לא חייבים להאמין כדי להמשיך לקרוא
ראיונות שבהם משתמשים ניווטו בזמן אמת בערוצי חדשות פוליטיים אנונימיים ב־Telegram מראים שאי־אמון אינו מפסיק צריכה, אלא מעביר את מלאכת הסינון והאימות אל היחיד
אי־אמון אינו סוגר את ערוץ החדשות: הוא הופך את המשתמש לעורך של עצמו, אך לא מבטיח שהעריכה תהיה שיטתית או עמידה בפני השפעה.
אמון אינו מתג הפעלה של צריכת חדשות
הנחה נפוצה היא שאדם צורך מקור מפני שהוא בוטח בו, ומפסיק לצרוך אותו כשהאמון נשחק. הראיונות מראים יחס מורכב יותר: אנשים יכולים לדחות את אמינות הערוץ ובכל זאת להשתמש בו כמפת התמצאות, כזרם התרעות או כשער למקורות אחרים.
הפער בין עמדה מוצהרת להתנהגות אינו בהכרח סתירה. הוא מצביע על כך ש״אמון״ מתייחס לכמה אובייקטים שונים — מוסד התקשורת, ערוץ מסוים, פריט מידע או אדם שמפרסם — ועל כך שלשימוש יש תועלות שאינן תלויות באמונה.
סביבה מגבילה משנה את מחיר השקיפות
ברוסיה של 2020 פעלו ערוצים אנונימיים בתוך מרחב שבו תקשורת ממלכתית ופרו־ממשלתית הייתה דומיננטית, עיתונאים התמודדו עם צנזורה עצמית והחוק הוחל באופן בררני. אנונימיות יכלה לכן להגן על דיבור שאינו מתאפשר בערוץ מזוהה.
אותה אנונימיות גם ביטלה רמזים בסיסיים לאחריותיות: מי הכותב, מה מומחיותו, מי מממן אותו ומי יתקן טעות. Telegram נעשה בו־זמנית נתיב לעקיפת פיקוח וכלי שאפשר למדינה, לשחקנים מסחריים ולקבוצות אינטרס להסוות השפעה.
עימות־עצמי מחבר בין אמירה לפעולה
כל מרואיין התבקש לפתוח את הערוצים שהוא רגיל לקרוא, לגלול בהם כרבע שעה ולומר בקול מה מושך את תשומת לבו ומה נראה אמין. המראיינת צפתה בבחירות בזמן אמת וחזרה אליהן בשאלות לאחר הקריאה.
כך ניתן היה להשוות בין אמות המידה שאנשים מצהירים עליהן לבין הפעולות שהם מבצעים. למשל, קישור הוגדר לעיתים קרובות כאות לאמינות, אך בפועל רק מיעוט פתח אותו במהלך התצפית.
המדגם מציע עומק, לא ייצוג לאומי
המחקר כולל 25 משתמשים בני 24–50, מהם 13 נשים ו־12 גברים. עשרה היו עיתונאים ושבעה עסקו ביחסי ציבור, והאחרים כללו סטודנטים, מנהלים, יועצים ועובדי שירות ציבורי.
הנטייה למקצועות תקשורת מתאימה להערכות קודמות שלפיהן הקהל של Telegram הפוליטי ברוסיה היה אליטיסטי יחסית, אך אין נתוני אוכלוסייה שמאפשרים לאמת ייצוגיות. המחברות מדגישות שאי אפשר להכליל מן המרואיינים המשכילים אל כלל המשתמשים.
הנורמה הדמוקרטית נשארת אמת המידה
רוב המרואיינים תיארו מקור ראוי לאמון באמצעות דיוק, עצמאות, איזון, מקצועיות, בדיקת עובדות וקישורים המאפשרים הצלבה. גם בסביבה שאינה דמוקרטית, אוצר המילים של האמון נשען אפוא על תפקידי עיתונות נורמטיביים.
