דימוי עיתונאים וקשרי קהל־תקשורת בעידן פופוליסטי
באמצעות 1,215 תשובות פתוחות בישראל, המאמר מראה כיצד דימוי העיתונאים נעשה זירה של אמון ציבורי, קיטוב ופופוליזם אנטי־תקשורתי.
מושגי יסוד בקצרה
פופוליזם הוא סגנון או תפיסה פוליטית שמציגה את הפוליטיקה כמאבק בין העם לבין אליטה, וטוענת שיש רצון עממי אחד שאפשר וצריך לבטא ישירות. בהקשר של המאמר, ההסבר חשוב כדי להבין מתי פנייה בשם הציבור מחזקת השתתפות פוליטית ומתי היא מחלישה פלורליזם, ביקורת מוסדית וזכויות של מי שאינם חלק מן הרוב.
מה המאמר מצא או טוען בפועל?
המאמר מציע מסגרת מחקרית בשם "עיתונאים מדומיינים": מכלול הרעיונות, הרגשות, הסטריאוטיפים, הביקורות והדימויים שקהל מחזיק לגבי יצרני החדשות. המסגרת מוצגת כמקבילה למושג "קהלים מדומיינים" ומיועדת לחקר יחסי קהל־תקשורת בתקופה של עוינות פופוליסטית כלפי התקשורת.
המחקר מדגים את המסגרת באמצעות ניתוח איכותני וכמותי של 1,215 תשובות לשאלה פתוחה על תכונות עיתונאים בישראל בשנת 2021. הניתוח מראה שמצביעי ימין ומצביעים פרו־פופוליסטיים מחזיקים בתפיסות שליליות יותר כלפי עיתונאים, ושסוגי מצביעים שונים מבטאים סוגים שונים של ביקורת.
המאמר מבחין בין שלושה סוגי ביקורת על עיתונאים: ביקורת מקצועית, ביקורת אישית וביקורת לאומית. רק אחת מהן נוגעת ישירות להתנהלות המקצועית של עיתונאים. לצד מרכזיות של אובייקטיביות והטיה בשיח המשיבים, דמוקרטיה אינה גורם דומיננטי באופן שבו המשיבים חושבים על עיתונאים.
מה עומד במרכז הדיון המחקרי?
במרכז הדיון עומדת השאלה כיצד קהלים מדמיינים עיתונאים: אילו תכונות, מניעים, כוונות ונאמנויות הם מייחסים להם, וכיצד דימויים אלה מעצבים את יחסם לחדשות.
המאמר מציע להרחיב את חקר יחסי הקהל והתקשורת מעבר לאמון, לתפיסת תפקידים ולצריכת חדשות, ולכלול גם רגשות, נרטיבים וסוגי ביקורת שהקהל מבטא במילותיו.
איפה נמצאת המשמעות הדמוקרטית?
המאמר קושר את הנושא לדמוקרטיה בכך שעוינות ציבורית כלפי התקשורת עלולה לפגוע בתפקוד העיתונות ובסביבת המידע.
המחקר מצא כי דמוקרטיה כמעט שלא הופיעה כעדשה שבאמצעותה המשיבים העריכו עיתונאים, בעוד שאובייקטיביות והטיה היו מושגים מרכזיים בתשובותיהם.
מה חשוב במיוחד לקורא הישראלי?
המקרה הישראלי משמש להדגמת המסגרת בסביבה שבה עיתונאים הם מטרות קבועות של מתקפות פופוליסטיות נגד התקשורת ושל הטרדות מקוונות.
הממצאים מבוססים על מדגם מקוון של ישראלים יהודים בלבד; האוכלוסייה הפלסטינית בישראל לא נכללה, והמחברים מציגים זאת כמגבלה משמעותית של המחקר.
איזו בעיה דמוקרטית עולה מן המאמר?
הבעיה שהמאמר מדגיש היא שעוינות אנטי־תקשורתית אינה מסתכמת באי־אמון או בטענות להטיה: היא כוללת גם שנאה, האשמות מוסריות וטענות לחוסר נאמנות של עיתונאים.
מאחר שחלק מן הביקורת שנמצאה היה אישי או לאומי ולא מקצועי, המחברים טוענים ששיפור ההתנהלות המקצועית לבדו אינו צפוי להספיק לשיפור היחסים בין עיתונאים לציבור.
איך משתנות התפיסות בין קבוצות פוליטיות?
המחקר מצא כי מצביעי ימין ותומכי הנהגתו הפופוליסטית של נתניהו ביטאו לא רק תפיסות שליליות יותר כלפי עיתונאים, אלא גם יותר ביקורת על אופיים האישי ועל נאמנותם למדינה.
אילו השלכות יש לעוינות כלפי עיתונאים?
לפי המאמר, עוינות ציבורית כלפי עיתונאים עלולה להוביל להטרדה מקוונת ואף לאלימות, לפגוע בבטיחותם וברווחתם וליצור אפקט מצנן המעודד צנזורה עצמית.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 13 ביולי 2026