האם אי־ביטחון כלכלי באמת מסביר את עליית הפופוליזם?
יותם מרגלית בוחן מחדש מחקרים על סחר, אוטומציה, משברים והגירה וטוען כי זעזועים כלכליים עשויים להכריע בחירות צמודות, אך מסבירים רק חלק קטן מבסיס התמיכה הרחב בפופוליזם.
זעזוע כלכלי יכול להפוך הפסד לניצחון בבחירות צמודות, אך אין פירוש הדבר שהוא מסביר את רוב המצביעים: השפעה על התוצאה אינה זהה לכוח הסברי.
איזו טענה רווחת המאמר מבקש לבחון מחדש?
הסיפור המקובל מחבר גלובליזציה, אוטומציה, משבר פיננסי והגירה לפגיעה בשוק העבודה, לירידת אמון ולתמיכה במועמדים שמבטיחים לשבור את הסדר הקיים. לפי גרסאות חזקות של הסיפור, הכלכלה היא הסיבה המרכזית לגל הפופוליסטי משני צדי האוקיינוס האטלנטי.
מרגלית טוען שהראיות תומכות בגרסה צנועה יותר. פגיעה כלכלית אכן מעלה לעיתים תמיכה בפופוליסטים ואף עשויה להכריע תוצאה, אך אינה מסבירה לבדה את היקף התמיכה או את השונות הגדולה בין מצביעים ואזורים.
כיצד מוגדר פופוליזם לצורך הדיון?
המאמר מכיר בכך שאין הגדרה יחידה ומוסכמת לפופוליזם ושמפלגות המכונות כך שונות זו מזו מבחינה אידאולוגית. המכנה המשותף שבו הוא משתמש הוא הטענה לייצג את רצון ״העם״ מול אחר, שבדרך כלל מתואר כאליטה מושחתת ואינטרסנטית.
לכן הסקירה כוללת ימין רדיקלי במערב אירופה, לאומנות אתנית במרכז ובמזרח אירופה ושמאל פופוליסטי בדרום היבשת, לצד טראמפ והברקזיט. הרוחב מאפשר לזהות מנגנונים משותפים, אך גם מחייב זהירות מפני הצגת כל המקרים כתופעה זהה.
אילו ארבעה מנגנונים כלכליים עומדים במרכז?
המנגנון הראשון הוא תחרות יבוא, ובייחוד הזינוק ביבוא מסין שפגע באזורי תעשייה החשופים לתחרות. השני הוא שינוי טכנולוגי ודה־תיעוש, שהפחיתו ביקוש למשרות שגרתיות ברמת מיומנות בינונית והעמיקו פערים גאוגרפיים.
המנגנון השלישי הוא משבר פיננסי שמערער אמון במפלגות הממסד ומחדד עימות בין חייבים לנושים. הרביעי הוא הגירה, שעשויה להיתפס כתחרות על שכר ומשרות או כנטל על שירותים ציבוריים ומדינת הרווחה.
מה ההבדל בין חשיבות לתוצאה לחשיבות להסבר?
גורם בעל חשיבות לתוצאה מזיז די קולות כדי לשנות מי ניצח, מי עלה לסיבוב שני או איזו קואליציה אפשר להקים. בבחירות צמודות גם שינוי קטן יכול להיות מכריע מבחינה פוליטית.
גורם בעל חשיבות להסבר מסביר חלק גדול מכלל התופעה — למשל מדוע שיעור עצום מן הציבור תמך במחנה הפופוליסטי מלכתחילה. ערבוב בין שני המושגים הופך השפעה שולית אך מכרעת לסיפור כולל שאינו נתמך בגודל האפקט.
מה מראים מקרי טראמפ והברקזיט?
מחקר על הלם היבוא הסיני העריך שהקטנתו במחצית הייתה עשויה להעביר את פנסילבניה, ויסקונסין ומישיגן מן הרפובליקנים לדמוקרטים ב־2016. זה מעניק לזעזוע חשיבות גדולה לתוצאה, אך אינו מסביר את רוב התמיכה בטראמפ, שנשענה במידה רבה על הזדהות מפלגתית יציבה.
