דתיות, סובלנות פוליטית ונכונות לפיוס בקולומביה
ניתוח סקרי LAPOP מן השנים 2014, 2016 ו־2018 קושר חשיבות גבוהה יותר של הדת לנכונות נמוכה יותר לקבל לוחמי FARC לשעבר, ומראה שסובלנות פוליטית קשורה לפתיחות רבה יותר לפיוס.
חשיבות גבוהה יותר של הדת נקשרה לפחות נכונות לפיוס, אך סובלנות פוליטית נקשרה לפתיחות רבה יותר כלפי לוחמי FARC לשעבר.
מושגי יסוד: דתיות, סובלנות פוליטית ונכונות לפיוס
המאמר אינו מתייחס לדתיות כתכונה אחת. הוא מפריד בין חשיבותה הסובייקטיבית של הדת, השתתפות באירועים דתיים והזדהות עם מסורת דתית, משום שאמונה, פרקטיקה ושייכות עשויות לפעול בדרכים שונות.
סובלנות פוליטית היא קבלה של זכויותיהם של אנשים המחזיקים בעמדות פוליטיות שונות או ביקורתיות. נכונות לפיוס מוגדרת כאן כפתיחות לקבלת לוחמי FARC לשעבר במישור הסמלי, החברתי והפוליטי, ולא כהוכחה לכך שפיוס התרחש בפועל.
שלושה רבדים של קבלת היריב לשעבר
ברובד המאקרו נבדקת האמונה אם סליחה ופיוס בין נפגעי FARC לבין הארגון אפשריים. ברובד החברתי נבדקת נכונות לקרבה אישית באמצעות תרחיש של חברות בין ילדי המשיב לבין לוחם משוחרר.
ברובד הפוליטי נבדקת הסכמה לכך שמפלגות של חברי FARC לשעבר יקבלו אותן זכויות של מפלגות חוקיות אחרות. המתאם בין המדד החברתי לפוליטי היה חיובי אך חלש יחסית, r=0.37, ולכן הם מספקים מידע משלים ולא מדידה כפולה של אותו דבר.
הבחנה חיונית: קשר סטטיסטי אינו מנגנון סיבתי
המודלים משווים בין משיבים בעלי מאפיינים שונים ומפקחים סטטיסטית על סדרת משתנים, אך אינם מקצים דתיות או סובלנות באקראי. לכן אפשר לתאר קשר עקבי ותלות ברמת הסובלנות, אך לא לקבוע שאחד המשתנים יצר את האחר.
המאמר עצמו מציג את הסובלנות כגורם ממתן מבחינה תאורטית, ובמקביל מבהיר שניתוח המיתון חושף תנאים שבהם הקשר משתנה ולא מזהה לבדו סיבתיות. ההבחנה חשובה במיוחד כאשר מתרגמים את התוצאות למדיניות.
מהי שאלת המחקר המרכזית?
החוקרים שואלים אם דתיות קשורה לנכונותם של אזרחים להתפייס עם לוחמים לשעבר לאחר סכסוך שאינו דתי ביסודו. הם משערים שרמות גבוהות יותר של דתיות ייקשרו לפחות נכונות לפיוס.
השערה שנייה עוסקת בתנאי משנה: ככל שהסובלנות הפוליטית גבוהה יותר, הקשר השלילי בין דתיות לפיוס אמור להיחלש. כך המחקר בודק לא רק מי פתוח לפיוס אלא גם כיצד מחויבות לזכויות יריבים קשורה להבדלים בתוך קבוצות דתיות.
מדוע קולומביה היא מקרה חשוב?
הסכסוך בין המדינה ל־FARC לא נסב בעיקר על אמונה דתית, ולכן הוא מאפשר לבדוק אם דתיות מעצבת פיוס גם כשדת אינה קו השבר המקורי. הסכם השלום של 2016 והדיון על שילוב לוחמים לשעבר הציבו את הסוגיה במרכז החיים הפוליטיים.
שחקנים נוצריים מילאו תפקידים מנוגדים סביב תהליך השלום, וחלקם פעלו נגד ההסכם ובייחוד נגד הוראות שזוהו עם סדר יום מגדרי מתקדם. ההקשר ממחיש מדוע אין להניח מראש שדת תעודד תמיד סליחה או תמיד תחסום אותה.
אילו נתונים נותחו?
המחקר מאגד סקרי LAPOP שנערכו בקולומביה בשנים 2014, 2016 ו־2018, לפני משאל העם, בשנת ההכרעה ולאחריו. שנת 2014 משמשת קטגוריית ייחוס, והמודלים כוללים משתני שנה כדי לצמצם ערבוב עם שינויים תקופתיים.
מספר התצפיות משתנה לפי זמינות השאלות והנתונים החסרים: 2,897 במודל הנכונות הכללית, 2,989 במודל החברתי ו־3,595 במודל הפוליטי. אלה אינם אותם אנשים שנמדדו לאורך זמן אלא חתכי סקר שנאגרו לניתוח.
