איך השמרנות האמריקאית הותאמה לימין הישראלי
מעקב תהליכי אחר קרנות, מכוני מדיניות, תרגומים וקשרים פוליטיים מסביר כיצד שיתוף פעולה בין תורמים יהודים־אמריקאים לשחקנים ישראלים בנה תשתית להפצת רעיונות שמרניים — וכיצד ההתאמה המקומית הייתה עמוקה במיוחד בתחום המשטר והמשפט.
רעיונות אינם חוצים גבולות לבדם: תורמים מן התפוצה ושותפים מקומיים בנו יחד ארגונים שתרגמו שמרנות אמריקאית לצרכים ולשפה של הימין הישראלי.
הטענה המרכזית: קשר לאומי כתשתית להעברת רעיונות
המאמר מציע ששיתוף פעולה בין שחקני תפוצה לשחקנים מקומיים יכול להיות מנוע עצמאי של ייבוא רעיונות. בשונה מרשת המבוססת רק על הסכמה בנושא מסוים, תחושת השייכות הלאומית מאפשרת קשר מתמשך ורב־תחומי ומקנה לשחקני התפוצה מעמד של שותפים מבפנים אף שהם נמצאים מחוץ למדינה.
במקרה הישראלי, תורמים יהודים־אמריקאים סיפקו משאבים, גישה למסורת שמרנית וקשרים; שותפים ישראלים בנו ארגונים והתאימו את הרעיונות לזירה המקומית. התוצאה המתוארת אינה העתקה, אלא הרכבה מחודשת של אידאולוגיית הימין סביב ליבה מקומית שנשארה יציבה.
מושגי יסוד: DLC, לוקליזציה ומורפולוגיה אידאולוגית
DLC הוא שיתוף פעולה בין שחקנים הרואים בעצמם חלק מתפוצה לאומית לבין שחקנים במדינת המולדת. לוקליזציה רעיונית היא תרגום רחב מן השפה המקורית: התאמת רעיון למוסדות, למסורות, לבעיות ולמילון הפוליטי המקומיים.
לפי הגישה המורפולוגית, אידאולוגיה מורכבת ממושגי ליבה יציבים יחסית, מושגים סמוכים המעצבים את משמעות הליבה ומושגים היקפיים המשתנים ביתר קלות. שינוי במעטפת ובמושגים הסמוכים יכול להיות שינוי אידאולוגי עמוק גם בלי החלפה מלאה של הליבה.
השרשרת הסיבתית שהמחקר מציע
בשלב הראשון קשרי תפוצה–מקומי מייצרים תשתית ארגונית באמצעות מימון, מפגשים, גיוס מנהלים והקמת מכוני מדיניות, הוצאות לאור, כתבי עת ותוכניות הכשרה. בשלב השני התשתית מתרגמת טקסטים, מנסחת הצעות מדיניות ומציגה רעיונות אמריקאיים כמענה לבעיות ישראליות.
ייבוא רב־תחומי הוא תנאי נחוץ אך אינו מספיק לשינוי אידאולוגי לפי המודל. עומק החדירה תלוי גם במידת ההתאמה של הרעיונות לליבת האידאולוגיה המקומית ובתועלת שהם מספקים לצורכי כוח, קואליציה ולגיטימציה של שחקנים פוליטיים.
שלושה תחומים, שלוש דרגות חדירה
המחקר משווה בין משטר ומשפט, כלכלה ומוסר חברתי כדי לבדוק מנגנון משותף לצד שונות בתוצאה. בכל שלושת התחומים נמצאו תרגום, התאמה וכניסה לשיח או למדיניות, אך השינוי היה עמוק במיוחד בתחום המשטרי.
ההשוואה הפנימית היא חלק מן ההסבר ולא פרט צדדי. היא מראה שמשאבים וארגונים לבדם אינם מכתיבים תוצאה אחידה: אותו מערך הפצה פוגש בכל תחום אינטרסים, מסורות ומגבלות פוליטיות אחרות.
מהי התעלומה שהמאמר מבקש לפתור?
לטענת המחברים, שמרנות הוליסטית בנוסחה האמריקאי לא הייתה בעבר רכיב סדור של הימין הישראלי, שהוגדר בעיקר באמצעות לאומיות, נציות ומקסימליזם טריטוריאלי. ובכל זאת, רעיונות אמריקאיים על בתי משפט, ממשל קטן וערכי משפחה נעשו בולטים בשיח ובמדיניות של הימין.
הסברים רגילים אינם מספקים במקרה הזה: ממשלות זרות לא קידמו את המהלך, מומחים מרכזיים התנגדו לחלקים ממנו, ולא נראתה רשת תמיכה חוצת־מדינות מן הסוג המקובל. השאלה היא מי בנה את הארגונים החדשים ומדוע דווקא ערוץ זה הצליח.
באילו ראיות משתמש המחקר?
