דעת קהל, קיטוב ואלימות פוליטית
מאמרים על עמדות ציבוריות, תמיכה בנסיגה דמוקרטית, קיטוב, זהות פוליטית והצדקת אלימות פוליטית.
מאמר יכול להופיע ביותר מנושא אחד כאשר הוא עוסק, למשל, גם בזכויות וגם במוסדות או גם בפופוליזם וגם בבית המשפט. בעמוד זה מופיעים 224 תקצירים שמשויכים לנושא.
חדש באתר
מי מגדיר על מה מדברים? יחסי כוח במפגשי מורים יהודים־ערבים
יפעת מעוז חקרה תוכנית מפגשים בין מורים מכ־25 זוגות של בתי ספר תיכוניים יהודיים וערביים, שבה השתתפו כ־300 מורים לאורך שנות הפעילות. אתנוגרפיה שכללה 100 תצפיות, 40 ראיונות וכ־200 מסמכים גילתה שני דפוסי כוח שונים: בנושאים מקצועיים ״קרים״ המשתתפים היהודים דיברו והובילו יותר ושלטו בסדר היום, ואילו בנושאים ״חמים״ של הסכסוך המשתתפים הערבים הפעילו השפעה אינפורמטיבית מכוח הידע והניסיון שלהם. הנהלת התוכנית צמצמה בהדרגה את המקום לדיון פוליטי, בעוד משתתפים ומנחים ערבים המשיכו לדרוש אותו ושתי הקבוצות תיארו אותו כחלק החשוב ביותר במפגש. המחקר מראה ששוויון מספרי בחדר אינו מבטל יחסי רוב ומיעוט, ושעצם ההחלטה אם לדבר על הסכסוך היא זירה של כוח.
לקריאת העמוד
חדש באתר
זהות ימין־שמאל וסובלנות פוליטית: קיטוב סביב חירויות אזרחיות בישראל
המאמר מנתח סקר פאנל מקוון דו־גלי של אזרחים יהודים בישראל שנערך ביוני וביולי 2018. בגל הראשון, לאחר הוצאת המרכז הפוליטי מן הניתוח, הזדהות ימנית חזקה יותר נקשרה לפחות סובלנות כלפי הקבוצה הפחות־אהודה וכלפי אזרחים ערבים, ואילו הזדהות שמאלית חזקה יותר נקשרה ליותר סובלנות בשניים משלושת המדדים. בגל השני, ניסוי איום מצא שבתנאי פיגועים קטלניים מזוהים־פלסטיניים או מיוחסים לאזרחים ערבים, ימנים בעלי זהות חזקה נטו יותר לתמוך בצעדי דיכוי, בעוד שמאלנים בעלי זהות חזקה שמרו על התנגדות גבוהה יותר; שמאלנים בעלי זהות חלשה נעו לעבר תמיכה בדיכוי. המסקנה אינה שזהות פוליטית תמיד פוגעת בדמוקרטיה, אלא שתוכנה הנורמטיבי של הזהות קובע אם חיבור חזק למחנה יעודד שלילת זכויות או יגן על חירויות אזרחיות.
לקריאת העמוד
חדש באתר
הפרדה מרחבית, אלימות וחרדה: אי־שוויון בין נשים ערביות ליהודיות סביב לידה
דאוד ועמיתיה משלבים סקר של 1,401 נשים הרות או עד חצי שנה לאחר לידה עם נתוני המעמד החברתי־כלכלי של שכונות מגוריהן. נשים ערביות־פלסטיניות דיווחו על חרדה בשיעור גבוה יותר מנשים יהודיות, 60.5% לעומת 42.1%, ועל חומרה גבוהה של אלימות ואי־סדר בשכונה בשיעור 49.5% לעומת 16.2%. לאחר התאמה למאפייני הפרט והשכונה נותר פער בחרדה בין הקבוצות, אך הקשר הישיר בין אלימות ואי־סדר לחרדה היה מורכב: הוא נמצא ברמה נמוכה לעומת היעדר בעיות בכלל המדגם ובקרב יהודיות, ולא נותר מובהק אצל ערביות־פלסטיניות במודל הסופי. לכידות חברתית בשכונה ותמיכה חברתית הגנו בשתי הקבוצות, ואילו אפליה מצרפית בשכונה הייתה גורם סיכון רק בקרב ערביות־פלסטיניות. החוקרים מפרשים את מכלול הדפוסים כמנגנונים שכונתיים של הפרדה מרחבית, אך עיצוב המחקר החתכי אינו מוכיח סיבתיות.
לקריאת העמוד
חדש באתר
דאגה ביישובים מעורבים: ביטחון אזרחי והון חברתי בחברה הערבית בישראל
המאמר של Nohad Ali ו-Dennis Rosenberg בוחן אם מגורים ביישוב אתני מעורב קשורים לרמות גבוהות יותר של דאגה מתופעות חברתיות בקרב אזרחים ערבים בישראל. לפי תקציר הרשומה האקדמית, המחקר נשען על תאוריית ההון החברתי ועל נתוני מדד הביטחון האישי והקהילתי שנערך בשנת 2020 בקרב 947 אזרחים ערבים בישראל. הניתוח השתמש במודלים של רגרסיה מולטינומית וליניארית, ומצא שמגורים ביישובים מעורבים קשורים לפרופיל דאגה גבוה ולדאגה רבה יותר מתופעות חברתיות כלליות ומתופעות הקשורות לאלימות. מבחינה דמוקרטית, המאמר מדגיש שדיון בשוויון אזרחי אינו יכול להסתפק בזכויות פורמליות: הוא צריך לכלול גם ביטחון אישי, אמון קהילתי, נגישות לשירותים ויכולת של רשויות להבין את תנאי החיים של מיעוט אזרחי במרחבים מעורבים.
לקריאת העמוד
אמון במשטרה והבחירה בחלופות לא־משטרתיות בחברה הערבית בישראל
המאמר של Nohad Ali ו-Dennis Rosenberg בוחן אילו גורמים משפיעים על נכונותם של אזרחים ערבים בישראל לשקול התערבות שאינה משטרתית לאחר קורבנות אפשרית. לפי תקציר הרשומה המחקרית, המסגרת התאורטית משלבת ביצועי משטרה, צדק פרוצדורלי וחוסר ארגון חברתי, והנתונים מגיעים ממדד הביטחון האישי והקהילתי לשנת 2019. המדגם האנליטי כלל 692 אזרחים ערבים בישראל, והניתוח נעשה באמצעות מודל רגרסיה לוגיסטית. הממצא המרכזי הוא שאמון גבוה יותר במשטרה ושביעות רצון גבוהה יותר ממנה קשורים לפחות שקילה של חלופות לא־משטרתיות, בעוד תפיסה של עלייה באלימות ביישוב וקורבנות קודמת קשורות ליותר שקילה של חלופות כאלה. מבחינה דמוקרטית, המאמר מבהיר שזכות לביטחון אישי אינה נמדדת רק בקיומה הפורמלי של משטרה, אלא גם באמון, בהוגנות ובהתאמה של מוסדות אכיפה לחוויות של מיעוט אזרחי.
לקריאת העמוד
ביטוח בריאות ממלכתי ונגישות לשירותי בריאות בקרב בדואי הנגב
המאמר של Mohammed Morad, Shifra Shvarts, Joav Merrick ו-Jeffrey Borkan בוחן את השנים הראשונות לאחר כניסת חוק ביטוח בריאות ממלכתי לתוקף בקרב בדואי הנגב. המחקר משלב סקירת מסמכים היסטוריים ומדיניות, שלושה סקרי שטח של שירותי בריאות בשנים 1994, 1995 ו-1999, סקר אזורי בקרב 515 משקי בית בשנת 1997 וראיונות עם בעלי תפקידים. הממצא המרכזי הוא שהחוק הפך אוכלוסייה גדולה שהיתה בחלקה לא מבוטחת לזכאית לשירותים, יצר תחרות על מבוטחים והוביל לגידול ניכר במספר המרפאות, כוח האדם והבחירה בין קופות. מבחינה דמוקרטית, המאמר מדגיש שהבטחה פורמלית לשוויון חברתי יכולה לשנות תמריצים מוסדיים, אך היא זקוקה גם לתכנון רגיש למקום, לשפה, לתרבות ולמרחק כדי להפוך לזכות נגישה בפועל.
לקריאת העמוד
שוליות חברתית־כלכלית והעדפות פוליטיות של ערבים בישראל
מיעארי, לוונטל ועדנאן מנתחים נתוני פאנל של 63 יישובים ערביים, תוצאות בחירות ואינדיקטורים חברתיים־כלכליים בשבע מערכות בחירות בין 1996 ל־2015. המאמר מראה כי שיעור ההצבעה קשור לייצוג ולהדרה: ייצוג ערבים במפלגות רוב יהודיות תרם להשתתפות, ואירועי האינתיפאדה השנייה נקשרו לירידה ארוכת טווח בהצבעה. בתחום העדפות המפלגות, שיפור חברתי־כלכלי נקשר לירידה בתלות במפלגות רוב יהודיות לאספקת טובין ציבוריים ולחיזוק ההעדפה למפלגות ערביות על פני מפלגות שמאל ציוניות.
לקריאת העמוד
זהות דרוזית בישראל בין קהילה, ערביות ואזרחות ישראלית
חלבי בוחן את הזהות הדרוזית בישראל דרך ראיונות עם 50 סטודנטים דרוזים. לפי התקציר, שלוש קטגוריות תוכן מרכזיות עלו מן הראיונות: ״דרוזי בדם״, ״ערבי, אבל פחות״ ו״להיות ישראלי״. הזהות הדרוזית מוצגת כתוצר של יחסים מורכבים עם המדינה, עם יהודים ועם ערבים אחרים, כאשר שירות צבאי, יחס המדינה והאמונה בגלגול נשמות ממלאים תפקידים מרכזיים. המאמר חשוב לשיח דמוקרטי משום שהוא מראה כיצד מדינה וקבוצת מיעוט מעצבות יחד גבולות שייכות, נאמנות וזהות.
לקריאת העמוד
סדנאות מפגש יהודי־ערבי לנוער בגישה לויניאנית
ברגל ובר מנתחים סדנאות ניהול קונפליקט בין נוער ערבי־פלסטיני ויהודי בישראל דרך שלושה מקורות ידע מתורת השדה: זהות אתנית ויחסי רוב־מיעוט, שינוי אישי בתוך קבוצה, ועקרונות מחקר פעולה. לפי התקציר, יישום המושגים בסדנאות הוביל לשינוי בעמדות המשתתפים, לפיתוח שיטות להכשרת מנחים ולידע מצטבר על הבדלים בסגנונות תקשורת בין הקבוצות. המאמר חשוב לשיח דמוקרטי משום שהוא בוחן מפגש לא כסיסמה של דו־קיום אלא כתהליך חינוכי מובנה, תצפיתי וניתן ללמידה.
לקריאת העמוד
חשיפה ממושכת לאלימות פוליטית בקרב מתבגרים יהודים וערבים
המאמר מנתח נתונים על 3,800 מתבגרים יהודים וערבים בישראל בשנים 1998-2004, בשלוש תקופות: לפני שיא האינתיפאדה השנייה, בזמן השיא ובתקופת דעיכה. המחקר מבחין בין חשיפה אובייקטיבית לאירועי אלימות פוליטית לבין ההשפעה הסובייקטיבית שיוחסה להם, ומראה שהקשר בין השניים משתנה לפי תקופה ולפי השתייכות אתנית.
לקריאת העמוד
תוכניות חינוך לדו־קיום ושיפור יחסי יהודים־ערבים בישראל
מאמר המבוא מציג גיליון מיוחד על תוכניות חינוך לדו־קיום שנועדו לשפר את יחסי היהודים והערבים בישראל. לפי התקציר, מומחים יהודים וערבים בישראל פיתחו תוכניות בין־קבוצתיות חדשניות, ואנשי חינוך ומחקר משני הצדדים השקיעו מאמץ בהפחתת עוינות. המאמר מספק רקע היסטורי לסכסוך, מתאר תפיסות שונות של הצדדים, ומדגיש גורמים כמו תרבות, מעמד חברתי־כלכלי ואתניות. תרומתו הדמוקרטית היא בהצבת מפגש חינוכי לא כפתרון קסם, אלא כזירה שבה אפשר לבחון כיצד מוסדות חינוך וחברה אזרחית מנסים להתמודד עם קיטוב, פחד ואי־שוויון.
לקריאת העמוד
אפליה נתפסת, זהות קבוצתית ורווחה בקרב חרדים בישראל
המאמר בודק מקרה שבו אפליה קבוצתית נתפסת אינה קשורה בהכרח לרווחה נמוכה יותר. במדגם של 332 חרדים מארבע ערים בישראל נמצא שאפליה קבוצתית נתפסת הייתה מתואמת חיובית עם שביעות רצון מן החיים, והזהות החרדית תיווכה את הקשר הזה. המחקר מבחין בין אפליה אישית נתפסת לבין אפליה קבוצתית נתפסת, ומציע שבקבוצות מיעוט מסוימות תחושת פגיעה בקבוצה יכולה לחזק הזדהות ושייכות. הממצא אינו מצדיק אפליה, אלא מצביע על מנגנון חוסן פנימי בחברה בעלת גבולות זהות ומוסדות קהילתיים חזקים.
לקריאת העמוד
שוויון בתקשורת במפגשי דיאלוג בין יהודים לערבים בישראל
המאמר טוען שהערכת מפגשי מגע אינה צריכה להסתפק בשינוי עמדות לאחר המפגש, אלא לבחון את תהליך התקשורת עצמו. במקרה של יהודים וערבים בישראל, שבו יחסי הקבוצות מאופיינים בפערי כוח ובשליטה רחבה יותר של הרוב היהודי במשאבים פוליטיים, כלכליים וחברתיים, שוויון תקשורתי נעשה קריטריון דמוקרטי מרכזי. המחקר מדד עד כמה משתתפים יהודים וערבים תרמו באופן שווה לשיחה במפגשים מתוכננים, ומצא שרוב גדול מן התוכניות היו סימטריות או כמעט סימטריות בהשתתפות הפעילה. המאמר גם מראה ששוויון כזה נבנה בעזרת הנחיה מובנית: חלוקת תורות דיבור, השתתפות מאוזנת במשחקים ובמשימות, והצבת שוויון כעיקרון גלוי של הפעילות.
לקריאת העמוד
משאבי התמודדות ואמון במוסדות בזמן מלחמת חרבות ברזל
המאמר בודק 471 משתתפים, 69.9% יהודים ו-30.1% ערבים, שמילאו שאלון על דמוגרפיה, חשיפה למלחמה, אמון במוסדות, תחושת קוהרנטיות ותוצאות בריאות נפשית. יהודים דיווחו על חשיפה גבוהה יותר לאירועי מלחמה, תחושת קוהרנטיות חזקה יותר ופחות מצוקה נפשית מערבים. האמון במוסדות לא פעל באופן אחיד: אמון בצבא נקשר למצוקה נמוכה יותר בקרב יהודים, ואמון בפרלמנט נקשר למצוקה גבוהה יותר בקרב ערבים.
לקריאת העמוד
איומים נתפסים והקצאת זכויות פוליטיות, חברתיות ותרבותיות בישראל
המאמר עוסק ב״מרחבי אזרחות״ ושואל כיצד איומים נתפסים שונים משפיעים על נכונות להקצות זכויות פוליטיות, זכויות רווחה וזכויות תרבות בישראל. לפי המטא־דאטה והכותרת, מוקד המאמר הוא בקשר בין תפיסות איום לבין לגיטימציה להגבלת או הרחבת זכויות. התרומה הדמוקרטית היא בהבחנה בין סוגי זכויות: אדם עשוי לתמוך בזכות רווחה אך להתנגד לזכות פוליטית או תרבותית, והדבר תלוי בסוג האיום שהוא מייחס לקבוצה אחרת. כך האזרחות אינה מופיעה כחבילה אחת, אלא כשדה שבו ביטחון, כלכלה, תרבות ושייכות מתחרים זה בזה.
לקריאת העמוד
עמדות סטודנטים יהודים וערבים בישראל כלפי זוגיות, מגדר ונורמות חברתיות
המאמר מציג הערת מחקר על הבדלים בין סטודנטים יהודים וערבים־מוסלמים בישראל בעמדות כלפי בחירת בני זוג ויחסים מגדריים. לפי התקציר, 214 יהודים ו-162 ערבים מילאו שאלונים, וכ-70% מן המשיבים בשתי הקבוצות היו נשים. יהודים יותר מערבים וגברים יותר מנשים נטו לציין מראה חיצוני כקריטריון לבחירת בן או בת זוג. בשתי הקבוצות נשים חשבו שנדרשת תקופת היכרות ארוכה יותר לפני יחסים מיניים, אך בקרב ערבים נמצאו פערי מגדר גדולים יותר, והחוקרים שלטו בדתיות, מצב משפחתי ומצב כלכלי.
לקריאת העמוד
אפליה דתית, תפוצות ודפוסי הצבעה באו״ם על ישראל
המאמר מציב את הצבעות האו״ם על ישראל בתוך הקשר רחב של זכויות מיעוטים ויחסי דת־מדינה. לפי התקציר, מדינות שמפלות מיעוטים דתיים נוטות יותר להצביע נגד ישראל, בין היתר כאסטרטגיית הסחה מן ההתנהלות הפנימית שלהן. במקביל, גודלן של תפוצות יהודיות ומוסלמיות במדינה קשור לכיוון ההצבעה, אך לא באותו אופן ולא תמיד באותה עוצמה. התרומה הדמוקרטית של המאמר היא בהראותו שעמדות בזירה בין־לאומית אינן מנותקות מאיכות ההגנה על מיעוטים בתוך המדינה. הצבעה דיפלומטית יכולה להיות גם שפה של אינטרס, זהות, לחץ פנימי וניסיון להסתיר פגיעה בזכויות.
לקריאת העמוד
מדוע מיעוטים מצביעים מקומית אך נמנעים בבחירות ארציות?
המאמר טוען שנוכחות של נציגים מקבוצת מיעוט אינה מספיקה אם היא אינה משפרת בפועל את הגישה לטובין ציבוריים. כאשר הייצוג הוא תיאורי בלבד, חישוב ההצבעה של בוחרים עשוי להקטין השתתפות; כאשר הייצוג מהותי ומקדם מדיניות שמיטיבה עם הקבוצה, הוא עשוי להגדיל השתתפות. בישראל, ערבים־מוסלמים הפחיתו השתתפות בבחירות ארציות והגדילו השתתפות בבחירות מקומיות.
לקריאת העמוד
תיאטרון כטריגר לשיח זהות של תלמידים פלסטינים בישראל
המאמר מציג מחקר איכותני על שתי קבוצות שצפו בהצגה An Arab Dream: תלמידים פלסטינים במערכת החינוך הישראלית ובכירי חינוך יהודים. הממצאים מראים שהתיאטרון פתח עבור התלמידים מרחב לעיסוק בסוגיות רגישות של זהות מיעוט, אך בכירי החינוך היהודים פירשו את ההצגה כפרובוקטיבית, חסרת ערך חינוכי ואף מזיקה לקהל יהודי צעיר.
לקריאת העמוד
הייחודיות של הדמוקרטיה הישראלית ויחסי יהודים־ערבים
המאמר מציע לחשוב על הדמוקרטיה הישראלית כעל מקרה שאינו נכנס בקלות לתבניות פשוטות של דמוקרטיה ליברלית אחידה. השאלה המרכזית היא כיצד מאפייני המשטר, הזהות הלאומית והחלוקה בין רוב יהודי למיעוט ערבי משפיעים על יחסי הקבוצות. מבחינה דמוקרטית, החשיבות היא בכך שהמאמר אינו מתייחס ליחסי יהודים־ערבים רק כבעיה חברתית או תרבותית, אלא כעניין שנובע מן המבנה הפוליטי עצמו. אם מוסדות המדינה, סמליה וחלוקת הכוח משקפים בעיקר קבוצה אחת, אז שוויון אזרחי דורש יותר מאיסור אפליה; הוא דורש בחינה של כללי השייכות וההכרה.
