הקואליציה שמאחורי ״העם״: כיצד פופוליסטים מארגנים כוח
מסגרת קואליציונית מסבירה כיצד מפלגות פופוליסטיות משלבות אינטרסים מאורגנים באופן כפוף: איגוד עובדים בפולין ועסקים מקומיים בהונגריה הובילו למדיניות שונה תחת היגיון כוח דומה.
פופוליסטים אינם בהכרח עוקפים ארגונים: הם יכולים לצרף אינטרסים מאורגנים, להעניק להם תועלות ובה בעת להעמיק את תלותם בשלטון.
מהי קואליציה פופוליסטית לפי המאמר?
קואליציה פופוליסטית היא הסדר מעשי שבאמצעותו מפלגה או מנהיג פופוליסטי מגייסים שחקנים קולקטיביים, משאבים ארגוניים ולגיטימציה כדי להגיע לשלטון ולהחזיק בו. המונח מפנה את תשומת הלב מן הרטוריקה על ״העם״ אל הארגונים, האינטרסים והחליפין שמחזיקים את הפרויקט הפוליטי בפועל.
המחברים אינם טוענים שכל ברית פוליטית היא פופוליסטית או שכל פופוליסט מוכרח לבחור שותף מאורגן. הם מציעים לבדוק היסטורית אילו ארגונים זמינים בכל מדינה, מדוע נבחר שותף מסוים ובאילו תנאים הוא משולב.
איזו מחלוקת מושגית המסגרת מבקשת לפתור?
גישה אסטרטגית המזוהה במאמר עם קורט ויילנד רואה בדחיית מוסדות התיווך ובקשר הישיר בין מנהיג להמון מאפיין מכונן של פופוליזם. לפי ניסוח זה, קשר משמעותי עם איגוד עובדים או ארגון מעסיקים הופך תנועה לפחות פופוליסטית.
מנגד, גישות של גיוס קולקטיבי המזוהות עם קנת רוברטס, רוברט ג׳נסן ואחרים טוענות שכוח פופוליסטי נוצר כאשר רטוריקה אנטי־אליטיסטית מתחברת להתארגנות, מחאה, שביתה והצבעה. בונדי ויקיר מאמצים את נקודת המוצא השנייה ומפתחים אותה למסגרת המאפשרת למפות את השותפים ואת תנאי הברית.
כיצד השינוי הנאו־ליברלי פתח מרחב לקואליציות כאלה?
החל משנות השבעים, וביתר שאת בשנות התשעים, גלובליזציה, ניידות הון, דה־רגולציה והעדפת מנגנוני שוק החלישו מוסדות קורפורטיסטיים שחיברו איגודים וארגוני מעסיקים לקבלת החלטות. מפלגות מרכז גם התכנסו למדיניות תואמת־שוק והעבירו סוגיות כלכליות למוסדות טכנוקרטיים, וכך צמצמו את הפוליטיזציה של מחלוקות חלוקתיות.
התהליך היה א־סימטרי: העבודה המאורגנת נחלשה בדרך כלל יותר מן העסקים המאורגנים, והוא התקדם במידה שונה ממדינה למדינה. התוצאה הייתה פער ייצוגי שבו קבוצות שנפגעו מן השינוי וארגונים שאיבדו גישה למוקדי הכרעה חיפשו ערוצים פוליטיים חדשים.
מדוע ארגון מוחלש עדיין עשוי להיות שותף רב־ערך?
הדרה ממוקדי ההשפעה אינה מוחקת בהכרח תשתית ארצית, שם ציבורי, קשר עם חברים או יכולת להעניק לגיטימציה. ארגון יכול להיות חלש מכדי לקבוע מדיניות לבדו, אך חזק דיו לספק למפלגה רשת פעילים, תמיכה פומבית והצדקה לטענה שהיא מייצגת ציבור שנזנח.
זהו המצב הפרדוקסלי שהמחברים מזהים בצד ההיצע של הגיוס הפופוליסטי. המפלגה מציעה לארגון גישה מחודשת ותועלות, ואילו הארגון מעמיד לרשותה משאבים שנותרו בידיו אחרי היחלשותו.
מהם ארבעת הממדים של המסגרת הקואליציונית?
הממד הראשון הוא הנוף הארגוני שיצרו הסדרים פוליטיים־כלכליים קודמים, והממד השני הוא האסטרטגיה שבאמצעותה הפופוליסטים מצרפים אינטרסים מאורגנים. הממד השלישי בוחן כיצד בנויים יחסי הכוח הא־סימטריים בתוך הקואליציה.