המחברים מפעילים מעקב תהליכי ובוחנים ביטויים צפויים לכל חוליה בשרשרת הסיבתית. המקורות כוללים פרסומי ארגונים שמרניים, ספרים ותרגומים, ניירות מדיניות, מסמכי כנסת, נאומים, הצעות חוק, סיקור תקשורתי ומידע על תרומות וקשרים.
בנוסף נערכו ב־2021 שישה ראיונות חצי־מובנים עם דמויות מרכזיות שהשתתפו בשיתוף הפעולה ובהקמת הארגונים, כל אחד באורך 30–90 דקות. העיתוי, לפני העימות הציבורי החריף סביב המהלך המשפטי משלהי 2022, משמש את המחברים לחיזוק מהימנות העדויות על מקורות התהליך.
במה שיתוף פעולה עם תפוצה שונה מרשת רעיונית רגילה?
רשתות סנגור חוצות־לאום ורשתות של מכוני מדיניות מתארגנות בדרך כלל סביב נושא או מחויבות רעיונית מוגדרים. DLC נשען קודם כול על שייכות לאומית בנויה, ולכן יכול לשאת חבילה רחבה של רעיונות בתחומים שאינם תלויים זה בזה.
השייכות גם משפיעה על הלגיטימציה: שחקן תפוצה עשוי להיתפס כמי שנמצא גאוגרפית בחוץ אך זהותית בתוך הקולקטיב. אין פירוש הדבר שכל התפוצה מחזיקה עמדה אחת; המחקר מדגיש שמדובר בשיתוף פעולה בין יחידים וארגונים מסוימים מתוך קהילות מגוונות.
אילו ארגונים בנו את התשתית המקומית?
שני הצמתים המרכזיים הם קרן תקווה, שהחלה לפעול בארצות הברית והקימה שלוחה ישראלית, ופורום קהלת, שנוסד בישראל ב־2012. סביבם פעלו כתב העת השילוח, הוצאת שיבולת, הפורום הישראלי למשפט וחירות, מכון ארגמן, אתר מידה ויוזמות נוספות.
התשתית אינה רק במה לפרסום. היא מתרגמת ספרים ומאמרים, מכשירה קהלי יעד, מייצרת מומחיות וניירות מדיניות, משתתפת בדיוני כנסת ומפתחת קשרים עם פוליטיקאים ומקבלי החלטות.
מה הוסיפה תחושת הקרבה הלאומית?
לפי הראיונות והראיות על פעילות פילנתרופית, תורמים ופעילים ראו בקידום מוסדות ורעיונות בישראל חלק ממחויבות רחבה לעם היהודי ולמדינה. המחויבות לא הוגבלה לרפורמה יחידה וכללה חינוך, תקשורת, מחקר, משפט ומיזמים קהילתיים.
מבחינת השותפים המקומיים, השילוב של משאבים ושל שפה רעיונית חדשה ענה לתחושה שלימין חסרה תשתית אינטלקטואלית בתחומים שמעבר לביטחון וליחסי דת ומדינה. המחברים רואים בצירוף הזה ראיה לכך שהקרבה הלאומית אפשרה השקעה רב־ממדית ארוכת טווח.
כיצד התבצעה הלוקליזציה בתחום המשפט והממשל?
טקסטים של הוגים ושופטים שמרנים תורגמו לעברית והוצגו לצד מבואות המסבירים את הרלוונטיות שלהם למערכת הישראלית, אף שאין בה חוקה מלאה בנוסח האמריקאי. עקרונות של ריסון שיפוטי ומינוי פוליטי של שופטים תורגמו לטענה שיש להחליש מוקדי כוח לא־נבחרים ולהגדיל שליטה ממשלתית.
ניירות קהלת עסקו בשינוי הוועדה לבחירת שופטים, מעמד היועץ המשפטי, ביקורת שיפוטית, עילת הסבירות ומינויים בשירות הציבורי. כך נעשתה ההתאמה גם מושגית וגם תפעולית: שפה שמרנית כללית קיבלה נוסח של הצעות מוסדיות ישראליות.
מה הקשר בין הרשת השמרנית למהלך המשפטי של 2023?
המחברים מצביעים על חפיפה בין רכיבי המהלך לבין הצעות שפורסמו קודם בניירות קהלת, ובהן הגבלת ביקורת שיפוטית, שינוי בחירת שופטים, ביטול עילת הסבירות והפיכת ייעוץ משפטי לפחות מחייב. הם מתעדים גם פגישות של שר המשפטים יריב לוין עם אנשי קהלת וייעוץ של אביעד בקשי בניסוח הצעות.
הראיות תומכות בתפקיד ישיר של הארגון בניסוח ובהצדקה, אך אינן הופכות אותו למחבר היחיד של כל המהלך. המאמר עצמו מדגיש שהרעיונות הצליחו מפני שהתיישבו עם העדפות וצרכים קיימים של שחקני ימין, ולא משום שהושתלו בזירה ריקה.
מה קרה בתחום הכלכלי?
