האם ההצלחה האלקטורלית של תנועת חמשת הכוכבים הייתה הצבעת שמאל פופוליסטית
ניתוח השוואתי של סקר החברה האירופי מ־2012 מוצא מחאה חריפה נגד המערכת האיטלקית, אך לא זיהוי שמאלי, עוינות להגירה או אירוסקפטיות כמניעי הצבעה
מחאה מערכתית, לא הצבעת שמאל מובהקת: ב־2012 מצביעי חמשת הכוכבים הובחנו בעיקר באכזבתם מן המוסדות האיטלקיים, בלי קשר מובהק להגירה, לאירופה או למיקום שמאל–ימין.
השאלה המחקרית שמאחורי התווית
המחקר אינו מסווג את התנועה לפי נאומי מנהיגים או מצע, אלא בוחן אם מניעי המצביעים מתאימים לטיפוס של פופוליזם שמאלי. ההבחנה חשובה משום שהיעדר רטוריקה נגד הגירה עשוי להבדיל מפלגה מן הימין הפופוליסטי, אך אינו מוכיח כשלעצמו שמצביעיה ממוקמים בשמאל.
השוואה אירופית על בסיס סקר אחד
הנתונים מגיעים מ־ESS 2012, והחוקרים מנתחים בנפרד את איטליה, דנמרק, פינלנד, צרפת, הולנד, שווייץ ונורווגיה. הבחירה במודלים נפרדים נובעת גם ממספר קטן מדי של מדינות לניתוח רב־רמתי וגם מן ההנחה שמפלגות פופוליסטיות שונות עשויות למשוך מצביעים מסיבות שונות.
פירוק חוסר שביעות הרצון לרכיבים
אחת עשרה שאלות על תפקוד הדמוקרטיה יצרו שני ממדים: הערכת זכויות חברתיות והערכת תהליכים פוליטיים, משפטיים ותקשורתיים. באיטליה הציונים היו נמוכים מן הממוצע האירופי בכל אחד מן הפריטים, ובמיוחד ביחס לחלופות שמציעות המפלגות, ליכולת להעניש ממשלה כושלת, לשוויון בבתי המשפט ולהסברי הממשלה לציבור.
תוצאה איטלקית מובחנת
במודל האיטלקי הערכה שלילית של התהליך הפוליטי היא המנבא החזק והעקבי של הצבעה לחמשת הכוכבים. בניגוד לדפוס בכמה מדינות אחרות, עמדות נגד הגירה אינן מובהקות, וגם מיקום שמאל–ימין ואירוסקפטיות אינם מסבירים את הבחירה בתנועה.
מה מותר להסיק על פופוליזם שמאלי
הממצאים תומכים בטענה שהתנועה הייתה מקרה פופוליסטי מיוחד, אך לא במסקנה הפשוטה שהיא ביטאה קהל שמאלי. המחברים מציעים לתאר את המשותף למצביעים פופוליסטיים כצורה של אי־שביעות רצון, ואת ההבדל ביניהם לפי המוסד או הקבוצה שכל קהל מאשים.
גבולות הזמן וההסבר
המחקר משקף רגע פוליטי ב־2012 ואינו כולל את הרטוריקה המאוחרת של הנהגת התנועה כלפי הגירה או האיחוד האירופי. הוא גם אינו מזהה סיבתיות ואינו משווה בין מניעי הבוחרים לבין תוכנית המפלגה, ולכן אין להשליך ממנו ישירות על בחירות מאוחרות יותר.
מדוע תנועת חמשת הכוכבים הייתה מקרה חשוב למחקר?
התנועה נוסדה ב־2009, התקדמה בבחירות אזוריות ומקומיות וביססה פריצה ארצית ב־2013, ולכן סיפקה מספר משיבים מספיק בסקר כדי לבחון מפלגת אתגר חדשה. היא גם הציגה התנגדות לאליטות בלי לאמץ באותה תקופה את הפרופיל האנטי־מהגר המובהק של מפלגות פופוליסטיות אירופיות רבות.
כיצד הוגדרה הצבעה פופוליסטית בנתונים?
המשיבים דיווחו לאיזו מפלגה הצביעו בבחירות הכלליות האחרונות, והחוקרים סימנו מפלגות שהספרות הקודמת זיהתה בבירור כפופוליסטיות. בסקר האיטלקי 13.1 אחוזים דיווחו על הצבעה לחמשת הכוכבים, אך המחברים מזהירים ששיעורי הדיווח למפלגות כאלה נמוכים מתוצאות הבחירות עקב רצייה חברתית והשתתפות חסרה בסקרים.
אילו מפלגות שימשו להשוואה?
לצד חמשת הכוכבים נכללו מפלגת העם השווייצרית, מפלגת העם הדנית, הפינים, החזית הלאומית בצרפת, מפלגת החירות בהולנד ומפלגת הקִדמה בנורווגיה. מפלגת Popolo della Libertà של סילביו ברלוסקוני נבחנה בניתוח נפרד, ואילו לליגה הצפונית היו רק שמונה משיבים ולכן לא ניתן היה לנתחה באופן תקף.