לקריאת העמוד
שיטור מיעוטים מנוכרים בערים מחולקות תלוי בעיקר בהוגנות
המאמר עוסק בשאלה כיצד משטרה יכולה לזכות בלגיטימיות בקרב מיעוט לאומי שמערכת היחסים שלו עם המדינה טעונה. לפי התקציר, המחקר בוחן שלושה גורמים: יעילות והוגנות משטרתית, תחושת אפליה בין־קבוצתית והזדהות עם המדינה. בסקר של יהודים וערבים בשכונות מעורבות בישראל, כל הגורמים מסבירים חלק מן הפערים, אך הוגנות המשטרה חשובה במיוחד. הממצא הזה חשוב לדמוקרטיה ליברלית משום שהוא מזכיר שכוח אכיפה אינו נשען רק על חוק כתוב או על יכולת מבצעית. הוא תלוי באמון שהכוח מופעל בהגינות, ללא אפליה ובאופן שמכיר באזרחים כמוגנים ולא כאובייקטים של שליטה.
לקריאת העמוד
אובדן תחושת ה״אנחנו״ בקרב דרוזים בישראל אחרי חוק הלאום
המחקר סקר דרוזים בישראל זמן קצר לאחר חקיקת חוק הלאום, שנחווה בעיני רבים כהדרה של לא־יהודים. מתוך 178 משתתפים שגויסו, המדגם לאחר סינון כלל 154 נבדקים. המאמר מצא שאובדן תחושת “אנחנו” משותפת ניבא נכונות לפעולה רדיקלית, במיוחד בקרב צעירים הקרובים לשירות הצבאי, גם לאחר שליטה במנבאים מוכרים של פעולה אלימה ולא־אלימה.
לקריאת העמוד
צעירים פלסטינים־ערבים בישראל מנסחים אזרחות מתוך הדרה
המאמר בוחן כיצד 20 תלמידים בבית ספר תיכון ערבי־מוסלמי בישראל מפרשים אזרחות ומנהלים זהות אזרחית ולאומית. על בסיס ראיונות חצי־מובנים וקבוצות מיקוד, הוא מראה שהתלמידים מודעים לפוליטיקה של האזרחות בישראל ומשתמשים בשיחי אזרחות שונים כדי להגדיר שייכות, הכלה והדרה.
לקריאת העמוד
דניאל בר-טל על הסכסוך הישראלי-פלסטיני לפני ואחרי 7 באוקטובר
המאמר הוא ראיון אקדמי עם דניאל בר-טל שנערך ארבעה חודשים אחרי מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 והמלחמה בעזה. הראיון משתמש בתיאוריית הקונפליקט הבלתי פתיר כדי לדון בגורמי ההסלמה, בתרומת שני הצדדים לה, בהשלכותיה על אפשרות לפתרון שלום ובמחלוקות סביב אנטישמיות, רצח עם וטיהור אתני.
לקריאת העמוד
עמדות הציבור בישראל כלפי ראיות פורנזיות ואמינותן
המחקר מבוסס על סקר בקרב הציבור בישראל ומצא אמון ניכר ביכולת של ראיות פורנזיות לזהות מבצע עבירה. עם זאת, האמון פוחת כאשר נשאלים על שלבים מסוימים בתהליך הפורנזי, והמשיבים טעו לא פעם בהערכת אמינותם של סוגי ראיות פורנזיות ספציפיים.
לקריאת העמוד
תקשורת משטרתית עם נפגעי עבירה בתיקים שנסגרו בישראל
המאמר בוחן נפגעי עבירה במחוז הדרום בישראל שדיווחו על פשעים באופן מקוון ותיקיהם נסגרו. המחקר מצא ששיחת הרגעה נוספת המבוססת על צדק פרוצדורלי לא שיפרה באופן מובהק שביעות רצון, אמון, תחושת ביטחון או תפיסת צדק מעבר לקשר הראשוני; שיחת חוקר נקשרה לשיפור בשביעות רצון ובתפיסת צדק פרוצדורלי, ואילו מכתב בלבד לא שיפר את תפיסות הנפגעים.
לקריאת העמוד
מיקור המונים של מעקב בוחרים באפליקציות קמפיין
המאמר מנתח כיצד מעקב בוחרים בקמפיינים דיגיטליים אינו פועל רק מלמעלה, באמצעות מפלגות וכלים מרכזיים, אלא גם מן הצד, באמצעות אזרחים שמתנדבים לאסוף מידע עבור יעדים אלקטורליים. דרך מושג מיקור ההמונים הוא מצביע על מתח בין שפה של השתתפות פוליטית לבין תשתיות מעקב חברתיות, טכנולוגיות ופוליטיות.
לקריאת העמוד
אלימות מיילדותית וההתמודדות עמה בקולות של נשים ערביות ויהודיות בישראל
המאמר בוחן חוויות של נשים ערביות ויהודיות בישראל שחוו אלימות מיילדותית. המחקר נשען על מתודולוגיה איכותנית־קונסטרוקטיביסטית וניתוח תמטי של 20 ראיונות עומק חצי־מובנים, ומתמקד בהשלכות פיזיות, רגשיות, זוגיות ומוסדיות לצד דרכי התמודדות אישיות וחברתיות.
לקריאת העמוד
תפיסות אזרחים בישראל את האינטליגנציה הרגשית של בנימין נתניהו
המאמר בוחן כיצד 414 משתתפים ישראלים בעלי תואר אקדמי ראשון ומעלה תפסו את האינטליגנציה הרגשית של בנימין נתניהו. הממצאים מצביעים על הערכה גבוהה יחסית, ממוצע 5.08 מתוך 7, לצד הנחה שלפיה נתניהו משתמש בכישורים רגשיים גם בצד האפל של אינטליגנציה רגשית כדי לקדם מטרות פוליטיות.
לקריאת העמוד
פנזיני פאנק, תרבות נוער ומחאה אזרחית בישראל
המאמר מתאר את פריחת פנזיני הפאנק בישראל כמרחב ביטוי עצמאי של בני נוער. הוא ממקם את התופעה בעיירות פרבריות במרכז הארץ, בהשפעת פאנק, תרבות פופולרית אירופית ואמריקאית ותפיסות ליברליות־אזרחיות שהתפשטו בעיקר במעמד הביניים.
לקריאת העמוד
פעולות מדינה ושינויים באלימות פוליטית בישראל־פלסטין
המאמר מרחיב את גישת התהליך הפוליטי כדי להסביר כיצד מבנה ההזדמנויות והאיומים של המדינה מעצב פעולות דיכוי ופיוס, וכיצד פעולות אלה משפיעות על רמות אלימות מתקוממת. הניתוח של פעולות מדינת ישראל והתקפות פלסטיניות באינתיפאדה הראשונה מציע הבחנה חשובה בין פעולות סלקטיביות לבין פעולות לא־מבחינות.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
פוליטיקת השתיקה של סגל פלסטיני באקדמיה הישראלית בזמן מלחמה
המאמר בוחן את חוויותיהם של 27 חברי סגל פלסטינים במוסדות אקדמיים בישראל בתקופת המלחמה בעזה. הוא מנתח כיצד מוסדות אקדמיים מתיישרים עם נרטיב מדינתי דומיננטי, מצמצמים קול פלסטיני ביקורתי, ומייצרים היררכיות בין דיבור מותר לדיבור מסוכן.
לקריאת העמוד
אמת, אוטונומיה ומוות בסיוע רופא בעמדות הציבור בישראל
המחקר מבוסס על סקר חתך מקוון שנערך בפברואר 2020 בקרב 515 משתתפים המייצגים את האוכלוסייה הבוגרת בישראל. הוא מצא תמיכה רחבה באמירת אמת לחולים גם בתנאים קשים, לצד מחלוקת עמוקה יותר סביב מוות בסיוע רופא, כאשר דתיות וקבוצת אוכלוסייה קשורות במובהק לעמדות שמרניות יותר.
לקריאת העמוד
שתיקה וקול בין עובדים סוציאליים יהודים ופלסטינים־ישראלים בעת משבר
המאמר בוחן את יחסי העבודה בין עובדים סוציאליים פלסטינים־ישראלים ויהודים בשש ערים מעורבות לאחר האלימות הפוליטית במאי 2021. ראיונות עם 25 עובדים מצביעים על דפוס בולט של הימנעות משיח פוליטי במקום העבודה, שנועד להפחית חשש מפגיעה מקצועית, לשמור על הרמוניה ולהימנע מעימות.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
נורמות עיתונאיות בטלגרם בזמן מלחמת ישראל-חמאס
המאמר בוחן כיצד ערוצי חדשות אלטרנטיביים בטלגרם מיישמים או מערערים נורמות עיתונאיות בזמן מלחמת ישראל-חמאס. באמצעות ניתוח תוכן והשוואה לקודי אתיקה עיתונאיים בישראל, המחקר מצא תמונה לא אחידה: חלק מן הערוצים פועלים לפי סטנדרטים כמו בדיקת עובדות והגנת מקורות, ואחרים נותנים עדיפות למהירות ולסנסציוניות על חשבון דיוק וזהירות אתית.
לקריאת העמוד
יחסים בין־דוריים במחאת מבוגרים בישראל
המאמר מתבסס על 30 ראיונות עם מפגינים ישראלים מעל גיל 65 שנערכו במרץ-אפריל 2023. הוא מראה שמבוגרים תיארו עצמם כבעלי ניסיון, זמן ומחויבות ערכית, אך ראו בצעירים תנאי לאנרגיה, לסמליות ולשלמות המחאה.
לקריאת העמוד
אמנות רחוב כצורה של השתתפות פוליטית וחברה אזרחית
המאמר טוען שאמנות רחוב היא התערבות פעילה במרחב הציבורי ואחת הדרכים המתמשכות למחות על פגיעה בזכויות במרחב זה. דרך המקרה הישראלי הוא מציע לכלול אמנות רחוב בתוך ההבנה התאורטית של חברה אזרחית והשתתפות פוליטית.
לקריאת העמוד
מה מניע אזרחים להשתתף במחאה פוליטית בישראל?
המאמר מנתח את פרופיל משתתפי מחאת 2011 בישראל לאור חמישה גורמים מקובלים בחקר מחאה: תחושת עוול, יעילות פוליטית, זהות, רגשות והשתלבות חברתית, תוך שימוש בנתוני INES.
לקריאת העמוד
קיטוב בעמדות הציבור בישראל על החלטות בסוף החיים
המחקר השתמש במדגם מקוון של 605 מבוגרים מעל גיל 50, כולל אנשים שליוו קרוב משפחה לקראת מותו בשלוש השנים הקודמות. הממצאים מצביעים על קיטוב סביב אוטונומיית המטופל וסיוע רפואי במיתה, לצד הסכמה רחבה על חשיבות מעורבות המשפחה בקבלת החלטות סוף חיים.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
חשיפה לאלימות פוליטית, לחץ משפחתי ותוקפנות בקרב נוער ישראלי ופלסטיני
המחקר עקב בארבעה גלים אחר 451 ילדים יהודים ישראלים ו־600 ילדים פלסטינים והוריהם, ומצא שחשיפה לאלימות אתנו־פוליטית מגבירה הורות פיזית נוקשה ותוקפנות ילדים דרך תהליכים משפחתיים כגון תוקפנות בין ההורים.
לקריאת העמוד
מחאת בלפור ביצעה אזרחות דרך גוף, צבע, קול ומרחב ציבורי
המאמר בוחן את מחאת בלפור כמחאה נגד פגיעה בערכים דמוקרטיים, משילות כושלת, מנהיגות פרסונלית ושחיתות מוסדית ואישית. במקום להתמקד רק בסיסמאות, הוא מנתח את המופע הציבורי של המחאה: חזרתיות חושית, דימויים סמליים, פעולות פרפורמטיביות והתפשטות למוקדים כמו גשרים וצעדות. המאמר מזהה שלושה מרחבים אזרחיים משתלבים: מרחב לעומתי מול סמל השלטון, מרחב המשתמש מחדש בדפוסים לאומיים, ומרחב אוטופי המדגים חלופות של טוב משותף.
לקריאת העמוד
הטיה אידאולוגית בשיפוט חוקתי נבחנת בניסוי
המחקר בוחן את הפער בין הניטרליות המוצהרת של זכויות חוקתיות לבין האופן שבו אנשים מיישמים אותן במקרים פוליטיים טעונים. בשני ניסויים על החלטה חוקתית הקשורה לזכות להפגין נמצא שהטיה אידאולוגית מונעת מהעדפת קבוצת פנים. המאמר בוחן גם פתרונות אפשריים ומראה שמחויבות מוקדמת חתומה לאי-משוא פנים או למתן עדיפות לזכויות חוקתיות מעודדת משתתפים שלא להפלות קבוצות חוץ, בעוד שלא נמצאה עדות לכך שעיוורון זמני מפחית את ההטיה.
לקריאת העמוד
מה הניע את מהומות מאי 2021 בקרב האזרחים הערבים בישראל?
המחקר מנתח את אירועי מאי 2021 על רקע ההיסטוריה של יחסי יהודים וערבים בישראל ועל רקע דפוסי חיים בערים מעורבות. הוא מצביע על מוקדים כמו לוד, רמלה, יפו ועכו, ועל כך שהאלימות כללה קורבנות, פצועים ונזק כבד לרכוש. לצד ההקשרים הלאומיים והדתיים, המאמר מדגיש בעיות אזרחיות מתמשכות: הפרדה במגורים ובחינוך, מחסור בתשתיות ושירותים, תחושת ביטחון נמוכה ואובדן אמון בממסד המקומי.
לקריאת העמוד
עוד מאותו דבר: תגובות שיח של חברי כנסת למחאת 2011
המאמר מציג פרדוקס פוליטי סביב מחאת 2011 בישראל: מחאה שנולדה מאי־שביעות רצון מתוצאות המדיניות הכלכלית הניאו־ליברלית לא דחקה את השיח הניאו־ליברלי מן הכנסת. להפך, חברי הכנסת השתמשו ברעיונות ובשפה ניאו־ליברליים יותר לאחר פרוץ המחאה מאשר לפניה. המחקר בוחן זאת דרך סעיפי ההסבר של הצעות חוק פרטיות, כלומר דרך האופן שבו פוליטיקאים מנמקים יוזמות חקיקה. המאמר טוען שייתכן שהמחאה העבירה רעיונות ניאו־ליברליים מתפקיד של כלי מומחים לקידום ליברליזציה כלכלית לתפקיד פוליטי חדש: אמצעי שבאמצעותו נבחרי ציבור מציגים תגובתיות לדרישות הכלכליות של אזרחים.
לקריאת העמוד
אידאולוגיה אנטי־ציונית חרדית מסבירה דפוסי מחאה מול המדינה
המאמר מציג את האידאולוגיה האנטי־ציונית ככוח המניע מאחורי המחאות החרדיות בישראל, ומתמקד בעימותים בין מפגינים חרדים למשטרה משנת 2000 ואילך. הוא מציע מודל חדש לניתוח דפוסי העימות עם הרשויות, המשלב בין גישות פרימורדיאלית, קונסטרוקטיביסטית ותלוית הקשר. המאמר מסיק, בין היתר, כי הקהילה החרדית היא תנועת מחאה פסיבית קבועה, המגיבה בדרך כלל מיד ליוזמות רשמיות לשינוי הסטטוס קוו הנוגע למדינה, לפוליטיקה, לחברה ולדת בישראל.
לקריאת העמוד
איך נוצרת תמיכה ציבורית במחאה חברתית?
המאמר שואל כיצד מחאה חברתית זוכה לתמיכה ציבורית רחבה, כאשר במדינות רבות השתתפות פוליטית המונית מחוץ להצבעה היא אירוע נדיר. המקרה הנבחן הוא מחאת קיץ 2011 בישראל, שבה מאות אלפים השתתפו באירועים רחבי היקף שנמשכו כמה שבועות. המחקר מתבסס על שני מדגמים עצמאיים, של סטודנטים לתואר ראשון ושל מפגינים פעילים, ובסך הכול 59 משיבים. הממצאים מצביעים על כך שתמיכה במחאה הייתה קשורה בעיקר לשילוב בין דאגה מאי־צדק חברתי לבין אמונה שהממשלה אחראית למצב. בכך המאמר מדגיש שתמיכה במחאה אינה רק תגובה למצוקה, אלא גם תוצאה של פרשנות פוליטית שמזהה עוול וכתובת שלטונית לתביעה.
לקריאת העמוד
הרפורמה המשפטית פגעה בלכידות החברתית שישראל מציגה כלפי חוץ
Mordechai Levy מנתח את חודשי המחאה נגד הרפורמה המשפטית ואת האופן שבו מנהיגים ופרסומים של חמאס, חזבאללה ואיראן פירשו את המשבר בישראל. המאמר טוען שהפילוג האזרחי נתפס אצלם דרך רעיון ״קורי העכביש״ וכסימן להיחלשות ישראל, ולכן מסיק שכוח צבאי וטכנולוגי לבדו אינו מספיק להרתעה בלי לכידות חברתית.
לקריאת העמוד
פגיעה מוסרית של לוחמים יכולה להפוך גם לפעולה אזרחית ופוליטית
המחקר מנתח 13 ראיונות עומק עם ותיקי לחימה ישראלים ומתאר כיצד הם מפרשים אירועים כגון הרג לוחמי אויב, פגיעה באזרחים או תחושת בגידה מצד מפקדים, המערכת הצבאית והחברה. המאמר מבחין בין נרטיב הומניטרי, הקשור בבושה ואשמה ומוביל לעשייה חברתית ולניסיון תיקון, לבין נרטיב ביטחון לאומי, הקשור בכעס ותסכול ומוביל למחאה ולאקטיביזם פוליטי אינטנסיבי.
לקריאת העמוד
אלימות ונשק בקרב צעירים ערבים קשורים גם לדימויי גבריות ולרשתות חברתיות
המחקר האיכותני מתמקד ב-40 נערים וצעירים ערבים מוסלמים ונוצרים בצפון ישראל, עם וללא רקע של אלימות או פשיעה. הוא משלב ניתוח תוכן, אתנוגרפיה דיגיטלית וניתוח רטורי־סמיוטי כדי להבין כיצד דימויי גבריות, אמונת “מכתוב”, רקע אישי ביחס לאלימות, חשד כלפי אכיפת החוק והרגלי מדיה חברתית מעצבים תפיסות של נשק ואלימות. המאמר מסיק שנדרשות התערבויות רגישות תרבותית ותוכנית חינוכית מוקדמת עם מודלים גבריים חיוביים ושיתוף פעולה עם סמכויות ידע בקהילה.
לקריאת העמוד
אחרי 7 באוקטובר, מסרי שיתוף אזרחים עוררו מעורבות גבוהה במיוחד ברשתות
Vincent Mabillard, Raphaël Zumofen, Gal Yavetz ו-Jenny Bronstein בוחנים כיצד ארגונים ציבוריים בישראל השתמשו בפייסבוק לאחר מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023. הניתוח מראה שפוסטים חדשותיים יצרו יותר מעורבות מאשר מסרי הרגעה והעצמה, וכי במונחים מוחלטים רמות המעורבות הגבוהות ביותר הופיעו כאשר רשויות פרסמו מסרים על שיתוף פעולה אזרחי.
לקריאת העמוד
חינוך דמוקרטי זקוק לדיון אמיתי במחלוקות גם בעידן של קיטוב ומידע כוזב
המאמר נשען על דיוני קבוצות עם תלמידים בבתי ספר תיכוניים באנגליה כדי לבחון את הרלוונטיות ואת האתגרים הפדגוגיים של הוראת סוגיות שנויות במחלוקת. התלמידים ייחסו ללמידה זו ערך פנימי, משום שהיא מסייעת להתפתחות אינטלקטואלית ואישית מול פייק ניוז, מידע מטעה ודיסאינפורמציה ברשתות חברתיות; וערך אינסטרומנטלי, משום שהיא מכינה להשתתפות דמוקרטית. המאמר ממליץ לתת לחינוך דמוקרטי מוקד ביקורתי יותר גם בתוכנית הלימודים וגם במרחבים חוץ־לימודיים.
