אפליה דתית במערב אינה מצייתת לקווי ״התנגשות הציביליזציות״
נתונים על 156 מיעוטים ב־36 דמוקרטיות מצביעים יותר על ביטחוניזציה של האסלאם, אנטישמיות ואלימות קודמת מאשר על פער ציביליזציוני כללי
המושג ״ציביליזציה״ רחב מכדי להסביר אפליה דתית: זהות הקבוצה, מנגנון הביטחוניזציה וההבדל בין חברה למדינה משנים את התמונה.
איזו תחזית של ״התנגשות הציביליזציות״ נבחנת?
התחזית היא שמיעוט המשתייך לציביליזציה שונה מזו של הרוב הנוצרי יסבול יותר מאפליה חברתית וממשלתית. אם היא נכונה, העלייה צריכה להופיע בכלל הקבוצות החוצות גבול ציביליזציוני ולא רק במוסלמים או בתקופה מסוימת.
אילו הסברים חלופיים מציע המאמר?
המאמר בוחן ביטחוניזציה של האסלאם, מדיניות נגד קבוצות המתויגות כ״כתות״ ואנטישמיות חברתית. הסברים אלה צרים יותר ולכן מנבאים מי ייפגע, בידי מי ובאיזה סוג של פעולה, במקום להעמיד את כל המיעוטים על ציר תרבותי יחיד.
מהו בסיס הנתונים של המחקר?
RASM3 כולל 156 מיעוטים דתיים ב־36 דמוקרטיות מערביות ואירופיות בעלות רוב נוצרי בשנים 1990–2014. המקודדים הסתמכו על חוקים וחוקות, מסמכי ממשלה, דיווחי תקשורת, דוחות ארגונים ומחקרים אקדמיים כדי להכין דוחות לכל מדינה.
אילו מיעוטים נכללו במדגם?
כלל הכניסה היה בדרך כלל לפחות 0.25% מאוכלוסיית המדינה, אך נכללו גם מיעוטים יהודיים ומוסלמיים קטנים יותר. הקבוצות חולקו לנוצרים מאותה ציביליזציה, מוסלמים, יהודים, נוצרים מציביליזציה אחרת, קבוצות שסווגו כ״כתות״ ומיעוטים כגון הינדים, בודהיסטים וסיקים.
מה ההבדל בין SRD ל־GRD?
SRD מודד אפליה חברתית בידי בני קבוצת הרוב, ובה תעמולה, אפליה כלכלית, פגיעה ברכוש, הטרדה ואלימות. GRD מודד פעולות ממשלה המגבילות פולחן, מוסדות דת, אנשי דת והפצת אמונה, ולכן קבוצה יכולה לקבל ציונים שונים מאוד בשני המדדים.
כיצד נבנו שני מדדי האפליה?
מדד SRD מחבר 27 רכיבים שכל אחד מהם מקודד 0–2 וטווחו התאורטי 0–54. מדד GRD מחבר 35 רכיבים באותו סולם וטווחו 0–70; אלה מדדים מצטברים ולא משוקללים, ואף קבוצה במדגם אינה מגיעה לציון המרבי.
מי חווה את רמת האפליה החברתית הגבוהה ביותר?
הממוצע הגבוה ביותר לאורך התקופה הוא של מיעוטים יהודיים, וגם ניכרת בו מגמת עלייה. יהודים היו הקבוצה בעלת השכיחות הגבוהה ביותר ב־18 מתוך 27 סוגי SRD, וכל המיעוטים היהודיים פרט לזה שבאסטוניה חוו לפחות סוג אחד.
מהו הדפוס בקרב מיעוטים מוסלמיים?
המוסלמים מדורגים במקום השני באפליה חברתית, אך עד 2002 רמתם גבוהה רק מעט מזו של קבוצות אחרות ואז עולה בחדות. התזמון לאחר מתקפות 11 בספטמבר 2001, יחד עם עליית ההגבלות הממשלתיות לאחר 2006, מתאים יותר לביטחוניזציה של האסלאם מאשר לפער תרבותי קבוע.
מה קורה למיעוטים מציביליזציות אחרות שאינם מוסלמים?
דווקא קבוצה זו חווה את הרמות הממוצעות הנמוכות ביותר של אפליה חברתית וממשלתית. רק 4 מתוך 27 מיעוטים בקטגוריה חוו SRD כלשהו, וברמות נמוכות, והם היו הקבוצה שנפגעה בתדירות הנמוכה ביותר ב־23 סוגי GRD.
