כיצד נבנתה האוכלוסייה הפלסטינית בישראל כאיום ביטחוני?
מחקר ארכיוני על משרד המיעוטים בשנים 1948–1949 טוען שהכפפת האזרחים הערבים לממשל הצבאי לא הייתה תוצאה מובנת מאליה של המלחמה, אלא התגבשה מתוך מאבק בין מוסדות, אינטרסים ופרקטיקות של פיקוח ושליטה.
ה״איום הביטחוני״ לא היה נתון מוקדם בלבד: הוא התמסד דרך מאבקי סמכות, היתרים, פיקוח ושליטה ברכוש שהגיעו לשיאם בממשל הצבאי.
מהם מושגי היסוד: בניית איום, ממשל צבאי וגנאלוגיה מוסדית?
בניית איום היא התהליך שבו מוסדות, שפה ופרקטיקות הופכים אוכלוסייה לקטגוריה הנתפסת כמסוכנת ומצדיקים כלפיה פיקוח חריג. ממשל צבאי הוא מנגנון שליטה שבו סמכויות צבאיות מסדירות תחומי חיים אזרחיים, ובישראל הוא חל על מרבית היישובים הערביים עד דצמבר 1966.
גנאלוגיה מוסדית אינה מניחה שהסדר המאוחר היה הכרחי מלכתחילה, אלא בודקת אילו חלופות התקיימו וכיצד אחת מהן גברה. קורן משתמשת בגורל משרד המיעוטים כדי לשחזר את הדרך שבה מנגנון הביטחון נעשה שער הכניסה של האזרחים הערבים אל המדינה.
מהי הטענה המרכזית של המאמר?
קורן טוענת שהצבת המיעוט הפלסטיני כאיום פנימי לא הייתה רק תגובה אוטומטית לנסיבות מלחמת 1948. היא הייתה תוצאה של בחירות פוליטיות ושל ניצחון נטייה מוסדית שקשרה ביטחון לפיקוח, להתיישבות יהודית ולשליטה בקרקע.
התהליך התפתח בהדרגה לצד יצירת אמצעי מעקב, משטר היתרים וחלוקת סמכויות. פירוק משרד המיעוטים והוצאת שטרית ממוקד ההכרעה היו שלבים חשובים בהפיכת הממשל הצבאי למסגרת הדומיננטית.
איזה שינוי עבר על הפלסטינים שנותרו בתחומי ישראל?
לפי הנתונים שמביאה קורן, לפני המלחמה חיו בשטחים שהיו למדינת ישראל בין 800 אלף ל־900 אלף פלסטינים, וכ־160 אלף בלבד נותרו בהם וקיבלו בהמשך אזרחות. רבים מן הנותרים היו עקורים בתוך המדינה או הוגדרו ״נפקדים נוכחים״ ולא הורשו לשוב לבתיהם.
כך הפכו תושבים בן־לילה למיעוט במדינה יהודית ובו בזמן חוו עקירה, החרמת רכוש והגבלת תנועה. ההקשר מסביר את צורכי הביטחון של תקופת מלחמה, אך לטענת המאמר אינו קובע לבדו איזה משטר אזרחי ייבנה לאחריה.
מדוע הוקם משרד המיעוטים ומה ביקש לעשות?
המשרד הוקם עם הממשלה הזמנית ב־14 במאי 1948, ובכור שלום שטרית מונה לעמוד בראשו לצד תפקידו כשר המשטרה. שטרית דיבר ערבית, הכיר מקרוב יחסים יהודיים־ערביים וביקש לשמש גשר בין התושבים הערבים למוסדות המדינה החדשים.
אנשי המשרד ראו באזרחים הערבים אוכלוסייה הזקוקה להגנה והאמינו שאפשר לשלבם במדינה אם יזכו ליחס ראוי. בהתכתבותם הם התייחסו להבטחת שוויון הזכויות בהכרזת העצמאות כעיקרון שאמור להדריך טיפול ממשלתי ממשי.
על אילו מקורות נשען המחקר?
הבסיס העיקרי הוא תיקי משרד המיעוטים בארכיון המדינה, ובהם מכתבים של השר, נציגי המשרד, משפחות, מוכתרים, הצבא ומשרדי ממשלה. קורן משלבת אותם עם מחקרים על המיעוט הערבי, הממשל הצבאי, הקרקע ומוסדות המדינה הצעירה.
המקורות מציגים מקרוב את מנגנון הטיפול בבקשות ואת מאבקי הסמכות, אך הם אינם שלמים. במקרים רבים אין בתיק תשובה סופית או תיעוד של התוצאה, ולכן חלק מן המסקנות עוסקות במעמד המשרד ובדפוסי הפעולה ולא בגורלו המדויק של כל פונה.
