טרור מתמשך שוחק סובלנות פוליטית בטווח הקצר — אך ותק דמוקרטי בונה חוסן
שמונה־עשר סקרים בישראל לאורך שלושה עשורים מראים שהפגיעה בחירויות של יריבים פוליטיים מרוכזת במיוחד בימין, בעוד למידה דמוקרטית פועלת בכיוון ההפוך.
קרדיט תמונה: מקור התמונה שלמה רודד / Roded Shlomo CC BY 2.5 PikiWiki Israel / Wikimedia Commons
טרור מושך את הציבור לעבר דיכוי יריבים בטווח הקצר, אך ניסיון דמוקרטי מצטבר יכול להשאיר שכבת חוסן גם תחת איום כרוני.
מהי סובלנות פוליטית במבחן של קבוצה פחות־אהודה?
סובלנות פוליטית היא נכונות להגן על חירויות של קבוצה או רעיון שאדם מתנגד להם, ולא הסכמה עם הקבוצה. המחקר מיישם את המושג באמצעות בחירה אישית של הקבוצה הפוליטית הפחות־אהודה ושאלות על זכותה לנאום בטלוויזיה ולהפגין.
זהו מבחן תובעני יותר משאלה כללית על תמיכה בחופש הביטוי. הוא מציב מול המשיב יריב ממשי, שבישראל לעיתים קרובות נוכח בכנסת או בפעילות חוץ־פרלמנטרית ולכן הזכויות הנבחנות אינן תרחיש מופשט.
כיצד נבנה מאגר של שלושים שנות דעת קהל?
החוקרים איחדו 18 סקרים שנערכו בין 1980 ל־2011 בדגימות ייצוגיות של יהודים בוגרים בישראל. הראיונות נעשו בטלפון או פנים אל פנים, וכל סקר כלל את אותם שני פריטי ליבה הדרושים למדד הסובלנות.
בסך הכול נותחו 14,211 משיבים, כאשר אנשים מקוננים בתוך 18 מועדי הסקר. המבנה מאפשר לקשור שינוי ברמת האיום לפני כל סקר לעמדות יחידים, אך אינו עוקב אחרי אותם אנשים לאורך כל התקופה.
כיצד חושב מדד הסובלנות?
לאחר בחירת הקבוצה הפחות־אהודה, המשיבים דירגו בסולם בן חמש רמות אם יש לאפשר לה לשאת נאום בטלוויזיה ואם יש להתיר לה להפגין. לאחר קידוד מחדש חוברו התשובות למדד שבין אפס, התנגדות חזקה לשתי החירויות, לבין שמונה, תמיכה חזקה בשתיהן.
המדד מתמקד בשתי חירויות יסוד ואינו מכסה את מלוא עולם הזכויות, כגון התאגדות, התמודדות בבחירות או הגנה מהפללה. יתרונו הוא עקביות נדירה לאורך שלושה עשורים, המאפשרת השוואה בזמן בלי להחליף את שאלת התוצאה.
כיצד נמדד האיום מטרור מתמשך?
החוקרים ספרו במאגר GTD פיגועים שהתרחשו בתוך גבולות ישראל המוכרים בינלאומית לפני כל סקר. הם השוו ספירות כוללות, פיגועי התאבדות, הרוגים ופיגועים קטלניים, וכן חלונות של שלושה, שישה ושנים־עשר חודשים.
סך הפיגועים בשלושת החודשים שלפני תחילת הסקר היה המנבא העקבי ביותר ולכן שימש בניתוח הראשי. בין 1979 ל־2010 נספרו 1,489 פיגועים, ממוצע של 48 בשנה, אך התנודות הגדולות בזמן הן שאפשרו לבחון את הקשר לסובלנות.
מדוע נדרש מודל רב־רמתי?
כל משיב מביא מאפיינים אישיים, אך כל המשיבים באותו סקר חולקים את אותו מספר פיגועים ואת אותו ותק דמוקרטי. מודל רב־רמתי מפריד בין שונות בין אנשים לבין שונות בין מועדי סקר ומונע הערכת־יתר של הוודאות הסטטיסטית.
