״ג׳יהאד לבן״: שאילה סמלית אינה מיזוג אידאולוגי
השוואה שיטתית של 3,075 עמודים מפרסומי Terrorgram, אל־קאעדה והמדינה האסלאמית מוצאת דמיון מוגבל ברטוריקה ובשיטות נגישות, אך פערים עמוקים בהגדרת האויב, בהדרכה המבצעית ובייצוג העצמי
קבוצות קיצוניות יכולות לשאול זו מזו סמלים ושפה, אבל ב־3,075 עמודים לא נמצאה ההתלכדות העמוקה שמושג ״ג׳יהאד לבן״ מרמז עליה.
מן האנקדוטה אל מבחן השוואתי
הדיון ב״ג׳יהאד לבן״ צמח במידה רבה מתצלומי מסך, מפוסטים בודדים וממקרים שבהם פעילי ימין קיצוני היללו דמויות או מונחים ג׳יהאדיסטיים. דוגמאות כאלה מוכיחות שמעבר סמלי אפשרי, אך אינן מגלות אם הוא מאפיין שיטתי של התעמולה.
המחקר מחליף את ההתרשמות האנקדוטלית בהשוואה של קורפוסים שלמים. המהלך מאפשר לשאול לא רק אם נמצא דמיון כלשהו, אלא אם הוא מופיע בעקביות בממדים המגדירים אידאולוגיה ופעולה.
מיזוג א־סימטרי הוא טענה מדויקת יותר
המחברים בוחנים אפשרות של השפעה חד־כיוונית בעיקרה: גורמי ימין קיצוני בוררים רכיבים מן הרפרטואר הג׳יהאדיסטי ומטמיעים אותם בשיח שלהם. אין בכך הנחה ששני המחנות משלימים זה עם זה או מוותרים על העוינות ההדדית.
הבחנה זו מפרידה בין שאילת אסתטיקה, מינוח וטקטיקה לבין מיזוג של תפיסת עולם. קבוצה יכולה לחקות סגנון של יריב שהיא ממשיכה לשנוא, משום שהסגנון נתפס כיעיל, קיצוני או מושך תשומת לב.
48 גיליונות מספקים בסיס רחב להשוואה
הקורפוס מורכב משלושה פרסומי Terrorgram, מ־18 גיליונות Inspire, מ־15 גיליונות Dabiq ומ־12 גיליונות Rumiyah. בסך הכול נותחו 3,075 עמודים: 941 מ־Inspire, 933 מ־Dabiq, 534 מ־Rumiyah ו־667 מפרסומי Terrorgram.
ההשוואה מוגבלת לפרסומים באנגלית ומתייחסת לכתבי־עת שנועדו לבטא מסר מגובש יחסית. היא אינה טוענת שכל פוסט, שיחה פרטית או תת־קבוצה פועלים בדיוק לפי הדפוס שנמצא בפרסומים.
שלושה ממדים מבחינים בין מראה חיצוני למבנה רעיוני
הקידוד בוחן דרכי פעולה והדרכה, את זהות האויבים ואת האופן שבו הפרסומים מתארים את אנשיהם. שלושת הממדים יחד מחברים בין טקטיקה, גבולות מוסריים וזהות קולקטיבית.
בחירה זו חשובה משום שסמל בודד אינו מספר מי נחשב אויב, איזו אלימות מוצגת כרצויה או כיצד הקבוצה מבקשת לעצב את חבריה. מיזוג עמוק אמור להותיר עקבות ביותר מממד אחד.
Inspire פועל כמדריך מעשי יותר
מבין כתבי־העת שנבדקו, Inspire כלל את השיעור הגבוה ביותר של עמודים עם הדרכה כללית או מסוימת ומפורטת. גם אזכורים של אמצעים מורכבים, פעולה עצמאית וחומרי נפץ הופיעו בו בתדירות גבוהה יחסית.
