אמון מוסדי מעצב תחושת ביטחון של הורים בבתי ספר ערביים

מחקר על 666 הורים ערבים בוחן בטיחות בית־ספרית, דיווח ופנייה לעזרה בהקשר של מיעוט לאומי.

מאמר: Institutional Trust and Parental Safety Appraisal in a National Minority Context: Evidence from Arab Schools in Israel

חוקרות/ים: Waleed Dallasheh

כתב עת: Journal of Posthumanism, 6(3), 50-72

תאריך: פורסם: 10 במרץ 2026

DOI: https://doi.org/10.63332/joph.v6i3.4055

תצלום הקשור לאמון מוסדי מעצב את תחושת הביטחון של הורים בבתי ספר ערביים בישראל
קרדיט תמונה: מקור התמונה Israel Defense Forces CC BY-SA 2.0 Wikimedia Commons

בבתי ספר ערביים בישראל, הערכת הבטיחות של הורים קשורה במיוחד לאמון במוסדות ובבעלי תפקידים בבית הספר.

איך הורים מעריכים ביטחון בית ספרי מתוך הקשר של מיעוט לאומי?

המאמר בוחן הערכת בטיחות הורית בבתי ספר ערביים בישראל. הוא מתמקד בקשר בין אמון מוסדי לבין האופן שבו הורים מבינים סיכון וביטחון.

ההקשר הלאומי חשוב: החברה הערבית בישראל פועלת כמיעוט בתוך מערכת חינוך ומוסדות מדינה שאינם תמיד נתפסים כקרובים או אמינים. לכן גם אירוע בית־ספרי מקומי יכול להיקרא דרך היסטוריה רחבה יותר של יחסי מיעוט ומדינה.

מה המאמר מצא או טוען בפועל?

המאמר בוחן סקר חתך כמותי של 666 הורים ערבים אזרחי ישראל לילדים בכיתות א׳-י״ב בבתי ספר ערביים. ההורים נשאלו על קורבנות נתפסת, אמון בבעלי תפקידים בבית הספר ובמערכת החינוך, קבלה חברתית והישגים לימודיים של הילד, והערכת בטיחות הילד במרחבי בית הספר.

הניתוח מצא שהאמון בבעלי תפקידים קרובים לבית הספר, כמו מחנך, יועץ ומנהל, היה גבוה יותר מן האמון במערכת החינוך הרחבה. במודל הרגרסיה, אמון מוסדי היה המנבא החזק ביותר של הערכת הבטיחות ההורית, ואחריו הישגים לימודיים וקבלה חברתית; משתנים דמוגרפיים לא נמצאו מובהקים. המודל הסביר 14% מן השונות בהערכת הבטיחות.

המאמר טוען שבהקשר של מיעוט לאומי, הערכת בטיחות אינה רק תגובה לחשיפה לאלימות, אלא גם הערכה של אמינות, הוגנות ויכולת הגנה של המוסד. מכאן נובעת חשיבות של תגובות שקופות והוגנות לאירועים, תקשורת מבוססת אמון עם משפחות, וחיזוק הכלה חברתית ויציבות לימודית.

למה בטיחות אינה רק שערים, נהלים ומצלמות?

המאמר מציע שאמון מוסדי הוא חלק מן הבטיחות עצמה. כאשר הורים סומכים על בית הספר ועל המערכת, הם מפרשים נהלים ואירועים אחרת מאשר הורים שחווים ריחוק או חשד.

לכן מדיניות בטיחות אינה יכולה להסתפק בתקנות. היא צריכה לבנות אמון, תקשורת ושיתוף עם הורים וקהילה, במיוחד במקום שבו יחסי המדינה והמיעוט משפיעים על האופן שבו מוסדות חינוך נתפסים.

כיצד אמון מוסדי משנה פרשנות של סיכון?

המאמר מציב את האמון המוסדי כמנגנון פרשני מרכזי: כאשר הורים תופסים את בעלי התפקידים בבית הספר כהוגנים, מגיבים ומגינים, אירועי אלימות עשויים להיתפס כהפרעות שניתן להתמודד עמן בתוך מערכת מגינה.

לעומת זאת, אמון מוסדי נמוך עשוי להגביר תחושת פגיעוּת ולהפוך גם חשיפה מתונה לסימן של הזנחה מערכתית. לכן הערכת הבטיחות של ההורים משקפת גם שיפוט של הלגיטימיות, ההוגנות ויכולת ההגנה של המוסד.

מה נדרש מבית ספר כדי לבנות שותפות עם קהילה?

לפי המאמר, בתי ספר יכולים לבנות אמון באמצעות הוגנות פרוצדורלית, תקשורת שקופה ותהליכי קבלת החלטות משתפים. בין ההצעות המעשיות נמנים פורומים מובנים להורים ומעקב שיטתי לאחר אירועים.

המאמר מדגיש שבניית אמון דורשת קשר מתמשך עם המשפחות, ולא רק מסירת מידע. ועדות משותפות להורים ולבית הספר ותכנון בטיחות השתתפותי מוצעים כאמצעים לחיזוק השותפות.

מה המחקר מוסיף ליחסי אזרחות וחינוך?

המחקר מציע להבין את הערכת הבטיחות של הורים כמושג רב־ממדי, המעוצב בידי אמון בתגובתיות המוסדית ובידי השתלבות הילדים במערכות החברתיות והלימודיות.

בהקשר של מיעוט לאומי, אמון מוסדי משקף לא רק שביעות רצון מבעלי תפקידים, אלא גם הערכה אם ילדים מוכרים, זוכים ליחס שוויוני ומוגנים בידי המוסדות.

התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור

עודכן לאחרונה: 13 ביולי 2026