לקריאת העמוד
המעבר מטרנסגרסיה לאלימות מציב דילמה דמוקרטית חריפה בסכסוך הישראלי־פלסטיני
כץ מנתח את ההבחנה בין טרנסגרסיה, כלומר חריגה מנורמות, גבולות או כללים חברתיים, לבין אלימות, כלומר שימוש מכוון בכוח או בסמכות לשם גרימת נזק. הסכסוך הישראלי־פלסטיני משמש מקרה מרכזי לבחינת האופן שבו מחאות, אי־ציות, צעדי ביטחון, מאבקים טריטוריאליים ונרטיבים לאומיים מתחרים יכולים להיקרא כחריגה מנורמות ולהידרדר לאלימות. המאמר מדגיש גם את תפקידן של פלטפורמות דיגיטליות בעיצוב דעת קהל, בגיוס, בחיזוק פחדים קולקטיביים ובהפצת פאניקה ומידע מטעה.
לקריאת העמוד
כשמטפלים חילונים פוגשים לקוחות חרדים, כשירות תרבותית אינה רק מיומנות מקצועית
Einat Doron, Dariusz Walkowiak, Rivka Tuval-Mashiach, Sławomir Tobis ו-Jan Domaradzki מנתחים סקר מקוון אנונימי שנערך בישראל בין אפריל לנובמבר 2024 בקרב 70 מטפלים חילונים. המחקר מצא פער בין כשירות בין־תרבותית כללית גבוהה לבין כשירות ועמדות מורכבות יותר ביחס ללקוחות חרדים, וכן קשר בין ניסיון טיפולי עם לקוחות חרדים לבין עמדות חיוביות יותר.
לקריאת העמוד
האחים המוסלמים ממשיכים למסגר לגיטימציה דרך דמוקרטיה וזכויות אדם אחרי 2013
המאמר מנתח יותר מ-50 ראיונות עומק חצי־מובנים עם עיתונאים ועורכים מצרים, שנערכו לפני ואחרי הדחת שלטון האחים המוסלמים בידי הצבא ביולי 2013. הממצאים מראים שתפקידי ניטור ותיווך שהופיעו בראשית התקופה שלאחר מובארכ התחלפו במהירות בעיתונות אופוזיציונית חריפה כלפי האחים המוסלמים ובעיתונות משתפת פעולה כלפי המשטר הצבאי.
לקריאת העמוד
המחאה סביב הרפורמה המשפטית נקשרה למצוקת הסתגלות גם מעבר לקווי המחנה
Yafit Levin, Rahel Bachem, Elazar Leshem, Menachem Ben-Ezra, Martin Robinson ו-Yaira Hamama-Raz מנתחים מדגם מייצג של 1,999 מבוגרים בישראל. המחקר מצא כי מתנגדי הרפורמה דיווחו על רמות גבוהות יותר של הפרעת הסתגלות אפשרית ביחס לניטרלים ולתומכים, אך גם זיהה מבנה סימפטומים דומה בין הקבוצות ואת הקושי להירגע כסימפטום מרכזי.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
סקסיזם אמביוולנטי מנבא העדפות מגדריות סביב שחרור חטופים
המחקר מנתח מדגם יהודי־ישראלי מייצג של 1,171 משיבים בגל סקר שנערך בפברואר-מרץ 2024, לאחר 7 באוקטובר. הניתוח מראה שרוב המשיבים תמכו בקדימות לנשים בשחרור חטופים, שסקסיזם עוין ניבא התנגדות לקדימות כזו, ושסקסיזם מיטיב ניבא תמיכה בה. שני סוגי הסקסיזם פעלו במידה רבה כמסלולים פסיכולוגיים נפרדים, ללא עדות משכנעת לאינטראקציה ביניהם.
לקריאת העמוד
חוסן לאומי נשען גם על התנגדות אזרחית מאורגנת
המאמר מנתח התנגדות אזרחית כחלק ממסגרות של הגנה כוללת וחוסן לאומי. דרך מקרי אוקראינה וישראל הוא טוען שהתארגנות אזרחית מבוזרת סייעה לספוג את ההלם הראשוני של תוקפנות אלימה ולעצב את מסלול המלחמה בתחילתה. בשלבים מאוחרים יותר, ההתנגדות האזרחית אינה מחליפה יכולת צבאית או מוסדות מדינה, אך רצון הלחימה של החברה האזרחית ממשיך לתמוך בתפקוד צבאי וחברתי לאורך זמן.
לקריאת העמוד
דיאלוג בין מטפלים יהודים ופלסטינים מציע אתיקה מקצועית בזמן מלחמה
המאמר בוחן קבוצת עבודה של שש נשות מקצוע, חוקרות ומחנכות מתחומי הטיפול במוזיקה ובאמנות, פלסטיניות־ערביות ויהודיות אזרחיות ישראל. באמצעות קבוצת מיקוד, ניתוח תמטי והתייעצות קבוצתית, המחקר מזהה חמישה נושאים מרכזיים ומדגיש את הצורך באתיקה מקצועית רגישה־תרבותית ובדיאלוג שמסוגל להחזיק אמיתות מרובות.
לקריאת העמוד
מדד חדש בוחן עד כמה רגולטורים שקופים, אחראים, משתפים ומכלילים
Libby Maman, Jacint Jordana, David Levi-Faur, Edoardo Guaschino, Rahel Schomaker ו-Esther Van-Zimmeren בונים מדדים דה־יורה ודה־פקטו לארבע תכונות דמוקרטיות של רגולטורים. המאגר כולל 49 גופים בשלושה תחומים ובתשע מדינות, והמדדים מאומתים באמצעות Item Response Theory כדי להשוות בין רגולטורים ובין ממדי דמוקרטיה שונים.
לקריאת העמוד
יהודים וערבים חילונים בישראל מתמודדים עם מתחים דתיים דומים בתוך קבוצותיהם
Oriana Abboud-Armaly, Rachelly Ashwall-Yakar ו-Michal Raz-Rotem מנתחות שני מחקרים איכותניים שנערכו בישראל בשנים 2016-2019, ובהם 28 יהודים חילונים ו-28 ערבים חילונים, נוצרים ומוסלמים. המאמר מצא דמיון בחוויות של גבולות שייכות, לגיטימיות והכרה מול בני קבוצה דתיים יותר.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
במשבר ביטחוני, חיפוש מידע יכול להפחית אי־ודאות וגם להגביר חרדה
המחקר מתבסס על ראיונות עומק חצי־מובנים עם 25 משתתפים ובוחן את צורכי המידע, מקורות המידע והחסמים שחוו אזרחים בישראל בזמן משבר ביטחוני. המאמר מצא שלצד שימוש במדיה חברתית ובטלוויזיה לעדכונים מיידיים, המשתתפים פיתחו שלוש אסטרטגיות התמודדות עם עומס וחרדה: סינון, השמטה או הימנעות, ושימוש בכמה ערוצים במקביל. הניתוח מראה שחרדת מידע גם מניעה חיפוש כדי להפחית אי־ודאות וגם מעכבת אותו כאשר עודף מידע מגביר מצוקה.
לקריאת העמוד
הכללה רדיקלית בישראל־פלסטין מחפשת דיאלוג גם בלי הסכמה ליברלית מלאה
Erica Weiss מנתחת את מגבלות התבונה הציבורית הליברלית במצב של משבר אזרחי וסכסוך אלים ומתמשך. דרך Citizens’ Accord Forum ו-Siach Shalom, המאמר מראה כיצד דיאלוג יכול להימשך גם בלי קונצנזוס, באמצעות אמון, אשראי מוסרי ומסגרות דתיות או קהילתיות חלופיות.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
המשבר סביב הרפורמה המשפטית קשור למצוקה נפשית מתמשכת
המחקר מתייחס למשבר סביב הרפורמה המשפטית כגורם דחק חברתי־פוליטי מתמשך. הוא מבוסס על שאלוני דיווח עצמי של אזרחים ישראלים בשתי נקודות זמן, 811 משתתפים בראשונה ו־518 בשנייה, ומשתמש בניתוח רשת כדי לבחון קשרים בין סימפטומים של דחק, רגש חיובי, עמדות כלפי פעולות הממשלה, התנהגויות בריאות ומשאבים פנימיים כמו שליטה עצמית, תקווה וחוסן. הממצאים מצביעים על הבדלים בין ימין לשמאל/מרכז, אך גם על היחלשות חלק מן ההבדלים לאורך זמן ועל צורך בתמיכה ציבורית ממוקדת בבריאות הנפש בתקופות של אי־שקט חברתי.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
אלימות זוגית מעמיקה פערי בריאות בין נשים פלסטיניות ויהודיות בישראל
המחקר בחן עשרה מדדי בריאות נפשיים ופיזיים, ובהם דיכאון אחרי לידה, סימפטומים דיכאוניים, חרדה, בריאות מדווחת עצמית, הפלות, לידה מוקדמת, היריון לא מתוכנן, מחלה כרונית וריבוי תחלואה. נשים פלסטיניות הציגו תוצאות בריאות גרועות יותר באופן מובהק בשבעה מתוך עשרה מדדים, ובהם דיכאון אחרי לידה, דיכאון, חרדה, היריון לא מתוכנן, הפלות טבעיות, לידה מוקדמת וריבוי תחלואה. כאשר המודלים כללו גם אלימות זוגית מעבר למשתנים סוציו־אקונומיים ודמוגרפיים, חלק מן הפערים הצטמצם; המאמר מסיק שאלימות זוגית היא תופעה מבנית שמעמיקה אי־שוויון בריאותי.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
הוגנות הארנונה למגורים בישראל בעיני משלמי המסים
המאמר בוחן עמדות ציבוריות כלפי הארנונה למגורים בישראל ומשווה בין תמיכה בשיטה הקיימת, המבוססת על שטח, שימוש ומיקום, לבין חלופה המבוססת על שווי נכס. רוב קטן, כ-55%, העדיף את השיטה הקיימת וכ-45% תמכו בחלופה מבוססת שווי, אך התמיכה הרחבה ביותר הייתה בשילוב איכות שירותים עירוניים ומדדי סביבה בחישוב המס.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
גזענות מקוונת קשורה לרווחה נפשית נמוכה יותר בקרב צעירים ערבים-פלסטינים בישראל
המחקר מתמקד בצעירים ערבים-פלסטינים בישראל החיים במרחב דיגיטלי שבו גזענות, פוליטיקה וזהות לאומית נפגשות באופן יומיומי. הוא בוחן חשיפה לגזענות מקוונת לצד מדדים של בריאות נפש, זהות אתנית, הגדרה עצמית והשתתפות פוליטית ברשתות חברתיות. לפי המאמר, גזענות מקוונת קשורה לתוצאות פסיכולוגיות שליליות, אך ההשפעה אינה אחידה: זהות ופעילות פוליטית עשויות לשנות את האופן שבו צעירים מפרשים את הפגיעה ומתמודדים איתה. לכן המאמר מחבר בין בריאות נפש, אזרחות מיעוט והמרחב הציבורי הדיגיטלי. בכך הוא מדגיש שהמרחב המקוון הוא חלק מן החיים האזרחיים של צעירים, ולא זירה נפרדת או שולית. בקריאה לאתר, תרומת המאמר היא בהצבת גזענות מקוונת ובריאות נפשית של צעירים ערבים-פלסטינים בתוך רצף של מוסדות, פרקטיקות ותנאי חיים, ולא ככותרת כללית בלבד. לכן הסיכום צריך להחזיק יחד את הטענה המרכזית, את גבולות הממצא ואת המשמעות הציבורית, בלי להוסיף עובדות שלא תועדו במקורות שנבדקו. מעבר לכך, חשיבותו של המאמר היא באופן שבו הוא מחבר בין המקרה המסוים לבין שאלות רחבות יותר של אחריות ציבורית, מוסדות, שוויון ויכולת פעולה.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
אוניברסיטאות בזמן מלחמה הן זירת ידע, פחד, שייכות ואחריות ציבורית
המאמר טוען שהקמפוסים בישראל בזמן מלחמה אינם מרחבים ניטרליים: הם משקפים שסעים חברתיים רחבים, חווים קיטוב בין קהילות יהודיות וערביות-פלסטיניות, ומושפעים מצעדים משמעתיים וממגבלות על ביטוי שפוגעים במיוחד בסטודנטים ובאנשי סגל ערבים. על בסיס סקירה של תגובות מוסדיות ועמדות מחקריות, המאמר מדגיש גם את הפוטנציאל של מוסדות אקדמיים ליצור דיאלוג בין-תרבותי, חוסן אקדמי ותמיכה בקבוצות פגיעות.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
מעבר לתועלת: עברית, זהות ועמדות פוליטיות אחרי 7 באוקטובר
זהו מחקר כמו־ניסויי במדידות לפני ואחרי התערבות, שניתח 119 משתתפים באמצעות Generalized Estimating Equations. הממצאים מצביעים על שיפור בארבעה מתוך חמשת מדדי התוצאה, אך גם על הבדלים חשובים בין תלמידי תיכון לפרחי הוראה. בקרב מזדהים כפלסטינים נרשמה העלייה החדה ביותר בתקווה לשלום ובסיווג אברהמי, ואילו הרגישות לאי־שוויון ירדה אצל פרחי הוראה אך עלתה אצל תלמידי תיכון.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
חשיפה עקיפה לטרור עלולה להגביר תמיכה באלימות פוליטית
המחקר בוחן חשיפה עקיפה, מתווכת־סייבר, לאיומי טרור בקרב משיבים יהודים ישראלים. הוא מראה כי חשיפה כזו הגדילה תמיכה באלימות נגד מנהיגים פוליטיים, וכי המנגנון המרכזי היה כעס ולא לחץ נפשי או תפיסת איום כללית.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
אזרחות חמושה בישראל נעה בין רישיון מדינתי לזכות מדומיינת
המחקר נשען על שלוש וחצי שנות אתנוגרפיה, 36 ראיונות ויותר מ־125 שעות תצפית בחנויות נשק, מטווחים, קורסי הכשרה ומרחבים מקוונים. המאמר טוען כי בעלי נשק בישראל אינם פועלים רק מתוך מיליטריזם מדינתי או רק מתוך תפיסה ליברלית של זכות אישית, אלא חיים ומנהלים בפועל את הסתירה בין שני ההיגיונות.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
בינה מלאכותית משנה את תפקיד הנציגים הדמוקרטיים במקום להעלים אותם
המאמר מנתח את השפעת הבינה המלאכותית על ייצוג דמוקרטי בשני ערוצים: ייצוג קלט, שבו מערכות מסייעות לאסוף ולמפות העדפות אזרחים, וייצוג פלט, שבו מערכות אלגוריתמיות משתתפות ביישום החלטות מדיניות. באמצעות דיון ב־vTaiwan ובמערכת הפרופילינג של שירות התעסוקה האוסטרי, המאמר טוען כי נציגים אינם נעלמים אלא עוברים לתפקידים של תיווך, עיצוב מערכות החלטה ופיקוח על מטרות, שקיפות, אחריותיות וסמכות מוסדית.
לקריאת העמוד
ההשפעות המנתקות של אמון מוסדי לעומת אמון אישי וחברתי על דמוקרטיה
המאמר מערער על ההנחה הפשוטה שיותר אמון תמיד טוב לדמוקרטיה. במקום לדבר על אמון כמושג אחד, הוא מבחין בין אמון אישי, אמון חברתי כללי ואמון מוסדי. על בסיס נתונים מ-100 מדינות ושיטות שונות, כולל משתנים אינסטרומנטליים, ניתוח פאנל ומדדי דמוקרטיה חלופיים, המחקר מוצא שאמון אישי ואמון חברתי כללי קשורים לדמוקרטיה רבה יותר, תרבות פוליטית ליברלית יותר וממשל איכותי יותר. לעומת זאת, אמון מוסדי קשור לפחות דמוקרטיה, מעורבות פוליטית נמוכה יותר, יעילות ממשלתית נמוכה יותר ופחות דאגה לחירויות אזרח. האפקט קשור גם לעוני, להשתתפות כלכלית של נשים ולגיוון דתי: קבוצות מוחלשות עשויות למתן את הקשר השלילי, בעוד גיוון דתי מחריף אותו. המאמר מסיק שיש להיזהר מהמלצות מדיניות שמבקשות להגדיל אמון מוסדי בלי לבדוק מהו סוג האמון ומה הוא מאפשר למוסדות לעשות.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
פוליטיזציה של בחירת שופטים בישראל עלולה לפגוע באחד ממנגנוני הבלימה המרכזיים
גיא לוריא מציב את תיקון 2025 בתוך ההקשר הרחב של המאבק סביב מערכת המשפט מאז תוכנית ינואר 2023. המאמר טוען שהגרסה שאושרה במרץ 2025 אינה מעניקה לקואליציה שליטה בלעדית כפי שתוכנן בתחילה, אך עדיין מעבירה כוח משמעותי לשחקנים פוליטיים מן הקואליציה והאופוזיציה. הסיכון המרכזי נובע מכך שבישראל אין חוקה משוריינת, מגילת זכויות מלאה או מערך בלמים חזק, ולכן עצמאות בית המשפט היא אחד האיזונים המרכזיים מול הרוב הפוליטי.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
עיתונות מקצועית ותרבות טיקטוק במערכת התקשורת הישראלית
המחקר מציג את טיקטוק כזירת מידע ובידור שמאפשרת לעיתונאים להגיע לקהלים צעירים ולשמור על רלוונטיות, אך גם מחייבת התאמה לפורמט קצר, חזותי ומהיר. המרואיינים רואים בעצמם שומרי סף הנאבקים במידע כוזב, ובמקביל מתמודדים עם דילמות אתיות, מיתוג אישי וסביבה שאינה בנויה לתחקיר עיתונאי רציני.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
הרשתות החברתיות נעשות זירת מאבק על משמעות האלימות בחברה הערבית בישראל
המאמר משתמש בניתוח שיח ביקורתי מולטימודלי כדי לבחון את תפקיד טיקטוק ואינסטגרם במשבר האלימות בחברה הפלסטינית־ערבית בישראל. הוא מצא שהפלטפורמות פועלות כמרחב נגד־ציבורי שמבקר את הזנחת המדינה, אך גם עשוי להאדיר גבריות עבריינית ולשמר גבולות פטריארכליים פנימיים.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
אמון מוסדי מעצב תחושת ביטחון של הורים בבתי ספר ערביים
המחקר מציב את בטיחות בית הספר כתהליך פרשני מוסדי-יחסי: הורים אינם מעריכים סיכון רק לפי אירועים או נהלים, אלא גם לפי אמון במורים, ביועצים, במנהלים ובמערכת החינוך. הממצאים מראים שאמון מוסדי היה המנבא החזק ביותר של הערכת בטיחות, לצד תרומה של הישגים לימודיים וקבלה חברתית של הילד. לכן המאמר מדגיש שמניעת אלימות בבתי ספר ערביים מחייבת לא רק אמצעי בטיחות, אלא גם תגובות הוגנות ושקופות, תקשורת בונה אמון ופרקטיקות מותאמות תרבותית.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
אי־שוויון דיגיטלי בהקשר: למידה מרחוק של סטודנטים ערבים בישראל
המחקר מבוסס על ראיונות עומק עם 30 סטודנטים ערבים בישראל ועל מסגרת המשלבת עיצוב חברתי של טכנולוגיה, הון חברתי ותרבותי, נוכחות חברתית ועומס קוגניטיבי. המאמר מראה שלמידה בזום הייתה “חרב פיפיות”: הרצאות מוקלטות וגמישות סייעו לחלק מן הסטודנטים, אך עבור רבים תנאים ביתיים וטכניים הפכו את הלמידה למעמסה אקדמית וחברתית.
לקריאת העמוד
הכללת מיעוטים בפוליטיקה מושפעת מבחירות וממלחמה
המחקר מציב את הכללת המיעוט הערבי־פלסטיני במשחק הקואליציוני כבעיה של ייצוג דמוקרטי ושל תפיסת איום. בשני ניסויי שדה הוצגו למשתתפים כתבות התערבות שנועדו להשפיע על ערכים, מתחים ונורמות. לפני בחירות, התערבויות שעסקו בקונפליקט ערכי, הפחתת מתחים ותפיסת נורמה הגבירו תמיכה בהכללה; בזמן מלחמה הן לא שיחזרו את אותו אפקט.
