיה נבחנת גם בשאלה מי נראה ברחוב, מי מקבל קול, ואיך זהויות של גיל ומגדר משנות את משמעות ההתנגדות.
לקריאת העמוד
הרשויות המקומיות כדגל החופש מדת בישראל
המאמר מציע להעביר את המבט מהזירה הארצית אל העיר. בישראל, שבה הסדרי דת ומדינה ברמה הלאומית נוטים להיות קשיחים ושנויים במחלוקת, רשויות מקומיות הופכות למרחב שבו אפשר לעצב בפועל חופש מדת. המחקר בוחן כיצד מדיניות מקומית מאפשרת לתושבים לקבל שירותים, פעילויות ומרחב ציבורי שאינם כפופים תמיד למסגרת הדתית הרשמית. בכך הוא מציג את השלטון המקומי לא רק כמבצע של מדיניות מרכזית, אלא כשחקן דמוקרטי שמתרגם העדפות אזרחיות להסדרים יומיומיים. במרכז המאמר עומד הפער בין הסדרי דת ומדינה קשיחים ברמה הלאומית לבין מדיניות עירונית יומיומית. הבסיס המחקרי הוא ניתוח רשויות מקומיות כזירות מדיניות בישראל, ומתוכו עולה כי עיריות ומועצות יכולות לעצב חופש מדת דרך שירותים, תחבורה, תרבות ומרחב ציבורי גם כשהזירה הארצית תקועה. לכן החשיבות הדמוקרטית של המאמר אינה כללית בלבד: הדמוקרטיה המקומית מאפשרת לתרגם העדפות אזרחיות להסדרים מעשיים. תרומתו היא הצבת העיר כשחקן מרכזי ביחסי דת ומדינה בישראל, באופן שמאפשר לקורא להבין את המקרה לא כפרט מבודד אלא כחלק ממבנה רחב של אחריותיות, שוויון, הכרה וגבולות כוח המדינה.
לקריאת העמוד
כסף, כוח ואי־שוויון בנישואים פלסטיניים בישראל
המאמר מנתח את הקשר בין משאבים כלכליים לבין כוח זוגי במשפחות פלסטיניות בישראל. במקום להסתפק בשאלה מי מרוויח יותר, הוא בוחן כיצד כסף מנוהל, מי מחליט על הוצאות, כיצד נשים וגברים מפרשים תרומה כלכלית, ואיך תלות או עצמאות כלכלית מתורגמות למעמד בתוך הבית. הקריאה החשובה כאן היא שהמשפחה אינה מרחב פרטי מנותק: שוק העבודה, יחסי רוב ומיעוט, נורמות מגדריות ומבנה הזדמנויות אזרחי נכנסים אל תוך הנישואים ומשפיעים על חלוקת הכוח. ההרחבה החשובה היא שהמאמר אינו מתייחס אל כסף וכוח בנישואים פלסטיניים בישראל כאל כותרת כללית, אלא מציב אותו בתוך משפחות פלסטיניות בישראל ושוק העבודה שסביבן. בסיס הדיון הוא הכנסה, ניהול משאבים, החלטות ביתיות ותלות כלכלית, ולכן הטענה נבנית דרך מוסדות, פרקטיקות ומנגנונים ולא דרך הכרזה ערכית מופשטת. במרכזו עומד המתח בין הבית כמרחב פרטי לכאורה מול חדירת מעמד, מגדר ואי-שוויון אזרחי; המתח הזה מסביר מדוע התופעה הנחקרת אינה ניתנת לצמצום לשאלה של תמיכה או התנגדות, אלא דורשת קריאה של תנאי הפעולה עצמם. תרומתו היא בהצעת כסף כמשאב שמתרגם למעמד ולסמכות זוגית, ומתוך כך בהבהרת הקשר בין כלכלה פוליטית לבין אי-שוויון מגדרי יומיומי.
לקריאת העמוד
צדק ושוויון בגבולות הזכות לבריאות בישראל
המאמר מציג את הזכות לבריאות כזכות בעלת משמעות מוסרית ומשפטית, אך לא כזכות בלתי מוגבלת. הדיון בסל שירותי הבריאות מראה כיצד המדינה נדרשת לחלק משאבים לפי עקרונות של שוויון וסולידריות, ובו בזמן לקבוע גבולות כואבים. השאלה המרכזית אינה רק אם קיימת זכות לבריאות, אלא מי קובע סדרי עדיפויות, אילו שיקולים נחשבים לגיטימיים, וכיצד ניתן לשמור על הוגנות כאשר אי אפשר לממן כל טיפול. בכך המאמר מחבר בין זכויות חברתיות, מוסדות קבלת החלטות ואמון ציבורי במערכת הבריאות. ההרחבה החשובה היא שהמאמר אינו מתייחס אל גבולות הזכות לבריאות בישראל כאל כותרת כללית, אלא מציב אותו בתוך סל הבריאות ומוסדות קביעת סדרי עדיפויות. בסיס הדיון הוא דיון בזכות לבריאות, שוויון, סולידריות וחלוקת משאבים, ולכן הטענה נבנית דרך מוסדות, פרקטיקות ומנגנונים ולא דרך הכרזה ערכית מופשטת. במרכזו עומד המתח בין הבטחה ציבורית רחבה מול מחסור שמחייב הכרעות כואבות; המתח הזה מסביר מדוע התופעה הנחקרת אינה ניתנת לצמצום לשאלה של תמיכה או התנגדות, אלא דורשת קריאה של תנאי הפעולה עצמם. תרומתו היא בהצעת זכות חברתית שמחייבת הליך הוגן ולא מימון בלתי מוגבל, ומתוך כך בהבהרת אמון ציבורי במערכת שמחליטה אילו טיפולים ייכנסו למימון.
לקריאת העמוד
נטישה מוסדית של נשים מקבוצות מיעוט נפגעות אלימות בישראל
המאמר מתמקד בנשים מקבוצות מיעוט בישראל שהן קורבנות אלימות, ובוחן את המרחק בין הבטחה פורמלית להגנה לבין חווייתן בפועל מול מוסדות. “נטישה מוסדית” מתארת מצב שבו המערכות שאמורות לספק ביטחון - משטרה, רווחה, שירותים משפטיים, בריאות ומענים קהילתיים - אינן נגישות, מתואמות או אמינות די הצורך. עבור נשים מקבוצות מיעוט, החסמים יכולים לכלול שפה, תלות כלכלית, חשש מנזק קהילתי, אי־אמון ברשויות, גזענות או חוסר התאמה תרבותית של השירותים. המאמר חשוב משום שהוא מעביר את הדיון מאלימות כבעיה פרטית או משפחתית אל אחריות המדינה. דמוקרטיה נמדדת גם ביכולתה להגן על מי שמצויות בצומת של מגדר, מיעוט ופגיעות, ולא רק בהצהרה כללית על שוויון בפני החוק. הדגש על נטישה מוסדית מאפשר להבין שהפגיעה אינה רק באירוע האלימות עצמו, אלא גם בדרך שבה המדינה נכשלת ביצירת מסלול אמין, נגיש ובטוח להגנה. הדגש על נטישה מוסדית מאפשר להבין שהפגיעה אינה רק באירוע האלימות עצמו, אלא גם בדרך שבה המדינה נכשלת ביצירת מסלול אמין, נגיש ובטוח להגנה. לכן המאמר מוסיף לדיון על זכויות נשים ממד של אחריות ציבורית: מי מתרגם את הזכות לביטחון לפעולה, ומי נותרת ללא מענה כאשר המערכות אינן מתפקדות יחד.
לקריאת העמוד
שחיקת האזרחות במשפט החוקתי הישראלי
המאמר בוחן שתי זירות במשפט החוקתי הישראלי: רעיונות להעברת שטחים מאוכלסים והצעות לשבועת נאמנות. דרך המקרים האלה הוא מנתח כיצד אזרחות יכולה להישחק כאשר השתייכות פוליטית מותנית בנאמנות, בזהות או בגבול טריטוריאלי חדש. האזרחות מוצגת לא רק כמעמד משפטי, אלא כהגנה מפני סילוק מן הקהילה הפוליטית. לכן הסכנה אינה רק שלילת אזרחות רשמית. גם שינוי גבולות, העברת אוכלוסייה לריבונות אחרת או הצבת מבחני נאמנות יכולים להפוך אזרחות לזכות שברירית ותלויה, במיוחד עבור אזרחים פלסטינים בישראל. המאמר מדגיש שחברות פוליטית יציבה אינה אמורה להיות תלויה בהסכמה אידאולוגית מלאה. המאמר מדגיש שאזרחות היא הבטחה ליציבות פוליטית, לא פרס מותנה. כאשר נאמנות או שינוי גבולות הופכים לתנאי לחברות, האזרחות מאבדת את תפקידה כמגן מפני סילוק, במיוחד עבור מיעוט לאומי החי בתוך מדינה אתנית. בכך המאמר מציע להבין אזרחות כחומת מגן חוקתית. אם ניתן להעביר קבוצה לריבונות אחרת או לדרוש ממנה שבועת נאמנות כתנאי לשייכות, החברות הפוליטית נעשית ניתנת למיקוח.
לקריאת העמוד
מגבלות השיח המשפטי על הכיבוש אחרי 1967
המאמר שואל מה הצליח ומה נכשל בשיח המשפטי על הכיבוש הישראלי מאז 1967. בן־נפתלי מתייחסת לדיני הכיבוש כאל מסגרת שנועדה להיות זמנית, להגביל כוח צבאי ולהגן על אוכלוסייה אזרחית, אך בוחנת מה קורה כאשר הזמניות נמשכת עשרות שנים. במצב כזה, המשפט יכול להציע כלים לביקורת ולריסון, אך גם להפוך לשפה שמנהלת את הכיבוש ומעניקה לו מראית עין של סדר נורמטיבי. לכן המאמר מבחין בין שימוש במשפט כדי להגן על זכויות לבין הסתפקות במשפט כתחליף להכרעה פוליטית על המשך השליטה. בן־נפתלי בוחנת מחדש את תפקיד דיני הכיבוש בהקשר הישראלי־פלסטיני ארבעים שנה אחרי 1967. המאמר מדגיש שהשיח המשפטי חיוני להצבת גבולות לכוח, אך מוגבל ואף מסוכן כאשר הוא מנרמל מצב ממושך של שליטה במקום להביא לסיומו. החשיבות הפרשנית של המקור היא בכך שהוא מעביר את הדיון מן הסיסמה הכללית אל המנגנונים המוסדיים, המשפטיים או החברתיים שבהם הדמוקרטיה נבחנת בפועל. לכן כדאי לקרוא אותו כמקור שמחדד לא רק עמדה נורמטיבית, אלא גם את הדרך שבה מושגים כמו שוויון, זכויות, ייצוג, סמכות ואחריות ציבורית מקבלים צורה מוסדית קונקרטית.
לקריאת העמוד
כיצד דמוקרטיה יכולה לערער שלום במקרה הישראלי־פלסטיני
המאמר טוען כי במקרה הישראלי-פלסטיני הדמוקרטיה לא רק שיקפה את רצון הציבור, אלא גם יצרה מנגנוני תיווך קואליציוניים שהחלישו את השפעתו על תהליך השלום.
לקריאת העמוד
מחאת האוהלים והאפקט המצנן של הלאומיות
המאמר קורא את מחאת האוהלים של 2011 לא רק כהתפרצות של דרישה לצדק חברתי, אלא גם כמקרה שבו גבולות הלאומיות עיצבו את מה שניתן היה לומר בשם “העם”. המחאה הצליחה לייצר שפה רחבה סביב יוקר מחיה, דיור ואי־שוויון, אך לפי הניתוח, אותה רוחביות דרשה הימנעות מנושאים מפצלים: הכיבוש, מעמד אזרחים פלסטינים, אפליה מבנית ושאלות של חלוקת משאבים לפי קווי לאום. הלאומיות פעלה כאן כאפקט מצנן: היא לא בהכרח אסרה דיון, אך הפכה חלק מן העוולות לבלתי נוחות או בלתי משתלמות פוליטית. תרומת המאמר היא בהבהרת הקשר בין צדק חברתי לבין גבולות הקהילה המדומיינת. הוא שואל מי נכלל ב“אנחנו” של המחאה, ואילו תביעות נדחקות כאשר מאבק חברתי מבקש להישאר קונצנזואלי. כך המאמר מציע לקרוא מחאה חברתית גם דרך מה שהיא אינה אומרת: אילו קבוצות, אזורים ומבני כוח נשארים מחוץ לשפה המאחדת של המאבק. כך המאמר מציע לקרוא מחאה חברתית גם דרך מה שהיא אינה אומרת: אילו קבוצות, אזורים ומבני כוח נשארים מחוץ לשפה המאחדת של המאבק. הוא חשוב משום שהוא מסביר כיצד תביעה לצדק יכולה להיות אמיצה בתחום אחד ועדיין מוגבלת בתחום אחר, במיוחד כאשר היא תלויה בתחושת סולידריות לאומית צרה.
לקריאת העמוד
זכויות ילדים תחת כיבוש: המקרה של ילדים פלסטינים במזרח ירושלים
קובנר ושלחוב־קבורקיאן טוענות כי ילדים פלסטינים במזרח ירושלים מצויים בתוך מערכת של אפליה, ענישה וביטחוניזציה. אף שהחוק הישראלי ושיח זכויות הילד מציעים לכאורה מסגרת מגינה, בפועל החריגים נעשים לנורמה: מעצרים, חקירות, ענישה במקום שיקום, עיכובים בהליכים ופער בין חוק הנוער לבין יישומו. המאמר נשען על סיקור תקשורתי, ראיונות עם אנשי מפתח, קבוצות מיקוד ודיוני שולחן עגול, ומוסיף ביקורת על ארגוני זכויות אדם. כאשר ארגונים אלה פועלים בתוך כללי המשחק של המערכת המדינתית, הם עלולים להקל על ניהול השליטה במקום לערער עליה מן היסוד. המאמר חריף משום שהוא אינו מסתפק בהאשמת המדינה או בהאדרת ארגוני זכויות אדם. הוא שואל האם פעולה משפטית בתוך המערכת יכולה להגן על ילדים פלסטינים, או שמא היא מסייעת לעיתים להכשיר חריגים שהפכו לשגרה. בכך הוא מציב שאלה קשה בפני משפט זכויות האדם: האם אפשר לתקן פגיעות נקודתיות בלי לערער על המבנה שמייצר אותן, ומה קורה כאשר ילדים הם מי שנושאים את מחיר המבנה הזה. הקריאה המוצעת כאן נשארת צמודה לממצא המרכזי של זכויות ילדים תחת כיבוש: המקרה של ילדים פלסטינים במזרח ירושלים: המוסדות, הקטגוריות והשפות הציבוריות אינם רק רקע, אלא חלק מן הדרך שבה כוח, שייכות וזכויות מקבלים צורה מעשית.
לקריאת העמוד
מעבר לדמוקרטיה אתנית: אזרחות מובחנת בישראל
המאמר בוחן את מגבלות המושג ״דמוקרטיה אתנית״ ביחס לישראל. הוא טוען שהבנת המשטר מחייבת להסתכל לא רק על זכות בחירה ועל קיומו של רוב יהודי, אלא גם על מבנה המדינה, גבולות השייכות והאופן שבו קבוצות שונות מקבלות זכויות, הכרה וגישה למשאבים. כך האזרחות מוצגת כמעמד מובחן ומדורג, לא כחבילה אחידה. המאמר מפנה את תשומת הלב למתח בין אזרחות פורמלית לבין השתייכות ממשית, ובין שוויון משפטי מוצהר לבין הסדרים קבוצתיים שממקמים יהודים, אזרחים פלסטינים וקבוצות אחרות במעמדות שונים בתוך הסדר המדינתי. בכך הוא מחליף תווית אחת בניתוח של מנגנונים. המאמר מבקש לעבור מתווית רחבה לניתוח של הסדרים. הוא שואל כיצד המדינה מייצרת אזרחות מובחנת דרך מוסדות, גבולות, הכרה וחלוקת משאבים, וכך חושף מדרג שאינו תמיד נראה מתוך הזכות הפורמלית לבחור ולהיבחר. לכן התרומה שלו היא אנליטית ופוליטית כאחד: במקום לשאול אם ישראל עומדת בתווית דמוקרטיה אתנית, הוא בוחן כיצד האזרחות עצמה נעשית שכבתית ומותנית במיקום קבוצתי. הקריאה המוצעת כאן נשארת צמודה לממצא המרכזי של מעבר לדמוקרטיה אתנית: אזרחות מובחנת בישראל: המוסדות, הקטגוריות והשפות הציבוריות אינם רק רקע, אלא חלק מן הדרך שבה כוח, שייכות וזכויות מקבלים צורה מעשית.
לקריאת העמוד
התנחלות בגדה המערבית ואתוס הדיור הציוני
המאמר מנתח כיצד פרויקט ההתנחלויות שינה את משמעות הדיור בישראל: מבית כמקלט וכבסיס לאזרחות, לבית כאמצעי של כיבוש אזרחי ושל מאבק פוליטי על מרחב.
לקריאת העמוד
אזרחות של נשים בעוני: למה נימוס אזרחי אינו מספיק
Levy ו־Kohan-Benlulu מנתחים את מאבק הדיור הציבורי לאחר מחאת האוהלים של 2011 באמצעות סיפורי חיים של נשים בעוני. המאמר מראה כיצד אכזבה ממסלול זכויות פורמלי הובילה לצורות אזרחות אזרחיות, מגוונות ופעילות.
לקריאת העמוד
ארבעה דגמים של אזרחות טובה בחינוך לזכויות אדם בישראל
המאמר מנתח חינוך לזכויות אדם בישראל כזירה שבה מתחרות תפיסות שונות של אזרחות טובה. הוא מציע ארבעה טיפוסים של אזרחות ומראה שהוראת זכויות אינה ניטרלית: היא יכולה לחזק נאמנות למדינה ולחוק, לעודד השתתפות אזרחית, לטפח ביקורת על מוסדות וכוח, או להדגיש סולידריות עם קבוצות פגיעות. ההבחנה חשובה במיוחד בישראל, שבה זהות לאומית, ביטחון, דת, מיעוטים וקונפליקט פוליטי משפיעים על מה שמורים ותלמידים יכולים לומר בשם זכויות אדם. המאמר מחזיר את הדיון מן העיקרון המופשט של “חינוך דמוקרטי” אל הכיתה עצמה: אילו דוגמאות נלמדות, אילו קונפליקטים נפתחים, מה נחשב אזרחות אחראית, והאם זכויות משמשות בעיקר כשפה מוסרית כללית או ככלי לביקורת ולפעולה ציבורית. תרומתו היא בהבהרת העובדה שחינוך לזכויות אדם יכול להיות מרוסן, משתף, ביקורתי או טרנספורמטיבי, בהתאם לדמות האזרח שהוא מדמיין. המאמר חשוב לאתר משום שהוא מאפשר להבחין בין חינוך שמלמד זכויות כשפה של סדר חברתי לבין חינוך שמלמד זכויות ככלי לשינוי. ההבדל הזה קובע אם התלמיד מתבקש להיות אזרח שמקבל את המסגרת הקיימת, אזרח שמשתתף בה, או אזרח שמסוגל לבקר אותה בשם שוויון וסולידריות.
לקריאת העמוד
״ג׳ו אייג׳״ אצל ידוענים ישראלים: רוחניות יהודית כאזרחות
המאמר עוסק בתופעה תרבותית שנראית במבט ראשון רכה ואישית: ידוענים ישראלים המדברים על רוחניות יהודית, תיקון עצמי, חיבור למסורת, קבלה, טקסים או חיפוש פנימי. לבוביץ מציע לקרוא את התופעה לא רק כרוחניות פרטית, אלא כשיח של אזרחות. בישראל, יהדות אינה רק דת במובן צר; היא גם שפה של לאומיות, תרבות ושייכות ציבורית. כאשר ידוענים מאמצים ״ג׳ו אייג׳״, שילוב בין New Age לבין יהדות, הם אינם רק משווקים אותנטיות אישית. הם מייצרים דימוי של אזרח ישראלי יהודי שמחפש עומק, שורשים ומשמעות תוך שמירה על גמישות חילונית-תרבותית. המאמר מציב את הסלבריטאי כמתווך בין מסורת לשוק תרבותי: דמויות מוכרות יכולות להפוך פרקטיקות רוחניות למקובלות, אופנתיות ולא מאיימות. בכך נוצרת צורה של אזרחות שאינה בהכרח הלכתית או פוליטית מפורשת, אך היא מחזקת גבולות של שייכות יהודית במרחב הציבורי. התרומה המרכזית היא בהבנה שרוחניות פופולרית אינה מחוץ לפוליטיקה. היא יכולה לבנות תחושת קהילה, להציע יהדות אישית ורכה, ובו בזמן לתרום לדמיון אזרחי שבו יהודיות היא מרכז המרחב הציבורי.
לקריאת העמוד
האם לזרים מגיעות זכויות? עמדות ציבור בגרמניה ובישראל
המאמר עוסק בשאלה דמוקרטית בסיסית: האם הציבור מוכן להעניק זכויות גם למי שאינם נתפסים כחלק מן הקהילה הלאומית. באמצעות השוואה בין גרמניה לישראל, המחקר בוחן מהם הגורמים שמסבירים תמיכה או התנגדות לזכויות של זרים. הוא מתייחס למשתנים כמו תפיסת איום כלכלי, תרבותי או ביטחוני, ערכים ליברליים ואוניברסליסטיים, עמדות כלפי מיעוטים והבדלים בהיסטוריה הלאומית של שתי המדינות. התרומה של המאמר היא בכך שהוא מראה שזכויות אינן רק נוסחה משפטית; הן תלויות גם בדימוי הציבורי של מי ראוי להיכלל בקהילת הזכויות. המאמר משווה בין גרמניה וישראל ושואל אילו גורמים מעצבים תמיכה ציבורית בזכויות לזרים. הוא בוחן עמדות כלפי מי שאינם שייכים לקולקטיב הלאומי המלא, ומראה כיצד תפיסות איום, ערכים אוניברסליים והקשר לאומי משפיעים על גבולות הסולידריות. החשיבות הפרשנית של המקור היא בכך שהוא מעביר את הדיון מן הסיסמה הכללית אל המנגנונים המוסדיים, המשפטיים או החברתיים שבהם הדמוקרטיה נבחנת בפועל. לכן כדאי לקרוא אותו כמקור שמחדד לא רק עמדה נורמטיבית, אלא גם את הדרך שבה מושגים כמו שוויון, זכויות, ייצוג, סמכות ואחריות ציבורית מקבלים צורה מוסדית קונקרטית.