כיצד נמדדה הנכונות לפיוס?
המדד הכללי שואל אם סליחה ופיוס עם FARC אפשריים עבור אזרחים שנפגעו מן הארגון, והתשובה בינארית. הוא מודד אמונה באפשרות הפיוס ומשלב באותו פריט סליחה ופיוס, ולכן אינו תופס את מלוא מורכבות התהליך.
שני מדדים בסולם 1–10 מוסיפים הבחנה: אישור לכך שבן או בת יתיידדו עם לוחם FARC משוחרר, ותמיכה בזכויות שוות למפלגות של חברי FARC לשעבר. הם בוחנים קבלה בתוך המעגל החברתי לעומת קבלה בזירה המוסדית.
כיצד נמדדה דתיות?
החשיבות האישית של הדת קודדה לשלוש רמות — נמוכה, בינונית וגבוהה — כאשר הרמה הנמוכה משמשת בסיס להשוואה. מדד נפרד מתאר את תדירות ההשתתפות במפגשים של ארגון דתי.
השתייכות דתית חולקה לקתולים, פרוטסטנטים, אוונגליסטים ופנטקוסטלים, דתות אחרות, וקבוצת ייחוס של אתאיסטים, אגנוסטים וחסרי שיוך מאורגן. הקטגוריה האחרונה מגוונת בעצמה, אך היא מאחדת מי שאינם כפופים למסגרת דתית מאורגנת.
כיצד נמדדה סובלנות פוליטית?
המשיבים דירגו אם יש לאפשר למבקרי צורת השלטון להצביע, למחות, להתמודד לתפקיד ולהביע את דעתם. ארבעת הפריטים אוחדו לסולם אחד שנע בין 1 ל־10.
מהימנות הסולם הייתה גבוהה, עם אלפא של קרונבאך 0.85. המתאם בינו לבין נכונות לפיוס היה r=0.29, כך שהוא קשור לתוצאה אך אינו זהה לה מבחינה אמפירית.
באילו מודלים ובקרות השתמשו החוקרים?
רגרסיה לוגיסטית שימשה לתוצאה הבינארית של אפשרות הפיוס, ורגרסיות ליניאריות שימשו לסולמות החברתי והפוליטי. לאחר מכן נוספו אינטראקציות בין מדדי הדתיות לבין הסובלנות הפוליטית כדי לבחון מיתון.
המודלים שולטים במגדר, השכלה, גיל, הכנסה, מיקום עירוני או כפרי, אידאולוגיה, אמון בממשלה ושנת הסקר. בקרה מפחיתה הסברים חלופיים נמדדים, אך אינה מסלקת משתנים שלא נמדדו או הטיה הנובעת מניסוח השאלות.
מה נמצא לגבי החשיבות המיוחסת לדת?
ביחס למי שייחסו לדת חשיבות נמוכה, חשיבות בינונית וגבוהה נקשרו לסיכויים נמוכים בכ־48% להשיב שפיוס אפשרי. בשני הסולמות הרציפים התקבל גם קשר שלילי לנכונות החברתית והפוליטית.
המקדם היה שלילי ומובהק בכל שלושת המודלים לאחר הבקרות. העקביות תומכת בהשערה הראשונה, אך אינה אומרת שכל אדם דתי דוחה פיוס או שהדת היא ההסבר היחיד לעמדתו.
האם השתתפות דתית סיפרה אותו סיפור?
לא. השתתפות במפגש דתי פעם או פעמיים בשנה נקשרה לנכונות כללית וחברתית גבוהה יותר בהשוואה לאי־השתתפות, ואילו בממד הפוליטי לא התקבל קשר מובהק בין קטגוריות התדירות.
הפער בין חשיבות אמונית להשתתפות ארגונית הוא אחת התוצאות המורכבות של המחקר. המחברים מעלים אפשרות שמפגש קהילתי וחשיפה לעקרונות דתיים יכולים לתמוך בהבנה, אך הנתונים אינם בודקים את המנגנון הזה ישירות.
האם השתייכות דתית נקשרה לקבלת לוחמים לשעבר?
במדד הכללי ההבדל בין קתולים לבין אתאיסטים ואגנוסטים היה קטן ולא מובהק. לעומת זאת, קתולים ואוונגליסטים או פנטקוסטלים הציגו נכונות חברתית ופוליטית נמוכה יותר, ופרוטסטנטים הציגו נכונות פוליטית נמוכה יותר, ביחס לקבוצת הייחוס.
התוצאות משתנות אפוא לפי סוג הקבלה ולפי קבוצת ההשתייכות. הן אינן מצדיקות קיבוץ של כל המסורות או כל המאמינים לקטגוריה אחת בעלת תגובה אחידה.
מה נמצא לגבי הסובלנות הפוליטית עצמה?