מדוע ההבחנה בין אנטישמיות למדיניות ממשלה חשובה?
יהודים חווים את האפליה החברתית הרבה ביותר אך לא את רמת ההגבלות הממשלתיות הגבוהה ביותר. הפער תואם את ההשערה שמורשת האנטישמיות ממשיכה לפעול בחברה בעוד שמוסדות דמוקרטיים ומורשת השואה עשויים לרסן חלק מן האפליה הממשלתית.
מה מראה הפירוק של האפליה הממשלתית?
בשנת 2014 הופיעו במדגם 28 מתוך 35 סוגי ההגבלה האפשריים, ומוסלמים היו הקבוצה הנפגעת ביותר ב־12 סוגים. לפי הקידוד, המיעוט המוסלמי בקנדה היה היחיד מבין המיעוטים המוסלמיים במדגם שלא חווה כלל GRD.
אילו גורמים נכללו בניתוח הרב־משתני?
המודלים ל־2014 מתחשבים בדת הרוב, סוג המיעוט, גודל המדינה, תוצר לנפש, משך המשטר, תמיכת המדינה בדת, שיעור המיעוט ואלימות קודמת של בניו. במודל האפליה הממשלתית נוסף גם SRD, כדי לבדוק אם לחץ חברתי קשור להגבלות שלטוניות.
האם שוני ציביליזציוני מנבא אפליה לאחר הכנסת הבקרות?
לא נמצא קשר חיובי בין עצם השוני הציביליזציוני לבין אפליה ממשלתית, וביחס לאפליה חברתית נמצא קשר שלילי המנוגד להשערה. מוסלמים ויהודים כן חווים יותר SRD, אך שתי קטגוריות אחרות של מיעוטים ציביליזציוניים אינן מציגות קשר מובהק כזה.
מה מלמד הקשר בין אלימות קודמת לאפליה?
הממוצע של פעולות אלימות ואלימות־למחצה מצד בני מיעוט בשנים 1990–2014 מנבא גם SRD וגם GRD בשנת 2014. התוצאה עקבית עם מנגנון ביטחוניזציה, אך אינה קובעת כיוון סיבתי משום שאפליה קודמת יכולה גם להגביר עימות ואלימות.
האם הממצאים תומכים בהסבר של מדיניות נגד ״כתות״?
ברמה התיאורית קבוצות שהמאמר מסווג כ״כתות״ חוות אפליה ממשלתית גבוהה יחסית, בהתאם למדיניות הקיימת בכמה מדינות. הקשר אינו נשאר מובהק במודלים הרב־משתניים, ולכן התמיכה בהסבר זה חלקית ותלויה בסוג הניתוח.
אילו מגבלות נובעות מן הקידוד?
זמינות ואיכות המקורות משתנות בין מדינות ושנים, וסכום לא־משוקלל נותן לכל סוג פעולה אותו משקל פורמלי אף שחומרתו עשויה להיות שונה. נוסף על כך, אירועים שמבצעיהם אינם ידועים מיוחסים במדד SRD לבני הרוב, ולכן חלק מן הסיווגים עלולים להיות שגויים.
עד כמה אפשר להכליל מן המדגם?
המדגם מתמקד בדמוקרטיות נוצריות מערביות ובמיעוטים שעברו סף גודל, עם חריגים ליהודים ולמוסלמים. הוא אינו מלמד ישירות על מדינות לא־דמוקרטיות, מדינות בעלות דת רוב אחרת או קבוצות זעירות שאינן נהנות מאותו חריג.
האם העלייה לאחר 11 בספטמבר מוכיחה סיבתיות?
לא, סמיכות הזמנים היא ראיה נסיבתית המתאימה לביטחוניזציה אך אינה מפרידה בין טרור, שינויי מדיניות, הגירה, מפלגות או שיח תקשורתי. גם מודלי 2014 הם תצפיתיים, ולכן הם מזהים דפוסים וקשרים ולא ניסוי המבודד סיבה יחידה.
מהו הלקח הדמוקרטי מן ההשוואה?
חופש דת נפגע בדרכים שונות כאשר הציבור מפלה, כאשר המדינה מגבילה וכאשר פחד ביטחוני הופך צעדים חריגים לשגרה. מדיניות דמוקרטית צריכה לכן למדוד בנפרד אלימות חברתית והגבלה מוסדית, ולבחון את ההצדקה לכל פעולה במקום להניח שעוינות בין ציביליזציות היא הסבר מספק.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 14 בספטמבר 2026