קיטוב רגשי נשען יותר על אכזבה מיריבים מאשר על שנאה

מושגי יסוד בקצרה

קיטוב רגשי מתאר רגשות שליליים כלפי מחנה אידיאולוגי יריב, מעבר למחלוקת על מדיניות. אכזבה פוליטית שונה משנאה מפני שהיא מניחה שהיריב עדיין נתפס כאזרח שיכול היה לתרום לטוב המשותף אך אינו עומד בציפייה הזאת.

מה המאמר מצא או טוען בפועל?

המאמר בוחן קיטוב רגשי כרגשות שליליים בין קבוצות אידיאולוגיות יריבות, אך אינו מסתפק במדד כללי של סלידה. הוא משווה בין כעס, פחד, גועל, בוז, אכזבה ושנאה כלפי יריבים אידיאולוגיים, ובודק את הקשר של כל אחד מהם לציוני קיטוב רגשי.

המחקר מתמקד בקיטוב אופקי בין אזרחים: מצביעי המפלגות הדמוקרטית והרפובליקנית בארצות הברית במחקרים 1a-1d, ושמאלנים וימנים בישראל במחקר 2. בארצות הברית גויסו משתתפים באמצעות Mturk, ובמחקר נוסף באמצעות Lucid עם מכסות לייצוג דמוגרפי; בניתוח המאוחד של המחקרים האמריקניים דווח על N = 3374.

הממצאים מראים שאכזבה הייתה הרגש הדומיננטי ביותר כלפי מצביעי המחנה היריב בארצות הברית, בעוד שרק מיעוט דיווח על שנאה. בניתוחים הסטטיסטיים אכזבה נמצאה כרגש החזק והעקבי ביותר הקשור לקיטוב רגשי על פני מחקרים, מחנות אידיאולוגיים ומדדי רגש, והמאמר מסביר זאת בכך שאכזבה משלבת עוינות עם ציפייה אזרחית מהיריב לתרום לטוב המשותף.

איזו שאלה המחקר מציב על קיטוב רגשי?

המחקר שואל אילו רגשות שליליים באמת עומדים בלב הקיטוב בין מחנות אידיאולוגיים. הוא אינו מסתפק במילה כללית כמו איבה, אלא בודק כעס, פחד, גועל, בוז, אכזבה ושנאה כרגשות נפרדים.

למה ההבחנה בין אכזבה לשנאה חשובה לדמוקרטיה?

שנאה מציירת את היריב כאויב שאין ממנו ציפייה אזרחית ממשית. אכזבה, לעומת זאת, משמרת עקבות של שותפות פוליטית ולכן עשויה לפתוח מסלולים אחרים להפחתת קיטוב.

מה מלמד המקרה הישראלי במחקר?

אחד המחקרים בוחן קיטוב אופקי בין שמאל לימין בישראל. המקרה הישראלי חשוב משום שהוא מאפשר לבחון קיטוב בחברה שבה מחלוקות ביטחוניות, זהותיות ומוסדיות יושבות בתוך אזרחות משותפת.

מה נמצא ביחס לארצות הברית?

המחקר כולל כמה מחקרים על בוחרי המפלגה הרפובליקנית והדמוקרטית בארצות הברית. השוואה זו מחזקת את הטענה שהדפוס אינו ייחודי לישראל, אלא שייך לבעיה רחבה יותר של דמוקרטיות מערביות.

איך המאמר משנה את מדידת הקיטוב?

המאמר מציע למדוד רגשות מובחנים במקום להשתמש במדד כללי בלבד של יחס שלילי ליריב. מדידה כזאת יכולה להבחין בין מצבים שבהם היריב נתפס כמסוכן, מאכזב או בלתי מוסרי.

מה המשמעות למדיניות של הפחתת קיטוב?

אם אכזבה היא רגש מרכזי, אז התערבויות אינן חייבות להתחיל רק מהפחתת שנאה. הן יכולות להדגיש אחריות אזרחית משותפת, ציפיות הדדיות ודרכים שבהן יריבים עדיין תורמים לטוב הציבורי.

האם המאמר טוען שאין שנאה פוליטית?

המאמר אינו מכחיש ששנאה קיימת בתוך יריבות אידיאולוגית. הטענה היא שאכזבה מסבירה באופן עקבי יותר את הקשר בין רגשות שליליים לבין מדדי קיטוב רגשי במחקרים המתוארים בתקציר.

מהו הסיכון הדמוקרטי של אכזבה מתמשכת?

אכזבה מתמשכת מיריבים עלולה לשחוק אמון, נכונות להפסיד בבחירות והסכמה על כללי משחק משותפים. גם בלי שנאה גלויה, היא יכולה להפוך את המחלוקת הפוליטית למאבק על עצם הלגיטימיות של המחנה האחר.

איך כדאי לקרוא את התרומה של המאמר?

התרומה היא מושגית ואמפירית גם יחד: היא מפרקת קיטוב לרכיבים רגשיים ומציעה פרשנות אזרחית לאכזבה. הקריאה בו מועילה במיוחד למי שמבקש להבין למה יריבים פוליטיים עדיין מצפים זה מזה, גם כאשר היחסים ביניהם קשים.