לקריאת העמוד
איך חינוך מיני חושף מאבקי דת ומדינה?
טרגין-זלר וקסטן מציגים את החינוך המיני בקהילות חרדיות בישראל ובאנגליה כזירה שבה המדינה והקהילה הדתית מגדירות אחרת את האחריות לידע. המדינה נוטה לקדם מודל של חינוך מותאם גיל, מתוך דאגה לזכויות, מניעה ובריאות מינית. לעומת זאת, מחנכות ומחנכים חרדים מדגישים מודל מותאם שלב חיים, בעיקר סביב נישואים ולידה. המחקר האתנוגרפי, שנערך בישראל ובאנגליה בין 2010 ל-2016, מראה כיצד יוזמות קהילתיות ממלאות פערי ידע אך גם יוצרות מנגנוני סינון ושליטה חדשים. דרך המוקד של אתנוגרפיה השוואתית של חינוך מיני חרדי בישראל ובאנגליה ומאבק על אחריות ידע, המאמר מעביר את הדיון מן העיקרון הכללי אל מנגנוני הפעולה: מי מנסח את הכללים, מי נהנה מהם, מי נדרש להצטדק, ואילו מוסדות מתווכים בין רעיון דמוקרטי לבין ניסיון חיים ממשי. החשיבות הדמוקרטית שלו היא במפת הדרכים שהוא נותן לקורא: זיהוי השחקנים, המתח המוסדי והמחיר של פתרונות חלקיים. כך נוצרת קריאה פרשנית זהירה הנשענת על הראיות הקיימות, ומדגישה גם את כוחו של הכלי הנבחן וגם את גבולותיו.
לקריאת העמוד
חינוך לאזרחות גלובלית תחת סכסוך מתמשך
המאמר מציג את החינוך לאזרחות גלובלית בישראל כפרויקט שיש לו פוטנציאל דמוקרטי אך גם מגבלות עמוקות. מצד אחד, שיח גלובלי יכול לפתוח מרחב לחשיבה על זכויות אדם, אחריות חוצת גבולות, רב־תרבותיות וסולידריות. מצד אחר, סכסוך מתמשך, ביטחון, לאומיות ותוכניות לימודים ממלכתיות מצמצמים את האפשרות לאמץ נקודת מבט אוניברסלית. לכן המאמר מתאר את החינוך הגלובלי לא כיבוא פשוט של רעיון בינלאומי, אלא כתהליך שמותאם, מתווך ולעיתים מתנגש עם מציאות פוליטית מקומית. ההרחבה החשובה היא שהמאמר אינו מתייחס אל חינוך לאזרחות גלובלית תחת סכסוך בלתי פתיר כאל כותרת כללית, אלא מציב אותו בתוך מערכת החינוך בישראל. בסיס הדיון הוא זכויות אדם, גלובליות, לאומיות, ביטחון ותוכניות לימודים, ולכן הטענה נבנית דרך מוסדות, פרקטיקות ומנגנונים ולא דרך הכרזה ערכית מופשטת. במרכזו עומד המתח בין אחריות חוצת גבולות מול סכסוך שמחזק זהות לאומית וביטחונית; המתח הזה מסביר מדוע התופעה הנחקרת אינה ניתנת לצמצום לשאלה של תמיכה או התנגדות, אלא דורשת קריאה של תנאי הפעולה עצמם. תרומתו היא בהצעת אזרחות גלובלית מותאמת ומתווכת בתוך מציאות מקומית, ומתוך כך בהבהרת יכולת ללמד סולידריות אוניברסלית בלי למחוק את הסכסוך.
לקריאת העמוד
כיצד קבוצות ימין בישראל מאמצות שפת זכויות אדם?
המאמר עוסק בשינוי בשדה זכויות האדם: קבוצות ימין ושחקנים פרו־מדינתיים בישראל מאמצים שפה וכלים של זכויות אדם כדי לקדם מטרות שמרניות או לא־ליברליות. לפי המקורות המאמריים הפתוחים, רון דודאי מנתח את התופעה בעזרת ספרות על תנועות חברתיות ומציע שלוש קטגוריות. Entryism מתאר חדירה לשדה זכויות האדם כדי להשתמש במעמד ובשפה שלו; mimicry מתאר חיקוי של פרקטיקות מוכרות כמו עתירות, דוחות, מדדים ושיח משפטי; ו־victimhood work מתאר בניית זהות של קורבן כדי למסגר את הימין, מתנחלים או חיילים כמי שזכויותיהם מופרות. המקורות מצביעים על ארגונים כמו רגבים, שורת הדין ואחרים כדוגמאות הנידונות סביב שפה זו. המאמר בוחן כיצד קבוצות ימין בישראל משתמשות בשיח זכויות אדם, שזוהה לרוב עם ארגונים ליברליים או פרוגרסיביים. לפי המקורות הפתוחים, הוא מציע שלוש צורות פעולה: חדירה לשדה, חיקוי של כלים משפטיים וארגוניים, ועבודת קורבנות. משום שבסיס המקור הוא טריאנגולציה משנית ולא קריאת טקסט מלא, הסיכום נשאר נאמן למסגרת שאומתה ואינו מייחס למקור ממצאים פרקיים או דוגמאות שלא תועדו.
לקריאת העמוד
למה בישראל גברים נראים דתיים יותר מנשים?
שנבל, האקט ומקלנדון מפנים עדשה מגדרית אל דתיות בישראל. במקום לשאול רק מי 'יותר דתי', הם בוחנים אילו פרקטיקות נמדדות וכיצד מוסדות דתיים מעניקים משקל שונה לפעולות של גברים ונשים. בישראל, ובמיוחד בהקשרים יהודיים אורתודוקסיים, השתתפות ציבורית בבית הכנסת, תפילה במניין וחובות דתיות מסוימות מעוצבות כמרחבים גבריים. לכן מדדים מקובלים עלולים להציג גברים כדתיים יותר, לא משום שנשים בהכרח פחות מאמינות, אלא משום שהדתיות הנמדדת עצמה ממוגדרת. דרך המוקד של מדדי דתיות בישראל שמציגים גברים כדתיים יותר משום שהפרקטיקה היהודית הממוסדת ממוגדרת, המאמר מעביר את הדיון מן העיקרון הכללי אל מנגנוני הפעולה: מי מנסח את הכללים, מי נהנה מהם, מי נדרש להצטדק, ואילו מוסדות מתווכים בין רעיון דמוקרטי לבין ניסיון חיים ממשי. החשיבות הדמוקרטית שלו היא במפת הדרכים שהוא נותן לקורא: זיהוי השחקנים, המתח המוסדי והמחיר של פתרונות חלקיים. כך נוצרת קריאה פרשנית זהירה הנשענת על הראיות הקיימות, ומדגישה גם את כוחו של הכלי הנבחן וגם את גבולותיו.
לקריאת העמוד
אי־שוויון אתני בין ערבים ליהודים בישראל בשביעות רצון כללית מן החיים
המאמר בוחן אי־שוויון אתני בשביעות רצון כללית מן החיים בקרב צעירים בישראל, מתוך פרספקטיבה של יחסי מיעוט ורוב בין ערבים ליהודים. לפי התקציר, המחקר משתמש במדגם של 2,405 משתתפים ובודק כמה סוגי גורמים: כלכליים, כמו אי־הימצאות בלימודים, עבודה או הכשרה ומעמד חברתי־כלכלי סובייקטיבי; חברתיים־יחסיים, כמו אמון, אפליה ובדידות; וסביבתיים, כמו תנאי שכונה. המאמר שואל גם האם הפער בין ערבים ליהודים מוסבר בכך שאותם גורמים מניבים תשואה שונה לבריאות ולרווחה בכל קבוצה, או שהפער נשאר גם לאחר שליטה בהם. הממצאים מצביעים על פער משמעותי: צעירים ערבים היו הרבה פחות צפויים להיות שבעי רצון או שבעי רצון מאוד מחייהם. רגרסיה לוגיסטית היררכית הראתה שגורמים כלכליים, חברתיים וסביבתיים מעצבים שביעות רצון, אך אינם מבטלים את ההשפעה השלילית של מעמד מיעוט. בנוסף, גורמים חברתיים וסביבתיים השפיעו באופן דומה על שתי הקבוצות, בעוד שהגורמים הכלכליים היו פחות משפיעים בקרב הערבים.
לקריאת העמוד
צדק מרחבי, צדק עירוני ומחאת 2011
המאמר בוחן את מחאת 2011 בישראל באמצעות עקרונות הצדק של ג׳ון רולס. במקום לתאר את המחאה רק כגל של זעם חברתי, הוא מתמקד באופן שבו אי־שוויון מרחבי, מחירי דיור וחוויית החיים בעיר הפכו לשפה פוליטית. הקריאה הרולסיאנית מאפשרת להבחין בין תביעה רחבה לצדק חברתי לבין דרישה ממוקדת יותר לצדק עירוני, בעיקר סביב תל אביב ומאהלי המחאה. בתוך כך המאמר מראה גם את כוחו של המרחב העירוני כמוקד התארגנות וגם את מגבלותיו: תביעות אוניברסליות לשוויון אינן תמיד מצליחות לכלול באופן מלא את כל הפריפריות והקבוצות שנפגעות מאי־צדק מרחבי. הקריאה הרולסיאנית מאפשרת לראות את מחאת 2011 כהתמודדות עם חלוקת הזדמנויות במרחב. היא גם מזכירה שהמרכז העירוני יכול להעניק למחאה כוח וסמליות, אך אינו מבטיח שכל סוגי אי-הצדק המרחבי יקבלו מקום שווה. במובן זה, המחאה נבחנת לא רק לפי מספר המשתתפים או הסיסמאות, אלא לפי יכולתה לתרגם מצוקת דיור ותכנון עירוני לשפה של צדק הנוגעת גם למי שאינם במרכז הסמלי של המחאה. הקריאה המוצעת כאן נשארת צמודה לממצא המרכזי של צדק מרחבי, צדק עירוני ומחאת 2011: המוסדות, הקטגוריות והשפות הציבוריות אינם רק רקע, אלא חלק מן הדרך שבה כוח, שייכות וזכויות מקבלים צורה מעשית.
לקריאת העמוד
למה זכויות אדם וזכויות בעלי חיים הופרדו בישראל?
וייס מנתחת את ההפרדה בין זכויות אדם לזכויות בעלי חיים בישראל. המאמר מראה שבמרחב פוליטי שבו זכויות אדם מזוהות לעיתים עם ביקורת על הכיבוש ועם מחלוקת לאומית, פעילים למען בעלי חיים יכולים להציג את מאבקם כבלתי מאיים, מוסרי וא-פוליטי לכאורה. הביטוי הפרובוקטיבי שבכותרת מדגים את ההבחנה שמייצרים פעילים בין סבל בעלי חיים לבין שאלות של ביטחון, טרור וזכויות פלסטינים. בכך המאמר חושף כיצד קטגוריות מוסריות נפרדות נבנות בתוך חברה מסוכסכת. דרך המוקד של הפרדת זכויות בעלי חיים מזכויות אדם בישראל תחת שיח ביטחוני וסימון פוליטי של זכויות פלסטינים, המאמר מעביר את הדיון מן העיקרון הכללי אל מנגנוני הפעולה: מי מנסח את הכללים, מי נהנה מהם, מי נדרש להצטדק, ואילו מוסדות מתווכים בין רעיון דמוקרטי לבין ניסיון חיים ממשי. החשיבות הדמוקרטית שלו היא במפת הדרכים שהוא נותן לקורא: זיהוי השחקנים, המתח המוסדי והמחיר של פתרונות חלקיים. כך נוצרת קריאה פרשנית זהירה הנשענת על הראיות הקיימות, ומדגישה גם את כוחו של הכלי הנבחן וגם את גבולותיו.
לקריאת העמוד
אילו מהגרים מעוררים התנגדות בישראל?
המחקר משתמש בניסוי סקר פקטוריאלי עם תיאורים משתנים של מהגרים היפותטיים. הוא מראה שדת וזהות קבוצתית משפיעות במיוחד: יהודים נטו להעדיף מהגרים יהודים, ואילו ערבים נטו להיות פתוחים יותר למהגרים לא-יהודים, במיוחד מוסלמים. בכך המחקר מראה שעמדות כלפי הגירה בישראל מעוצבות לא רק דרך חשש כלכלי, אלא גם דרך גבולות לאומיים, דתיים וקבוצתיים. המאמר בוחן עמדות כלפי מהגרים באמצעות ניסוי סקר פקטוריאלי. המחקר משווה בין יהודים, כקבוצת רוב, לבין ערבים, כמיעוט אזרחי בישראל. התרומה של המקור היא בהעברת הדיון מן הכותרת הכללית אל מנגנונים קונקרטיים: מי מגדיר את הבעיה, אילו מוסדות מקבלים סמכות, כיצד קבוצות שונות מושפעות מן ההכרעה, ומה נחשף על היחסים בין כוח, זכויות ולגיטימציה. לכן הקריאה בו חשובה לא רק להבנת המקרה הנדון, אלא גם להבנת הדרך שבה דמוקרטיה פועלת בפועל דרך חקיקה, פסיקה, חינוך, מדיניות ציבורית או פעולה אזרחית. כך המחקר מציב את ההגירה כמראה של יחסי שייכות בישראל: מאפייני המהגר מפעילים אצל קבוצות שונות דמיונות שונים של איום, קרבה וגבול פוליטי.
לקריאת העמוד
הפרמיה היהודית בחוק השבות
המאמר מנתח את היחס הציבורי למהגרים המגיעים לישראל לפי חוק השבות ומציג את מושג הפרמיה היהודית: העדפה למהגרים יהודים לעומת מהגרים שאינם יהודים. באמצעות בחינה של עמדות כלפי פרופילים שונים של מהגרים, הוא מבודד את משקל הזהות היהודית לעומת מאפיינים אחרים כגון תרומה כלכלית, השתלבות או רקע אישי. הדיון מציב את חוק השבות לא רק כמנגנון משפטי של הגירה, אלא גם כמבחן לתפיסות ציבוריות של אזרחות, לאום ושייכות. בכך המאמר מדגיש את המתח בין מדינה המעניקה עדיפות לאומית-יהודית לבין אידיאל של יחס שוויוני למהגרים. דרך המוקד של העדפה ציבורית למהגרים יהודים במסגרת חוק השבות והמתח בין לאום, אזרחות ושוויון, המאמר מעביר את הדיון מן העיקרון הכללי אל מנגנוני הפעולה: מי מנסח את הכללים, מי נהנה מהם, מי נדרש להצטדק, ואילו מוסדות מתווכים בין רעיון דמוקרטי לבין ניסיון חיים ממשי. החשיבות הדמוקרטית שלו היא במפת הדרכים שהוא נותן לקורא: זיהוי השחקנים, המתח המוסדי והמחיר של פתרונות חלקיים. כך נוצרת קריאה פרשנית זהירה הנשענת על הראיות הקיימות, ומדגישה גם את כוחו של הכלי הנבחן וגם את גבולותיו.
לקריאת העמוד
ייצוג השואה ותפיסות דמוקרטיה וזכויות אדם בישראל
המאמר בוחן את השלכות הוראת וזיכרון השואה בישראל על עמדות כלפי דמוקרטיה וזכויות אדם, וטוען שגישה הקשרית יכולה לחזק הבנה של זכויות אזרח שוות וזכויות אדם אוניברסליות.
לקריאת העמוד
דמוקרטיה במערכת החינוך דרך בחינת הבגרות באנגלית
המאמר מתמקד בבחינת הבגרות באנגלית כדי לבחון את הדמוקרטיות של מערכת החינוך בישראל. אנגלית היא מקצוע בעל ערך חברתי וכלכלי גבוה, והצלחה בו משפיעה על אפשרויות עתידיות באקדמיה ובשוק העבודה. לכן הבחינה אינה רק כלי הערכה פדגוגי, אלא מנגנון שמחלק הזדמנויות. המאמר מצביע על המתח בין מערכת בחינות אחידה, שמבטיחה לכאורה סטנדרט שווה, לבין הבדלים עמוקים במשאבים, הכנה, רקע לשוני ונגישות להוראה איכותית. כך הוא מציע להבין דמוקרטיה בחינוך דרך השאלה האם כלל התלמידים מקבלים תנאים ממשיים להשתתפות ולהצלחה. המאמר משתמש בבחינת הבגרות באנגלית בישראל כמקרה מבחן לשאלה האם מערכת החינוך פועלת באופן דמוקרטי ושוויוני. הוא בוחן כיצד בחינה מרכזית, שפה זרה ודרישות מיון יכולות להרחיב הזדמנויות אך גם לשעתק פערים בין תלמידים וקבוצות. החשיבות הפרשנית של המקור היא בכך שהוא מעביר את הדיון מן הסיסמה הכללית אל המנגנונים המוסדיים, המשפטיים או החברתיים שבהם הדמוקרטיה נבחנת בפועל. לכן כדאי לקרוא אותו כמקור שמחדד לא רק עמדה נורמטיבית, אלא גם את הדרך שבה מושגים כמו שוויון, זכויות, ייצוג, סמכות ואחריות ציבורית מקבלים צורה מוסדית קונקרטית.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
אידאולוגיה מול פרגמטיזם בדינמיקת הממשל בישראל
המאמר טוען שהשפעתן של מפלגות דתיות והמרכזיות של ערכים דתיים במדיניות ציבורית יוצרות אתגר מתמשך ליציבות וללכידות בישראל. הוא דן גם במעמד האזרחות של אזרחי ישראל הערבים, בחוק הלאום ובמגבלות על השתתפות מלאה במרחב הציבורי.
לקריאת העמוד
אזרחות מקוטעת של הומוסקסואלים בדמוקרטיה דתית־לאומית
המאמר מציע להשתמש במושג אזרחות מקוטעת כדי להבין מצב שבו זכויות של אזרחים מתרחבות בתחומים מסוימים אך נשארות חסומות בתחומים אחרים. המקרה הוא הומוסקסואלים בישראל: מדינה המתוארת לעיתים כידידותית ללהט"ב, שבה קיימות זכויות חברתיות־כלכליות רבות, אך אין הכרה מלאה בזכויות נישואים. לפי המקורות שאותרו, המאמר טוען שהרחבת הזכויות התאפשרה הודות לתהליך הדרגתי של ליברליזציה ולפתיחות גוברת של מוסדות מסוימים. עם זאת, התהליך לא הוביל להכלה חברתית מלאה אלא לאזרחות מקוטעת, משום שזכויות מלאות היו מתנגשות עם ערכי ליבה יהודיים־לאומיים ועם אוטונומיה מוסדית ששחקני וטו מתנגדים יכולים להפעיל. המאמר בוחן את מעמדם של הומוסקסואלים בישראל דרך המושג אזרחות מקוטעת. לפי המקורות המאמריים שאותרו, הוא מסביר כיצד התרחבו זכויות חברתיות־כלכליות בעקבות ליברליזציה ופתיחות מוסדית, אך זכויות נישואים והכלה חברתית מלאה נותרו חסומות בידי ערכי ליבה יהודיים־לאומיים ושחקני וטו מוסדיים. משום שבסיס המקור הוא טריאנגולציה משנית ולא קריאת טקסט מלא, הסיכום נשאר נאמן למסגרת שאומתה ואינו מייחס למקור ממצאים פרקיים או דוגמאות שלא תועדו.
לקריאת העמוד
לתת לשועל לשמור על הלול: זכויות אדם במערכת הכליאה הישראלית
המאמר מציב את בתי הסוהר כמקום שבו ניתן למדוד את עומק המחויבות של דמוקרטיה ליברלית לזכויות אדם. החוק והאמנות יכולים להכיר בזכויות אזרחיות ובריאותיות של אסירים, אך השאלה המרכזית היא האם הזכויות מיושמות בתוך מוסד סגור שבו המדינה מחזיקה כוח כמעט מוחלט. החוקרים בוחנים את החקיקה הישראלית הנוגעת לזכויות אזרחיות ולשירותי בריאות של אסירים, את מנגנוני היישום ואת הסיבות לפער בין ההצהרה המשפטית לבין המציאות. הממצאים המרכזיים ברורים: שירות בתי הסוהר מחויב רשמית להגנה על זכויות אסירים, אך בפועל רמת היישום והפיקוח על פעילות אנשי הסגל ירדה למינימום. מכאן נובע שהמערכת אימצה שפה ליברלית של זכויות, אך לא פיתחה כלי פרגמטי שמבטיח שמירה ממשית על זכויות יסוד של כלואים. כותרת המאמר, “לתת לשועל לשמור על הלול”, מבטאת את בעיית הפיקוח העצמי: כאשר הגוף שמחזיק בכוח הוא גם הגוף שמפקח על עצמו, שקיפות וזכויות עלולות להישחק. המאמר מסתיים בהמלצה לצעדים מעשיים שיסייעו לדמוקרטיה הישראלית להבטיח חירויות חיוביות ושירותי בריאות הולמים לאסירים.
לקריאת העמוד
חוק הלאום: סף של הדרה?
