בישראל, פוליטיקת סוגיות לא החליפה שסעים חברתיים — שאלות זהות חיברו ביניהם
מחקר הבחירות 1969–1996 מצא שהוויכוח על גבולות, שלום, דת ואזרחות חיזק נאמנויות קבוצתיות והעמיק את מבנה המחנות
בין 1969 ל־1996 גדלה השפעת הסוגיות על ההצבעה, אך סוגיות של גבולות, דת ואזרחות התחברו לנאמנויות חברתיות ולכן חיזקו — ולא החליפו — את מבנה המחנות.
מהי התעלומה ההשוואתית שממנה יוצא המחקר?
בדמוקרטיות תעשייתיות רבות נמצא ששסעים מעמדיים וחברתיים מסבירים פחות את הקול, בעוד עמדות בנושאי מדיניות מסבירות יותר. בישראל התקיים רק החלק השני של התהליך: חשיבות הסוגיות גדלה, אך כוחם המצטבר של מאפיינים חברתיים ועמדות לא פחת.
המחברים מציעים שההבדל אינו רק שלב התפתחות מאוחר יותר. הוא נובע מסוג הסוגיות שעל סדר היום, משום ששאלות זהות קושרות עמדה פוליטית להשתייכות קבוצתית ומעניקות לשסע החברתי סיבה חדשה להישאר פעיל.
כיצד נותחו שמונה מערכות הבחירות?
לכל בחירה בין 1969 ל־1996 הורצו רגרסיות לוגיסטיות בשלושה שלבים. השלב הראשון כלל גיל, מגדר, צפיפות דיור, השכלה, הכנסה, דתיות ומוצא; השני הוסיף עמדות בכלכלה, בשטחים ובדת; והשלישי הוסיף הערכות ביצוע כלכליות ומדיניות־ביטחוניות.
המחברים בחנו בנפרד בחירה בין העבודה לליכוד, ומ־1981 גם בחירה בין גוש שמאל לגוש ימין. בבחירות 1996 שימשה הבחירה הישירה בין פרס לנתניהו כמדד להצבעה הגושית, וכל ניתוח כלל רק משיבים שמסרו כוונת הצבעה.
מה השתנה בכוחן של סוגיות לעומת מאפיינים חברתיים?
המודל החברתי לבדו סיווג נכון בין 64% ל־76% מן הבוחרים, ללא מגמת ירידה ברורה. עד 1981 הוספת סוגיות שיפרה את שיעור הסיווג ב־0 עד 5 נקודות אחוז, ואילו מ־1984 השיפור היה 8 עד 15 נקודות.
ב־1996 המודל המלא סיווג נכון 89% מן המצביעים בבחירה לראשות הממשלה ו־91% ממצביעי העבודה והליכוד. לכן התעצמות הצבעת הסוגיות לא שחררה את הבוחר מן המבנה החברתי; היא נוספה אליו.
איזה שסע חברתי נשאר החזק ביותר?
דתיות הייתה המשתנה החברתי העקבי ביותר וכוחה גדל לאורך התקופה. היא נשארה מובהקת גם לאחר הוספת עמדות בסוגיות בבחירות הגושיות, וב־1992 וב־1996 אף במודלים המלאים שכללו הערכת ביצועים.
ב־1996 עמדת המשיב ביחסי דת ומדינה הבחינה בין מצביעי נתניהו לפרס מעבר לרמת שמירת המצוות עצמה. כך הפרקטיקה הדתית והוויכוח על אופייה היהודי של המדינה פעלו כממדים מחזקים ולא כחלופות.
מה קרה למוצא ולממד הכלכלי?
המוצא היה בעל חשיבות במערך מחדש סביב מהפך 1977, הגיע לשיא השפעתו ב־1984, נשאר משמעותי ב־1992 אך נחלש מאוד ב־1996. גם אז הוא לא נעלם מן הקשר בין קבוצה, זהות פנימית והצבעה.
השסע הכלכלי היה חלש מלכתחילה, ומדדים חברתיים של מעמד לא נעשו גורם חשוב במשוואות. עמדה קפיטליסטית מול סוציאליסטית סייעה בחלק מן הבחירות עד 1988, אך כבר לא הבחינה בין הגושים או בין העבודה לליכוד ב־1992 וב־1996.
מדוע שאלת השטחים נעשתה מכרעת?
מ־1984 נעשתה עמדת השטחים הממד המרכזי שסידר את מערכת המפלגות, וכוחה נשאר גבוה בהבחנה בין ימין לשמאל ובין הליכוד לעבודה. הזיהוי של העבודה עם שטחים תמורת שלום נעשה ברור יותר, והבוחרים ראו פער גדל בין המפלגות גם כשהקמפיינים פנו למרכז.
ב־1996 אמרו 71% שהשטחים ישפיעו מאוד מאוד על הצבעתם, לעומת 52% ב־1992 ופחות משליש בבחירות קודמות. כאשר מצרפים את קטגוריית ״במידה רבה״, השיעור ב־1996 הגיע ל־90%.
כיצד הוגדרו ממדי הזהות בבחירות 1996?
הסקר ביקש מן המשיבים לדרג ארבעה ערכים מתחרים: רוב יהודי, ארץ ישראל השלמה, מדינה דמוקרטית בעלת זכויות פוליטיות שוות לכול ושלום. הוא כלל גם שאלות על פשרה טריטוריאלית, ביטחון, הלכה בחיים הציבוריים, זהות יהודית או ישראלית ומעמדם של אזרחים ערבים.