בבריטניה, סטיית תקן נוספת בחשיפה האזורית ליבוא נקשרה לכשתי נקודות אחוז נוספות בעד יציאה מן האיחוד, והפער בין אזורים בקצוות החשיפה הוערך בכ־4.5 נקודות. מאחר שהמשאל הוכרע בפער של 3.8 נקודות ההשפעה יכלה להיות מכרעת, אך היא עדיין מסבירה רק חלק מ־52 האחוזים שהצביעו בעד יציאה.
מה מלמדים מחקרים אזוריים רחבים יותר?
מחקרים מצרפת, גרמניה ומ־198 אזורים באירופה מצאו שחשיפה גבוהה יותר לתחרות יבוא נקשרה לעלייה בתמיכה בימין הקיצוני או הרדיקלי. הכיוון עקבי למדי, אך ההבדלים החזויים בקולות היו בדרך כלל קטנים ביחס לרמת התמיכה הכוללת.
מחקר על המיתון הגדול מצא שעלייה באבטלה השפיעה באופן ניכר על הצבעת הברקזיט, בעוד שבבחירות ארציות באירופה האפקט על מפלגות פופוליסטיות היה קטן יותר. התמונה המצטברת תומכת בהשפעה כלכלית ממשית, אך אינה הופכת אותה להסבר דומיננטי לכל המקרים.
מדוע שיטות של שינוי־מול־שינוי מוגבלות כאן?
רבים מן המחקרים משווים שינוי בחשיפה לזעזוע כלכלי לשינוי בהצבעה בתוך אותו אזור, תוך שליטה במאפייני פתיחה. כך הם מזהים היטב אם התגברות היבוא או האבטלה הזיזה קולות לאורך זמן.
אולם השיטה מסירה מן הניתוח הבדלים יציבים ברמת התמיכה בין אזורים, אף שהם מהווים חלק גדול מן התופעה שיש להסביר. היא גם אינה אומרת ישירות איזה חלק מרמת ההצבעה הכוללת נובע מרמת אי־הביטחון הכלכלי, ולכן אין להסיק מאפקט על השינוי הסבר מלא לרמה.
מה מגלים נתונים ברמת הפרט?
סקרים מ־24 מדינות מצאו שאי־ביטחון כלכלי קשור לסיכוי גבוה יותר להצביע למפלגה פופוליסטית, גם דרך ירידת אמון ופחד מהגירה. עם זאת, עלייה של סטיית תקן במדד אי־הביטחון נקשרה רק ל־0.3 נקודת אחוז בסיכוי להצביע כך, לפני השפעות עקיפות ושינויים בהשתתפות.
גם מודלים הכוללים מאפייני תעסוקה ודמוגרפיה מסבירים מעט מן השונות בין אנשים. מרגלית אינו מפרש את החולשה כאפס השפעה, אלא כאזהרה שמצב חומרי אישי לבדו הוא מנבא דל של בחירה פוליטית מורכבת.
האם התנגדות להגירה נובעת מתחרות כלכלית אישית?
אילו אינטרס בשוק העבודה היה המנגנון העיקרי, עובדים היו אמורים להתנגד במיוחד למהגרים בעלי כישורים דומים לשלהם ולהעדיף מהגרים משלימים. ניסויי סקר במדינות שונות אינם מוצאים את הדפוס הזה באופן עקבי, ובעלי השכלה גבוהה תומכים יותר הן במהגרים מיומנים והן במהגרים מעוטי מיומנות.
כאשר שיקולים כלכליים מופיעים, הם נוגעים לרוב להשפעה הנתפסת על החברה והתקציב בכללותם ולא לחשבון האישי של המשיב. גם המחקר על מי שנושא כביכול בעלות פיסקלית גבוהה יותר אינו מספק תמיכה יציבה לכך שהוא מתנגד יותר להגירה.
מה מוסיפים ניסויי רשימה וניסויי בחירה?
