נסיגה דמוקרטית ופופוליזם
מאמרים על שחיקת מוסדות, פופוליזם סמכותני, משברים משטריים והצטברות צעדים שמחלישים דמוקרטיה.
מאמר יכול להופיע ביותר מנושא אחד כאשר הוא עוסק, למשל, גם בזכויות וגם במוסדות או גם בפופוליזם וגם בבית המשפט. בעמוד זה מופיעים 203 תקצירים שמשויכים לנושא.
אי־יציבות פוליטית בישראל: סיבות מוסדיות וחברתיות והמחיר הציבורי
המאמר סוקר את הידרדרות יציבות הממשלות בישראל מאז סוף שנות התשעים ובייחוד בשנים האחרונות. לפי תקציר OpenAlex, המאמר מזהה הטרוגניות חברתית, שינויי תרבות פוליטית ואפשרויות רבות לפיזור הכנסת כגורמים שמחלישים יציבות, ומקשר זאת לקושי לקדם מדיניות ארוכת טווח ולנטייה של פוליטיקאים להעדיף הישרדות פוליטית על אינטרס ציבורי רחב.
לקריאת העמוד
דניאל בר-טל על הסכסוך הישראלי-פלסטיני לפני ואחרי 7 באוקטובר
המאמר הוא ראיון אקדמי עם דניאל בר-טל המתמקד במצב בישראל ובפלסטין אחרי מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 והמלחמה בעזה. לפי התקציר, הראיון מיישם את תיאוריית הקונפליקט הבלתי פתיר של בר-טל כדי לדון באתוס של סכסוך, זיכרון קולקטיבי, אוריינטציה רגשית קולקטיבית והאפשרות לטפל במרכיבים אלה בדרך לפתרון שלום.
לקריאת העמוד
הברית בין חרד״לים לשמרנות הישראלית במאבק על הגמוניה
המאמר בוחן את שיתוף הפעולה בין השמרנות הישראלית לבין חוגי חרד״ל המזוהים עם הרב צבי טאו. לפי התקציר, הברית המפתיעה מוסברת באמצעות פרשנות ייחודית של מצב חירום רוחני ובאמצעות לקחים פוליטיים שנלמדו מתוכנית ההתנתקות מעזה ב-2005.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
נורמות עיתונאיות בטלגרם בזמן מלחמת ישראל-חמאס
המאמר בוחן כיצד ערוצי חדשות אלטרנטיביים בטלגרם מתמודדים עם נורמות עיתונאיות ואתיקה בזמן מלחמת ישראל-חמאס. הוא משווה את הפרקטיקות שלהם לקודים אתיים מקובלים ומציג תמונה מורכבת שבה חלק מן הערוצים מקפידים על בדיקת עובדות והגנת מקורות, בעוד אחרים מעדיפים מהירות וסנסציוניות על חשבון דיוק ואתיקה.
לקריאת העמוד
כיצד החריג המשפטי מאפשר שיטות חקירה אלימות בישראל
המאמר מנתח את המבנים המשפטיים שמסדירים שימוש בשיטות חקירה אלימות בישראל מאז 1987. הוא טוען שהמעבר אינו רק מהשעיה רחבה של איסור העינויים להגבלה, אלא למשטר מפוצל של חריגים נפרדים לפי מבצע, קורבן, זמן ומקום, היוצרים יחד מערכת שמכשירה אלימות מדינתית.
לקריאת העמוד
קורונה, אמון ובריאות ציבורית בחברה החרדית בישראל
המאמר מתבסס על ראיונות עומק, תכתובת דוא״ל ורשומות מקוונות של 25 חרדים שנדבקו בקורונה או באו במגע עם חולה מאומת. הוא מזהה גורמים מבניים, דתיים וחברתיים־אידיאולוגיים לתחלואה הגבוהה, ומדגיש את הצורך בשיתוף פעולה בין רשויות המדינה לרשויות דתיות ובפתרונות בריאות מותאמים תרבותית.
לקריאת העמוד
מתוכנית לימודים על סכסוך לתוכנית על אינטגרציה ערבית־ישראלית
המאמר טוען שפוליטיזציה אקדמית, תוכן מוטה ונגישות מוגבלת יצרו פער בהבנת השתלבות ישראל במזרח התיכון, ומציע תוכנית לימודים שבוחנת בין היתר חופש אקדמי, סובלנות דתית, יציבות אזורית ושלום ישראלי־פלסטיני.
לקריאת העמוד
לגיטימיות חוקתית היא גם קבלה ציבורית וגם הצדקה מוסרית
המאמר מציע לפרק את המושג “לגיטימיות חוקתית” לשני רבדים שונים. רובד אחד עוסק בעובדה החברתית: האם הציבור, הרשויות והשחקנים הפוליטיים מתייחסים לחוקה כסמכות מחייבת. רובד שני עוסק בשאלה הנורמטיבית: האם לחוקה יש הצדקה מוסרית ופוליטית שמעניקה לה סמכות ראויה. ההבחנה חשובה משום שחוקה יכולה להיות יציבה ומקובלת אך לא צודקת, או מוצדקת עקרונית אך חסרת אחיזה ציבורית. לכן הדיון החוקתי צריך להחזיק יחד אמון, קבלה, סמכות והצדקה, בלי להחליף ביניהם. ההבחנה הזו שימושית במיוחד כאשר צדדים שונים משתמשים באותה מילה כדי לטעון טענות שונות על סמכות, צדק וציות. בקריאה לאתר, תרומת המאמר היא בהצבת שני מושגים של לגיטימיות חוקתית בתוך רצף של מוסדות, פרקטיקות ותנאי חיים, ולא ככותרת כללית בלבד. לכן הסיכום צריך להחזיק יחד את הטענה המרכזית, את גבולות הממצא ואת המשמעות הציבורית, בלי להוסיף עובדות שלא תועדו במקורות שנבדקו. מעבר לכך, חשיבותו של המאמר היא באופן שבו הוא מחבר בין המקרה המסוים לבין שאלות רחבות יותר של אחריות ציבורית, מוסדות, שוויון ויכולת פעולה.
לקריאת העמוד
הציבור מצפה ממבקר המדינה להפעיל שיקול דעת רחב כשהאמון הפוליטי נשחק
המחקר מציב את ביקורת המדינה כחלק מן החוזה הדמוקרטי בין אזרחים למדינה. כאשר אזרחים אינם בטוחים שהערוצים הפוליטיים הרגילים מאפשרים השפעה או אחריותיות, הם עשויים לצפות ממבקר המדינה למלא תפקיד רחב יותר: לחשוף כשלים, לבדוק התנהלות שלטונית ולחזק הוגנות פרוצדורלית. הסקר הישראלי מראה כי ציפיות לביקורת רחבה קשורות במיוחד לציפיות להוגנות ולרמת אמון פוליטי. המאמר אינו מציע שמבקר המדינה יחליף פוליטיקה נבחרת, אלא מראה כיצד מוסדות ביקורת מקבלים משמעות ציבורית כאשר אמון ואחריותיות נתפסים כשבריריים. בכך הוא מחבר בין ביקורת ציבורית, אמון פוליטי והצורך במנגנוני בקרה שמורגשים לאזרחים כבעלי ערך ממשי. בקריאה לאתר, תרומת המאמר היא בהצבת ביקורת מדינה מנקודת מבט הציבור בתוך רצף של מוסדות, פרקטיקות ותנאי חיים, ולא ככותרת כללית בלבד. לכן הסיכום צריך להחזיק יחד את הטענה המרכזית, את גבולות הממצא ואת המשמעות הציבורית, בלי להוסיף עובדות שלא תועדו במקורות שנבדקו. מעבר לכך, חשיבותו של המאמר היא באופן שבו הוא מחבר בין המקרה המסוים לבין שאלות רחבות יותר של אחריות ציבורית, מוסדות, שוויון ויכולת פעולה.
לקריאת העמוד
פופוליזם פועל גם דרך סגנון, טעם ותרבות פופולרית
Oded Erez מציע להבין פופוליזם גם כמשטר של סגנון, לא רק כתוכן אידאולוגי. דרך דיון בתוכניות טלוויזיה בפורמט Idol ובכהונת מירי רגב כשרת התרבות והספורט, המאמר מראה כיצד טעם, הופעה והתרסה מול אליטה תרבותית נעשים כלים פוליטיים.
לקריאת העמוד
ילדים בקו האש: זכויות ילדים תחת נסיגה דמוקרטית ותגובת־נגד
המאמר מציב את זכויות הילדים בתוך הדיון הרחב על נסיגה דמוקרטית, אך עושה זאת בזהירות אמפירית. נקודת המוצא היא ש״דמוקרטיה״ אינה ממד אחד: שחיקה בממד הליברלי, כמו פגיעה בשלטון החוק או בחירויות, עשויה להשפיע אחרת משחיקה בממד השוויוני. לפי התקציר, ניתוח רגרסיה מראה שנסיגה בליברל־דמוקרטיה קשורה להגנה נמוכה יותר על זכויות ילדים. לעומת זאת, נסיגה בממד השוויוני קשורה לשיפור קל בזכויות חברתיות־כלכליות של ילדים, ממצא שמסבך את הציפייה הפשוטה שכל נסיגה דמוקרטית תפגע בכל סוג זכויות באותו אופן. המאמר בוחן גם את תגובת המדינות ל״שיימינג״ מצד ועדת זכויות הילד ומראה שמדינות הנסוגות בממד הליברלי מגיבות באופן שלילי ומובחן סטטיסטית ממדינות שאינן נסוגות. לכן הסיכום צריך להדגיש את ההבחנות: סוגי דמוקרטיה שונים, קטגוריות שונות של זכויות ילדים, ותגובת־נגד מוסדית לביקורת בינלאומית.
לקריאת העמוד
נשיאות אסתר חיות הפכה לזירת מבחן להגנה חוקתית על הדמוקרטיה
Yaniv Roznai ו-Shani Schnitzer מנתחים את כהונת נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות על רקע מתקפות פוליטיות ומשברים חוקתיים בישראל בשנים 2018-2023. לטענתם, חיות פיתחה אסטרטגיות שיפוטיות שאפשרו לבית המשפט לשמר ואף לחזק את כוחו, בעיקר דרך ביקורת שיפוטית על תיקונים חוקתיים.
לקריאת העמוד
האחים המוסלמים ממשיכים למסגר לגיטימציה דרך דמוקרטיה וזכויות אדם אחרי 2013
Bosmat Yefet בוחנת הצהרות רשמיות של Ikhwanonline מן השנים 2015-2024 כדי להבין כיצד התנועה מבקשת להשיב לעצמה לגיטימציה פוליטית. הממצאים מצביעים על המשכיות רטורית: למרות כישלון המחויבות האסטרטגית לדמוקרטיה כנתיב לדומיננטיות פוליטית, הזרם הוותיק ממשיך להציג את מאבקו כחלק ממאבק העם המצרי בדיכוי ובסמכותנות.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
נסיגה דמוקרטית פועלת בכמה חזיתות בעת ובעונה אחת
לירון לביא, יעל שומר וגייל טלשיר מציבות את ישראל לצד הונגריה והודו כמקרי מבחן לנסיגה דמוקרטית עכשווית. המסגור ההשוואתי מדגיש שהסכנה לדמוקרטיה ליברלית נוצרת מהצטברות צעדים בזירות שונות: שינוי כללי משחק, החלשת ביקורת, קיטוב ציבורי ולחץ על מוסדות מפקחים.
לקריאת העמוד
אנתרופולוג יליד מתאר איום ימני על הדמוקרטיה בישראל
המאמר הוא חשבון נרטיבי ואימפרסיוניסטי של תמורות בחברה הישראלית דרך עיניו של אנתרופולוג ותיק. שוקד מציב את עצמו גם כחוקר וגם כאינפורמנט מעורב, ומסביר מדוע ב־2023 אינו יכול להסתפק בתיאור אתנוגרפי ניטרלי. המאמר קושר בין ניסיון חיים, תצפית אנתרופולוגית ומחויבות פוליטית שמאלית כדי לתאר חברה הנמצאת בעיניו תחת איום מצד כוחות ימניים קיצוניים. חשוב לסמן את הז׳אנר: זו עדות פרשנית וממוקמת, לא מחקר כמותי או סקירה מוסדית מאוזנת במובן הרגיל. בכך המאמר מאפשר לסיכום להחזיק יחד עדות אישית, עמדה פוליטית וידע אנתרופולוגי, בלי להציגם כמבט ניטרלי שאינו ממוקם. בקריאה לאתר, תרומת המאמר היא בהצבת עדות אנתרופולוגית על איום ימני קיצוני בישראל בתוך רצף של מוסדות, פרקטיקות ותנאי חיים, ולא ככותרת כללית בלבד. לכן הסיכום צריך להחזיק יחד את הטענה המרכזית, את גבולות הממצא ואת המשמעות הציבורית, בלי להוסיף עובדות שלא תועדו במקורות שנבדקו. מעבר לכך, חשיבותו של המאמר היא באופן שבו הוא מחבר בין המקרה המסוים לבין שאלות רחבות יותר של אחריות ציבורית, מוסדות, שוויון ויכולת פעולה.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
נסיגה דמוקרטית משנה את ההחלטה להיכנס לשירות הציבורי
המחקר עוסק במועמדים פוטנציאליים לשירות הציבורי ובוחן שלוש אפשרויות: כניסה, אי־כניסה והמתנה. כאשר הדמוקרטיה נסוגה, השירות הציבורי עשוי להיראות גם כזירה להשפעה ותיקון וגם כמקום מסוכן, פוליטי או מתסכל. לכן חלק מהמועמדים עשויים להיכנס כדי להגן על מוסדות, אחרים להימנע בגלל חשש מפוליטיזציה או פגיעה באתיקה, ואחרים להמתין עד שהתנאים יתבהרו. המאמר מדגיש שהון אנושי ציבורי מושפע מן האקלים הדמוקרטי, עוד לפני שאנשים נכנסים למערכת. בכך המאמר מוסיף ממד ארוך־טווח לדיון בנסיגה דמוקרטית: היא משנה לא רק את ההווה המוסדי, אלא גם את מי שירצו להפעיל את המדינה בעתיד. בקריאה לאתר, תרומת המאמר היא בהצבת נסיגה דמוקרטית וגיוס לשירות הציבורי בתוך רצף של מוסדות, פרקטיקות ותנאי חיים, ולא ככותרת כללית בלבד. לכן הסיכום צריך להחזיק יחד את הטענה המרכזית, את גבולות הממצא ואת המשמעות הציבורית, בלי להוסיף עובדות שלא תועדו במקורות שנבדקו. מעבר לכך, חשיבותו של המאמר היא באופן שבו הוא מחבר בין המקרה המסוים לבין שאלות רחבות יותר של אחריות ציבורית, מוסדות, שוויון ויכולת פעולה.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
בזמן מלחמה קשה יותר לזהות מידע כוזב ותעמולה
המחקר מראה שמלחמה אינה רק רקע להפצת מידע כוזב, אלא מצב פסיכולוגי ופוליטי שמשנה את אופן השיפוט של מידע. המשתתפים נדרשו לזהות כותרות אמת וכזב, חלקן קשורות ישירות למלחמה וחלקן ניטרליות. התוצאות מצביעות על קושי גדול יותר מול מידע מלחמתי, ועל קשר בין תפיסות קשות כלפי האויב, קונספירטיביות ושימוש ברשתות לבין פגיעות למידע מטעה. החוקרים מדגישים שהמדגם כלל יהודים בלבד ולכן אינו מייצג מיעוטים בישראל. לכן ערך המחקר הוא בהבנת מנגנונים בקרב קבוצת רוב בזמן סכסוך פעיל, ולא בתיאור מלא של כלל החברה. בכך הוא מבהיר מדוע אוריינות מידע בזמן מלחמה דורשת יותר מבדיקת עובדות טכנית. בקריאה לאתר, תרומת המאמר היא בהצבת מידע כוזב ותעמולה בזמן מלחמת ישראל-עזה בתוך רצף של מוסדות, פרקטיקות ותנאי חיים, ולא ככותרת כללית בלבד. לכן הסיכום צריך להחזיק יחד את הטענה המרכזית, את גבולות הממצא ואת המשמעות הציבורית, בלי להוסיף עובדות שלא תועדו במקורות שנבדקו. מעבר לכך, חשיבותו של המאמר היא באופן שבו הוא מחבר בין המקרה המסוים לבין שאלות רחבות יותר של אחריות ציבורית, מוסדות, שוויון ויכולת פעולה.
לקריאת העמוד
כשהשתקה פוליטית הופכת לעמדה מדידה בדעת הקהל
Yariv Tsfati ו-Shira Dvir-Gvirsman מציעים מסגרת למדידת אמונה בחשיבות של השתקה פעילה של אחרים. התרומה הדמוקרטית של המאמר היא בכך שהוא הופך נטייה אנטי־פלורליסטית לכלי מחקר שאפשר לעקוב אחריו, להשוות אותו ולבחון את קשריו לאמון, זהות פוליטית ותקשורת.
לקריאת העמוד
מודל הדמוקרטיה האתנית והוויכוח על שוויון אזרחי בישראל
Sammy Smooha משיב לביקורת על מודל הדמוקרטיה האתנית ומבהיר את השימוש במודל כמסגרת אנליטית להבנת ישראל וחברות מחולקות אחרות. המאמר חשוב משום שהוא מאלץ את הדיון הדמוקרטי להתמודד עם השאלה האם בחירות וזכויות אזרחיות יכולות להתקיים לצד העדפה מוסדית של קבוצת רוב אתנית.
לקריאת העמוד
גדר ההפרדה כמבחן למדיניות ביטחון ולמחירה הדמוקרטי
Hillel Frisch מציב את גדר ההפרדה כמקרה לבחינת מדיניות ביטחון שנויה במחלוקת. גם כאשר הדיון הציבורי טעון מבחינה מוסרית ופוליטית, המאמר מזכיר שדמוקרטיה צריכה לבחון טענות אפקטיביות באופן אמפירי ובמקביל לשאול מי משלם את המחיר האזרחי והזכויותי.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
עיתונאים נעשים מותגים אישיים בעידן של קיטוב ופופוליזם
Arnon Kedem ו-Motti Neiger מרחיבים את הדיון בפרסונליזציה פוליטית אל תוך העיתונות עצמה. המאמר טוען שמיתוג עצמי, חגיגת הדמות העיתונאית ומיצוב אידאולוגי אינם רק תופעות צדדיות ברשתות, אלא חלק משינוי עמוק ביחסים בין עיתונאים, מוצרים עיתונאיים, מוסדות תקשורת וקהל.
לקריאת העמוד
משברי ממשלה באיטליה ובישראל בזמן מגפת הקורונה
המאמר בוחן את משברי הממשלה באיטליה ובישראל בתקופת הקורונה באמצעות שילוב בין גישת מחזור החיים של קואליציות לבין גישת אירועים קריטיים ליציבות ממשלתית.
לקריאת העמוד
מיליונרים גלובליים והביקוש לוויזות משקיע בארצות הברית
כדי לענות על שאלה זו, המחקר מנתח מערך נתונים מקורי המשלב נתונים סטטיסטיים של ויזה לארה"ב עם נתונים על אוכלוסיות מיליונרים עולמיות. ממצאים אלה מצביעים על כך שוויזות משקיעים משמשות את האליטות במדינות פחות מפותחות כדי להתגונן מפני הסיכונים הכרוכים בשלטון אוטוריטרי. בהקשר דמוקרטי, הממצא המרכזי הוא שהנושא אינו רק טכני או מקצועי: הוא משפיע על האופן שבו כוח מופעל, מוגבל ומוצדק כלפי אזרחים וקבוצות שונות.
לקריאת העמוד
אובדן דמוקרטיה בתעשייה קיבוצית שיתופית
מטרה מחקר זה נועד לבחון את השינויים בתעשייה הקהילתית והקיבוצית השיתופית שלא עברו הפרטה. עיצוב/מתודולוגיה/גישה מחקר זה התבסס על שיטת המקרה, בשילוב ראיונות אתנוגרפיים וניתוח מסמכים. בהקשר דמוקרטי, הממצא המרכזי הוא שהנושא אינו רק טכני או מקצועי: הוא משפיע על האופן שבו כוח מופעל, מוגבל ומוצדק כלפי אזרחים וקבוצות שונות.
לקריאת העמוד
חברות שסועות מנהלות קונפליקט באמצעות דפוסים שונים של הסדרה פוליטית
המאמר של Sammy Smooha ו-Theodor Hanf מתמקד באופני הסדרה של קונפליקט בחברות שסועות לעומק. הוא רלוונטי במיוחד לדיון דמוקרטי משום שהוא עוסק בשאלה כיצד מוסדות, הסכמות ויחסי כוח מאפשרים חיים פוליטיים משותפים למרות חלוקות חברתיות עמוקות.
לקריאת העמוד
הסכמי גג משנים את משטר התכנון הישראלי דרך עסקאות בין מדינה לרשויות
המאמר של Sharon Eshel, Oren Yiftachel ו-Talia Margalit בוחן את הסכמי הגג שנחתמו עם 32 רשויות בישראל בין 2013 ל-2019. הוא טוען שההסכמים העבירו את היגיון "עסקאות התכנון" מן העיר אל קנה המידה הלאומי, חיזקו שליטה מדינתית בקרקע ובתכנון לצורך פיתוח דיור פרטי, והחלישו שיקולים דמוקרטיים, מקצועיים וחברתיים בתכנון.
לקריאת העמוד
הסכמה וזכות יציאה אינן תמיד מגינות על שוויון מגדרי בהסדרי התאמה דתית
כאשר התאמה דתית נשענת על טענה של הסכמה או יציאה, צריך לבדוק אם לנשים יש בפועל כוח, חלופות וזכויות שוות.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
איכות מוסדית מתווכת בין דמוקרטיה לבין צמיחה כלכלית
Ben-Malka ו-Hadad מנתחים פאנל מאוזן של 123 מדינות בשנים 2011-2022 באמצעות מודל צמיחה מורחב וניתוח תיווך. הממצא המרכזי הוא שאיכות מוסדית מסבירה 83.3% מן ההשפעה הכוללת של דמוקרטיה על התמ"ג לנפש, לעומת 16.7% לחדשנות.
לקריאת העמוד
אומת ההיי־טק מציבה לדמוקרטיה הישראלית אתגר מוסדי
המאמר מציע לחשוב על ההיי־טק כעל חלק מן הפוליטיקה הישראלית, ולא רק כעל מנוע צמיחה. כאשר חדשנות נעשית מקור מרכזי לזהות לאומית ולמדיניות, עולה השאלה אם המוסדות הדמוקרטיים מצליחים לתווך בין יעילות, שוויון, ייצוג ופיקוח ציבורי.
לקריאת העמוד
פסילת מפלגות בשל תמיכה בטרור בוחנת את גבולות הדמוקרטיה המתגוננת
Navot בוחנת את התיקון האנטי־טרוריסטי בדיני הבחירות בישראל ומשווה אותו גם לחקיקה הספרדית משנת 2002. המאמר מדגיש שהמאבק בטרור בזירה הפוליטית מחייב קווים ברורים, ראיות אמינות ופיקוח שיפוטי כדי שלא להפוך הגנה על הדמוקרטיה לפגיעה בה.
לקריאת העמוד
טלמון ואוקשוט חושפים עמימות בתוך ביקורת על טוטליטריות
המאמר אינו מסתפק בהצבת דמוקרטיה מול טוטליטריות כזוג מושגים פשוט. הוא בוחן כיצד שני הוגים אנטי־טוטליטריים ניסחו חששות שונים מן הפוליטיקה המודרנית, ומה ניתן ללמוד מכך על גבולות כוח המדינה ועל שפת החירות הליברלית.
לקריאת העמוד
אידיאולוגיות תכנון בישראל מעצבות את גבולות השתתפות הציבור
Gertel ו־Law-Yone טוענים שמחקרי השתתפות בתכנון נוטים להתעלם מן התפקיד של אידיאולוגיה בפרקטיקה מקצועית. דרך המקרה הישראלי, הם מראים כיצד דפוסי פיתוח פוליטיים וחברתיים משפיעים על השתתפות הציבור ועל תחושת האחריות של המתכנן.