המודלים כללו דתיות, השכלה, הכנסה, גיל, מגדר וזהות ימין־שמאל ברמת היחיד. ברמת הזמן נכללו גם דמוקרטיה רציפה, צמיחה לנפש ואינפלציה, ובבדיקות נוספות הוכנסו איומים צבאיים בין־מדינתיים.
בכמה ירדה הסובלנות לאחר ריבוי פיגועים?
במודל הממוצע כל פיגוע נוסף בשלושת החודשים שלפני הסקר נקשר לירידה של 0.043 נקודה במדד 0–8. מפני שבשליש מן הסקרים קדמו 17 עד 31 פיגועים, ההצטברות על פני הטווח הגיעה לכמעט נקודה שלמה.
זהו קשר בין תנאי זמן לבין עמדות, ולא אומדן של תגובת כל אדם לפיגוע מסוים. הוא נשאר מובהק גם לאחר הכנסת המגמה הדמוקרטית והבקרות הכלכליות, ולכן אינו רק השתקפות של שינוי ארוך־טווח כללי.
כמה זמן נמשכה ההשפעה של פיגועים על סובלנות?
ההשפעה הישירה הייתה חזקה ביותר בחלון של שלושה חודשים, ולאחר מכן דעכה. גם בחלון של שנה נשאר קשר מובהק, אך גודלו היה קטן בכ־60 אחוז מן ההשפעה בטווח הקצר.
הדפוס מצביע על תגובה חדה אך לא בהכרח קבועה לכל גל אלימות. עם זאת, טרור כרוני מייצר גלים חוזרים ולכן גם השפעות קצרות יכולות להצטבר לאקלים פוליטי ממושך של איום.
כיצד השפיע ותק דמוקרטי על סובלנות?
שנות דמוקרטיה רציפה נקשרו לעלייה בסובלנות, במהירות רבה יותר בתחילת הסדרה ובהאטה בהמשך. גם לאחר הזינוק באלימות באינתיפאדה השנייה, רמת הסובלנות הכוללת לא חזרה לשפל שנמדד בתחילת שנות השמונים.
המחברים מפרשים את הדפוס כתואם למידה דמוקרטית: חשיפה ממושכת לכללי תחרות, זכויות ומוסדות יכולה להעמיק נורמות של ריסון. המדד אינו מזהה אם החוסן נובע מסוציאליזציה, ממערכת המשפט, מתרבות פוליטית או ממנגנון מוסדי אחר.
מדוע תגובת הימין והשמאל לטרור הייתה שונה?
אצל מזדהי ימין, ריבוי פיגועים הוריד את הסובלנות כלפי הקבוצה הפחות־אהודה בחדות. אצל מזדהי שמאל נמצא כיוון הפוך ומתון — עלייה בסובלנות — אך הוא לא הגיע למובהקות סטטיסטית מקובלת.
לכן הנתונים תומכים בהשערת ״אי־סובלנות ימנית״ יותר מאשר בהשערה שכל המחנות נעים ימינה תחת איום. החוקרים קושרים זאת בין השאר לזהות לאומית, לבעלות פוליטית של הימין על סוגיות ביטחון ולנטיות סמכותניות, אך המנגנונים הפסיכולוגיים לא נמדדו באופן עקבי בכל הסקרים.
מה השתנה בין התקופות שלפני אוסלו ואחרי אוסלו?
ההשוואה בין התקופה שלפני אוסלו לתקופה שאחריה חשובה מפני שבשתיהן היה טווח דומה של ריבוי פיגועים וקמפיין אלים מאורגן. בקרב אנשי ימין, שיפוע הירידה בסובלנות אחרי אוסלו היה יותר מכפול מן השיפוע שלפני אוסלו.