לקריאת העמוד
מרחבי חדשות ביניים משנים את הגבול בין שיחה פרטית לציבורית
המאמר טוען שחלק מרכזי מן התקשורת החדשותית כיום מתרחש לא רק בכלי תקשורת ציבוריים ולא רק בשיחות פרטיות, אלא במרחבים חצי־סגורים כמו קבוצות פייסבוק, מרחבי X וצ׳טים קבוצתיים בוואטסאפ, טלגרם ו-WeChat. הוא מדגים זאת באמצעות קבוצות וואטסאפ וטלגרם שסייעו בארגון מחאת 2023 בישראל, ומדגיש את האתגרים המחקריים והדמוקרטיים של מרחבים כאלה: נגישות, אתיקה, הקשר, מידע מטעה וקשרי אמון בתוך קהילה.
לקריאת העמוד
משבר חברתי מתמשך משנה חוסן והתמודדות לפי מחנה פוליטי
המחקר מבוסס על שלוש מדידות חוזרות בקרב אותה אוכלוסיית משיבים יהודית בוגרת בישראל, לפני בחירות נובמבר 2022, בפברואר 2023 ובאוגוסט 2023. הניתוח מצא שהמשבר לא השפיע באופן אחיד: חוסן חברתי עלה בקרב מצביעי קואליציה וירד בקרב מצביעי אופוזיציה, ובמדידות המאוחרות מצביעי אופוזיציה דיווחו על פחות חוסן ותקווה ועל יותר דחק ותחושת סכנה.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
תחושת מורכבות פוליטית, יותר מן העמדות בפועל, קשורה לצריכת חדשות מגוונת
המחקר משתמש בסקרים בארצות הברית ובישראל כדי להשוות בין עמדות חוצות־מחנות בפועל לבין האופן שבו משתתפים תופסים את מבנה העמדות שלהם. הממצא המרכזי הוא שרבים טעו בהערכת מבנה עמדותיהם, ושהתפיסה העצמית של עמדות חוצות־מחנות, ולא המבנה בפועל, נקשרה לצריכה רבה יותר של חדשות המזוהות עם המחנה האידיאולוגי היריב. הקשר נותר גם מעבר למתינות אידיאולוגית ששימשה מדד מקורב למרכזיות.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
השתתפות במחאה נגד הרפורמה המשפטית נקשרה לתחושת העצמה אזרחית
Anat Gesser-Edelsburg, Rana Hijazi, Ester Eliyahu ו-Ricky Cohen מנתחות סקר מקוון חתכי של 570 משתתפים על מחאת 2023 נגד הרפורמה המשפטית. המחקר מצא שאיומים נתפסים, גיל, חשיפה לאלימות מילולית ברשת וכוונות הגירה נקשרו לדפוסי השתתפות, ושעצם ההשתתפות נקשרה לחוללות עצמית אזרחית גבוהה יותר.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
בזמן מלחמה קשה יותר לזהות מידע כוזב ותעמולה
המחקר מראה שמלחמה משנה את התנאים שבהם אנשים שופטים מידע. המשתתפים התבקשו להעריך כותרות אמיתיות וכוזבות, שחלקן עסקו ישירות במלחמה וחלקן בנושאים ניטרליים יותר. הדיוק הכולל היה 70%, אך יכולת ההבחנה הייתה נמוכה יותר בכותרות מלחמתיות. דה-הומניזציה של האויב, חשיבה קונספירטיבית, נכונות לאלימות פוליטית, פעילות ברשתות חברתיות וסקפטיות נקשרו ליכולת הבחנה נמוכה יותר; השכלה ומוטיבציה לזהות מידע כוזב נקשרו לדיוק גבוה יותר.
לקריאת העמוד
כשהשתקה פוליטית הופכת לעמדה מדידה בדעת הקהל
Yariv Tsfati ו-Shira Dvir-Gvirsman מציעים מסגרת למדידת אמונה בחשיבות של השתקה פעילה של אחרים. התרומה הדמוקרטית של המאמר היא בכך שהוא הופך נטייה אנטי־פלורליסטית לכלי מחקר שאפשר לעקוב אחריו, להשוות אותו ולבחון את קשריו לאמון, זהות פוליטית ותקשורת.
לקריאת העמוד
בחירת מועמדים בתוך מפלגות משפיעה על שביעות הרצון מדמוקרטיה
המחקר מציב מפלגות כגורם המשפיע על עמדות אזרחים כלפי הדמוקרטיה, ולא רק כמכשיר תחרות בבחירות כלליות. החוקרות והחוקר בנו מאגר השוואתי על הליכי בחירת מועמדים ב-130 מפלגות ב-28 הקשרים, ובחנו אם מצביעים למפלגות המאורגנות באופן דמוקרטי יותר מרוצים יותר מתפקוד הדמוקרטיה במדינתם. הניתוח ההשוואתי והבדיקות הממוקדות בישראל ובבלגיה מצאו קשר חיובי בין דמוקרטיות בבחירת מועמדים לבין שביעות רצון מן הדמוקרטיה.
לקריאת העמוד
דת, אליטות וקיטוב מעצבים את דעת הקהל האמריקנית על ישראל
Amnon Cavari מנתח את הפער המפלגתי בדעת הקהל האמריקנית כלפי ישראל דרך שילוב של אמונות דתיות, התיישרות מפלגתית וקיטוב בין אליטות. המאמר מציע להבין תמיכה במדיניות חוץ לא רק כתגובה לאירועים בינלאומיים, אלא גם כתוצר של מבנה פוליטי פנימי ושל זהויות חברתיות.
לקריאת העמוד
צעירים משתתפים בפוליטיקה מקוונת בזהירות בחברה מקוטבת
המחקר ניתח 23,223 פעולות פייסבוק של 50 משתתפים, ובהן 2,323 דפוסים פוליטיים־מפלגתיים ו־1,434 דפוסים חברתיים־פוליטיים, ושילב יומני פעילות ישירים עם ראיונות עומק. המאמר מצא כי שימוש בפייסבוק חושף לעיתים ״אני פוליטי״ נסתר: צעירים נוטים לפעולות לא מחייבות כמו לייקים, מרגישים נוח יותר בזירות חברתיות־פוליטיות מאשר בדיון מפלגתי ישיר, ומנווטים בזהירות את זהותם בסביבה מקוטבת.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
עיתונאים נעשים מותגים אישיים בעידן של קיטוב ופופוליזם
Arnon Kedem ו-Motti Neiger מרחיבים את הדיון בפרסונליזציה פוליטית אל תוך העיתונות. באמצעות ראיונות עם 18 עיתונאים בולטים מישראל, איטליה וארצות הברית וניתוח של 600 ציוצים, המאמר מראה כיצד הפרסונה האישית של העיתונאי נעשית חלק מן המוצר העיתונאי ומן היחסים עם הקהל.
לקריאת העמוד
מה מנבא סוגים שונים של מעורבות קהילתית?
במדגם של 494 משתתפים ישראלים, המחקר מצא שתחושת שליטה ורוב המשתנים הקהילתיים מנבאים את שני סוגי המעורבות, בעוד הערכה עצמית ושנות פעילות אינן מנבאות אותן באופן כללי.
לקריאת העמוד
אכיפה מרכזית בוועדות קרואות ברשויות מקומיות כושלות
המחקר מיישם את מתודולוגיית ההבדלים בהפרשים באמצעות נתונים על 77 רשויות ישראליות בשנים 2000–2011 כדי לענות על שאלה זו. המחקר מוצא השפעה ניכרת של ועדות קרואות על הביצועים הכספיים של הרשויות המקומיות, לרבות הפחתה של 11% בעלויות העבודה העירוניות, הפחתה של 6% בגירעונות השוטפים והפחתה של 40% בחוב העירוני. המחקר מוצא גם כמה עדויות לעלייה בגביית המס המקומית. בהקשר דמוקרטי, הממצא המרכזי הוא שהנושא אינו רק טכני או מקצועי: הוא משפיע על האופן שבו כוח מופעל, מוגבל ומוצדק כלפי אזרחים וקבוצות שונות.
לקריאת העמוד
שחיתות מקומית מתעצבת בין ממשל מרכזי, רשויות ויחסים פנים־עירוניים
המאמר של Itai Beeri ו-Doron Navot מנתח שחיתות פוליטית מקומית כתוצר של מבנים מוסדיים, ולא רק ככשל אישי של נבחרי ציבור. הוא מבחין בין כשלים בממשק בין השלטון המרכזי והמקומי, בין רשויות מקומיות שונות ובתוך הרשות עצמה.
לקריאת העמוד
תפיסת תקשורת עוינת עלולה לערער אמון בתקשורת ובקבלת הכרעות דמוקרטיות
המאמר של Yariv Tsfati ו-Jonathan Cohen בוחן את השלכות תופעת התקשורת העוינת בקרב מתיישבים יהודים ברצועת עזה לפני הצבעה פוליטית מרכזית. תפיסת סיקור עוין נקשרה לאמון נמוך יותר בתקשורת, ואמון בתקשורת נקשר לאמון בדמוקרטיה ולנכונות לקבל הכרעות דמוקרטיות.
לקריאת העמוד
חברות שסועות מנהלות קונפליקט באמצעות דפוסים שונים של הסדרה פוליטית
המאמר של Sammy Smooha ו-Theodor Hanf מתמקד באופני הסדרה של קונפליקט בחברות שסועות לעומק. הוא רלוונטי במיוחד לדיון דמוקרטי משום שהוא עוסק בשאלה כיצד מוסדות, הסכמות ויחסי כוח מאפשרים חיים פוליטיים משותפים למרות חלוקות חברתיות עמוקות.
לקריאת העמוד
הפונדמנטליזם היהודי הערני מציב מבחן גבול לדמוקרטיה ולביטחון הציבורי
המאמר של Raphael Cohen-Almagor מנתח תופעות של פונדמנטליזם יהודי ערני מן ה-JDL ועד כך, על רקע שאלות של קיצוניות פוליטית ואלימות. חשיבותו לאתר היא בדיון בגבול שבין מחאה, ארגון פוליטי, מיליטנטיות ופגיעה בסדר דמוקרטי.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
קיטוב רגשי בכנסת נמדד דרך סגנון רגשי ולא רק דרך עמדות אידאולוגיות
המאמר בוחן קיטוב רגשי בדיבור פרלמנטרי באמצעות מדדי ערכיות, עוררות ודומיננטיות. הוא מפתח משאבי VAD לעברית ומיישם אותם על קורפוס הכנסת, הכולל יותר מ-30 מיליון משפטים מדיוני מליאה וועדות.
לקריאת העמוד
יום הזיכרון לשואה עשוי להפחית זמנית קיטוב רגשי דרך אבל משותף
המחקר עקב אחרי 517 משתתפים יהודים-ישראלים לפני יום הזיכרון לשואה, במהלכו ואחריו. הוא מצא ירידה בקיטוב הרגשי במהלך יום הזיכרון, כאשר העלייה בעצב תיווכה חלק מן ההשפעה.
לקריאת העמוד
זיהוי אסטרוטרפרים בפייסבוק הופך איום מידע דמוקרטי לבעיה מדידה
המאמר מנתח פעילות פייסבוק לאורך 15 חודשים שבהם התקיימו שלוש מערכות בחירות בישראל, ומראה כיצד תכונות פעילות ותזמון משפרות זיהוי של פרופילים החשודים כאסטרוטרפרים.
לקריאת העמוד
קבוצות אינטרס בישראל פונות לביורוקרטיה גם בתוך דמוקרטיית מפלגות
Mshai מנתחת את המקרה הישראלי כחריגה מן הציפייה שקבוצות אינטרס בדמוקרטיית מפלגות יפעלו בעיקר דרך מפלגות. הקבוצות נמשכות אל המינהל הציבורי עצמו, ופקידים בכירים מקיימים איתן קשרים רבים גם כאשר הם ממעיטים בערך השפעתן.
לקריאת העמוד
מטא־שיח מאפשר דיון דמוקרטי גם בתרבות דיבור מאתגרת
Manosevitch, Friedman ו-Sprain בוחנים כיצד משתתפים בפורומים דיוניים בישראל מתייחסים לדיבור עצמו, למסגור האינטראקציה ולמתחים בין תרבות מקומית לבין עקרונות דיוניים. מטא־שיח מאפשר להם להכיר בקושי, לשאת ולתת על נורמות ולשלב יצירתית בין שיח ישראלי לבין דליברציה.
לקריאת העמוד
זיהוי דפוסי טרולים ובוטים חושף חדירה חדה למערכות בחירות
Hanouna ושותפיו מנתחים מאגרי טוויטר הקשורים לבחירות לפרלמנט האירופי ב-2019, לשתי מערכות הבחירות בישראל ב-2019 ולקמפיין הפדרלי בקנדה באוקטובר 2019. הם מציגים שיטה לזיהוי חשבונות פוליטיים חריגים באמצעות ניתוח משווה של מטא־דאטה, תוכן ומבנה רשת, ומזהים אלפי חשבונות שעסקו בפוליטיקה קנדית והציגו דפוסי פעילות שונים מקבוצת ביקורת.
לקריאת העמוד
פסילת מפלגות בשל תמיכה בטרור בוחנת את גבולות הדמוקרטיה המתגוננת
Navot בוחנת את התיקון האנטי־טרוריסטי בדיני הבחירות בישראל ומשווה אותו גם לחקיקה הספרדית משנת 2002. המאמר מדגיש שהמאבק בטרור בזירה הפוליטית מחייב קווים ברורים, ראיות אמינות ופיקוח שיפוטי כדי שלא להפוך הגנה על הדמוקרטיה לפגיעה בה.
לקריאת העמוד
מפגשי שלום מקוונים יוצרים מרחב דיאלוג נדיר לנוער יהודי וערבי
המאמר מראה כיצד טכנולוגיה יכולה ליצור מרחב קשר כאשר מפגש פיזי בין קבוצות סכסוך מוגבל או טעון. מבחינה דמוקרטית, החשיבות היא ביכולת לבנות שיחה אזרחית על שוויון וסובלנות גם כאשר המציאות היומיומית מצמצמת הזדמנויות לכך.
לקריאת העמוד
בחירות בישראל עיצבו את הסכסוך דרך ייצוג יותר מאשר דרך דיון עמוק
המאמר מטיל ספק באיכות הדליברציה בבחירות שעסקו בסכסוך, אך מדגיש שהבחירות בכל זאת עיצבו את הסכסוך דרך חילופי שלטון וייצוג דינמי. לכן הבחירות אינן רק מדד לעמדות ציבוריות אלא מנגנון שמשנה את מסלול המדיניות.
לקריאת העמוד
צעירי העלייה מברית המועצות לשעבר מפרשים הצבעה דרך ניסיון הגירה ואזרחות
המאמר מציע לראות בהצבעה לא רק פעולה טכנית של אזרחים חדשים אלא חלק מתהליך למידה פוליטית. צעירים מהגרים מפרשים את הדמוקרטיה הישראלית דרך ניסיון משפחתי, תרבותי וחינוכי, ולכן חינוך אזרחי צריך להכיר במורכבות הזאת.
לקריאת העמוד
עמדות לפיוס ולפשרה תלויות בציפיות לשלום ובאמון בדמוקרטיה
המחקר נשען על מדגמים מייצגים של 525 ישראלים ו-1,259 פלסטינים בגדה המערבית, ברצועת עזה ובמזרח ירושלים. הממצא המרכזי הוא שציפיות לעתיד של שלום ודמוקרטיה מסבירות עמדות פיוס ופשרה מעבר למאפיינים דמוגרפיים ולעמדות פוליטיות.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
קיטוב חברתי ותגובות מצוקה לאחר טראומת 7 באוקטובר
Eshel, Kimhi, Marciano ו־Adini מנתחים שלושה ממדי קיטוב: מוצא אתני, תמיכה בממשלה ורמת דתיות. הממצא המרכזי הוא שעמדה בתוך קווי החלוקה האלה קשורה בעקביות לרמות מצוקה שונות לאחר הטראומה המלחמתית.
לקריאת העמוד
העוצמה החדה של סין נבלמת בישראל בידי ספקנות ציבורית ושיח ביקורתי
Chaziza ו־Lutmar מציבים את ישראל כמקרה מבחן לחוסן דמוקרטי מול מניפולציה, צנזורה והשפעה חיצונית. סין ניסתה לעצב תפיסות ציבוריות, אך תמיכתה בעמדות המנוגדות לאינטרסים ישראליים והמודעות הציבורית הגוברת החלישו את הצלחתה.
לקריאת העמוד
המהפך של 1977 מוצג כבחינה של פחדים ועמידות דמוקרטית
המאמר מנתח את הפער בין רטוריקת אזהרה של אליטות אקדמיות, תרבותיות, פוליטיות ותקשורתיות לבין תוצאות המהפך הפוליטי. הקריאה המרכזית היא שחילופי שלטון מסודרים יכולים לחזק דמוקרטיה גם כאשר הם מלווים בפחד ציבורי חריף.
לקריאת העמוד
שינוי האסטרטגיה הצבאית ב־1953 מחדד את שאלת הפיקוח האזרחי
Oren, Barak ו־Shapira משתמשים במסמכים רשמיים ישראליים שלא נוצלו קודם, ראיונות, זיכרונות, ביוגרפיות ומקורות משניים כדי לבחון רגע מכריע ביחסי צבא וממשלה. המאמר מערער הסברים שממקדים את השינוי בבן־גוריון או בדיין ומדגיש את כוחם של מנגנוני תכנון צבאיים.
לקריאת העמוד
זכויות לא־אזרחים תלויות באופן שבו הציבור מפרש איום ושייכות לאומית
Raijman, Davidov, Schmidt ו־Hochman משתמשים במודול הזהות הלאומית של ISSP משנת 2003 כדי להשוות בין מדינות בעלות משטרי אזרחות והגירה שונים. המחקר מראה שהיחס לזכויות מהגרים אינו נגזר בפשטות ממודל לאומי ליברלי או אתנו־לאומי, אלא מתווך דרך תפיסות איום וצורות שונות של הזדהות לאומית.
לקריאת העמוד
ניסוי Minds of Peace בוחן שלום כהליך אזרחי פתוח
Cahen מציג את MOPE כניסיון להעביר חלק מדיון השלום אל מרחב אזרחי גלוי: שתי משלחות מדומות, ישראלית ופלסטינית, דנות מול קהל בצעדים לסיום הסכסוך בעזרת מנחים. המאמר מעריך את המודל גם ככלי להשפעה על דינמיקת הסכסוך וגם כאפשרות לאספה ציבורית פלסטינית־ישראלית רחבה יותר.
לקריאת העמוד
פרשנות בחירות כמנדט מחייב תלויה בתקשורת ובדעת קהל
שמיר, שמיר ושפר מציעים תנאים הכרחיים לזיהוי בחירות כמנדט מדיניות. בניתוח ישראל בשנים 1992-2003, כולל סיקור עיתונות ונתוני סקרים, המאמר מוצא שבאף אחת מחמש מערכות הבחירות לא התקיימו כל התנאים למנדט ברור.
לקריאת העמוד
קיטוב פרשני ברשתות חברתיות מסביר איך מחלוקת מתקבעת
Kligler-Vilenchik, Baden ו־Yarchi מנתחים דיונים על פרשת אלאור אזריה בשלוש פלטפורמות חברתיות לאורך תקופת המחלוקת. הם מוצאים שעמדות מנוגדות ופרשנויות מנוגדות הופיעו כבר מתחילת הדיון, השתנו רק מעט לאורך זמן, וקיבלו צורות שונות בהתאם לאפשרויות החברתיות־טכנולוגיות של כל פלטפורמה.