לקריאת העמוד
שלטון חוק ברשות הפלסטינית מוצג כתנאי לדמוקרטיה ולדו־קיום
Frisch ו־Hofnung מעריכים שלוש תזות להסבר חולשת שלטון החוק ברשות הפלסטינית: התערבות חיצונית, מבנה פנימי ותרבות פוליטית. הממצא המרכזי הוא שמרדף אחר כוח הוביל לריכוז סמכות בידי הרשות המבצעת, למרות ניסיונות של פוליטיקאים וחברה אזרחית למנוע זאת.
לקריאת העמוד
זכויות לא־אזרחים תלויות באופן שבו הציבור מפרש איום ושייכות לאומית
Raijman, Davidov, Schmidt ו־Hochman בוחנים כיצד התקשרות לאומית ותפיסת איום משפיעות על נכונות להעניק זכויות למהגרים. ממצאיהם מצביעים על דפוסים פרדוקסליים: ההשפעות של שוביניזם ופטריוטיות חלשות יותר בגרמניה ובישראל, ואילו השפעת האיום חלשה יותר בישראל וחזקה יותר במדינות ליברליות.
לקריאת העמוד
דיוני התנגדויות בתכנון חושפים דמוקרטיה תכנונית מרובדת
Margalit ו־Kemp מנתחות כיצד ועדות תכנון משיבות למתנגדים מקצועיים, יזמיים ואזרחיים, וכיצד ההצדקות משתנות לאורך פערים חברתיים־מרחביים. הממצא המרכזי הוא שילוב של הטיה חיובית כלפי חזקים, הטיה שלילית כלפי חלשים ותשובות ניטרליות יותר לאמצע, היוצרות מופע של הכללה בלי שוויון ממשי.
לקריאת העמוד
תיאולוגיה פוליטית של ציונות מציבה את הריבונות בתוך ביקורת המודרניות
Zreik מנתח את הציונות דרך תיאולוגיה פוליטית ומראה כיצד היא משלבת רכיבים של לאומיות מודרנית, דת, ליברליזם וקולוניאליזם. הקריאה במאמר מדגישה שמחלוקת על ישראל/פלסטין אינה רק מחלוקת טריטוריאלית, אלא גם שאלה על מקור הסמכות, גבולות החילון והיכולת של ליברליזם להתמודד עם ריבונות מדירה.
לקריאת העמוד
מהגרי FSU נוצרים חושפים את גבולות השייכות האזרחית בישראל
Raijman ו־Pinsky עוסקות במהגרים מחבר המדינות לשעבר שאינם יהודים מבחינה דתית, ובוחנות כיצד הם חווים אפליה ומרחק חברתי בישראל. המאמר מציב את שאלת השוויון האזרחי במקום שבו חוק, זהות לאומית ודת יוצרים גבולות עדינים אך ממשיים של הכללה.
לקריאת העמוד
רפורמות ממשל מקומי מתקבלות אחרת בצפון ובדרום אירופה
Razin ו־Hazan מנתחים עמדות של חברי מועצות מקומיות כלפי סדר יום של רפורמות בשלטון המקומי. המאמר חשוב משום שהוא מזכיר שדמוקרטיה מקומית אינה מיובאת כמודל אחיד; היא תלויה באמון, במסורת מנהלית ובאופן שבו נבחרים מקומיים מבינים השתתפות וביזור.
לקריאת העמוד
עירוניות אפורה מחייבת לחשוב מחדש על אזרחות מטרופולינית
Yiftachel משתמש בדוגמאות מישראל/פלסטין כדי לבקר את השיח על אזרחות עירונית וזכות לעיר. הטענה המרכזית היא שאי־פורמליות ו״מרחבים אפורים״ יוצרים אזרחות עירונית מתגוננת, ולכן מאבק דמוקרטי צריך לחשוב במונחים מטרופוליניים ושוויוניים יותר.
לקריאת העמוד
הכיבוש ומלחמות עזה מתוארים כאיום מתמשך על הליברליות בישראל
Mautner מנתח את הקשר בין השליטה בשטחים לבין שחיקה בליברליות הישראלית. לטענתו, הכיבוש מייצר מחאה וביקורת נגד הממשלה וצה״ל, ותגובות ממשלתיות ופעילות של ארגוני ימין אזרחיים כלפי ביקורת זו מערערות או מאיימות על מרכיבים ליברליים של המשטר.
לקריאת העמוד
תיקונים חוקתיים נבחנים כמבחן לעמידות דמוקרטית
Sofińska ו־Friedberg מנתחות כיצד מנגנוני תיקון חוקתי מאזנים בין גמישות פוליטית לבין יציבות חוקתית. ההשוואה מראה שתיקון חוקתי יכול לחזק לגיטימציה ודיון ציבורי, אך כאשר הוא נעשה בחיפזון או בלי תמיכה אזרחית הוא עלול לערער יציבות ולפגוע בלגיטימיות של החוקה.
לקריאת העמוד
מחמוד מוחמד טהה מציע רפורמה דתית סביב חירות ושוויון
Hatina מציג את טהה כהוגה שניסה לחדש את האסלאם דרך חזרה לערכים אוניברסליים של התקופה המכאית: צדק, חירות ושלום. לפי המאמר, החלוקה החריפה של טהה בין האסלאם המכאי לבין האסלאם המדיני שימשה אותו לביקורת על כפייה, ניצול וזיכרון קולקטיבי ערבי סביב הסכסוך הישראלי־ערבי.
לקריאת העמוד
השכלה גבוהה לחרדים בוחנת את גבולות הסובלנות הליברלית
הרטמן וזיכרמן מנתחים את הוויכוח בישראל על תכניות אקדמיות מופרדות מגדרית לחרדים, לרבות הדיון הציבורי והעתירות לבית המשפט העליון. הם מציבים את המקרה בתוך תאוריה של רב־תרבותיות וסובלנות, ושואלים האם דמוקרטיה ליברלית יכולה או צריכה לסבול פרקטיקה לא־ליברלית כאשר היא עשויה לקדם שילוב חברתי.
לקריאת העמוד
גאוגרפיה פוליטית של שליטה מעמיקה מציבה את זכויות האדם במרכז הדיון
המאמר בוחן את המשטר בישראל/פלסטין כמשטר מרחבי אחד שבו מסגרות משפטיות ופוליטיות שונות מייצרות היררכיה בין קבוצות. הניתוח מדגיש קרקע, התיישבות, תנועה ומעמד אזרחי כמרכיבים מרכזיים בהבנת דמוקרטיה ושוויון.
לקריאת העמוד
מחאת 2023 בישראל מדגישה את העיר כזירה של אוטונומיה דמוקרטית
Avni מתבוננת במחאת 2023 בישראל דרך עדשה של אוטונומיה עירונית. אף שהמחאה הארצית אינה ממוסגרת במפורש כמאבק עיר מול מדינה, יש לה ממד עירוני ברור, ובמיוחד בתל אביב-יפו. המאמר מציע שקריאה עירונית של המחאה עוזרת למקם אותה בתוך תהליכים פוליטיים רחבים של קיטוב בין ערים פרוגרסיביות למדינות ריאקציוניות.
לקריאת העמוד
ייצוג נשי של הימין הרדיקלי עלול לנרמל מדיניות שמחלישה דמוקרטיה
Elad-Strenger, Ben-Shitrit ו-Hirsch-Hoefler מציעות הסבר מגדרי לנרמול של נסיגה דמוקרטית. נראות גוברת של נשים המייצגות אגנדות ימין רדיקלי יכולה לגרום למפלגות, פוליטיקאים ומדיניות שוחקת דמוקרטיה להיראות לגיטימיים יותר. המחקרים נערכו בישראל, גרמניה וארצות הברית, עם N = 7203.
לקריאת העמוד
משברים בישראל דוחפים את השלטון המקומי אל עבר אזוריות חדשה
המאמר בוחן כיצד משברים כלכליים, חברתיים, ביטחוניים, בריאותיים ודמוקרטיים בישראל יוצרים נקודות מפנה ביחסי השלטון המרכזי והמקומי. על רקע 7 באוקטובר כמשבר חריף במיוחד, הוא טוען שהשלטון המקומי והאשכולות האזוריים מילאו פערים שהממשלה המרכזית התקשתה למלא. מכאן הוא מציע רפורמה משולבת: עיגון חוקי של שלטון מקומי ואזורי, מיסוד מבנים אזוריים וחיזוק ההון האנושי ברשויות. עם זאת, הוא מתייחס לאזוריות החדשה כתהליך מתהווה ולא כפתרון שכבר הבשיל, ומדגיש את הצורך למנוע העמקת אי-שוויון מרחבי. בכך הוא מחבר בין דיון מוסדי על מבנה השלטון לבין שאלות מעשיות של חירום, שירותים ציבוריים ויכולת פעולה מקומית. בקריאה לאתר, תרומת המאמר היא בהצבת אזוריות חדשה ושלטון מקומי בישראל בתוך רצף של מוסדות, פרקטיקות ותנאי חיים, ולא ככותרת כללית בלבד. לכן הסיכום צריך להחזיק יחד את הטענה המרכזית, את גבולות הממצא ואת המשמעות הציבורית, בלי להוסיף עובדות שלא תועדו במקורות שנבדקו. מעבר לכך, חשיבותו של המאמר היא באופן שבו הוא מחבר בין המקרה המסוים לבין שאלות רחבות יותר של אחריות ציבורית, מוסדות, שוויון ויכולת פעולה.
לקריאת העמוד
הרשת הפוליטית בטוויטר הגבירה וריכזה רעיונות פופוליסטיים בישראל
Tzelgov ו-Wilson מצאו עלייה מערכתית בשימוש ברעיונות פופוליסטיים בטוויטר הפוליטי הישראלי, במיוחד בקרב מחוקקים ממפלגות דתיות-לאומיות ובשיח שהגיע לשיאו ב-2022.
לקריאת העמוד
פופוליזם ימני יכול להיות אידאולוגיה מלאה ולא רק סגנון שלטוני
המאמר חולק על התפיסה שפופוליזם הוא אידאולוגיה דקה בלבד, ומציג את הפופוליזם הימני בישראל כתפיסה מגובשת שמבקשת לשנות את כללי המשחק הדמוקרטיים.
לקריאת העמוד
הנסיגה הדמוקרטית בישראל תחת נתניהו הייתה ממשית אך מוגבלת מוסדית
Oren ו-Waxman מנתחים את שנות נתניהו השנייה, מ-2009 עד 2021, דרך מסגרת של נסיגה דמוקרטית ואי-ליברליזם. ישראל דמתה בחלק מן הרטוריקה והטקטיקות להונגריה ולטורקיה, אך התוצאה הייתה מוגבלת יותר. ההסבר שהם מדגישים קשור לאופי הקיטוב בישראל, למבנה הפרלמנטרי ולמערכת הבחירות.
לקריאת העמוד
מדעני מדינה יכולים להיות שומרי סף במשבר דמוקרטי
Lerner, Akirav, Lavi, Shomer ו־Talshir מתארות מודל של אקטיביזם אקדמי מאורגן שבו חוקרי מדע המדינה פועלים יחד ובמקביל כיחידים כדי להגן על כללי המשחק הדמוקרטיים. הן משתמשות במקרה הישראלי של מחאות נגד נסיגה דמוקרטית מאז ינואר 2023 כדי להראות כיצד מומחיות, הסברה וייעוץ אסטרטגי יכולים לעצב שיח ציבורי בלי לוותר על אחריות מקצועית. המאמר מבליט גם את המתח בין ניטרליות אקדמית, קיימות ארגונית ותמיכה מוסדית.
לקריאת העמוד
שנת 2024 בישראל שילבה מלחמה, מחאה ומבחני משילות
Harsgor ו־Zur מתארים את 2024 כשנה שבה מלחמת עזה נמשכה והתרחבה לעימותים ישירים עם חיזבאללה ואיראן, לצד התקפות חות׳יות שהוסיפו אי־יציבות אזורית. בזירה הפנימית הם מציינים התפצלות ויציאה של מרכיבים מתוך המחנה הממלכתי והקואליציה, המשך מחאות סביב ניהול המלחמה ועסקאות החטופים, ומתחים סביב פטורי שירות. התקציר מציין גם צמיחת תוצר של 0.9 אחוז, אינפלציה של 3.2 אחוז, הורדות דירוג אשראי ופסיקה תקדימית של בית המשפט העליון בדבר ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד.
לקריאת העמוד
חרדה דמוגרפית יכולה להפוך לשפת ביטחון עמוקה
Abulof טוען שתיאוריית הסקיוריטיזציה הקלאסית, המדגישה הבניה של ביטחון כפעולת דיבור, אינה מספקת כאשר חברה חיה בתוך אי־ודאות קיומית עמוקה ומתמשכת. הוא מציע את המושג סקיוריטיזציה עמוקה כדי לתאר שיח ציבורי נרחב שמציג איומים כסבירים, מתמשכים ומסכנים את עצם קיום האומה או המדינה. המקרה הישראלי משמש לבחינת סקיוריטיזציה של דמוגרפיה והקשר שלה לגאוגרפיה ולדמוקרטיה בשיח ובפרקטיקה הישראליים־יהודיים.
לקריאת העמוד
סיפורי גבול לאומיים מחזקים תמיכה בימין פופוליסטי רדיקלי
Oshri, Amsalem ו־Shenhav משתמשים בסקרי בחירות ייצוגיים מקוריים בארבע דמוקרטיות מערביות כדי לבחון את הקשר בין סיפורי גבול לאומיים לבין תמיכה במפלגות ימין פופוליסטי רדיקלי. הם מוצאים שבוחרים המחזיקים בסיפור לאומי המדגיש גבולות ברורים בין קבוצת הפנים לקבוצת החוץ נוטים יותר להצביע למפלגות כאלה. ההשפעה בולטת במיוחד בקרב קבוצות שוליות, ולכן לנרטיבים לאומיים יש כוח גם מחבר וגם מפלג.
לקריאת העמוד
קיטוב נעשה מסוכן כשהיריב נתפס כאיום מוסרי
Goldner ו־Ben‐Nun Bloom מציעות סינתזה תיאורטית באמצעות גרפיקה סיסטמית. המאמר מחבר בין מחקר על נכונות אמריקנים להעדיף מטרות מפלגתיות על פני עקרונות דמוקרטיים לבין מחקר על ניתוק מוסרי, טינה וטריוויאליזציה כדרכי התמודדות עם החלטות מאיימות מוסרית. הטענה המרכזית היא שמוסר ממלא תפקיד כפול בקיטוב: הוא מסייע ליצירת עוינות מפלגתית וגם מזין את התמשכותה והחרפתה.
לקריאת העמוד
האם דמוקרטיה מקדמת צמיחה, או שצמיחה מקדמת דמוקרטיה?
המחקר משתמש בנתוני סדרות זמן, מבחני קו־אינטגרציה, אומדני אלסטיות ארוכי טווח וניתוח סיבתיות גריינג׳ר. הוא בודק את ציוני הדמוקרטיה של Freedom House ומבצע בדיקת רגישות עם מדד תחרותיות אלקטורלית. המסקנה המרכזית היא שאין תשובה אוניברסלית אחת: בחלק מן המדינות נמצאת תמיכה בהשערת ליפסט, שלפיה צמיחה כלכלית מקדמת דמוקרטיה; בחלק נמצאת תמיכה בכך שדמוקרטיה מקדמת הכנסה; ובמקרים מסוימים נמצאת השפעה שלילית של דמוקרטיה על הכנסה. המאמר בוחן את הקשר הדו־כיווני בין דמוקרטיה לצמיחה כלכלית ב-30 מדינות באפריקה שמדרום לסהרה. הוא אינו עוסק בישראל, אלא בשאלה השוואתית רחבה: האם דמוקרטיה גורמת לצמיחה, האם צמיחה גורמת לדמוקרטיה, או שהקשר משתנה בין מדינות. המאמר מוצא שקשר דמוקרטיה-צמיחה באפריקה שמדרום לסהרה הוא הטרוגני ותלוי מדינה ומדד. החשיבות של הערך באתר היא בהצגת המנגנון הספציפי של המאמר, ולא בהחלפתו בסיסמה כללית על דמוקרטיה, מוסדות או זכויות. לכן הקריאה הנכונה במאמר היא קריאה ממוקדת: לזהות את השאלה המחקרית, את הזירה המוסדית או החברתית שבה היא נבחנת, ואת האופן שבו הממצאים או הטיעון משנים את ההבנה של כוח, שוויון, משילות או צמיחה. הרחבה זו נשארת בתוך גבולות המידע שכבר תועד בערך ואינה מוסיפה עובדות חיצוניות.
לקריאת העמוד
חירות כלכלית, דמוקרטיה וצמיחה
השפעת מערכות פוליטיות על צמיחה אינה מובנת רק דרך הבחנה בין משטרים דמוקרטיים ולא־דמוקרטיים. המחברים משתמשים במדדי חירות כלכלית של Gwartney-Lawson-Block ומוצאים שחירות כלכלית תורמת לצמיחה בלי תלות באופי המשטר הפוליטי, בעוד השפעת הדמוקרטיה על הצמיחה עמומה יותר ועשויה לפעול בעקיפין דרך ערוץ ההשקעה. המסר אינו אנטי־דמוקרטי אלא מוסדי: חירויות פוליטיות וכלכליות צריכות להיבחן יחד ולא להתבלבל זו בזו.
לקריאת העמוד
דמוקרטיה וצמיחה: מה מלמדת מטא־אנליזה רחבה
המאמר מסכם 188 מחקרים ויותר מאלפיים רגרסיות על השפעת הדמוקרטיה על צמיחה כלכלית. לאחר התחשבות בהטיית פרסום ובתלות בין אומדנים, נמצא אפקט ישיר חיובי של דמוקרטיה על צמיחה, נוסף על ערוצים עקיפים כמו הון אנושי, יציבות פוליטית וחירות כלכלית. מבחינה דמוקרטית, זהו מאמר שמחזק קריאה מוסדית: דמוקרטיה אינה רק ערך נורמטיבי אלא גם מערכת כללים שיכולה להשפיע על תמריצים, אמון והשקעה.
לקריאת העמוד
משברים, שחיתות ומוסדות: מתי איכות מוסדית בולמת הידרדרות?
המאמר משתמש בנתוני V-Dem עבור יותר מ־130 מדינות לאורך התקופה 1800-2020 כדי לבדוק את הקשר בין משברים, איכות מוסדית ושחיתות. מוסדות חזקים יכולים להגביל שחיתות במצבים מסוימים כמו אלימות פוליטית ואזרחית או האטה כלכלית, אך ההשפעה נחלשת או נעלמת בסוגי משבר אחרים כמו התמוטטות דמוקרטית, הפיכות, מלחמות ומשברי מטבע, אינפלציה או חוב. מבחינה דמוקרטית, המאמר מזכיר שמוסדות אינם קישוט של שגרה; הם קו ההגנה כאשר פחד, לחץ וכסף ציבורי מרוכזים בידי בעלי כוח.
לקריאת העמוד
דמוקרטיה וצמיחה
המאמר מנתח פאנל של כ-100 מדינות בשנים 1960-1990 ובוחן את שיעורי הצמיחה של התמ"ג הריאלי לנפש בשלוש תקופות. הממצא המרכזי המובא בנתונים הוא שלאחר שליטה במשתנים מרכזיים, ההשפעה הכוללת של דמוקרטיה על צמיחה חלשה ושלילית, בעוד ששלטון החוק קשור חיובית לצמיחה.
לקריאת העמוד
האם צמיחה כלכלית זקוקה לשלטון חוק, למוסדות דמוקרטיים, או לשניהם?
המאמר בוחן את הקשר בין איכות מוסדית לצמיחה כלכלית, ומפריד בין שני מרכיבים שלעתים נבלעים יחד: שמירה על שלטון החוק וקיומם של מוסדות דמוקרטיים. נקודת המוצא היא שהספרות האמפירית נטתה לייחס חשיבות ברורה לשלטון החוק, אך פחות לדמוקרטיה עצמה. בוטקייביץ' ויאניקאיה טוענים שהמסקנה הזו אינה יציבה: כאשר משתמשים במדגם זהה של מדינות וכאשר משנים את שיטת האמידה, מתברר שגם מוסדות דמוקרטיים עשויים להיות קשורים לביצועי צמיחה טובים יותר. המאמר אינו עוסק בישראל ואינו מאמר משפט חוקתי במובן הצר, אלא מחקר השוואתי בכלכלה מוסדית. תרומתו לאתר היא בהצגת שאלה מדויקת יותר על דמוקרטיה: לא רק האם מוסדות דמוקרטיים רצויים מבחינה נורמטיבית, אלא האם ובאיזה תנאים הם משתלבים עם שלטון חוק ביצירת סביבה כלכלית יציבה, חדשנית וצומחת. בניסוח רחב יותר, חשיבות המאמר היא בכך שהוא מפרק את המושג ״מוסדות טובים״ לשאלות נפרדות. שלטון חוק עשוי להגן על קניין, חוזים וציפיות עסקיות, ואילו מוסדות דמוקרטיים עשויים להוסיף אחריותיות, יציבות פוליטית ויכולת תיקון ציבורית. ההבחנה הזו מונעת סיכום שטחי שלפיו כל מוסד דמוקרטי פועל באותו אופן, ומאפשרת להבין מדוע צמיחה כלכלית תלויה גם באיכות כללי המשחק וגם בדרך שבה הציבור יכול לפקח עליהם.
לקריאת העמוד
דמוקרטיה כגורם לצמיחה כלכלית
המאמר מתמודד עם שאלה מרכזית בכלכלה פוליטית: האם דמוקרטיה עצמה מייצרת צמיחה, או שמדינות עשירות יותר פשוט נעשות דמוקרטיות יותר. המחברים משתמשים בנתוני מדינות לאורך זמן ובכמה אסטרטגיות אמפיריות כדי להשוות מסלולי צמיחה לפני ואחרי דמוקרטיזציה. הם מוצאים כי מעבר לדמוקרטיה קשור לעלייה משמעותית בתוצר לנפש בטווח הארוך, ומציעים מנגנונים אפשריים: יותר השקעה, יותר חינוך, יותר הכנסות ציבוריות ושירותים ציבוריים, וכן פחות אי־שקט חברתי. התרומה של המאמר היא בכך שהוא מחזיר את הדמוקרטיה לדיון כלכלי לא רק כערך פוליטי, אלא כמוסד שיכול לשנות תמריצים, מדיניות ויכולת מדינתית. אסמוגלו, נאידו, רסטרפו ורובינסון בוחנים אם מעבר לדמוקרטיה גורם לצמיחה כלכלית, ולא רק מתרחש במדינות שכבר נמצאות במסלול צמיחה. באמצעות נתוני פאנל רחבים ושיטות לזיהוי סיבתי הם טוענים שדמוקרטיזציה מעלה את התוצר לנפש בטווח הארוך. החשיבות הפרשנית של המקור היא בכך שהוא מעביר את הדיון מן הסיסמה הכללית אל המנגנונים המוסדיים, המשפטיים או החברתיים שבהם הדמוקרטיה נבחנת בפועל.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
מהו הפופוליזם הלאומני החדש?
המאמר בוחן כיצד שפה פוליטית בונה עם אותנטי, מנהיגות נאמנה, אליטות חשודות ואויבים שמוצגים כאיום קיומי. הפופוליזם החדש מוצג כמסגרת שמחברת מלחמה, זהות לאומית וערעור על מוסדות מתווכים. בהקשר הישראלי של מלחמת חרבות ברזל/עזה, המאמר מדגיש כיצד מצבי חירום יכולים להעצים שיח שמצמצם פלורליזם ומציג ביקורת פנימית כבעיה של נאמנות. המאמר מגדיר פופוליזם לאומני חדש כצורת שיח שמחברת בין לאומיות, משבר ומאבק באליטות. הניתוח מתמקד ברטוריקה של המחנה הלאומי בישראל בזמן מלחמת חרבות ברזל/עזה. התרומה של המקור היא בהעברת הדיון מן הכותרת הכללית אל מנגנונים קונקרטיים: מי מגדיר את הבעיה, אילו מוסדות מקבלים סמכות, כיצד קבוצות שונות מושפעות מן ההכרעה, ומה נחשף על היחסים בין כוח, זכויות ולגיטימציה. לכן הקריאה בו חשובה לא רק להבנת המקרה הנדון, אלא גם להבנת הדרך שבה דמוקרטיה פועלת בפועל דרך חקיקה, פסיקה, חינוך, מדיניות ציבורית או פעולה אזרחית. הניתוח מדגיש כי הפופוליזם הלאומני החדש פועל דרך מילים, סמלים ואבחנות מוסריות שמארגנות את הציבור סביב נאמנות ומסמנות ביקורת כסטייה מן הקולקטיב.