ניתוח הגורמים הבחין בין אתוס כללי מוסכם יחסית לבין שני צירי מחלוקת. הציר החיצוני נע בין יוניות לנציות ביחס לגבולות ולסכסוך, והציר הפנימי נע בין מוקד ישראלי למוקד יהודי ביחס לאזרחות, לאומה ולדת.
עד כמה שני ממדי הזהות חזו את בחירת ראש הממשלה?
בסולם הזהות החיצונית, שמהימנותו אלפא 0.81, 83% מן היונים תמכו בפרס ו־87% מן הנצים בנתניהו. בסולם הזהות הפנימית, שמהימנותו 0.68, 74% מן הקצה הישראלי תמכו בפרס ו־74% מן הקצה היהודי בנתניהו.
ברגרסיה משותפת יחס הסיכויים של הציר החיצוני היה 21.0 לעומת 4.1 לציר הפנימי, ולא נמצאה אינטראקציה מובהקת ביניהם. גם בבחירה בין העבודה לליכוד התקבל דפוס דומה, אם כי שיעור טעויות הסיווג היה מעט גבוה יותר.
מה מתגלה כאשר מצטלבים שני הצירים?
המחברים מחלקים כל סולם לשלושה חלקים ויוצרים תשעה טיפוסים. הקבוצות העקביות — למשל יונים־ישראלים ונצים־יהודים — היו גדולות, ואילו צירופים מנוגדים כגון יונים־יהודים או נצים־ישראלים היו קטנים.
בקצוות של הציר החיצוני כמעט כולם בחרו במחנה התואם, בלי תלות רבה בציר הפנימי. במרכז החיצוני, שכלל כ־40% מן המדגם, הזהות הפנימית נעשתה משמעותית; קבוצת האמצע־אמצע לבדה כללה יותר מחמישית מן המשיבים והתפצלה כמעט שווה בשווה.
כיצד נקשרו דתיות ומוצא לצירי הזהות?
הבדלים לפי דתיות ומוצא היו בולטים במיוחד לאורך הציר הפנימי. יונים ובעלי זהות ישראלית נטו להיות חילונים, וככל שהטיפוסים נעו לעבר נציות וזהות יהודית גדל שיעור שומרי המסורת.
בקבוצת הנצים־יהודים, שתי קטגוריות הדתיות הגבוהות היו כשני שלישים מן הקבוצה אף שבמדגם כולו הן היו כרבע. החפיפה מסבירה כיצד עמדה בסכסוך, תפיסת אופי המדינה והשתייכות חברתית התגבשו למחנה אלקטורלי צפוף.
האם הקיטוב מחק את ההסכמה הציבורית?
לא. בקרב הציבור היהודי התקיימה הסכמה רחבה יחסית על רצון בשלום ועל ישראל כמדינה יהודית בעלת רוב יהודי, אף שהמשמעות המעשית של ערכים אלה הייתה שנויה במחלוקת.
גם התפלגות שני הסולמות הותירה מרכז גדול, והמפלגות הגדולות ניסו לפנות אליו במסרים מתונים כגון ״שלום בטוח״. המחקר מדגיש אפוא בעת ובעונה אחת קיטוב בין קצוות ומרחב מרכזי צפוף שיכול לשאת פשרה.
כיצד שיטת הבחירות של 1996 השפיעה על ביטוי הזהות?
הפתק הנפרד לראשות הממשלה יצר תחרות מנצח־לוקח־הכול בין שני מועמדים, והמחברים טוענים שהוא חידד את תחושת העימות בין מחנות. במקביל, הפתק היחסי לכנסת אפשר לבוחרים לבטא זהויות דתיות ואתניות באמצעות מפלגות קטנות.
לכן אותה מערכת ביטאה פיצול זהותי בשתי דרכים: התכנסות בינארית בבחירה לראשות הממשלה ופיצול מפלגתי בכנסת. זו פרשנות מוסדית של דפוסי 1996, לא ניסוי שמבודד את השפעת שינוי השיטה.
מהן המגבלות של התמונה שהמחקר מציג?
הרגרסיות והמתאמים מתארים קשרים ואינם מוכיחים שעמדת זהות גרמה לבוחר לבחור מפלגה מסוימת. סקרים משנים לעיתים ניסוח ומבחר משתנים לאורך שנים, כוונת הצבעה אינה תמיד קול בפועל, וחלוקה לגושים מסתירה הבדלים בין מפלגות.
הניתוח המפורט של 1996 עוסק בציבור היהודי ולכן אינו נותן לאזרחים הערבים קול שווה בהגדרת גבולות האזרחות שנחקרו. נוסף לכך, המאמר מסתיים ב־1996; הוא מספק מנגנון ומדידת עבר, לא תיאור אוטומטי של המחנות בישראל כיום.
מהו הלקח הדמוקרטי מפוליטיקה של זהות קולקטיבית?
כאשר מחלוקת על מדיניות נעשית גם תשובה לשאלה מי אנחנו, הפסד בבחירות עלול להיתפס כאיום על הקבוצה ולא כחילופי שלטון רגילים. החיבור בין גבולות חיצוניים, אופי פנימי ונאמנות חברתית מקשיח מחנות ומקשה על פשרה.
עם זאת, קיומו של מרכז גדול מלמד שהחפיפה בין הצירים אינה מלאה או קבועה. מוסדות ומנהיגים יכולים להעצים את החפיפה או לאפשר לציבור לפרק אותה, לבנות הסכמות חוצות־קבוצה ולהגן במפורש על שוויון האזרחות בתוך מחלוקת על זהות המדינה.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 9 בספטמבר 2026