אצל המרכז השינוי היה קטן יותר ואצל השמאל כמעט לא היה הבדל בין התקופות. הממצא מצביע על רגישות גוברת בימין, אך האינטראקציה המשולשת המלאה לא הייתה מובהקת ולכן יש להעדיף את המבחן והמקדמים הספציפיים שהמחברים מדווחים.
האם בחירת קבוצה ערבית כיריב מסבירה את הפער האידאולוגי?
אנשי ימין נטו לבחור קבוצות ערביות ושמאליות כקבוצות הפחות־אהודות, ולכן היה אפשר לחשוד שהתגובה היא רק זיהוי של היריב עם מקור הטרור. ניתוח נוסף מצא שבקרב הימין השפעת הפיגועים לא השתנתה באופן מובהק כאשר הקבוצה שנבחרה הייתה ערבית לעומת לא־ערבית.
הדפוס מחזק את הטענה שהאיום מצמצם ריסון כלפי יריבים פוליטיים באופן רחב יותר. הוא גם מדגיש סכנה ליברלית: פגיעה בחירויות יכולה ליפול על קבוצות מקומיות שאין להן אחריות ישירה לאלימות שיצרה את האיום.
אילו בדיקות עמידות מחזקות את הממצא?
החוקרים בדקו חלונות זמן שונים, סוגים שונים של אירועי טרור והסרת סקרים שבהם נרשמו קפיצות חריגות בפיגועים או בהרוגים. ספירת כלל הפיגועים בשלושת החודשים שלפני הסקר נשארה המדד האמין והעקבי ביותר.
הוספת צמיחה, אינפלציה ואיומים צבאיים בין־מדינתיים לא ביטלה את הקשר. גם בדיקה של הרוגים העלתה שהאפקט שלהם תלוי בעיקר בסקר אחד אחרי גל קטלני במיוחד, ולכן המחברים אינם מבססים עליו את מסקנתם הראשית.
מהן מגבלות ההסקה מן המחקר?
זהו מחקר תצפיתי במדינה אחת וב־18 מועדי סקר, ולכן אירועים היסטוריים אחרים עלולים לנוע יחד עם הטרור והסובלנות. סקרי חתך חוזרים אינם פאנל של אותם אנשים ואינם מספקים את כוח ההסקה הסיבתי של ניסוי או שינוי אקסוגני.
הניתוח הוגבל ליהודים מפני שכמה סקרים לא כללו ערבים וכיוון שהמחברים סברו שיש לנתח את חוויית האיום בשתי האוכלוסיות בנפרד. משום כך אי אפשר להכליל את התוצאות לכל אזרחי ישראל, וחסרים גם מדדים עקביים של איום נתפס ונורמות דמוקרטיות.
איזה מתח דמוקרטי חושפים שלושת העשורים?
הנתונים מציגים מאבק בין משיכת האיום לדיכוי לבין דחיפת ההתנסות הדמוקרטית לריסון. ביטחון וזכויות אינם מופיעים כאן כשני ערכים מופשטים, אלא ככוחות שמשנים בפועל את הנכונות לתת במה והפגנה ליריב.
הממצא אינו מבטיח שדמוקרטיה ותיקה תשרוד כל איום, ואינו טוען שמוסדות לבדם מספיקים. הוא כן מראה ששחיקה אינה גורל חד־כיווני: גם בזמן טרור מתמשך נותרת חשיבות לנורמות, למוסדות ולהגנה עקבית על חירויות של קבוצות לא־אהודות.
היכן אפשר לקרוא את הגרסה המלאה?
עותק מלא של כתב היד שהופקד באתר המחלקה למדעי המדינה של אוניברסיטת רוד איילנד נשמר בארכיון האינטרנט. הוא כולל את הניסוח המלא של המדדים, טבלת המודלים והבדיקות לפי תקופות ואידאולוגיה.
פרטי הגרסה שפורסמה ב־American Political Science Review זמינים דרך DOI 10.1017/S0003055415000441. הכותרת, המחברים והמסגרת הביבליוגרפית תואמים בין כתב היד לבין הרשומה שפורסמה.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 8 באוגוסט 2026