לקריאת העמוד
פעילות חברתית נגד הדתה בחינוך הממלכתי בישראל
German Ben-Hayun ו-Berkovich ערכו מחקר איכותני המבוסס על ראיונות עומק עם פעילים חברתיים בין נובמבר 2022 למרץ 2023. המחקר מצא מסגור אבחוני של דה-חילון כמניפולטיבי ולא אתי, מסגור פתרונות המבוסס על זכויות וחלופות חינוכיות, ושימוש בארגון קהילתי ובתקשורת בעיקר בזירה המקומית.
לקריאת העמוד
איך הטרמת דת משפיעה על תמיכה בדמוקרטיה?
המחקר משתמש בהטרמה ניסויית כדי לבדוק האם אזכור או הפעלה של תכנים דתיים משפיעים על תמיכה בדמוקרטיה. במקום להתייחס לדת כמשתנה זהות קבוע בלבד, הוא בוחן כיצד היבטים שונים של דתיות יכולים להיות מופעלים בהקשר מסוים ולשנות זמנית שיפוט פוליטי. ההבחנה בין אמונה דתית לבין התנהגות חברתית דתית חשובה משום שהיא מאפשרת לראות שדת אינה פועלת בכיוון אחד בלבד; משמעותה הפוליטית תלויה באילו רכיבים שלה מודגשים. ההרחבה החשובה היא שהמאמר אינו מתייחס אל הטרמת דת ותמיכה בדמוקרטיה כאל כותרת כללית, אלא מציב אותו בתוך ניסוי הבוחן אמונה דתית והתנהגות חברתית דתית. בסיס הדיון הוא הטרמה ניסויית ומדידת תמיכה בדמוקרטיה, ולכן הטענה נבנית דרך מוסדות, פרקטיקות ומנגנונים ולא דרך הכרזה ערכית מופשטת. במרכזו עומד המתח בין דת כזהות קבועה מול רכיבים דתיים שמופעלים בהקשר מסוים; המתח הזה מסביר מדוע התופעה הנחקרת אינה ניתנת לצמצום לשאלה של תמיכה או התנגדות, אלא דורשת קריאה של תנאי הפעולה עצמם. תרומתו היא בהצעת הבחנה בין אמונה דתית לבין התנהגות חברתית דתית, ומתוך כך בהבהרת הבנת הקשר בין דת ודמוקרטיה בלי להניח השפעה אחת וקבועה.
לקריאת העמוד
איך נערות ציוניות-דתיות מבינות דמוקרטיה?
המאמר מציע מבט עדין על חינוך דמוקרטי בחברה דתית-לאומית. הוא אינו שואל רק אם נערות ציוניות-דתיות תומכות בדמוקרטיה, אלא כיצד הן ממלאות את המושג בתוכן: מהו שוויון כאשר הקהילה נתפסת כמרחב מוסרי? מהי זכות פרט כאשר המסורת והקולקטיב היהודי-ציוני הם מקורות סמכות? ומה קורה למושגים כמו רוב, מיעוט וסובלנות כאשר הם נלמדים בתוך חברה ישראלית פוסט-חילונית. על בסיס מחקר איכותני בקרב ארבעים משתתפות, המאמר מראה שדמוקרטיה נתפסת כבעלת ערך, אך לא תמיד כפרויקט ליברלי-אינדיבידואליסטי. היא מתורגמת לשפה של אחריות לקהילה, נאמנות למסורת, מחויבות לעם וגבולות מוסריים שמגיעים מן החינוך הדתי. לכן התרומה המרכזית של המאמר היא בהצגת דמוקרטיה לא כעיקרון מופשט, אלא כתרבות אזרחית שנלמדת דרך מוסדות חינוך, זהות מגדרית ושייכות לאומית. הקריאה הזו חשובה במיוחד בישראל, שבה חינוך אזרחי מתקיים בתוך מרחבים חברתיים נבדלים מאוד זה מזה. המאמר אינו מציע להוציא את הדת מן הדיון בדמוקרטיה, אלא להבין כיצד דת ולאומיות נעשות חלק מן האופן שבו תלמידות מפרשות זכויות, סמכות והשתתפות.
לקריאת העמוד
משטרי צדק דמוקרטיים בקואופרטיבי מוניות בישראל
המאמר מציג את קואופרטיבי המוניות בישראל כמקרה מבחן למשטרי צדק דמוקרטיים בארגוני עבודה. קואופרטיב מבטיח לכאורה שליטה שווה יותר של העובדים, אך בפועל נדרשים כללים שמסדירים קבלה, זכויות, חובות, חלוקת הכנסות, סנקציות והשתתפות בהחלטות. המחקר מראה שדמוקרטיה במקום עבודה אינה מצב טבעי שנובע מעצם השם קואופרטיב; היא תלויה בפרוצדורות, תרבות ארגונית, שקיפות ונכונות של חברים לקבל הכרעות משותפות. בכך המאמר מחבר בין צדק ארגוני לבין דמוקרטיה יומיומית במרחב העבודה. המאמר בוחן קואופרטיבים של מוניות בישראל כדי להבין כיצד דמוקרטיה ארגונית פועלת במקום עבודה. הוא מתמקד בכללים, השתתפות, חלוקת משאבים ויישוב סכסוכים, ומראה שצדק דמוקרטי בארגון תלוי במוסדות פנימיים ולא רק בבעלות משותפת. החשיבות הפרשנית של המקור היא בכך שהוא מעביר את הדיון מן הסיסמה הכללית אל המנגנונים המוסדיים, המשפטיים או החברתיים שבהם הדמוקרטיה נבחנת בפועל. לכן כדאי לקרוא אותו כמקור שמחדד לא רק עמדה נורמטיבית, אלא גם את הדרך שבה מושגים כמו שוויון, זכויות, ייצוג, סמכות ואחריות ציבורית מקבלים צורה מוסדית קונקרטית.
לקריאת העמוד
מיעוטים, דמוקרטיה ומדיניות שיטור
המאמר מציג את השיטור כלפי מיעוטים בדמוקרטיה כבעיה פוליטית ולא רק מקצועית. כאשר קהילה חווה את המשטרה כזרוע של רוב חשדן או מפלה, שיתוף פעולה עם רשויות אכיפה נעשה קשה יותר. דרך המקרה של האזרחים הערבים בישראל, המאמר בוחן כיצד רפורמות, ייצוג, נגישות ושיח של שותפות עשויים לצמצם ניכור, אך גם כיצד היסטוריה של אי־אמון ותפיסה ביטחונית של המיעוט מגבילות את השינוי. ההרחבה החשובה היא שהמאמר אינו מתייחס אל מיעוטים, דמוקרטיה ומדיניות שיטור כאל כותרת כללית, אלא מציב אותו בתוך היחסים בין המשטרה לבין המיעוט הערבי בישראל. בסיס הדיון הוא אמון, לגיטימיות, שיתוף פעולה ורפורמות שיטור, ולכן הטענה נבנית דרך מוסדות, פרקטיקות ומנגנונים ולא דרך הכרזה ערכית מופשטת. במרכזו עומד המתח בין ניכור היסטורי מול ניסיון לייצר שותפות אזרחית; המתח הזה מסביר מדוע התופעה הנחקרת אינה ניתנת לצמצום לשאלה של תמיכה או התנגדות, אלא דורשת קריאה של תנאי הפעולה עצמם. תרומתו היא בהצעת שיטור מיעוטים כבעיה של אזרחות ולא רק אכיפה, ומתוך כך בהבהרת יכולת המדינה להפעיל חוק בלי להעמיק תחושת הדרה.
לקריאת העמוד
מה אפשר ללמוד מיחסי האיחוד האירופי וישראל?
גורדון ופרדו מנתחים את עמדת האיחוד האירופי כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני ואת יחסי הסחר שלו עם ישראל. הם מראים שהאיחוד הצהיר במשך שנים על התנגדות לכיבוש ולהתנחלויות, אך המשיך לקדם יחסי סחר והסכמים כלכליים שלא תרגמו את ההצהרות ללחץ מדיני משמעותי. מתוך המקרה הישראלי הם מסיקים שפעילי דמוקרטיה בתוניסיה, מצרים, סוריה ומדינות אחרות צריכים לצפות לתמיכה רטורית ואולי לסיוע לארגוני זכויות, אך לא בהכרח למדיניות אירופית שתעדיף דמוקרטיזציה על אינטרסים מסחריים ויציבות. דרך המוקד של פער בין ההצהרות הנורמטיביות של האיחוד האירופי לבין מדיניות סחר מול ישראל כלקח לפעילי דמוקרטיה ערבים, המאמר מעביר את הדיון מן העיקרון הכללי אל מנגנוני הפעולה: מי מנסח את הכללים, מי נהנה מהם, מי נדרש להצטדק, ואילו מוסדות מתווכים בין רעיון דמוקרטי לבין ניסיון חיים ממשי. החשיבות הדמוקרטית שלו היא במפת הדרכים שהוא נותן לקורא: זיהוי השחקנים, המתח המוסדי והמחיר של פתרונות חלקיים. כך נוצרת קריאה פרשנית זהירה הנשענת על הראיות הקיימות, ומדגישה גם את כוחו של הכלי הנבחן וגם את גבולותיו.
לקריאת העמוד
קיטוב, נאו־לאומיות מדירה והעיר
המאמר מתאר “קיטוב כפול”: קיטוב אופקי בין פוליטיקה מטרופולינית לבין כוחות לאומניים מחוץ לה, וקיטוב אנכי בתוך המטרופולין, בין קבוצות הנהנות מן העיר הגלובלית לבין קבוצות מודרות. הוא משתמש בדוגמאות מערים כמו תל אביב, ירושלים, לונדון, איסטנבול ודלהי כדי להראות כיצד הגירה, ביטחון, ג׳נטריפיקציה, דיור, שיטור וזכויות עירוניות נעשים לזירות שבהן נאו־לאומיות ודמוקרטיה עירונית מתנגשות. יפתחאל ורוקם מציעים נקודת מבט עירונית על עליית נאו־לאומיות מדירה. הם מדגישים שקיטוב פוליטי אינו מתרחש רק בין מדינות או מפלגות, אלא גם בין מטרופולינים ליברליים יחסית לבין מרחבים לא־מטרופוליניים, ובתוך הערים עצמן בין קבוצות אתניות, מעמדיות וגזעיות. המאמר מסביר נאו־לאומיות דרך העיר: בין מטרופולין ליברלי לכוחות מדירים, ובתוך העיר עצמה. החשיבות של הערך באתר היא בהצגת המנגנון הספציפי של המאמר, ולא בהחלפתו בסיסמה כללית על דמוקרטיה, מוסדות או זכויות. לכן הקריאה הנכונה במאמר היא קריאה ממוקדת: לזהות את השאלה המחקרית, את הזירה המוסדית או החברתית שבה היא נבחנת, ואת האופן שבו הממצאים או הטיעון משנים את ההבנה של כוח, שוויון, משילות או צמיחה. הרחבה זו נשארת בתוך גבולות המידע שכבר תועד בערך ואינה מוסיפה עובדות חיצוניות.
לקריאת העמוד
מגמות ומגבלות של דמוקרטיה חלקית באמריקה הלטינית
המאמר בוחן את אמריקה הלטינית לאחר גל הדמוקרטיזציה, אך מסרב להסתפק בשאלה האם נערכות בחירות חופשיות. שניידר ורוניגר מתמקדים בדמוקרטיה חלקית: משטרים שבהם קיימים מוסדות דמוקרטיים, בחירות וחירויות מסוימות, אך איכות הדמוקרטיה מוגבלת על ידי תרבויות פוליטיות ישנות, אי-שוויון, חולשת מוסדות, שווקים מופרטים וחסמים להשתתפות אזרחית. המאמר מנתח את הקשר בין דמוקרטיזציה לבין מדיניות שוק חופשי בשני העשורים שקדמו לכתיבתו. הוא שואל האם דרכי אספקת שירותים ציבוריים, רפורמות חוקתיות ומבנים מנהליים חדשים מעמיקים דמוקרטיה או דווקא מייצרים צורות חדשות של הדרה. אחת התרומות החשובות היא המעבר ממודל אידיאלי של דמוקרטיה אל פרקטיקה ממשית: איך אזרחים משתתפים, איך נוצרים מרחבים ציבוריים, ומה קורה כאשר מוסדות פורמליים מתקיימים לצד לקוחות פוליטית, שחיתות, פערים חברתיים וחולשת שלטון החוק. למרות שאינו עוסק בישראל, המאמר רלוונטי לאתר משום שהוא מספק שפה השוואתית להבנת דמוקרטיות שאינן אוטוריטריות לגמרי אך גם אינן ליברליות ומלאות.
לקריאת העמוד
האם סעיפי דת בחוקות מנבאים אפליה כלפי מיעוטים דתיים?
המאמר שואל האם חוקות שמעניקות מעמד מיוחד לדת, מכירות בדת רשמית או מסדירות יחסי דת ומדינה מנבאות אפליה ממשלתית נגד מיעוטים דתיים. באמצעות נתונים השוואתיים על מדינות וחוקות, המחקר בודק אם סוגי סעיפים שונים קשורים לדפוסי אפליה בפועל. התרומה שלו היא בהעברת הדיון מחוקה כטקסט סמלי לחוקה כמבנה מוסדי שעשוי להשפיע על מדיניות. הוא מראה שהבטחות חוקתיות, העדפות דתיות והגבלות על דתות אינן רק ניסוחים משפטיים, אלא חלק מסביבת כוח שבה נקבעים גבולות השוויון הדתי. המאמר בוחן באופן השוואתי אם ניסוחים חוקתיים על דת קשורים לרמות של אפליה ממשלתית נגד מיעוטים דתיים. הוא מבחין בין סוגי סעיפים חוקתיים ומראה שהצהרות חוקתיות על דת אינן ניטרליות: הן יכולות לשקף ולעיתים לחזק יחסי כוח בין רוב דתי למיעוטים. החשיבות הפרשנית של המקור היא בכך שהוא מעביר את הדיון מן הסיסמה הכללית אל המנגנונים המוסדיים, המשפטיים או החברתיים שבהם הדמוקרטיה נבחנת בפועל. לכן כדאי לקרוא אותו כמקור שמחדד לא רק עמדה נורמטיבית, אלא גם את הדרך שבה מושגים כמו שוויון, זכויות, ייצוג, סמכות ואחריות ציבורית מקבלים צורה מוסדית קונקרטית.
לקריאת העמוד
דמוקרטיה ישראלית והיסטוריה יהודית
המאמר של איירה שרקנסקי בוחן את הדמוקרטיה הישראלית דרך ההיסטוריה היהודית ולא רק דרך מודלים מערביים של משטר. הוא שואל כיצד מסורות של קהילה, גלות, ויכוח פרשני, הישרדות וחשדנות כלפי שלטון עיצבו את התרבות הפוליטית בישראל. הדמוקרטיה הישראלית מוצגת כמערכת מודרנית עם בחירות, מפלגות, בתי משפט ומנהל ציבורי, אך גם כמערכת שנושאת מטען היסטורי יהודי: ריבוי קולות, מחלוקת פנימית, זיכרון רדיפה, מרכזיות קהילה ויחס מורכב לסמכות. המאמר אינו אומר שההיסטוריה היהודית מסבירה הכול, אלא שהיא מספקת רקע להבנת עמידותה וייחודה של הדמוקרטיה הישראלית. תרומתו היא בהצגת ישראל כמשטר שבו מוסדות מודרניים פועלים בתוך תרבות פוליטית בעלת שורשים היסטוריים עמוקים. המאמר גם מציע הסבר לעמידות המיוחדת של הפוליטיקה הישראלית מול מחלוקות חריפות. מסורות יהודיות של ויכוח, קהילה ופרשנות יכולות להזין פלורליזם ומחלוקת דמוקרטית, אך גם להקשות על הכרעה סופית ועל הסכמה חוקתית רחבה. לכן ההיסטוריה היהודית אינה רק רקע תרבותי, אלא משאב שמסביר גם חוזק וגם מתחים בתוך הדמוקרטיה הישראלית.
לקריאת העמוד
חוקי מפלגות במשטרים דמוקרטיים
המאמר מציג את חוקי המפלגות כתחום שבו דמוקרטיה מסדירה את עצמה. מפלגות הן תנאי לתחרות פוליטית, אך הן גם יכולות לאיים על הגינות הבחירות, על שקיפות ועל הסדר החוקתי. לכן מדינות דמוקרטיות מאמצות הסדרים שונים: חלקם מאפשרים פעילות רחבה כמעט ללא התערבות, וחלקם דורשים רישום, כללי מימון, הליכים פנימיים ואפשרות לפסול מפלגות אנטי־דמוקרטיות. התרומה היא בהצגת דיני מפלגות לא כפרט טכני של בחירות, אלא כמנגנון שקובע מי רשאי להתחרות על כוח ובאילו תנאים. ההרחבה החשובה היא שהמאמר אינו מתייחס אל חוקי מפלגות במשטרים דמוקרטיים כאל כותרת כללית, אלא מציב אותו בתוך הסדרת מפלגות, תחרות בחירות והגנה על המשטר. בסיס הדיון הוא רישום, מימון, דמוקרטיה פנימית, שקיפות ופסילת מפלגות, ולכן הטענה נבנית דרך מוסדות, פרקטיקות ומנגנונים ולא דרך הכרזה ערכית מופשטת. במרכזו עומד המתח בין חופש התאגדות פוליטי מול הצורך להגן על תחרות הוגנת ועל הדמוקרטיה; המתח הזה מסביר מדוע התופעה הנחקרת אינה ניתנת לצמצום לשאלה של תמיכה או התנגדות, אלא דורשת קריאה של תנאי הפעולה עצמם. תרומתו היא בהצעת דמוקרטיה המסדירה את הארגונים שמאפשרים אותה, ומתוך כך בהבהרת מי רשאי להתחרות על כוח ובאילו תנאים.
לקריאת העמוד
חמישים שנה אחר כך: גבולות הדמוקרטיה הליברלית בישראל
המאמר עוסק בחוסן דמוקרטי וכללי משחק פוליטיים, וממקם את הדיון בתוך שאלות של מוסדות, שלטון החוק, אחריותיות ואמון ציבורי.
לקריאת העמוד
מגמות ניאו־ליברליות גלוקליות בחינוך הישראלי: מקרה ההדתה
המאמר מנתח את החינוך הישראלי דרך מושג ה״גלוקליות״: מפגש בין מגמות גלובליות של ניאו־ליברליזם לבין תנאים פוליטיים ותרבותיים מקומיים. סבאג מתחילה מן הממלכתיות, מנגנון שבחינוך הישראלי נועד לקדם מטרות של מדינת הלאום ולהבטיח שוויון הזדמנויות. לפי התקציר, בשלושת העשורים האחרונים מגמות ניאו־ליברליות כרסמו במערכת הממלכתית ויצרו פלטפורמה מעין־שוקית: לא הפרטה מלאה, אלא מערכת ציבורית שמאמצת תחרות, בחירה, שיווק וכניסת שחקנים פרטיים. בתוך הדינמיקה הזו, המאמר טוען שההדתה בחינוך היהודי אינה מוסברת רק על ידי כוחות שוק. היא שילוב בין סדר יום גלובלי של שוק חופשי לבין נטייה מקומית ניאו־שמרנית שמקודמת דרך מדיניות רשמית. לכן הערך באתר צריך להציג את ההדתה לא כתופעה תרבותית כללית בלבד, אלא כתוצאה של שינוי מוסדי עמוק במערכת החינוך הציבורית.
לקריאת העמוד
איך מודדים קיטוב פוליטי ברשתות לאורך זמן?
המאמר מציע מסגרת אמפירית מורכבת לחקר קיטוב ברשתות חברתיות. הוא בוחן לא רק אם משתמשים נמצאים במחנות נפרדים, אלא גם האם הם מביעים עמדות רחוקות זו מזו, כיצד הם מתקשרים עם יריבים או עם דומים להם, ומהו הטון הרגשי כלפי הצד השני. ההבחנה בין סוגי קיטוב חשובה משום שמרחב דיגיטלי יכול להיות מקוטב מבחינה אחת ולא אחרת: למשל רשתות קשר סגורות ללא שינוי גדול בעמדות, או עוינות רגשית גם כאשר מחלוקות מדיניות אינן קיצוניות. ההרחבה החשובה היא שהמאמר אינו מתייחס אל קיטוב פוליטי במרחב הדיגיטלי כאל כותרת כללית, אלא מציב אותו בתוך רשתות חברתיות לאורך זמן ובין פלטפורמות. בסיס הדיון הוא קיטוב אינטראקציוני, עמדתי ורגשי, ולכן הטענה נבנית דרך מוסדות, פרקטיקות ומנגנונים ולא דרך הכרזה ערכית מופשטת. במרכזו עומד המתח בין הנחה שקיטוב הוא תופעה אחת מול מדידה של כמה ממדים שונים; המתח הזה מסביר מדוע התופעה הנחקרת אינה ניתנת לצמצום לשאלה של תמיכה או התנגדות, אלא דורשת קריאה של תנאי הפעולה עצמם. תרומתו היא בהצעת מסגרת אמפירית שמפרידה בין קשרים, עמדות ורגשות, ומתוך כך בהבהרת הבנת מצב השיח הציבורי בלי לערבב הפרדה חברתית עם עוינות או הקצנה.
לקריאת העמוד
התפתחות הדמוקרטיה הברזילאית בשיח בחירות
המאמר מנתח 1,191 ציוצים של מועמדים לנשיאות ברזיל בבחירות 2018 ו-2022, ומראה עלייה בשליליות לצד קשר שונה בין נושאי מדיניות לבין אסטרטגיות קמפיין.
לקריאת העמוד
כיצד דת יכולה לחזק דמוקרטיה
המאמר משווה בין פרשנויות של הרב עובדיה יוסף ושל הרב שלמה גורן לסמל "ארץ ישראל" בהקשר של נסיגה משטחים שנכבשו ב־1967. הוא טוען שההבדל המרכזי אינו מידת הדתיות, אלא אופן השימוש בדוקטרינה דתית: מופשט ונוקשה יותר או קונקרטי וגמיש יותר.
לקריאת העמוד
עד כמה ישראל ייחודית כ״דמוקרטיה אתנית״?
המאמר דן במודל שמבקש להסביר כיצד מדינה יכולה לקיים בחירות, זכויות אזרח ומוסדות דמוקרטיים, ובו בזמן להעניק עדיפות מבנית לקבוצה אתנית-לאומית אחת. דרך הוויכוח על ישראל, הוא בוחן אם המושג דמוקרטיה אתנית מאיר מאפיינים ייחודיים של המשטר או מטשטש השוואות למשטרים אחרים שבהם אזרחות ושייכות לאומית אינן חופפות באופן שוויוני. המאמר בוחן את הדיון סביב המושג דמוקרטיה אתנית. האם היא מקרה חריג בגלל ההיסטוריה, הסכסוך וההגדרה היהודית של המדינה, או דוגמה אחת לתופעה רחבה יותר של דמוקרטיות עם היררכיות אתניות? התרומה של המקור היא בהעברת הדיון מן הכותרת הכללית אל מנגנונים קונקרטיים: מי מגדיר את הבעיה, אילו מוסדות מקבלים סמכות, כיצד קבוצות שונות מושפעות מן ההכרעה, ומה נחשף על היחסים בין כוח, זכויות ולגיטימציה. לכן הקריאה בו חשובה לא רק להבנת המקרה הנדון, אלא גם להבנת הדרך שבה דמוקרטיה פועלת בפועל דרך חקיקה, פסיקה, חינוך, מדיניות ציבורית או פעולה אזרחית. בכך המאמר הופך את הוויכוח על ישראל לוויכוח מושגי רחב יותר: האם ניתן לכנות משטר דמוקרטי כאשר הוא מקיים הליכים תחרותיים אך מעניק עדיפות מבנית לקבוצה לאומית אחת.
לקריאת העמוד
מצבי חירום מתמשכים בצרפת ובישראל
המאמר טוען שמצבי חירום אמורים להיות זמניים וחריגים, אך בצרפת ובישראל צעדי חירום נגד טרור הוארכו או הוטמעו בחקיקה רגילה באופן שמעורר חשש דמוקרטי.
