העבר הפופוליסטי שמכשיר כלכלה ניאו־ליברלית: ההביטוס של הליכוד והפרוניזם
דני פילק משווה בין קרלוס מנם לבנימין נתניהו כדי להסביר כיצד תנועות שהעניקו בעבר הכרה ושייכות לקבוצות מודרות יכולות לגייס את אותה נאמנות לטובת מדיניות כלכלית שפוגעת בחלק מתומכיהן.
תמיכה בפופוליזם ניאו־ליברלי אינה חייבת לנבוע מטעות: היא יכולה להישען על בית פוליטי, הכרה וזהות שנרכשו בדורות קודמים.
מושגי יסוד: פופוליזם, ניאו־ליברליזם, הביטוס ופוסט־פופוליזם
פופוליזם מציג מאבק בין ׳העם׳ לבין אליטה ומעמיד מנהיג הטוען לגלם את רצון העם. ניאו־ליברליזם מדגיש שווקים, הפרטה, צמצום רווחה והחלשת מגבלות על הון ועבודה.
הביטוס הוא מערך נטיות שנוצר בתוך ניסיון חברתי קודם ומנחה תפיסה ופעולה גם כאשר הנסיבות משתנות. פוסט־פופוליזם הוא שימוש בהון הזהותי והפוליטי של תנועה פופוליסטית לשעבר כדי לקדם צירוף חדש של מדיניות ניאו־ליברלית ופוליטיקה מדירה.
פרדוקס של תמיכה עממית במדיניות פוגעת
נקודת המוצא היא הפער בין הבסיס החברתי לבין התוכנית הכלכלית. מנהיגים פוסט־פופוליסטים זוכים לתמיכת עובדים וקבוצות מוחלשות גם כאשר הפרטה, קיצוץ והגמשת שוק העבודה מצמצמים את ביטחונן החומרי.
פילק מבקש להסביר את הפער בלי להניח שהבוחרים אינם מבינים את עניינם. הוא מעביר את המבט מן הרגע הבודד בקלפי אל ההיסטוריה שבה תנועה פוליטית יצרה שייכות, כבוד והרגלי פעולה.
השוואה בין שתי תנועות בעלות עבר כוללני
המאמר משווה בין הפרוניזם של קרלוס מנם בארגנטינה לליכוד של בנימין נתניהו בישראל. בשני המקרים מפלגה שהרחיבה בעבר את השתתפותן של קבוצות כפופות סיפקה את התשתית למפנה ניאו־ליברלי מאוחר יותר.
אין מדובר בטענה ששתי המדינות או שתי המפלגות זהות. ההשוואה מיועדת לזהות מנגנון משותף של המשכיות זהותית לצד שבר כלכלי והדרה מחודשת.
כיצד המאמר מגדיר פופוליזם?
פילק מתייחס לפופוליזם כפרויקט פוליטי שיש בו אידאולוגיה וסגנון גם יחד. הוא פונה אל העם בתור אומה, בתור שכבות עממיות הניצבות מול האליטה ובתור גוף אורגני המאוחד בזהות אתנית או תרבותית.
המנהיג מוצג כמי שמגלם את העם ומקיים עמו קשר ישיר. כתוצאה מכך מוסדות מתווכים כמו מפלגות, איגודים ופרלמנטים עלולים להיתפס כמכשול בין הרצון העממי לבין הביצוע.
מה ההבדל בין פופוליזם כוללני למדיר?
פופוליזם כוללני מכניס קבוצות שנדחקו מן הזירה אל השתתפות, ייצוג והכרה. גם הוא כולל באופן חלקי בלבד, משום שהוא אינו בהכרח משנה את מבני העומק ומותיר קבוצות שאינן נחשבות חלק מן העם מחוץ לגבול.
פופוליזם מדיר מדגיש הגנה על עם הומוגני באמצעות הרחקת מיעוטים וקבוצות חלשות אחרות. המעבר בין הדגמים אינו מבטל את השפה העממית, אלא משנה מי רשאי להיכלל בה ומה מחלקת הפוליטיקה בפועל.
מדוע פילק אינו מסתפק בהסבר של בורות או מניפולציה?
הסברים נפוצים מייחסים תמיכה במדיניות ניאו־ליברלית להמונים זמינים, לחוסר חינוך פוליטי או להטעיה מוצלחת. בעיני פילק, גישות אלה הופכות את הבוחר לפתולוגיה ואינן מסבירות מדוע הנאמנות מתארגנת סביב מסורות מפלגתיות מסוימות.