לקריאת העמוד
גלובליזציה מקרבת בין שיחי זכויות של יהודים אמריקאים וישראלים
המאמר מתמקד ביהודים ישראלים ואמריקאים ממעמד בינוני וממוצא אירופי, ומוצא גם חפיפה בין הקבוצות וגם בידול פנימי בתוכן. הוא מייחס את ההתקרבות הפוליטית לנסיעות בין־לאומיות, למוסדות יהודיים טרנס־לאומיים, להשתלבות ישראל ביחסים קפיטליסטיים גלובליים ולתפיסות ביטחון שמקרבות חלק מיהודי ארצות הברית לדאגות ביטחוניות ביחס לעצמם ולישראל.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
תגובות רגשיות לפוליטיקאים ברשת משתנות בין משבר אזרחי למשבר צבאי
Yadlin-Segal, Yavetz ו-Bronstein מנתחים מאגר של 24,491 פוסטים שפורסמו בין נובמבר 2022 לנובמבר 2023 בידי חברי כנסת וחברי ממשלה פעילים מהימין, המרכז והשמאל. הניתוח מראה שסוג המשבר משנה את דפוסי הרגש המקוונים, ושמשבר צבאי הגביר במיוחד תגובות קצה ורגשות שליליים.
לקריאת העמוד
גיוס חובה יכול להגביר את רגישות המדינה לשלום החיילים
המאמר בוחן את הקשר בין גיוס, מחאה אזרחית ומחויבות המדינה לחיילים. ההשוואה בין ארצות הברית לישראל עוסקת במחאה נגד מלחמה ובהשפעתה על פריסת כוחות, הגנת כוחות וחילופי שבויים. המנגנון המרכזי הוא שכפיית שירות מחזקת קול אזרחי ומגבירה את התביעה הציבורית שהמדינה תגן על מי שהיא מגייסת.
לקריאת העמוד
חשיפה סלקטיבית מקטבת כאשר אנשים מכירים בעיקר טיעונים שמחזקים אותם
המאמר מסביר את הקשר בין צריכת מדיה מפלגתית לבין קיטוב דרך היכרות עם טיעונים. ראיונות מובנים עם 440 מעורבים פוליטית קיצוניים הראו שמשתמשי מדיה מפלגתית נחשפו יותר לטיעונים מחזקים, והיכרות זו נקשרה לקיטוב חזק יותר. ידע על טיעונים מאתגרים לא נפגע מצריכת מדיה מפלגתית, אך גם לא קידם דה-קיטוב.
לקריאת העמוד
אמון פוליטי מסייע להבין נכונות להקרבה בחברה הפלסטינית בגדה
המאמר מנתח 90 ראיונות עם תושבי הגדה המערבית ומציב את האמון הפוליטי כגורם מרכזי להבנת נכונות להקרבה במאבק הלאומי. הממצאים תואמים סקרי דעת קהל של PCPSR ומראים כי היעדר דמוקרטיה, פיצול פנימי מתמשך, רמת חיים נמוכה ושחיתות שלטונית שוחקים את האמון ברשות הפלסטינית. מכאן המאמר מסיק שאובדן אמון מקשה על גיוס עממי למאבק לאומי, ולכן אינתיפאדה עממית חדשה נראית פחות סבירה, גם אם ההתנגדות לכיבוש נותרת חזקה.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
קיטוב מפלגתי מעוות גם הערכות של שירותים ציבוריים יומיומיים
המאמר טוען שבסביבה מקוטבת, אזרחים אינם שופטים רק כלכלה, ביטחון או סוגיות מדיניות דרך נאמנות מפלגתית; ההטיה מופיעה גם בהערכת שירותים ציבוריים מוחשיים, והיא מקשה על אחריותיות דמוקרטית.
לקריאת העמוד
הדגשת מכנה משותף יכולה להחזיר לגיטימיות לקולות ביקורתיים
המחקר בדק בקרב יהודים ישראלים כיצד מסרים המדגישים דמיון בין קבוצה שעברה דה-לגיטימציה לבין ערכים או אינטרסים מיינסטרימיים משפיעים על תפיסת הלגיטימיות שלה. הניתוח מצא ששתי התערבויות כאלה היו יעילות יותר בהעלאת הלגיטימיות הנתפסת.
לקריאת העמוד
הרשת הפוליטית בטוויטר הגבירה וריכזה רעיונות פופוליסטיים בישראל
Tzelgov ו-Wilson מצאו עלייה עקבית בתדירות ובריכוז של רעיונות פופוליסטיים בטוויטר הפוליטי הישראלי, במיוחד בקרב מחוקקים ממפלגות דתיות-לאומיות, ושיא בהתפתחות השיח בשנת 2022.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
קיטוב רגשי נשען יותר על אכזבה מיריבים מאשר על שנאה
המאמר מפרק קיטוב רגשי לרגשות מובחנים: כעס, פחד, גועל, בוז, אכזבה ושנאה. בארבעה מחקרים בארצות הברית ובמחקר נוסף בישראל, האכזבה נמצאה כרגש החזק והעקבי ביותר הקשור לקיטוב רגשי, מעבר לקבוצות אידיאולוגיות ולמדדי רגש שונים. הטענה המרכזית היא שקיטוב בין אזרחים אינו רק שנאה הדדית, אלא גם ציפייה מאוכזבת מיריבים שאמורים לתרום לטוב הלאומי המשותף.
לקריאת העמוד
אזרחים שופטים ייצוג פרלמנטרי כמערכת רב־ממדית
באמצעות פריטי סקר מקוריים בישראל, המחקר מצא שאזרחים תופסים ייצוג כרב־ממדי, מייחסים פחות חשיבות לייצוג תיאורי וסמלי, ושהעמדות הדמוקרטיות שלהם קשורות במיוחד לתחושת ייצוג קולקטיבית על ידי הכנסת.
לקריאת העמוד
הזדהות עם מחנה אידיאולוגי מייצבת הצבעה במערכת רב־מפלגתית
Oshri, Yair ו־Huddy מבססים את הניתוח על שני סקרים מקוונים בקרב יהודים בישראל, עם 617 משיבים ביולי 2018 ו־703 משיבים באוגוסט-ספטמבר 2019. הם מפתחים סולם בן שמונה פריטים להתקשרות למחנה אידיאולוגי ומראים שהוא מנבא בחירת מפלגה והשתתפות פוליטית באופן עצמאי וחזק יותר מאידיאולוגיה מבוססת סוגיות ומעוצמת זהות מפלגתית. ניסויי סקר מראים שבעלי התקשרות גבוהה מגיבים ביותר כעס או התלהבות כאשר מעמד המחנה שלהם מאוים או מקבל חיזוק.
לקריאת העמוד
סיפורי גבול לאומיים קשורים לתמיכה בימין פופוליסטי רדיקלי
Oshri, Amsalem ו־Shenhav משתמשים בסקרי בחירות ייצוגיים מקוריים בדנמרק, הולנד, בריטניה וארצות הברית כדי לבחון כיצד תפיסות שונות של האומה קשורות להצבעה. המאמר מוצא שבוחרים המאמצים סיפור גבול לאומי נוטים יותר להצביע למפלגות ימין פופוליסטי רדיקלי, ושסיפורי המצביעים למפלגות אלה שונים מסיפורי תומכי המפלגות המרכזיות. ההשפעה בולטת במיוחד בקרב קבוצות מוחלשות כמו בעלי השכלה נמוכה, עניים ותושבי אזורים כפריים או פריפריאליים.
לקריאת העמוד
קיטוב נעשה מסוכן כשהיריב נתפס כאיום מוסרי
Goldner ו־Ben‐Nun Bloom מציעות סינתזה תיאורטית באמצעות גרפיקה סיסטמית. המאמר מחבר בין מחקר על נכונות אמריקנים להעדיף מטרות מפלגתיות על פני עקרונות דמוקרטיים לבין מחקר על ניתוק מוסרי, טינה וטריוויאליזציה כדרכי התמודדות עם החלטות מאיימות מוסרית. הטענה המרכזית היא שמוסר ממלא תפקיד כפול בקיטוב: הוא מסייע ליצירת עוינות מפלגתית וגם מזין את התמשכותה והחרפתה.
לקריאת העמוד
דתיות משפיעה על מחויבות דמוקרטית דרך מניעים והקשר
Ben‐Nun Bloom, Arikan ו־Vishkin טוענים שאין תשובה אחת לשאלה אם דתיות מקדמת או מעכבת מחויבות לדמוקרטיה. הם סוקרים מחקרים על תמיכה במערכת הדמוקרטית, השתתפות פוליטית וסובלנות פוליטית, ומראים שגישות רב־ממדיות קיימות עדיין אינן מסבירות די הצורך את הסתירות בממצאים. לכן הם מציעים את מודל REME, שממפה קשרים בין אמונה, התנהגות חברתית והתנהגות פרטית לבין המניעים הדתיים שמעצבים אותן.
לקריאת העמוד
תפיסות שונות של דמוקרטיה מובילות לדפוסי השתתפות שונים
Oser ו־Hooghe מנתחים את הקשר בין אידיאלים דמוקרטיים לבין התנהגות פוליטית באמצעות ניתוח מחלקות חבויות ושאלות רחבות של הסקר החברתי האירופי מ־2012. הם מזהים שתי קבוצות אזרחים המדגישות מושגי אזרחות שונים: תפיסה של זכויות פוליטיות ותפיסה של זכויות חברתיות. מי שמדגישים זכויות חברתיות פעילים יחסית יותר בהשתתפות לא־ממוסדת אך פחות בהשתתפות ממוסדת, בעוד שמדגישי זכויות פוליטיות פעילים יותר בכל צורות ההשתתפות.
לקריאת העמוד
ברירה טבעית ומקורות הצמיחה הכלכלית
Galor ו-Moav טוענים שקיפאון כלכלי ממושך יצר לחצי ברירה טבעית שהעדיפו השקעה באיכות הילדים ובהון אנושי. שינוי זה בהרכב ההעדפות באוכלוסייה תרם להתקדמות טכנולוגית, למעבר דמוגרפי ולצמיחה מתמשכת.
לקריאת העמוד
קיטוב, נאו־לאומיות מדירה והעיר
המאמר מציע מסגרת של גאוגרפיה פוליטית עירונית להבנת עליית הנאו־לאומיות המדירה. הוא מתאר מתחים מבניים חדשים בין מטרופולינים לבין מדינות לאום, ובוחן כיצד ערים המזוהות עם הגירה, פתיחות, מקלט לפליטים וסובלנות נעשות יעד למאבק מצד תנועות ומנהיגים נאו־לאומיים. לצד הקיטוב בין העיר למדינה, המאמר מדגיש גם קיטוב פנימי בתוך העיר: מחסור בדיור, הטרדה משטרתית ושירותים חסרים מעודדים תנועות חברתיות עירוניות, אך גם מעמיקים שברים של מעמד, זהות ודור.
לקריאת העמוד
מגמות ומגבלות של דמוקרטיה חלקית באמריקה הלטינית
המאמר בוחן את אמריקה הלטינית לאחר גל הדמוקרטיזציה, אך מסרב להסתפק בשאלה האם נערכות בחירות חופשיות. שניידר ורוניגר מתמקדים בדמוקרטיה חלקית: משטרים שבהם קיימים מוסדות דמוקרטיים, בחירות וחירויות מסוימות, אך איכות הדמוקרטיה מוגבלת על ידי תרבויות פוליטיות ישנות, אי-שוויון, חולשת מוסדות, שווקים מופרטים וחסמים להשתתפות אזרחית. המאמר מנתח את הקשר בין דמוקרטיזציה לבין מדיניות שוק חופשי בשני העשורים שקדמו לכתיבתו. הוא שואל האם דרכי אספקת שירותים ציבוריים, רפורמות חוקתיות ומבנים מנהליים חדשים מעמיקים דמוקרטיה או דווקא מייצרים צורות חדשות של הדרה. אחת התרומות החשובות היא המעבר ממודל אידיאלי של דמוקרטיה אל פרקטיקה ממשית: איך אזרחים משתתפים, איך נוצרים מרחבים ציבוריים, ומה קורה כאשר מוסדות פורמליים מתקיימים לצד קליינטליזם פוליטי, שחיתות, פערים חברתיים וחולשת שלטון החוק. למרות שאינו עוסק בישראל, המאמר רלוונטי לאתר משום שהוא מספק שפה השוואתית להבנת דמוקרטיות שאינן אוטוריטריות לגמרי אך גם אינן ליברליות ומלאות.
לקריאת העמוד
מנהיגות ופוליטיקת זהות בעיני ילדים ערב בחירות 2015
המאמר בוחן כיצד ילדים בישראל תפסו מנהיגות ופוליטיקת זהות ערב בחירות 2015. נקודת המוצא היא שילדים אינם מצביעים, אך הם חיים בתוך שדה פוליטי רווי מסרים: מנהיגים בטלוויזיה, שיחות בבית, בית ספר, פחדים ביטחוניים וזהויות קבוצתיות. באמצעות נקודת מבט של ילדים, המאמר חושף כיצד פוליטיקה לאומית מחלחלת לדמיון האזרחי עוד לפני גיל ההצבעה. ילדים לומדים מי נחשב מנהיג חזק, מי מייצג את ״אנחנו״, אילו קבוצות נתפסות כאיום או שותפות, ואיך זהות לאומית, דתית ואתנית מתרגמת לשיפוט פוליטי. תרומתו היא בהרחבת מחקר הבחירות מעבר לבוחרים עצמם: הדמוקרטיה משכפלת את שפתה גם בדור שעדיין אינו משתתף פורמלית. המאמר גם מזכיר שמנהיגות פוליטית אינה נמדדת רק על ידי מצביעים מבוגרים. ילדים קולטים דימויים של כוח, פחד, ביטחון וזהות, ולעיתים משחזרים אותם בשפה פשוטה אך חושפנית. לכן מחקר כזה מאפשר לראות כיצד קיטוב פוליטי עובר בין דורות, וכיצד בית, תקשורת ובית ספר יוצרים תשתית מוקדמת להבנת אזרחות, נאמנות ומחלוקת.
לקריאת העמוד
מה חסר בארכיון זכויות האדם?
המאמר עוקב אחר תהליך איסוף מחדש של מסמכים ועדויות בעל פה מארגון Women for Political Prisoners, שפעל משנת 1988 לתיעוד מעצר, התעללות, עינויים ותנאי כליאה של אסירות פוליטיות פלסטיניות. הוא משתמש במושג אתנו-ארכוב כדי להראות שהיעדר ארכיון אינו רק בעיה טכנית, אלא תוצאה של בחירות אסטרטגיות, הגנה על נשים פלסטיניות, שוליות פוליטית ומקצועיזציה של ארגוני זכויות אדם. בכך המאמר קושר בין מחיקה ארכיונית לבין ההשתקה הרחבה של אלימות מגדרית בישראל/פלסטין.
לקריאת העמוד
איך מודדים קיטוב פוליטי ברשתות לאורך זמן?
המחקר מנתח כמעט רבע מיליון תרומות שיח מקוונות על מחלוקת פוליטית בישראל במשך 16 חודשים, בשלוש פלטפורמות: פייסבוק, טוויטר ווואטסאפ. הוא מודד קיטוב בשלושה ממדים: עם מי משתמשים מתקשרים, אילו עמדות הם מבטאים, ואילו רגשות ויחס כלפי קבוצות אחרות מופיעים בשיח. הממצא המרכזי הוא שקיטוב דיגיטלי אינו תופעה אחידה: טוויטר התאימה יותר לציפיות של קשרים הומופיליים, החרפת עמדות ועוינות בין-קבוצתית; בוואטסאפ נצפתה ירידה בקיטוב לאורך זמן; ופייסבוק נמצאה כפלטפורמה הפחות הומופילית בשלושת הממדים.
לקריאת העמוד
התפתחות הדמוקרטיה הברזילאית בשיח בחירות
המאמר מנתח 1,191 ציוצים של מועמדים לנשיאות ברזיל בבחירות 2018 ו-2022, ומראה עלייה בשליליות לצד קשר שונה בין נושאי מדיניות לבין אסטרטגיות קמפיין.
לקריאת העמוד
מסגרות בחירה של מצביעים: על מה היו הבחירות?
המאמר מציע כלי להבנת בחירות דרך מושג ״מסגרות בחירה״. במקום להניח שמערכת בחירות עוסקת בנושא אחד אובייקטיבי, המחברים שואלים כיצד המצביעים עצמם ממסגרים את הבחירות. אותו אירוע פוליטי יכול להיתפס בעיני בוחרים שונים כמשאל על מנהיג, כהכרעה אידיאולוגית, כהצבעה על ביטחון, כלכלה, דת ומדינה, זהות קבוצתית או מחאה נגד שלטון קיים. המסגרת חשובה משום שהיא משפיעה על הדרך שבה מידע פוליטי נקלט, על השיקולים המנחים הצבעה ועל משמעות התוצאה לאחר הבחירות. אם אזרחים שונים מצביעים באותה מערכת אך חושבים שהיא ״על״ דברים שונים, קשה לדבר על מנדט ציבורי אחד וברור. המאמר משתלב במחקר רחב של התנהגות בוחרים, תקשורת פוליטית והבניית סדר יום. תרומתו היא בהעברת תשומת הלב מן הקמפיין בלבד אל פרשנות האזרחים: הבחירות אינן רק מה שהמפלגות אומרות שהן, אלא גם מה שהבוחרים מבינים מהן. מבחינת דמוקרטיה, הדבר משמעותי מאוד. בחירות אמורות לייצר הכרעה ציבורית, אך ההכרעה נעשית רב-משמעית כאשר קבוצות שונות מעניקות לה מסגרות שונות.
לקריאת העמוד
שיתוף ציבור דיגיטלי, בוטים דמוקרטיים ועתיד קביעת הכללים
המאמר עוסק ב־deliberative e-rulemaking: פלטפורמות התייעצות דיגיטליות שמטרתן לאפשר דיון ציבורי בהצעות מדיניות ורגולציה. פרז טוען שהאתגר המרכזי אינו רק פתיחת ערוץ תגובה, אלא יצירת תהליך שמסייע למקבלי החלטות לזהות חלופות, לשקול שיקולים רלוונטיים ולגבש פתרונות אחראיים מבחינה אפיסטמית. המאמר מבקר שני כיוונים קיימים, RegulationRoom של קורנל ומודל של השתתפות רגולטורית בסיוע חישובי, ולאחר מכן דן באופן ביקורתי באפשרות של סוכנים מלאכותיים אוטונומיים במסגרת הדיון על דמוקרטיה מתוגברת.
לקריאת העמוד
גזע, דת ולאום בבחירת מהגרים אחרי פרשת ההדרה הסינית
המאמר מנתח את פרשת ההדרה הסינית משנת 1889 ואת המשך ההכרה השיפוטית בכוח הרחב של המדינה להרחיק זרים, גם בפסקי דין מאוחרים יותר. מתוך ההיסטוריה הזו הוא בוחן את דיני ההגירה בארצות הברית ומראה שתחזיות על היעלמות שיקולי גזע היו מוקדמות מדי: הסיווגים נעשו עקיפים יותר, לעיתים חיוביים יותר ולעיתים מבוססי לאום, אך הם עדיין פורמליים וקבוצתיים. מבחינה נורמטיבית, המאמר מערער על ההבחנה הפשוטה בין קריטריונים אסורים ומותרים, ובוחן את הסוגיה דרך משפט חוקתי, זכויות אדם בינלאומיות ופילוסופיה מוסרית.
לקריאת העמוד
אי־יציבות משטרית וחילול מקומות קדושים של מיעוטים
המחקר מנתח נתונים על מיעוטים דתיים ב־162 מדינות בשנים 1991–2014, ומוצא קשר מובהק בין עלייה באי־יציבות משטרית לבין אלימות קשה נגד אתרים קדושים של מיעוטים. הקשר בולט במיוחד במדינות דמוקרטיות יותר שבהן המדינה תומכת בעוצמה במוסדות דתיים, והממצאים מצביעים על מנגנון של הסחת זעם ציבורי כלפי מיעוטים פנימיים.
לקריאת העמוד
שלום וביטחון בבחירות 2009 בישראל
המאמר מציב את בחירות 2009 כהמשך לוויכוח הישראלי על שלום וביטחון לאחר התגבשות קונצנזוס ניאו־מרכזי ב־2006. לפי הניתוח, הציבור היה נכון עקרונית לוויתורים טריטוריאליים רחבים, אך התנגד להם בפועל משום שלא האמין שיביאו שלום וביטחון. מצב זה העניק יתרון לגוש הימין ול״ימין החדש״, שהתמקד בניהול איומים ביטחוניים יותר מאשר במקסימליזם טריטוריאלי. לצד זאת, המאמר מדגיש התפתחות מדאיגה בקמפיין: הסתה של מתחים בין אזרחים יהודים וערבים סביב שאלות שלום וביטחון.
