מדוע דמוקרטיות קורסות?

עיצוב המחקר: 62 מקרים ו־11 משתנים

המדגם כולל 30 מקרים של קריסה דמוקרטית ו־32 מקרים שבהם הדמוקרטיה נותרה יציבה. נקודת הייחוס של ניחוש הקטגוריה השכיחה היא אפוא 32 מתוך 62, או 51.6% סיווג נכון.

המחברים בוחנים 11 משתנים באמצעות לוחות שכיחות, מקדמי פי, מבחני כי־בריבוע ורגרסיה לוגיסטית. זהו מחקר השוואתי תצפיתי, ולכן סיווג מוצלח במדגם אינו שקול להוכחת מנגנון סיבתי.

ארבע משפחות של הסברים

הקבוצה המוסדית כוללת פדרליזם, משטר נשיאותי, שיטת בחירות יחסית וחולשה חוקתית. הקבוצה החברתית כוללת שסעים, תפקוד כלכלי והיסטוריה פוליטית, והקבוצה המתווכת כוללת פיצול, קיטוב ואי־יציבות ממשלתית.

המשתנה האחד־עשר הוא מעורבות זרה והוא מוגדר כחיצוני למערכת הפנימית. החלוקה מאפשרת להשוות בין הסברים מוסדיים מוכרים לבין תנאים חברתיים, פוליטיים ובינלאומיים.

קידוד בינארי ובקרת שיפוט

לפחות שלושה חוקרים קידדו כל אחד מן המקרים, ורכז המחקר ופאנל מומחים סייעו ליישב מחלוקות. המשתנים קודדו באופן דיכוטומי, ומצבי ביניים או מצבים מעורבים שויכו בדרך כלל לצד שאינו מסמן תנאי שלילי.

בשסעים חברתיים נדרש, בין היתר, מיעוט של לפחות 20% בצירוף הערכה בספרות הרלוונטית. כללי הקידוד מייצרים אחידות השוואתית, אך גם מצמצמים שונות היסטורית מורכבת לקטגוריות של כן או לא.

כוחם של הגורמים הבודדים

מעורבות זרה סיווגה נכון 82.3% מן המקרים והיסטוריה 80.6%; כלכלה ואי־יציבות ממשלתית הגיעו כל אחת ל־75.8%, ושסעים ל־74.2%. חולשה חוקתית הגיעה ל־71.0%, נשיאותיות ל־69.4% וקיטוב ל־66.1%.

פדרליזם לא נמצא מובהק, וגם יחסיות ופיצול לא עברו את סף המובהקות של 5% בטבלה, עם p=.132 ו־p=.078. ההבחנה חשובה משום שהדיון המילולי במאמר רחב יותר, אך המספרים בטבלה אינם תומכים במובהקות קונבנציונלית לשני משתנים אלה.

הצטברות חמשת גורמי הסיכון

חמשת התנאים שנבחרו הם מעורבות זרה, היסטוריה בלתי־מיטיבה, כלכלה כושלת, שסעים חברתיים ואי־יציבות ממשלתית. כאשר לא הופיע אף תנאי, כל שבעת המקרים נותרו יציבים; עם תנאי אחד כל עשרת המקרים נותרו יציבים, ועם שניים קרס רק אחד מתוך 11.

עם שלושה תנאים קרסו שלושה מתוך שבעה מקרים, עם ארבעה קרסו 14 מתוך 15, ועם חמישה קרסו כל 12 המקרים. בקיבוץ התוצאות, עד שני גורמים הניבו קריסה אחת מתוך 28 ואילו ארבעה או חמישה הניבו 26 קריסות מתוך 27.

מן המודל הדו־משתני אל 96.8%

מודל של מעורבות זרה והיסטוריה השיג 83.9% סיווג נכון ו־Nagelkerke R² של 0.675. הוספת אי־יציבות ממשלתית העלתה את הסיווג ל־93.5% ואת המדד ל־0.784.

הוספת הכלכלה העלתה את השיעור ל־95.2% ואת המדד ל־0.831, והוספת השסעים העלתה אותם ל־96.8% ול־0.852. במודל החמישה הכלכלה והשסעים לא היו מובהקים בנפרד, עם p=.097 ו־p=.126, ולכן כוחו המצטבר של המודל אינו הופך כל מקדם להוכחה עצמאית.

דיוק גבוה בתוך המדגם, לא נבואה

המודל המלא טעה בשני מקרים בלבד: הודו בשנת 1998 ואורוגוואי בשנת 1973. ישראל ב־1998 קיבלה הסתברות של 46.6% לקריסה וקפריסין ב־1974 הסתברות של 49.4% להישאר יציבה, נתונים המדגימים מקרים קרובים לסף.