לקריאת העמוד
רפורמות מבניות בשלטון המקומי ותפיסות דמוקרטיה
המאמר מציע לבחון רפורמות בשלטון המקומי לא רק לפי חיסכון ויעילות אלא גם לפי חוויית התושבים. איחוד רשויות יכול לשפר קנה מידה ושירותים אך ליצור ריחוק ופגיעה בייצוג; פירוק או אשכול יכולים להחזיר קרבה או לשפר שיתוף פעולה אך גם להעלות שאלות על אחריות וזהות מקומית. בכך המאמר מציב את הדמוקרטיה המקומית כמדד מרכזי להערכת רפורמות מבניות: האם התושב מרגיש שהרשות נגישה, מייצגת ומסוגלת לפעול בשמו. ההרחבה החשובה היא שהמאמר אינו מתייחס אל רפורמות מבניות בשלטון המקומי כאל כותרת כללית, אלא מציב אותו בתוך איחוד, פירוק ואשכול רשויות מקומיות. בסיס הדיון הוא תפיסות תושבים לגבי ממשל מקומי, דמוקרטיה, יעילות וייצוג, ולכן הטענה נבנית דרך מוסדות, פרקטיקות ומנגנונים ולא דרך הכרזה ערכית מופשטת. במרכזו עומד המתח בין יתרונות קנה מידה ושירותים מול ריחוק, זהות מקומית ואמון; המתח הזה מסביר מדוע התופעה הנחקרת אינה ניתנת לצמצום לשאלה של תמיכה או התנגדות, אלא דורשת קריאה של תנאי הפעולה עצמם. תרומתו היא בהצעת דמוקרטיה מקומית כמדד להצלחת רפורמה מבנית, ומתוך כך בהבהרת הקשר בין גבולות הרשות לבין תחושת היכולת של התושב להשפיע.
לקריאת העמוד
האם ישראל באמת הייתה דמוקרטיית חיל־מצב?
המאמר שואל אם ישראל אכן ראויה לתיאור ״דמוקרטיית חיל־מצב״, או שמא הדימוי הזה מחמיץ תהליכים פנימיים של שינוי פוליטי. נקודת המוצא היא מסורת מחקרית שראתה בישראל חברה דמוקרטית הפועלת תחת לחץ ביטחוני חריג, ולכן נטתה להסביר את מוסדותיה ואת תרבותה הפוליטית דרך הסכסוך הישראלי־ערבי והמרכזיות של מערכת הביטחון. שפר מבקש לסבך את התמונה. לפי ציטוטים מחקריים מאוחרים יותר של המאמר, הוא טוען שתהליכי דמוקרטיזציה וליברליזציה בישראל הונעו בעיקר מכוחות פנימיים, ולא הושפעו באופן מכריע מן הסכסוך או מגלי דמוקרטיזציה עולמיים. לכן הערך באתר צריך להציג את המאמר לא כעוד טענה על מיליטריזם ישראלי, אלא כבחינה של גבולות המושג עצמו: מתי הביטחון מסביר את הדמוקרטיה הישראלית, ומתי הוא מסתיר תהליכים חברתיים, מוסדיים ופוליטיים אחרים.
לקריאת העמוד
שיתוף ציבור דיגיטלי, בוטים דמוקרטיים ועתיד קבלת הכללים
פרז בוחן את האתגר המרכזי של e-rulemaking: כיצד להפוך השתתפות מקוונת ציבורית מתגובות מפוזרות לתהליך דליברטיבי שמסייע למקבלי החלטות לזהות חלופות, לשקול טיעונים ולגבש פתרונות אחראיים. המאמר דן במודלים קיימים, ובהם RegulationRoom של קורנל ומודלים של סיוע חישובי להשתתפות רגולטורית, ואז מציע שני כיוונים אחרים: כלים שיתופיים בסגנון ויקי, שנבחנו בניסוי באוניברסיטת בר־אילן, וסוכנים מלאכותיים אוטונומיים או בוטים דמוקרטיים. האפשרויות הללו מבטיחות הרחבה של השתתפות, אך מעלות שאלות קשות של ייצוג, אחריות, שקיפות ושליטה. המאמר אינו מתלהב מטכנולוגיה בלי תנאים. הוא מציג כלים דיגיטליים כדרך אפשרית לשיפור השתתפות רגולטורית, אך מזכיר שכל הרחבה כזו דורשת תשובות לשאלות של אחריות, שקיפות, ייצוג ושליטה במערכות שמתווכות את הקול הציבורי. בכך הדיון בבוטים דמוקרטיים אינו פנטזיה טכנולוגית בלבד, אלא מבחן מוסדי: האם כלים אוטומטיים יכולים לסייע לשקול טיעונים ציבוריים בלי להחליף אחריות אנושית ופוליטית. הקריאה המוצעת כאן נשארת צמודה לממצא המרכזי של שיתוף ציבור דיגיטלי, בוטים דמוקרטיים ועתיד קבלת הכללים: המוסדות, הקטגוריות והשפות הציבוריות אינם רק רקע, אלא חלק מן הדרך שבה כוח, שייכות וזכויות מקבלים צורה מעשית.
לקריאת העמוד
גזע, דת ולאום בבחירת מהגרים אחרי פרשת ההדרה הסינית
המאמר מנתח את המורשת המשפטית של פרשת ההדרה הסינית, שבה בית המשפט האמריקאי נתן למדינה כוח רחב מאוד לשלוט בכניסת זרים. מתוך נקודת המוצא הזו הוא בוחן כיצד שיקולים של גזע, דת ולאום ממשיכים להופיע במדיניות הגירה מודרנית, גם כאשר הם מנוסחים בשפה של ריבונות, ביטחון או זהות לאומית. המאמר אינו מסתפק בהיסטוריה אמריקאית: הוא משתמש בה כדי לשאול כיצד דמוקרטיות ליברליות צריכות להגביל את כוח הבחירה שלהן בגבול. לכן תרומתו היא בהצבת ההגירה כזירה שבה ריבונות ושוויון מתנגשים באופן חריף. במרכז המאמר עומד המתח בין ריבונות המדינה בגבול לבין איסור הפליה ושוויון ליברלי. הבסיס המחקרי הוא קריאה מחודשת בפרשת ההדרה הסינית ובהמשכיה, ומתוכו עולה כי כוח ההגירה הרחב שניתן למדינה עלול להכשיר הבחנות קבוצתיות גם כשהן מנוסחות כביטחון או זהות לאומית. לכן החשיבות הדמוקרטית של המאמר אינה כללית בלבד: גבולות המדינה הם מקום שבו דמוקרטיות בוחנות את מחויבותן לשוויון. תרומתו היא חיבור בין מורשת משפטית אמריקאית לבין שאלות עכשוויות של סינון והדרה, באופן שמאפשר לקורא להבין את המקרה לא כפרט מבודד אלא כחלק ממבנה רחב של אחריותיות, שוויון, הכרה וגבולות כוח המדינה.
לקריאת העמוד
המתחים בדמוקרטיה היהודית והאתגר החוקתי הפלסטיני
המאמר של אורי רם מנתח את האתגר החוקתי שמציבים האזרחים הפלסטינים בישראל להגדרת המדינה כיהודית ודמוקרטית. הוא מתמקד במסמכי החזון ובדרישות לשוויון אזרחי וקולקטיבי, ומראה כי אין מדובר רק בתביעה לשיפור מדיניות אלא בקריאת תיגר על מבנה הריבונות עצמו. הפלסטינים אזרחי ישראל אינם מבקשים רק הכלה טובה יותר בתוך סדר יהודי קיים, אלא הכרה בזהותם הלאומית, בזיכרון ההיסטורי שלהם ובמעמדם כקולקטיב ילידי. בכך הם חושפים את המתח בין אזרחות פורמלית לבין מדינה שמגדירה את עצמה כביטוי של העם היהודי. המאמר ממקם את האתגר בתוך ויכוח רחב על אתנוקרטיה, רב-תרבותיות, דמוקרטיה ליברלית ושאלת החוקה בישראל. תרומתו היא בהצגת הפלסטינים אזרחי ישראל לא כבעיה של שילוב בלבד, אלא כסובייקט פוליטי שמאתגר את גבולות הדמיון החוקתי הישראלי. מעבר לכך, המאמר מבהיר שהאתגר הפלסטיני אינו מגיע מבחוץ בלבד אלא מתוך האזרחות עצמה. הדרישה לשוויון קולקטיבי נולדת מן הפער בין השתתפות אזרחית לבין הדרה מן הסיפור הלאומי הרשמי. לכן היא מאלצת את המשפט החוקתי הישראלי להתמודד עם שאלה שקשה לדחות: האם מדינה יהודית יכולה להכיר במיעוט פלסטיני כשותף מלא לריבונות, או רק כקבוצה הזכאית להגנה פרטנית.
לקריאת העמוד
דמוקרטיה יהודית במלחמה: עמדות מפלגות יהודיות חילוניות בישראל כלפי שאלת המלחמה
המאמר בוחן את ישראל כדמוקרטיה יהודית שחיה לאורך עשרות שנים בתוך סכסוך ערבי־פלסטיני־ישראלי מתמשך. מטרתו, לפי התקציר, היא להאיר, לנתח ולהסביר את מגוון העמדות שהתקיימו בישראל בין 1949 ל-1988 כלפי שאלת המלחמה. החידוש הוא שימוש במקורות היסטוריים ראשוניים שהובאו לאור לראשונה, כדי לזהות שלוש מערכות עמדות בקרב המפלגות היהודיות החילוניות. כל מערכת עמדות משקפת תפיסה בסיסית אחרת לגבי הפעלת כוח צבאי. הטענה המרכזית היא שבישראל התקיים שסע יסודי ומושרש סביב שאלת המלחמה: לא רק מחלוקת טקטית על מבצע כזה או אחר, אלא דפוס עמוק של ויכוח לגבי התנאים שבהם ישראל צריכה, אם בכלל, להשתמש בכוח נגד מדינות ערב ונגד הפלסטינים. לכן הסיכום צריך להציג את המאמר כניתוח היסטורי־רעיוני של מפלגות ועמדות, ולא כסקירה כללית של מלחמות ישראל.
לקריאת העמוד
בין בירוקרטיה לדמוקרטיה באירופה
המאמר משווה בין מדינות באירופה ושואל כיצד אזרחים תופסים מצוינות ניהולית במינהל הציבורי, ועד כמה תפיסות אלה קשורות לשביעות רצונם משירותים ציבוריים ולאמון שלהם במוסדות השלטון. במקום להפריד בין בירוקרטיה לדמוקרטיה, הוא מציג את איכות השירות והניהול כחלק מן התשתית שמחזיקה לגיטימיות דמוקרטית. אזרחים פוגשים את המדינה לא רק בבחירות או בעימותים אידאולוגיים, אלא גם בשירותים יומיומיים. לכן מינהל שנתפס כמקצועי, הוגן ויעיל יכול לחזק אמון, בעוד מינהל שנתפס כפוליטי, אטום או כושל עלול לפגוע בקשר הבסיסי בין אזרח לממשל. המחקר מחזיר לדמוקרטיה את המפגש היומיומי עם המינהל. כאשר אזרחים חווים שירות ציבורי כמקצועי, הוגן ומנוהל היטב, האמון בממשל אינו נשען רק על נאמנות פוליטית אלא גם על חוויה חוזרת של יכולת ציבורית. כך המאמר מגשר בין שפה ניהולית לשפה דמוקרטית: איכות שירות, הוגנות ויכולת ביצוע אינן עניין טכני בלבד, אלא חלק מן האופן שבו אזרחים מחליטים אם הממשל ראוי לאמון. הקריאה המוצעת כאן נשארת צמודה לממצא המרכזי של בין בירוקרטיה לדמוקרטיה באירופה: המוסדות, הקטגוריות והשפות הציבוריות אינם רק רקע, אלא חלק מן הדרך שבה כוח, שייכות וזכויות מקבלים צורה מעשית.
לקריאת העמוד
זהות יהודית ליברלית וחינוך לישראל
המאמר מתבסס על ראיונות עם עשרים מחנכי ישראל בולטים מארבע מדינות, וטוען שחינוך על ישראל יכול לסייע לתלמידים לפתח זהות יהודית אתית ועבה יותר ממקורות יהודיים.
לקריאת העמוד
מתי הטיה דתית שלטונית בשם הרוב הופכת לבלתי לגיטימית?
המאמר בוחן טענה נפוצה בדמוקרטיות רבות: אם רוב אזרחי מזוהה עם מסורת דתית מסוימת, האם מותר למדינה להעניק למסורת זו עדיפות בסמלים, במימון, בחגים או במוסדות ציבוריים? פרץ מכנה זאת הגישה הרובנית־דתית ומגדיר את מאפייניה: תמיכה ציבורית בדת אחת, יתרון למאמיניה, וזיהוי בין המדינה לבין המסורת הדתית הדומיננטית. במקום לדחות את הגישה מראש בשם ניטרליות ליברלית, הוא בוחן אותה מבפנים ומראה שהיא דורשת הבנה דתית משותפת, מסורת היסטורית ממשית ואי־פגיעה בזכויות מיעוטים. לאחר מכן הוא מצביע על קשיים: לא תמיד יש רוב דתי הומוגני, מסורות משתנות, והטיה דתית עלולה לפגוע גם במיעוטים וגם בדת עצמה. פרץ מנתח את הגישה הרובנית־דתית, שלפיה רוב דתי רשאי לעצב מוסדות מדינה וסמלים ציבוריים לפי מסורתו כל עוד זכויות מיעוטים נשמרות. המאמר מגדיר את תנאי הסף של הגישה ומציע ביקורת פנימית וחיצונית על ההצדקות להטיה דתית ממשלתית. החשיבות הפרשנית של המקור היא בכך שהוא מעביר את הדיון מן הסיסמה הכללית אל המנגנונים המוסדיים, המשפטיים או החברתיים שבהם הדמוקרטיה נבחנת בפועל.
לקריאת העמוד
סוגי דמוקרטיה וניהול סכסוכים אתניים
המאמר מציע מסגרת השוואתית להבנת הקשר בין דמוקרטיה לבין ניהול סכסוך בחברות אתניות מפוצלות. הוא מבחין בין מודלים דמוקרטיים שונים ובוחן כיצד כל אחד מהם מטפל בשסעים עמוקים: האם באמצעות הכרעת רוב, חלוקת כוח, אוטונומיה, הכרה קבוצתית או מנגנוני שליטה. הניתוח מדגיש שאין צורה אחת של דמוקרטיה שמתאימה לכל חברה מפוצלת; המוסדות עצמם מעצבים את האפשרויות לפשרה, הכללה או הדרה. בכך המאמר מספק כלי להבנת מקרים שבהם בחירות חופשיות לבדן אינן פותרות סכסוכים אתניים ואף עלולות להחריף אותם. דרך המוקד של מודלים דמוקרטיים לניהול שסעים אתניים: רובנות, קונסוציונליזם ושליטה, המאמר מעביר את הדיון מן העיקרון הכללי אל מנגנוני הפעולה: מי מנסח את הכללים, מי נהנה מהם, מי נדרש להצטדק, ואילו מוסדות מתווכים בין רעיון דמוקרטי לבין ניסיון חיים ממשי. החשיבות הדמוקרטית שלו היא במפת הדרכים שהוא נותן לקורא: זיהוי השחקנים, המתח המוסדי והמחיר של פתרונות חלקיים. כך נוצרת קריאה פרשנית זהירה הנשענת על הראיות הקיימות, ומדגישה גם את כוחו של הכלי הנבחן וגם את גבולותיו.
לקריאת העמוד
נוקשות תיקונים חוקתיים והפוטנציאל הדמוקרטי שלהם
המאמר טוען שתיקונים חוקתיים הם חלק בלתי נמנע מחיי חוקות, ושכללים פורמליים לשינוי יכולים לחזק ודאות משפטית ושלטון חוק.
לקריאת העמוד
דיאלוג חוקתי: הגנה על זכויות או שיחה סגורה מדי
המאמר מציג את הדיאלוג החוקתי כחרב פיפיות. מצד אחד, חילופי דברים בין בתי משפט, פרלמנטים וממשלות יכולים למנוע עליונות חד-צדדית של מוסד אחד, לאפשר תיקון הדדי ולהפוך זכויות לנושא מתמשך ולא להכרעה חד-פעמית. מצד אחר, כאשר הדיאלוג נשאר בתוך גבולות מוסדיים, הוא עלול להצר את השאלה מי רשאי לדבר בשם החוקה. כך דמוקרטיה חוקתית עשויה להיראות פתוחה ומאוזנת, ובכל זאת להשאיר אזרחים, קהילות ותנועות חברתיות מחוץ למרחב שבו נקבעת משמעות הזכויות. לכן הביקורת שלו אינה נגד דיאלוג כשלעצמו, אלא נגד מצב שבו עצם המונח “דיאלוג” מעניק לגיטימציה לשיחה שאינה באמת ציבורית. הנקודה החדה היא שהמונח דיאלוג עלול להישמע דמוקרטי גם כאשר המשתתפים בו מעטים. לכן המאמר מבקש להבחין בין דיאלוג מוסדי שמחלק אחריות בין רשויות לבין דיאלוג חוקתי רחב יותר, שבו גם הציבור המושפע מן הזכויות יכול לערער על גבולות השיחה. התרומה שלו היא בהחזרת הממד הציבורי אל התיאוריה החוקתית: זכויות אינן רק מסר שעובר מבית משפט לפרלמנט, אלא שפה שמקבלת משמעות כאשר קבוצות מושפעות יכולות להיכנס אל הדיון.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
ערים ליברליות במדינות שעוברות אוטוקרטיזציה
המאמר שואל כיצד ערים יכולות להישאר ליברליות יותר מן המדינה שבתוכה הן פועלות. הוא מצביע על מוסדות מקומיים, הנהגה עירונית, חברה אזרחית, רשתות בין-עירוניות ומשאבים פוליטיים, אך גם על תלות בתקציבים ובסמכויות של המדינה המרכזית. לכן העיר מוצגת גם כאתר התנגדות וגם כזירה שברירית הנתונה ללחץ לאומי. התרומה היא בעיקר מחקרית: במקום להתמקד רק בשחיקה דמוקרטית ברמה הארצית, המאמר קורא לבדוק כיצד דמוקרטיה, זכויות ופלורליזם נשמרים או נשחקים בקנה מידה עירוני. ההרחבה החשובה היא שהמאמר אינו מתייחס אל ערים ליברליות במדינות שעוברות אוטוקרטיזציה כאל כותרת כללית, אלא מציב אותו בתוך העיר כמוקד התנגדות ושבריריות בתוך מדינה נשחקת. בסיס הדיון הוא מיפוי ספרות, נתיבי מחקר וסדר יום עתידי, ולכן הטענה נבנית דרך מוסדות, פרקטיקות ומנגנונים ולא דרך הכרזה ערכית מופשטת. במרכזו עומד המתח בין אוטונומיה מקומית ורשתות עירוניות מול תלות בתקציבים וסמכויות של המרכז; המתח הזה מסביר מדוע התופעה הנחקרת אינה ניתנת לצמצום לשאלה של תמיכה או התנגדות, אלא דורשת קריאה של תנאי הפעולה עצמם. תרומתו היא בהצעת ליברליזם עירוני כקנה מידה נפרד לניתוח נסיגה דמוקרטית, ומתוך כך בהבהרת שמירת זכויות ופלורליזם כאשר המדינה הארצית מצמצמת אותם.
לקריאת העמוד
דת, חילון ודמוקרטיה באזור הים התיכון
המאמר של ג׳פרי היינס וגיא בן-פורת בוחן דת, חילון ודמוקרטיה באזור הים התיכון. הוא יוצא נגד תפיסה פשוטה של חילון כתהליך ליניארי שבו הדת נסוגה בהדרגה מן הפוליטיקה. באזור הים התיכון, דתות ממוסדות, זהויות קהילתיות, לאומיות, הגירה, קולוניאליזם, משברים כלכליים והתקוממויות פוליטיות יוצרים תמונה מורכבת הרבה יותר. המאמר שואל כיצד דת יכולה לתמוך בדמוקרטיזציה במקרים מסוימים, לחסום אותה במקרים אחרים, או להשתלב בה דרך חברה אזרחית, מפלגות ותנועות חברתיות. ישראל מופיעה כחלק מאזור שבו חילון ודמוקרטיה אינם מובנים מאליהם ואינם נפרדים משאלות של זהות לאומית. התרומה היא בהצבת הדמוקרטיה הישראלית בהקשר ים-תיכוני השוואתי ולא רק מערבי-ליברלי. המאמר גם מראה מדוע דמוקרטיה באזור הים התיכון אינה יכולה להיבחן לפי מודל אירופי אחד של הפרדת דת ומדינה. במדינות שונות, הדת יכולה להיות זיכרון קהילתי, כוח מפלגתי, מקור לגיטימציה או שפה של התנגדות אזרחית. לכן ישראל נבחנת כאן כחלק ממרחב שבו חילון, דמוקרטיזציה וזהות לאומית מתקדמים במסלולים לא אחידים ולעיתים סותרים.
לקריאת העמוד
דת, לאומיות ודמוקרטיה בישראל
קימרלינג מנתח את ישראל כמדינה שבה דת ולאומיות כרוכות זו בזו באופן עמוק. היהדות אינה מופיעה רק כמערכת אמונות או פרקטיקות דתיות, אלא כיסוד של זהות לאומית, לגיטימציה מדינתית והגדרת גבולות הקולקטיב. בתוך מבנה כזה, הדמוקרטיה הישראלית נדרשת לאזן בין שלטון אזרחי, זכויות הפרט ושוויון לבין עדיפות מוסדית וסמלית ליהדות. המאמר מדגיש שהמתח אינו רק בין דתיים לחילונים. הוא נוגע לשאלה מי שייך לאומה, מי מוסמך לפרש את היהדות, כיצד נקבעים דיני אישות, שבת, גיור ומרחב ציבורי, ומה מעמד מי שאינם יהודים במדינה המגדירה עצמה יהודית. קימרלינג, כחוקר ביקורתי של החברה הישראלית, מציב את השילוב בין דת ולאומיות כאחד המנגנונים שמקשים על דמוקרטיה ליברלית מלאה. עם זאת, המאמר אינו מתאר דת ככוח חיצוני לדמוקרטיה בלבד; הוא מראה כיצד דת, לאומיות ומדינה יוצרות יחד את השפה הפוליטית הישראלית. התרומה המרכזית היא בהבנת הדמוקרטיה הישראלית כמערכת שבה שאלות חוקתיות הן גם שאלות של זיכרון, זהות, קהילה וגבולות של שייכות.
לקריאת העמוד
נסיגה דמוקרטית בארצות הברית ותמיכה בדמוקרטיה בעולם
המאמר מנתח את ההשפעה הבינלאומית של נסיגה דמוקרטית בארצות הברית. הוא יוצא מהנחה שארצות הברית משמשת עבור רבים נקודת ייחוס לדמוקרטיה ליברלית, ולכן אירועים המערערים את אמינות מוסדותיה עשויים להשפיע גם על עמדות מחוץ לה. המחקר בוחן כיצד חשיפה למידע על הידרדרות דמוקרטית אמריקאית משנה תמיכה בדמוקרטיה במדינות אחרות, ומה הדבר מלמד על כוחן של דוגמאות בינלאומיות. התרומה המרכזית היא בהצגת דמוקרטיה כתופעה שיש לה גם ממד חוצה גבולות: כשל או משבר במדינה מרכזית עשוי לפגוע באמון בדגם הדמוקרטי כולו. דרך המוקד של השפעת נסיגה דמוקרטית בארצות הברית על תמיכה בדמוקרטיה בקרב ציבורים מחוץ לה, המאמר מעביר את הדיון מן העיקרון הכללי אל מנגנוני הפעולה: מי מנסח את הכללים, מי נהנה מהם, מי נדרש להצטדק, ואילו מוסדות מתווכים בין רעיון דמוקרטי לבין ניסיון חיים ממשי. החשיבות הדמוקרטית שלו היא במפת הדרכים שהוא נותן לקורא: זיהוי השחקנים, המתח המוסדי והמחיר של פתרונות חלקיים. כך נוצרת קריאה פרשנית זהירה הנשענת על הראיות הקיימות, ומדגישה גם את כוחו של הכלי הנבחן וגם את גבולותיו.