לקריאת העמוד
לקראת חברה פוסט-אזרחית?
המאמר מגדיר אזרחות מודרנית באמצעות שלושה רכיבים: חברות בקהילה פוליטית שיש בה אחריות הדדית, שוויון זכויות לאזרחים, ורשות מבצעת המוגבלת בידי שלטון החוק. הוא טוען שהשילוב בין מדיניות כלכלית ניאו־ליברלית לבין המלחמה העולמית בטרור שוחק את שלושת הרכיבים האלה ועלול להוביל לחברה פוסט־אזרחית. ישראל משמשת מקרה מבחן: מדינה חזקה בעלת שיח אתנו־רפובליקני, שבה זכויות חברתיות נשחקו מאז הליברליזציה הכלכלית של אמצע שנות השמונים, זכויות אזרחיות ופוליטיות של אזרחים פלסטינים נפגעו מאז האינתיפאדה השנייה, וכשל הטיפול בתושבי הצפון במלחמת לבנון 2006 חשף נסיגה באחריות המדינה לזכויות חברתיות.
לקריאת העמוד
נורמות אזרחות, מדיה דיגיטלית והשתתפות פוליטית
המחקר מבוסס על סקר טלפוני דו-גלי שנערך בישראל בשנים 2018-2019. הוא מצא שנורמות אזרחות ושימוש פעיל במדיה דיגיטלית בגל הראשון מנבאים השתתפות פוליטית לא-אלקטורלית בגל השני בקרב יהודים וערבים, אך בהצבעה הגורם המובהק היחיד הוא זהות יהודית או ערבית.
לקריאת העמוד
מגדר, תפיסת איום ותמיכה בפגיעה בזכויות פלסטינים
המאמר מציע מודל של ״מגדריזציה״ של זכויות אדם: ייחוס תכונות סטריאוטיפיות נשיות לקבוצת חוץ עשוי להפחית את תחושת האיום ממנה, ובעקבות זאת להפחית תמיכה בפגיעה בזכויותיה. המודל נבחן באמצעות סקר דעת קהל בקרב 517 יהודים־ישראלים בהקשר של הסכסוך הישראלי־פלסטיני המתמשך והאסימטרי. הממצאים מראים כי תפיסת פלסטינים כבעלי תכונות הנתפסות כנשיות מנבאת תפיסת איום נמוכה יותר, וזו קשורה לפחות תמיכה בהפרת זכויות האדם שלהם.
לקריאת העמוד
אקטיביזם משחקי והתנגדות פלסטינית בטיקטוק
המאמר מנתח 500 סרטוני TikTok תחת #gazaunderattack ומראה כיצד סינכרון שפתיים, דואטים ונקודות מבט הפכו למחוות פוליטיות שיתופיות בזמן עימות.
לקריאת העמוד
פופוליזם והסדר הבין־לאומי הליברלי בהצבעות האו״ם
המאמר בוחן אם פופוליזם ממשלתי מתבטא בהתנגדות לנורמות הליבה של הסדר הבין־לאומי הליברלי דרך דפוסי הצבעה באו״ם.
לקריאת העמוד
חינוך אזרחי פעיל ולמידה מבוססת פרויקטים
המחקר מצא שלמידה מבוססת פרויקטים יכולה לחזק ידע אזרחי, תחושת מסוגלות ונכונות למעורבות אזרחית בקרב סטודנטים, במיוחד בני מיעוטים לא-יהודים.
לקריאת העמוד
תאוריות של פוליטיקאים על התנהגות בוחרים
המאמר מצא שפוליטיקאים ב-11 מדינות נוטים לאמץ תפיסה רזה ומינימליסטית של בוחרים, בעוד שאזרחים מחזיקים בתפיסות אופטימיות ומוכוונות מדיניות יותר.
לקריאת העמוד
שפת גדר ההפרדה והמאבק על מונחי הסכסוך
המאמר מנתח מונחים כמו ״גדר ביטחון״, ״חומת אפרטהייד״, ״חומת הפרדה״ ומונחים נוספים, ומראה שהזירה שבה נאמרים הדברים משפיעה על הבחירה הלשונית ועל מידת הקרבה או המרחק בין עמדות הצדדים.
לקריאת העמוד
השתתפות דיגיטלית של נשים פלסטיניות במזרח ירושלים
המאמר מנתח השתתפות דיגיטלית של צעירות פלסטיניות במזרח ירושלים בתוך מרחב של סכסוך מתמשך, חברה שמרנית ופיקוח מדינתי על קבוצת מיעוט. על בסיס ניתוח תמטי איכותני של 13 ראיונות עומק, המחקר מזהה שלושה דפוסי שימוש הקשורים לפיקוח: פיקוח מדינתי, פיקוח קרובי משפחה ופיקוח עצמי. המאמר מציע להבין התנהגויות אלה כ'הימנעות מהשתתפות' - בחירה מתי, איך ולמה לא להתבטא באופן גלוי, בלי להסיק מכך היעדר עמדה פוליטית.
לקריאת העמוד
לגיטימציה לאלימות בין־מפלגתית וקיטוב רגשי
המאמר משווה בין קיטוב רגשי לבין יעילות קבוצתית לא אלימה נמוכה כהסברים ללגיטימציה של אלימות בין מחנות פוליטיים, באמצעות סקרים בישראל ובארצות הברית בשנת 2020.
לקריאת העמוד
מדיניות המדינה ואלימות פוליטית בקרב אזרחים ערבים
חסיסי ופדהצור מנתחים אלימות פוליטית בקרב ערבים בישראל דרך פעולת המדינה ובמסגרת שהם מגדירים כדמוקרטיה לא-ליברלית. המאמר מציע הסבר חלופי לגישות שממקדות את הדיון בתהליכים פנימיים בחברה הערבית, כגון איסלאמיזציה, ומפנה את תשומת הלב למדיניות, הדרה, הכלה וקיפוח יחסי. הטענה המרכזית היא שמדיניות מדירה יכולה להזין תחושות אפליה שמגבירות אלימות, ואילו מדיניות מכלילה יותר יכולה לסייע בוויסות רמות האלימות. כך המאמר מציב את יחסי המדינה והמיעוט במרכז ההסבר.
לקריאת העמוד
ספורטאים ערבים בתקשורת העברית ומודל צר של דו־קיום
המאמר עוסק בתפקיד הספורט והתקשורת ביצירת דימויים של דו־קיום בחברה שסועה. דרך המקרה של ספורטאים ערבים בתקשורת העברית בישראל, הוא שואל כיצד דמויות ערביות מקבלות הכרה ציבורית במרחב לאומי הנשלט ברובו בידי יהודים. המקורות הזמינים מצביעים על ממצא זהיר: דו־קיום בתקשורת העברית אינו מוצג בהכרח כשוויון בין קבוצות, אלא לעיתים כהשתלבות שמתקבלת כאשר הספורטאי הערבי אינו מערער על גבולות הזהות והעמדה היהודית־ישראלית. לכן הספורט מופיע גם כמרחב של נראות והערכה, וגם כמנגנון שמסמן איזה סוג של ערביות נחשב מקובל. יונאי ושור בוחנים כיצד התקשורת העברית מציגה ספורטאים ערבים בחברה מחולקת. על בסיס מקורות מאומתים, המאמר מתואר כניתוח של שפת דו־קיום שבה קבלה יהודית מותנית לעיתים בהצגת הספורטאי הערבי כמי שמקבל את גבולות העמדה היהודית־ישראלית. משום שבסיס המקור הוא טריאנגולציה משנית ולא קריאת טקסט מלא, הסיכום נשאר נאמן למסגרת שאומתה ואינו מייחס למקור ממצאים פרקיים או דוגמאות שלא תועדו. לכן כדאי לקרוא אותו כמקור שמחדד לא רק עמדה נורמטיבית, אלא גם את הדרך שבה מושגים כמו שוויון, זכויות, ייצוג, סמכות ואחריות ציבורית מקבלים צורה מוסדית קונקרטית.
לקריאת העמוד
דימוי עיתונאים וקשרי קהל־תקשורת בעידן פופוליסטי
המאמר מציע את מסגרת "העיתונאים המדומיינים" ובוחן כיצד קהלים בישראל מתארים עיתונאים, אילו סוגי ביקורת הם מעלים, וכיצד עמדות אלה קשורות להזדהות פוליטית ופופוליסטית.
לקריאת העמוד
מי יכול לבקר בלי לעורר תגובת נגד?
המחקר מבוסס על ניסוי סקר מקוון מתוכנן מראש בקרב 2,108 משיבים יהודים ישראלים, שנערך בעברית בנובמבר 2021. המשתתפים נחשפו לביקורת על ישראל מצד פוליטיקאי ישראלי, יהודי־אמריקאי או אמריקאי, ובחלק מן התנאים הביקורת הופנתה לתקשורת ישראלית או בינלאומית. הממצאים מראים שביקורת מצד מבקרי תפוצה ומבקרים זרים עוררה תגובת נגד בנושא זכויות האדם לעומת מצב ללא ביקורת, בעוד ביקורת מצד מבקר ישראלי לא עוררה תגובה כזו; עם זאת, מבקרים מן התפוצה נתפסו כבעלי כוונות חיוביות יותר ממבקרים זרים.
לקריאת העמוד
בוחרים מדמיינים את יום שאחרי הבחירות בתוך שיחה חברתית
המאמר משתמש בבחירות החוזרות בישראל בשנים 2019–2021 כדי להראות שחיזוי רגשי פוליטי אינו רק תהליך פסיכולוגי אישי. על בסיס סקר בן 12 גלים ו-25 קבוצות מיקוד, הניתוח קושר בין ציפיות רגשיות לגבי זהות ראש הממשלה לבין זהות פוליטית, אינטראקציות חברתיות, קיטוב והשתתפות פוליטית.
לקריאת העמוד
מסתננים או פליטים?
המאמר מציג ניתוח גנאלוגי של מדיניות ההגירה והמקלט בישראל. הוא טוען שהיחס למבקשי מקלט אפריקאים, ובהם מי שנכנסו דרך סיני, מושפע ממדיניות היסטורית של שמירת מדינה בעלת רוב יהודי ומן הניסיון לבודד הגירה מתחומי מדיניות אחרים. התוצאה היא מדיניות של החזרה, מעצר, גירוש והליכי מקלט בעייתיים, שלטענת המחברים מפרה את מחויבויות ישראל לפי אמנת הפליטים ואינה יעילה.
לקריאת העמוד
״למות מעולם לא הייתה העדפה״: שיח אתי לאחר מלחמה
המאמר מציע את המושג שיח אתי לאחר מלחמה כדי לתאר כיצד הנהגות מצדיקות בדיעבד מלחמות והעצמה צבאית באמצעות הדגשת צמצום נפגעים. הוא מראה שהבטחות לדיוק, אתיקה וטכנולוגיות שמרחיקות חיילים משדה הקרב יוצרות תסריט מוסרי שלפיו המלחמה הבאה תהיה נקייה יותר ופחות קטלנית לשני הצדדים. הניתוח נשען על מקרים לאחר מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה, מלחמת וייטנאם ומקרה ישראלי, ומציג את הרגישות לנפגעים כערך חשוב אך גם ככלי פוליטי לבניית לגיטימציה.
לקריאת העמוד
פוליטיקת בריתות במחאה רב-אתנית
המאמר משתמש בניסוי סקר ארצי ובניתוח תמונות מרשתות חברתיות כדי לבדוק כיצד בעלי ברית מקבוצת רוב משפיעים על מחאת מיעוט. הממצאים מראים שנוכחות לבנה משמעותית במחאות BLM הגבירה אישור למחאה בקרב משיבים לבנים, הפחיתה תפיסות של אלימות והעלתה נכונות להשתתף, בלי ליצור תגובת נגד משמעותית בקרב משיבים שחורים.
לקריאת העמוד
למה רגשות מפלגתיים מתחממים אחרי בחירות?
המאמר משתמש בנתוני Israel Polarization Panel סביב בחירות מרץ 2021 בישראל, תקופה שבה תוצאות הבחירות לא תורגמו מיד להרכב ממשלה ברור. הממצאים תומכים בשני מנגנונים שמפחיתים רגש מפלגתי שלילי: נדיבות של מי שתופסים עצמם כמנצחים, והתחממות בין תומכי מפלגות שנכנסות יחד לקואליציה. עם זאת, שותפות בשלטון גם הגבירה רגשות שליליים בקרב תומכי האופוזיציה כלפי מפלגות הקואליציה.
לקריאת העמוד
אלימות מבנית כלפי מבקשי מקלט בישראל
המאמר מציג את מדיניות המקלט בישראל כמדיניות שאינה רק מנהלת גבולות, אלא מייצרת תנאי חיים פוגעניים. הוא סוקר מנגנונים של מניעה, הרחקה, כליאה או הגבלה, לצד צמצום גישה לביטחון, עבודה, שירותים וזכויות. הפגיעה מוצגת כמבנית: לא תקלה נקודתית, אלא מערכת של החלטות שמטרתה להפוך את החיים לבלתי נסבלים מספיק כדי לעודד עזיבה או להרתיע הגעה. בכך המאמר מחבר בין מדיניות הגירה, שיח ביטחוני, גזע וזכויות אדם. ההרחבה החשובה היא שהמאמר אינו מתייחס אל אלימות מבנית כלפי מבקשי מקלט כאל כותרת כללית, אלא מציב אותה בתוך מדיניות ישראל כלפי מבקשי מקלט מאריתריאה ומסודאן. בסיס הדיון הוא חוקים, נהלים, כליאה, הגבלת עבודה ושירותים, ולכן הטענה נבנית דרך מוסדות, פרקטיקות ומנגנונים ולא דרך הכרזה ערכית מופשטת. במרכזו עומד המתח בין ניהול גבולות לבין ייצור תנאי חיים שמטרתם הרתעה ועזיבה; המתח הזה מסביר מדוע התופעה הנחקרת אינה ניתנת לצמצום לשאלה של תמיכה או התנגדות, אלא דורשת קריאה של תנאי הפעולה עצמם. תרומתו היא בהצעת גזענות מדינתית ואלימות מבנית כמדיניות מצטברת, ומתוך כך בהבהרת זכויות אדם של מי שחיים בשולי האזרחות ובצל חשד ציבורי.
לקריאת העמוד
מעקב ומחאה מרחבית בעיר המעורבת לוד
המאמר מנתח את ייצור המרחב בלוד דרך המושגים של אנרי לפבר, ומראה כיצד מדיניות תכנון, הפרדה, תשתיות ומעקב מעצבות את חיי התושבים הפלסטינים ואת אפשרויות ההתנגדות שלהם.
לקריאת העמוד
מסגור ועמדות כלפי מבקשי מקלט בישראל
המאמר מראה כי הצגת מבקשי מקלט כ"מסתננים" מגבירה עמדות הדרה, וכי אפקט המסגור מתווך את הקשר בין תפיסת איום חברתי־כלכלי לבין הדרה.
לקריאת העמוד
אפליה בענישה בין נאשמים ערבים ויהודים בזמן מלחמה
המחקר בוחן אם תקופות של מלחמה, מבצע צבאי או אינתיפאדה השפיעו על הפער בין נאשמים יהודים וערבים בהחלטות על ביטול הרשעה בעבירות עוון בישראל, תוך התייחסות גם למוצא השופטים ולהחרגת עבירות ביטחוניות מסוימות מן המדגם.
לקריאת העמוד
קיטוב של פעילים משתתפים ומתדיינים במדיה חברתית
המאמר מציג את קמפיין הצדק לרומן זדורוב כמקרה שבו אקטיביזם ברשתות חברתיות מתארגן סביב שני היגיונות שונים: בירור עובדתי ודיון מבוסס מידע, מול הרחבת קשב ציבורי והגברת מעורבות.
לקריאת העמוד
ביטחון אונטולוגי, אלימות והגנה על נשים בקהילות מיעוט
המאמר מנתח מסמכי מדיניות, דיוני כנסת, הצהרות ציבוריות וסיקור תקשורתי, לצד ראיונות קבוצתיים ונרטיבים אישיים של נשים ממשפחות פוליגמיות, כדי לבחון את הפער בין מנגנוני המדינה לבין חוויותיהן ודרכי ההתמודדות של נשים.
לקריאת העמוד
הדרך לבחירות 2009 בישראל
המאמר מציג היסטוריה פוליטית של קמפיין בחירות 2009 בישראל. הוא מתחיל ב־26 באוקטובר 2008, כאשר הנשיא שמעון פרס קרא לבחירות חדשות, וב־11 בנובמבר, כאשר הכנסת פוזרה. המאמר מתאר קמפיין שבו לבני, נתניהו וברק הוצגו כמועמדים לראשות הממשלה, וההתמודדות התמקדה יותר באישים מאשר במפלגות. סוגיות ביטחון, עמדות המפלגות ביחס לשתי מדינות לשני עמים, השימוש באינטרנט ומבצע עופרת יצוקה עיצבו קמפיין שהמאמר מגדיר כמקוטע ומקוצר.
לקריאת העמוד
איך חוקי הבחירות מגבילים ומסתירים דיבור פוליטי?
המאמר מציג ניתוח היסטורי־ביקורתי של חוקי תעמולת הבחירות בשידורים בישראל ושל פרשנותם בידי קובעי מדיניות ובתי משפט מאז 1959. הניתוח מראה שהבסיס הרעיוני של ההסדר התהפך עם הזמן, ויצר מערכת כאוטית שבה גבולות המותר והאסור אינם ברורים. במקום לבטל רגולציה או להסתמך על איסורים שאינם נאכפים היטב, המאמר מציע תיאוריה של דיבור שקוף.
לקריאת העמוד
בריתות מפתיעות במחאת הדיור של 2011
המאמר קורא את מחאת האוהלים של 2011 דרך שאלת ההשתתפות הפלסטינית-ישראלית. מצוקת הדיור יצרה אפשרות לשפה אזרחית משותפת סביב צדק חברתי, מחירים, תכנון וזכות למגורים, אך היא לא ביטלה את ההבדלים בין חוויות יהודיות ופלסטיניות של קרקע ומדיניות דיור. עבור פלסטינים אזרחי ישראל, דיור אינו רק יוקר מחיה אלא גם תוצאה של תכנון, מחסור בקרקע, אפליה מוסדית ומעמד אזרחי מורכב. אלויל מראה כיצד המחאה פתחה מרחב לבריתות מפתיעות, ובו בזמן חשפה את הקושי של מחאה כלל-ישראלית להכיל תביעות של מיעוט לאומי. לכן הדיור נעשה דרך להבין אזרחות, שייכות ודמוקרטיה מרחבית. במרכז המאמר עומדת האפשרות לברית אזרחית סביב דיור לצד גבולות לאומיים ומרחביים של המחאה. הבסיס המחקרי הוא ניתוח מחאת האוהלים דרך דיור, אזרחות ופלסטינים אזרחי ישראל, ומתוכו עולה כי מצוקת הדיור פתחה שפה משותפת, אך לא ביטלה פערים של קרקע, תכנון ואפליה מוסדית. לכן החשיבות הדמוקרטית של המאמר אינה כללית בלבד: דיור הוא זירת אזרחות שבה צדק חברתי פוגש זהות לאומית ומרחב. תרומתו היא הצגת מחאת 2011 כמקום שבו נוצרו בריתות מפתיעות אך מוגבלות, באופן שמאפשר לקורא להבין את המקרה לא כפרט מבודד אלא כחלק ממבנה רחב של אחריותיות, שוויון, הכרה וגבולות כוח המדינה.
לקריאת העמוד
החברה האזרחית בישראל ב־2023: ממחאה לסיוע
המחקר מנתח ראיונות עומק עם מנהיגי ארגונים שפעלו במחאה ובסיוע, ומראה כיצד אירועי 2023 תרמו לעיצוב אליטה משרתת חדשה, ליברלית באוריינטציה, הפועלת מתוך אחריות אזרחית בזמן משבר דמוקרטי וביטחוני.