פרסומי Terrorgram הציעו פחות חומר טקטי מפורט והדגישו יותר הסתה האצתית לקריסה חברתית. הדמיון הבולט ביותר לכתבי־העת הג׳יהאדיסטיים נותר ברמה של שיטות אלימות נגישות, ולא הפך לזהות מבצעית כוללת.
מפת האויבים חושפת את הפער האידאולוגי
בפרסומי Terrorgram בלטה הפניית עוינות לקבוצות גזע ולקבוצות המוגדרות לפי נטייה מינית. בכתבי־העת הג׳יהאדיסטיים בלטה קשת רחבה יותר של מדינות, דתות, צבאות, גופי אכיפה ודמויות פוליטיות.
כל עשרת המשתנים בקטגוריית האויב הצביעו על הבדלים בין כתבי־העת. פירוש הדבר שהשאילה הסמלית אינה מוחקת את הגבולות השונים שבאמצעותם כל מחנה מגדיר את הסדר שהוא מבקש להרוס או להקים.
גם דמות הפעיל האידאלי נשארת שונה
הפרסומים הג׳יהאדיסטיים השתמשו בתדירות גבוהה יותר בכינויים המעלים את הפעיל למעמד של לוחם, חייל או שהיד. פרסומי Terrorgram כמעט שלא עסקו באותו סוג של ייצוג עצמי מפורש.
חמישה מתוך ששת משתני הייצוג העצמי הראו שונות בין הקבוצות. הפער מצביע על דפוסי גיוס והאדרת חברים שונים, גם כאשר שני הצדדים משתמשים בתעמולה כדי לנרמל אלימות.
המסקנה היא שאילה מוגבלת, לא היתוך
המחקר אינו מכחיש מעבר של מילים, דימויים או השראה בין סביבות קיצוניות. הוא דוחה את הקפיצה מן העדות למעבר כזה אל הטענה שנוצרה אידאולוגיה משותפת בעלת אסטרטגיה וזהות מאוחדות.
הנתונים מראים הבדלים משמעותיים בהדרכה, באויבים ובייצוג העצמי, ולכן התמיכה בגרסה החזקה של ״ג׳יהאד לבן״ מוגבלת. המונח מועיל כתיאור של השפעה חלקית רק אם אין הופכים אותו להוכחה מראש של מיזוג.
מגבלות המדידה מצמצמות את היקף המסקנה
עמוד הוא יחידת ניתוח נוחה ועקבית, אך עמוד עמוס טקסט ועמוד חזותי דלילים נחשבים באותה מידה. גם קידוד בינרי רושם אם נושא הופיע ואינו מבחין בין אזכור יחיד לבין חזרה אינטנסיבית.
פרסומי הג׳יהאד קדמו בזמן לפרסומי Terrorgram, והמחקר אינו כולל שיחות חולפות ברשת או מקורות לא־אנגליים. לכן אפשר להסיק על הקורפוס המוגדר, אך לא לשלול השפעה במרחבים אחרים או שינוי לאורך זמן.
מהו Terrorgram?
Terrorgram הוא הכינוי במחקר למערכת רופפת של ערוצי Telegram, שיחות קהילתיות וחשבונות המקדמים נאו־נאציזם, עליונות לבנה, גזענות, נאו־פשיזם והאצה מיליטנטית. אין מדובר בהכרח בארגון היררכי אחד בעל שרשרת פיקוד ברורה.
המאמר מנתח שלושה כתבי־עת שהופצו בסביבה זו ונושאים מאפייני עיצוב, סמלים וטקסט המצביעים על מקור משותף או קרוב. הם מספקים חומר מגובש יותר מפוסט מקרי לבחינת המסר שהסביבה מבקשת להפיץ.
מה פירוש המונח ״ג׳יהאד לבן״ במחקר?
המונח מתאר אימוץ, שימוש או האדרה בידי גורמי עליונות לבנה של תוכן, אסתטיקה, שמות ודפוסי פעולה המזוהים בדרך כלל עם גורמים ג׳יהאדיסטיים, ולעיתים גם מעבר בכיוון ההפוך. הוא מבקש ללכוד מפגש בין רפרטוארים קיצוניים שמקורם במסורות עוינות.