המאמר מציע קריאה ביקורתית חריפה של חוק הלאום משנת 2018. סעדי רואה בחוק לא רק תיקון חוקתי או הצהרה סמלית, אלא סף פוליטי: רגע שבו מגמות קיימות של העדפה יהודית, שלילת שוויון קולקטיבי והדרה של הפלסטינים מקבלות ביטוי חוקתי גלוי. לפי המסגרת שמופיעה בתקצירי המקורות, החוק מסמן מעבר של ישראל מהזדהות עם סדר ליברלי מערבי אל אימוץ גלוי יותר של שפה ימנית-פופוליסטית, אתנו-לאומית ואף מובילה בזירה זו. הדגש הוא על כך שהחוק אינו מחדש הכול מאפס. הוא נשען על דפוסים היסטוריים של שליטה, קרקע, אזרחות והגדרת הריבונות היהודית. אך החידוש הוא במעמד החוקתי ובשפה הבלתי מתנצלת: רק לעם היהודי מוגדרת זכות להגדרה עצמית לאומית במדינה, והפלסטינים מופיעים כמי שמודרים מן הריבונות החוקתית. המאמר רלוונטי במיוחד משום שהוא מראה כיצד חוק יכול להיות בעת ובעונה אחת המשך של מבנה ישן והסלמה חדשה שלו. יש לקרוא את הסיכום כייצוג של טענת המחבר, לא כקביעה ניטרלית מוסכמת.
לקריאת העמוד
רטוריקה שיפוטית, פרקליטי מדינה וזכויות אדם באינתיפאדה
המאמר מציע להבין את כוחו של בית המשפט לא רק דרך הכרעות דרמטיות אלא גם דרך השפעה עקיפה על עורכי הדין המייצגים את המדינה. לפי הניתוח, רטוריקה שיפוטית של זכויות אדם ושל חוקיות יוצרת ציפיות מקצועיות, מעצבת את אופן הכנת התיקים ומעודדת את פרקליטי המדינה לנהל משא ומתן, להציע פתרונות ולהגביל פרקטיקות בעייתיות עוד לפני הכרעה שיפוטית מלאה. לכן המאמר מציג מודל שבו בית המשפט משפיע על התנהגות שלטונית תוך צמצום התנגשות חזיתית עם הממשלה או עם דעת הקהל. ההרחבה החשובה היא שהמאמר אינו מתייחס אל רטוריקה שיפוטית ופרקליטי מדינה באינתיפאדה כאל כותרת כללית, אלא מציב אותו בתוך בג״ץ, פרקליטי המדינה ועתירות זכויות אדם. בסיס הדיון הוא שפה שיפוטית, הכנת תיקים, משא ומתן והתחייבויות מדינה, ולכן הטענה נבנית דרך מוסדות, פרקטיקות ומנגנונים ולא דרך הכרזה ערכית מופשטת. במרכזו עומד המתח בין פער בין הפסד פורמלי לעיצוב התנהגות שלטונית; המתח הזה מסביר מדוע התופעה הנחקרת אינה ניתנת לצמצום לשאלה של תמיכה או התנגדות, אלא דורשת קריאה של תנאי הפעולה עצמם. תרומתו היא בהצעת כוח רטורי ומקצועי של בית המשפט על עורכי הדין הממשלתיים, ומתוך כך בהבהרת הגנת זכויות דרך נורמות עבודה ולא רק דרך סעדים סופיים.
לקריאת העמוד
הפרדוקס של משפט זכויות האדם בבתי המשפט בישראל
המאמר מציע מיפוי כמותי ואיכותני של השימוש במשפט זכויות האדם הבין־לאומי בפסיקה ישראלית בין 1990 ל־2019. על בסיס 819 החלטות מכלל בתי המשפט, דוידסון והוסטובסקי ברנדס מראות שהשפה הבין־לאומית אינה מופעלת באופן אחיד. היא מופיעה בעיקר בתחומים פחות מאתגרים פוליטית, כמו זכויות ילדים והליך הוגן, ורק לעיתים רחוקות יחסית בשאלות של שוויון אתני או מגדרי. ממצא מרכזי נוסף הוא שחלק מן האזכורים אינם משמשים להרחבת זכויות, אלא להצדקת פעולת המדינה באמצעות חריגים, מגבלות ופרשנויות מצמצמות. מכאן הפרדוקס: משפט זכויות האדם יכול להיות כלי אמנציפטורי, אך גם שפה שמעניקה לגיטימציה לכוח שלטוני. התרומה לאתר היא בהחלפת השאלה הפשוטה “האם בתי המשפט בעד זכויות?” בשאלה מדויקת יותר: באילו תחומים, באילו נסיבות ולשם מה הם משתמשים במשפט הבין־לאומי. הקריאה באתר מדגישה את המאמר כתרומה מתודולוגית ותאורטית יחד. עצם המיפוי הרחב מאפשר לראות דפוסים שאינם ניכרים מפסק דין יחיד, והפרדוקס שהוא חושף מזהיר מפני הנחה נאיבית שלפיה אזכור משפט זכויות אדם פירושו תמיד הגנה חזקה יותר על זכויות.
לקריאת העמוד
המעבר של בגץ מדיני כיבוש לזכויות אדם
המאמר מנתח שינוי בדפוסי הפסיקה של בית המשפט הגבוה לצדק בנוגע לשטחים: מעבר מהמסגרת של דיני כיבוש, המדגישה סמכויות צבאיות וחובות של כוח כובש, למסגרת של זכויות אדם, המדגישה זכויות אישיות ואיזונים חוקתיים. המעבר אינו מוצג כשינוי לשוני בלבד, אלא כדרך אחרת להבין את תפקיד בית המשפט ואת היחסים בין ביטחון, שליטה וזכויות. המאמר בוחן מה השינוי מאפשר, אך גם מה הוא מטשטש, במיוחד כאשר שפת זכויות האדם משתלבת בניהול מתמשך של שליטה צבאית. בכך הוא מספק קריאה ביקורתית של משפט, כיבוש ודמוקרטיה בישראל. דרך המוקד של המעבר בפסיקת בגץ מדיני כיבוש לשפת זכויות אדם בשטחים והאמביוולנטיות של השינוי, המאמר מעביר את הדיון מן העיקרון הכללי אל מנגנוני הפעולה: מי מנסח את הכללים, מי נהנה מהם, מי נדרש להצטדק, ואילו מוסדות מתווכים בין רעיון דמוקרטי לבין ניסיון חיים ממשי. החשיבות הדמוקרטית שלו היא במפת הדרכים שהוא נותן לקורא: זיהוי השחקנים, המתח המוסדי והמחיר של פתרונות חלקיים. כך נוצרת קריאה פרשנית זהירה הנשענת על הראיות הקיימות, ומדגישה גם את כוחו של הכלי הנבחן וגם את גבולותיו.
לקריאת העמוד
מונופול המדינה על פגיעה מותרת בזכויות אדם
המאמר של ריצ׳רד הארדינג עוסק בפסק הדין הישראלי שפסל את מודל בית הסוהר הפרטי וקבע כי הפעלה וניהול של כליאה אינם שירות רגיל שניתן להפריט. נקודת המוצא היא שכליאה כוללת בהכרח פגיעה מותרת אך עמוקה בזכויות אדם: שלילת חירות, שליטה בגוף, כפיפות למשמעת, פיקוח מתמיד ותלות מוחלטת של האסיר במנגנון המנהל אותו. לכן השאלה אינה רק האם חברה פרטית תנהל בית סוהר ביעילות, אלא מי רשאי להחזיק בכוח כזה בשם הציבור. המאמר מציג את החלטת בית המשפט כצעד חריג בהשוואה בינלאומית: במקום להסתפק בביקורת על תנאי המכרז או על איכות הפיקוח, בית המשפט התערב ברמה העקרונית וקבע שהפעלת מאסר למטרת רווח פוגעת בכבוד האדם ובאופייה הציבורי של סמכות הענישה. בכך הדיון בהפרטה הופך לדיון חוקתי על גבולות המדינה הדמוקרטית. המדינה רשאית להפעיל כוח כפייה, אך דווקא משום כך היא אינה רשאית להתנער ממנו ולהעבירו לגורם ששיקוליו כוללים רווח מסחרי. המאמר מדגיש שהפסיקה אינה שוללת כל מעורבות פרטית בשירותים סביבתיים, אלא מסמנת את ליבת הכליאה עצמה כתחום שבו אחריות, לגיטימציה ופיקוח ציבורי חייבים להישאר בידי המדינה.
לקריאת העמוד
מעמד המיעוט הערבי בדמוקרטיה אתנית
המאמר מציג את ישראל כמקרה של דמוקרטיה אתנית: משטר שבו קיימות בחירות, אזרחות וזכויות פוליטיות, אך המדינה מזוהה עם קבוצת רוב אתנו־לאומית ומעניקה לה עדיפות סמלית, מוסדית ומשאבית. בתוך מסגרת זו, המיעוט הערבי נהנה ממעמד אזרחי ומהשתתפות פוליטית, אך מתמודד עם אפליה, חשדנות ביטחונית, הדרה לאומית ופערים מבניים. התרומה היא בהצגת המתח הזה כמבנה משטרי ולא רק כרשימת בעיות מדיניות נפרדות. ההרחבה החשובה היא שהמאמר אינו מתייחס אל מעמד המיעוט הערבי בדמוקרטיה אתנית כאל כותרת כללית, אלא מציב אותו בתוך ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית עם מיעוט לאומי ערבי. בסיס הדיון הוא אזרחות, השתתפות פוליטית, אפליה, חשד ביטחוני ופערים מבניים, ולכן הטענה נבנית דרך מוסדות, פרקטיקות ומנגנונים ולא דרך הכרזה ערכית מופשטת. במרכזו עומד המתח בין זכויות אזרחיות ומוסדות דמוקרטיים לצד עדיפות אתנו-לאומית לרוב; המתח הזה מסביר מדוע התופעה הנחקרת אינה ניתנת לצמצום לשאלה של תמיכה או התנגדות, אלא דורשת קריאה של תנאי הפעולה עצמם. תרומתו היא בהצעת דמוקרטיה אתנית כמבנה משטרי, ומתוך כך בהבהרת הבנת אי-שוויון לא כחריגה נקודתית אלא כחלק מסדר פוליטי.
לקריאת העמוד
יהודים וערבים בישראל: סובלנות פוליטית בתוך סכסוך
המאמר בוחן את הסובלנות הפוליטית בישראל דרך עדשת הסכסוך היהודי-ערבי. במקום לשאול רק האם אזרחים תומכים באופן כללי בדמוקרטיה, שמיר וסאליבן שואלים כלפי מי מופנית אי-הסובלנות, ומה קורה כאשר נורמות דמוקרטיות מופשטות פוגשות קונפליקט לאומי ממשי. הממצא המרכזי הוא דפוס של “אי-סובלנות ממוקדת”: שתי הקבוצות אינן מפזרות את התנגדותן באופן אקראי, אלא מכוונות אותה אל הקבוצה הפוליטית המזוהה בעיניהן כאיום. ערבים בוחרים בעיקר מטרות מתוך הימין היהודי, ואילו יהודים בוחרים בעיקר מטרות מתוך השמאל הערבי. המאמר מדגיש שאי-סובלנות פוליטית נובעת בדרך כלל מתחושת איום קיצוני, אך יכולה להיחלש אם קיימת מחויבות חזקה לנורמות דמוקרטיות ולזכויות מיעוט. בישראל, לפי המאמר, ההקשר מספק תחושת איום חזקה אך אינו מעודד מספיק יישום של נורמות דמוקרטיות מופשטות על היריב הקונקרטי. לכן המחויבות לדמוקרטיה אינה בהכרח מתורגמת להגנה על זכויות הקבוצה המאיימת. התרומה של המאמר היא בהראותו שסובלנות פוליטית אינה תכונה כללית בלבד, אלא מבחן של דמוקרטיה תחת לחץ זהותי וביטחוני.
לקריאת העמוד
דיני תקשורת וזכויות תרבות של המיעוט הערבי
המאמר מנתח את דיני התקשורת בישראל כזירה של זכויות תרבות. הוא מתמקד במיעוט הפלסטיני-ישראלי ושואל האם המסגרת המשפטית והרגולטורית של שידור ותקשורת מאפשרת ביטוי ממשי לזהות, לשפה ולתרבות של אזרחי ישראל הערבים. הדיון מדגיש כי זכויות תרבות אינן מסתכמות בחופש ביטוי פורמלי; הן דורשות גם נגישות למוסדות תקשורת, ייצוג הולם ותוכן ציבורי המשקף את חיי המיעוט. בכך המאמר קושר בין תקשורת, אזרחות ושוויון קבוצתי. דרך המוקד של דיני תקשורת, שידור ציבורי וזכויות תרבותיות של המיעוט הפלסטיני-ישראלי, המאמר מעביר את הדיון מן העיקרון הכללי אל מנגנוני הפעולה: מי מנסח את הכללים, מי נהנה מהם, מי נדרש להצטדק, ואילו מוסדות מתווכים בין רעיון דמוקרטי לבין ניסיון חיים ממשי. החשיבות הדמוקרטית שלו היא במפת הדרכים שהוא נותן לקורא: זיהוי השחקנים, המתח המוסדי והמחיר של פתרונות חלקיים. כך נוצרת קריאה פרשנית זהירה הנשענת על הראיות הקיימות, ומדגישה גם את כוחו של הכלי הנבחן וגם את גבולותיו. המאמר בוחן כיצד דיני התקשורת בישראל מתייחסים לזכויות התרבותיות של המיעוט הפלסטיני-ישראלי. הוא מתמקד בשאלה האם שידור ציבורי, רגולציה תקשורתית ושפה תרבותית יכולים לתמוך באזרחות שוויונית של מיעוט לאומי. המוקד הוא דיני תקשורת, שידור ציבורי וזכויות תרבותיות של המיעוט הפלסטיני-ישראלי, ולכן המאמר נקרא כתרומה ממוקדת להבנת היחסים בין מוסדות, קבוצות ותפיסות דמוקרטיות.
לקריאת העמוד
ייצוג ודה-לגיטימציה של אזרחים ערבים במשטר חצי-דמוקרטי
המאמר מנתח את מצבם של האזרחים הערבים בישראל כמיעוט המשתתף בפוליטיקה פורמלית אך נתקל במנגנוני דה-לגיטימציה. מצד אחד, אזרחים ערבים יכולים להצביע, להיבחר ולפעול בכנסת; מצד אחר, ייצוגם הפוליטי מוצג לעיתים כחשוד, בלתי נאמן או מחוץ לקונצנזוס הלגיטימי. דרך המסגרת של משטר חצי-דמוקרטי, המאמר מראה שהבעיה אינה רק היעדר ייצוג, אלא גם התנאים שבהם הייצוג מוכר או נשלל. התרומה המרכזית היא בהבחנה בין השתתפות מוסדית לבין הכרה פוליטית אמיתית. במרכז המאמר עומד הפער בין השתתפות פורמלית בבחירות ובכנסת לבין סימון פוליטי כבלתי לגיטימי. הבסיס המחקרי הוא ניתוח ייצוג ערבי במסגרת משטר חצי-דמוקרטי, ומתוכו עולה כי ייצוג יכול להתקיים מבחינה מוסדית ועדיין להישלל מבחינה ציבורית ופוליטית. לכן החשיבות הדמוקרטית של המאמר אינה כללית בלבד: דמוקרטיה נבחנת לא רק בשאלה מי מצביע אלא מי מוכר כשותף לגיטימי. תרומתו היא הבחנה בין נוכחות בכנסת לבין הכרה פוליטית ממשית, באופן שמאפשר לקורא להבין את המקרה לא כפרט מבודד אלא כחלק ממבנה רחב של אחריותיות, שוויון, הכרה וגבולות כוח המדינה.
לקריאת העמוד
המעמד המשפטי של הערבים בישראל
הספר מציע ניתוח משפטי רחב של אזרחות ערבית בישראל. קרצמר בוחן זכויות פוליטיות, חופש ביטוי, קרקע, חינוך, תקנות חירום, הקצאת משאבים ויחסי המדינה עם המיעוט הערבי. הטענה המרכזית היא שאין להבין את המעמד המשפטי רק דרך השאלה אם אזרחים ערבים מחזיקים בזכויות פורמליות; רבות מן הזכויות קיימות, אך מימושן מוגבל בתוך מדינה שמגדירה את עצמה כיהודית ומעצבת מוסדות, קרקעות וסמלים סביב רוב לאומי אחד. הספר חשוב משום שהוא מפרק את הפער בין אזרחות משפטית לבין אזרחות שווה בפועל, ומראה כיצד הבחנות ביטחוניות, לאומיות ומוסדיות משפיעות על תחומי חיים יומיומיים. זהו מקור יסוד להבנת השאלה כיצד דמוקרטיה יכולה להעניק זכויות אזרחיות ובו בזמן לשמר היררכיות קבוצתיות. התרומה של המקור היא בהעברת הדיון מן הכותרת הכללית אל מנגנונים קונקרטיים: מי מגדיר את הבעיה, אילו מוסדות מקבלים סמכות, כיצד קבוצות שונות מושפעות מן ההכרעה, ומה נחשף על היחסים בין כוח, זכויות ולגיטימציה. לכן הקריאה בו חשובה לא רק להבנת המקרה הנדון, אלא גם להבנת הדרך שבה דמוקרטיה פועלת בפועל דרך חקיקה, פסיקה, חינוך, מדיניות ציבורית או פעולה אזרחית.
לקריאת העמוד
הממסד הדתי, פלורליזם ושוויון בישראל
המאמר מנתח כיצד מבנה חוקתי שמעניק כוח מדינתי ליהדות האורתודוקסית מייצר מתח עם ערכים ליברליים של פלורליזם, שוויון וחירות. הוא מראה שהכוח הדתי הממוסד אינו רק סמל תרבותי, אלא מנגנון משפטי ומנהלי שיכול לעקוף ערכים ליברליים. לכן התשובה לשאלת הכותרת, Can the Circle be Squared?, היא שריבוע המעגל אפשרי רק במובן מוגבל: לא באמצעות ניטרליות או פלורליזם פסיבי, אלא באמצעות פלורליזם שוויוני ופעיל, ובכלל זה ביקורת שיפוטית שמגינה על שוויון גם מול מוסדות דת חזקים. המאמר גם בוחן באופן ביקורתי את היישום החלקי של גישה זו בבית המשפט העליון בישראל.
לקריאת העמוד
חירות דת במדינת ישראל
הפרק “Religious Liberty in the State of Israel” מתאר את חירות הדת בישראל כמרחב משפטי ופוליטי קשה להגדרה. לרנר מדגיש שישראל אינה תאוקרטיה: אין בה דת רשמית ממוסדת באופן מלא, והיא פועלת במסגרת מוסדות דמוקרטיים. אך באותה מידה, ישראל גם לא אימצה הפרדה של דת ומדינה ולא העניקה שוויון מלא בין דת הרוב לבין אמונות אחרות. לכן היחסים בין חירות דת, שוויון דתי ומדיניות ציבורית אינם ניתנים לנוסחה פשוטה. ישראל עצמה תיארה בפני ועדת זכויות האדם של האו״ם את יחסי דת ומדינה כמבוך וכטלאים של חוקים ופרקטיקות שקשה להכליל. הסיבות לכך כוללות היסטוריה, שיקולים פוליטיים, מפלגות, היעדר חוקה וכוחה הרחב של הכנסת. אך דווקא הפוליטיקה המפלגתית, שלעיתים משתקת את הכנסת, יוצרת מצב שבו לבית המשפט יש תפקיד מרכזי בהגנה על חירויות דת בסיסיות. הפרק חשוב משום שהוא מציג את חירות הדת בישראל לא כבעיה אחת, אלא כמערכת של איזונים לא יציבים בין יהדות המדינה, זכויות מיעוטים, חופש מצפון וכוח שיפוטי.
לקריאת העמוד
חוק השבות בגיל שישים: היסטוריה, אידאולוגיה והצדקה
המאמר בוחן את חוק השבות מ־1950 ככלי למימוש עלייה יהודית וקיבוץ גלויות, ומסביר מדוע רות גביזון מצדיקה את עקרון השבות אך מציעה לבחון מחדש חלק מהסדריו.
לקריאת העמוד
חוקי היסוד החדשים ומהפכה חוקתית קטנה
המאמר נכתב ברגע מוקדם במיוחד של המהפכה החוקתית, לפני שהתברר כיצד בית המשפט יפרש את חוקי היסוד החדשים. קרצמר מנתח את ההגנות שנוצרו לזכויות, את פסקת ההגבלה, את שאלת העליונות הנורמטיבית ואת האפשרות שבתי משפט יבטלו חקיקה הסותרת חוקי יסוד. הוא נוקט עמדה זהירה: החוקים החדשים הם שינוי משמעותי, אך היקפם אינו מובן מאליו ותלוי בפרשנות מוסדית עתידית. לכן המאמר חשוב כמסמך של רגע מעבר: הוא מזהה את הפוטנציאל החוקתי של 1992, אך גם את אי-הבהירות סביב השאלה אם ישראל אכן עברה למשטר חוקתי חדש או רק פתחה פתח למהפכה שתתעצב בפסיקה. התרומה של המקור היא בהעברת הדיון מן הכותרת הכללית אל מנגנונים קונקרטיים: מי מגדיר את הבעיה, אילו מוסדות מקבלים סמכות, כיצד קבוצות שונות מושפעות מן ההכרעה, ומה נחשף על היחסים בין כוח, זכויות ולגיטימציה. לכן הקריאה בו חשובה לא רק להבנת המקרה הנדון, אלא גם להבנת הדרך שבה דמוקרטיה פועלת בפועל דרך חקיקה, פסיקה, חינוך, מדיניות ציבורית או פעולה אזרחית.