לקריאת העמוד
פגיעה מוסרית ומצוקה נפשית במחאה נגד ההפיכה המשפטית
המחקר מנתח את המחאה נגד תוכנית הממשלה לשינוי מערכת המשפט בישראל כזירה של השתתפות אזרחית ממושכת ושל עומס נפשי. באמצעות שאלוני דיווח עצמי מתוקפים בקרב 4,036 מפגינים פעילים, הוא בוחן חשיפה לאירועים שעלולים לגרום לפגיעה מוסרית, תסמיני PTSD ודיכאון. הממצאים מצביעים על שיעורים גבוהים של מצוקה, ובמיוחד על תרומה עצמאית של חשיפה לפגיעה מוסרית מעבר למאפיינים דמוגרפיים, מאפייני המחאה וחשיפה לאלימות.
לקריאת העמוד
אמון ואי־אמון בין תקשורת החדשות לקהל
המאמר מנתח את הדינמיקה של אמון ואי־אמון בין מומחים, עיתונאים וקהל סביב מדגמי הבחירות בישראל באפריל 2019. הוא משלב קבוצות מיקוד עם אזרחים, ראיונות עומק עם עיתונאים, סוקרים ומומחים, וניתוח איכותני של דיווחי חדשות. הממצאים מזהים שלושה נרטיבי אשמה סביב הפער בין מדגם ערוץ 12 לתוצאות הרשמיות: כשל סטטיסטי של הסוקרים, הטיה של התקשורת, והונאה מצד חלק מן המצביעים. המאמר טוען שאמון בתקשורת נוצר בתוך יחסי גומלין בין מי שמייצרים, מקבלים ומפרשים חדשות.
לקריאת העמוד
״אם כל המחאות״ ופוליטיקה של זקנה ומגדר
המאמר עוסק במחאות ההמוניות נגד המהפכה המשפטית בישראל ומפנה את המבט אל משתתפים מבוגרים, ובמיוחד אל האופן שבו גיל ומגדר מעצבים השתתפות פוליטית. במקום לראות בזקנים קבוצה פסיבית או מחוץ לפוליטיקה, איילון ואוקון בוחנות כיצד אנשים מבוגרים נכנסו למחאה עם ניסיון חיים, זיכרון היסטורי, דאגה לדורות הבאים ותחושת אחריות אזרחית. הכותרת ״אם כל המחאות״ מאפשרת גם משחק מגדרי: המחאה מוצגת לא רק כמופע פוליטי גדול, אלא כמרחב שבו דימויים של אימהות, סבתאות, אחריות וטיפול מקבלים משמעות ציבורית. המאמר מדגיש שהשתתפות בגיל מבוגר אינה רק המשך של אזרחות רגילה. היא מצטלבת עם תפיסות חברתיות של זקנה, גוף, פגיעות, ניסיון וסמכות מוסרית. מבוגרים במחאה עשויים להיתפס כמי שמגינים על עתיד שאולי לא יחיו לראות במלואו, ולכן השתתפותם מייצרת מסר בין-דורי חזק. המאמר תורם להבנת המחאה הישראלית בכך שהוא מוסיף לה ממד של גילנות, מגדר וסולידריות בין-דורית. דמוקרטיה נבחנת גם בשאלה מי נראה ברחוב, מי מקבל קול, ואיך זהויות של גיל ומגדר משנות את משמעות ההתנגדות.
לקריאת העמוד
נטישה מוסדית של נשים מקבוצות מיעוט נפגעות אלימות בישראל
המחקר עוסק בנשים פלסטיניות ואתיופיות בישראל שנפגעות מאלימות פיזית, מינית, נפשית וכלכלית, ובוחן את נגישותן למשאבי הגנה של המדינה. הוא נשען על אתנוגרפיה מוסדית ועל ראיונות חצי־מובנים: 32 אמהות חד־הוריות פלסטיניות בשנים 2007-2018, 18 נשים אתיופיות נפגעות אלימות ו־23 בעלי תפקידים בשירותים החברתיים בשנים 2013-2017. המאמר טוען כי זכויות פורמליות אינן מספיקות כאשר אזרחיות אינן מצליחות לממש ביטחון, דיור ושירותי הגנה בפועל.
לקריאת העמוד
דמוקרטיה בבחירת מועמדים ומעורבות פוליטית של אזרחים
המחקר משלב נתוני סקרי INES משבע מערכות בחירות בישראל בשנים 1996-2015 עם נתונים על שיטות בחירת מועמדים במפלגות. הוא מוצא שתהליכים מכילים יותר קשורים לרמות גבוהות יותר של עניין ומעורבות פוליטית, אך אינם מתורגמים לעלייה בהצבעה או בפעילות מפלגתית.
לקריאת העמוד
מחאת האוהלים והאפקט המצנן של הלאומיות
המאמר קורא את מחאת האוהלים של 2011 לא רק כהתפרצות של דרישה לצדק חברתי, אלא גם כמקרה שבו גבולות הלאומיות עיצבו את מה שניתן היה לומר בשם “העם”. המחאה הצליחה לייצר שפה רחבה סביב יוקר מחיה, דיור ואי־שוויון, אך לפי הניתוח, אותה רוחביות דרשה הימנעות מנושאים מפצלים: הכיבוש, מעמד אזרחים פלסטינים, אפליה מבנית ושאלות של חלוקת משאבים לפי קווי לאום. הלאומיות פעלה כאן כאפקט מצנן: היא לא בהכרח אסרה דיון, אך הפכה חלק מן העוולות לבלתי נוחות או בלתי משתלמות פוליטית. תרומת המאמר היא בהבהרת הקשר בין צדק חברתי לבין גבולות הקהילה המדומיינת. הוא שואל מי נכלל ב“אנחנו” של המחאה, ואילו תביעות נדחקות כאשר מאבק חברתי מבקש להישאר קונצנזואלי. כך המאמר מציע לקרוא מחאה חברתית גם דרך מה שהיא אינה אומרת: אילו קבוצות, אזורים ומבני כוח נשארים מחוץ לשפה המאחדת של המאבק. כך המאמר מציע לקרוא מחאה חברתית גם דרך מה שהיא אינה אומרת: אילו קבוצות, אזורים ומבני כוח נשארים מחוץ לשפה המאחדת של המאבק. הוא חשוב משום שהוא מסביר כיצד תביעה לצדק יכולה להיות אמיצה בתחום אחד ועדיין מוגבלת בתחום אחר, במיוחד כאשר היא תלויה בתחושת סולידריות לאומית צרה.
לקריאת העמוד
דמוקרטיה פנים־מפלגתית ואמון במפלגות בישראל ובבלגיה
המאמר מצא שבוחרים התומכים במפלגות עם גוף בוחר כוללני יותר נוטים להביע אמון גבוה יותר במפלגה, בעוד שביזור של תהליך בחירת המועמדים נקשר לאמון נמוך יותר במפלגות בשתי המדינות.
לקריאת העמוד
התנחלות בגדה המערבית ואתוס הדיור הציוני
המאמר מנתח את המעבר מדיור כאתוס של מקלט לאומי ואישי לדיור כאקט פוליטי בעימות הישראלי־פלסטיני. הוא מדגיש שהמתנחלים המוקדמים ביקשו להפוך את הגדה המערבית ממרחב צבאי למולדת אזרחית, אך בכך הדיור עצמו נעשה מושא מרכזי של הקונפליקט.
לקריאת העמוד
לוביסטים מסחריים בכנסת והיסודות הדמוקרטיים
המאמר מנתח את מקומם של לוביסטים מסחריים בתהליכי העבודה של הכנסת. כהן מתמקד בשנים 2015-2018 ובוחן כיצד שחקנים חיצוניים בעלי משאבים פועלים מול חברי כנסת, ועדות ותהליכי חקיקה. לוביזם אינו מוצג רק כתופעה פסולה: הוא יכול להעביר מידע, להציג מומחיות ולייצג אינטרסים שלא תמיד מובאים בפני המחוקקים. עם זאת, כאשר גישה והשפעה נקנות בכסף או מרוכזות בידי גופים חזקים, עולה חשש לפגיעה בשוויון פוליטי, בשקיפות ובאמון הציבור. התרומה של המאמר היא בהצבת הלוביזם בתוך הדמוקרטיה המעשית של הכנסת: לא רק הצבעות במליאה, אלא גם מי נמצא בחדר, מי מספק מידע ומי מסוגל לעצב את סדר היום. במרכז המאמר עומדת השאלה אם פעילות לוביסטים בשנים 2015-2018 מממשת ייצוג ומומחיות או מערערת שוויון ושקיפות. הבסיס המחקרי הוא ניתוח אמפירי של לוביזם מסחרי בכנסת, ומתוכו עולה כי לוביזם יכול לספק מידע למחוקקים, אך גם ליצור יתרון לגופים בעלי משאבים וגישה. לכן החשיבות הדמוקרטית של המאמר אינה כללית בלבד: הדמוקרטיה הפרלמנטרית מתרחשת גם בחדרי ועדות ובזרימת מידע, לא רק בהצבעות. תרומתו היא הבנת לוביזם כתופעה דו-ערכית שמחייבת שקיפות וכללי גישה, באופן שמאפשר לקורא להבין את המקרה לא כפרט מבודד אלא כחלק ממבנה רחב של אחריותיות, שוויון, הכרה וגבולות כוח המדינה.
לקריאת העמוד
צדק מרחבי, צדק עירוני ומחאת 2011
המאמר בוחן את מחאת 2011 בישראל באמצעות עקרונות הצדק של ג׳ון רולס. במקום לתאר את המחאה רק כגל של זעם חברתי, הוא מתמקד באופן שבו אי־שוויון מרחבי, מחירי דיור וחוויית החיים בעיר הפכו לשפה פוליטית. הקריאה הרולסיאנית מאפשרת להבחין בין תביעה רחבה לצדק חברתי לבין דרישה ממוקדת יותר לצדק עירוני, בעיקר סביב תל אביב ומאהלי המחאה. בתוך כך המאמר מראה גם את כוחו של המרחב העירוני כמוקד התארגנות וגם את מגבלותיו: תביעות אוניברסליות לשוויון אינן תמיד מצליחות לכלול באופן מלא את כל הפריפריות והקבוצות שנפגעות מאי־צדק מרחבי. הקריאה הרולסיאנית מאפשרת לראות את מחאת 2011 כהתמודדות עם חלוקת הזדמנויות במרחב. היא גם מזכירה שהמרכז העירוני יכול להעניק למחאה כוח וסמליות, אך אינו מבטיח שכל סוגי אי-הצדק המרחבי יקבלו מקום שווה. במובן זה, המחאה נבחנת לא רק לפי מספר המשתתפים או הסיסמאות, אלא לפי יכולתה לתרגם מצוקת דיור ותכנון עירוני לשפה של צדק הנוגעת גם למי שאינם במרכז הסמלי של המחאה. הקריאה המוצעת כאן נשארת צמודה לממצא המרכזי של צדק מרחבי, צדק עירוני ומחאת 2011: המוסדות, הקטגוריות והשפות הציבוריות אינם רק רקע, אלא חלק מן הדרך שבה כוח, שייכות וזכויות מקבלים צורה מעשית.
לקריאת העמוד
בחירות המדיה החברתית בישראל
המאמר מנתח את תפקיד הרשתות החברתיות בבחירות בישראל ואת השימוש האגרסיבי של בנימין נתניהו במדיה זו לגיוס תמיכה פוליטית, להנעת מעורבות ציבורית ולחיזוק מעמד הליכוד.
לקריאת העמוד
היתכנות דמוקרטיה השתתפותית ורישום למפלגות בישראל
המאמר בוחן כיצד התפקדות למפלגות בישראל יכולה להגדיל את כוחם הפוליטי של אזרחים וקבוצות מאורגנות באמצעות השתתפות בבחירת מועמדים ויושבי ראש מפלגה.
לקריאת העמוד
איום רקטות והצבעה בבחירות בישראל
המחקר משתמש בשינויים בזמן ובמרחב בטווח הרקטות כדי להשוות יישובים בתוך הטווח ומחוצה לו, ומוצא שביישובים שנכנסו לטווח נרשם שיעור הצבעה גבוה יותר למפלגות ימין, בגודל של 2 עד 6 נקודות אחוז במודלים המרכזיים.
לקריאת העמוד
מיליטריזם, ביטחון ותרבות השכול בישראל
המאמר טוען שמיליטריזם תרבותי אינו מוביל בהכרח למדיניות ביטחון תקיפה או יעילה יותר. במקרה הישראלי, פחד מאבדות חיילים ומנגנונים של פאניקה מוסרית חדרו לדרגים פוליטיים וצבאיים בכירים, ושינו את האיזון בין הקרבה צבאית לבין הגנה אזרחית. כך נוצרת כפילות: חברה שמעניקה לצבא מקום מרכזי גם מפתחת רתיעה עמוקה ממחיר אנושי צבאי, והרתיעה הזאת מעצבת דוקטרינה, שיקול דעת ומדיניות. המאמר מדגיש כי התרבות הפוליטית, יותר משיקולים גאו-אסטרטגיים בלבד, היא גורם מרכזי בעיצוב ההתנהגות הצבאית.
לקריאת העמוד
השתתפות פעילה של מבוגרים בעצרות פוליטיות כמקור לחוסן
הטקסט הוא תקציר כנס, ולכן צריך לסכם אותו בזהירות ולא כמאמר מלא. הוא מציב את השתתפותם של מבוגרים במחאה נגד הרפורמה המשפטית כמקור אפשרי לחוסן נפשי ואזרחי. נקודת הרקע היא הצעת הקואליציה מדצמבר 2022 לשינוי מערכת האיזונים והבלמים בישראל, שינוי שלפי מומחי משפט היה עלול לסיים את הדמוקרטיה הליברלית בישראל. בעקבות זאת התפתחה, לפי התקציר, תנועת המחאה הגדולה ביותר בתולדות המדינה. אף שהמחאה יצרה עלויות נפשיות משמעותיות, השפעתה על מבוגרים לא נבחנה ישירות. התקציר מדגיש ממצא ציבורי מעניין: סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה ביולי 2023 העריך שכמעט רבע מן האזרחים השתתפו לפחות פעם אחת בפעולת מחאה, ושיעור ההשתתפות בקרב מבוגרים הגיע ל-37%, הגבוה מבין קבוצות הגיל שנבדקו. ההסבר המוצע הוא שמבוגרים, כחלק מדור המייסדים, חוו את המשבר כאיום על אורח חייהם ועל מורשתם.
לקריאת העמוד
גבולות האלימות הפוליטית: לקחים מהונגריה ומישראל
המאמר בוחן כיצד ממשלות ימין שמרניות בהונגריה ובישראל משתמשות בחקיקה, בהחלשת מערכת המשפט ובסימון יריבים כדי לשנות את אופי המדינה והחברה.
לקריאת העמוד
האתוס הלאומי והפסיכולוגיה הפוליטית של בחירות 2015
ניתוח של דפוסי הצבעה בישראל ב־2015 דרך אתוס לאומי, אמון במוסדות ועמדות כלפי ביטחון, פטריוטיות ובית המשפט העליון.
לקריאת העמוד
מערכות מפלגתיות וממדי סוגיות: ישראל מול שלושים וחמש דמוקרטיות
המאמר של ארנד לייפהרט, פיטר בומן וראובן חזן משווה את מערכת המפלגות בישראל לשלושים וחמש דמוקרטיות ותיקות וחדשות. הוא בוחן כיצד שסעים חברתיים וממדי סוגיות מתורגמים לתחרות מפלגתית: ימין-שמאל, דת-חילון, לאום, מעמד, מרכז-פריפריה ושאלות משטריות. ישראל מוצגת כמקרה של פיצול מפלגתי גבוה וריבוי ממדים, שבו לא כל המחלוקות מסתדרות על ציר אחד. ההשוואה מאפשרת להבין מדוע קואליציות בישראל מורכבות במיוחד ומדוע מפלגות קטנות יכולות לשאת כוח גדול. התרומה היא בהצבת ישראל בתוך מפה השוואתית של דמוקרטיות, כך שהחריגות שלה נמדדת מול דפוסים מוכרים של מערכות מפלגתיות. המאמר חשוב במיוחד משום שהוא מפריד בין ייצוג לבין משילות. מערכת מפלגות מפוצלת יכולה לשקף היטב חברה מגוונת, אך גם לייצר קושי עקבי ביצירת קואליציות יציבות ובקבלת החלטות ארוכות טווח. ההשוואה מלמדת שהבעיה הישראלית אינה רק מספר המפלגות, אלא מספר ממדי הסכסוך הפועלים בו זמנית ומונעים מהתחרות להתכנס לציר פוליטי אחד.
לקריאת העמוד
היכולת להיות בטוחים בסיקור מבקשי מקלט בקורונה
המאמר מנתח 43 כתבות שהתפרסמו בישראל היום, ynet והארץ בין 1 במרץ ל־31 ביולי 2020 ועסקו במבקשי מקלט אפריקאים. שומרון מראה שהסיקור פעל בשני כיוונים: הוא חשף קשיים ייחודיים, הציע פתרונות, הפריך האשמות על אי־ציות להנחיות וביקר גזענות; אך גם יצר הדרה סמלית, זיהה מבקשי מקלט עם הפצת קורונה, סימן הבחנה בין “הם” ל“אנחנו” והתעלם מתרומתם לחברה בזמן המגפה. ההבדלים בין כלי התקשורת היו משמעותיים: הארץ נטה יותר להגן על ביטחונם, ישראל היום נטה יותר לפגוע בו, ו־ynet נמצא באמצע.
לקריאת העמוד
מחאה דתית ותגובת המשטרה בתיאו־דמוקרטיה הישראלית
המאמר מציב את ישראל כ״תיאו־דמוקרטיה״: דמוקרטיה שבה מוסדות מודרניים פועלים לצד מעמד ציבורי ומשפטי משמעותי לדת. בתוך ההקשר הזה, להמן־וילציג וגולדברג בוחנים מחאה דתית ותגובה משטרתית לאורך שלושה עשורים, מ-1950 עד 1979. המקורות הזמינים מצביעים על כך שהמאמר אינו עוסק רק באלימות או בסדר ציבורי, אלא בשאלה עדינה יותר: כיצד מדינה דמוקרטית מתמודדת עם קבוצות דתיות שמערערות על החלטות, סמלים או פרקטיקות ציבוריות בשם סמכות דתית. הדגש החשוב הוא שרוב המחלוקת המתוארת היא יהודית פנימית, ולכן היא חושפת את המתח בין יהדות המדינה לבין מנגנוני אכיפה אזרחיים. הסיכום צריך להציג את המחאה הדתית כזירה שבה נבחנות גבולות הסובלנות, סמכות המדינה והיכולת של משטרה דמוקרטית להגיב לקונפליקט דתי בלי להפוך אותו למאבק אנטי־דתי. במבט רחב יותר, המאמר מראה שמחאה דתית אינה רק התנגדות למדינה חילונית. לעיתים היא מאבק פנימי על דמותה היהודית של המדינה ועל הגבול בין סמכות רבנית, נורמות קהילתיות ומשפט אזרחי. תגובת המשטרה נעשית לכן מדד עדין: היא צריכה לשמור על סדר וחוק, אך גם לא להפוך מחלוקת דתית לתמונה של דיכוי אמונה. זהו בדיוק המתח שמייחד ״תיאו־דמוקרטיה״.
לקריאת העמוד
חינוך לסובלנות מול השסע היהודי־ערבי
המאמר בוחן את סוגיית חינוך לסובלנות מול השסע היהודי־ערבי דרך עדשה של זכויות, שוויון ומיעוטים.
לקריאת העמוד
דת, פוסטמודרניזציה ועמדות ישראליות כלפי הסכסוך
המאמר בוחן את היחסים בין דת, תרבות פוליטית ישראלית ועמדות כלפי הסכסוך עם הפלסטינים. נקודת המוצא היא שהיהדות אינה מכתיבה עמדה אחת ביחס לסכסוך, אך בישראל דתיים היו נציים יותר מחילונים במידה משמעותית. ההסבר המוצע הוא שהדת חיזקה אתנוצנטריות בקרב הציבור היהודי, ואתנוצנטריות זו קשורה לעמדות נציות. המאמר מוסיף שהקשר נעשה בולט פוליטית רק אחרי 1967, משום שתהליכי פוסטמודרניזציה הפכו את התרבות הפוליטית המרכזית בישראל לפחות אתנוצנטרית, ליברלית יותר ויונית יותר, בעוד שהקהילה הדתית נעה בכיוון הפוך. לכן הדת פעלה גם כמגן מפני חלק מהשפעות הפוסטמודרניזציה וגם כמסגרת שעודדה מגמות נגדיות.