אולם שבעה משתתפים אמרו שאינם בוטחים בשום תקשורת והעדיפו לדבר על אמון באנשים מסוימים או על בדיקה עצמית. כך נשמרת הנורמה של מידע מהימן, אך הסמכות להבטיח אותה עוברת מן המוסד אל המשתמש.
אמון מותנה יכול להימשך וגם להישלל
משתמשים שנתנו אמון בערוצים נימקו אותו בהתאמה למקורות אחרים, ביכולת אישית להפריד עובדה מדעה או בשימוש של עמיתים מקצועיים באותו ערוץ. הם תיארו מעקב מתמשך ונכונות למשוך את האמון אם הערוץ ייתפס בשקר.
המשתמשים שלא בטחו בערוצים הדגישו בעיקר אנונימיות, היעדר אחריות וחוסר יכולת לזהות הטיה ובעלות. רבים משתי הקבוצות אמרו שיחסם השתנה עם הזמן כאשר חשדו שהערוץ החליף בעלים, עבר מסחור או שירת שחקן פוליטי.
מהירות, שונות ובידור מחזיקים את הקורא בפנים
המניע הנפוץ ביותר היה מפגש עם עמדות פוליטיות שונות, ואחריו גישה לחדשות ואי־אמון בתקשורת המרכזית. מהירות, עניין בטכנולוגיה וסגנון אירוני ומשעשע הוסיפו סיבות להישאר גם בלי לתת לערוץ חותמת אמת.
עיתונאים ואנשי מקצוע קראו גם כדי לזהות נושאים מתפתחים, שחקנים חדשים ומאבקים בין אליטות או מתחרים. במקרים אלה הערוץ נתפס כחומר גלם וכאות על מה שמנסים לקדם, לאו דווקא כדיווח שיש לקבל כפשוטו.
סימן לאיכות אינו שווה אימות
עבור רוב המשתתפים, קישור חיצוני שימש אות לכך שהפוסט ניתן לבדיקה ושווה תשומת לב. למרות זאת, רק חמישה פתחו קישורים במהלך הניווט, ורבים מאלה שלא פתחו לא בחנו גם מי עומד מאחורי המקור המקושר.
הפער ממחיש כיצד היוריסטיקה יכולה להחליף את הפעולה שאותה היא אמורה לאפשר. עצם נוכחותו של קישור מייצרת תחושת שקיפות גם כאשר שרשרת הראיות אינה נקראת.
המשתמש נעשה עורך, אך נשאר בן־אדם
משתתפים הצליבו בין מקורות, חיפשו שמות ופרטים קונקרטיים וניסו לפענח את מטרת המפרסם. אנשי תקשורת ויחסי ציבור נטו יותר לנתח את האינטרס הפוליטי או המסחרי שמאחורי פוסט.
אף שרבים ראו בעצמם צרכנים מיומנים, הבדיקות היו לעיתים מזדמנות ולא יסודיות. כאשר עמדה בפוסט התאימה לדעתו של המשתמש, נכונותו לבחון ראיות חלשות או היעדר קישור נטתה לרדת.
עומס מידע הוא תוצאה פוליטית ולא רק אישית
כמעט כל המשתתפים דיווחו על לחץ קוגניטיבי בשל הכמות הגדולה של מידע אנונימי שלא ניתן לתת בו אמון. כמה מהם בילו בערוצים שעות ביום והגיעו בהמשך להגבלת זמן, לצמצום מנויים או למיקוד בנישות מקצועיות.
כאשר אימות כל פריט מוטל על היחיד, מחיר ההתמצאות עולה והספקנות יכולה להידרדר לציניות. מצב זה אינו מבטל את השפעת התוכן; הוא עשוי דווקא להשאיר את המשתמש חשוף למסגור חוזר גם כשהוא מכריז שאינו מאמין.
מה שאל המחקר?