לקריאת העמוד
מצב חירום, אתיקה והתחלות פוליטיות חדשות במזרח התיכון
המאמר של חאלד פוראני מציב את מצב החירום לא רק כמנגנון ביטחוני או משפטי, אלא כשאלה אתית על האפשרות להתחיל סדר פוליטי אחר. עבור דמוקרטיה ליברלית, נקודת המפתח היא שמצב חריג עלול להצדיק השעיית נורמות, אבל הוא גם חושף את הצורך לדון מחדש באחריות, חירות והגבלת כוח. לכן הקריאה בו חשובה במיוחד לחברות שבהן ביטחון, לאומיות וסמכות שלטונית נוטים להצטלב.
לקריאת העמוד
מצבי חירום וסכסוך אתני בדמוקרטיות ליברליות
המאמר של מנחם הופנונג מציב את בריטניה וישראל כמקרי מבחן לשאלה כיצד דמוקרטיות ליברליות משתמשות במצב חירום מול סכסוך אתני. המשמעות הדמוקרטית היא שמנגנוני חירום אינם רק תגובה לאיום, אלא גם כלי שמרכז כוח ברשות המבצעת ועלול לעקוף ביקורת פרלמנטרית ושיפוטית. לכן המאמר חשוב להבנת היחס בין ביטחון, זכויות מיעוטים ושלטון החוק.
לקריאת העמוד
תמיכת המדינה בדת ואמון הציבור בממשלה
המחקר מצא שבמדינות בעלות רוב נוצרי, תמיכת מדינה בדת קשורה לרמות נמוכות יותר של אמון בממשלה ובפרלמנט, ולא בהכרח מחזקת לגיטימיות פוליטית.
לקריאת העמוד
דת ומדינה בישראל בין זהות יהודית לאופי דמוקרטי
המאמר משתמש בנתוני Religion and State כדי לבחון האם המעורבות הממשלתית בדת בישראל חריגה עד כדי ערעור אופייה הדמוקרטי. במקום להסתפק בשאלה זהותית כללית על “יהודית ודמוקרטית”, הוא משווה את דפוסי המעורבות הישראליים למתרחש בדמוקרטיות אחרות. המסקנה המרכזית מורכבת: עצם קיומם של הסדרים דתיים אינו שולל דמוקרטיה, אך רמת המעורבות, תחומיה והקשריה עדיין חשובים להבנת חירות, שוויון ותחרות פוליטית.
לקריאת העמוד
דמוקרטיזציה של יחסי דת ומדינה במזרח התיכון
המאמר משווה את יחסי הדת והמדינה בטורקיה, מצרים וישראל כדי לטעון שדמוקרטיזציה אינה נובעת אוטומטית מהפרדה מלאה או מאינטגרציה מלאה. מה שקובע הוא צורת הקשר, היקפו וכיוונו: לעיתים ייצוג פומבי של קבוצות דתיות יכול לבטא דמוקרטיזציה, ולעיתים דווקא פירוק מונופול דתי ממוסד הוא תנאי להרחבת חירות ושוויון.
לקריאת העמוד
חילון, דת וליברליזם בדמוקרטיה הישראלית
המאמר בוחן מדוע חילון במרחבים מסוימים בישראל אינו מוביל בהכרח לליברליזם מלא. הדת ממשיכה למלא תפקיד בשיח הלאומי ובסימון גבולות קבוצתיים, וקבוצות אתניות שונות מייחסות חשיבות שונה לטקסים דתיים. לכן חילון יכול להתקדם בתוך גבולות לאומיים צרים, בלי מחויבות מספקת לחופש דת, סובלנות ושוויון ליברלי.
לקריאת העמוד
תפקיד בתי המשפט בדמוקרטיות שסועות
המאמר מתמודד עם הדילמה של בתי משפט בדמוקרטיה שסועה: מצד אחד, מערכת שיפוט עצמאית נחוצה לחירות, לדמוקרטיה ולשלטון החוק; מצד אחר, בית משפט שנתפס כחורג מגבולותיו עלול להחליש את הלגיטימציה הציבורית שלו. התקציר מציב את המתח הזה בישראל של סוף שנות התשעים, סביב ביקורת חריפה על בית המשפט העליון ונשיאו.
לקריאת העמוד
אי־יציבות משטרית וחילול מקומות קדושים של מיעוטים
המאמר שואל האם פגיעה במקומות קדושים של מיעוטים מתגברת בתקופות של אי־יציבות משטרית. נקודת המוצא היא שמקומות קדושים מסמנים זהות, נוכחות וזכויות של קבוצה, ולכן התקפה עליהם יכולה לשמש דרך להפנות כעס, לאחד קבוצות רוב או לשלוח מסר של שליטה. המחקר בוחן את הקשר בין תנודות פוליטיות לבין אלימות חברתית נגד אתרים דתיים של מיעוטים, ומציע שמקרים כאלה אינם רק אירועים פליליים מבודדים. הם עשויים להיות חלק מדינמיקה רחבה שבה חולשת מוסדות, קיטוב והסתה מאפשרים פגיעה בסמלי מיעוט. בכך המאמר מחבר בין יציבות משטרית, חופש דת וביטחון אזרחי. המאמר בוחן האם אי־יציבות פוליטית מגבירה אלימות חברתית נגד מקומות קדושים של מיעוטים. הוא מציע לחשוב על חילול אתרים דתיים לא רק כשנאה מקומית, אלא גם כתגובה פוליטית המופיעה כאשר משטרים, מנהיגים או קבוצות רוב מתמודדים עם איום וחוסר יציבות. החשיבות הפרשנית של המקור היא בכך שהוא מעביר את הדיון מן הסיסמה הכללית אל המנגנונים המוסדיים, המשפטיים או החברתיים שבהם הדמוקרטיה נבחנת בפועל. לכן כדאי לקרוא אותו כמקור שמחדד לא רק עמדה נורמטיבית, אלא גם את הדרך שבה מושגים כמו שוויון, זכויות, ייצוג, סמכות ואחריות ציבורית מקבלים צורה מוסדית קונקרטית.
לקריאת העמוד
בית המשפט האסטרטגי של אהרן ברק
המאמר מציג את בית המשפט של אהרן ברק כמוסד שפעל באופן אסטרטגי כדי לבנות כוח חוקתי לאורך זמן. במקום מהלך חד-פעמי בלבד, הוא מתאר דפוס של הרחבת ביקורת שיפוטית, פיתוח עילות התערבות ועיצוב זכויות דרך פרקטיקות של משפט מקובל. המאמר שואל כיצד מהלך כזה יצר הישגים חוקתיים אך גם עורר ביקורת ותגובה נגדית מצד שחקנים פוליטיים. בכך הוא מחבר בין בית משפט חזק לבין הסיכון שהובלה שיפוטית של שינוי חוקתי תייצר עימות חריף עם הרוב הפוליטי ותתרום לשיח של נסיגה דמוקרטית. דרך המוקד של בית המשפט של אהרן ברק כפרויקט אסטרטגי של בניית חוקתיות ותגובת נגד פוליטית, המאמר מעביר את הדיון מן העיקרון הכללי אל מנגנוני הפעולה: מי מנסח את הכללים, מי נהנה מהם, מי נדרש להצטדק, ואילו מוסדות מתווכים בין רעיון דמוקרטי לבין ניסיון חיים ממשי. החשיבות הדמוקרטית שלו היא במפת הדרכים שהוא נותן לקורא: זיהוי השחקנים, המתח המוסדי והמחיר של פתרונות חלקיים. כך נוצרת קריאה פרשנית זהירה הנשענת על הראיות הקיימות, ומדגישה גם את כוחו של הכלי הנבחן וגם את גבולותיו.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
פופוליזם ומינויים פוליטיים
המאמר מציב מינויים פוליטיים ככלי מרכזי להבנת פופוליזם בשלטון. מנהיגים פופוליסטים מציגים את עצמם כנציגי העם מול אליטות, ולכן עשויים לראות בבירוקרטיה המקצועית מכשול שיש לעקוף או להכפיף. באמצעות מינויים נאמנים, הם יכולים להחליש עצמאות מנהלית, לשנות סדרי עדיפויות ולהגביר שליטה פוליטית על יישום מדיניות. התרומה היא בהעברת הדיון בפופוליזם מן הרטוריקה והבחירות אל מנגנוני כוח יומיומיים בתוך המדינה. ההרחבה החשובה היא שהמאמר אינו מתייחס אל פופוליזם ומינויים פוליטיים כאל כותרת כללית, אלא מציב אותו בתוך המנהל הציבורי תחת פוליטיקאים פופוליסטים. בסיס הדיון הוא מינויים נאמנים, מקצועיות בירוקרטית ושליטה על יישום מדיניות, ולכן הטענה נבנית דרך מוסדות, פרקטיקות ומנגנונים ולא דרך הכרזה ערכית מופשטת. במרכזו עומד המתח בין ייצוג רצון העם מול החלשת עצמאות מקצועית של הבירוקרטיה; המתח הזה מסביר מדוע התופעה הנחקרת אינה ניתנת לצמצום לשאלה של תמיכה או התנגדות, אלא דורשת קריאה של תנאי הפעולה עצמם. תרומתו היא בהצעת מינויים פוליטיים כמנגנון יומיומי של פופוליזם בשלטון, ומתוך כך בהבהרת שינוי המדינה מבפנים דרך כוח אדם ונאמנות מוסדית.
לקריאת העמוד
ביקורת שיפוטית נמוכה: חוקתיות עממית בבתי משפט דיוניים
המאמר מערער על ההנחה שביקורת חוקתית היא בעיקר עניין של בתי משפט עליונים. הוא מציע לחשוב על בתי משפט דיוניים כמקום שבו שאלות חוקתיות פוגשות עובדות, בעלי דין וקהילות בפועל. העברת חלק מן הכובד למטה אינה בהכרח החלשת חוקתיות, אלא אפשרות לחבר אותה לצורות עממיות יותר של התדיינות והבנה ציבורית. התרומה היא בהצגת ביקורת שיפוטית כפרקטיקה רב־מפלסית: לא רק הכרעות גדולות וסמליות של ערכאה עליונה, אלא גם החלטות יומיומיות שבהן זכויות, סמכויות וטענות חוקתיות מקבלות צורה קונקרטית. בכך המאמר מוסיף ממד מוסדי לדיון על דמוקרטיה חוקתית: מי משתתף בפירוש החוקה, איפה הפירוש מתרחש, ומה קורה כאשר המשפט החוקתי יורד מן הפסגה אל הערכאות הקרובות לאזרחים. במקום לזהות חוקתיות עם רגעים גדולים של פסילה או הכרזה, המאמר מפנה את המבט אל המקומות שבהם בעלי דין רגילים פוגשים טענות חוקתיות בתוך סכסוכים קונקרטיים. במקום לזהות חוקתיות עם רגעים גדולים של פסילה או הכרזה, המאמר מפנה את המבט אל המקומות שבהם בעלי דין רגילים פוגשים טענות חוקתיות בתוך סכסוכים קונקרטיים. לכן הוא חשוב להבנת דמוקרטיה משפטית מלמטה: כיצד עקרונות מקבלים משמעות כאשר הם אינם רק הצהרות של ערכאה עליונה, אלא חלק מהליך נגיש יותר.
לקריאת העמוד
פופוליזם והסדר הבין־לאומי הליברלי בהצבעות האו״ם
המאמר בוחן אם פופוליזם ממשלתי מתבטא בהתנגדות לנורמות הליבה של הסדר הבין־לאומי הליברלי דרך דפוסי הצבעה באו״ם.
לקריאת העמוד
דימוי עיתונאים וקשרי קהל־תקשורת בעידן פופוליסטי
המאמר מציע את מסגרת "העיתונאים המדומיינים" ובוחן כיצד קהלים בישראל מתארים עיתונאים, אילו סוגי ביקורת הם מעלים, וכיצד עמדות אלה קשורות להזדהות פוליטית.
לקריאת העמוד
ארגוני שטח בעין הסערה של נסיגה דמוקרטית
המאמר מעביר את הדיון בנסיגה דמוקרטית מן הרמה החוקתית והמפלגתית אל ארגוני שטח, כלומר ארגונים שנמצאים במפגש הישיר עם אוכלוסיות ועם יישום מדיניות. בנסיבות של נסיגה דמוקרטית, ארגונים כאלה עשויים להתמודד עם צמצום מימון, לחץ פוליטי, דה־לגיטימציה, שינוי דרישות בירוקרטיות או עוינות כלפי שפת זכויות. המאמר בוחן את האסטרטגיות שהם מפתחים: התאמה, הסתרת שפה פוליטית, שיתופי פעולה, התנגדות זהירה או שימור שירותים חיוניים תחת מגבלות. התרומה היא בהבנה שדמוקרטיה אינה נשחקת רק כאשר מוסדות עליונים משתנים, אלא גם כאשר ארגונים יומיומיים מאבדים יכולת להגן על קבוצות פגיעות. כך המאמר מציע לראות בשטח עצמו מדד עדין למצב הדמוקרטי. ההתמקדות בארגונים אלה מאפשרת לראות נסיגה דמוקרטית כהליך מצטבר: היא מורגשת בתקציבים, בהוראות עבודה, בלגיטימציה ציבורית וביכולת של עובדים להמשיך לפעול בשם זכויות. ההתמקדות בארגונים אלה מאפשרת לראות נסיגה דמוקרטית כהליך מצטבר: היא מורגשת בתקציבים, בהוראות עבודה, בלגיטימציה ציבורית וביכולת של עובדים להמשיך לפעול בשם זכויות. לכן המאמר מוסיף לשיח על דמוקרטיה מדד קרוב יותר לקרקע: מה קורה לאנשים ולארגונים שנדרשים לתרגם עקרונות דמוקרטיים לשירות ממשי.
לקריאת העמוד
ביטוי מסובסד והשתרשות רובנית בנסיגה דמוקרטית
המאמר עוסק בדרך פחות גלויה שבה נסיגה דמוקרטית יכולה להתקדם: שימוש סלקטיבי במימון ציבורי של ביטוי פרטי. לפי המקורות המאמריים הפתוחים, הטענה היא שממשלה יכולה למנף את קולה ואת תקציבה כדי לצמצם או להחליש קולות שמאתגרים אותה, ובכך לבצר את כוחו של הרוב הפוליטי. המאמר ממקם את הבעיה לא רק בתחום חופש הביטוי או השוויון, אלא כבעיה מבנית של השתרשות רובנית. לפי התקציר המפורט, המאמר משווה בין ישראל, הונגריה ופולין ומציע עקרון אנטי־השתרשות. המאמר בוחן כיצד ממשלות יכולות להשתמש בתקציבים, סובסידיות ותנאי מימון כדי לעצב את שדה הביטוי הציבורי. לפי מקורות מאמריים פתוחים, הוא מציג ביטוי מסובסד כמנגנון של נסיגה דמוקרטית. משום שבסיס המקור הוא טריאנגולציה משנית ולא קריאת טקסט מלא, הסיכום נשאר נאמן למסגרת שאומתה ואינו מייחס למקור ממצאים פרקיים או דוגמאות שלא תועדו. לכן כדאי לקרוא אותו כמקור שמחדד לא רק עמדה נורמטיבית, אלא גם את הדרך שבה מושגים כמו שוויון, זכויות, ייצוג, סמכות ואחריות ציבורית מקבלים צורה מוסדית קונקרטית.
לקריאת העמוד
התנועה נגד נסיגה דמוקרטית בישראל
המאמר מציג את המחאה נגד הנסיגה הדמוקרטית בישראל כאחת התנועות החברתיות החזקות שנראו במדינה. שולצינר בוחן את מקורותיה, את דרכי ההתארגנות שלה ואת האופן שבו פחד, כעס ודאגה הפכו להשתתפות ציבורית מתמשכת. הוא מדגיש את החיבור בין יוזמות מקומיות לבין ימי שיבוש לאומיים, ואת חשיבותם של מטות התנגדות, לחץ ישיר על פוליטיקאים, מעורבות מומחים, מחאת אנשי מילואים, סיקור תקשורתי תומך ולחצים בינלאומיים. התרומה של המאמר היא בכך שהוא אינו מתאר רק את עוצמת ההפגנות, אלא מנתח את מנגנוני ההשפעה שלהן: כיצד תנועה מבוזרת מצליחה לייצר לחץ פוליטי, לשנות דעת קהל ולעכב מהלך חוקתי רחב. התרומה של המקור היא בהעברת הדיון מן הכותרת הכללית אל מנגנונים קונקרטיים: מי מגדיר את הבעיה, אילו מוסדות מקבלים סמכות, כיצד קבוצות שונות מושפעות מן ההכרעה, ומה נחשף על היחסים בין כוח, זכויות ולגיטימציה. לכן הקריאה בו חשובה לא רק להבנת המקרה הנדון, אלא גם להבנת הדרך שבה דמוקרטיה פועלת בפועל דרך חקיקה, פסיקה, חינוך, מדיניות ציבורית או פעולה אזרחית.
לקריאת העמוד
איך פופוליזם דתי מעצב מדיניות משפחה?
המאמר מנתח מדיניות ערכי משפחה בשלוש מדינות שבהן דת ופופוליזם ממלאים תפקיד פוליטי משמעותי. הוא מראה כי משפחה אינה רק תחום חברתי פרטי, אלא סמל פוליטי שבאמצעותו פופוליסטים מגדירים סדר מוסרי, גבולות קהילה ויחסי מגדר. ההשוואה בין ישראל, איטליה וטורקיה מאפשרת לראות דמיון בשימוש ברטוריקה של מסורת ועם, לצד הבדלים במוסדות הדת, במערכות המפלגתיות ובסוגי המדיניות. ההרחבה החשובה היא שהמאמר אינו מתייחס אל פופוליזם, דת ומדיניות ערכי משפחה כאל כותרת כללית, אלא מציב אותו בתוך ישראל, איטליה וטורקיה. בסיס הדיון הוא מדיניות משפחה, רטוריקה של מסורת, מגדר ודת, ולכן הטענה נבנית דרך מוסדות, פרקטיקות ומנגנונים ולא דרך הכרזה ערכית מופשטת. במרכזו עומד המתח בין משפחה כמרחב פרטי לכאורה מול סמל פוליטי של העם והסדר המוסרי; המתח הזה מסביר מדוע התופעה הנחקרת אינה ניתנת לצמצום לשאלה של תמיכה או התנגדות, אלא דורשת קריאה של תנאי הפעולה עצמם. תרומתו היא בהצעת פופוליזם דתי המשתמש במשפחה כדי לסמן שייכות ואיום, ומתוך כך בהבהרת השלכות על מגדר, פלורליזם וגבולות הקהילה הפוליטית.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
איך מעצבים אסיפות מכוננות לדמוקרטיות בסיכון?
המאמר עוסק בשאלה כיצד דמוקרטיות במשבר יכולות לנסח או לתקן חוקה בלי שההליך עצמו יעמיק את המשבר. הוא מתמקד בעיצוב אסיפות מכוננות: מי משתתף, כיצד נבחרים הנציגים, אילו כללי הכרעה נדרשים, כיצד משלבים מומחיות וציבור, ואיך מונעים מרוב זמני להשתלט על הכללים החוקתיים. ישראל משמשת מקרה שמדגיש את הסיכון שבהיעדר מסלול חוקתי מוסכם, אך גם את האפשרות ללמוד מן המתח בין פוליטיקה רגילה לבין רגעים מכוננים. המאמר חשוב משום שהוא מתייחס לחוקה כאל תהליך מוסדי שצריך לייצר לגיטימציה, לא רק כאל מסמך משפטי. המאמר מציע מסגרת תיאורטית ומתודולוגית לעיצוב אסיפות מכוננות כאשר הדמוקרטיה עצמה נתונה בסכנה. מתוך הלקחים הישראליים הוא מדגיש כי הליך חוקתי אינו רק כתיבת טקסט, אלא עיצוב של ייצוג, אמון, כללי הכרעה והגנות מפני השתלטות פוליטית. החשיבות הפרשנית של המקור היא בכך שהוא מעביר את הדיון מן הסיסמה הכללית אל המנגנונים המוסדיים, המשפטיים או החברתיים שבהם הדמוקרטיה נבחנת בפועל. לכן כדאי לקרוא אותו כמקור שמחדד לא רק עמדה נורמטיבית, אלא גם את הדרך שבה מושגים כמו שוויון, זכויות, ייצוג, סמכות ואחריות ציבורית מקבלים צורה מוסדית קונקרטית.
לקריאת העמוד
שיח ופעולה ניאו־ציוניים פופוליסטיים במערכת החינוך
המאמר מנתח את מערכת החינוך כזירה שבה מתנהלים מאבקים על זהות לאומית ועל לגיטימיות פוליטית. השיח הניאו־ציוני הפופוליסטי מתואר ככזה שמציג את עצמו כמגן העם והלאום מול אליטות, ביקורת שמאלית או עמדות הנתפסות כפוסט־ציוניות. בתוך בתי ספר, אוניברסיטאות ותוכניות חינוכיות, פעילות כזו יכולה להשפיע על מה נחשב ידע לגיטימי, מי מוצג כאויב פנימי, וכיצד מחנכים מתמודדים עם ביקורת אזרחית. ההרחבה החשובה היא שהמאמר אינו מתייחס אל שיח ניאו-ציוני פופוליסטי במערכת החינוך כאל כותרת כללית, אלא מציב אותו בתוך בתי ספר, אוניברסיטאות ותוכניות חינוכיות בישראל. בסיס הדיון הוא שיח, פעילות פוליטית, גבולות ידע ונאמנות לאומית, ולכן הטענה נבנית דרך מוסדות, פרקטיקות ומנגנונים ולא דרך הכרזה ערכית מופשטת. במרכזו עומד המתח בין חינוך לביקורת אזרחית מול סימון ביקורת כחתרנות או אליטה מנותקת; המתח הזה מסביר מדוע התופעה הנחקרת אינה ניתנת לצמצום לשאלה של תמיכה או התנגדות, אלא דורשת קריאה של תנאי הפעולה עצמם. תרומתו היא בהצעת פופוליזם ימני-ניאו-ציוני כמנגנון עיצוב ידע, ומתוך כך בהבהרת מי קובע מה מותר ללמד ולחשוב בתוך מערכת החינוך.
לקריאת העמוד
החברה האזרחית בישראל ב־2023: ממחאה לסיוע
המחקר מנתח ראיונות עומק עם מנהיגי ארגונים שפעלו במחאה ובסיוע, ומראה כיצד קבוצות מקצועיות ואזרחיות פירשו את תפקידן כהגנה על הדמוקרטיה ועל ביטחון החברה.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
אבל פוליטי, אובדן עמום ומחאה אזרחית בזמן הרפורמה המשפטית
המחקר משתמש בתיאוריות של אבל ואובדן מעורפל כדי להסביר כיצד איום על דמותה הדמוקרטית של המדינה עשוי להיתפס כאובדן פוליטי מתמשך, ולהשפיע גם על בריאות נפשית וגם על השתתפות במחאה.
לקריאת העמוד
גבולות הפופוליזם הימני בשלטון והמשבר הפוליטי בישראל
המאמר של דורון נבות, יאיר גולדשמידט ואסף יקיר שואל מדוע פופוליזם ימני בשלטון אינו תמיד מסוגל לייצב שליטה פוליטית, גם כאשר הוא מחזיק במנהיג חזק, בסיס מצביעים נאמן ושיח אנטי-אליטיסטי אפקטיבי. דרך המשבר הישראלי של 2018-2021, המאמר מנתח את גבולות כוחו של נתניהו ואת המבוי הסתום שיצר רצף מערכות בחירות ללא הכרעה. הטענה המרכזית היא שפופוליזם בשלטון פועל בתוך אילוצים מוסדיים וקואליציוניים. הוא יכול לתקוף אליטות, בתי משפט, תקשורת ויריבים פוליטיים, אך הוא עדיין תלוי בשותפים, באינטרסים מפלגתיים, בחלוקת משאבים ובמוסדות שלא תמיד ניתן לפרק או להכפיף במהירות. בישראל, הפופוליזם הימני של נתניהו פעל יחד עם ניאו-ליברליזם, פוליטיקת זהות ושותפויות עם מפלגות דתיות ולאומיות. אך אותם שותפים גם הגבילו אותו: כל אחד מהם החזיק באינטרס עצמאי, ולעיתים מנע גיבוש קואליציה יציבה. המאמר מציע לראות את המשבר לא רק כסיפור אישי של מנהיג, אלא כתוצאה של מתחים בין פופוליזם, מוסדות, משפט, כלכלה וקואליציות. בכך הוא מסביר מדוע פוליטיקה אנטי-ממסדית יכולה להוביל לא רק לריכוז כוח, אלא גם לשיתוק פוליטי.