המחברים בוחנים את הגרסה הא־סימטרית של הרעיון, שבה הימין הקיצוני שואל מן הג׳יהאדיזם יותר מאשר להפך. עצם השימוש במונח נשאר שאלה אמפירית ולא תווית שמכריעה מראש כי נוצרה אידאולוגיה חדשה.
מדוע עצם הטענה למיזוג מפתיעה?
חלקים נרחבים מן הימין הקיצוני הלבן מגדירים מוסלמים כאויב, משמיצים את האסלאם ואף פוגעים במסגדים ובמוסדות מוסלמיים. לכאורה, עוינות זו אינה מתיישבת עם אימוץ תכנים שמקורם בתנועות ג׳יהאדיסטיות.
הפרדוקס נחלש כאשר מפרידים הערצה ליעדים מאימוץ שיטות וסמלים. אדם יכול לדחות את אמונת היריב ובה בעת להתרשם מן הנראות, מן המשמעת או מן האפקט הציבורי של אלימותו.
כיצד נבחרו הפרסומים להשוואה?
המחקר כולל את שלושת כתבי־העת של Terrorgram שהמחברים זיהו בעת איסוף החומר ואת סדרות הדגל באנגלית של אל־קאעדה והמדינה האסלאמית. גיליונות הג׳יהאד נאספו מארכיונים מקצועיים ואקדמיים, ופרסומי Terrorgram נאספו מערוצים ציבוריים בסביבה שנחקרה.
הבחירה מאפשרת להשוות תעמולה שפונה לקהל קורא דומה מבחינת שפה ופורמט. היא גם משאירה מחוץ למדגם חומרים בשפות אחרות, סרטונים והודעות קצרות שאינם כתבי־עת.
כיצד נשמרה עקביות הקידוד?
חמישה עוזרי מחקר ברמה אוניברסיטאית קידדו את העמודים לפי קודבוק מוגדר מראש. לפני הקידוד המלא נערכו בדיקת חלוץ ובדיקת מהימנות נוספת על עמודים חדשים, וההגדרות חודדו בעקבות אי־הסכמות.
בקודבוק הסופי נשארו רק משתנים שהשיגו אלפא של קריפנדורף גבוהה מ־0.8. הסף אינו מבטיח שהקטגוריות מושלמות, אך הוא מצביע על כך שהמקודדים יכלו ליישמן באופן עקבי יחסית.
מדוע העמוד הוא יחידת הניתוח?
המחברים בחרו בעמוד משום שהוא מאפשר לקודד אלפי יחידות בפורמטים שונים לפי כלל יציב ולשחזר את התהליך. חלוקה למשפטים או לרעיונות הייתה מחייבת החלטות סובייקטיביות יותר לגבי גבולות כל יחידה.
המחיר הוא אובדן מידע על צפיפות ועל הקשר. אזכור יחיד ועשרה אזכורים באותו עמוד מקבלים ערך זהה, והבדלי עיצוב בין המגזינים יכולים להשפיע על שיעור העמודים שבהם נושא מסוים מופיע.
מה נמצא בהשוואת דרכי הפעולה?
בתשעה מעשרת המשתנים נמצאה שונות בין כתבי־העת, ו־17 מתוך 27 ההשוואות של Terrorgram מול כל אחת משלוש הסדרות הג׳יהאדיסטיות היו מובהקות. Terrorgram נבדל במיוחד מ־Inspire, בשבעה מתוך תשעת המשתנים שנבדקו בהשוואה הזוגית.
החפיפה העקבית ביותר הייתה באזכור שיטות פשוטות ונגישות. מעבר לכך, כתבי־העת הג׳יהאדיסטיים — ובייחוד Inspire — כללו יותר הנחיה מעשית, בעוד Terrorgram נטה יותר להסתה אידאולוגית האצתית.
מי מוצג כאויב בכל אחד מן המחנות?