הוצאות לאור וכלי תקשורת תרגמו והפיצו כתיבה על ממשל קטן ושוק חופשי, ולעיתים עיגנו אותה במקורות יהודיים על אחריות אישית והגבלת כוחו של המלך. קהלת קידם דה־רגולציה, הפחתת מסים, הפרטה, החלשת איגודים ותוכניות בחירה ותלושים בחינוך.
חלק מן הרעיונות הגיעו לדיוני כנסת ולמצעי מפלגות, וקמו ארגונים נוספים סביב אוטונומיה בחינוך ובחירת הורים. עם זאת, החדירה הייתה פחות עמוקה מפני שלליכוד קשרים עם עבודה מאורגנת, מפלגות חרדיות נשענות על רווחה מגזרית, ורעיונות שוק חופשי אינם משתלבים בקלות עם סולידריות אתנו־לאומית.
כיצד השתנה השיח על מוסר ומשפחה?
הארגונים תרגמו כתיבה שמרנית על משפחה, פמיניזם, להט״ב ופרוגרסיביות ופיתחו מסגור שבו המשפחה מותקפת בידי אידאולוגיה מפרקת. בניגוד להתנגדות הדתית ההיסטורית המבוססת על ההלכה, המסגור החדש מוצג כשפה אידאולוגית רחבה ומחולנת יחסית של ״ערכי משפחה״.
המאמר מזהה את השפה הזאת בדיונים על הפללת אלימות כלכלית במשפחה ובהתנגדות להצטרפות ישראל לאמנת איסטנבול. ההישגים היו ממשיים אך מצומצמים יחסית, בין היתר מפני שפמיניזם וסובלנות ללהט״ב קיימים גם בתוך חלקים מן הציונות הדתית ועלולים לפצל את הימין.
מדוע השינוי היה עמוק יותר במשפט מאשר בכלכלה ובמוסר?
רעיונות משפטיים הציעו כלים להסרת מגבלות שהנהגת הימין ראתה כמכשול למדיניותה, והתאימו למתח בין מקסימליזם טריטוריאלי ואתנו־לאומיות לבין הסדר ליברלי־שיפוטי. הם גם שירתו צרכים פוליטיים מיידיים של מנהיגים שהתמודדו עם אתגרים משפטיים.
לעומת זאת, רפורמות שוק חריפות עלולות לפגוע בבעלי ברית קואליציוניים, וקמפיינים מוסריים עלולים לפתוח מחלוקות בתוך המחנה. המנגנון מסביר אפוא את זמינות הרעיונות, ואילו התאמתם לליבה ולאינטרסים מסבירה את עומק אימוצם.
האם הימין הישראלי פשוט נעשה אמריקאי?
לא לפי המאמר. מושגי הליבה של הימין הישראלי — מקסימליזם טריטוריאלי ואתנו־לאומיות יהודית — לא הוחלפו בליברטריאניזם, מסורתנות ואנטי־קומוניזם אמריקאיים.
השינוי התרחש במושגים הסמוכים וההיקפיים ובאוצר ההצדקות: מטרות מקומיות ותיקות הוצגו באמצעות שפה של ריסון שיפוטי, ממשל מוגבל וערכי משפחה. לכן מדויק יותר לדבר על הכלאה ולוקליזציה מאשר על העתקה של מודל אמריקאי.
מה המחקר מוכיח ומה נשאר פתוח?
הצטברות הראיות מציגה מסלול סביר ומפורט מן המפגשים והמימון אל הקמת ארגונים, תרגום רעיונות, ניסוח מדיניות וכניסה לזירה הפוליטית. השוואת שלושת התחומים גם מתיישבת עם התחזית שהלימה לליבה ולצרכים פוליטיים קובעת את עומק השינוי.
עם זאת, מעקב תהליכי איכותני אינו אומד כמה מכל שינוי נגרם בידי כל תורם או ארגון ואינו יוצר תרחיש נגד־עובדתי ניסויי. מידע על חלק מן התורמים אינו גלוי במלואו, וראיונות עם שישה שחקנים מרכזיים עשויים לשקף נקודות מבט ארגוניות מסוימות.
מהי המשמעות הדמוקרטית של המנגנון?
המאמר מראה ששינוי מוסדי אינו מתחיל רק בממשלה או במפלגה. תשתית אזרחית־אינטלקטואלית יכולה במשך שנים לייצר שפה, מומחיות, כוח אדם והצעות מדיניות שמרחיבים את גבולות האפשרי ומעניקים לגיטימציה לרפורמות שנויות במחלוקת.
הלקח חל מעבר למחנה פוליטי מסוים: כסף חוצה־גבולות פועל דרך יחסי זהות, ארגונים מקומיים והתאמה רעיונית, ולא רק דרך העברה ישירה של הוראות. שקיפות ביחס למימון ולרשתות חשובה, אך הבנת ההשפעה דורשת לעקוב גם אחר תרגום, הכשרה, בניית מומחיות והשתלבות במוסדות קבלת החלטות.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 20 ביולי 2026