לקריאת העמוד
הכלכלה הפוליטית של פופוליסטים בשלטון
המאמר של אסף יקיר, דורון נבות ודני פילק מבקש להבין פופוליזם בשלטון לא רק כסגנון פוליטי או שפה של מנהיגים, אלא ככלכלה פוליטית. הוא מבחין בין policy, כלומר מדיניות ממשית בתחומי רווחה, שוק, מיסוי והפרטה, לבין polity, כלומר עיצוב כללי המשחק, מוסדות המדינה ויחסי הכוח הפוליטיים. המקרה הישראלי מאפשר לראות את המתח הזה היטב. פופוליזם ימני מדבר בשם העם נגד אליטות, בתי משפט, תקשורת וביורוקרטיה, אך בפועל הוא פועל בתוך כלכלה קפיטליסטית, בריתות עם קבוצות עסקיות, אינטרסים קואליציוניים ותלות בתמיכה של קבוצות חברתיות שונות. המאמר שואל כיצד ניתן להחזיק יחד רטוריקה עממית עם מדיניות שאינה בהכרח מיטיבה עם כל ״העם״ שעליו מדברים. התשובה נמצאת בחיבור בין חלוקה סלקטיבית של משאבים, פוליטיקת זהות, התקפה על מוסדות ליברליים והבטחה להחזיר כוח לרוב. התרומה המרכזית היא שהפופוליזם אינו מובן רק דרך מנהיג כריזמטי, אלא דרך האופן שבו הוא מארגן מחדש את היחס בין מדינה, שוק וחברה. בישראל, השאלות הכלכליות והחוקתיות משתלבות: מי מקבל משאבים, מי מוגדר כעם, ואילו מוסדות מונעים מן הרוב הפוליטי לממש את רצונו.
לקריאת העמוד
שחיקת האזרחות במשפט החוקתי הישראלי
המאמר בוחן שתי זירות במשפט החוקתי הישראלי: רעיונות להעברת שטחים מאוכלסים והצעות לשבועת נאמנות. דרך המקרים האלה הוא מנתח כיצד אזרחות יכולה להישחק כאשר השתייכות פוליטית מותנית בנאמנות, בזהות או בגבול טריטוריאלי חדש. האזרחות מוצגת לא רק כמעמד משפטי, אלא כהגנה מפני סילוק מן הקהילה הפוליטית. לכן הסכנה אינה רק שלילת אזרחות רשמית. גם שינוי גבולות, העברת אוכלוסייה לריבונות אחרת או הצבת מבחני נאמנות יכולים להפוך אזרחות לזכות שברירית ותלויה, במיוחד עבור אזרחים פלסטינים בישראל. המאמר מדגיש שחברות פוליטית יציבה אינה אמורה להיות תלויה בהסכמה אידאולוגית מלאה. המאמר מדגיש שאזרחות היא הבטחה ליציבות פוליטית, לא פרס מותנה. כאשר נאמנות או שינוי גבולות הופכים לתנאי לחברות, האזרחות מאבדת את תפקידה כמגן מפני סילוק, במיוחד עבור מיעוט לאומי החי בתוך מדינה אתנית. בכך המאמר מציע להבין אזרחות כחומת מגן חוקתית. אם ניתן להעביר קבוצה לריבונות אחרת או לדרוש ממנה שבועת נאמנות כתנאי לשייכות, החברות הפוליטית נעשית ניתנת למיקוח.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
אי־ציות אזרחי להגנת הדמוקרטיה: מאבק בגין בחוקי החירום
המאמר בוחן את התנגדותו של מנחם בגין לחקיקת החירום בראשית המדינה כמקרה היסטורי של אי-ציות אזרחי להגנת הדמוקרטיה.
לקריאת העמוד
כיצד קבוצות ימין בישראל מאמצות שפת זכויות אדם?
המאמר עוסק בשינוי בשדה זכויות האדם: קבוצות ימין ושחקנים פרו־מדינתיים בישראל מאמצים שפה וכלים של זכויות אדם כדי לקדם מטרות שמרניות או לא־ליברליות. לפי המקורות המאמריים הפתוחים, רון דודאי מנתח את התופעה בעזרת ספרות על תנועות חברתיות ומציע שלוש קטגוריות. Entryism מתאר חדירה לשדה זכויות האדם כדי להשתמש במעמד ובשפה שלו; mimicry מתאר חיקוי של פרקטיקות מוכרות כמו עתירות, דוחות, מדדים ושיח משפטי; ו־victimhood work מתאר בניית זהות של קורבן כדי למסגר את הימין, מתנחלים או חיילים כמי שזכויותיהם מופרות. המקורות מצביעים על ארגונים כמו רגבים, שורת הדין ואחרים כדוגמאות הנידונות סביב שפה זו. המאמר בוחן כיצד קבוצות ימין בישראל משתמשות בשיח זכויות אדם, שזוהה לרוב עם ארגונים ליברליים או פרוגרסיביים. לפי המקורות הפתוחים, הוא מציע שלוש צורות פעולה: חדירה לשדה, חיקוי של כלים משפטיים וארגוניים, ועבודת קורבנות. משום שבסיס המקור הוא טריאנגולציה משנית ולא קריאת טקסט מלא, הסיכום נשאר נאמן למסגרת שאומתה ואינו מייחס למקור ממצאים פרקיים או דוגמאות שלא תועדו.
לקריאת העמוד
המדיניות הכלכלית של קואליציית השינוי כאנטי־פופוליזם
המאמר מנתח את קואליציית השינוי שקמה ב-2021 לא רק כחלופה פרסונלית לשלטון נתניהו, אלא כפרויקט פוליטי אנטי־פופוליסטי בעל היגיון כלכלי. לפי הניתוח, צעדים של מיסוי והתערבות התנהגותית שימשו כדי לחנך, לתמרץ או לרסן את “העם” בשם אחריות, רציונליות ומשילות. בכך האנטי־פופוליזם אינו מוצג רק כהגנה על מוסדות מפני מנהיג פופוליסטי, אלא גם כעמדה שמייחסת לציבור נטיות שיש לתקן באמצעות מדיניות. ההרחבה החשובה היא שהמאמר אינו מתייחס אל אנטי-פופוליזם כלכלי בקואליציית השינוי כאל כותרת כללית, אלא מציב אותו בתוך ממשלת ישראל שקמה ב-2021. בסיס הדיון הוא מדיניות מיסוי, תמרוץ והתערבות התנהגותית, ולכן הטענה נבנית דרך מוסדות, פרקטיקות ומנגנונים ולא דרך הכרזה ערכית מופשטת. במרכזו עומד המתח בין הגנה על מוסדות מפני פופוליזם מול רצון לעצב את התנהגות הציבור; המתח הזה מסביר מדוע התופעה הנחקרת אינה ניתנת לצמצום לשאלה של תמיכה או התנגדות, אלא דורשת קריאה של תנאי הפעולה עצמם. תרומתו היא בהצעת אנטי-פופוליזם שמבקש לגרום לעם להתנהג באופן רציונלי, ומתוך כך בהבהרת גבולות המשילות כאשר מומחיות כלכלית מתייצבת מול דימוי של העם.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
המקורות החברתיים של המהפכה החוקתית השנייה
המאמר מנתח את המאבק החוקתי בישראל לא רק כוויכוח משפטי על סמכויות בית המשפט, אלא כתוצר של שינויים חברתיים ופוליטיים ממושכים. הוא קושר את המהלך לשחיקת הסכמות ישנות, לשינויים במבנה הכוח הפוליטי, לעליית שחקנים המבקשים לעצב מחדש את יחסי הרשויות, ולמאבק על משמעות הדמוקרטיה הישראלית. המאמר מציג את רעיון המהפכה החוקתית השנייה כתגובה וכאתגר למורשת המהפכה החוקתית של שנות התשעים. בכך הוא מסביר מדוע שאלות משפטיות לכאורה הפכו למוקד של קיטוב ציבורי רחב. דרך המוקד של המהפכה החוקתית השנייה כתוצר של שינויי עומק חברתיים ופוליטיים ולא רק של ויכוח משפטי, המאמר מעביר את הדיון מן העיקרון הכללי אל מנגנוני הפעולה: מי מנסח את הכללים, מי נהנה מהם, מי נדרש להצטדק, ואילו מוסדות מתווכים בין רעיון דמוקרטי לבין ניסיון חיים ממשי. החשיבות הדמוקרטית שלו היא במפת הדרכים שהוא נותן לקורא: זיהוי השחקנים, המתח המוסדי והמחיר של פתרונות חלקיים. כך נוצרת קריאה פרשנית זהירה הנשענת על הראיות הקיימות, ומדגישה גם את כוחו של הכלי הנבחן וגם את גבולותיו.
לקריאת העמוד
לתת לשועל לשמור על הלול: זכויות אדם במערכת הכליאה הישראלית
המאמר מציב את בתי הסוהר כמקום שבו ניתן למדוד את עומק המחויבות של דמוקרטיה ליברלית לזכויות אדם. החוק והאמנות יכולים להכיר בזכויות אזרחיות ובריאותיות של אסירים, אך השאלה המרכזית היא האם הזכויות מיושמות בתוך מוסד סגור שבו המדינה מחזיקה כוח כמעט מוחלט. החוקרים בוחנים את החקיקה הישראלית הנוגעת לזכויות אזרחיות ולשירותי בריאות של אסירים, את מנגנוני היישום ואת הסיבות לפער בין ההצהרה המשפטית לבין המציאות. הממצאים המרכזיים ברורים: שירות בתי הסוהר מחויב רשמית להגנה על זכויות אסירים, אך בפועל רמת היישום והפיקוח על פעילות אנשי הסגל ירדה למינימום. מכאן נובע שהמערכת אימצה שפה ליברלית של זכויות, אך לא פיתחה כלי פרגמטי שמבטיח שמירה ממשית על זכויות יסוד של כלואים. כותרת המאמר, “לתת לשועל לשמור על הלול”, מבטאת את בעיית הפיקוח העצמי: כאשר הגוף שמחזיק בכוח הוא גם הגוף שמפקח על עצמו, שקיפות וזכויות עלולות להישחק. המאמר מסתיים בהמלצה לצעדים מעשיים שיסייעו לדמוקרטיה הישראלית להבטיח חירויות חיוביות ושירותי בריאות הולמים לאסירים.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
איך מחדשים במגזר הציבורי תחת פופוליזם?
המאמר משתמש בישראל כמקרה מבחן להבנת חדשנות ציבורית בהקשר שבו פוליטיקה פופוליסטית מציבה את ״רצון העם״ מול אליטות, מומחים ומוסדות מקצועיים. הוא מראה כי חדשנות אינה בהכרח תהליך ניטרלי של יעילות ושיפור שירותים: תחת פופוליזם היא יכולה לקבל משמעות פוליטית, לשמש לביקורת על ביורוקרטיה, אך גם להיפגע כאשר עצמאות מקצועית, יציבות ארגונית ואמון בין הדרג הנבחר לדרג המקצועי נשחקים. ההרחבה החשובה היא שהמאמר אינו מתייחס אל חדשנות ציבורית תחת פופוליזם כאל כותרת כללית, אלא מציב אותו בתוך המגזר הציבורי בישראל. בסיס הדיון הוא יוזמות חדשנות, מומחיות, אמון ויחסי דרג נבחר-מקצועי, ולכן הטענה נבנית דרך מוסדות, פרקטיקות ומנגנונים ולא דרך הכרזה ערכית מופשטת. במרכזו עומד המתח בין רצון לשפר שירותים ולהגיב לציבור מול מתקפה על מומחים ומוסדות; המתח הזה מסביר מדוע התופעה הנחקרת אינה ניתנת לצמצום לשאלה של תמיכה או התנגדות, אלא דורשת קריאה של תנאי הפעולה עצמם. תרומתו היא בהצעת חדשנות ציבורית כזירה פוליטית ולא רק ניהולית, ומתוך כך בהבהרת יכולת המדינה ללמוד ולהשתפר בלי לפרק את התנאים המקצועיים לכך.
לקריאת העמוד
חוק הלאום: סף של הדרה?
המאמר מציע קריאה ביקורתית חריפה של חוק הלאום משנת 2018. סעדי רואה בחוק לא רק תיקון חוקתי או הצהרה סמלית, אלא סף פוליטי: רגע שבו מגמות קיימות של העדפה יהודית, שלילת שוויון קולקטיבי והדרה של הפלסטינים מקבלות ביטוי חוקתי גלוי. לפי המסגרת שמופיעה בתקצירי המקורות, החוק מסמן מעבר של ישראל מהזדהות עם סדר ליברלי מערבי אל אימוץ גלוי יותר של שפה ימנית-פופוליסטית, אתנו-לאומית ואף מובילה בזירה זו. הדגש הוא על כך שהחוק אינו מחדש הכול מאפס. הוא נשען על דפוסים היסטוריים של שליטה, קרקע, אזרחות והגדרת הריבונות היהודית. אך החידוש הוא במעמד החוקתי ובשפה הבלתי מתנצלת: רק לעם היהודי מוגדרת זכות להגדרה עצמית לאומית במדינה, והפלסטינים מופיעים כמי שמודרים מן הריבונות החוקתית. המאמר רלוונטי במיוחד משום שהוא מראה כיצד חוק יכול להיות בעת ובעונה אחת המשך של מבנה ישן והסלמה חדשה שלו. יש לקרוא את הסיכום כייצוג של טענת המחבר, לא כקביעה ניטרלית מוסכמת.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
איך 2023 העמיקה את השבר הדמוקרטי בישראל?
פיינשטיין מתאר את 2023 כשנת שבר בדמוקרטיה הישראלית. המאמר מתמקד במשבר סביב הרפורמה המשפטית, בגל המחאה הרחב ובאופן שבו המחלוקת הפוליטית הפכה לעימות עמוק על זהות המשטר. במקום לראות את האירועים רק כמאבק מוסדי בין ממשלה לבית משפט, הוא מציב אותם בתוך חלוקה דמוקרטית מתמשכת: מי רואה בדמוקרטיה שלטון רוב בלתי מרוסן, ומי מדגיש זכויות, בלמים ואיזונים ושוויון אזרחי. בכך המאמר מציג את 2023 כניתוח של קיטוב והעמקת שסע, ולא רק כקריאה כללית על נסיגה דמוקרטית. דרך המוקד של שנת 2023 כשנת קרע סביב הרפורמה המשפטית, מחאה המונית ותפיסות מתחרות של דמוקרטיה, המאמר מעביר את הדיון מן העיקרון הכללי אל מנגנוני הפעולה: מי מנסח את הכללים, מי נהנה מהם, מי נדרש להצטדק, ואילו מוסדות מתווכים בין רעיון דמוקרטי לבין ניסיון חיים ממשי. החשיבות הדמוקרטית שלו היא במפת הדרכים שהוא נותן לקורא: זיהוי השחקנים, המתח המוסדי והמחיר של פתרונות חלקיים. כך נוצרת קריאה פרשנית זהירה הנשענת על הראיות הקיימות, ומדגישה גם את כוחו של הכלי הנבחן וגם את גבולותיו.
לקריאת העמוד
כיצד מחאה נגד סכנות אוטוקרטיזציה ברפורמה מוסדית קשור לסיכון לנסיגה דמוקרטית?
המאמר מנתח את המחאה הישראלית נגד הרפורמה המוסדית של 2023 כמקרה של פוליטיקה מתעמתת בעת נסיגה דמוקרטית. הוא משתמש במושג ההיסטרזיס של בורדייה כדי להסביר כיצד מתחים היסטוריים בזהות המדינה הופכים למשבר פוליטי עכשווי.
לקריאת העמוד
דמוקרטיה ישראלית בצומת דרכים
החיבור אינו מאמר יחיד הטוען טענה צרה, אלא מבוא לספר רחב על מצב הדמוקרטיה בישראל בראשית שנות האלפיים. כהן־אלמגור מציג את ישראל כמדינה דמוקרטית בעלת מוסדות פעילים, אך גם כמדינה שעומדת מול עומס של שסעים: יהודים ופלסטינים אזרחי ישראל, דתיים וחילונים, מזרחים ואשכנזים, ותיקים ומהגרים, נשים וגברים, והמתח המתמשך בין ביטחון לבין זכויות אדם. נקודת המבט המוצהרת היא ליברלית: לא די בקיום בחירות או במוסדות פורמליים, אלא יש לבחון אם המדינה מגינה על חירות, שוויון, אוטונומיה, צדק וסובלנות גם כאשר הערכים האלה מתנגשים. לכן הסיכום באתר צריך להציג את הטקסט כמפת דרכים אינטלקטואלית של משברי הדמוקרטיה הישראלית, ולא כעוד אמירה כללית על כך שישראל נמצאת במשבר. הערך המרכזי של המבוא הוא בכך שהוא מסרב לבחור משבר אחד כ״הבעיה״ של הדמוקרטיה הישראלית. במקום זאת הוא מציג דמוקרטיה המצויה בצומת של לחצים מקבילים: ביטחון, כיבוש, מיעוטים, דת, כלכלה, מוסדות וזכויות. הקריאה הנכונה בו היא כמסגרת מארגנת לקובץ שלם, שמבקשת לשאול כיצד חברה דמוקרטית יכולה להחזיק יחד פלורליזם עמוק, זהות יהודית, סכסוך לאומי ומחויבות ליברלית.
לקריאת העמוד
המהפכה המשפטית ובריאות בכל מדיניות
המאמר הוא מכתב קצר ב-Lancet, לא מחקר אמפירי. לפי הסיכומים הציבוריים והרשומות הביבליוגרפיות, הוא מתמקד בתיקון עילת הסבירות במסגרת המהלך המשפטי של 2023 ובשאלה כיצד צמצום ביקורת שיפוטית על החלטות שרים עלול להחליש את גישת בריאות בכל מדיניות. הטענה היא שכאשר החלטות בתחומי תחבורה, סביבה, חינוך, תכנון וכלכלה אינן נבחנות גם דרך השלכות בריאותיות, אינטרסים פוליטיים או צרים יכולים לגבור על בריאות הציבור. המכתב ב-Lancet קושר בין צמצום הביקורת השיפוטית בישראל לבין גישת Health in All Policies. על בסיס מקורות ציבוריים מאומתים, המחברים מזהירים שהחלשת בדיקת הסבירות עלולה לפגוע ביכולת להכניס שיקולי בריאות להחלטות של משרדי ממשלה שונים. המכתב מזהיר שהחלשת ביקורת שיפוטית על החלטות ממשלה עלולה לפגוע בשילוב שיקולי בריאות בכל תחומי המדיניות. מאחר שבסיס המקור כאן סומן כבינוני, ההרחבה נשארת זהירה ואינה מוסיפה נתונים או ממצאים שלא תועדו ברשומת העבודה. לכן הקריאה הנכונה במאמר היא קריאה ממוקדת: לזהות את השאלה המחקרית, את הזירה המוסדית או החברתית שבה היא נבחנת, ואת האופן שבו הממצאים או הטיעון משנים את ההבנה של כוח, שוויון, משילות או צמיחה. הרחבה זו נשארת בתוך גבולות המידע שכבר תועד בערך ואינה מוסיפה עובדות חיצוניות.
לקריאת העמוד
מבוא: הרפורמה המשפטית והטלטלה הפוליטית בישראל
הטקסט הוא מבוא לגיליון או מקבץ העוסק ברפורמה המשפטית ובטלטלה הפוליטית בישראל. לפי הקטע הזמין, בחודשים שקדמו לפרסום נכנסה החברה, התרבות, המדינה והפוליטיקה בישראל לתקופה חסרת תקדים של משבר. מוקד המשבר היה הרפורמה המשפטית שהובילו בעיקר שר המשפטים יריב לוין וח״כ שמחה רוטמן, יו״ר ועדת החוקה, חוק ומשפט. הרפורמה הציתה מחאה חסרת תקדים בהיקפה, במשכה ובהשפעתה, כאשר הקריאה ״דמוקרטיה״ הפכה לסיסמתה המרכזית. אך המבוא מדגיש שהסערה אינה נוגעת רק לעיצוב מערכת המשפט או לאיזון בין הרשות המבצעת, המחוקקת והשופטת. בעיני רבים, המהלכים החקיקתיים, המנהליים והפוליטיים של הממשלה התלכדו לכדי ניסיון רחב יותר לעצב מחדש את המדיניות, את עקרונות החברה והתרבות הישראלית, ואולי אף את יסודות הציונות כפי שהובנו עד אז. לכן הסיכום צריך להציג את המבוא כמסגור של משבר עומק, לא רק כפתיחה טכנית לדיון על בתי משפט.
לקריאת העמוד
פופוליזם דתי וזיכרון יהודי בישראל
המאמר טוען שבישראל הדת ממלאת תפקיד כפול בפופוליזם: היא מגדירה את תוכן הקהילה הפוליטית היהודית, אך גם מסמנת אויבים כגון לא־יהודים, מבקשי מקלט ואליטות חילוניות שמוצגות כלא נאמנות. ההשוואה בין ש"ס לליכוד מציגה פופוליזם מכליל מול פופוליזם מדיר.
לקריאת העמוד
משבר הדמוקרטיה הישראלית מ־1948 עד 2025
הספר ממקם את משבר הדמוקרטיה בישראל בתוך היסטוריה מוסדית וחברתית רחבה מ־1948 ועד 2025. לפי המקורות הפתוחים שנמצאו, הוא אינו מתמקד רק בהצעות הרפורמה המשפטית של ממשלות נתניהו, אלא מבקש לזהות בעיות יסוד במשטר הישראלי: דגם אתנו־לאומי שאינו ליברלי־דמוקרטי במלואו, היעדר חוקה כתובה שמקשה על ניהול חברה מפוצלת, ומתח מתמשך בין רוב חילוני לבין ציבור אורתודוקסי בעל כוח פוליטי וחברתי משמעותי. מאחר שלא נמצא טקסט מלא פתוח, אין לייחס לספר מסקנות פרקיות או ניתוח מפורט של אירוע מסוים; הסיכום מתאים להצגת מסגרת הספר ורמת הטענה הכללית. הספר מציג את משבר הדמוקרטיה בישראל כתהליך היסטורי ארוך, ולא רק כתגובה לרפורמה משפטית עכשווית. לפי מקורות מו"ליים ומטא־דאטה ספריים, הוא קושר את המשבר לאופי אתנו־לאומי של המשטר, להיעדר חוקה כתובה, לחברה מפוצלת וליחסים מתוחים בין רוב חילוני למיעוט אורתודוקסי. משום שבסיס המקור הוא טריאנגולציה משנית ולא קריאת טקסט מלא, הסיכום נשאר נאמן למסגרת שאומתה ואינו מייחס למקור ממצאים פרקיים או דוגמאות שלא תועדו.
לקריאת העמוד
פופוליזם אנטי-דמוקרטי בשלטון: טורקיה, הודו וישראל בהשוואה
רוגנהופר ופנייבסקי מנתחים שלוש דמוקרטיות שנחשבו חריגות או יציבות בסביבות אזוריות קשות: טורקיה, הודו וישראל. הם מציעים לקרוא אותן כשלבים שונים על מדרון של שחיקה דמוקרטית, כאשר טורקיה נמצאת רחוק יותר לכיוון סמכותנות, והודו וישראל מציגות תהליכים חלקיים אך מדאיגים. המאמר מזהה דפוס פעולה משותף: שימוש בפוליטיקה אתנו-דתית, דה-לגיטימציה של תקשורת ביקורתית, המשך בחירות פורמליות ושילוב של פופוליזם עם מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית שאינה בהכרח חברתית או שוויונית. בכך הוא מציע דרך לזהות שחיקה לפני קריסה מלאה: לא לפי ביטול הבחירות, אלא לפי היחלשות הדרגתית של התנאים שמאפשרים להן להיות הוגנות ומשמעותיות. המאמר מציע לזהות סמכותנות לא רק ברגעים דרמטיים של ביטול מוסדות, אלא בשגרה של שחיקה. כשהתקשורת מסומנת כאויבת, כשהזהות הדתית-לאומית מגדירה את העם האמיתי וכשהבחירות ממשיכות להתקיים בתנאים פחות הוגנים, הדמוקרטיה כבר משתנה. ההשוואה בין שלושת המקרים מאפשרת לראות פופוליזם כאופן של שלטון ולא רק כסגנון קמפיין. היא מחדדת כיצד מנהיגים משתמשים במוסדות קיימים כדי לצמצם בהדרגה את המרחב הביקורתי.
