עקירה שנשארת בגוף: בריאותם של עקורים פנימיים פלסטינים בישראל
סקר ארצי מצא סיכוי גבוה יותר לבריאות עצמית ירודה בקרב עקורים וצאצאיהם, גם לאחר התאמות חברתיות ופסיכו־חברתיות.
עשרות שנים אחרי 1948, עקירה משפחתית נקשרה לבריאות עצמית ירודה — קשר שמדיניות בריאות וחברה אינה יכולה לצמצם לזיכרון היסטורי בלבד.
מיהם העקורים הפנימיים שנחקרו?
המחקר עוסק בפלסטינים שנעקרו ממקומות מגוריהם בעקבות הנכבה אך נותרו בתוך גבולות ישראל, וכן בבני משפחותיהם. הם אזרחים במדינה שבה הם חיים, אך העקירה והקשר למקום המוצא ממשיכים להיות חלק מן ההיסטוריה המשפחתית והחברתית שלהם.
כיצד נבנה המדגם הארצי?
הסקר נערך ב־2005 בקרב מדגם אקראי רב־שלבי של אזרחים פלסטינים בני 30–70, וכלל 35 אזורים סטטיסטיים שנבחרו באקראי מתוך 155 יישובים. לאחר ביקורי בית וראיונות פנים אל פנים בערבית התקבלו 902 משיבים, שיעור היענות של 78%.
כיצד הגדיר המחקר עקירה פנימית?
משיב הוגדר עקור פנימי אם הוא עצמו או אדם ממשפחתו הגרעינית נעקר בעקבות הנכבה. ההגדרה הרחבה כוללת אפוא גם מי שחווה עקירה ישירה וגם צאצאים או קרובי משפחה קרובים הנושאים היסטוריה משפחתית של עקירה.
כמה מן המשתתפים הוגדרו עקורים פנימיים?
23.6% מן המדגם, 213 משיבים, ענו להגדרת העקירה הפנימית של המחקר. בקבוצת ההשוואה שהופיעה בניתוח היו 687 משיבים שלא דיווחו שהם או בן משפחה גרעינית נעקרו בעקבות הנכבה.
מה נמצא לגבי בריאות עצמית ירודה?
43.7% מן העקורים דיווחו על בריאות עצמית ירודה, לעומת 34.1% בקרב מי שלא הוגדרו עקורים. לאחר התאמה למשתנים חברתיים ופסיכו־חברתיים, לעקורים עדיין היה סיכוי גבוה יותר לדווח על בריאות ירודה, ביחס סיכויים של 1.45 וברווח סמך של 1.02–2.07.
האם נמצא גם הבדל במחלה ממושכת מגבילה?
לפני התאמה, 28.6% מן העקורים דיווחו על מחלה ממושכת מגבילה לעומת 22% בקבוצת ההשוואה. ההבדל הזה לא נותר מובהק במודל המתוקנן, ולכן הממצא העיקרי של המחקר נוגע לבריאות העצמית ולא למדד המחלה המגבילה.
האם עוני וגורמים חברתיים הסבירו את כל הפער?
המודלים כללו התאמות למאפיינים חברתיים ופסיכו־חברתיים, אך הקשר בין עקירה לבין בריאות עצמית ירודה נותר מובהק. אין פירוש הדבר שהגורמים החברתיים אינם חשובים, אלא שהנתונים שנמדדו לא הסבירו לבדם את מלוא ההבדל.
כיצד עקירה היסטורית עשויה להיקשר לבריאות בהווה?
המאמר מציע כמה מסלולים אפשריים: טראומה, דחיקה חומרית, אובדן מקום וזהות ולחץ כרוני הנמשך לאורך זמן. אלה מנגנונים פרשניים התואמים את ההקשר ואת הספרות, אך הסקר לא בדק רצף סיבתי שמוכיח איזה מהם יצר את הפער.
מדוע בריאות עצמית היא מדד חשוב אך מוגבל?
בריאות עצמית מרכזת את הערכת האדם לגבי מצבו הגופני והנפשי והיא משמשת רבות במחקרי בריאות אוכלוסייה. עם זאת, היא מבוססת על דיווח אישי ואינה מחליפה אבחון רפואי או מדדים קליניים אובייקטיביים.
מהי המשמעות למדיניות בריאות וחברה?
הממצאים מצביעים על כך שמעמד אזרחי פורמלי אינו מוחק בהכרח את ההשלכות הבריאותיות האפשריות של עקירה ושל דחיקה היסטורית. מדיניות המבקשת לצמצם אי־שוויון בבריאות צריכה להכיר גם בהיסטוריה, בקשר למקום ובתנאים החומריים והחברתיים של קהילות עקורות.
מה מונע מן המחקר להוכיח סיבה ותוצאה?
הסקר הוא רוחבי ומודד עקירה ובריאות באותה נקודת זמן, ולכן אינו יכול לעקוב אחר התפתחות המצב הבריאותי לאורך השנים. ההגדרה המשפחתית הרחבה גם אינה מפרידה היטב בין דורות, מידת חשיפה או נסיבות עקירה שונות.
אילו מגבלות נוספות חשובות לקריאת הממצאים?
העקירה והתוצאות הבריאותיות נמדדו בדיווח עצמי, ללא אימות היסטורי פרטני או בדיקות רפואיות. לכן יחס הסיכויים המתוקנן מתאר קשר באוכלוסיית הסקר ואינו קובע שעצם העקירה היא לבדה שגרמה לבריאות הירודה.
מהי השורה התחתונה?
במדגם הארצי, עקורים פנימיים פלסטינים ובני משפחותיהם דיווחו על בריאות עצמית ירודה בשיעור גבוה יותר גם לאחר התאמות. התוצאה מחברת בין אירוע היסטורי לבין אי־שוויון בהווה, ובו בזמן מחייבת מחקר אורך כדי לזהות את המנגנונים המדויקים.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 14 ביולי 2026