הממד הרביעי הוא משטר המדיניות שנוצר מן המחויבויות לשותפים. השוואה לפי ארבעת הממדים מאפשרת להסביר גם דמיון במנגנון בניית הכוח וגם הבדלים גדולים בתוצאות החלוקתיות והמוסדיות.
מה הופך את ההכלה בקואליציה לא־סימטרית?
המפלגה מעניקה לשותף המאורגן גישה מועדפת ומממשת חלק מדרישותיו, אך הגישה מותנית בנאמנות לפרויקט הרחב שלה. שחקנים המייצגים אינטרס דומה אך מסרבים לכפיפות עלולים להיות מודרים, ולעיתים מוקמים גופים חדשים הנשלטים בידי המפלגה כדי לטעון שהם המייצגים האמיתיים.
אי־שוויון כשלעצמו אינו ייחודי לפופוליזם, שכן גם בריתות מפלגתיות רגילות אינן שוות לחלוטין. הייחוד שמציעים המחברים הוא החיבור בין פירוק ערוצי השפעה עצמאיים, הקמת חלופות נשלטות, העברת הטבות באמצעות המדינה והצגת ההסדר הפרטיקולרי כרצון הכללי של ״העם״.
כיצד נבנתה הברית בין חוק וצדק לבין סולידריות בפולין?
סולידריות הצטמצמה מתנועה של כמעט עשרה מיליון חברים לאיגוד שאיבד יותר מתשעים אחוז מחבריו עד שנות האלפיים, אך שמרה על תשתית ארצית ועל הון סמלי כתנועה שסייעה להביס את המשטר הקומוניסטי. ממשלת המצע האזרחי דחתה דיאלוג חברתי, ותלונות מעמד העובדים נותבו למסגרת לאומית־שמרנית.
לקראת בחירות 2015 חתם אנדז׳יי דודה על הסכם תוכניתי עם סולידריות שכלל הורדת גיל הפרישה, העלאת שכר המינימום, מאבק בחוזים ארעיים והרחבת העברות חברתיות. חוק וצדק אימצה את הדרישות כמצעה והציגה את עצמה כנציגת העובדים הישירה, במקום לנהל משא ומתן עם האיגוד כשותף אוטונומי ושווה.
אילו תועלות קיבלו עובדים בפולין ומה נשחק במקביל?
חוק וצדק ביטלה את העלאת גיל הפרישה, העלתה את שכר המינימום, הסדירה חוזים ארעיים והנהיגה את תוכנית קצבת הילדים Family 500+. לפי המקורות שמביא המאמר, ההעברה החודשית הגדילה את הכנסתן של משפחות בעלות הכנסה נמוכה בעשרים עד ארבעים אחוז.
במקביל נדחקה מועצת הדיאלוג החברתי, והמדיניות הוצגה כפעולה פטרנליסטית של המדינה ולא כתוצר של מיקוח קיבוצי. ההטבות חיזקו ציפייה מן המדינה אך לא שיקמו את הכוח העצמאי של האיגודים, והגישה הפרו־עובדית העדיפה את הבסיס התעשייתי המזוהה עם סולידריות על פני איגודים יריבים.
מדוע הקואליציה בהונגריה פנתה דווקא לעסקים מקומיים?
מודל הצמיחה ההונגרי נשען במידה עמוקה על השקעות זרות, וחברות רב־לאומיות שלטו בענפי היצוא המתקדמים. עסקים מקומיים, ובהם עסקים קטנים ובינוניים וחברות התלויות ברכש ציבורי, ראו עצמם נחותים מול מדיניות שהעדיפה משקיעים זרים אך היו מאורגנים באגודות עסקים ארציות.
איגודי העובדים בהונגריה היו מפוצלים וחסרי ההון הסמלי שהיה לסולידריות בפולין. לקראת בחירות 2010 תמכו ארגוני עסקים מרכזיים בפידס, והיא התחייבה לאינטרסים לאומיים ולהפחתת נטל המס העסקי לרמה תחרותית באזור.
כיצד עיצבה הברית העסקית את מדיניות פידס?