לקריאת העמוד
זכויות אדם בישראל
המאמר מציג את הגנת זכויות האדם בישראל לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ב-1992. הוא דן בבסיס הנורמטיבי להגנה על זכויות ומראה שה״מהפכה החוקתית״ לא הייתה רק שינוי שיפוטי. לפי התקציר, השפעתה הורגשה גם ברשות המבצעת וברשות המחוקקת: הצעות חוק ופעולות ממשלתיות נבחנות בזהירות רבה יותר כדי לוודא שהן עומדות במבחנים חוקתיים. המאמר עוסק גם בהשפעת המהפכה החוקתית על השיח הציבורי בישראל, כלומר בדרך שבה זכויות אדם הפכו לשפה מרכזית יותר של טיעון פוליטי ומשפטי. חלק מרכזי מוקדש להגנת זכויות האדם בשטחים שישראל מחזיקה מאז 1967 ולתפקיד הזכויות בתקופות של פעילות טרור. לכן הסיכום צריך להדגיש את המורכבות: זכויות אדם בישראל הן לא רק פסיקה של בג״ץ, אלא מערכת רחבה של נורמות, מוסדות, שיח ציבורי ומבחני ביטחון וכיבוש.
לקריאת העמוד
בית המשפט העליון כקובע סדר יום של זכויות
הספר מנתח את המהפכה בזכויות האדם בישראל דרך השאלה מי קובע אילו סוגיות יגיעו אל מרכז הדיון הציבורי. במקום לראות בבית המשפט רק גוף שמכריע בסכסוכים, הוא מציג אותו כשחקן מוסדי שמסייע לעצב סדר יום: עתירות, ארגוני חברה אזרחית, קבוצות מיעוט ושאלות ביטחוניות מגיעות אליו, והוא מעניק להן שפה משפטית ומעמד ציבורי. כך המהפכה החוקתית אינה מתוארת רק כתוצאה של חוקי יסוד או פסיקה דרמטית, אלא כתהליך שבו מוסד שיפוטי משנה את גבולות הדיון הפוליטי. החשיבות הדמוקרטית כפולה: בית המשפט יכול להגן על זכויות כאשר המערכת הנבחרת מהססת, אך עצם המעורבות הזו מחדדת את המתח בין ביקורת שיפוטית, אחריות ציבורית ולגיטימציה של מוסד לא נבחר. התרומה של המקור היא בהעברת הדיון מן הכותרת הכללית אל מנגנונים קונקרטיים: מי מגדיר את הבעיה, אילו מוסדות מקבלים סמכות, כיצד קבוצות שונות מושפעות מן ההכרעה, ומה נחשף על היחסים בין כוח, זכויות ולגיטימציה. לכן הקריאה בו חשובה לא רק להבנת המקרה הנדון, אלא גם להבנת הדרך שבה דמוקרטיה פועלת בפועל דרך חקיקה, פסיקה, חינוך, מדיניות ציבורית או פעולה אזרחית.
לקריאת העמוד
אזרחות חברתית: ההיבט המוזנח של המשפט החוקתי הישראלי
המאמר מציב את האזרחות החברתית בתוך התפתחות החוקתיות הישראלית. לפני 1992, זכויות רבות פותחו בפסיקה אך הדגש היה אזרחי־פוליטי, בעוד הגנות חברתיות נשענו יותר על חקיקה ועל מדינת הרווחה. לאחר חוקי היסוד, הזכויות שלא עוגנו במפורש נותרו חלשות יותר. בית המשפט הכיר במידה מסוימת בזכות לקיום מינימלי בכבוד, אך המחברים מזהירים שגישה מינימלית מגנה רק על מצבי קצה ואינה יוצרת אזרחות חברתית חוקתית חזקה. ברק־ארז וגרוס טוענים שהמשפט החוקתי הישראלי העניק הגנה חזקה יותר לזכויות אזרחיות ופוליטיות מאשר לזכויות חברתיות. חוקי היסוד של 1992 יצרו מבנה דו־שכבתי: זכויות שנכנסו לחוקי היסוד זכו להגנה חוקתית, בעוד זכויות חברתיות רבות נותרו מחוץ למסגרת או הוכרו רק באופן צר דרך כבוד האדם. המאמר טוען שהחוקתיות הישראלית מגנה חלקית בלבד על זכויות חברתיות, בעיקר דרך רף מינימלי של קיום בכבוד. החשיבות של הערך באתר היא בהצגת המנגנון הספציפי של המאמר, ולא בהחלפתו בסיסמה כללית על דמוקרטיה, מוסדות או זכויות. לכן הקריאה הנכונה במאמר היא קריאה ממוקדת: לזהות את השאלה המחקרית, את הזירה המוסדית או החברתית שבה היא נבחנת, ואת האופן שבו הממצאים או הטיעון משנים את ההבנה של כוח, שוויון, משילות או צמיחה. הרחבה זו נשארת בתוך גבולות המידע שכבר תועד בערך ואינה מוסיפה עובדות חיצוניות.
לקריאת העמוד
המהפכה החוקתית הלא גמורה וזכויות חברתיות
המאמר מציב את הזכויות החברתיות בלב השאלה מה נותר לא שלם במהפכה החוקתית הישראלית. רבין ושני מראים כי חוקי היסוד יצרו מסגרת חזקה יחסית לזכויות אזרחיות ופוליטיות, אך הותירו עמימות סביב זכויות כמו חינוך, בריאות, ביטחון סוציאלי וקיום בכבוד. הם בוחנים את האפשרות לקרוא זכויות חברתיות דרך כבוד האדם, ואת הסיכונים שבהרחבה שיפוטית שאינה מעוגנת במפורש בטקסט החוקתי. המאמר אינו מסתפק בקריאה ערכית לזכויות חברתיות; הוא בודק את הכלים המשפטיים, את מגבלות הפרשנות ואת שאלת התפקיד המוסדי של בית המשפט מול הכנסת והממשלה. לכן הוא מציג את המהפכה החוקתית כפרויקט פתוח: יש לה שפת זכויות, אך לא ברור אם היא מסוגלת להגן גם על תנאי החיים החומריים שנחוצים למימושן. התרומה של המקור היא בהעברת הדיון מן הכותרת הכללית אל מנגנונים קונקרטיים: מי מגדיר את הבעיה, אילו מוסדות מקבלים סמכות, כיצד קבוצות שונות מושפעות מן ההכרעה, ומה נחשף על היחסים בין כוח, זכויות ולגיטימציה. לכן הקריאה בו חשובה לא רק להבנת המקרה הנדון, אלא גם להבנת הדרך שבה דמוקרטיה פועלת בפועל דרך חקיקה, פסיקה, חינוך, מדיניות ציבורית או פעולה אזרחית.
לקריאת העמוד
אחרי אוקטובר 2000, בג״ץ נע בין הגנה דמוקרטית להימנעות
אילן סבן מנתח את בית המשפט העליון לא רק כמבקר של רשויות אחרות, אלא כמוסד שיש לו עצמו “מרחב הערכה” פוליטי, משפטי וחברתי. לאחר אירועי אוקטובר 2000, המאמר בוחן כיצד בג״ץ התמודד עם זכויות המיעוט הערבי-פלסטיני, עם חששות הרוב היהודי ועם גבולות הלגיטימציה של מדינה יהודית ודמוקרטית. המסקנה מורכבת: בית המשפט הגן על קווים אדומים דמוקרטיים, תרם לצמיחת חברה אזרחית ערבית-פלסטינית והציע שפה של אזרחות משותפת, אך גם נסוג במקומות שבהם יכול היה להרחיב את ההגנה. כוחו של המאמר הוא בסירוב לבחור בין שבח לביקורת בלבד; הוא מתאר בית משפט שמרחיב אפשרויות דמוקרטיות ובו בזמן מגלה את גבולותיהן. המאמר בוחן את בית המשפט לא כגיבור מושיע ולא כמוסד כושל בלבד. כוחו בכך שהוא מתאר תנודה: בג״ץ מסמן שפה אזרחית חשובה עבור המיעוט הערבי-פלסטיני, אך לעיתים משאיר את השפה הזו ללא תרגום מלא לסעד ולשינוי מוסדי. הקריאה הזו חשובה במיוחד משום שהיא מתייחסת לפסיקה כאל פעולה בתוך חברה שסועה: בית המשפט מנסה לשמור על סף דמוקרטי, אך גם מושפע מן האפשרויות הפוליטיות והחברתיות של התקופה.
לקריאת העמוד
תביעות נזיקין על הפרות זכויות אדם: המבט הישראלי
הפרק “Litigating Human Rights Violations Through Tort Law: Israeli Law Perspective” ממקם את דיני הנזיקין בתוך מערך רחב יותר של הגנות על זכויות אדם בישראל. המחברות מציינות כי עיקר הדיון הוא בדיני נזיקין, אך מכיוון שמקורות ההגנה בישראל מרובים ולעיתים משתלבים באופן מורכב, יש צורך להתייחס גם למשפט חוקתי ולמשפט פלילי כאשר הדבר רלוונטי. מן התצוגה המקדימה של Springer עולה תמונה כפולה. מצד אחד, המשפט הישראלי מספק “ארגז כלים” עשיר יחסית: עוולות נזיקיות, אחריות ציבורית, חוקי יסוד, דינים מיוחדים ואפשרויות תביעה שונות. מצד שני, הפסיקה עדיין מתקשה לבנות מסלול מאוזן להטלת אחריות מוחלטת על המדינה או על אורגניה בגין הפרות זכויות אדם, במיוחד במקרים שבהם לא קל להוכיח אשם, רשלנות או סטייה מהתנהגות סבירה. לכן הפרק אינו מתאר את הנזיקין כפתרון קסם, אלא ככלי חשוב אך מוגבל. התרומה שלו היא בהצגת המתח בין רצון לפצות נפגעי הפרות זכויות לבין חשש מהרחבת אחריות המדינה ללא גבולות ברורים. בתוך דיון השוואתי רחב יותר על פיצויים בגין הפרות זכויות, הפרק הישראלי מדגיש את השאלה כיצד הופכים זכויות חוקתיות ועקרונות ציבוריים לסעד אזרחי ממשי.
לקריאת העמוד
ביקורת מינהלית של בג״ץ בזמן האינתיפאדה השנייה
המאמר מנתח את ביקורתו המינהלית של בית המשפט העליון בישראל בתקופת האינתיפאדה השנייה. סיידמן מתמקד בשאלה כיצד בית משפט פועל כאשר עתירות נגד המדינה מוגשות בזמן עימות אלים, חשש ביטחוני גבוה ולחץ ציבורי כבד. במקום לתאר את בג״ץ באופן כללי כמגן זכויות או כמשתף פעולה עם המדינה, המאמר בוחן את המתח המוסדי: נכונות לדון בעתירות גם בזמן חירום, שימוש בכלים של משפט מינהלי, ריסון בהתערבות בענייני ביטחון, והאופן שבו עצם קיום הביקורת השיפוטית משפיע על התנהלות הרשויות. חשיבותו היא בהצגת שלטון החוק כפרקטיקה יומיומית של פיקוח, דיון והצדקה גם כאשר המדינה פועלת בתנאי אלימות. המאמר מראה שהשאלה אינה רק מה פסק בית המשפט בכל תיק, אלא כיצד נוכחותו של פורום ביקורת מחייבת את הרשות לתת טעמים ולהתנהל בתוך מסגרת משפטית. הקריאה באתר מדגישה את המאמר כניתוח של ביקורת בזמן שבו קל להצדיק את צמצומה. בתקופת האינתיפאדה השנייה, עצם ההתעקשות על פורום שיפוטי, על טעמים ועל בדיקה מינהלית הפכה לחלק מן המאבק לשמור על שלטון החוק תחת תנאי אלימות ופחד.
לקריאת העמוד
הסכסוך הישראלי-פלסטיני במבט של המשפט ההומניטרי הבין-לאומי
המאמר מציג את המשפט ההומניטרי הבין-לאומי כמסגרת לבחינת התנהלות הצדדים בסכסוך הישראלי-פלסטיני. הוא עוסק במעמד השטחים, בחובות כוח כובש, בהבחנה בין לוחמים לאזרחים ובהגבלות על פגיעה באוכלוסייה אזרחית. תרומתו לאתר היא בהעברת הדיון מן השאלה מי צודק פוליטית אל השאלה אילו כללים משפטיים אמורים להגביל כוח גם בתוך סכסוך ממושך וקשה. הניסוח צריך להישאר משפטי וזהיר: המאמר אינו מחליף דיון מדיני, אלא בוחן את גבולות השימוש בכוח לפי נורמות בין-לאומיות. בכך הוא קושר בין משפט בין-לאומי לבין אחריות ציבורית: גם כאשר אין הסכמה על פתרון מדיני, נותרת חובה לבחון כיצד מופעל כוח ומהם גבולותיו. הזהירות של המאמר חשובה: הוא אינו מבטיח שהמשפט ההומניטרי יפתור את הסכסוך, אלא מראה מדוע גם בתוך סכסוך פוליטי עמוק יש חובה להפעיל אמות מידה משפטיות. בכך הוא מחזיר את השאלה מן הזדהות לאומית אל גבולות הכוח. לכן החשיבות של המאמר היא בהצבת סף מוסרי-משפטי שאינו תלוי בהכרעה על אשמה היסטורית או על פתרון עתידי: גם בתוך סכסוך, קיימים כללים שנועדו להגן על אזרחים ולהגביל פגיעה.
לקריאת העמוד
גבולות ההתדיינות על זכויות קבוצתיות בישראל
המאמר מנתח את פוליטיקת השוויון של אזרחים פלסטינים-ערבים בישראל מתוך נקודת המבט של ליטיגציה לזכויות קבוצתיות. הוא מציג את בתי המשפט כזירה חשובה שבה ניתן לנסח תביעות להכרה, לשוויון ולהגנה מוסדית, אך מדגיש שהישגים משפטיים אינם מחליפים שינוי פוליטי רחב. המאמר מראה כיצד תביעות קבוצתיות נתקעות לעיתים בין שפת הזכויות הליברלית, המעדיפה יחידים, לבין מציאות של מיעוט לאומי המבקש הכרה קולקטיבית. לכן תרומתו היא בהבחנה בין שימוש אסטרטגי במשפט לבין ציפייה מוגזמת שהמשפט לבדו יתקן יחסי כוח מבניים. דרך המוקד של ליטיגציה לזכויות קבוצתיות של אזרחים פלסטינים-ערבים והגבול שבין הכרה משפטית לשינוי פוליטי, המאמר מעביר את הדיון מן העיקרון הכללי אל מנגנוני הפעולה: מי מנסח את הכללים, מי נהנה מהם, מי נדרש להצטדק, ואילו מוסדות מתווכים בין רעיון דמוקרטי לבין ניסיון חיים ממשי. החשיבות הדמוקרטית שלו היא במפת הדרכים שהוא נותן לקורא: זיהוי השחקנים, המתח המוסדי והמחיר של פתרונות חלקיים. כך נוצרת קריאה פרשנית זהירה הנשענת על הראיות הקיימות, ומדגישה גם את כוחו של הכלי הנבחן וגם את גבולותיו.
לקריאת העמוד
דפוסי אי-שוויון אתני בכלכלת ישראל
הפריט עוסק בספר The Arab Minority in Israel’s Economy: Patterns of Ethnic Inequality, שמנתח את מעמדם הכלכלי של האזרחים הערבים בישראל. הספר מבקש להראות כי המיעוט הערבי אינו נמצא מחוץ לכלכלה הישראלית, אלא בתוכה, אך בתוכה במעמד לא שוויוני. דרך נתונים של עשרות שנים, המחברים בוחנים כיצד השתתפות בשוק העבודה, סוגי תעסוקה, רמות הכנסה ומסלולי קידום משקפים היררכיה אתנית מתמשכת. חשיבות הספר היא בכך שהוא מחבר בין אזרחות לבין כלכלה: ההבטחה לשוויון פוליטי וחברתי אינה נבחנת רק בחוקים או בהצהרות, אלא ביכולת של אזרחים לגשת למשרות, להשכלה מתגמלת, למרחבי פיתוח ולמשאבים ציבוריים. דפוסי אי-השוויון המתוארים אינם נובעים מגורם יחיד. הם קשורים למבנה שוק העבודה, לפיתוח לא שוויוני של יישובים ערביים, לרשתות תעסוקה נפרדות, לחסמים מוסדיים וליחסי רוב-מיעוט במדינה יהודית ודמוקרטית. לכן הספר משמש בסיס להבנה רחבה יותר של הדמוקרטיה הישראלית: שוויון אזרחי פורמלי יכול להתקיים לצד אי-שוויון כלכלי עמוק. הפריט חשוב במיוחד משום שהוא ממקם את הדיון בערבים בישראל לא רק בזירת זהות וביטחון, אלא בזירת חלוקת ההזדמנויות היומיומית.
לקריאת העמוד
המיעוט הערבי בכלכלה הישראלית
הספר מציע ניתוח אמפירי של אי-שוויון אתני בכלכלה הישראלית. לוין-אפשטיין וסמיונוב מתייחסים לאזרחים הערבים בישראל לא כקבוצה חיצונית לכלכלה, אלא כחלק בלתי נפרד ממנה, אולם חלק שממוקם בעמדת נחיתות עקבית. באמצעות נתונים לאורך כשלושים שנה, הספר בוחן השתתפות בשוק העבודה, דפוסי תעסוקה, הכנסה, ניידות חברתית והשתלבות מוסדית. הממצא המרכזי הוא שאף שהמדינה הצהירה על שוויון זכויות אזרחי וחברתי, בפועל נוצרו ונשמרו פערים עמוקים בין יהודים לערבים. הפערים אינם מוסברים רק בהבדלים אישיים של השכלה או מיומנות, אלא קשורים למבנה הזדמנויות לא שוויוני: הפרדה מרחבית, השקעה ציבורית נמוכה יותר, רשתות תעסוקה מוגבלות, תלות במגזר היהודי וחסמים מוסדיים. הספר חשוב משום שהוא מתרגם שאלת מיעוט פוליטית לשאלה כלכלית מדידה. הוא מראה שאזרחות פורמלית אינה מבטיחה שוויון ממשי כאשר שוק העבודה, מדיניות הפיתוח והמבנה החברתי פועלים באופן שמקבע היררכיות אתניות. לכן הכלכלה הופכת לזירה מרכזית להבנת הדמוקרטיה הישראלית: לא רק מי רשאי להצביע, אלא מי מקבל גישה שווה למשאבים, הכנסה, תעסוקה וקידום.
לקריאת העמוד
בין אומה למדינה: אזוריות שסועה בקרב פלסטינים־ערבים בישראל
המאמר בוחן את סוגיית זכויות, שוויון ומעמדן של קבוצות מיעוט בישראל דרך עדשה של זכויות, שוויון ומיעוטים.
לקריאת העמוד
חינוך לסובלנות מול השסע היהודי־ערבי
המאמר בוחן את סוגיית חינוך לסובלנות מול השסע היהודי־ערבי דרך עדשה של זכויות, שוויון ומיעוטים.
לקריאת העמוד
ארגונים פלסטיניים בישראל: שוויון אזרחי או חברה אזרחית אתנית
המאמר מציג את הארגונים הפלסטיניים בישראל כזירה שבה אזרחות, לאומיות וחברה אזרחית נפגשות. מצד אחד, הארגונים פועלים למען שוויון, זכויות, שירותים וייצוג בתוך המסגרת הישראלית. מצד אחר, הם גם מחזקים תשתית קהילתית פלסטינית, מייצרים מוסדות חלופיים ומנסחים תביעות בשם קבוצה לאומית מובחנת. לכן השאלה אינה אם הם “אזרחיים” או “אתניים” בלבד, אלא כיצד הדרה מתמשכת מן המדינה דוחפת חברה אזרחית לשלב בין שני ההיגיונות. ההרחבה החשובה היא שהמאמר אינו מתייחס אל ארגונים פלסטיניים בישראל בין שוויון אזרחי לחברה אתנית כאל כותרת כללית, אלא מציב אותו בתוך חברה אזרחית פלסטינית בתוך מדינת ישראל. בסיס הדיון הוא ארגונים לא-ממשלתיים, שירותים, זכויות, ייצוג ובניית מוסדות קהילתיים, ולכן הטענה נבנית דרך מוסדות, פרקטיקות ומנגנונים ולא דרך הכרזה ערכית מופשטת. במרכזו עומד המתח בין תביעה אזרחית אוניברסלית מול התארגנות בשם מיעוט לאומי מובחן; המתח הזה מסביר מדוע התופעה הנחקרת אינה ניתנת לצמצום לשאלה של תמיכה או התנגדות, אלא דורשת קריאה של תנאי הפעולה עצמם. תרומתו היא בהצעת חברה אזרחית שמשלבת היגיון אזרחי ואתני תחת הדרה, ומתוך כך בהבהרת אופן שבו מיעוט לאומי בונה כוח ציבורי כאשר המדינה אינה מספקת שוויון מלא.
לקריאת העמוד
חלוקה והמיעוט הערבי-פלסטיני בישראל
המאמר עוסק במתח בין רעיון החלוקה ההיסטורי לבין מעמדו של המיעוט הערבי-פלסטיני בתוך מדינת ישראל. נקודת מוצא מרכזית היא פרסום מסמכי “החזון העתידי” של הערבים הפלסטינים בישראל ב-2006, שבהם אינטלקטואלים, מנהיגים ופעילים הציעו ניסוח מחודש של מעמד המיעוט ושל מבנה המדינה. לפי התקציר והקטעים הזמינים, המסמך דחה את הגדרת ישראל כמדינה יהודית בטענה שהגדרה זו מדירה את האזרחים הערבים ומונעת שוויון מלא. ססר קורא את העמדה הזאת מול ההיסטוריה של החלוקה: פתרון שתי מדינות נועד להפריד בין שתי תנועות לאומיות, אך בפועל הותיר בתוך ישראל מיעוט פלסטיני אזרחי שמאתגר את הניסיון ליישב בין מדינה יהודית לבין אזרחות שווה. המאמר מציב לכן שאלה פוליטית עמוקה: האם החלוקה יכולה לתת מענה לשאלת הסכסוך אם בתוך אחת המדינות ממשיכה להתקיים קהילה לאומית שמבקשת הכרה קולקטיבית. חשיבות המאמר היא בכך שהוא מחבר בין 1947, 1948 והדיונים בני זמננו על “יהודית ודמוקרטית”, ומראה שהמיעוט הפלסטיני בישראל אינו נספח לסכסוך אלא חלק מהבעיה ומהאפשרות להסדר.