סובלנות פוליטית גבוהה יותר נקשרה באופן מובהק לנכונות רבה יותר בכל שלושת הממדים. במודל הלוגיסטי כל נקודה נוספת בסולם נקשרה לעלייה של כ־5% ביחס הסיכויים לראות פיוס כאפשרי.
במודלים הליניאריים המקדמים היו 0.228 לנכונות חברתית ו־0.330 לנכונות פוליטית. ההבדל מתאים לכך שסולם הסובלנות עוסק בזכויות פוליטיות, אך אין להשוות את המקדמים כאילו היו אפקטים ניסויים.
האם סובלנות פוליטית מיתנה את הקשר בין דתיות לפיוס?
המחברים מפרשים את מודלי האינטראקציה ואת הערכים החזויים כתמיכה בהשערה שהקשר השלילי נחלש כאשר הסובלנות עולה. בממדים החברתי והפוליטי הופיעו אינטראקציות מובהקות בין סובלנות לבין כמה רמות חשיבות והשתייכויות דתיות.
עם זאת, אין דפוס אחיד לכל מדד ולכל קבוצה, ובנכונות הכללית חלק מן ההבדלים החזויים לא הגיעו אפילו לרמת ביטחון של 90%. המסקנה המדויקת היא שסובלנות קשורה לפתיחות רחבה יותר ויכולה לשנות את הקשר עם דתיות, לא שהיא מבטלת אותו תמיד.
האם המיתון היה זהה בפיוס חברתי ופוליטי?
לא. הערכים החזויים והאינטראקציות מצביעים על דפוסים שונים בין קבלה של קשר קרוב לבין קבלה של זכויות מפלגתיות, ולעיתים הקשר עם סובלנות היה בולט יותר בממד הפוליטי.
הבדל כזה סביר משום שסובלנות פוליטית מבקשת במפורש להגן על זכויות של מתנגדים, אך אינה מחייבת אינטימיות בחיי היומיום. המחקר מראה מדוע מדד אחד של פיוס אינו יכול לייצג את כל תחומי הקבלה.
אילו משתני רקע נוספים נקשרו לנכונות לפיוס?
השכלה גבוהה יותר נקשרה בעקביות לנכונות גבוהה יותר, ונשים הציגו בכל המודלים נכונות נמוכה יותר. זיהוי ימני יותר נקשר לנכונות נמוכה יותר, ואמון בממשלה נקשר באופן חיובי במיוחד לנכונות הכללית והפוליטית.
הגיל וההכנסה הציגו דפוסים תלויי־ממד: גיל גבוה יותר נקשר בעיקר לקבלה פוליטית, והכנסה גבוהה יותר בעיקר לקבלה חברתית. אלה קשרי בקרה מתוך אותם נתוני סקר, ולא מוקד ההשערות או בסיס להסבר סיבתי עצמאי.
מהן המגבלות העיקריות של הראיות?
כל ממד של נכונות לפיוס נמדד בפריט יחיד, והפריט הבינארי אף מחבר בין סליחה לפיוס. מדדים כאלה מפחיתים עומס בסקר גדול אך אינם כוללים צדק, זיכרון, אמון, הכרה בנפגעים או תהליכים ממשיים של חיים משותפים.
הנתונים הם חתכי סקר ולא מעקב אחר אותם אנשים, ולכן אי אפשר לראות כיצד עמדה אישית השתנתה לאורך תהליך השלום. נדרשים מחקרי אורך ומדדים מרובי־פריטים כדי לבדוק יציבות, כיוון סיבתי ומנגנונים של מנהיגות ושיח דתי.
מה אפשר ללמוד למדיניות פיוס?
התוצאות מצביעות על סובלנות לזכויות יריבים כמשאב שעשוי להתלוות לפתיחות כלפי שילוב חברתי ופוליטי של לוחמים לשעבר. הן גם מציעות לפעול בתוך קהילות דתיות באופן שמכיר בשונות בין אמונה, השתתפות ומנהיגות, במקום להתייחס לדת כמכשול אחיד.
אך המאמר אינו בוחן תוכנית חינוך לסובלנות או התערבות של מנהיגים דתיים. לפיכך הוא מספק יעד סביר למחקר ולמדיניות ניסויית, לא הערכה מוכחת של כלי פעולה מסוים.
מהי המשמעות הדמוקרטית הרחבה?
פיוס דמוקרטי דורש לא רק הפסקת אלימות אלא גם ויכוח על שייכות, זכויות וקבלה של מי שהיו אויבים. הממצאים מראים שהסכמה לזכויותיהם של מבקרי השלטון קשורה גם לנכונות להכיר בזכויות פוליטיות ובקשרים חברתיים של לוחמים לשעבר.
בה בעת, הקשר המורכב עם דתיות מזהיר מפני הסברים מהותניים. מסגרות דתיות יכולות לשאת נרטיבים של הדרה או של סליחה, והאופן שבו הן נפגשות עם פלורליזם וסובלנות עשוי להיות חשוב לא פחות מעוצמת האמונה.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 20 ביולי 2026