מה מלמד הטיפול באסירים ובעצורים?
משפחות ומוכתרי כפרים פנו למשרד בבקשה לאתר גברים, למנוע את גירושם ולשחרר מי שלא היו לוחמים, בין היתר בשל מצוקת משפחות שנותרו ללא מפרנס. המשרד העביר את הבקשות לקבלת הערכת ביטחון, אך ברבים מן התיקים אין המשך המלמד על החלטה.
גם לקראת שחרור אסירים במרץ 1949 קיבל המשרד זמן קצר ותפקיד ארגוני מוגבל, בעוד הצבא קבע את המסגרת. במקרה אחד הצליח נציג המשרד להסדיר עבודה ליותר מ־60 בעלי מקצוע ששוחררו, דוגמה ליכולת נקודתית בתוך יחסי כוח לא שווים.
כיצד טיפל המשרד בעקורים ובהעברת תושבים?
עקורים ביקשו לשוב לכפריהם או לקבל סיוע לאחר שבתיהם נהרסו, רכושם אבד ופרנסתם נפגעה. המשרד העביר את הבקשות לוועדה הממשלתית שעסקה ביישוב ערבים מנושלים, ובה בעת נדרש להתמודד עם הצעות להעביר קהילות למקומות אחרים.
שטרית התנגד לחלק מן ההעברות ודרש שלא לעקור תושבים ללא הוראה כתובה של שר הביטחון. כאשר לא הצליח למנוע את המהלך, ניסה לעכבו או לפחות להסדירו, עובדה הממחישה גם התנגדות וגם חוסר יכולת להכריע.
כיצד פעל משטר היתרי התנועה?
האזורים שבשליטת הממשל הצבאי חולקו למחוזות ולתתי־מחוזות, וחלקים נרחבים הוכרזו שטחים סגורים. מעבר בין אזורים, יציאה לעבודה, מסחר וביקורי משפחה דרשו לעיתים היתר מן המושל הצבאי או מגוף המודיעין.
נציגי משרד המיעוטים קיבלו מכסה קטנה של היתרים למקרים דחופים ונדרשו לדווח בפירוט על כל היתר. כך נותרו מתווכים בין האוכלוסייה למנגנון הביטחון, בלי סמכות יציבה להחליט או לערער.
מה מגלות 773 בקשות ההיתר שנרשמו בחיפה?
בין נובמבר 1948 לינואר 1949 תיעד סניף חיפה 773 בקשות להיתרי תנועה, ומתוכן אישר שירות המודיעין 236 בלבד, שהם 31%. המספר ממחיש עד כמה תנועה לצורכי משפחה, רכוש ופרנסה נעשתה תלויה בהחלטה ביטחונית.
ההתכתבויות מלמדות גם על היעדר הנמקה שיטתית ועל שאלות חודרניות ביחס למטרת הנסיעה. נציגי המשרד מחו על צמצום תפקידם להעברת טפסים, אך לא קיבלו כוח להפוך את ההחלטה.
כיצד הגבלות התנועה השפיעו על פרנסה וחיי משפחה?
ההגבלות הפרידו בין בני משפחה והקשו להגיע לערים, לשווקים ולמקומות עבודה, בזמן שכפרים וערים כבר נשאו את נזקי המלחמה ואת קליטת העקורים. בקשה פשוטה להובלת חומרי בנייה או לעבודה יכלה לעבור שרשרת של משרדים, מושל ויועץ משפטי.
לעיתים התיווך של המשרד הניב היתר או פתרון מעשי, אך עצם התלות חשפה את כוחו של המנגנון על חיי היום־יום. אזרחות פורמלית לא ביטלה את הצורך באישור צבאי כדי לממש חופש תנועה ויכולת להתפרנס.
מה מלמדים תיקי הביזה והרכוש הנטוש?
המשרד קיבל תלונות רבות על ביזה בידי אזרחים וחיילים, על הוצאת רכוש מערים וכפרים ועל היעדר מדיניות עקבית. הוא ניסה לרשום את מה שנלקח, להעביר קבלות למשרד האוצר ולדרוש תיאום עם הצבא.
אולם לא הייתה לו סמכות חוקית לעצור ביזה פרטית או החרמות צבאיות, ובמקומות מסוימים הוקמו ועדות רכוש רק לאחר שחלק גדול ממנו כבר נלקח. ההתכתבות מצביעה על מאבק לא רק על ביטחון, אלא גם על שליטה בנכסים ובהכנסות.
כיצד נשללו זכויות במקרקעין ובבתים?
תושבים שהועברו משכונותיהם ביקשו לשוב לבתים או לפחות לגבות שכר דירה מן היושבים בהם, והמשרד ניסה להשיג היתרים נקודתיים ולהפעיל משטרה נגד פלישות. דיווחי שטרית ואנשיו מתארים כניסות לבתים, החרמות ופגיעות שחזרו גם לאחר פניות רשמיות.