לקריאת העמוד
הערבים בישראל
הספר The Arabs in Israel של סברי ג׳יריס הוא מן העבודות המוקדמות והמשפיעות שתיארו את מעמד האזרחים הערבים בישראל מנקודת מבט ביקורתית פלסטינית. הוא בוחן את השנים שלאחר 1948 ואת הדרך שבה המדינה עיצבה את חיי המיעוט הערבי באמצעות אזרחות פורמלית מצד אחד ומנגנוני שליטה, הפקעת קרקעות, ממשל צבאי, חקיקה ומדיניות ביטחונית מצד אחר. חשיבות הספר נובעת מהמתח שהוא מציב במרכז: הערבים בישראל הם אזרחים, אך אזרחותם התפתחה בתוך מדינה המגדירה את עצמה יהודית ונושאת זיכרון מלחמה, עקירה וסכסוך לאומי. לכן הספר אינו מתאר רק אפליה חברתית כללית, אלא מערכת שלמה של יחסי כוח בין רוב לאומי למיעוט ילידי. הוא עוסק בהשלכות של הממשל הצבאי על חופש תנועה, ארגון פוליטי וחיי יומיום; בשאלות קרקע והתיישבות; ובאופן שבו החוק יכול לשמש גם שפה של אזרחות וגם כלי של ניהול אוכלוסייה. יש לקרוא את הפריט כמקור היסטורי ופוליטי בעל עמדה ברורה, לא כסיכום ניטרלי של כל המחקר המאוחר יותר. תרומתו לאתר היא בהצבת שורשים היסטוריים לדיון על דמוקרטיה, אזרחות ומיעוטים בישראל: הפער בין שוויון פורמלי לבין מנגנוני שליטה מעשיים.
לקריאת העמוד
מרצה ערבי בקמפוס ציוני ושכפול הגמוניה לאומית
המאמר מתמקד במפגש בין מרצה ערבי לבין סטודנטים במוסד אקדמי שמדומיין כחלק מן המרחב הציוני. דרך דיבור, ציפיות, תגובות וסימון זהות, הוא מראה כיצד סטודנטים עשויים לשחזר היררכיות לאומיות גם במסגרת שאמורה להיות מקצועית ושוויונית. החשיבות היא בהעברת הדיון על דמוקרטיה ושוויון מן הזירה הפוליטית הרשמית אל חיי הקמפוס: מי נתפס כבעל סמכות, מי נדרש להצדיק נוכחות, ואיך מוסד ידע משקף יחסי כוח. במרכז המאמר עומד האופן שבו סטודנטים משחזרים הגמוניה לאומית מול סמכותו של מרצה ערבי. הבסיס המחקרי הוא ניתוח פרקטיקות יומיומיות בכיתה ובקמפוס, ומתוכו עולה כי שוויון באקדמיה אינו נמדד רק בהעסקה פורמלית אלא באמון, סמכות והכרה הניתנים למרצה מקבוצת מיעוט. לכן החשיבות הדמוקרטית של המאמר אינה כללית בלבד: מוסדות ידע משקפים יחסי כוח לאומיים גם כשהם מציגים עצמם כמקצועיים וניטרליים. תרומתו היא העברת הדיון על דמוקרטיה ושוויון אל המפגש הפדגוגי היומיומי, באופן שמאפשר לקורא להבין את המקרה לא כפרט מבודד אלא כחלק ממבנה רחב של אחריותיות, שוויון, הכרה וגבולות כוח המדינה.
לקריאת העמוד
אזרחי ישראל הערבים: המאבק המתמשך ב־1998
המאמר מתאר את מאבקם המתמשך של אזרחי ישראל הערבים לשילוב פוליטי, לצמצום אי-שוויון ולייצוג התואם את משקלם הדמוגרפי.
לקריאת העמוד
מבוא ל״דיאלקטיקה ישראלית״: חוק יסוד הלאום מ-2018
הטקסט הוא מבוא למדור מיוחד, לא מאמר מחקר אמפירי. מטרתו להציג את המסגרת של Israel Dialectics סביב חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי מ-2018. לפי הקטע הזמין, המדור כולל שני מסמכים ושמונה מאמרים, ונועד להרחיב את המונח ״דיאלקטיקה״ מעבר לדיון אמפירי רגיל. דיאלקטיקה כאן פירושה שיח אינטלקטואלי שבו סוגיה מסוימת נבחנת באופן ביקורתי מכמה נקודות מבט, לעיתים סותרות, על ידי כותבים בעלי מערכות ערכים שונות. הבחירה בחוק הלאום כפתיחה למדור משקפת את ההכרה שזהו אחד החוקים השנויים ביותר במחלוקת שעברו בכנסת בשנים האחרונות. היא גם מבטאת עמדה רחבה יותר: יחסי יהודים־ערבים בישראל נמצאים במרכז הפוליטיקה הישראלית וקשורים באופן פנימי להגדרתה של ישראל כדמוקרטיה. לכן הסיכום צריך להציג את הטקסט כשער לוויכוח רב־קולי על חוק הלאום, ולא כסיכום חד־צדדי של החוק עצמו.
לקריאת העמוד
מנהיגות לשוויון וצדק חברתי בבתי ספר ערביים ויהודיים
המחקר מתבסס על ראיונות עם חמישה מנהלים יהודים וחמישה מנהלים ערבים, ומראה כיצד מסלולי חיים, מדיניות חינוך ופערים מערכתיים מעצבים פרקטיקות של צדק חברתי בבתי ספר.
לקריאת העמוד
שרטוט מחדש של גבולות האזרחות בישראל
המאמר טוען כי לאחר האינתיפאדה השנייה התגבש בישראל קונצנזוס יהודי חדש ביחס לאזרחים הערבים, שאותו המחברים מכנים הגמוניה ציונית חדשה. הקונצנזוס הזה אינו מתבטא רק בעמדות ציבוריות, אלא גם בחקיקה, במדיניות ממשלתית ובשפה הפוליטית המשמשת לתיאור אזרחות ערבית. לפי המאמר, גבולות האזרחות אינם נתון יציב: הם מתעצבים מחדש כאשר הרוב מגדיר מחדש נאמנות, שייכות ולגיטימיות פוליטית. בכך המאמר מציג את האזרחות בישראל כזירה של מאבק על הכרה, זכויות וקולקטיביות. במרכז המאמר עומד התגבשות קונצנזוס יהודי-ישראלי חדש כלפי אזרחים ערבים אחרי האינתיפאדה השנייה. הבסיס המחקרי הוא ניתוח של חקיקה, מדיניות, דעת קהל ושיח ציבורי, ומתוכו עולה כי גבולות האזרחות משורטטים מחדש כאשר נאמנות ולגיטימיות פוליטית מוגדרות לפי ציפיות הרוב היהודי. לכן החשיבות הדמוקרטית של המאמר אינה כללית בלבד: השתתפות פורמלית יכולה להצטמצם כאשר השיח הציבורי מסמן אזרחות ערבית כחשודה. תרומתו היא הצגת אזרחות כמאבק מתמשך על הכרה ולא כסטטוס משפטי קבוע, באופן שמאפשר לקורא להבין את המקרה לא כפרט מבודד אלא כחלק ממבנה רחב של אחריותיות, שוויון, הכרה וגבולות כוח המדינה.
לקריאת העמוד
הדמוקרטיה הישראלית וזכויותיהם של אזרחיה הפלסטינים
המאמר טוען כי זכויות המיעוט הן אבן בוחן לדמוקרטיה, ולכן מעמדם של האזרחים הפלסטינים בישראל אינו סוגיה שולית אלא מבחן מרכזי לאופי המשטר. לפי התקציר הדו־לשוני של המאמר, כהן־אלמגור מצביע על פער בולט בין לשון השוויון שבה משתמשים מנהיגים ישראלים לבין הימנעות עקבית ממדיניות שוויונית כוללת. הביקורת אינה מוצגת כעמדה חיצונית בלבד: המאמר מדגיש כי גם ידידי ישראל מותחים ביקורת על היחס לאזרחיה הערבים, וכי הביקורת מוצדקת נוכח אפליה בתחומי חיים רבים. המסקנה הנורמטיבית היא שעל ישראל לחתור לאזרחות שווה לכל אזרחיה, בהתאם לעקרונות מגילת העצמאות. הערך באתר צריך להציג את המאמר כניתוח של אזרחות, שוויון ומיעוט לאומי בתוך מדינה המגדירה עצמה יהודית ודמוקרטית, ולא כסיכום כללי על זכויות אדם. המאמר גם מחדד את ההבדל בין אזרחות פורמלית לבין שייכות אזרחית ממשית. אזרחים פלסטינים יכולים להצביע ולהשתתף במוסדות המדינה, אך אם מדיניות ציבורית, חלוקת משאבים והכרה קולקטיבית אינם שוויוניים, הדמוקרטיה נשארת חלקית. לכן התיקון שהמאמר דורש אינו רק שינוי שפה או יחסי ציבור, אלא מדיניות ממשית של שוויון אזרחי, הכרה ופיתוח.
לקריאת העמוד
ישראל כדמוקרטיה אתנית וזכויות האזרחים הפלסטינים
המאמר טוען שהאזרחים הפלסטינים בישראל נהנים מזכויות אזרחיות ופוליטיות פורמליות, אך אינם זוכים לשוויון מלא במרחבים כגון קרקע, דיור, תקציבים מוניציפליים, תעסוקה, חינוך ופיתוח עירוני. הדמוקרטיה, לפי המאמר, מחייבת גם שלטון רוב וגם הגנה ממשית על זכויות מיעוט; כאשר שיקולי ביטחון וזהות לאומית דוחקים זכויות אזרחיות וחברתיות, ישראל מתפקדת כדמוקרטיה אתנית יותר מאשר כדמוקרטיה ליברלית. כהן־אלמגור מנתח את מעמד האזרחים הפלסטינים בישראל דרך מושג הדמוקרטיה האתנית. הוא מבחין בין אזרחות פורמלית לבין אזרחות מלאה, ומדגיש שהטענה שלו אינה זהה לטענת אפרטהייד בתוך הקו הירוק אלא לביקורת על העדפה מבנית של האינטרס היהודי. כהן־אלמגור מתאר אזרחות פלסטינית בישראל כפורמלית אך לא מלאה, בתוך משטר שמעדיף מבנית את הרוב היהודי. החשיבות של הערך באתר היא בהצגת המנגנון הספציפי של המאמר, ולא בהחלפתו בסיסמה כללית על דמוקרטיה, מוסדות או זכויות. לכן הקריאה הנכונה במאמר היא קריאה ממוקדת: לזהות את השאלה המחקרית, את הזירה המוסדית או החברתית שבה היא נבחנת, ואת האופן שבו הממצאים או הטיעון משנים את ההבנה של כוח, שוויון, משילות או צמיחה. הרחבה זו נשארת בתוך גבולות המידע שכבר תועד בערך ואינה מוסיפה עובדות חיצוניות.
לקריאת העמוד
איך מקום ופוליטיקה מעצבים חינוך לזכויות אדם?
המאמר טוען שחינוך לזכויות אדם אינו תוכן אוניברסלי שמועבר באותו אופן בכל מקום. בישראל משמעותו משתנה לפי הקשר גאוגרפי ופוליטי: מרכז ופריפריה, יהודים ופלסטינים, אזרחות וכיבוש, מרחב בית הספר והיחס בין ידע לבין מחלוקת ציבורית. לכן הוראת זכויות אדם דורשת רגישות למיקום וליחסי כוח, ולא רק הצגת עקרונות מופשטים. המאמר בוחן חינוך לזכויות אדם בישראל מתוך הנחה שמקום משנה משמעות. היא כוללת גבולות, היררכיות, קרבה לאלימות פוליטית ומיקום מוסדי בתוך מערכת חינוך שמושפעת מזהות ולאומיות. התרומה של המקור היא בהעברת הדיון מן הכותרת הכללית אל מנגנונים קונקרטיים: מי מגדיר את הבעיה, אילו מוסדות מקבלים סמכות, כיצד קבוצות שונות מושפעות מן ההכרעה, ומה נחשף על היחסים בין כוח, זכויות ולגיטימציה. לכן הקריאה בו חשובה לא רק להבנת המקרה הנדון, אלא גם להבנת הדרך שבה דמוקרטיה פועלת בפועל דרך חקיקה, פסיקה, חינוך, מדיניות ציבורית או פעולה אזרחית. לכן המאמר מציע שחינוך לזכויות אדם בישראל חייב להיות פדגוגיה של הקשר: הוא צריך ללמד עקרונות אוניברסליים דווקא דרך המקומות שבהם הם שנויים במחלוקת.
לקריאת העמוד
ביטחון ודמוקרטיה מתגוננת בישראל
Security and Defensive Democracy in Israel מציע קריאה ביקורתית של שיח הביטחון בישראל. נקודת המוצא, כפי שמסביר גם הסקירה האקדמית של הספר, היא שבדמוקרטיות רבות לאחר 11 בספטמבר נחקקו חוקים שמגבילים חירויות בשם הגנה מפני טרור. ההיגיון המוכר הוא שיש לאזן בין חירות לבין ביטחון. ויינבלום מערערת על ההנחה הזאת: עצם השפה של איזון מציגה זכויות דמוקרטיות כאיום על ביטחון, ומאפשרת להפוך מגבלות זמניות לחלק קבוע מן המשטר. ישראל היא מקרה חריף במיוחד משום שהיא חיה מאז הקמתה תחת איומים ממשיים ומדומיינים, ומצב החירום שלה אינו חריג קצר אלא מציאות ממושכת. הספר בוחן כיצד שיח של איום ואי-ביטחון אינו רק מצדיק צעדי הגנה, אלא משנה את ההגדרה של דמוקרטיה: דמוקרטיה מתגוננת אינה רק דמוקרטיה שמגנה על עצמה, אלא דמוקרטיה שבה ההגבלה על חירות נעשית מאפיין פנימי של הסדר הפוליטי. לכן הספר חשוב להבנת הקשר בין ביטחון, חירום, זכויות ושפה פוליטית בישראל.
לקריאת העמוד
חוקתיות מדירה: ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית
הפריט הוא ביקורת על ספרו של מאזן מסרי, The Dynamics of Exclusionary Constitutionalism, ולכן הסיכום צריך לקרוא אותו דרך טענת הספר ולא כמאמר אמפירי עצמאי. במרכז עומדת הטענה שישראל אינה סובלת רק ממתח מקרי בין רכיב יהודי לרכיב דמוקרטי, אלא מפעילה צורה של חוקתיות מדירה: מערכת של חוקים, מוסדות ופרשנויות שמארגנת את הריבונות סביב עדיפות יהודית, ובו בזמן משתמשת בשפה חוקתית כדי להציג את הסדר כלגיטימי. הספר בוחן את המושג ״יהודית ודמוקרטית״ לא כפשרה ניטרלית אלא כמנגנון שמאפשר הכלה חלקית של אזרחים פלסטינים לצד גבולות ברורים של שוויון. הביקורת מדגישה את חשיבות התרומה: במקום לשאול האם ישראל עומדת במודל ליברלי רגיל, מסרי מציע לחשוב על החוקתיות עצמה כאתר של הדרה. בכך הדיון עובר מן השאלה האם קיימות זכויות אל השאלה איך הזכויות, חוקי היסוד, הפסיקה ומבנה המדינה מייצרים היררכיה לאומית. הפריט רלוונטי במיוחד לאתר משום שהוא מחדד את הקשר בין שפה חוקתית לבין יחסי רוב-מיעוט: חוקה יכולה להגן, אך היא יכולה גם לייצב סדר פוליטי לא שוויוני.
לקריאת העמוד
כיסויי ראש, מדים ואזרחות כמסכה
המאמר מציע לחשוב על אזרחות לא רק כמעמד משפטי אלא גם כביצוע ציבורי. בצרפת, הצעיף המוסלמי מוצג כאתגר לרפובליקניות חילונית; בישראל, המדים הצבאיים והיחס לשירות צבאי משמשים מדד מרכזי לשייכות ונאמנות. דרך ההשוואה, המאמר מראה כיצד המדינה דורשת מאזרחים מסוימים להופיע בצורה “נכונה” כדי להיחשב שייכים. המסכה האזרחית יכולה להגן, אך גם לחשוף את מי שאינו מתאים לדימוי הלאומי הדומיננטי. ההרחבה החשובה היא שהמאמר אינו מתייחס אל אזרחות כמסכה בצרפת ובישראל כאל כותרת כללית, אלא מציב אותו בתוך צעיפים מוסלמיים בצרפת ומדי צבא בישראל. בסיס הדיון הוא לבוש, גוף, סמלים ציבוריים ונאמנות אזרחית, ולכן הטענה נבנית דרך מוסדות, פרקטיקות ומנגנונים ולא דרך הכרזה ערכית מופשטת. במרכזו עומד המתח בין אזרחות משפטית פורמלית מול הדרישה להופיע בצורה “נכונה”; המתח הזה מסביר מדוע התופעה הנחקרת אינה ניתנת לצמצום לשאלה של תמיכה או התנגדות, אלא דורשת קריאה של תנאי הפעולה עצמם. תרומתו היא בהצעת אזרחות כמסכה שמכסה ומסמנת שייכות, ומתוך כך בהבהרת מי נדרש להוכיח נאמנות דרך הגוף והלבוש שלו.
לקריאת העמוד
איך פרחי הוראה מבינים את תפקיד המחנך?
המאמר מציב את המחנך כדמות שאינה רק מעבירה ידע, אלא גם מתווכת שונות, מטפחת דיאלוג ומסייעת לתלמידים להתמודד עם מחלוקת וזהות מגוונת. דרך תפיסות הסטודנטים במכללה להכשרת מורים, הוא מראה שחינוך לדמוקרטיה תלוי בהבנה מקצועית של המורה כמנחה ערכי, חברתי ופדגוגי בתוך כיתה מרובת זהויות. המאמר בוחן תפיסות של סטודנטים להוראה לגבי תפקיד המחנך בחברה דמוקרטית ורב-תרבותית. ההקשר הישראלי מוסיף מורכבות: כיתות ובתי ספר פועלים בתוך חברה שבה זהות לאומית, דתית, עדתית ותרבותית משפיעה על יחסים יומיומיים. התרומה של המקור היא בהעברת הדיון מן הכותרת הכללית אל מנגנונים קונקרטיים: מי מגדיר את הבעיה, אילו מוסדות מקבלים סמכות, כיצד קבוצות שונות מושפעות מן ההכרעה, ומה נחשף על היחסים בין כוח, זכויות ולגיטימציה. לכן הקריאה בו חשובה לא רק להבנת המקרה הנדון, אלא גם להבנת הדרך שבה דמוקרטיה פועלת בפועל דרך חקיקה, פסיקה, חינוך, מדיניות ציבורית או פעולה אזרחית. לכן תרומתו אינה רק בהצגת עמדות סטודנטים, אלא בהבנת הכשרת מורים כמקום שבו מתגבשת תפיסה מעשית של אזרחות, דיאלוג, הכלה וגבולות הפלורליזם בכיתה.
לקריאת העמוד
שיטור קהילתי ועמדות שוטרים כלפי המיעוט הערבי
המאמר מנתח כיצד שוטרים בישראל תופסים שיטור קהילתי, ובפרט כיצד עמדות כלפי אזרחים ערבים קשורות לתמיכה או התנגדות למודל זה. שיטור קהילתי נשען על שיתוף פעולה, קרבה ואמון בין המשטרה לקהילה; לכן דעות קדומות, ריחוק חברתי או תפיסה ביטחונית של המיעוט עלולים לפגוע ביישומו. התרומה היא בחיבור בין רפורמה משטרתית לבין מבנה יחסי רוב־מיעוט בישראל. אם השוטר אינו רואה בקהילה שותפה אזרחית, קשה להפוך מודל שיטור משתף לפרקטיקה ממשית. ההרחבה החשובה היא שהמאמר אינו מתייחס אל שיטור קהילתי ועמדות כלפי המיעוט הערבי כאל כותרת כללית, אלא מציב אותו בתוך שוטרים בישראל והיחס לאזרחים ערבים. בסיס הדיון הוא קבלת אסטרטגיית שיטור קהילתי, אמון, קרבה ודעות כלפי מיעוט, ולכן הטענה נבנית דרך מוסדות, פרקטיקות ומנגנונים ולא דרך הכרזה ערכית מופשטת. במרכזו עומד המתח בין מודל שיתופי של שיטור מול תפיסות ביטחוניות או מרחק חברתי; המתח הזה מסביר מדוע התופעה הנחקרת אינה ניתנת לצמצום לשאלה של תמיכה או התנגדות, אלא דורשת קריאה של תנאי הפעולה עצמם. תרומתו היא בהצעת שיטור קהילתי כמבחן של אזרחות משותפת, ומתוך כך בהבהרת היכולת להפוך רפורמה משטרתית לפרקטיקה כאשר הקהילה אינה נתפסת כשותפה.
לקריאת העמוד
דיני שפה בישראל
המאמר מנתח כיצד המחוקק ובתי המשפט מאזנים בין עברית כסמל לאומי לבין זכויות שפה של דוברי ערבית וקבוצות נוספות.