המחקר שאל מה משתמשי Telegram ברוסיה מתכוונים כשהם מדברים על אמון בתקשורת, ואם הם בוטחים בערוצי חדשות אנונימיים. הוא שאל גם מדוע אנשים קוראים ערוצים שאינם בוטחים בהם ובאילו אסטרטגיות הם משתמשים כדי לנווט ביניהם.
השאלות מחברות תפיסה, מניע והתנהגות. במקום להסתפק בציון אמון בסקר, המחקר בוחן כיצד הציון מקבל משמעות בזמן קריאה ממשית.
מי השתתף במחקר?
השתתפו 25 משתמשים ברוסיה, 13 נשים ו־12 גברים בגילים 24–50. עשרה מהם היו עיתונאים ושבעה אנשי יחסי ציבור, ולכן מומחיות תקשורתית הייתה נפוצה במדגם.
הגיוס נעשה באמצעות פרסומים ברשתות, תשעה ערוצים ושיחות Telegram ודגימת כדור־שלג. אין בסיס לטעון שהמדגם מייצג משתמש ממוצע, והמחברות מציגות את העבודה כמחקר איכותני חקרני.
כמה מן המרואיינים בטחו בערוצים האנונימיים?
עשרה אמרו שהם בוטחים במידע בערוצים האנונימיים, ו־15 אמרו שאינם בוטחים בו. שבעה מן המשתתפים הרחיבו את עמדתם ואמרו שאינם בוטחים בשום כלי תקשורת.
המספרים מתארים את המדגם ואינם אומדן לאוכלוסייה הרוסית. חשיבותם היא בכך שגם בקרב מי שהצהירו על אי־אמון נמשכה צריכת החדשות ונמצאו שימושים עקביים.
מדוע משתמשים בוטחים בערוץ אנונימי?
חלקם רואים שמידע מן הערוץ תואם מקורות אחרים, וחלקם סומכים על יכולתם לבחון אותו באופן ביקורתי ולבטל את האמון בעת הצורך. אחרים רואים בשימוש של עמיתים או עיתונאים סימן עקיף לכך שהמקור ראוי לתשומת לב.
זהו בדרך כלל אמון מותנה ולא מסירת סמכות מלאה. הוא תלוי במעקב אחר הדיוק, במוניטין שנבנה לאורך זמן ובאפשרות להשוות מידע.
מדוע ממשיכים לקרוא מקור שלא בוטחים בו?
הערוץ יכול לשמש תקציר, מאגר קישורים, התרעה מוקדמת או דרך לגלות פרשנויות שנעדרות מן התקשורת המרכזית. אנשי מקצוע משתמשים בו גם כדי לעקוב אחר מאבקי השפעה ולזהות מה שחקנים פוליטיים או מסחריים מנסים לקדם.
גם בידור, אירוניה, מהירות והרגל ממלאים תפקיד. ערכו של המקור למשתמש אינו מצטמצם לשאלה אם כל משפט שבו אמת.
כיצד נראה ראיון עימות־עצמי?
המשתתף קרא ערוצים מוכרים במחשב או בטלפון במשך כ־15 דקות והתבקש לחשוב בקול על עניין, סגנון, אמינות ומקור. המראיינת תיעדה היכן עצר, על מה דילג ואם לחץ על קישורים.
לאחר מכן נערך דיון בהחלטות שנצפו וראיון חצי־מובנה רחב יותר. השילוב מאפשר לזהות פערים בין כלל מוצהר לבין התנהגות בלי לטעון שהמפגש המחקרי זהה לחלוטין לשימוש יומיומי.
אילו סימנים שימשו להערכת אמינות?
משתמשים חיפשו קישורים, שמות, פרטי חקיקה, התאמה למקורות אחרים ומוניטין של ערוץ שלא נתפס בשקר. חלקם ניסו גם להעריך מי עשוי להרוויח מן הפרסום ומהי הטייתו.
אלה היו קיצורי דרך שימושיים, אך הם לא הופעלו תמיד. הסכמה מוקדמת עם פוסט, עייפות ומהירות הגלילה יכלו לצמצם את הנכונות לבדוק אותו.