הדיוק מחושב על אותם 62 מקרים ששימשו לבניית המודל ולא על מדגם אימות חיצוני. בחירת המקרים, הקידוד הבינארי ומספר המשתנים ביחס למדגם מחייבים זהירות לפני שימוש במודל ככלי תחזית.

מה נחשב לקריסה דמוקרטית במחקר?

המחברים משתמשים בתפיסה פרוצדורלית מינימלית של דמוקרטיה כדי להבחין בין הישרדות לכישלון. המוקד הוא המשך קיומו של משטר דמוקרטי ולא דירוג רציף של איכות הדמוקרטיה.

כמה מקרים נכללו במדגם?

נכללו 62 מקרים, מהם 30 קריסות ו־32 דמוקרטיות יציבות. ההתפלגות הכמעט שווה מאפשרת להשוות בין שתי התוצאות, אך עדיין מדובר במדגם מוגבל.

אילו חמישה גורמים נמצאו חזקים במיוחד יחד?

אלה הם מעורבות זרה, היסטוריה בלתי־מיטיבה, כלכלה כושלת, שסעים חברתיים ואי־יציבות ממשלתית. הממצא המרכזי הוא דפוס ההצטברות שלהם ולא טענה שכל אחד הכרחי או מספיק לבדו.

מה קרה כשנמצאו לכל היותר שני גורמי סיכון?

רק מקרה אחד מתוך 28 קרס כאשר הופיעו אפס, אחד או שניים מחמשת התנאים. כל שבעת המקרים ללא תנאי וכל עשרת המקרים עם תנאי אחד נותרו יציבים.

מה קרה כשנמצאו ארבעה או חמישה גורמים?

עם ארבעה תנאים קרסו 14 מתוך 15 מקרים, ועם חמישה קרסו 12 מתוך 12. יחד מדובר ב־26 קריסות מתוך 27 מקרים, נתון התומך בטיעון של סיכון מצטבר.

איזה גורם בודד סיווג הכי טוב?

מעורבות זרה הגיעה ל־82.3% סיווג נכון, השיעור הגבוה ביותר בניתוח החד־משתני. אחריה באה ההיסטוריה עם 80.6%, אך אף אחד מן השניים אינו מוצג כתנאי יחיד המסביר את כל הקריסות.

האם גורמים מוסדיים לבדם הספיקו?

לא, והתוצאות החזקות ביותר הגיעו משילוב גורמים היסטוריים, חברתיים, ממשלתיים וחיצוניים. פדרליזם לא היה מובהק, ויחסיות השיגה p=.132 בניתוח המוצג בטבלה.

מה היה הקשר בין יחסיות לפיצול?

מבין 55 המתאמים בין המשתנים, עשרה בלבד היו גדולים מ־0.35 בערכם המוחלט. המתאם בין יחסיות לפיצול הגיע ל־0.45, ולכן שני המושגים קשורים אך אינם זהים.

כיצד נבדקה עקביות הקידוד?

כל מקרה נבדק בידי לפחות שלושה חוקרים ולא בידי מקודד יחיד. רכז ופאנל מומחים השתתפו בהכרעה כאשר היה צורך ליישב הבדלים.

מה פירוש שיעור סיווג של 96.8%?

פירושו שהמודל בעל חמשת המשתנים סיווג נכון 60 מתוך 62 המקרים במדגם. אין פירושו שסיכוי הקריסה של מדינה עתידית ניתן לחיזוי בדיוק של 96.8%.

אילו מקרים המודל המלא סיווג שלא נכון?

שני המקרים היו הודו בשנת 1998 ואורוגוואי בשנת 1973. עצם קיומם מזכיר שגם צירוף חמשת הגורמים אינו כלל היסטורי ללא חריגים.

האם המחקר מוכיח סיבתיות?

לא, משום שמדובר בהשוואה תצפיתית ובמודלים של קשר וסיווג. הממצאים מראים דפוסים חזקים במדגם, אך אינם מקצים מדינות באקראי לתנאי סיכון ואינם מבודדים מנגנון סיבתי יחיד.

מהי מגבלת הקידוד הבינארי?

הקידוד מאפשר להשוות עשרות מקרים באמצעות אותן קטגוריות, אך הוא מצמצם הבדלים של עוצמה, משך והקשר. גם ההחלטה לשייך מצבי ביניים לצד הלא־שלילי עשויה להשפיע על התוצאות.