לקריאת העמוד
שפה ואזרחות בישראל: עברית כשער סמוי להשתתפות
המאמר של אלנה שהםי וצחי קנזה מציע קריאה ביקורתית של הקשר בין שפה לאזרחות בישראל. מבחינה פורמלית, ישראל אינה מפעילה “משטר מבחני שפה” לקבלת אזרחות. חוק השבות מעניק ליהודים זכות לאזרחות ללא תנאי מוקדם, ערבים שחיו בפלסטין ב-1948 וצאצאיהם זכאים לאזרחות, וקבוצות אחרות יכולות לקבל אזרחות רק במקרים נדירים, שבהם נדרשת “ידיעה כלשהי בעברית” אך ללא מבחן רשמי. דווקא משום שאין מבחן פורמלי, המאמר מתמקד בכוח הסמוי של העברית. עברית וערבית הן שפות רשמיות בהקשר ההיסטורי שנדון במאמר, אך לעברית מעמד מועדף משום שהיא מסמלת את הזהות הלאומית הקולקטיבית של ישראל כמדינה יהודית. יהודים עולים אינם מחויבים רשמית לדעת עברית, אך מופעל עליהם לחץ אידיאולוגי חזק לרכוש אותה ולהשתמש בה בכל תחומי החיים. אצל ערבים, הערבית משמשת בקהילה, בבית ובבתי ספר, אך אינה פותחת את אותן דלתות באקדמיה ובמרחב הציבורי הרחב. באמצעות מושג “אזרחות חלולה”, המאמר מראה ששפה יכולה לרוקן אזרחות מתוכן מלא גם כאשר הזכויות הפורמליות קיימות.
לקריאת העמוד
הפוליטיקה של זכויות במשפט החוקתי הישראלי
המאמר מציב סימן שאלה על תפיסה תמימה של זכויות חוקתיות. גרוס בוחן את המשפט החוקתי הישראלי לאחר חוקי היסוד של 1992 ומראה שהמעבר לשפת זכויות אינו מבטל פוליטיקה, אלא מארגן אותה מחדש. השאלה המרכזית היא אילו זכויות מקבלות מעמד חזק, מי נהנה מהן בפועל, ואילו תביעות חברתיות, כלכליות וקולקטיביות מתקשות להיכנס למרכז המשפט החוקתי. בתוך המהפכה החוקתית, זכויות כמו קניין, חופש עיסוק וכבוד האדם קיבלו משקל רב, אך הזכויות החברתיות והקולקטיביות נותרו לא פעם פחות מפותחות. המאמר מדגיש שהמשפט אינו רק מגן מפני כוח פוליטי; הוא גם מייצר היררכיות בין סוגי פגיעות וסוגי תובעים. כאשר בית המשפט מפרש זכויות, הוא בוחר בין חזונות שונים של אזרחות, שוויון וחירות. לכן ״פוליטיקה של זכויות״ פירושה שהשפה המשפטית יכולה להיראות אוניברסלית, אך תוצאותיה מחולקות באופן לא שווה. התרומה המרכזית היא ביקורת על הדרך שבה חוקתיות ליברלית עשויה לחזק קבוצות מסוימות ולהותיר אחרות מחוץ להגנה מלאה, במיוחד בתחומי רווחה, עבודה, מיעוטים וזכויות קולקטיביות.
לקריאת העמוד
פופוליזם דתי וזיכרון יהודי בישראל
המאמר טוען שבישראל הדת ממלאת תפקיד כפול בפופוליזם: היא מגדירה את תוכן הקהילה הפוליטית היהודית, אך גם מסמנת אויבים כגון לא־יהודים, מבקשי מקלט ואליטות חילוניות שמוצגות כלא נאמנות. ההשוואה בין ש"ס לליכוד מציגה פופוליזם מכליל מול פופוליזם מדיר.
לקריאת העמוד
מורות ומורים בישראל מול חינוך לאזרחות גלובלית בחברה מפוצלת
המאמר משווה בין תפיסות של מורים יהודים חילונים, יהודים דתיים וערבים פלסטינים לגבי חינוך לאזרחות גלובלית בישראל.
לקריאת העמוד
איך עובדים סוציאליים ראו עוני בזמן הקורונה?
המאמר מבוסס על נקודת מבטם של אנשי ונשות עבודה סוציאלית העובדים עם החברה הערבית־פלסטינית בישראל. הוא מתאר כיצד עוני לא הופיע עם הקורונה, אלא קדם לה ונבע מאי־שוויון מבני בתחומי תעסוקה, תשתיות, נגישות לשירותים ומעמד אזרחי. המגפה החריפה את הפגיעות: סגרים, אובדן הכנסה, למידה מרחוק ושירותים ציבוריים מוגבלים העמיקו את המצוקה והציבו עובדים סוציאליים מול צרכים דחופים יותר ויכולת סיוע מוגבלת. ההרחבה החשובה היא שהמאמר אינו מתייחס אל עוני בחברה הערבית-פלסטינית בישראל בזמן קורונה כאל כותרת כללית, אלא מציב אותו בתוך עובדים סוציאליים לפני המגפה ובמהלכה. בסיס הדיון הוא עדויות עבודה סוציאלית, תעסוקה, תשתיות, שירותים ולמידה מרחוק, ולכן הטענה נבנית דרך מוסדות, פרקטיקות ומנגנונים ולא דרך הכרזה ערכית מופשטת. במרכזו עומד המתח בין משבר בריאותי חדש שמחריף אי-שוויון מבני ותיק; המתח הזה מסביר מדוע התופעה הנחקרת אינה ניתנת לצמצום לשאלה של תמיכה או התנגדות, אלא דורשת קריאה של תנאי הפעולה עצמם. תרומתו היא בהצעת עוני כמפגש בין מבנה אזרחי, שירותי רווחה ופגיעות בזמן חירום, ומתוך כך בהבהרת יכולת הרווחה לתת מענה כאשר הצרכים מתרחבים והמשאבים מוגבלים.
לקריאת העמוד
פעולות אזרחות והתנגדות במשטר המקלט הישראלי
המאמר בוחן כיצד פליטים אריתריאים וארגוני חברה אזרחית מערערים על הדרה ממשטר המקלט, ומראה את גבולות פעולות האזרחות כמסגרת התנגדות רחבה.
לקריאת העמוד
דמוקרטיה בפנים: חינוך לשייכות ואתגריו בישראל
המאמר בוחן חינוך לשייכות בישראל דרך שני פרויקטים המייצגים מקורות סמכות שונים. תוכנית “100 מושגים במורשת, ציונות ודמוקרטיה” מבקשת לעגן תלמידים בתוך שפה ממלכתית של ציונות, מורשת ודמוקרטיה; פרויקט “זהות ושייכות” של חברה אזרחית ערבית מבקש להשיב מקום לזהות, להיסטוריה ולהכרה של תלמידים ערבים. ההשוואה אינה רק בין תכנים, אלא בין תפיסות של מי זכאי להרגיש שייך ובאילו תנאים. המאמר משתמש ברעיונות של הכרה וידע נגדי כדי להראות שחינוך יכול לייצר תחושת בית, אך גם לקבוע גבולות של זהות לגיטימית. בישראל, שבה שייכות אזרחית קשורה ללאומיות, שפה וזיכרון, השאלה החינוכית הופכת לשאלה דמוקרטית מרכזית: האם בית הספר מאפשר ריבוי סיפורים, או מחייב תלמידים להתאים עצמם לסיפור אחד. המאמר חשוב משום שהוא מראה שחינוך לשייכות אינו תמיד כוח מאחד ותמים. אותה מילה - שייכות - יכולה לשרת פרויקט ממלכתי שמבקש לייצר זהות משותפת סביב ציונות ומורשת, או פרויקט נגדי שמבקש הכרה בזיכרון ובזהות של מיעוט. לכן השאלה החינוכית היא גם שאלה על גבולות הדמיון האזרחי.
לקריאת העמוד
מחקר פעולה משתף של סטודנטים ערבים ויהודים באוניברסיטת חיפה
הפרק מתאר פרויקט מחקר פעולה משתף באוניברסיטת חיפה, מוסד שבו סטודנטים יהודים וערבים נפגשים בתוך מציאות חברתית ופוליטית לא שוויונית. המשתתפים אינם רק נחקרים אלא שותפים בהגדרת השאלות, בפרשנות ובהבנת המפגש הבין-קבוצתי. כך המחקר הופך גם לתהליך חינוכי ופוליטי: הוא חושף מתחים, גבולות של שותפות, הבדלי כוח ואפשרויות של הכרה הדדית. החשיבות שלו היא בהצגת האוניברסיטה כמרחב אזרחי שבו אפשר לעבוד עם פערים, לא להעמיד פנים שהם נעלמים. בכך הוא מציע קריאה מפוכחת של מפגש יהודי-ערבי: לא חגיגה של הרמוניה, אלא ניסיון ללמוד כיצד שיחה משותפת יכולה להתקיים בלי למחוק אי-שוויון. הפרק חשוב משום שהוא מתייחס למפגש יהודי-ערבי כאל עבודה פוליטית ולא כאל סיסמת דו-קיום. מחקר הפעולה המשתף מאפשר למשתתפים לראות כיצד ידע, זהות ואי-שוויון נוצרים יחד בתוך הקמפוס, וכיצד אפשר לדבר עליהם בלי להעלים את המתח. לכן הפרק אינו מציע הרמוניה מוכנה, אלא מתודולוגיה של מפגש: דרך השותפות המחקרית אפשר ללמוד כיצד צעירים משתי קבוצות קוראים את אותו מרחב אוניברסיטאי באופן שונה.
לקריאת העמוד
דה־ערביזציה של הבדואים: מחקר על כישלון בלתי נמנע
המאמר מנתח סקר בקרב 529 תלמידי תיכון בדואים בנגב ומוצא זהות ערבית-פלסטינית בולטת לצד אי-ודאות ביחס להשתייכות אזרחית ישראלית. הוא טוען שהניסיון לדה-ערביזציה נכשל משום שמבנה הזהות הלאומית בישראל אינו מעניק מקום שווה לתרבות ולשאיפות הקולקטיביות של אזרחיה הערבים.
לקריאת העמוד
ועדת אור ואזרחות פלסטינית בישראל
המאמר קורא את ועדת אור כתגובה מוסדית למשבר האזרחות שנחשף באוקטובר 2000. מצד אחד, הוועדה הכירה באפליה ובצורך בשוויון כלפי האזרחים הערבים; מצד אחר, לפי המאמר, היא ביקשה לשמר את מבנה הדמוקרטיה האתנית באמצעות הפרדה מחודשת בין הפלסטינים אזרחי ישראל לבין הפלסטינים בשטחים. כך השוויון האזרחי מוצג כמותנה בתוך גבולות לאומיים קשיחים. המאמר חשוב משום שהוא מראה כיצד מנגנון חקירה ממלכתי יכול גם להכיר בעוול וגם לשמר את המסגרת הפוליטית שמגבילה את תיקונו. במרכז המאמר עומד התגובה הממלכתית לאוקטובר 2000 והניסיון לשקם את מודל הדמוקרטיה האתנית. הבסיס המחקרי הוא קריאה ביקורתית בדוח ועדת אור ובגבולות האזרחות שהציב, ומתוכו עולה כי הוועדה הכירה באפליה אך גם חיזקה הבחנה בין פלסטינים אזרחי ישראל לבין פלסטינים שאינם אזרחים. לכן החשיבות הדמוקרטית של המאמר אינה כללית בלבד: מנגנון חקירה יכול להכיר בעוול ובו בזמן לשמר את המסגרת שמגבילה תיקון עמוק. תרומתו היא הבנת ועדת אור כפעולה של שיקום גבולות אזרחות ולא רק בירור עובדות, באופן שמאפשר לקורא להבין את המקרה לא כפרט מבודד אלא כחלק ממבנה רחב של אחריותיות, שוויון, הכרה וגבולות כוח המדינה.
לקריאת העמוד
תפיסות דמוקרטיה בקרב מורי חינוך אסלאמי
המחקר מתמקד בקבוצה חינוכית חשובה אך פחות נחקרת: מורי חינוך אסלאמי בבתי ספר ערביים בישראל. הוא בוחן כיצד הם מבינים דמוקרטיה בתוך הקשר מורכב של אזרחות ישראלית, זהות פלסטינית־ערבית, דת ומערכת חינוך ממלכתית. המאמר אינו מניח סתירה פשוטה בין דת לדמוקרטיה, אלא בודק אילו מובנים של דמוקרטיה מקבלים הדגשה, אילו מעוררים מתח, וכיצד מורים מתווכים אותם לתלמידים. כך הדמוקרטיה מוצגת לא כמושג מופשט בלבד, אלא כשפה חינוכית הנבנית בתוך כיתה, קהילה ומערכת פוליטית טעונה. ההרחבה החשובה היא שהמאמר אינו מתייחס אל תפיסות דמוקרטיה בקרב מורי חינוך אסלאמי כאל כותרת כללית, אלא מציב אותו בתוך בתי ספר תיכוניים ערביים בישראל. בסיס הדיון הוא מורי חינוך אסלאמי, דת, זהות קהילתית, זכויות ופלורליזם, ולכן הטענה נבנית דרך מוסדות, פרקטיקות ומנגנונים ולא דרך הכרזה ערכית מופשטת. במרכזו עומד המתח בין הוראת דת בתוך אזרחות מיעוט ומערכת חינוך ישראלית; המתח הזה מסביר מדוע התופעה הנחקרת אינה ניתנת לצמצום לשאלה של תמיכה או התנגדות, אלא דורשת קריאה של תנאי הפעולה עצמם. תרומתו היא בהצעת דמוקרטיה כשפה חינוכית המתורגמת דרך זהות דתית ולאומית, ומתוך כך בהבהרת האופן שבו מורים מתווכים לתלמידים שוויון, השתתפות וגבולות קהילה.
לקריאת העמוד
אזרחי ישראל הערבים: המאבק המתמשך
המאמר בוחן את אזרחי ישראל הערבים דרך מאבקם המתמשך לשוויון, פיתוח והכרה פוליטית. הוא מתעניין לא רק בפערים חברתיים־כלכליים, אלא גם ביכולתה של הקהילה להתארגן, לייצג את עצמה ולהשפיע על המדיניות הישראלית. מן הטקסט עולה תמונה של אזרחות חלקית: השתתפות פורמלית קיימת, אך מלווה בהדרה, פערי משאבים, חשדנות פוליטית ומגבלות על כוח קולקטיבי. חשיבות המאמר היא בכך שהוא ממקם את המאבק הערבי בישראל בתוך דינמיקה ארוכת טווח ולא כאירוע נקודתי. הוא מאפשר להבין מדוע שאלות של פיתוח יישובים, חינוך, תעסוקה וייצוג אינן נפרדות מן השאלה הלאומית. עבור האתר, תרומתו היא בהצגת אזרחות כמערכת של מאבק מתמשך על תנאים, קול והשפעה. המאבק המתמשך מתואר לכן כמאבק על תנאי חיים ועל מעמד פוליטי גם יחד, שבו פיתוח, ייצוג והכרה תלויים זה בזה. המאבק המתמשך מתואר לכן כמאבק על תנאי חיים ועל מעמד פוליטי גם יחד, שבו פיתוח, ייצוג והכרה תלויים זה בזה. הערך של המאמר הוא בראייה ארוכת טווח: הוא מאפשר להבין מדוע כל הישג נקודתי נשאר שברירי כל עוד מבנה הכוח הרחב ממשיך להגביל השפעה קולקטיבית של המיעוט הערבי.
לקריאת העמוד
אוקטובר 2000 כנקודת מפנה ביחסי יהודים וערבים בישראל
המאמר נכתב בעקבות אירועי אוקטובר 2000, שבהם נהרגו אזרחים ערבים במהלך מחאות בתוך ישראל. הוא מציג את האירועים לא כחריגה נקודתית בלבד, אלא כחשיפה של יחסי עומק בין רוב יהודי, מדינה ואזרחים פלסטינים. דרך הדיון במחאה, באלימות המדינה ובתחושת השייכות של האזרחים הערבים, המאמר טוען שאוקטובר 2000 סימן נקודת מפנה ביחסי יהודים-ערבים בישראל. הוא מדגיש שהשאלה אינה רק ביטחונית או סדר ציבורי, אלא שאלת אזרחות, הכרה ושוויון פוליטי. במרכז המאמר עומד הפיכת מחאה אזרחית של פלסטינים אזרחי ישראל לרגע משברי של מדינה, אלימות ושייכות. הבסיס המחקרי הוא קריאה פוליטית באירועי אוקטובר 2000 ובמשמעותם, ומתוכו עולה כי האירועים חשפו יחסי עומק בין רוב יהודי, מוסדות המדינה והאזרחות הפלסטינית בישראל. לכן החשיבות הדמוקרטית של המאמר אינה כללית בלבד: אלימות מדינתית כלפי אזרחים מפנה את הדיון מסדר ציבורי לשוויון והכרה. תרומתו היא סימון אוקטובר 2000 כנקודת מפנה במחשבה על אזרחות פלסטינית בישראל, באופן שמאפשר לקורא להבין את המקרה לא כפרט מבודד אלא כחלק ממבנה רחב של אחריותיות, שוויון, הכרה וגבולות כוח המדינה.
לקריאת העמוד
ישראל ואזרחיה הערבים: מדינה אתנית ומיעוט אתנו־לאומי
המאמר מציע ניתוח יסודי של יחסי ישראל ואזרחיה הערבים דרך המושג מדינה אתנית. רוחאנא מתאר מציאות חברתית דו־לאומית בתוך מבנה חוקתי ופוליטי שמעניק עדיפות לקבוצה יהודית. מכאן נוצר מתח שאי אפשר לפתור רק באמצעות תקציבים, פיתוח או שילוב כלכלי. אזרחים ערבים זקוקים לשוויון, אבל גם להכרה בזהותם הפלסטינית, להשתתפות אמיתית בקבלת החלטות ולמסגרת שמכירה בכך שהם אינם רק מיעוט תרבותי אלא קהילה לאומית. המאמר מגדיר את ישראל כדמוקרטיה מוגבלת בהקשר זה: קיימים זכויות ומוסדות דמוקרטיים, אך מבנה המדינה מציב גבולות עמוקים לשוויון. תרומתו היא בהסבר מדוע שאלת האזרחות הערבית אינה בעיה של פערים בלבד, אלא של התאמה בין מדינה אתנית לבין חברה שיש בה שני קולקטיבים לאומיים. המסגרת הזו מסבירה מדוע פתרונות ניהוליים או כלכליים אינם מספיקים כאשר שאלת היסוד היא מי שותף בהגדרת המדינה ובחלוקת הכוח הפוליטי. המסגרת הזו מסבירה מדוע פתרונות ניהוליים או כלכליים אינם מספיקים כאשר שאלת היסוד היא מי שותף בהגדרת המדינה ובחלוקת הכוח הפוליטי. המאמר חשוב משום שהוא מעביר את הדיון מן המונח הכללי “שילוב” אל שאלות עמוקות יותר של הכרה קולקטיבית, ריבונות אזרחית וגבולות המדינה האתנית.
לקריאת העמוד
המדינה האתנית ומצוקת המיעוט בישראל
המאמר מציב את ישראל כמקרה של מדינה אתנית שבה מתקיימים מוסדות דמוקרטיים לצד היררכיה לאומית ברורה. הוא מתמקד במיעוט הערבי-פלסטיני ובמצוקה הנובעת מהפער בין אזרחות פורמלית לבין מעמד קולקטיבי מוגבל. לפי המאמר, המיעוט יכול להשתתף בחלק מהחיים הפוליטיים, אך המדינה מגדירה את עצמה ואת משאביה סביב קבוצת רוב יהודית. לכן הבעיה אינה רק אפליה נקודתית, אלא מבנה שבו שוויון אזרחי מתנגש עם עדיפות אתנית-לאומית. תרומתו היא בהצגת יחסי רוב-מיעוט בישראל כשאלה מוסדית עמוקה של דמוקרטיה, לא רק כיחסי קהילה או מדיניות מגזרית. במרכז המאמר עומד הפער בין אזרחות פורמלית של המיעוט הערבי-פלסטיני לבין עדיפות לאומית לקבוצת הרוב. הבסיס המחקרי הוא ניתוח מבני של ישראל כמדינה אתנית או דמוקרטיה אתנית, ומתוכו עולה כי אי-השוויון אינו רק מדיניות נקודתית אלא תוצר של מבנה מדינתי שמארגן משאבים וסמלים סביב הרוב היהודי. לכן החשיבות הדמוקרטית של המאמר אינה כללית בלבד: זכויות אזרחיות אינן מספיקות כאשר המעמד הקולקטיבי של המיעוט מוגבל. תרומתו היא הצבת יחסי רוב-מיעוט בישראל כשאלה מוסדית של דמוקרטיה, באופן שמאפשר לקורא להבין את המקרה לא כפרט מבודד אלא כחלק ממבנה רחב של אחריותיות, שוויון, הכרה וגבולות כוח המדינה.
לקריאת העמוד
יהודים וערבים בישראל: משפט בחברה וחברה במשפט
המאמר מנתח מאות מחקרים על משפט וחברה שפורסמו מאז שנות ה-1950 בעברית, ערבית ואנגלית, ומראה כיצד ידע מקומי וידע גלובלי משתלבים בדיונים על בית המשפט, רב-תרבותיות, כיבוש, ניאו-ליברליזם ושוויון.