האם קישור חיצוני גרם למשתמשים לבדוק מקור?
ברוב המקרים הקישור שיפר את הרושם שהפוסט איכותי וניתן לאימות. בפועל רק חמישה מתוך 25 המשתתפים פתחו קישורים במהלך חלק התצפית.
גם פתיחת קישור אינה מבטיחה הערכה ביקורתית של המקור. הממצא מדגים את ההבדל בין נראות של שקיפות לבין אימות של ממש.
מה ההבדל בין ספקנות לציניות?
ספקנות בונה מחזיקה באפשרות שיש מידע טוב יותר ומפעילה כללים לבדיקתו. ציניות כללית מניחה שאין מקור שאפשר לסמוך עליו ועלולה להפוך כל נרטיב לעוד גרסה שאין דרך להכריע בינה לבין אחרות.
ההתנהגות שנצפתה נטתה לעיתים יותר לאי־אמון כולל ולציניות מאשר לספקנות שיטתית. המשתמשים הצהירו על ביקורתיות, אך לא תמיד השקיעו בבדיקה שמאפשרת להבחין בין מקורות.
כיצד Telegram עצמו משפיע על האמון?
המוניטין של הפלטפורמה כמרחב בטוח וחלופי התחזק בין היתר בעקבות הניסיון לחסום אותה ברוסיה בשנים 2018–2020. תכונות של ערוצים, העברות מהירות ואנונימיות אפשרו להפיץ חדשות בלי תיווך של מערכת עיתונאית גלויה.
אותן תכונות מקלות גם על רשתות השפעה, פרסום מוסווה והחלפת בעלות שאינה שקופה לקורא. בעיני רבים מן המרואיינים, דמותה של Telegram השתנתה עם הזמן מחלופה אופוזיציונית לזירה שמשרתת שחקנים רבים, ובהם גורמים פרו־ממשלתיים.
האם אי־אמון מגן מפני השפעה?
לא בהכרח. כמה מרואיינים הכירו בכך שפוסט יכול למסגר עבורם נושא או להפוך טענה למובנת מאליה גם אם אינם נותנים אמון בערוץ.
חשיפה חוזרת, בחירה סלקטיבית ועומס מקשים לעקוב אחר מקורו של כל רעיון. לכן הצהרה על אי־אמון אינה תחליף לבדיקת ראיות ולהכרה באופן שבו מסגור פועל.
מהן המגבלות המרכזיות של המחקר?
זהו מדגם קטן ולא־אקראי שרובו אנשים משכילים ומקצועות תקשורת, והוא גויס בחלקו דרך רשתות החוקרות ודגימת כדור־שלג. עצם הנוכחות של מראיינת והבקשה לחשוב בקול עשויות לגרום לאנשים לבדוק יותר מכפי שהם עושים בדרך כלל.
הנתונים נאספו ב־2020 ולכן אינם מתארים ישירות את סביבת המידע לאחר הפלישה המלאה לאוקראינה ב־2022. המחקר מספק מנגנונים והשערות להמשך בדיקה, לא שיעורי שכיחות כלל־רוסיים או מסקנה סיבתית.
מהו הלקח הדמוקרטי המרכזי?
גישה למקורות חלופיים חיונית כאשר התקשורת המרכזית מוגבלת, אך ריבוי ערוצים אנונימיים אינו יוצר לבדו ציבור מיודע. אם האחריות לסינון עוברת ליחיד, נדרשים זמן, אוריינות וכלים לאימות ולא רק נכונות להיות חשדן.
מוסדות עיתונאיים צריכים להרוויח אמון באמצעות שקיפות, תיקון ואחריות, ופלטפורמות צריכות לצמצם מניפולציה בלי לחסום קולות ביקורתיים. המטרה אינה אמון עיוור אלא אפשרות מעשית להבחין בין טענה, מקור וראיה.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 5 בספטמבר 2026