גם הטבות נקודתיות לעניים או הכרה סמלית בלבד אינן מספקות לבדן תמונה מלאה. מושג ההביטוס מחבר בין אינטרסים חומריים, זיכרון קולקטיבי, זהות ומבנה של אפשרויות פוליטיות.
כיצד ההביטוס הפוליטי משמר נאמנות?
הביטוס כולל סכמות עמידות של תפיסה, הערכה ופעולה שנרכשו בתוך סביבה חברתית. כאשר מפלגה נעשית הבית שבו קבוצה למדה לראות את עצמה כבעלת ערך פוליטי, ההזדהות יכולה לשרוד שינוי במדיניות המפלגה.
העמידות אינה נצחית ואינה מכנית. בורדייה מאפשר לפילק להסביר מדוע נטיות שנוצרו בעבר ממשיכות לעבוד בתנאים חדשים, אך גם מדוע משברים וחוויות חדשות יכולות לשנות אותן בהדרגה.
מה יצר הפרוניזם עבור מעמד העובדים?
הפרוניזם שילב את מעמד העובדים הארגנטיני בזירה הפוליטית, חיזק ארגוני עובדים והעניק לעובדים הכרה כחלק מרכזי מן האומה. תהליך זה יצר נאמנות שלא הייתה רק עסקה רגעית על שכר או קצבה.
מנם יכול היה להישען על הזיכרון והזהות האלה גם כאשר הרחיק את המדיניות מן המסורת החלוקתית של הפרוניזם. לפי הטיעון, הבוחר המשיך לפעול בתוך בית פוליטי מוכר בזמן שתכולתו הכלכלית השתנתה.
מה יצר הליכוד עבור מזרחים?
הליכוד בהנהגת מנחם בגין העניק למזרחים הכרה סמלית ופוליטית, פתח מסלולי הנהגה והרחיב פעילות מקומית ומפלגתית. ההשתייכות תיקנה חוויה של הדרה מצד המרכז המפא״יניקי ונעשתה חלק מזהות משפחתית ובין־דורית.
פילק מדגיש שהכללה זו הייתה חלקית: הרחבת מקומם של מזרחים יהודים לוותה בחיזוק הגבול מול אזרחים ערבים. משום כך פופוליזם כוללני כלפי קבוצה אחת יכול להיות מדיר כלפי קבוצה אחרת.
איזו מדיניות קידם קרלוס מנם?
מנם קידם הפרטה, משטר מוניטרי נוקשה ושער חליפין קבוע, פירוק חלקים ממדינת הרווחה והגמשת יחסי העבודה. צעדים אלה שיפרו לפי המאמר כמה מדדי מאקרו, אך האבטלה והעוני עלו.
הפער בין הצלחה מוניטרית לבין מחיר חברתי ממחיש את השבר הפוסט־פופוליסטי. הנהגה פרוניסטית השתמשה בסמכות שנבנתה באמצעות שילוב עובדים כדי להוציא לפועל תוכנית שלא המשיכה את אותו הסדר חלוקתי.
איזו מדיניות מייחס המאמר לנתניהו?
המאמר מתאר קיצוצי תקציב ורווחה, הפרטה, צמצום ביטוח אבטלה והחלשת שירותי בריאות וביטחון סוציאלי. הוא מזכיר גם מסחור של בתי סוהר, טיפול גריאטרי ופנסיות, קיצוצי שכר במגזר הציבורי וניסיונות להגביל עבודה מאורגנת ושביתות.
הצעדים מוצגים כחלק ממפנה ניאו־ליברלי ולא כאוסף רפורמות בלתי קשורות. ההשוואה מתמקדת במתח בין התוכנית הזאת לבין נאמנותן של קבוצות שהליכוד העניק להן בעבר הכרה פוליטית.
איזה סגנון מנהיגות משותף למנם ולנתניהו?
שני המנהיגים טיפחו דימוי של מי שנמצא מחוץ לאליטה הקיימת, השתמשו בשפה פשוטה ובטלוויזיה והעמידו את אישיות המנהיג במרכז. הם הציגו קשר ישיר לעם והפגינו חשד או זלזול כלפי גופים מתווכים.
הסגנון מספק המשכיות פופוליסטית גם כשהמדיניות משתנה. ככל שהקשר בין מנהיג לעם נעשה מרכזי יותר, כך קל יותר לתאר התנגדות מוסדית לתוכניתו כהתנגדות לרצון הציבור עצמו.