לקריאת העמוד
הנרטיב הדרוזי לאחר חוק הלאום
המאמר מתמקד בקהילה הדרוזית בישראל בעקבות חקיקת חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי. הוא מציג את הנרטיב הדרוזי המסורתי כעסקה אזרחית-פוליטית: נאמנות למדינה, שירות צבאי והזדהות ישראלית בתמורה להכרה ולשוויון. חוק הלאום, לפי המאמר, מערער את הבסיס הזה משום שהוא מגדיר את המדינה כמדינת הלאום של העם היהודי בלבד, גם ביחס לאזרחים לא-יהודים הממלאים חובות אזרחיות וביטחוניות. בכך הוא מקרב את הביקורת הדרוזית לטענות רחבות יותר של אזרחים ערבים-פלסטינים על מגבלות השוויון במדינה יהודית. במרכז המאמר עומד הפער בין שירות צבאי והזדהות ישראלית לבין הכרה לאומית ושוויון אזרחי. הבסיס המחקרי הוא ניתוח של תגובת הקהילה הדרוזית לחוק יסוד הלאום, ומתוכו עולה כי חוק הלאום מערער את העסקה הסמלית של נאמנות, שירות ושוויון ומקרב ביקורת דרוזית לביקורת ערבית-פלסטינית רחבה יותר. לכן החשיבות הדמוקרטית של המאמר אינה כללית בלבד: אזרחות שווה אינה נמדדת רק בחובות אלא גם בהכרה במעמד הלאומי והאזרחי. תרומתו היא פירוק הנרטיב של ברית דרוזית-יהודית כבסיס מובן מאליו לשייכות, באופן שמאפשר לקורא להבין את המקרה לא כפרט מבודד אלא כחלק ממבנה רחב של אחריותיות, שוויון, הכרה וגבולות כוח המדינה.
לקריאת העמוד
חוק הלאום כהפיכת אפליה לעיקרון חוקתי
המאמר מנתח את חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי מנקודת מבט פלסטינית וביקורתית. המחברות טוענות שהחוק אינו רק ניסיון להגדיר זהות לאומית, אלא מהלך שמעניק מעמד חוקתי לאפליה שכבר פועלת במנגנוני קרקע, שפה, אזרחות והכרה קולקטיבית. הן מדגישות את העדר השוויון מן החוק, את ההכרה הבלעדית בזכות להגדרה עצמית יהודית, את הורדת מעמד הערבית ואת עידוד ההתיישבות היהודית כערך לאומי. כך החוק מוצג כמסמך שמעמיק את הפער בין אזרחות פורמלית לבין שייכות פוליטית מלאה. בן־יוסף ותמרי קוראות את חוק הלאום כעיגון חוקתי של עליונות יהודית ושל הדרת הפלסטינים מן הריבונות. המאמר ממקם את החוק בתוך רצף של חקיקה ומדיניות מפלה, וטוען שהוא אינו רק הצהרה סמלית אלא מסמך שמחזק סדר אתנו־לאומי היררכי. החשיבות הפרשנית של המקור היא בכך שהוא מעביר את הדיון מן הסיסמה הכללית אל המנגנונים המוסדיים, המשפטיים או החברתיים שבהם הדמוקרטיה נבחנת בפועל. לכן כדאי לקרוא אותו כמקור שמחדד לא רק עמדה נורמטיבית, אלא גם את הדרך שבה מושגים כמו שוויון, זכויות, ייצוג, סמכות ואחריות ציבורית מקבלים צורה מוסדית קונקרטית.
לקריאת העמוד
מעמד הערבית וכוחו המוגבל של המשפט
המאמר משתמש במעמד הערבית בישראל כדי לבחון את כוחו של המשפט לשנות יחסים חברתיים. מצד אחד, לערבית יש היסטוריה של מעמד רשמי ופסיקות משפטיות יכולות לחזק את נראותה במרחב הציבורי. מצד אחר, הכרה משפטית אינה מבטיחה שינוי חברתי עמוק כאשר מוסדות, נורמות ויחסי רוב-מיעוט ממשיכים להגביל את השימוש בשפה. הדיון בפסיקות ובמדיניות לשונית מצביע על פער בין זכויות פורמליות לבין מימוש יומיומי. בכך המאמר מציג את השפה כזירה מרכזית של אזרחות, שייכות ושוויון בישראל. דרך המוקד של מעמד הערבית, פסיקת שילוט עירוני והפער בין הכרה משפטית לשוויון לשוני יומיומי, המאמר מעביר את הדיון מן העיקרון הכללי אל מנגנוני הפעולה: מי מנסח את הכללים, מי נהנה מהם, מי נדרש להצטדק, ואילו מוסדות מתווכים בין רעיון דמוקרטי לבין ניסיון חיים ממשי. החשיבות הדמוקרטית שלו היא במפת הדרכים שהוא נותן לקורא: זיהוי השחקנים, המתח המוסדי והמחיר של פתרונות חלקיים. כך נוצרת קריאה פרשנית זהירה הנשענת על הראיות הקיימות, ומדגישה גם את כוחו של הכלי הנבחן וגם את גבולותיו.
לקריאת העמוד
אזרחות נבגדת: משטר ההגירה והאזרחות המתהווה בישראל
Peled מנתח את הפגיעה בזכויות אזרחות של פלסטינים אזרחי ישראל דרך חוק איחוד המשפחות, פסיקת בג״ץ, אירועי אוקטובר 2000 ותוכניות לשינוי גבול ואזרחות. המאמר מציג את הפגיעה באזרחות כיעד מדיניות מצטבר ולא רק כתוצר לוואי ביטחוני או דמוגרפי.
לקריאת העמוד
בחזרה לכנסת? ההצבעה הערבית בבחירות לכנסת ה-20
המאמר מנתח את הבחירות לכנסת ה-20 כרגע פוליטי שבו ההצבעה הערבית קיבלה משמעות מחודשת. הקמת הרשימה המשותפת, החשש מהדרת מפלגות ערביות בעקבות העלאת אחוז החסימה, והמאבק על ייצוג בכנסת יצרו תמריץ להשתתפות. עם זאת, המאמר אינו מציג את ההצבעה כסימן פשוט להשתלבות מלאה, אלא כבחירה מורכבת בין אזרחות ישראלית, זהות פלסטינית-ערבית, מחאה ופרגמטיות פוליטית. לכן ההשתתפות מופיעה גם כהגנה על ייצוג וגם כביטוי לניכור ממערכת שאינה נתפסת כשוויונית לחלוטין. הקריאה הזו שומרת על המורכבות של הפעולה הפוליטית: כניסה לקלפי יכולה להיות גם השתתפות במערכת וגם ביקורת חריפה עליה. המאמר שומר על הכפילות של ההשתתפות הערבית: ההצבעה היא כניסה אל המשחק הפרלמנטרי, אך גם דרך להגן על ייצוג מפני הדרה. בכך הוא מציג את הקלפי לא כמקום של השתלבות פשוטה, אלא כזירה של זהות, מחאה ופרגמטיות. לכן המאמר חשוב להבנת ייצוג מיעוטים: הוא מראה שהחלטה להשתתף אינה מבטלת ביקורת על המערכת, אלא יכולה להיות אסטרטגיה להישאר גלויים, מאורגנים ומשפיעים בתוך מוסד שאמון עליו מוגבל.
לקריאת העמוד
האזרחים הערבים בישראל בבחירות 2009: בין אזרחות ישראלית לזהות פלסטינית־ערבית
המאמר מנתח פרדוקס פוליטי בבחירות 2009: מצד אחד, אירועים מרכזיים בשנים שקדמו לבחירות העמיקו את תחושת הניכור של אזרחים ערבים מן הרוב היהודי. במיוחד בולטים מבצע עופרת יצוקה בדצמבר 2008-ינואר 2009 וקמפיין ישראל ביתנו שהעמיד את שאלת נאמנותם של הערבים למדינה במרכז סדר היום. מצד שני, אותם אירועים עצמם דחפו ערבים להשתתף בבחירות כדי למנוע תוצאות שנתפסו כמסוכנות לאינטרסים שלהם. לפי התקציר, בכנסת ה-18 כיהנו 13 חברי כנסת ערבים ודרוזים, אחד פחות מן הכנסת ה-17, ומספר חברי הכנסת מטעם מפלגות ערביות בעיקרן כמעט שלא השתנה. היציבות היחסית מפתיעה דווקא בגלל עוצמת האירועים. לכן הסיכום צריך להדגיש את הכפילות: אזרחות ישראלית וזהות פלסטינית־ערבית אינן מוציאות זו את זו, אלא יוצרות דילמה שבה השתתפות פוליטית יכולה להיות גם מחאה, גם הגנה עצמית וגם ביטוי לזהות אזרחית מורכבת.
לקריאת העמוד
שוויון זכויות במשפט הישראלי
המאמר עוסק במעמדן הפוליטי והאזרחי של קבוצות מיעוט בישראל.
לקריאת העמוד
דת, רב־תרבותיות ושוויון: המקרה הישראלי
המאמר שואל אם רב־תרבותיות, קונצנזוס או הסכמה אישית יכולים להצדיק פגיעה בשוויון בשם מסורת דתית. רדאי משיבה בשלילה בעיקר כאשר ההסדרים משתיקים נשים, חילונים, לא־אורתודוקסים או מיעוטים דתיים. היא מציבה ארבע קבוצות שנפגעות ממבנה זה: קהילות לא־יהודיות, יהודים לא־אורתודוקסים, אזרחים חילונים ונשים. הדיון עובר דרך שיטת המילט העות׳מאנית, המנדט הבריטי, חוק שיווי זכויות האישה מ-1951 וחוקי היסוד של 1992, ומראה כיצד המדינה משמרת עדיפות לדת על פני ערכים שוויוניים. פרנסס רדאי בוחנת את המתח בין דת, רב־תרבותיות ושוויון במשפט הישראלי. היא טוענת שהשוויון היה “בן חורג” של זכויות האזרח בישראל, בין היתר משום שהמשפט נתן משקל מכריע לנורמות דתיות, במיוחד בתחומי מעמד אישי, הכרה בקהילות, חילוניות וזכויות נשים. רדאי טוענת שהמשפט הישראלי מכפיף שוויון לערכים דתיים, ופוגע במיוחד במיעוטים, בלא־אורתודוקסים, בחילונים ובנשים. החשיבות של הערך באתר היא בהצגת המנגנון הספציפי של המאמר, ולא בהחלפתו בסיסמה כללית על דמוקרטיה, מוסדות או זכויות. לכן הקריאה הנכונה במאמר היא קריאה ממוקדת: לזהות את השאלה המחקרית, את הזירה המוסדית או החברתית שבה היא נבחנת, ואת האופן שבו הממצאים או הטיעון משנים את ההבנה של כוח, שוויון, משילות או צמיחה. הרחבה זו נשארת בתוך גבולות המידע שכבר תועד בערך ואינה מוסיפה עובדות חיצוניות.
לקריאת העמוד
אזרחות הובסיאנית: איך הפלסטינים הפכו למיעוט בישראל
הפרק מציע קריאה היסטורית־משפטית של האזרחות הפלסטינית בישראל. הוא שואל כיצד הפלסטינים שנותרו לאחר 1948 נעשו “מיעוט” בתוך המדינה החדשה, ומה פירוש הדבר שהאזרחות ניתנה להם לא מתוך חוזה שוויוני בין אזרחים חופשיים, אלא בתוך מצב של כפיפות לריבון מנצח. המושג “אזרחות הובסיאנית” מדגיש יחס שבו האזרח תלוי בהגנת המדינה ובביטחון שהיא מעניקה, אך מקבל את מעמדו בתוך מערכת כוח שמגבילה את שייכותו הפוליטית. הפרק אינו מסתפק בתיאור פערי זכויות עכשוויים; הוא מבקש להראות כיצד תנאי ההולדה של האזרחות ממשיכים לעצב את היחסים בין אזרחות פורמלית לבין הכרה, שוויון והשתתפות. מכאן חשיבותו לדיון בדמוקרטיה בישראל: הוא מסביר מדוע מעמד משפטי של אזרח יכול להתקיים לצד תחושה ומבנה של מיעוט נשלט, ומדוע שאלת 1948 אינה רק עבר היסטורי אלא תשתית של הסדר האזרחי. הקריאה באתר מדגישה את האזרחות ההובסיאנית כקטגוריה שמחברת בין היסטוריה, משפט ותאוריה פוליטית. היא מאפשרת להבין מדוע שאלת הפלסטינים אזרחי ישראל אינה רק שאלה של אפליה עכשווית או מדיניות ספציפית, אלא שאלה על תנאי הכניסה הראשוניים אל הקהילה הפוליטית ועל האפשרות להפוך אזרחות שנולדה מתוך כפיפות לאזרחות שוויונית.
לקריאת העמוד
זכויות המיעוט הערבי בישראל
הפרק עוסק בזכויות המיעוט הערבי בישראל בראשית שנות השבעים, כחלק מן הכרך הראשון של Israel Yearbook on Human Rights. נקודת הפתיחה המזוהה במקור היא רקע כללי ומאפייני המיעוט הערבי בישראל, וממנה נבנית שאלה רחבה יותר: כיצד מדינה שמגדירה עצמה יהודית ודמוקרטית מתייחסת לאזרחים הערבים החיים בה כמיעוט לאומי, דתי ולשוני. חשיבות הפרק היא היסטורית ומשפטית. הוא נכתב בשלב מוקדם יחסית, לאחר ביטול הממשל הצבאי אך לפני התפתחות גדולה של שיח זכויות המיעוטים המאוחר יותר. לכן יש להציגו כסקירה מוקדמת של מעמד אזרחי, זכויות, מגבלות ומאפיינים חברתיים־פוליטיים, ולא כניתוח עכשווי של כל התפתחויות המשפט הישראלי. הסיכום צריך להדגיש את עצם המסגור: זכויות הערבים בישראל אינן שאלה צדדית אלא מבחן מרכזי לזכויות אדם ולשוויון אזרחי במדינה דמוקרטית.
לקריאת העמוד
אזרחות ודמוקרטיה בישראל
המאמר עוסק במעמדן הפוליטי והאזרחי של קבוצות מיעוט בישראל.
לקריאת העמוד
נשים חרדיות, חברת הלומדים ופמיניזם חרדי בישראל
המאמר של אשר סוזין, איילת בנאי ולי כהנר עוסק באחד המנגנונים המרכזיים של החברה החרדית בישראל: מודל ״חברת הלומדים״. מודל זה מציב את לימוד התורה של גברים כערך עליון ומארגן סביבו את המשפחה, הכלכלה, המעמד הקהילתי וחלוקת התפקידים המגדרית. המחברים שואלים כיצד נשים חרדיות, ובמיוחד נשים המזוהות עם הפמיניזם החרדי שהתעורר סביב בחירות 2013, מתייחסות למודל הזה. באמצעות ראיונות עומק חצי-מובנים עם חמש-עשרה נשים חרדיות, המאמר מזהה שלושה צירים מרכזיים: מקומה של האישה בחיי היחיד והמשפחה וההשפעות של המודל על חיי נשים; ערך לימוד התורה לצד התנגדות למודל בלעדי שבו רק מסלול אחד מגדיר חרדיות ראויה; וההשלכות הכלכליות של המודל, במיוחד כאשר נשים נושאות בעול פרנסה משמעותי. המאמר אינו מציג את הנשים רק כמתנגדות למסורת. להפך, הוא מראה שהן פועלות כסוכנות של שימור ושינוי יחד: מחויבות לעולם החרדי ולערך התורה, אך מבקשות להרחיב את האפשרות של קול, ייצוג, כבוד וחלוקת אחריות. תרומתו היא בהבנת הפמיניזם החרדי כתנועה פנימית, מורכבת וצעירה יחסית, הצומחת מתוך מתחים ממשיים של חיי הקהילה.
לקריאת העמוד
הפוליטיקה הערבית בין דמוקרטיה אתנית לשילוב דמוקרטי
הפרק מציג את הפוליטיקה הערבית בישראל כמצויה בין שני קטבים. מצד אחד, יש מוסדות דמוקרטיים, בחירות וזכויות אזרחיות; מצד שני, אופייה האתני של המדינה מגביל שוויון מלא. נויברגר מתאר תהליכים של השתלבות פוליטית, במיוחד משנות השמונים והתשעים, אך מדגיש שהם אינם מבטלים את המעמד השולי שנובע ממבנה המדינה. התרומה היא הבחנה בין השתתפות פוליטית לבין שוויון פוליטי מהותי. במרכז המאמר עומד המתח בין השתתפות ערבית במוסדות המדינה לבין מגבלות שמציב אופייה האתני של ישראל. הבסיס המחקרי הוא פרק ניתוח על הפוליטיקה הערבית בישראל, במיוחד משנות השמונים והתשעים, ומתוכו עולה כי שילוב פוליטי יכול להתקדם בלי לבטל שוליות מבנית או חוסר שוויון מהותי. לכן החשיבות הדמוקרטית של המאמר אינה כללית בלבד: השתתפות בבחירות אינה שקולה להשפעה שווה על הגדרת המדינה. תרומתו היא הבחנה בין אינטגרציה דמוקרטית לבין גבולות הדמוקרטיה האתנית, באופן שמאפשר לקורא להבין את המקרה לא כפרט מבודד אלא כחלק ממבנה רחב של אחריותיות, שוויון, הכרה וגבולות כוח המדינה.
לקריאת העמוד
זכויות אדם מבעד לבית משפט צבאי מקומי
המאמר משתמש בזירה של בית משפט צבאי כדי לבחון כיצד מדיניות זכויות אדם נוצרת בפועל. הוא מתאר את האקטיביזם השיפוטי כאיזון דינמי בין שחקנים רבים: מערכת הביטחון, מקבלי החלטות פוליטיים, פקידות, ארגוני זכויות, דעת קהל ולחצים בינלאומיים. לכן בית המשפט אינו מופיע רק כמגן מופשט של זכויות, אלא כמוסד הפועל בתוך שדה פוליטי ומנהלי צפוף. התרומה המרכזית היא בהצגת זכויות אדם כמדיניות ציבורית שמתגבשת בתוך מוסדות, מגבלות ותמריצים, במיוחד כאשר הזירה היא צבאית וביטחונית. במרכז המאמר עומד הפער בין עקרונות זכויות אדם לבין יישומם בזירה ביטחונית-צבאית. הבסיס המחקרי הוא ניתוח מוסדי של בית משפט צבאי ושל שחקני המדיניות סביבו, ומתוכו עולה כי אקטיביזם שיפוטי נוצר כאיזון בין מערכת הביטחון, פוליטיקאים, פקידות, קבוצות אינטרס, הציבור והזירה הבינלאומית. לכן החשיבות הדמוקרטית של המאמר אינה כללית בלבד: זכויות אדם אינן רק הצהרה משפטית אלא מדיניות שמתגבשת בתוך מוסדות כוח. תרומתו היא הבנת בית המשפט הצבאי כזירה שבה ביטחון, משפט ולחץ ציבורי מעצבים זה את זה, באופן שמאפשר לקורא להבין את המקרה לא כפרט מבודד אלא כחלק ממבנה רחב של אחריותיות, שוויון, הכרה וגבולות כוח המדינה.
לקריאת העמוד
מה חוק הלאום עושה לשוויון ולאזרחות דמוקרטית?
המאמר ממקם את הדיון בתוך תחום חוקתיות, בתי משפט ושלטון החוק, ומראה כיצד סוגיה ממוקדת יכולה להשפיע על מוסדות, זכויות ואמון ציבורי בדמוקרטיה.
לקריאת העמוד
חקיקה ושפיטה על חירות ושוויון בחינוך
הפרק ממוקם בתוך שנתון זכויות האדם הישראלי של 1979, ולכן יש לקרוא אותו כניתוח חוקתי מוקדם של חינוך כזירת זכויות. הכותרת מציבה שני ערכים שעלולים להתנגש: חירות חינוכית ושוויון חינוכי. חירות חינוכית יכולה לכלול את רצון ההורים לבחור חינוך התואם אמונות, תרבות, דת או השקפת עולם. שוויון חינוכי דורש מן המדינה להבטיח שכל ילד יקבל הזדמנות ממשית, בלי שהבדלים כלכליים, עדתיים, דתיים או לאומיים יקבעו את עתידו. שפירא בוחן את הדרך שבה שני מקורות משפטיים מעצבים את השדה: חקיקה מצד הכנסת ופעולה שיפוטית מצד בתי המשפט. המאמר חשוב משום שהוא מצביע על כך שחינוך אינו רק שירות ציבורי, אלא אתר חוקתי שבו המדינה מגדירה את גבולות הפלורליזם ואת אחריותה לשוויון. בישראל, השאלה חריפה במיוחד בגלל ריבוי זרמי חינוך, מתחים בין דתיים לחילונים, יהודים וערבים, מרכז ופריפריה, וקהילות המבקשות אוטונומיה. הסיכום נשען על מטא-דאטה פרקית והקשר שנתון זכויות האדם, ולכן הוא שמרני במסקנותיו ואינו מייחס לפרק טענות אמפיריות שלא אומתו.
לקריאת העמוד
חוק הלאום, כבוד לאומי וכבוד האדם
קמיר מנתחת את חוק הלאום לא רק כהצהרה סמלית, אלא כמהלך חוקתי שמעניק מעמד בכורה לכבוד לאומי יהודי. הבעיה, לפי המאמר, אינה בעצם ההכרה בזהות יהודית, אלא בכך שהחוק אינו כולל מחויבות מקבילה לשוויון, לדמוקרטיה, לכבוד האדם או לזכויות אוניברסליות. בכך הוא משנה את האיזון בין יהודיות המדינה לבין אזרחות שווה, ופוגע במיוחד באזרחים שאינם יהודים. המאמר מדגיש שהשמטות חוקתיות חשובות לא פחות מן הסעיפים הכתובים: מה שאינו נאמר על שוויון וכבוד האדם מעצב את משמעות החוק. בכך המאמר מחבר בין ביקורת על נוסח חוקתי לבין שאלה רחבה יותר: האם חוק יסוד יכול לבטא זהות לאומית בלי להחליש את שפת האזרחות המשותפת. המאמר קורא את חוק הלאום דרך מה שהוא אומר ומה שהוא נמנע מלומר. כאשר חוק יסוד מעגן כבוד לאומי בלי לעגן במקביל שוויון וכבוד אדם אוניברסלי, הוא משנה את הדקדוק החוקתי של שייכות במדינה שבה חיים גם אזרחים שאינם יהודים. בכך קמיר מציעה קריאה שבה חוק הלאום אינו רק טקסט זהותי, אלא התערבות ביחסי הכוח בין אזרחות אוניברסלית לבין לאומיות רוב. השאלה היא מי מוגן כאשר שני הערכים מתנגשים.