Terrorgram התמקד בעיקר בקטגוריות גזע ובנטייה מינית, וביטא את תפיסת העליונות הלבנה והעוינות כלפי להט״ב. כתבי־העת הג׳יהאדיסטיים הפנו את העוינות למנעד רחב יותר של מדינות, דתות, כוחות ביטחון ודמויות שלטוניות.
ב־23 מתוך 30 ההשוואות הזוגיות בקטגוריה נמצאו הבדלים מובהקים. ההתאמה היחידה לכל שלושת כתבי־העת הג׳יהאדיסטיים הייתה בקטגוריה כללית ולא־מסוימת של אויב, ולא במפת מטרות מפורטת.
כיצד שונים דפוסי הייצוג העצמי?
הסדרות הג׳יהאדיסטיות מרבות יותר להעניק לפעילים תארים של לוחמים, חיילים, שהידים ומרטירים. השפה הזאת בונה זהות של הקרבה, משמעת וכבוד ומציעה לקורא תפקיד בתוך הסיפור הקולקטיבי.
פרסומי Terrorgram מיעטו בייצוג עצמי מסוג זה והקדישו יותר תשומת לב לאויבים ולהסתה. חמישה מתוך שישה מדדי הייצוג העצמי נבדלו בין כתבי־העת, ולכן גם דמות החבר האידאלי אינה מתמזגת בבירור.
האם הנתונים תומכים ב״ג׳יהאד לבן״?
הם תומכים בגרסה צרה של מעבר סמלים, מינוח והשראה, אך לא בגרסה חזקה של התמזגות אידאולוגית ומבצעית. ברוב הממדים שנבדקו, פרסומי Terrorgram נבדלו במובהק מן הסדרות הג׳יהאדיסטיות.
לכן המחברים מתארים את ההתכנסות כמוגבלת ושטחית יחסית. המושג עשוי להועיל לתיאור שאילה נקודתית, אך הוא מטעה אם משתמשים בו כאילו שני המחנות כבר נעשו תנועה אחת.
האם דמיון בשיטה מעיד על זהות במטרה?
לא בהכרח. שיטות פעולה, עיצוב תעמולה ומנגנוני הפצה יכולים לעבור בין קבוצות בלי שהן יאמצו זו את תפיסת העולם של זו.
המחקר מדגים זאת באמצעות הפער בין דמיון מסוים בשיטות נגישות לבין הבדלים גדולים במפת האויבים ובייצוג העצמי. לצורך הערכת איום צריך אפוא למדוד בנפרד יכולת, כוונה, קהל יעד וסיפור אידאולוגי.
מהי המשמעות למדיניות נגד קיצוניות?
המחקר מציע לעקוב אחר מעבר של רפרטוארים בין מחנות, מפני ששאילת שפה או שיטה יכולה לשנות את אופן ההסתה גם ללא ברית ארגונית. עם זאת, תגובה אחידה לכל קיצוניות עלולה לפספס את האויבים, התמריצים ודפוסי הגיוס הייחודיים לכל סביבה.
מדיניות מבוססת ראיות צריכה להבחין בין חיקוי סמלי, למידה טקטית ושיתוף פעולה ממשי. ההבחנה מצמצמת גם הגזמה מושגית וגם הערכת חסר של יכולת למידה חוצת־מחנות.
מה המחקר אינו יכול לקבוע?
הוא אינו יכול לקבוע שאין מיזוג בשיחות פרטיות, בסרטונים, בפוסטים קצרים או בקרב יחידים שלא פרסמו כתבי־עת. הוא גם אינו מודד אם קוראים שינו בפועל עמדות או ביצעו אלימות בעקבות החומרים.
פערי הזמן בין הקורפוסים וההתמקדות באנגלית מגבילים עוד יותר את ההכללה. המסקנה המדויקת היא שבפרסומים שנבדקו נמצאה חפיפה מוגבלת לצד הבדלים עמוקים, ולא שהשפעה בין המחנות בלתי אפשרית.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 5 בספטמבר 2026