כיצד נמדדה הערכת המערכת הפוליטית?
המשיבים דירגו אחד עשר היבטים, ובהם בחירות חופשיות והוגנות, ביקורת של אופוזיציה ותקשורת, הגנת מיעוטים, שוויון בבתי המשפט, ענישת ממשלה גרועה והפחתת עוני ואי־שוויון. ניתוח גורמים הפריד בין ממד חברתי לבין ממד של תהליכים פוליטיים, והמבנה שנמצא במדגם האיטלקי היה דומה במידה רבה למבנה בכלל המדגם האירופי.
כיצד נמדדו אמון, הגירה ואירופה?
אמון פוליטי הורכב מאמון בפרלמנט, במערכת המשפט, במשטרה, בפוליטיקאים ובמפלגות, וחמשת הפריטים יצרו סולם חד־ממדי בעל עקיבות פנימית גבוהה. יחס להגירה נמדד בשלושה פריטים מקובלים בסקר, ואירוסקפטיות נמדדה בפריט יחיד ששאל אם האינטגרציה האירופית הלכה רחוק מדי.
מה בדיוק מצא המודל באיטליה?
מקדם ההערכה של התהליכים הפוליטיים היה שלילי ומובהק מאוד, כלומר ככל שהערכת המערכת הייתה גרועה יותר כך עלתה ההסתברות לדווח על הצבעה לחמשת הכוכבים. גם שביעות רצון מן הכלכלה הייתה קשורה להצבעה, אך יחס למהגרים, מיקום שמאל–ימין והוספת משתנה האירוסקפטיות לא סיפקו הסבר מובהק; המודל כלל 650 משיבים, או 639 בגרסה עם משתנה אירופה.
במה נבדלה איטליה מהולנד, שווייץ ודנמרק?
בשלוש המדינות האלה יחס שלילי למהגרים היה מניע מרכזי להצבעה למפלגה הפופוליסטית שנבדקה. באיטליה המניע הזה לא היה מובהק, והמחאה התרכזה בתפקוד המוסדות הלאומיים; לכן המאמר מזהיר מפני הנחה שלכל המפלגות הפופוליסטיות יש אותו בסיס אלקטורלי.
האם המצביעים לחמשת הכוכבים היו שמאליים?
לא לפי המבחן שנערך, משום שמיקום עצמי בצד השמאלי של הסולם לא ניבא הצבעה לתנועה. התוצאה מפריכה קיצור דרך מושגי: אפשר להיעדר מניע אנטי־מהגר ועדיין לא להיות קהל שמאלי, ולכן התווית פופוליזם שמאלי אינה מתארת במדויק את מניעי הבוחרים במדגם.
האם עמדות נגד האיחוד האירופי הניעו את ההצבעה?
בנתוני 2012 לא נמצא קשר מובהק בין אירוסקפטיות לבין הצבעה לחמשת הכוכבים, אף שהנהגת התנועה ביטאה בהמשך מסרים ביקורתיים יותר כלפי האיחוד. הפער מדגים מדוע אין להסיק ממסר של הנהגה על מניעי מצביעים בלי לבדוק את שני המקורות בנפרד.
מה משותף בכל זאת לקהלים הפופוליסטיים?
המחברים מציעים שמכנה משותף זהיר הוא אי־שביעות רצון, אך האובייקט שלה משתנה בין מדינות. היא יכולה להתמקד במערכת הפוליטית, בהגירה או באינטגרציה האירופית, ולכן משפחת המפלגות אינה מחייבת נוסחה אחת של אידאולוגיה או אינטרס חברתי.
מדוע מדדי מעמד חברתי אינם מסבירים לבדם את התוצאה?
המודלים שלטו בגיל, מגדר, השכלה, אמון כללי, עניין פוליטי, מיקום אידאולוגי ושביעות רצון מן הכלכלה, אך המדדים האלה לא זיהו באופן פשוט את כל מי שתוארו כמי שנפגעו מתמורות מבניות. המחברים מסיקים שהערכות סובייקטיביות של המערכת ושל הגירה עשויות להיות חשובות יותר ממדדי ריבוד מקובלים להבנת בחירה פופוליסטית.
מהן המגבלות המרכזיות של המחקר?
זהו ניתוח תצפיתי של סקר חתך, ולכן קשר סטטיסטי אינו מוכיח שמורת רוח גרמה להצבעה או שולל השפעה הפוכה. מספר המדינות קטן, ההצבעה מדווחת בדיעבד, מניעים חיוביים כמו התחדשות דמוקרטית לא נמדדו היטב, והמסקנות אינן מכסות את השינויים שחלו בתנועה אחרי 2012.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 31 באוגוסט 2026