בכמה מן המקרים הופסקה פעולה בעקבות התערבות דחופה, אך ההגנה נשארה חלקית ותלויה. קורן מדגישה שלא תמיד הועלה נימוק ביטחוני, ולכן תיאור כל העימות כמאבק בין ביטחון לזכויות מסתיר אינטרסים של דיור, רכוש והתיישבות.
מדוע פורק משרד המיעוטים?
הסיבה הרשמית הייתה כפילות עם משרדים אחרים, והמשרד אכן לא הצליח לבנות בסיס כוח או להשתלט על תחומי הסמכות שנשמרו לצבא ולמשרדי הממשלה. בן־גוריון טען שהערבים הם אזרחים ולא ״מיעוט״ המחייב משרד מנהלי נפרד.
המאמר מצרף לכך את הביקורת הפומבית של אנשי המשרד על אפליה ועוול, את המחלוקות על אוטונומיה דתית ואת אי־הנוחות מן הקשרים של שטרית עם הציבור הערבי. החשש שריכוז ענייני הקהילות יגבש ״מיעוט לאומי״ חושף שהמאבק עסק גם בזהות פוליטית ובייצוג.
מה השתנה לאחר פירוק המשרד?
הטיפול חולק בין משרדי הממשלה, ובמקביל מונה יועץ מיוחד לראש הממשלה לענייני ערבים שתפקידיו כללו תיאום, פיקוח והכוונה פוליטית. לשכת היועץ פעלה בדרך כלל בשיתוף מלא עם הממשל הצבאי.
לפי קורן, הסתלקותו של הגוף הממשלתי שהיה הרגיש ביותר לצרכים ולזכויות הותירה את ניהול ענייני האוכלוסייה בעיקר בידי המנגנון הצבאי. תיווך זה הגביר תלות והעמיק בידוד פוליטי, כלכלי וחברתי עד לביטול הממשל בדצמבר 1966.
במה שונה ההסבר של קורן מ״ביטחון מול ליברליזם״?
מודל של שני ערכים מתחרים מניח ששני המחנות והאינטרסים שלהם כבר היו מגובשים ושבסוף הביטחון ניצח. קורן טוענת שזהו תיאור מופשט מדי, מפני שהמדינה עצמה קיבלה צורה של גורם ביטחוני דרך בניית מוסדות ונהלים.
היא גם מראה שהמשרד התעמת לעיתים עם גופי התיישבות, משרדים ובעלי עניין ולא עם צורך ביטחוני מזוהה. לכן צריך לחקור מי קיבל סמכות, אילו פרקטיקות נהפכו לשגרה ואילו אינטרסים הוצגו בדיעבד כביטחון.
מהן מגבלות המחקר?
התיעוד מגיע במידה רבה מן המשרד המפסיד במאבק הסמכויות ולכן משקף את בעיותיו, תפיסותיו והחומרים שבחר לשמור. תיקים חסרים אינם מאפשרים תמיד לדעת אם בקשה נדחתה, נענתה או טופלה בערוץ אחר.
המאמר הוא מחקר היסטורי־פרשני ואינו יכול לבודד במשוואה את משקלו של כל מניע בתקופת מלחמה. הוא גם אינו מציג את משרד המיעוטים כחלופה בעלת כוח שווה או כגוף שהצליח להגן באופן עקבי על זכויות.
מהי המשמעות הדמוקרטית של הגנאלוגיה הזאת?
זכויות אזרח תלויות לא רק בחוק ובהצהרה, אלא גם בזהות המוסד שדרכו אדם נדרש לפנות למדינה. כאשר מנגנון ביטחוני נעשה המתווך הקבוע, בקשה לעבודה, לתנועה או לרכוש יכולה להפוך מראש לשאלת חשד ופיקוח.
הגנאלוגיה מראה שהסדר כזה אינו עובדת טבע אלא תוצאה של החלטות הניתנות לבחינה ציבורית. היא גם מזכירה שביקורת דמוקרטית צריכה לעקוב אחר נהלים יומיומיים וחלוקת סמכויות, ולא רק אחר הכרזות רשמיות על שוויון.
היכן אפשר לקרוא את המאמר המלא?
פרטי הציטוט והקישור הקבוע זמינים בעמוד ה-DOI. עותק המאמר המלא ב-ResearchGate הוא המקור שעליו מבוסס הסיכום.
בעמוד המחברת אפשר לאמת את זהותה ואת שיוכה האקדמי. קריאת הטקסט המלא מאפשרת לעיין בדוגמאות הארכיוניות ובהפניות לספרות שעליהן נשענת הפרשנות המוסדית.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 24 ביולי 2026