לקריאת העמוד
ההבטחה הבלתי-ממומשת של הדמוקרטיה בישראל
מאחר שלא נמצא טקסט מלא פתוח, הסיכום נשאר זהיר ונשען על תיאורי המו״ל, ביקורת ייעודית ואירוע מחברת שעסקו בספר עצמו. מן המקורות האלה עולה שהספר מנתח את הפער בין ההבטחה הדמוקרטית של ישראל לבין המציאות הפוליטית שהתפתחה לאורך זמן. הוא אינו מתאר את המשבר הדמוקרטי כתקלה של השנים האחרונות בלבד, אלא כמבנה שמושפע מסכסוך מתמשך, שליטה בשטחים, אי-שוויון בין קבוצות אזרחיות ומתח בין זהות לאומית לבין שוויון פוליטי. החשיבות של הספר היא בחיבור בין מוסדות דמוקרטיים קיימים לבין השאלה האם הם מצליחים לייצר אזרחות שווה ומלאה. ישראל יכולה לקיים בחירות, מפלגות ומערכת משפט, ובכל זאת להישאר עם הבטחה דמוקרטית בלתי ממומשת כאשר גבולות הריבונות, זכויות הפלסטינים ומעמד המיעוטים אינם מוסדרים באופן שוויוני. הקריאה הזו מאפשרת להבין מדוע המונח דמוקרטיה ישראלית נושא בתוכו מתח קבוע: יש בו הישגים מוסדיים אמיתיים, אך גם גבולות של הכלה, שוויון וריבונות. לכן הספר רלוונטי במיוחד למי שמבקש להבין כיצד משטר יכול להיות דמוקרטי במובנים מסוימים ופגיע מאוד במובנים אחרים.
לקריאת העמוד
כיצד פופוליזם כמושג פוליטי בהקשר הישראלי קשור לסיכון לנסיגה דמוקרטית?
המאמר מציג את הפופוליזם כתופעה לשונית, חברתית ותרבותית שאינה שייכת למחנה פוליטי אחד, ובוחן זאת דרך הפוליטיקה הישראלית.
לקריאת העמוד
מלחמת עזה והמבוי החוקתי של ישראל
המאמר קורא את מלחמת עזה דרך ההיסטוריה החוקתית הישראלית: מדינה ללא חוקה שלמה, עם חוקי יסוד, ביקורת שיפוטית חזקה אך שנויה במחלוקת, ופוליטיקה שנעה בין הסכמות זמניות למשברים סביב מגבלות הכוח. לפי הניתוח, המלחמה אינה רק אירוע ביטחוני שמתרחש מעל המשפט; היא עשויה לשנות את התנאים שבהם פועלים הממשלה, הכנסת, בית המשפט והציבור. מצב חירום יכול לדחות מאבקים חוקתיים, אך גם להעניק לשלטון סמכויות רחבות יותר ולהפוך שאלות של אחריותיות, זכויות ופיקוח לדחופות במיוחד. המאמר נשען על ההקשר של משבר הרפורמה המשפטית ומראה שהמבוי החוקתי הישראלי, שבשגרה ניתן לנהל באמצעות עמימות והסכמות חלקיות, נעשה פגיע יותר בזמן מלחמה. תרומתו היא בהצגת החוקתיות הישראלית כמצב מתמשך של אי־הכרעה: מצב שיכול להחזיק מעמד לאורך שנים, אך להיסדק כאשר חירום, קיטוב ופגיעה באמון מוסדי נפגשים. הערך הדמוקרטי של המאמר הוא בהצבעה על פגיעותו של מבנה חוקתי שמסתמך על עמימות, נורמות ומוסדות הנתונים למחלוקת. המלחמה אינה יוצרת את המבוי החוקתי הישראלי, אך היא עשויה לחשוף את מחירו: קשה לנהל ביקורת, אחריותיות והגנה על זכויות כאשר כללי היסוד עצמם אינם מוסכמים ומצב החירום מעצים את כוח הרשות המבצעת.
לקריאת העמוד
כיצד אתגרי הדמוקרטיה האתנית והפופוליזם בישראל קשור לסיכון לנסיגה דמוקרטית?
המאמר טוען כי סגנון הפוסט-פופוליזם של נתניהו משלב בסיס סמלי מכליל עם רטוריקה לאומית-אתנית מדירה.
לקריאת העמוד
דמוקרטיית מחנה: השפעת הכיבוש על המוסדות הדמוקרטיים בישראל
הפרק משתמש ברעיון של ״דמוקרטיית מחנה״ כדי להבין את ישראל לאחר 1967. הכוונה אינה לביטול מוחלט של דמוקרטיה, אלא לדמוקרטיה שבה ביטחון, צבא, גבולות לא יציבים וניהול אוכלוסייה נשלטת משפיעים על המוסדות מבפנים. פנקס ממקם את הכיבוש לא רק כבעיה מדינית חיצונית, אלא כגורם שמחלחל אל הכנסת, הממשלה, המשפט, השירות הציבורי, המפלגות והשיח האזרחי. כאשר מדינה דמוקרטית מנהלת לאורך זמן שטחים ואוכלוסייה שאינם שותפים שווים בריבונות, היא מפתחת מנגנונים של חריג, סודיות, כפיפות לביטחון והצדקת כוח. אלה אינם נשארים מעבר לקו הירוק; הם חוזרים אל תוך התרבות הפוליטית הישראלית ומשנים את היחס לזכויות, לפיקוח אזרחי ולגבולות סמכות המדינה. הפרק חשוב במיוחד משום שהוא נכתב בתוך קובץ העוסק בדמוקרטיה, שלום והסכסוך הישראלי-פלסטיני, ולכן הוא מחבר בין עתיד השלום לבין בריאות הדמוקרטיה הישראלית. הוא מציע לראות את הכיבוש כמבחן מוסדי: האם דמוקרטיה יכולה להמשיך לפעול באופן תקין כאשר חלק גדול ממשאביה, דמיונה הפוליטי ומוסדותיה מכוונים לניהול מצב חריג מתמשך.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
משברי הדמוקרטיה הישראלית
המאמר מתאר הידרדרות במערכת הפוליטית בישראל לאחר בחירות 2022, ובוחן אם אירועי 4 בינואר 2023 ואילך הם רפורמה משפטית מאוחרת או מאמץ שיטתי של נסיגה דמוקרטית. הוא מדגיש את פגיעותה של המסגרת החוקתית בישראל, המבוססת על חוקי יסוד שרבים מהם ניתנים לשינוי ברוב פרלמנטרי רגיל.
לקריאת העמוד
מן שלטון החוק אל חוק השליט: המהפך הכפול של הימין הישראלי
המאמר עוסק ברפורמה המשפטית שקודמה בישראל לאחר הקמת הקואליציה בינואר 2023. לפי המקורות שאותרו, מארק טוענת כי המהלך לא היה שינוי טכני במערכת המשפט, אלא פרויקט כפול: ניסיון לשנות את אופיו של המשטר, ובמקביל היפוך של מדיניות ותפיסת חוק שהיו מזוהות היסטורית עם הימין הישראלי ועם תנועת הליכוד. המאמר מדגיש את הפער בין הרפורמה לבין דרכו של מנחם בגין, שעמד בראש חרות והליכוד במשך עשרות שנים, וממקם את הוויכוח על סמכויות בית המשפט בתוך היסטוריה רעיונית של ימין ושמאל בישראל. לפי הסיכום המאמרי, העקרונות המרכזיים של הרפורמה אינם מובנים מאליהם כחלק מאידאולוגיית ימין, ולכן יש לבחון אותם כתפנית היסטורית ולא כהמשך טבעי של מסורת פוליטית קיימת. מאיה מארק מנתחת את תוכנית השינוי המשפטי שקידמה קואליציית 2023 וטוענת שהיא אינה רק "רפורמה משפטית" אלא מהלך כפול: שינוי של המשטר והתרחקות חדה ממסורת הליכוד ההיסטורית, המזוהה עם מנחם בגין ועם מחויבות לשלטון החוק. משום שבסיס המקור הוא טריאנגולציה משנית ולא קריאת טקסט מלא, הסיכום נשאר נאמן למסגרת שאומתה ואינו מייחס למקור ממצאים פרקיים או דוגמאות שלא תועדו.
לקריאת העמוד
צעדים illiberal בדמוקרטיות נסוגות: ישראל, הונגריה ופולין
המאמר מציב את ישראל לצד הונגריה ופולין כדי להבין מה משותף לדמוקרטיות הנעות לכיוון illiberal ומה בכל זאת שונה ביניהן. הוא מתעניין בצעדים כגון שינוי יחסי הכוחות בין רשויות, פגיעה בעצמאות מוסדות ביקורת, עיצוב מחדש של מערכת המשפט ושימוש בשיח רובני או פופוליסטי. עם זאת, ההשוואה אינה טוענת שכל המקרים זהים. בישראל קיימים מאפיינים ייחודיים: היעדר חוקה שלמה, סכסוך ביטחוני מתמשך, מבנה קואליציוני מורכב ומתחים בין זהות יהודית לבין שוויון אזרחי. לכן המאמר מדגיש גם את הדמיון בכלים וגם את ההבדלים בתנאי הפעולה. תרומתו היא בהצעת מפת השוואה זהירה: ללמוד מהונגריה ופולין בלי להפוך את ישראל להעתק שלהן, ולזהות כיצד נסיגה דמוקרטית יכולה להתקדם דרך מוסדות חוקיים לכאורה. הערך של ההשוואה הוא בזהירותה: היא אינה מסתפקת באנלוגיה פוליטית מהירה, אלא בוחנת כיצד צעדים דומים מקבלים משמעות אחרת במבנים חוקתיים שונים. כך המאמר מסייע לזהות סכנות לפני שהן מתגבשות במלואן, אך גם להימנע מהשטחת ההבדלים בין משטרים, היסטוריות ומוסדות.
לקריאת העמוד
דת ודמוקרטיה בישראל
הפרק מציג את יחסי הדת והדמוקרטיה בישראל כחלק מן המבנה היהודי־דמוקרטי של המדינה. הוא מבחין בין מוסדות דמוקרטיים פורמליים לבין תנאים חברתיים ותרבותיים שמאפשרים פשרה דמוקרטית. המתח בין אורתודוקסים, לא־אורתודוקסים וחילונים, יחד עם כוחן של מפלגות דתיות בקואליציות, הופך את שאלת הדת והמדינה לשדה שבו דמוקרטיה תלויה לא רק בחוק אלא גם בנכונות לשאת מחלוקת. הפרק בוחן את יחסי הדת והדמוקרטיה בישראל מתוך ההקשר של מדינה יהודית ודמוקרטית. הוא מתעניין גם במוסדות וגם בתרבות הפוליטית שמאפשרת או מקשה על פשרה. ליבמן מנתח את המתח בין דת לדמוקרטיה בישראל כבעיה מוסדית וזהותית גם יחד. הוא אינו מציע הפרדה פשוטה של דת ומדינה כפתרון קסם, אלא מדגיש את הצורך בהסדרים פוליטיים, ריסון הדדי ונורמות משותפות שמאפשרים לחברה מפולגת להתפשר. ליבמן מציג את דת ודמוקרטיה בישראל כבעיה של זהות, מוסדות ופשרה פוליטית, לא רק כשאלת הפרדת דת ומדינה. החשיבות של הערך באתר היא בהצגת המנגנון הספציפי של המאמר, ולא בהחלפתו בסיסמה כללית על דמוקרטיה, מוסדות או זכויות. לכן הקריאה הנכונה במאמר היא קריאה ממוקדת: לזהות את השאלה המחקרית, את הזירה המוסדית או החברתית שבה היא נבחנת, ואת האופן שבו הממצאים או הטיעון משנים את ההבנה של כוח, שוויון, משילות או צמיחה. הרחבה זו נשארת בתוך גבולות המידע שכבר תועד בערך ואינה מוסיפה עובדות חיצוניות.
לקריאת העמוד
חוק הלאום והחלשת הדמוקרטיה הישראלית
המאמר מתמקד בחוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי ומבקש להראות מדוע הוא אינו רק חוק סמלי. וקסמן ופלג טוענים שהחוק משנה את האיזון הנורמטיבי של הדמוקרטיה הישראלית משום שהוא מעניק מעמד חוקתי לרכיב הלאומי-יהודי בלי לעגן לצדו עקרון שוויון ברור לכל האזרחים. בכך הוא מחזק את אופייה האתנו-לאומי של המדינה ומחליש את המרכיב הדמוקרטי-ליברלי. החוק קובע כי מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינה ייחודי לעם היהודי, מעגן סמלים יהודיים, מחזק את מעמד ההתיישבות היהודית ומוריד את מעמדה הסמלי של הערבית. המאמר מדגיש שהבעיה אינה רק סעיף בודד אלא ההצטברות: כאשר חוק יסוד מעניק עדיפות חוקתית לקולקטיב אחד, אזרחים שאינם יהודים מקבלים מסר ברור לגבי גבולות שייכותם. החוק גם משתלב במגמות רחבות יותר של החלשת מוסדות ליברליים, פוליטיקה לאומנית וערעור על שוויון אזרחי. תרומתו של המאמר היא בהצבת חוק הלאום כנקודת מבחן לדמוקרטיה הישראלית: האם המדינה יכולה להגדיר עצמה כמדינת הלאום של העם היהודי ובו בזמן להבטיח שוויון מלא לאזרחיה הלא-יהודים.
לקריאת העמוד
דת ודמוקרטיה בישראל
המאמר “Religion and Democracy in Israel” עוסק בהשפעת היהדות על הדמוקרטיה הישראלית. ליבמן פותח בהבחנה חשובה: כפי שלא נכון לומר בפשטות שהחוקה היא רק מה שבית המשפט אומר עליה, כך גם לא נכון לומר שהיהדות היא רק מה ש“הרבנים” אומרים שהיא. כלומר, השאלה אינה רק מהי עמדת הדת, אלא מי מוסמך לפרש אותה, באילו הקשרים, ואיך הפרשנות הדתית מתורגמת לכוח פוליטי וחברתי. המאמר בוחן את יחסי דת ודמוקרטיה בישראל מתוך ההבנה שהמדינה אינה מפרידה באופן מלא בין דת למדינה, אך גם אינה תאוקרטיה פשוטה. היהדות מופיעה בו כמקור זהות, כסמכות מוסדית, כמערכת נורמות וכשפה ציבורית שבאמצעותה קבוצות שונות מבקשות לעצב את גבולות הדמוקרטיה. לכן המאמר חשוב לא רק לדיון בדתיים וחילונים, אלא גם לשאלה כיצד מדינה יהודית ודמוקרטית יכולה להכיל מחלוקת על סמכות, שוויון וחירות. הסיכום המדויק צריך להימנע מהצגת הדת ככוח אחיד: ליבמן מדגיש שהמאבק הוא גם על פרשנות היהדות וגם על מקומה בתוך המשטר הדמוקרטי.
לקריאת העמוד
דמוקרטיה ישראלית ורפורמה דמוקרטית במבט השוואתי
הפרק מציב את ישראל במיקום חריג יחסית: הסכמית מאוד בממד המפלגות והרשות המבצעת, אך יחידתית ורובנית בממד הפדרלי־יחידתי. לייפהרט סבור שחברה פלורלית ומפולגת כמו ישראל זקוקה לכלים הסכמיים, ולכן הוא דוחה רפורמות כמו בחירות רובניות חד־נציגיות או נשיאותיזציה של ראש הממשלה. במקום זאת הוא מציע תיקונים מתונים בתוך הדגם ההסכמי, כגון העלאת אחוז החסימה, מחוזות בחירה אפשריים, אי־אמון קונסטרוקטיבי והשפעה רבה יותר של בוחרים על רשימות מפלגתיות. לייפהרט משווה את ישראל לדמוקרטיות אחרות דרך ההבחנה בין דמוקרטיה רובנית לדמוקרטיה הסכמית ובין מבנה פדרלי למבנה יחידתי. הוא רואה בישראל חברה שסועה ולכן מתאים לה דגם הסכמי, אך מזהיר מפני רפורמות רובניות חריפות. לייפהרט ממליץ לתקן את הדמוקרטיה הישראלית בזהירות בתוך דגם הסכמי, ולא להפוך אותה לדמוקרטיה רובנית. החשיבות של הערך באתר היא בהצגת המנגנון הספציפי של המאמר, ולא בהחלפתו בסיסמה כללית על דמוקרטיה, מוסדות או זכויות. לכן הקריאה הנכונה במאמר היא קריאה ממוקדת: לזהות את השאלה המחקרית, את הזירה המוסדית או החברתית שבה היא נבחנת, ואת האופן שבו הממצאים או הטיעון משנים את ההבנה של כוח, שוויון, משילות או צמיחה. הרחבה זו נשארת בתוך גבולות המידע שכבר תועד בערך ואינה מוסיפה עובדות חיצוניות.
לקריאת העמוד
דמוקרטיה, ציונות ליברלית ויחסי צבא-חברה בישראל
המאמר בוחן שני ספרים על יחסי צבא-חברה בישראל, שפורסמו בהפרש של שמונה עשרה שנים, ומציב אותם מול שאלת עתידה של ישראל כדמוקרטיה יהודית. ספרו של פרי מ-2006 מציג את מערכת הביטחון כאיום על שלטון אזרחי, ואילו ספרו של זיו מ-2024 קושר ירידה בהשפעת הצבא ושירותי הביטחון לנסיגה דמוקרטית. שני המחברים תומכים בפתרון שתי המדינות, אך חלוקים בשאלה אם הזדמנויות הוחמצו מפני שלמערכת הביטחון הייתה השפעה רבה מדי או מעטה מדי על מדיניות הממשלה. המאמר מוסיף שהמציאות של מדינה אחת משנה את מסגרת הדיון ומאתגרת את שתי הקריאות.
לקריאת העמוד
נסיגה דמוקרטית בלי דמוקרטיה
המאמר מציע זווית חריגה לדיון בנסיגה דמוקרטית. בדרך כלל המחקר שואל כיצד שחיקת מוסדות ליברליים פוגעת באזרחי הדמוקרטיה. כאן המוקד הוא אוכלוסייה שאין לה זכויות דמוקרטיות בתוך המשטר השולט בה: הפלסטינים בשטחים הכבושים. לפי התקציר, ישראל היא משטר מורכב: מצד אחד דמוקרטיה ליברלית מבוססת אך מוחלשת בתוך הקו הירוק; מצד שני כיבוש צבאי יציב, נטול מאפיינים דמוקרטיים, מעבר לקו הירוק. המאמר טוען שלעיתים הצד הדמוקרטי של ישראל ריסן את הכיבוש, ולכן הפלסטינים נהנו בעקיפין מהיבטים של הדמוקרטיה הישראלית אף שלא היו חלק ממנה. כאשר הדמוקרטיה נסוגה, הריסונים הללו נחלשים, והפלסטינים עשויים להיות בין הראשונים להיפגע. לכן הסיכום צריך להדגיש את הפרדוקס: גם מי שאין להם זכויות דמוקרטיות עלולים להפסיד כאשר הדמוקרטיה של הכוח השולט נשחקת.
לקריאת העמוד
״כבודו, רסן אותנו״: הזכות להיבחר בדמוקרטיה הישראלית
הפרק עוסק באחד המבחנים הקשים של דמוקרטיה: האם ועד כמה מותר למערכת פוליטית להוציא מתוכה שחקנים הנתפסים כמסוכנים, אנטי-דמוקרטיים או לא לגיטימיים. הכותרת ״כבודו, רסן אותנו״ מצביעה על פרדוקס ישראלי: פוליטיקאים ונציגי מפלגות בוועדת הבחירות המרכזית עשויים לדחוף לפסילות מסיבות אידיאולוגיות, אלקטורליות או ציבוריות, ובית המשפט העליון מתבקש לרסן את המערכת הפוליטית עצמה כדי להגן על הזכות להיבחר. שמיר ווינשל-מרגל מנתחות את הזכות להיבחר לא רק ככלל משפטי אלא כדינמיקה פוליטית. הפסילות והערעורים עליהן חושפים את המתח בין דמוקרטיה מתגוננת לבין פלורליזם, בין רוב פוליטי לבין זכויות מיעוט, ובין ייצוג לבין פחד מפני כוחות קיצוניים. בישראל, המתח חריף במיוחד סביב רשימות ערביות, מועמדים יהודים קיצוניים ושאלות של שלילת אופייה היהודי או הדמוקרטי של המדינה. תרומת הפרק היא בהצגת בית המשפט כשומר סף של השתתפות פוליטית: לא משום שהוא תמיד מרחיב דמוקרטיה ללא גבול, אלא משום שהוא נדרש לאזן בין הגנה על המשטר לבין מניעת שימוש מפלגתי בכלי הפסילה.
לקריאת העמוד
דמוקרטיה ישראלית: רכיבים אזרחיים ואתנו־לאומיים
הפרק טוען שאי אפשר להבין את ישראל כלא־דמוקרטיה פשוטה, אך גם לא כדמוקרטיה ליברלית רגילה. סמוחה דוחה את מודל האתנוקרטיה כהסבר גורף מדי לישראל שבתוך הקו הירוק, אך גם דוחה תיאור ליברלי נקי. המודל החזק ביותר מבחינתו הוא “דמוקרטיה אתנית”: לכל האזרחים יש זכויות אזרחיות ופוליטיות, אך הרוב היהודי ממסד שליטה על המדינה, על סמלי הזהות שלה ועל משימתה הלאומית. לכן ישראל מייצגת ומשתפת במובנים מסוימים, אך נותרת דמוקרטיה באיכות נמוכה יותר מבחינת שוויון, הכרה לאומית, חלוקת כוח וצדק חברתי. סמוחה בוחן את הדמוקרטיה הישראלית דרך כמה מודלים: דמוקרטיה פרוצדורלית, ליברלית, קונסוציונלית, אתנוקרטית, אתנית וחברתית. הוא מציע תמונה מעורבת: ישראל היא דמוקרטיה פרוצדורלית אמיתית ויציבה יחסית, אך איכותה הדמוקרטית מוגבלת בשל מבנה אתנו־לאומי שמעניק עדיפות ליהודים ומונע שוויון מלא מן האזרחים הערבים. סמוחה מציג את ישראל כדמוקרטיה אתנית: פרוצדורלית ועמידה, אך מוגבלת בשוויון ובאיכות ליברלית. החשיבות של הערך באתר היא בהצגת המנגנון הספציפי של המאמר, ולא בהחלפתו בסיסמה כללית על דמוקרטיה, מוסדות או זכויות. לכן הקריאה הנכונה במאמר היא קריאה ממוקדת: לזהות את השאלה המחקרית, את הזירה המוסדית או החברתית שבה היא נבחנת, ואת האופן שבו הממצאים או הטיעון משנים את ההבנה של כוח, שוויון, משילות או צמיחה. הרחבה זו נשארת בתוך גבולות המידע שכבר תועד בערך ואינה מוסיפה עובדות חיצוניות.
לקריאת העמוד
מה תפקיד בתי המשפט בשמירה על דמוקרטיה ושלטון החוק?
המאמר עוסק במעמדן הפוליטי והאזרחי של קבוצות מיעוט בישראל.
לקריאת העמוד
ישראל כארכיטיפ של דמוקרטיה אתנית
המאמר הקלאסי של סמוחה מנסח את מודל הדמוקרטיה האתנית ומציג את ישראל כארכיטיפ שלו. במקום לתאר את ישראל כדמוקרטיה ליברלית רגילה או כמשטר לא־דמוקרטי בלבד, סמוחה מציע קטגוריה ביניים: משטר שיש בו בחירות, אזרחות וזכויות פוליטיות, אך המדינה מזוהה עם לאום אתני דומיננטי ומעדיפה אותו בסמלים, במדיניות ובחלוקת משאבים. במקרה הישראלי, הדומיננטיות היהודית מתקיימת לצד אזרחות של המיעוט הערבי־פלסטיני, אך אזרחות זו אינה מבטלת היררכיה לאומית עמוקה. סמוחה מציע את המושג דמוקרטיה אתנית כדי לתאר משטר שמקיים בחירות וזכויות אזרחיות מסוימות, אך מעניק עדיפות ממוסדת לקבוצת לאום אתנית אחת. ישראל משמשת במאמר מקרה מרכזי להבנת המתח בין אזרחות דמוקרטית לבין עליונות לאומית יהודית. החשיבות הפרשנית של המקור היא בכך שהוא מעביר את הדיון מן הסיסמה הכללית אל המנגנונים המוסדיים, המשפטיים או החברתיים שבהם הדמוקרטיה נבחנת בפועל. לכן כדאי לקרוא אותו כמקור שמחדד לא רק עמדה נורמטיבית, אלא גם את הדרך שבה מושגים כמו שוויון, זכויות, ייצוג, סמכות ואחריות ציבורית מקבלים צורה מוסדית קונקרטית.