פידס הטילה מסים ענפיים על תחומים הנשלטים בידי חברות זרות, הפנתה רכש ציבורי לחברות מקומיות הקשורות למשטר ויצרה שווקים תלויי־מדינה לעסקים מקומיים. בבנקאות ירד שיעור הבעלות הזרה מכשבעים אחוז לפני המשבר הפיננסי העולמי לפחות מחמישים אחוז ב־2017, ובאותה שנה הונהג מס חברות אחיד של תשעה אחוזים.
עם זאת, הממשלה המשיכה לסבסד השקעות ייצור זרות, במיוחד בתעשיית הרכב הגרמנית, באמצעות תמריצים, מסים נמוכים ועבודה גמישה וזולה. הפער בין רטוריקה אנטי־זרה לבין תמיכה מעשית ביצואנים זרים נעשה מובן כאשר מבחינים בין ענפים ובין המחויבויות השונות בתוך הקואליציה.
מה קרה לעבודה המאורגנת בהונגריה?
בהיעדר שותף של עבודה מאורגנת ליד שולחן הקואליציה, קוד העבודה של 2012 החליש איגודים והרחיב את סמכויות המעסיקים, וגם מוסד הדיאלוג החברתי התרוקן מתוכן. ב־2018 העלה החוק שכונה ״חוק העבדות״ את תקרת השעות הנוספות מ־250 ל־400 בשנה ואפשר לדחות את תשלומן עד שלוש שנים.
פידס גם קיזזה העלאות בשכר המינימום באמצעות הפחתת תשלומי הביטוח הסוציאלי של מעסיקים, וכך הגנה על העסקים הקטנים והבינוניים שבבסיס הקואליציה. בפולין, לעומת זאת, העלאות שכר המינימום הטילו עלויות על המעסיקים בלי קיזוז דומה, הבדל המתיישב עם זהות השותף המאורגן בכל מדינה.
כיצד אותו מנגנון הוביל לתוצאות חלוקתיות שונות?
הקואליציה הפולנית התבססה על איגוד עובדים, ולכן התמורה החומרית כללה העברות חברתיות, שכר גבוה יותר והגנות עבודה. הקואליציה ההונגרית התבססה על הון מקומי מאורגן, ולכן התמורה כללה מס נמוך, חוזים ציבוריים, הגנה רגולטורית ויצירת מעמד עסקי התלוי במדינה.
המחברים אינם מייחסים את ההבדל רק לאידאולוגיות לאומניות שונות או לטקטיקה אלקטורלית כללית. הם טוענים שזהות האינטרס המאורגן שבתוך הקואליציה מסבירה מדוע היגיון דומה של כפיפות ותלות מייצר משטרי מדיניות שונים.
מהו הקשר שהמאמר מציע בין קואליציה לנסיגה דמוקרטית?
כאשר הטבות עוברות דרך המדינה וערוצי השפעה עצמאיים נחלשים, השותף המאורגן נעשה תלוי יותר בהמשך שלטונה של המפלגה. השיח הפופוליסטי יכול להציג את הקואליציה הסלקטיבית כמימוש רצון העם ובכך לטשטש את האינטרסים המסוימים ואת תנאי הכפיפות שבתוכה.
במקרה הפולני המחברים מפנים למחקר שלפיו הקואליציה עם סולידריות סיפקה תמיכה מעשית לנתיב הנסיגה הדמוקרטית של חוק וצדק. הם אינם מציגים את הקשר כסיבת־יחיד מוכחת בכל מקום, ומדגישים שהיחסים ההדדיים בין תחזוקת קואליציה לבין פירוק איזונים ובלמים דורשים מחקר השוואתי רחב יותר.
מה אפשר להסיק משני המקרים ומה עדיין פתוח לבדיקה?
פולין והונגריה הן המחשות אנליטיות שנבחרו משום שהן חולקות רקע פוסט־קומוניסטי ונאו־ליברלי אך ירשו נופים ארגוניים שונים. הן מראות שהמסגרת יכולה לזהות מנגנון משותף וגם להסביר שונות, אך אינן מדגם שמאפשר לאמוד את שכיחות המנגנון או להוכיח שכל פופוליזם נשען על ארגון כפוף.
המחברים מציעים לבחון בריתות עם ארגונים דתיים, חקלאיים וצבאיים, פופוליזם שמאלי ומקרים של כישלון או התנגדות לשילוב. בדיקות כאלה יוכלו לקבוע מתי נוצרה תלות, מתי אינטרס מאורגן שמר על אוטונומיה ומתי מפלגה לא הצליחה לייצב קואליציה.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 22 באוגוסט 2026