מורים פלסטינים-מוסלמים מחברים אסלאם, ידע ילידי ואזרחות ביקורתית בישראל
ראיונות עם מורי אזרחות ואסלאם מצביעים על שימוש בידע רוחני ופלסטיני ילידי כדי לאתגר הגדרות מדינתיות של אזרחות ודת.
מורי אזרחות ואסלאם פלסטינים-מוסלמים משתמשים בידע אסלאמי ופלסטיני כדי להפוך חינוך אזרחי לרלוונטי, ביקורתי ומעוגן בניסיון תלמידי מיעוט.
איך מורים פלסטינים-מוסלמים משיבים לעצמם את שפת האזרחות?
המאמר בוחן כיצד מורים פלסטינים-מוסלמים בישראל מבינים את המפגש בין חינוך לאסלאם לבין חינוך לאזרחות, וכיצד הם מביאים את המפגש הזה לכיתה.
הוא יוצא נגד דיון חינוכי שמדבר על דת ואזרחות רק במונחים של סובלנות כללית, בלי לשאול איך כוח, קולוניאליות, זהות לאומית ואפליה מעצבים את הלימוד.
מה המאמר מצא או טוען בפועל?
המאמר יוצא מן הטענה שדיונים על שילוב דת ואזרחות בחינוך נוטים להדגיש סובלנות בין-דתית ואזרחות מכילה, אך לעיתים מזניחים את הממד הפוליטי. במקרה של מורים פלסטינים-מוסלמים בישראל, החיבור בין אסלאם לאזרחות מתרחש בתוך יחסי כוח, מדיניות חינוך שמחזקת את הקשר בין יהדות ולאומיות, וחוויית מיעוט של תלמידים ומורים.
המחקר הוא חקר מקרה איכותני, המבוסס על ראיונות חצי-מובנים שנערכו בין ינואר למרץ 2021 עם שבעה מורי אזרחות ושמונה מורי אסלאם בבתי ספר ציבוריים ערביים. כל המשתתפים היו מצפון המשולש ולימדו באזור זה, שרבים מיישוביו מתוארים כסובלים ממחסור כלכלי ועוני. שאלות הראיון עסקו בזהות דתית ופוליטית, בקשר בין אסלאם לאזרחות ובאופן שבו המורים מביאים את הקשר הזה להוראה.
הניתוח מזהה שני מאגרי ידע: ידע רוחני אסלאמי, הנשען על פרשנות של מושגים, חוקים וערכים דתיים, וידע ילידי פלסטיני, הנשען על ניסיון היסטורי ועכשווי של פלסטינים בישראל. המורים מתארים פער בין תוכנית האזרחות הרשמית לבין מציאות של אפליה, אלימות וקושי כלכלי, ולכן חלקם משתמשים במפגש בין דת לאזרחות כדי ללמד זכויות, שוויון ואחריות אזרחית באופן ביקורתי יותר.
מה עושים מקורות ידע רוחניים וילידיים בכיתה?
זהו מחקר איכותני המבוסס על ראיונות חצי-מובנים עם 15 מורים: שבעה מורי אזרחות ושמונה מורי אסלאם בבתי ספר ערביים ציבוריים. הראיונות נערכו בין ינואר למרץ 2021.
כל המורים היו מצפון המשולש ולימדו ביישובים שסובלים במידה רבה מעוני ומחסור כלכלי. הנתונים נותחו בגישה תמטית רפלקסיבית, תוך שימוש בשמות בדויים.
למה דת אינה בהכרח איום על חינוך דמוקרטי?
החוקרים מזהים שני מאגרי ידע מרכזיים: ידע רוחני אסלאמי, המבוסס על פרשנות של ערכים, חוקים ומושגים דתיים; וידע ילידי פלסטיני, המבוסס על היסטוריה וניסיון חיים של פלסטינים אזרחי ישראל.
המורים תיארו פער בין תוכנית האזרחות הרשמית, שמדברת על זכויות ושוויון, לבין מה שהתלמידים רואים סביבם: אפליה, הפקעת אדמות וחוסר שוויון. לכן הם משתמשים בידע המקומי שלהם כדי ללמד דמוקרטיה, זכויות וסובלנות בדרך ביקורתית יותר.
איך הוראה מתחילה מן העולם של תלמידי מיעוט?
המאמר מציע לראות במורים לא רק מעבירי תוכנית לימודים, אלא יצרני ידע שמתרגמים מושגים אזרחיים לעולם של תלמידיהם. הם אינם מסתפקים בהוראה פורמלית של מוסדות המדינה, אלא שואלים כיצד אזרחות נחווית בפועל.
החיבור בין אסלאם, פלסטיניות ואזרחות אינו מוצג כאיום על דמוקרטיה, אלא כאפשרות לבנות חינוך אזרחי עמוק יותר: כזה שמכיר בחוויה של מיעוט, דורש זכויות ומעודד חשיבה ביקורתית ואחריות ציבורית.
מה הפדגוגיה הזו עושה מול שיח רשמי על שוויון?
במוקד הקריאה עומד ידע אסלאמי ופלסטיני בחינוך אזרחי: לא כתגית רחבה, אלא כמקרה שמצריך הבחנה בין טענה, ראיות ומשמעות ציבורית.
הניסוח נשאר צמוד למסגרת המקור: הוא מבליט את הטענה המרכזית ואת משמעותה הציבורית, אך נמנע מהוספת פרטים שלא הופיעו בתיעוד הקיים.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 13 ביולי 2026