כיצד פחד מחזק את ההביטוס הישן?
בארגנטינה זיכרון ההיפר־אינפלציה הפך יציבות מחירים לצורך דחוף, ובישראל פיגועי התאבדות העצימו את מרכזיות הביטחון. במצבי איום, בית פוליטי מוכר ומנהיג שמבטיח שליטה עשויים להיראות בחירה סבירה גם מול עלויות חברתיות.
הפחד אינו מחליף את ההביטוס אלא פועל דרכו. הוא מפעיל נטיות קיימות ומצמצם את הנכונות להסתכן במעבר למסגרת פוליטית שאינה נתפסת כמגינה על הקבוצה.
מדוע היעדר חלופה כלכלית מהותית חשוב?
כאשר יריבים מרכזיים אינם מציעים תוכנית חלוקתית שונה בבירור, הצבעה נגדם אינה מבטיחה שינוי במדיניות הכלכלית. במצב כזה יתרונם של זהות, מסורת והכרה סמלית גדל ביחס להבדלים תוכניים מצומצמים.
הטיעון מחזיר אחריות גם למערכת המפלגתית ולא רק לבוחר. נאמנות לתנועה ותיקה נעשית עמידה במיוחד כאשר אין בית חלופי שמחבר אינטרס חומרי עם כבוד, שייכות ואמינות.
כיצד משתנה הגדרת ׳העם׳ בפוסט־פופוליזם?
הפוסט־פופוליזם מצמצם את העם לכיוון תרבותי ואתני הומוגני יותר, בשעה שהוא ממשיך לכלול סמלית שכבות נמוכות השייכות לקבוצה הלאומית. את המחיר משלמות קבוצות שמוצגות כזרות לגוף הפוליטי.
בארגנטינה המאמר מצביע על מהגרים מארצות אמריקה הלטינית, ובישראל על פלסטינים ומהגרי עבודה. הדרתן מספקת גבול ברור לעם גם כאשר המדיניות הכלכלית מפצלת את חבריו מבחינה מעמדית.
מהי ההמשכיות ומהו השבר בפוסט־פופוליזם?
ההמשכיות נמצאת בסגנון הישיר, במרכזיות המנהיג, בזהות המפלגתית ובזיכרון של הכללה פוליטית. אלה הם משאבים שנצברו בעבר ומאפשרים להנהגה החדשה להיתפס כיורשת אותנטית של התנועה.
השבר נמצא בתוכנית החלוקתית הניאו־ליברלית ובהגדרה מדירה יותר של העם. המושג פוסט־פופוליזם נועד להחזיק את שני הצדדים יחד, משום שאף אחד מהם לבדו אינו מסביר את הצירוף.
האם ההשוואה מוכיחה שהביטוס גורם להצבעה?
לא, המאמר הוא ניתוח תאורטי, היסטורי והשוואתי ואינו מציג מדידה ישירה של הביטוס אצל מדגם בוחרים. הוא גם אינו מבודד סטטיסטית את השפעת הזהות מהשפעת פחד, אינטרס, מנהיגות או היעדר חלופה.
כוחו הוא בפתרון מושגי לפרדוקס ובהצבעה על רצף היסטורי שנעלם בהסברים רגעיים. בדיקה סיבתית תדרוש נתוני אורך על זהות, מדיניות, איום והצבעה וכן השוואה למקרים שבהם נאמנות דומה דווקא נשברה.
מהי המשמעות הדמוקרטית של הטיעון?
המאמר מזהיר שאין לבחון ייצוג דמוקרטי רק באמצעות התאמה מיידית בין הכנסה למדיניות. מפלגות בונות לאורך זמן כבוד, קול ותחושת בית, ואלה צרכים פוליטיים ממשיים גם כאשר הם מנוצלים לקידום חלוקה לא־שוויונית.
כהשלכה אפשרית של הטיעון, חלופה דמוקרטית עשויה להידרש להציע לא רק מדיניות חברתית אלא גם ייצוג, הכרה ושייכות, תוך שמירה על גבול עם כולל ולא מדיר. הגנה על מוסדות מתווכים המסוגלים לבקר מנהיג הטוען שהוא לבדו מגלם את העם היא מסקנה נורמטיבית אפשרית מן הניתוח, ולא טענה שהמאמר בחן במישרין.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 7 באוגוסט 2026