ניסוי רשימה בקרב לבנים שאינם היספנים בארצות הברית מצא ששיעור מי שלא התנגדו להפסקת ההגירה היה גבוה ב־19 נקודות אחוז מן השיעור שהתקבל בשאלה ישירה. הפער ממחיש הטיית רצייה חברתית: אנשים עשויים להסתיר עמדה מגבילה כשהם חוששים להיתפס כבלתי סובלניים.
בניסויי בחירה בין מועמדים להגירה, יכולת השתלבות כלכלית אכן השפיעה, אך גם ארץ מוצא, דת וסימני היטמעות חברתית השפיעו במידה רבה. מחקר על משאלי התאזרחות אמיתיים בשווייץ מצא שאומדני ניסוי דומה היו קרובים להתנהגות בפועל, מה שמחזק את הרלוונטיות של השיטה מעבר לסקר מופשט.
איזה תפקיד ממלאים איום תרבותי ואובדן מעמד?
מחקר השוואתי העריך שחששות מן ההשפעה של הגירה על תרבות ועל החיים החברתיים חשובים פי שניים עד חמישה מחששות לשכר ולמסים בהסבר עמדות כלפי הגירה. ניסויים שהבליטו שינוי בהרכב הלבן של האוכלוסייה בבריטניה ובארצות הברית הפחיתו תמיכה בהגירה והגבירו העדפה למדיניות מגבילה.
לפי הסבר התגובה התרבותית, השכלה, גיוון אתני, עיור ושוויון מגדרי הרחיבו קבלה של אורחות חיים שונים אך גם יצרו אצל קבוצות מסוימות תחושת עקירה. פופוליסטים מתרגמים אותה לנוסטלגיה להומוגניות, לזהות לאומית חזקה ולמאבק באליטה קוסמופוליטית הנתפסת כמזלזלת.
האם הכיוון הסיבתי יכול לעבור מתרבות לכלכלה?
המאמר דוחה את ההנחה שכל טענה תרבותית היא רק ערוץ שדרכו מצוקה כלכלית מתבטאת. עמדות על זהות, השתייכות ומעמד חברתי יכולות להיווצר באופן עצמאי ואז לעצב את האופן שבו אנשים מעריכים את ההשלכות הכלכליות של סחר, הגירה ואינטגרציה אירופית.
בניסוי שמרגלית מתאר, שאלות שהבליטו אובדן של אורח חיים מסורתי גרמו למשתתפים — במיוחד לפחות משכילים — להעריך את השפעת הסחר באופן שלילי יותר מקבוצת הביקורת. אתנוגרפיות מצרפת, בריטניה וארצות הברית משלימות את התמונה ומראות כיצד תחושת זלזול תרבותי נשזרת באמונה שמשאבים מחולקים באופן בלתי הוגן.
מהי המסקנה למחקר על פופוליזם?
אין לבחור בין כלכלה לתרבות כאילו רק אחת יכולה להיות סיבה. יש לבדוק מתי פגיעה חומרית מפעילה תחושת איום קיימת, מתי זהות מעצבת פרשנות כלכלית, ואילו קבוצות מגיבות לכל מנגנון.
מרגלית מציע ניסויי סקר שמשווים טיפולים כלכליים ותרבותיים, מחקרים על חשיפה מעין־אקראית לשינוי דמוגרפי, ומודלים של זהות חברתית. מעל הכול, הוא דורש להבחין בין הסבר למספר הקולות שנוספו בעקבות זעזוע לבין הסבר לבסיס התמיכה הרחב שקדם לו.
מה המאמר אינו טוען?
המאמר אינו טוען שסחר, אבטלה או משבר אינם חשובים, ואינו שולל אפשרות שהם יכריעו בחירות או ישנו מדיניות. הוא גם אינו מציג תרבות כגורם יחיד או כקטגוריה קלה למדידה סיבתית.
זהו מאמר סקירה וטיעון מתודולוגי שמאגד אומדנים ממחקרים שונים, בעלי הגדרות, תקופות ושיטות שונות. לכן כוחו הוא בתיקון פרשנות ובהצעת סדר יום מחקרי, ולא באומדן אחיד וסופי של חלקה של כל סיבה בכל תנועה פופוליסטית.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 13 באוגוסט 2026