לקריאת העמוד
חוק הלאום והשפה הערבית: הורדה, שכפול או שדרוג?
המאמר מתמקד בסעיף 4 לחוק הלאום, הקובע כי עברית היא שפת המדינה, לערבית יש מעמד מיוחד, ושאין בסעיף כדי לפגוע במעמד שניתן לערבית לפני חקיקת החוק. ותד מציב שאלה מורכבת יותר מן הטענה הפשוטה שהחוק ״הוריד״ את הערבית בדרגה. מצד אחד, החוק ביטל את השפה הערבית כשפה רשמית במובן ההיסטורי והסמלי, ולכן יש בו פגיעה ברורה במעמדה הציבורי של שפת המיעוט הערבי-פלסטיני. מצד אחר, סעיף השמירה יוצר עמימות: אם אין פגיעה במעמד הקודם, ייתכן שהשינוי הוא בעיקר הצהרתי או סמלי. המאמר בוחן אפשרות שלישית: שהגדרת ״מעמד מיוחד״ עשויה, אם תפורש באופן אקטיבי, לחייב את המדינה להסדיר שימוש בערבית במוסדות ציבוריים ואף לחזק זכויות לשוניות בתחומים מסוימים. לכן הכותרת מציעה שלוש קריאות: הורדה, שכפול או שדרוג. התרומה המרכזית היא בהבנת השפה כזכות חוקתית וכסמל לאומי בעת ובעונה אחת. הערבית אינה רק כלי תקשורת; היא חלק ממעמד האזרחים הערבים, מהנראות שלהם במרחב הציבורי ומהשאלה האם המדינה היהודית מסוגלת להכיל שוויון אזרחי לשוני.
לקריאת העמוד
נסיגה דמוקרטית בלי דמוקרטיה
המאמר מציע זווית חריגה לדיון בנסיגה דמוקרטית. בדרך כלל המחקר שואל כיצד שחיקת מוסדות ליברליים פוגעת באזרחי הדמוקרטיה. כאן המוקד הוא אוכלוסייה שאין לה זכויות דמוקרטיות בתוך המשטר השולט בה: הפלסטינים בשטחים הכבושים. לפי התקציר, ישראל היא משטר מורכב: מצד אחד דמוקרטיה ליברלית מבוססת אך מוחלשת בתוך הקו הירוק; מצד שני כיבוש צבאי יציב, נטול מאפיינים דמוקרטיים, מעבר לקו הירוק. המאמר טוען שלעיתים הצד הדמוקרטי של ישראל ריסן את הכיבוש, ולכן הפלסטינים נהנו בעקיפין מהיבטים של הדמוקרטיה הישראלית אף שלא היו חלק ממנה. כאשר הדמוקרטיה נסוגה, הריסונים הללו נחלשים, והפלסטינים עשויים להיות בין הראשונים להיפגע. לכן הסיכום צריך להדגיש את הפרדוקס: גם מי שאין להם זכויות דמוקרטיות עלולים להפסיד כאשר הדמוקרטיה של הכוח השולט נשחקת.
לקריאת העמוד
אזרחים ערבים במדינה יהודית: בין שוויון אזרחי להכרה קהילתית
גלנור מציג את אזרחי ישראל הערבים כמיעוט לאומי ואזרחי שמעמדו מעוצב על ידי מתח מתמשך: מצד אחד המדינה מכירה בצורך לצמצם פערים, בעיקר במישור הכלכלי; מצד אחר, הכרה זו נשארת בדרך כלל ברמת זכויות הפרט ואינה מתורגמת להכרה בערבים כקהילה אזרחית מובחנת. הפרק מסדר את הדיון דרך היסטוריה, חברה, מפלגות, הצבעה, מסמכי החזון והמדיניות הממשלתית. הוא מציע שהפתרון הדמוקרטי דורש מדיניות הוגנת, כוללת ועקבית כלפי אזרחים ערבים, ולא טיפול נקודתי בפערים בלבד. בכך הוא מחבר בין שאלת השוויון החומרי לבין שאלת ההכרה, ומראה מדוע מדיניות כלפי אזרחים ערבים אינה יכולה להצטמצם לניהול פערים. הפרק מציב את שאלת האזרחים הערבים כבעיה של חברות פוליטית מלאה. טיפול בפערים כלכליים חשוב, אך אינו מחליף הכרה בקהילה, בייצוג, בזהות ובתביעה להשתתף בעיצוב המדינה שבה הם אזרחים. הקריאה הזו מסבירה מדוע שאלת האזרחים הערבים אינה יכולה להיפתר רק באמצעות תוכניות ממשלתיות נקודתיות. היא דורשת מבט על שוויון, ייצוג, הכרה ועל גבולות ההגדרה היהודית של המדינה.
לקריאת העמוד
דין דתי, בתי דין דתיים וזכויות אדם במבנה החוקתי הישראלי
המאמר מנתח את מקומם של בתי הדין הדתיים במשפט החוקתי הישראלי. בישראל, ענייני מעמד אישי רבים כפופים לדין דתי, ולכן שאלות של נישואין, גירושין ומשפחה נעשות גם שאלות של זכויות אדם. המאמר מדגיש את המתח בין הכרה בקהילות דתיות ובאוטונומיה דתית לבין עקרונות חוקתיים של שוויון, חופש דת וזכויות נשים. הוא מציג את המאבק בין בתי דין דתיים לבין מערכת המשפט האזרחית כזירה שבה נקבעים גבולות הפלורליזם הדתי במדינה דמוקרטית. במרכז המאמר עומד המתח בין סמכות דתית בענייני מעמד אישי לבין זכויות אדם ושוויון מגדרי. הבסיס המחקרי הוא ניתוח חוקתי של בתי הדין הדתיים והיחסים עם המשפט האזרחי, ומתוכו עולה כי הפלורליזם הדתי בישראל מוגבל ומעוצב דרך מאבקי סמכות בין מערכות משפטיות. לכן החשיבות הדמוקרטית של המאמר אינה כללית בלבד: דמוקרטיה חוקתית נבחנת ביכולתה להכיל דת בלי להפקיר חופש דת וזכויות נשים. תרומתו היא מיפוי בתי הדין הדתיים כזירת יסוד של זכויות אדם בישראל, באופן שמאפשר לקורא להבין את המקרה לא כפרט מבודד אלא כחלק ממבנה רחב של אחריותיות, שוויון, הכרה וגבולות כוח המדינה.
לקריאת העמוד
בית המשפט העליון כמהנדס סדר יום של זכויות אדם
הספר מנתח את בית המשפט העליון כשחקן שמזהה בעיות מדיניות, פותח ערוצי נגישות לעותרים ומתרגם מחלוקות חברתיות לשפה חוקתית. במקום להציג את מהפכת זכויות האדם רק כמעבר משפטי פורמלי, מידני מדגיש את יחסי הגומלין בין בית המשפט, הכנסת, הממשלה וקבוצות אזרחיות. כך מתקבלת תמונה של מוסד שיפוטי שמרחיב הגנה על זכויות, אך פועל בתוך תנאים פוליטיים, מוסדיים וציבוריים משתנים. התרומה של המקור היא בהעברת הדיון מן הכותרת הכללית אל מנגנונים קונקרטיים: מי מגדיר את הבעיה, אילו מוסדות מקבלים סמכות, כיצד קבוצות שונות מושפעות מן ההכרעה, ומה נחשף על היחסים בין כוח, זכויות ולגיטימציה. לכן הקריאה בו חשובה לא רק להבנת המקרה הנדון, אלא גם להבנת הדרך שבה דמוקרטיה פועלת בפועל דרך חקיקה, פסיקה, חינוך, מדיניות ציבורית או פעולה אזרחית. הספר מציב את בית המשפט כשחקן מוסדי שמתרגם תביעות חברתיות לשפה של זכויות, ובכך משפיע על מה שהמערכת הפוליטית חייבת לראות גם כאשר היא מעדיפה להימנע.
לקריאת העמוד
חוק הלאום: שוויון, הגדרה עצמית וסולידריות חברתית
המאמר מנתח את חוק הלאום כשינוי חוקתי בעל השלכות רחבות על שוויון ועל יחסי רוב ומיעוט בישראל. לפי הטענה, החוק מעגן את ההגדרה העצמית הלאומית של העם היהודי בלי לספק עיגון מקביל לשוויון אזרחי או להכרה בערבים־פלסטינים כקולקטיב בעל זכויות. הפגיעה אינה רק סמלית: כאשר חוק יסוד מגדיר את המדינה דרך לאום אחד בלבד, הוא משפיע על האופן שבו מוסדות, בתי משפט והציבור מבינים שייכות וסולידריות. המאמר מדגיש גם את שאלת ההגדרה העצמית הפנימית של המיעוט הערבי־פלסטיני ואת האפשרות לבנות סולידריות חברתית בין אזרחים שאינם חולקים זהות לאומית אחת. תרומתו היא בהצגת חוק הלאום כמבחן לעומק האזרחות בישראל: האם חוקתיות יכולה להכיל זהות יהודית בלי לדחוק שוויון והכרה של אזרחים לא־יהודים. לכן הקריאה באתר מדגישה שהוויכוח על חוק הלאום אינו רק על ניסוח או סמל. הוא נוגע לאופן שבו חוק יסוד משרטט את גבולות ה״אנחנו״ החוקתי, ומה קורה כאשר שוויון והכרה במיעוט אינם זוכים לאותו מעמד נורמטיבי כמו הזהות הלאומית של הרוב. בכך הוא מספק לקורא נקודת כניסה עשירה יותר למנגנון הספציפי שהמאמר מנתח.
לקריאת העמוד
איך מעגנים בחוקה את חזון ישראל?
המאמר עוסק במעמדן הפוליטי והאזרחי של קבוצות מיעוט בישראל.
לקריאת העמוד
ישראל בגיל 70: דת, מדינה והמערכת המשפטית
הפרק מציג תמונה מורכבת של יחסי דת ומדינה בישראל: מצד אחד, חופש הדת גבוה יחסית והמדינה מכירה בקהילות דתיות ובמערכות שיפוט דתיות; מצד שני, החופש מדת נמוך, בעיקר בשל דיני נישואין וגירושין דתיים, סמכויות בתי הדין הדתיים ומדיניות שבת במרחב הציבורי. זלצברגר מחבר את ההסדרים הללו להיסטוריה העות׳מאנית והמנדטורית ולמגמות עכשוויות של לאומיות דתית ושחיקת שלטון החוק. אלי זלצברגר בוחן את יחסי דת ומדינה בישראל באמצעות מסגרת השוואתית של מודלים חוקתיים, חופש דת וחופש מדת. הוא מתאר את ישראל כמדינה רב־דתית/שיתופית במישור הפורמלי, אך כמדינה שבה חופש מדת מוגבל במיוחד בתחומי המעמד האישי והמרחב הציבורי. זלצברגר טוען שהבעיה המרכזית בישראל אינה היעדר חופש דת, אלא חולשה עמוקה של חופש מדת. החשיבות של הערך באתר היא בהצגת המנגנון הספציפי של המאמר, ולא בהחלפתו בסיסמה כללית על דמוקרטיה, מוסדות או זכויות. לכן הקריאה הנכונה במאמר היא קריאה ממוקדת: לזהות את השאלה המחקרית, את הזירה המוסדית או החברתית שבה היא נבחנת, ואת האופן שבו הממצאים או הטיעון משנים את ההבנה של כוח, שוויון, משילות או צמיחה. הרחבה זו נשארת בתוך גבולות המידע שכבר תועד בערך ואינה מוסיפה עובדות חיצוניות.
לקריאת העמוד
כשהמשפט הבינלאומי מאבד משקל בבג״ץ
המאמר מתמקד בשאלה שנראית טכנית אך יש לה משמעות משטרית עמוקה: באיזו שפה משפטית משתמש בית המשפט העליון כאשר הוא דן בעתירות מן השטחים הכבושים. נקודת המוצא היא שבתחום זה המשפט הבינלאומי, ובמיוחד דיני הכיבוש ודיני זכויות האדם, אמור להיות מקור מרכזי להגבלת כוח צבאי ושלטוני. באמצעות השוואה בין תקופות בפסיקה, המאמר מצביע על ירידה במשקלו של המשפט הבינלאומי ועל מעבר גובר להנמקה דרך משפט מנהלי או חוקתי ישראלי. שינוי כזה אינו בהכרח מוכרז כמהפכה עקרונית, אך הוא משנה את המסגרת שבה נשקלות זכויות פלסטינים תחת שליטה צבאית. התרומה היא בהראותו כי זכויות ואחריות אינן תלויות רק בתוצאה של פסק דין, אלא גם במקור הנורמטיבי שנותן לבית המשפט את שפת הביקורת שלו. החשיבות של המאמר היא גם מתודולוגית: הוא מלמד לקרוא פסיקה לא רק לפי התוצאה, אלא לפי המקורות שהשופטים בוחרים להפעיל. כאשר המקור הבינלאומי נחלש, משתנה גם האופן שבו אחריות כלפי אוכלוסייה כבושה מתורגמת לשפה משפטית מחייבת.
לקריאת העמוד
חיכוך דמוקרטי בממשל שיח באמצעות בינה מלאכותית
המאמר עוסק במתח בין יעילות אלגוריתמית לבין דמוקרטיה במרחבי ביטוי דיגיטליים. מערכות AI יכולות לזהות תוכן, להורידו, לדרגו או להגביל את הפצתו במהירות, אך אותה מהירות עלולה למחוק הקשר, למנוע ערעור ולרכז כוח פרשני בידי פלטפורמות. מושג החיכוך הדמוקרטי מציע לא לראות בכל עיכוב או סרבול כבעיה. לעיתים דרושים האטה, הסבר, ביקורת אנושית, אפשרות ערעור ושיתוף ציבורי כדי שממשל השיח לא יהפוך למנגנון אוטומטי ובלתי נראה. התרומה של המאמר היא בהצבת עיצוב מערכות AI כחלק משאלת מוסדות הדמוקרטיה, לא רק כבעיה טכנית של דיוק סיווג. המאמר מציע את רעיון החיכוך הדמוקרטי כתגובה למערכות בינה מלאכותית שמנהלות, מדרגות או מסננות ביטוי מקוון במהירות ובקנה מידה עצום. הוא שואל כיצד ניתן להכניס שקיפות, ערעור, דיון ואחריות ציבורית למנגנוני ממשל שיח שמופעלים בידי פלטפורמות ואלגוריתמים. החשיבות הפרשנית של המקור היא בכך שהוא מעביר את הדיון מן הסיסמה הכללית אל המנגנונים המוסדיים, המשפטיים או החברתיים שבהם הדמוקרטיה נבחנת בפועל. לכן כדאי לקרוא אותו כמקור שמחדד לא רק עמדה נורמטיבית, אלא גם את הדרך שבה מושגים כמו שוויון, זכויות, ייצוג, סמכות ואחריות ציבורית מקבלים צורה מוסדית קונקרטית.
לקריאת העמוד
איך משפט בין-לאומי יכול לעזור לבתי משפט מול פופוליזם?
המאמר מסביר מדוע משפט בין-לאומי בבתי משפט מקומיים אינו עניין טכני אלא כלי דמוקרטי נגד הסתגרות פופוליסטית.
לקריאת העמוד
האם חוק הלאום משנה את ישראל מדמוקרטיה ליברלית לדמוקרטיה סמכותנית?
המאמר קורא את חוק הלאום לא כטקסט סמלי בלבד, אלא כשלב במאבק על היחס בין זהות רוב, חירויות דמוקרטיות ושוויון אזרחי.
לקריאת העמוד
איך חוק הלאום מחבר בין פופוליזם, קולוניאליות ודת?
המאמר טוען שחוק הלאום אינו רק חוק זהות, אלא מנגנון שמחזק שפה אתנולאומית-דתית ומצמצם את המקום הדמוקרטי של מיעוטים.
לקריאת העמוד
האם שלום במקומות מפולגים צריך להתבסס על שוויון קולקטיבי?
המאמר מציע לחשוב על שלום דמוקרטי דרך שוויון בין קבוצות לאומיות, ולא רק דרך פשרה בין ביטחון לזכויות יחידים.
לקריאת העמוד
מהו מודל הדמוקרטיה האתנית, ומה הוא אומר על ישראל?
המאמר מציע מודל לניתוח ישראל כדמוקרטיה אתנית, שבה מתקיימות זכויות מסוימות לצד עליונות מבנית של הלאום היהודי.
לקריאת העמוד
איך חוק הלאום משפיע על שוויון, הגדרה עצמית וסולידריות חברתית?
המאמר מסביר מדוע חוק הלאום מעורר לא רק חששות לשוויון משפטי, אלא גם פגיעה עמוקה יותר ביכולת ליצור סולידריות אזרחית משותפת.
לקריאת העמוד
איך מחנכים לערכים דמוקרטיים במדינה המצויה בסכסוך?
המאמר מזכיר שחינוך לדמוקרטיה אינו רק לימוד מוסדות, אלא תהליך של טיפוח סובלנות, זכויות, ביקורתיות והכרה בלגיטימיות של האחר.
לקריאת העמוד
מתי הגבלת ביטוי פוגעת דווקא בחופש הביטוי?
המאמר מזהיר שמדיניות שנועדה להגן מפני פגיעה יכולה, בתנאים מסוימים, להחליש את התרבות החוקתית שמגינה על חופש הביטוי.
לקריאת העמוד
למה שיעורי אזרחות הפכו לזירה של מאבק על דמוקרטיה ליברלית?
מיכל נויבאואר-שני מראה שלימודי אזרחות בישראל הפכו לזירת מעורבות ציבורית של מדעני מדינה, במיוחד סביב המתח בין מחנות ליברליים ושמרניים.
לקריאת העמוד
מה קורה לדמוקרטיה כשמבטלים את חובת הסבירות?
קרמניצר טוען שביטול עילת הסבירות משחרר את הממשלה והשרים מחובה מרכזית לפעול כנאמני ציבור, מחליש את היועצת המשפטית לממשלה ושומרי הסף, ומסכן מינויים, מנהל תקין, שירות ציבורי מגוון ואמון ציבורי.
לקריאת העמוד
האם ארגוני חברה אזרחית חרדיים מקדמים דמוקרטיזציה?
מחקר על האופן שבו ארגוני חברה אזרחית חרדיים יכולים לשמר גבולות קהילתיים במקום לקדם ליברליזציה.
לקריאת העמוד
מה מגלה הפער בין המחאה נגד הרפורמה המשפטית לבין השתיקה בזמן המלחמה?
אדם שנער טוען שהמחאה נגד הרפורמה המשפטית גייסה שפה ליברלית אוניברסלית אך נמנעה לרוב מעיסוק בכיבוש ובאפליית אזרחים פלסטינים בישראל. הפער בין עוצמת המחאה ב־2023 לבין התגובה המוגבלת לפגיעה בזכויות בזמן המלחמה מעורר ספק לגבי עומק ההטמעה של ערכים ליברליים בישראל.
לקריאת העמוד
למה חוק הלאום מעלה שאלות עמוקות על שוויון ודמוקרטיה?
איך חוק הלאום משתלב בשאלות של רוב, שוויון אזרחי, חוקתיות ונסיגה דמוקרטית.
לקריאת העמוד
מה הרפורמה המשפטית מלמדת על זהות ושוויון אזרחי?
המאמר טוען שהרפורמה המשפטית אינה רק ניסיון לבטל את המהפכה החוקתית של 1992, אלא חלק מפרויקט חוקתי רחב יותר שמחליש בלמים על הממשלה ומערער את עקרון האזרחות השווה, במיוחד ביחס למיעוט הפלסטיני־ערבי.
לקריאת העמוד
איך ההבטחה החוקתית בישראל נסוגה במקום להעמיק זכויות?
איך התחזקות הביקורת השיפוטית לוותה בהתנגדות פוליטית, פופוליזם ושחיקת זכויות.
לקריאת העמוד
מתי רפורמה משפטית הופכת לפגיעה בליבת הדמוקרטיה?
המאמר מציע לבחון שינויי כוח שיפוטי לפי השפעתם המצטברת על ליבת הדמוקרטיה: בחירות חופשיות, זכויות פוליטיות ואיזונים מוסדיים.
לקריאת העמוד
איך אפשר להפוך משבר חוקתי לחוקה דמוקרטית ומכלילה?
מנאל תותרי-ג'ובראן טוענת שיש לנתח את האירועים בישראל בתוך הקשר רחב של תהליכים חברתיים, משפטיים ופוליטיים שהתרחשו בעשורים האחרונים. המאמר מציע לחשוב על 'חוקתיות' המערכת החוקתית בישראל לא כרגע בודד של מחאה, אלא כתהליך שמושפע ממבנה חוקי היסוד, מתנועות חברתיות ומכוחות ציבוריים רחבים.
לקריאת העמוד
כשזכות הקניין הופכת לכלי להדרה
איך אפליה במרחב הפרטי יכולה לדחוק מיעוטים מן המרחב הציבורי.
לקריאת העמוד
איך אמנות זכויות אדם צריכות להשפיע על בתי המשפט בישראל?
למה אמנות זכויות אדם צריכות לשמש אמת מידה גם בדין הישראלי.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
מה הקשר בין נסיגה דמוקרטית לזכויות נשים?
המאמר טוען שהנסיגה הדמוקרטית בישראל מתבטאת גם בהחלשת ההגנות המשפטיות על שוויון מגדרי ובהכשרת הפרדה ואפליה בשם דת.
לקריאת העמוד
מה חוקי לאום עושים לתחושת השוויון של מיעוטים?
מחקר אמפירי על האופן שבו חוקי לאומיות רוב משפיעים על שוויון אזרחי של מיעוטים.
לקריאת העמוד
האם אפשר לדבר על חוקה בלי לדבר על השליטה בגדה?
מבט על הקשר בין המשבר החוקתי בישראל לבין המציאות המשפטית והפוליטית בגדה המערבית.
לקריאת העמוד