לקריאת העמוד
נסיגה דמוקרטית בישראל
הפרק של מנחם מאוטנר עוסק בנסיגה דמוקרטית בישראל דרך מבט חוקתי ופוליטי. הוא מציב את ישראל בתוך דפוס עולמי שבו דמוקרטיות אינן קורסות בהפיכה פתאומית, אלא נשחקות בהדרגה באמצעות חקיקה, שינויי מוסדות, דה-לגיטימציה של שומרי סף ופוליטיקה של רובנות. בהקשר הישראלי, מאוטנר מדגיש את המאבק על בית המשפט, את הקיטוב בין קבוצות חברתיות, את השחיקה באמון במוסדות ואת הקושי לקיים הסכמה חוקתית רחבה. הפרק חשוב משום שהוא אינו מתאר נסיגה דמוקרטית כבעיה של צד פוליטי אחד בלבד, אלא כתוצאה של מאבק ארוך על זהות המדינה, חלוקת כוח ושאלת מקומם של ערכים ליברליים במשטר רובני. התרומה שלו היא בהבנת המשבר הישראלי כחלק ממשבר חוקתי שבו כלים דמוקרטיים משמשים לשינוי האיזון הדמוקרטי עצמו. הפרק גם מדגיש שנסיגה דמוקרטית אינה חייבת להיראות כמו ביטול בחירות או דיכוי גלוי. היא יכולה להתקדם דרך מינויים, חקיקה, שינוי כללי משחק, החלשת ייעוץ משפטי וערעור מתמשך על לגיטימיות של מוסדות ביקורת. בהקשר הישראלי, המאבק על המשפט הוא לכן רק סימפטום אחד של שאלה רחבה יותר: האם הכללים המשותפים עדיין מקובלים על המחנות המרכזיים בחברה.
לקריאת העמוד
מה הקשר בין מאבק בשחיתות לרפורמה משפטית?
המאמר טוען שהמאבק בשחיתות הוא מקור מרכזי למעמד שנצבר למערכת המשפט בישראל, וכי תגובת נגד להליכי שחיתות היא גורם חשוב בניסיון הקואליציה לצמצם את כוח בית המשפט העליון.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
האם מלחמה בולמת סמכותנות או משנה את צורתה?
המאמר מציב את ניסיון שינוי מערכת המשפט בישראל מאז 2023 כמקרה מבחן לפופוליזם ימני-דתי. הוא טוען שהחיבור בין פופוליזם הדרתי לדת יכול להצדיק ריכוז כוח ודיכוי התנגדות, אך גם יוצר מתחים פנימיים והתנגדות ציבורית שמגבילים את הדחף הסמכותני.
לקריאת העמוד
המהפכה המשפטית לפני ואחרי 7 באוקטובר
הפרק מציב את המאבק סביב המהפכה המשפטית בתוך מסגרת רחבה של פוליקריסה חוקתית: מצב שבו משברים מוסדיים, פוליטיים וביטחוניים אינם מתרחשים בנפרד אלא מזינים זה את זה. לפני 7 באוקטובר, העימות המרכזי נסב סביב שינוי יחסי הכוחות בין הממשלה, הכנסת, היועצים המשפטיים ובית המשפט העליון. הרפורמה או ההפיכה, בהתאם לעמדת הדובר, נתפסה כאיום על עצמאות שיפוטית, על ביקורת חוקתית ועל בלמים ואיזונים. לאחר מתקפת 7 באוקטובר והמלחמה, סדר היום השתנה אך המשבר לא נעלם. רוזנאי מדגיש שהחירום הביטחוני אינו מבטל את המשבר החוקתי; הוא מתלכד איתו. מצד אחד, מלחמה יוצרת צורך באחדות, יעילות והכרעות מהירות. מצד שני, דווקא בעת חירום גוברת הסכנה לריכוז כוח, לדחיקת ביקורת ולשימוש בביטחון כדי להשהות ויכוח דמוקרטי. הפרק מנתח כיצד מאבק משפטי פנימי, מחאה אזרחית, שאלת הלגיטימיות של הממשלה והטראומה הביטחונית הפכו למערכת אחת. התרומה המרכזית היא אזהרה מפני קריאה פשוטה של חירום: גם כאשר מדינה מתמודדת עם איום ביטחוני ממשי, השאלות החוקתיות על כוח, אחריות ופיקוח אינן יכולות להידחות ללא מחיר.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
הרפורמה המשפטית אחרי 7 באוקטובר
המאמר קורא את התקופה שלאחר מתקפת 7 באוקטובר כזמן שבו ישראל מתמודדת במקביל עם מלחמה ועם מאבק מתמשך על גבולות הכוח החוקתי. רוזנאי טוען שהציפייה שהמלחמה תעצור את הרפורמה המשפטית התגלתה כחלקית בלבד: רכיבים של פופוליזם חוקתי, התקפות על שומרי סף וניסיונות להחליש ביקורת מוסדית המשיכו להתקיים בתוך תנאי החירום. הוא מדגיש את הסכנה שבשימוש בשיח ביטחוני כדי לנרמל ריכוז כוח, לדחות ביקורת או לצמצם את מרחב הפעולה של בית המשפט והחברה האזרחית. התרומה של המאמר היא בהצגת המלחמה לא כרקע חיצוני למשבר החוקתי, אלא כחלק מן התנאים שבהם מאבק חוקתי מתנהל, מתמתן, משתנה ולעיתים גם מעמיק. התרומה של המקור היא בהעברת הדיון מן הכותרת הכללית אל מנגנונים קונקרטיים: מי מגדיר את הבעיה, אילו מוסדות מקבלים סמכות, כיצד קבוצות שונות מושפעות מן ההכרעה, ומה נחשף על היחסים בין כוח, זכויות ולגיטימציה. לכן הקריאה בו חשובה לא רק להבנת המקרה הנדון, אלא גם להבנת הדרך שבה דמוקרטיה פועלת בפועל דרך חקיקה, פסיקה, חינוך, מדיניות ציבורית או פעולה אזרחית.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
מתי ביקורת שיפוטית מגינה על זהות חוקתית?
המאמר מציב את ישראל בתוך דיון רחב על נסיגה דמוקרטית ועל גבולות כוחו של בית המשפט. הוא טוען שהגנה על זהות חוקתית אינה רק שאלה פורמלית של פרשנות טקסט, אלא גם שאלה של שמירה על תנאי יסוד המאפשרים דמוקרטיה: בחירות משמעותיות, זכויות, הפרדת רשויות ומנגנוני ביקורת. המקרה הישראלי מחדד את הקושי משום שהמסגרת החוקתית חלקית, ולכן שאלת הלגיטימציה של ביקורת שיפוטית חריפה במיוחד. ההרחבה החשובה היא שהמאמר אינו מתייחס אל זהות חוקתית וביקורת שיפוטית בנסיגה דמוקרטית כאל כותרת כללית, אלא מציב אותו בתוך ישראל והוויכוח על גבולות כוחו של בית המשפט. בסיס הדיון הוא זהות חוקתית, לגיטימציה דמוקרטית, ביקורת שיפוטית ונסיגה מוסדית, ולכן הטענה נבנית דרך מוסדות, פרקטיקות ומנגנונים ולא דרך הכרזה ערכית מופשטת. במרכזו עומד המתח בין רוב פוליטי המבקש לשנות כללים מול בית משפט המגן על תנאי הדמוקרטיה; המתח הזה מסביר מדוע התופעה הנחקרת אינה ניתנת לצמצום לשאלה של תמיכה או התנגדות, אלא דורשת קריאה של תנאי הפעולה עצמם. תרומתו היא בהצעת זהות חוקתית כמסגרת להגנה על תנאי משחק דמוקרטיים, ומתוך כך בהבהרת לגיטימציה של ביקורת שיפוטית כאשר המסגרת החוקתית חלקית ושנויה במחלוקת.
לקריאת העמוד
מי מוכן לתמוך בנסיגה דמוקרטית בישראל?
המחקר מצא שהתמיכה בתוכנית המשפטית קשורה בעיקר לזיקה חזקה לנתניהו ולסלידה ממחנה האופוזיציה, ופחות לתפיסה רובנית של דמוקרטיה או להתנסות שלילית עם מערכת המשפט.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
ישראל: פופוליזם, קיטוב ומשבר הדמוקרטיה
המאמר מציב את משבר הדמוקרטיה בישראל בתוך מפגש בין פופוליזם, קיטוב ומבנה חוקתי פגיע. הוא מנתח את תוכנית לוין לשינוי מערכת המשפט ואת ההקשר הפוליטי שבו הוצגה: היעדר חוקה מלאה, חוקי יסוד שניתנים לשינוי יחסית בקלות, מערכת קואליציונית ריכוזית ופערי אמון עמוקים בין מחנות. הטענה המרכזית היא שפופוליזם אינו רק סגנון רטורי; הוא מציג את הרוב הפוליטי כנציג העם האמיתי ומחליש מוסדות שמגבילים אותו, ובראשם בתי משפט ויועצים משפטיים. כאשר קיטוב חברתי הופך כל פשרה לבגידה, שינוי מוסדי יכול להיתפס כמאבק קיומי. תרומת המאמר היא בהסבר מדוע המשבר הישראלי אינו רק מחלוקת על סמכויות בית המשפט, אלא מבחן של חסינות דמוקרטית במדינה שבה הבלמים הפורמליים חלשים יחסית. לכן המאמר קורא את המשבר הישראלי לא כאירוע חד־פעמי, אלא כתוצאה של מפגש בין רעיון רובני של דמוקרטיה לבין מערכת מוסדית שמתקשה להגן על גבולותיה. לכן המאמר קורא את המשבר הישראלי לא כאירוע חד־פעמי, אלא כתוצאה של מפגש בין רעיון רובני של דמוקרטיה לבין מערכת מוסדית שמתקשה להגן על גבולותיה. הוא מדגיש שהמאבק על בית המשפט הוא גם מאבק על השאלה מי מוסמך לפרש את העם, את החוק ואת מגבלות הכוח של רוב נבחר.
לקריאת העמוד
מתקפה על שלטון החוק בישראל
המאמר מציב את המשבר החוקתי בישראל בתוך דיון רחב על שלטון החוק והיחלשות דמוקרטית. הוא בוחן כיצד שינויי עומק במינוי שופטים, בביקורת שיפוטית, במעמד היועצים המשפטיים ובאיזון בין הכנסת, הממשלה ובית המשפט העליון עלולים לשנות את כללי המשחק. במקום לראות את המחלוקת כוויכוח טכני על סמכויות, המאמר מציג אותה כמאבק על השאלה האם בישראל יישארו מגבלות מוסדיות אפקטיביות על הרוב הפוליטי. בכך הוא מתמקד לא בסיסמאות, אלא במנגנוני הבלימה שמאפשרים שלטון חוק. כך הוא מדגיש שהגנה על שלטון החוק אינה עניין של יוקרה משפטית, אלא תנאי לכך שהכוח הפוליטי יישאר כפוף לכללים שאינם נכתבים מחדש לפי נוחותו. המאמר מתעקש לראות את שלטון החוק כמערכת של בלמים ממשיים, לא כמונח טקסי. לכן הפגיעה האפשרית במינוי שופטים, בביקורת שיפוטית ובייעוץ המשפטי מוצגת כפגיעה בתנאים שמאפשרים לאזרחים לדעת שהשלטון כפוף לכללים יציבים. במובן זה, המאמר מציב את שלטון החוק כתנאי מוקדם לפוליטיקה דמוקרטית רגילה: בלי ביקורת, ייעוץ עצמאי ומערכת משפטית שאינה תלויה ברוב מזדמן, גם זכויות פורמליות נעשות פגיעות.
לקריאת העמוד
איך משפט בין-לאומי יכול לעזור לבתי משפט מול פופוליזם?
המאמר מסביר מדוע משפט בין-לאומי בבתי משפט מקומיים אינו עניין טכני אלא כלי דמוקרטי נגד הסתגרות פופוליסטית.
לקריאת העמוד
האם חוק הלאום משנה את ישראל מדמוקרטיה ליברלית לדמוקרטיה סמכותנית?
המאמר קורא את חוק הלאום לא כטקסט סמלי בלבד, אלא כשלב במאבק על היחס בין זהות רוב, חירויות דמוקרטיות ושוויון אזרחי.
לקריאת העמוד
איך חוק הלאום מחבר בין פופוליזם, קולוניאליות ודת?
המאמר טוען שחוק הלאום אינו רק חוק זהות, אלא מנגנון שמחזק שפה אתנולאומית-דתית ומצמצם את המקום הדמוקרטי של מיעוטים.
לקריאת העמוד
מהו מודל הדמוקרטיה האתנית, ומה הוא אומר על ישראל?
המאמר מציע מודל לניתוח ישראל כדמוקרטיה אתנית, שבה מתקיימות זכויות מסוימות לצד עליונות מבנית של הלאום היהודי.
לקריאת העמוד
איך חוק הלאום משפיע על שוויון, הגדרה עצמית וסולידריות חברתית?
המאמר מסביר מדוע חוק הלאום מעורר לא רק חששות לשוויון משפטי, אלא גם פגיעה עמוקה יותר ביכולת ליצור סולידריות אזרחית משותפת.
לקריאת העמוד
מה אחריותם הציבורית והמשפטית של נבחרי ציבור בכירים?
הפרק מציב את מקרה נתניהו כמבחן למערכת דמוקרטית שבה נבחר ציבור בכיר מחזיק במנדט פוליטי אך כפוף גם לאמות מידה ציבוריות ומשפטיות.
לקריאת העמוד
האם איום ביטחוני מפחית קיטוב רגשי בתוך החברה?
המאמר מראה שקיטוב רגשי פנימי יכול להישאר איום על לכידות דמוקרטית גם כאשר החברה מתמודדת עם איום חיצוני מתמשך.
לקריאת העמוד
איך השתנה הקיטוב הפוליטי בישראל בין 1992 ל-2022?
הפרק מספק מבט היסטורי על קיטוב בישראל ומזכיר שמשבר פוליטי עכשווי נשען על תהליכים ארוכי טווח.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
האם מתקפת 7 באוקטובר הורידה את הקיטוב הרגשי בישראל?
המאמר מציב מבחן חשוב להנחה שאסון ביטחוני מאחד את החברה ומראה שקיטוב רגשי עשוי להישאר יציב גם מול איום קיצוני.
לקריאת העמוד
איך בליץ חוקתי מאיץ נסיגה דמוקרטית?
הבליץ החוקתי מוצג כמהלך שבו תמריצים פוליטיים, פופוליזם וחקיקה מהירה מחלישים בלמים דמוקרטיים בזמן קצר.
לקריאת העמוד
מה קורה כשמדעני מדינה מדברים לציבור בזמן נסיגה דמוקרטית?
מדעני מדינה בזמן משבר דמוקרטי נעים בין מומחיות ציבורית, חינוך לדמוקרטיה, חשש מזיהוי מפלגתי וניסיון להשפיע דרך תקשורת.
לקריאת העמוד
למה שיעורי אזרחות הפכו לזירה של מאבק על דמוקרטיה ליברלית?
מיכל נויבאואר-שני מראה שלימודי אזרחות בישראל הפכו לזירת מעורבות ציבורית של מדעני מדינה, במיוחד סביב המתח בין מחנות ליברליים ושמרניים.
לקריאת העמוד
מה קורה לדמוקרטיה כשמבטלים את חובת הסבירות?
קרמניצר טוען שביטול עילת הסבירות משחרר את הממשלה והשרים מחובה מרכזית לפעול כנאמני ציבור, מחליש את היועצת המשפטית לממשלה ושומרי הסף, ומסכן מינויים, מנהל תקין, שירות ציבורי מגוון ואמון ציבורי.
לקריאת העמוד
איך מתקנים את בג״ץ בלי להפוך אותו למוסד מפלגתי?
המאמר טוען שמשבר הלגיטימציה של בג״ץ אינו נובע רק מתוצאות פסקי דין או מהרכב שופטים מסוים, אלא גם ממבנים מוסדיים של ההליך. הוא מציע לתקן את כללי העמידה, בירור העובדות, הרכבי השופטים ומינוי השופטים כך שיחזקו עצמאות, שקיפות ואמון בהליך.
לקריאת העמוד
למה המשבר החוקתי בישראל עובר דרך המשפט המינהלי?
המאמר טוען שהמשבר של 2023 חשף חולשה בתיאוריה החוקתית שהתפתחה מאז 1995: בישראל אין שכבה חוקתית קשיחה מעל חקיקה רגילה, וההגנה על ביקורת שיפוטית תלויה בעיקר במשפט מינהלי ובמאבק הציבורי סביבו.
לקריאת העמוד
איך דמוקרטיית הסכמה נקלעת למשבר רובני?
המאמר טוען שהמשבר החוקתי בישראל נובע מסתירה בין פוליטיקה קואליציונית יחסית לבין חוקה לא משוריינת, קיטוב גושי ובית משפט חזק שנעשה מוקד לעימות פוליטי.
לקריאת העמוד
איך קיטוב פוליטי הופך משבר חוקתי לבלתי פתיר?
איך קיטוב רגשי ופוליטי הופך את הוויכוח על בית המשפט לעימות חוקתי חריף וקשה לפתרון.
לקריאת העמוד
למה שליטה פוליטית במינוי שופטים היא ניסיון ללכוד את בתי המשפט?
המאמר טוען שהצעת 2023 למינוי וקידום שופטים אינה רק שינוי מוסדי, אלא מהלך שמעניק לממשלה ולקואליציה שליטה כמעט מלאה בבתי המשפט. הוא בוחן זאת דרך ההיגיון של השיטה הישראלית הקיימת, השינויים שחלו בה בשנים האחרונות, וההשוואה למודלים דמוקרטיים אחרים.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
האם מחאה משבשת יכולה לעזור לבלום נסיגה דמוקרטית?
מחקר על מחאת 2023 נגד הרפורמה המשפטית ועל האופן שבו פעולות שיבוש לא-אלימות השפיעו על תמיכה וגיוס.
לקריאת העמוד
מה מגלה הפער בין המחאה נגד הרפורמה המשפטית לבין השתיקה בזמן המלחמה?
אדם שנער טוען שהמחאה נגד הרפורמה המשפטית גייסה שפה ליברלית אוניברסלית אך נמנעה לרוב מעיסוק בכיבוש ובאפליית אזרחים פלסטינים בישראל. הפער בין עוצמת המחאה ב־2023 לבין התגובה המוגבלת לפגיעה בזכויות בזמן המלחמה מעורר ספק לגבי עומק ההטמעה של ערכים ליברליים בישראל.
לקריאת העמוד
האם הרפורמה המשפטית באמת מתקנת את מהפכת שנות התשעים?
קריאה מחדש של מהפכת שנות התשעים כרקע להבנת רפורמת 2023–25 והמאבק על זהותה הדמוקרטית-ליברלית של ישראל.
לקריאת העמוד
מה קורה לדמוקרטיה כאשר המדינה עצמה מפורקת?
המאמר טוען שהמשבר הישראלי הוא מתקפה על יכולת המדינה ומוסדותיה, שבה פירוק מוסדי משמש עיקרון מארגן של פעולה פוליטית.
לקריאת העמוד
איך חברי כנסת מבינים דמוקרטיה בזמן משבר?
ניתוח איכותני של האופן שבו 72 חברי כנסת מהכנסת ה-24 מסגרו דמוקרטיה, זכויות ומוסדות לפי שיוך אידיאולוגי.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
האם בית המשפט יכול לשמור על אחריות שלטונית במשטר היברידי?
איך ביקורת שיפוטית יכולה לשמור על אחריות שלטונית גם כאשר הדמוקרטיה אינה מלאה.
לקריאת העמוד
איך משבר חוקתי מעביר כוח מהכנסת לממשלה?
המאמר מראה כיצד משבר פוליטי ומשפטי סביב נתניהו, ולאחר מכן תקופת המלחמה, העבירו כוח מן הכנסת אל הממשלה והותירו את בית המשפט העליון כבלם מרכזי אך לא תמיד מספיק.
לקריאת העמוד
למה חוק הלאום מעלה שאלות עמוקות על שוויון ודמוקרטיה?
איך חוק הלאום משתלב בשאלות של רוב, שוויון אזרחי, חוקתיות ונסיגה דמוקרטית.
לקריאת העמוד
למה הרפורמה המשפטית היא פרויקט חוקתי פופוליסטי?
המאמר טוען שההפיכה המשפטית בישראל אינה שינוי מוסדי נקודתי בלבד, אלא פרויקט חוקתי פופוליסטי שמאיים על בלמים, איזונים וביקורת שיפוטית.
לקריאת העמוד
איך ההבטחה החוקתית בישראל נסוגה במקום להעמיק זכויות?
איך התחזקות הביקורת השיפוטית לוותה בהתנגדות פוליטית, פופוליזם ושחיקת זכויות.
לקריאת העמוד
איך מזהים נסיגה דמוקרטית בתוך תהליך החקיקה?
המחקר משווה דיונים בשלושה חוקי יסוד ומוצא שבכנסת ה-25 הופיעו יותר סימני נסיגה חקיקתית מאשר בכנסת ה-20.
לקריאת העמוד
מתי רפורמה משפטית הופכת לפגיעה בליבת הדמוקרטיה?
המאמר מציע לבחון שינויי כוח שיפוטי לפי השפעתם המצטברת על ליבת הדמוקרטיה: בחירות חופשיות, זכויות פוליטיות ואיזונים מוסדיים.
לקריאת העמוד
מתי צריך לעצור את הלבנה הראשונה בשחיקה דמוקרטית?
למה חשוב לזהות צעדים מוקדמים שמחלישים מוסדות דמוקרטיים לפני שהנזק מצטבר.
לקריאת העמוד
האם מתקפה על ארגוני חברה אזרחית מחלישה את הדמוקרטיה?
איך עמדות ציבוריות כלפי עמותות יכולות לאפשר או לבלום פגיעה במרחב הדמוקרטי.
לקריאת העמוד
מה קורה לשירות הציבורי כשהדמוקרטיה נשחקת?
המאמר בוחן את תגובותיהם של עובדי מדינה בישראל לשינוי המשפטי, ובמיוחד את הקשר בין תפיסת איום דמוקרטי לבין כוונות עזיבה, השמעת קול ומאמץ בעבודה.
לקריאת העמוד
האם נסיגה דמוקרטית היא רק ויכוח על בית המשפט?
למה סיווג המשטר הישראלי משנה את האופן שבו מבינים את המשבר.
לקריאת העמוד
האם איגודי עובדים יכולים להגן על הדמוקרטיה?
איך כוח עבודה מאורגן יכול להשפיע על מאבקים נגד נסיגה דמוקרטית.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
נסיגה דמוקרטית ואלימות פוליטית: מה קורה לתודעה הציבורית?
איך שחיקה במוסדות דמוקרטיים משפיעה על הצדקת אלימות פוליטית.
לקריאת העמוד
למה הדמוקרטיה הישראלית נקלעה למשבר?
הסבר קצר למשבר הישראלי דרך קיטוב, מוסדות חלשים ותמריצים פוליטיים.
לקריאת העמוד
מי תומך בנסיגה דמוקרטית, ולמה?
מחקר על התנאים שבהם אזרחים רגילים מוכנים לתמוך בפגיעה בכללי הדמוקרטיה.
לקריאת העמוד
איך צעדים קטנים יכולים לשנות דמוקרטיה שלמה?
ניתוח הרפורמה המשפטית כתהליך מצטבר של ריכוז כוח שלטוני ופגיעה בבלמים מוסדיים.
לקריאת העמוד
מאמר חדש
מה הקשר בין נסיגה דמוקרטית לזכויות נשים?
המאמר טוען שהנסיגה הדמוקרטית בישראל מתבטאת גם בהחלשת ההגנות המשפטיות על שוויון מגדרי ובהכשרת הפרדה ואפליה בשם דת.
לקריאת העמוד