לקריאת העמוד
סובלנות פוליטית של יהודים בישראל כלפי זכויות האזרחים הערבים
סליגסון וכספי שואלים כיצד דמוקרטיה יכולה לשמור על זכויות מיעוט בתנאים של שסע אתני חריף. הם בוחנים סובלנות יהודית כלפי זכויות אזרחים ערבים באמצעות שאלות על זכות הצבעה, אספה שקטה, התמודדות לתפקיד ציבורי, הופעה ברדיו ובטלוויזיה ולימודים באוניברסיטה. הממצאים מצביעים על כך שצעירים, משכילים, בעלי אמצעים, פחות דתיים ובעלי סובלנות כללית גבוהה נוטים להיות סובלניים יותר כלפי אזרחים ערבים. המאמר גם מדגיש את תפקיד תפיסת האיום ואת ההבדלים בין יהודים ממוצא מערבי ומזרחי. בכך המחקר מזכיר שזכויות מיעוט אינן מוגנות רק בחוקים; הן תלויות גם בנכונות חברתית של הרוב להכיר ביריבים פוליטיים כאזרחים בעלי זכויות. המחקר מראה שסובלנות פוליטית אינה נבחנת ביחס לקבוצות אהודות, אלא ביחס לקבוצה שנתפסת כמאיימת או יריבה. לכן זכויות הצבעה, התמודדות וביטוי של אזרחים ערבים הופכות למבחן מעשי של מחויבות הרוב לכללי משחק דמוקרטיים. בכך המאמר מחבר בין פסיכולוגיה פוליטית לבין מבנה משטר: גם אם זכויות כתובות בחוק, הן זקוקות לתרבות אזרחית שבה הרוב מוכן לסבול ביטוי, התארגנות וייצוג של מיעוט לא אהוד.
לקריאת העמוד
מחאות ואלימות פוליטית בקרב חברי כנסת ערבים
המאמר של גדי היטמן וניר סיני מבקש להבין את מידת המעורבות של חברי כנסת ערבים במחאות ובאלימות פוליטית בישראל בעשור שקדם לפרסומו. הוא עושה זאת באמצעות ארבעה מקרי מבחן: משט המרמרה ב-2010, מבצע עמוד ענן ב-2012, מבצע צוק איתן ב-2014 וחקיקת חוק הלאום ב-2018. לפי התקציר, המחברים מבקשים להבחין בין מחאה אזרחית-חברתית לבין מחאה שמקורה ברדיקליזציה לאומית. הממצא שהם מדגישים הוא שבמקרי המבחן שנבחרו, המחאה הערבית בישראל לא התבססה בעיקר על אי-שוויון כלכלי או על סוגיות של חברה אזרחית, אלא הייתה קשורה להזדהות לאומית ולתהליכים של הקצנה פוליטית. המאמר אף טוען כי זוהתה מגמה מסוכנת של אנטישמיות בקרב מנהיגים ערבים בישראל. מכיוון שמדובר בטענה פוליטית רגישה ומסגרת מחקרית שנויה במחלוקת, הסיכום צריך להציג אותה כטענת המחברים, לא כעובדה עצמאית של האתר. הערך המרכזי של המאמר הוא בהצבת שאלת הגבול בין מחאה לגיטימית, ייצוג פרלמנטרי של מיעוט לאומי, והאופן שבו מדינה דמוקרטית מפרשת מחאה לאומית של נבחרי ציבור ערבים.
לקריאת העמוד
קיצוניות ואלימות בדמוקרטיה הישראלית
המאמר מתמודד עם סתירה לכאורה בלב הדמוקרטיה הישראלית: מצד אחד, ישראל הצליחה לבסס דמוקרטיה יציבה יחסית באזור שבו דמוקרטיות ליברליות היו נדירות; מצד שני, מתוכה צמחו ביטויים קשים של אלימות יהודית פוליטית. נקודת המוצא היא שני אירועים מטלטלים: הטבח שביצע ברוך גולדשטיין במתפללים פלסטינים במערת המכפלה בפברואר 1994, ורצח ראש הממשלה יצחק רבין בנובמבר 1995. המאמר בוחן את מקומה של קיצוניות בפוליטיקה הישראלית מאז הקמת המדינה ומנסה להבין כיצד אלימות יכולה להיווצר דווקא בתוך מערכת דמוקרטית. לפי התקציר, המסקנה אינה שדמוקרטיה מחסנת מפני אלימות, אלא שלעיתים דמוקרטיה עצמה מייצרת תנאים שבהם קונפליקטים עמוקים מתפרצים באלימות. באופן פרדוקסלי, המאמר גם מציע שאלימות עשויה לעיתים לחזק מחדש את יסודות הפוליטיקה האזרחית והדמוקרטיה, כאשר החברה והמוסדות מגיבים לה בהגנה מחודשת על כללי המשחק.
לקריאת העמוד
פרדוקס הסובלנות? התרעות מתוך ישראל על קיטוב־יתר ודמוקרטיה מאוימת
המאמר הוא תגובת פרשנות קצרה, לא מחקר אמפירי רחב. חשיבותו טמונה דווקא במבט ה״מתוך המקום״: ישראל מוצגת כזירה שבה קיטוב־יתר, מחלוקת פוליטית חריפה ואיום על מוסדות דמוקרטיים הופכים את שאלת הסובלנות לשאלה דחופה. פרדוקס הסובלנות, במובן הקלאסי, שואל האם חברה פתוחה צריכה לסבול גם כוחות שמבקשים לנצל את פתיחותה כדי לערער אותה. סינה מחברת את השאלה הזו לאירועים ולתחושות בישראל, שבהם קיטוב פוליטי אינו רק ויכוח בין מחנות אלא אתגר לניהול סכסוכים, לאמון בין קבוצות וליכולת לשמר מרחב דמוקרטי משותף. הסיכום צריך להבהיר שזהו טקסט התערבותי וקצר בתוך דיון מקצועי על קיטוב, ולכן אין להפוך אותו למאמר נתונים מקיף. כוחו הוא בהתראה: דמוקרטיה נבחנת לא רק ביכולתה להכיל מחלוקת, אלא גם ביכולתה להציב גבולות לכוחות שמפרקים את עצם התנאים למחלוקת דמוקרטית.
לקריאת העמוד
מי מגן על הדמוקרטיה? מאבק האליטות בבחירות 2003
הפרק ממוקם בתוך בחירות 2003, תקופה של אינתיפאדה שנייה, חשש ביטחוני, קיטוב פוליטי ודיון ציבורי חריף על נאמנות, קיצוניות ודמוקרטיה מתגוננת. פדהצור מתמקד במאבק בין אליטות על משמעות ההגנה על הדמוקרטיה. מצד אחד, פוליטיקאים ומפלגות מבקשים להציג עצמם כמי שמגינים על הציבור מפני איום, הסתה או חתרנות. מצד אחר, מוסדות משפטיים, ועדת הבחירות, בית המשפט ואליטות אזרחיות מתמודדים עם השאלה עד כמה ניתן להגביל השתתפות פוליטית בשם הגנה על הדמוקרטיה. הפרק חשוב משום שהוא מציב את בחירות 2003 לא רק כתחרות מפלגתית, אלא כזירה שבה נקבעים גבולות המשחק הדמוקרטי. מי רשאי לרוץ? מי נחשב מסוכן? מי מחליט מהי אנטי-דמוקרטיות? ומה קורה כאשר אותה שפה של הגנה על הדמוקרטיה משמשת גם להדרה פוליטית? הסיכום נשען בעיקר על מקורות הפרק ומטא-דאטה, ולכן אינו נכנס לפרטי כל מקרה. עם זאת, המסגרת ברורה: הפרק עוסק בדמוקרטיה מתגוננת ובמאבק על בעלות מוסדית וסמלית על המושג דמוקרטיה בתקופת בחירות טעונה.
לקריאת העמוד
מבוא: בחירות 2013 והדמוקרטיה הישראלית
המבוא של מיכל שמיר מציג את בחירות 2013 כחלון להבנת הדמוקרטיה הישראלית לאחר המחאה החברתית, חזרת השיטה הפרלמנטרית הרגילה ושינויים במערכת המפלגות. הבחירות לא סבבו רק סביב ביטחון או ימין-שמאל מסורתי, אלא גם סביב יוקר מחיה, ייצוג מעמדי, פוליטיקה חדשה, השתתפות צעירים ושאלת האמון במוסדות. המבוא ממקם את פרקי הקובץ כבחינה רב-ממדית של הדמוקרטיה הישראלית: זכות להיבחר, מפלגות חדשות, מגדר, זהות, דת, מחאה ומנהיגות. חשיבותו היא בהצגת הבחירות כמראה של מורכבות: מצד אחד מערכת בחירות תחרותית וחיה; מצד אחר קיטוב, אי-שוויון, שאלות ייצוג ומשבר אמון. המבוא מראה שבחירות הן לא רק תוצאה מספרית אלא רגע שבו החברה הישראלית מספרת לעצמה מה חסר בדמוקרטיה שלה. המבוא גם מאפשר להבין את בחירות 2013 כתרגום פוליטי חלקי של אנרגיית המחאה החברתית. שאלות של דיור, יוקר מחיה ומעמד הביניים נכנסו למערכת המפלגתית, אך לא ביטלו שאלות ותיקות של ביטחון, דת וזהות. לכן הבחירות מוצגות כרגע של פתיחות ומגבלה גם יחד: הציבור ביקש שינוי, אך השיטה הפוליטית עיבדה אותו דרך קואליציות, מפלגות ומבנים קיימים.
לקריאת העמוד
איך חשיבה מונעת מעצבת קיטוב סביב הרפורמה המשפטית?
המחקר מנתח קיטוב סביב הרפורמה המשפטית ומראה שעמדות כלפיה הושפעו ממאפיינים מוקדמים כגון אמון במוסדות, זהות לאומית, פטריוטיות ועמדה פוליטית. הוא מצא שהמחלוקת נגעה גם לשאלה מהי דמוקרטיה: חלק הדגישו איזונים ובלמים וזכויות מיעוט, ואחרים נתנו משקל גבוה יותר לשלטון הרוב.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
האם מלחמה בולמת סמכותנות או משנה את צורתה?
המאמר מציב את ניסיון שינוי מערכת המשפט בישראל מאז 2023 כמקרה מבחן לפופוליזם ימני-דתי. הוא טוען שהחיבור בין פופוליזם הדרתי לדת יכול להצדיק ריכוז כוח ודיכוי התנגדות, אך גם יוצר מתחים פנימיים והתנגדות ציבורית שמגבילים את הדחף הסמכותני.
לקריאת העמוד
מי מוכן לתמוך בנסיגה דמוקרטית בישראל?
המחקר מצא שהתמיכה בתוכנית המשפטית קשורה בעיקר לזיקה חזקה לנתניהו ולסלידה ממתנגדים מפלגתיים, ופחות לתפיסה רובנית של דמוקרטיה או להתנסות שלילית עם מערכת המשפט.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
ישראל: פופוליזם, קיטוב ומשבר הדמוקרטיה
המאמר מציב את משבר הדמוקרטיה בישראל בתוך מפגש בין פופוליזם, קיטוב ומבנה חוקתי פגיע. הוא מנתח את תוכנית לוין לשינוי מערכת המשפט ואת ההקשר הפוליטי שבו הוצגה: היעדר חוקה מלאה, חוקי יסוד שניתנים לשינוי יחסית בקלות, מערכת קואליציונית ריכוזית ופערי אמון עמוקים בין מחנות. הטענה המרכזית היא שפופוליזם אינו רק סגנון רטורי; הוא מציג את הרוב הפוליטי כנציג העם האמיתי ומחליש מוסדות שמגבילים אותו, ובראשם בתי משפט ויועצים משפטיים. כאשר קיטוב חברתי הופך כל פשרה לבגידה, שינוי מוסדי יכול להיתפס כמאבק קיומי. תרומת המאמר היא בהסבר מדוע המשבר הישראלי אינו רק מחלוקת על סמכויות בית המשפט, אלא מבחן של חסינות דמוקרטית במדינה שבה הבלמים הפורמליים חלשים יחסית. לכן המאמר קורא את המשבר הישראלי לא כאירוע חד־פעמי, אלא כתוצאה של מפגש בין רעיון רובני של דמוקרטיה לבין מערכת מוסדית שמתקשה להגן על גבולותיה. הוא מדגיש שהמאבק על בית המשפט הוא גם מאבק על השאלה מי מוסמך לפרש את העם, את החוק ואת מגבלות הכוח של רוב נבחר.
לקריאת העמוד
חיכוך דמוקרטי בממשל שיח באמצעות בינה מלאכותית
המאמר בוחן את המעבר לממשל שיח באמצעות בינה מלאכותית וטוען כי בתהליך הזה עלול להיעלם מרחב חשוב של שליטה עצמית ושל דיון חברתי על נורמות. אלקין-קורן ופרל מציעות למקד מדיניות ציבורית בקידום חיכוך דמוקרטי: מנגנונים שמאפשרים מחלוקת, הכלה ודיון ציבורי במקום להותיר את עיצוב הנורמות למערכות אוטומטיות בלבד. התרומה של המאמר היא בהעברת הדיון על AI ושיח מן השאלה הטכנית של ניהול ביטוי אל שאלת התנאים המוסדיים שמאפשרים דמוקרטיה.
לקריאת העמוד
איך בעלות של מיליארדרים על עיתונים יכולה להפוך להשקעה פוליטית?
המאמר מראה שבעלות תקשורתית אינה רק שאלה עסקית, אלא יכולה לשמש כלי בעל השפעה אלקטורלית ופוליטית עמוקה.
לקריאת העמוד
האם חשיפה לחדשות ברשתות חברתיות משנה קיטוב פוליטי?
המחקר מצא שחשיפה לחדשות ברשתות חברתיות משנה צריכת חדשות ומפחיתה קיטוב רגשי כאשר התוכן מנוגד לעמדות, אך לא נמצאה השפעה ברורה על דעות פוליטיות.
לקריאת העמוד
האם איום ביטחוני מפחית קיטוב רגשי בתוך החברה?
המחקר מראה שפערים בין מחנות אידיאולוגיים בתפיסת האיום החיצוני קשורים לקיטוב רגשי גבוה יותר, בין השאר דרך תחושת איום פנימי מן המחנה היריב.
לקריאת העמוד
איך תחרות ושיתוף פעולה בין מפלגות מעצבים קיטוב רגשי?
המחקר מראה שקרבה לבחירות מגבירה קיטוב רגשי, בעוד הדגשת אפשרות לשיתוף פעולה קואליציוני יכולה לעודד סובלנות בין מחנות.
לקריאת העמוד
מה מאפשר לנו מאגר הנתונים על קיטוב בישראל בשנים 2019-2021?
מאגר הפאנל מאפשר לעקוב אחר קיטוב בישראל לאורך משבר פוליטי מתמשך ולא רק לצלם עמדות בנקודת זמן אחת.
לקריאת העמוד
מי לא אוהב את מי בפוליטיקה רב-מפלגתית?
המאמר מנתח 506 זוגות מפלגות ב־81 מערכות בחירות בשנים 1996-2017 ומראה שסלידה ממפלגות אחרות קשורה לפערים אידיאולוגיים, להסדרים קואליציוניים ולחריגות של מפלגות ימין רדיקלי.
לקריאת העמוד
איך השתנה הקיטוב הפוליטי בישראל בין 1992 ל-2022?
הפרק מציב את בחירות 2022 בתוך רצף רחב של קיטוב פוליטי בישראל, ומשווה בין קיטוב אידיאולוגי, זהות קבוצתית וקיטוב רגשי.
לקריאת העמוד
אילו רגשות באמת עומדים מאחורי קיטוב פוליטי?
המאמר מסביר שקיטוב רגשי אינו רגש אחד אלא משפחה של רגשות שונים, שכל אחד מהם עשוי להוביל להתנהגות פוליטית אחרת.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
האם מתקפת 7 באוקטובר הורידה את הקיטוב הרגשי בישראל?
המחקר מצא שקיטוב רגשי בישראל נשאר יציב מאוד גם לאחר איום ביטחוני חריף, הן במדדי רגשות והן במדדי מרחק חברתי.
לקריאת העמוד
איך מחנכים לערכים דמוקרטיים במדינה המצויה בסכסוך?
המאמר טוען כי כשל ארוך טווח בחינוך לדמוקרטיה תרם לפער בין תפיסת ישראל כמדינה דמוקרטית לבין התנהלות לא-דמוקרטית של המדינה ואזרחיה.
לקריאת העמוד
מה קורה כשמדעני מדינה מדברים לציבור בזמן נסיגה דמוקרטית?
המאמר מראה שמדעני מדינה בזמן משבר דמוקרטי נעים בין חובה מקצועית ואזרחית, מומחיות ציבורית, חשש מפוליטיזציה ותיווך תקשורתי.
לקריאת העמוד
למה המשבר החוקתי בישראל עובר דרך המשפט המינהלי?
המאמר טוען שהמשבר של 2023 חשף חולשה בתיאוריה החוקתית שהתפתחה מאז 1995: בישראל אין שכבה חוקתית קשיחה מעל חקיקה רגילה, וההגנה על ביקורת שיפוטית תלויה בעיקר במשפט מינהלי ובמאבק הציבורי סביבו.
לקריאת העמוד
איך דמוקרטיית הסכמה נקלעת למשבר רובני?
המאמר טוען שהמשבר החוקתי בישראל נובע מסתירה בין פוליטיקה קואליציונית יחסית לבין חוקה לא משוריינת, קיטוב גושי ובית משפט חזק שנעשה מוקד לעימות פוליטי.
לקריאת העמוד
איך קיטוב פוליטי הופך משבר חוקתי לבלתי פתיר?
המאמר טוען שהקיטוב בישראל תרם להיווצרות העימות החוקתי עם בית המשפט העליון והפך אותו לעז וקשה יותר לפתרון.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
האם מחאה משבשת יכולה לעזור לבלום נסיגה דמוקרטית?
מחקר על מחאת 2023 נגד הרפורמה המשפטית ועל האופן שבו פעולות שיבוש לא-אלימות השפיעו על תמיכה וגיוס.
לקריאת העמוד
איך חברי כנסת מבינים דמוקרטיה בזמן משבר?
ניתוח איכותני של האופן שבו 72 חברי כנסת מהכנסת ה-24 מסגרו דמוקרטיה, זכויות ומוסדות לפי שיוך אידיאולוגי.
לקריאת העמוד
האם מתקפה על ארגוני חברה אזרחית מחלישה את הדמוקרטיה?
איך מימון זר וזהות אידיאולוגית משפיעים על יחס הציבור לעמותות בישראל.
לקריאת העמוד
האם נסיגה דמוקרטית היא רק ויכוח על בית המשפט?
למה הוויכוח על הרפורמה המשפטית תלוי גם בשאלה איזה סוג של דמוקרטיה ישראל היא?
לקריאת העמוד
מאמר חדש
נסיגה דמוקרטית ואלימות פוליטית: מה קורה לתודעה הציבורית?
מחקר ישראלי על ההבדל בין הצדקת אלימות פוליטית לבין נכונות אישית לבצע אותה בזמן משבר דמוקרטי.
לקריאת העמוד
למה הדמוקרטיה הישראלית נקלעה למשבר?
הסבר קצר למשבר הישראלי דרך קיטוב, מוסדות חלשים ותמריצים פוליטיים.
לקריאת העמוד
מי תומך בנסיגה דמוקרטית, ולמה?
מחקר על מקורות התמיכה הציבורית ברפורמה המשפטית בישראל ובנסיגה דמוקרטית רחבה יותר.
לקריאת העמוד
מה חוקי לאום עושים לתחושת השוויון של מיעוטים?
מחקר אמפירי על האופן שבו חוקי לאומיות של הרוב משפיעים על שוויון אזרחי של מיעוטים.
לקריאת העמוד