לא רק כעס ופחד: הקוקטייל הרגשי של הימין הפופוליסטי הרדיקלי
ניתוח קמפיינים באוסטריה, גרמניה ואיטליה וראיונות עם אנשי מפתח מראים שמפלגות ימין פופוליסטי רדיקלי משלבות תקווה ורגשות חיוביים בכעס ובפחד כדי לרכך את דימוין ולהגיע לקהלי מיינסטרים.
הימין הפופוליסטי הרדיקלי אינו מחליף כעס בתקווה: הוא מערבב ביניהם כדי לרכך את דימויו ולהרחיב את קהלו.
לא ריכוך במקום שליליות, אלא תערובת אסטרטגית
המאמר אינו מכחיש שכעס ופחד עומדים במרכז התקשורת של מפלגות ימין פופוליסטי רדיקלי. הוא מראה שהמיקוד ברגשות שליליים בלבד מחמיץ רכיב תכוף ומכוון: מסרים של תקווה, גאווה, שמחה והתלהבות המופיעים לצד האיום וההאשמה.
הצירוף חשוב יותר מכל רכיב בנפרד. רגש חיובי יכול להציג עתיד רצוי וזהות קולקטיבית מושכת, בעוד הכעס מסמן מי מונע את השגתם; יחד הם הופכים מסר רדיקלי לפחות מרתיע לקהל שאינו מזדהה מראש עם קיצוניות.
מושגי יסוד בקצרה: ערכיות, דה־רדיקליזציה ודימוי מפלגתי
ערכיות רגשית מבחינה בין רגשות הנתפסים כחיוביים, כגון תקווה ושמחה, לבין רגשות שליליים, כגון כעס ופחד. ההבחנה אינה אומרת שכל הרגשות החיוביים פועלים באותה דרך או שכל מסר שלילי גורם לאותה תגובה.
דה־רדיקליזציה של הדימוי היא הצגת המפלגה במעטפת מתונה, אופטימית או מקובלת יותר, ואינה בהכרח שינוי בעמדותיה. המאמר מזהיר לא לבלבל בין ריכוך האופן שבו מפלגה נראית לבין התמתנות ממשית של המדיניות שהיא מבקשת לקדם.
מערך משולב שמפריד בין שכיחות לבין כוונה
ניתוח הטקסטים והסרטונים בודק אילו רגשות מופיעים בחומרי הקמפיין ובאיזו מידה הם מבדילים את ארבע מפלגות הימין הפופוליסטי הרדיקלי ממפלגות אחרות. זהו החלק המתאר את שכיחות הרמזים הרגשיים ואת צורתם בערוצי תקשורת שונים.
הראיונות עם אנשי FPÖ ו־AfD בודקים שאלה אחרת: כיצד מי שהיו מעורבים בעיצוב האסטרטגיה מסבירים את הבחירה בתערובת הרגשית. החיבור בין שני החלקים אינו מוכיח השפעה על מצביעים, אך הוא מאפשר להבחין בין הופעה מקרית של מילים חיוביות לבין שימוש שאנשי הקמפיין תיארו כמכוון.
כעס ופחד מבדילים; חיוביות עדיין נוכחת
בניתוח הכמותי כעס, ובמידה פחותה פחד, הם רכיבי החתימה של הימין הפופוליסטי הרדיקלי ביחס למפלגות המיינסטרים. בדיקת סרטוני התעמולה מחזקת במידה רבה את הדפוס שהתקבל בניתוח המילולי, גם כאשר נבחנים תמונה, מוזיקה, עלילה והתרשמות כוללת ולא רק ספירת מילים.
עם זאת, העובדה שרגשות שליליים מבדילים בין סוגי המפלגות אינה הופכת את המסר הרדיקלי לשלילי בלבד. המפלגות הנחקרות משתמשות גם ברגשות חיוביים בתדירות ניכרת, והראיונות מסבירים מדוע השילוב נתפס ככלי להתרחבות אל מעבר לגרעין התומכים.
מהי שאלת המחקר המרכזית?
קלינגלהפר שואל אם רגשות חיוביים הם רכיב תכוף ומכוון בקמפיינים של מפלגות ימין פופוליסטי רדיקלי, וכיצד הם קשורים לרגשות שליליים. הוא מבקש לעבור מן התיאור המקובל של פוליטיקה המבוססת על כעס ופחד בלבד אל בחינה של תערובות רגשיות.
שאלה נוספת נוגעת לתכלית האסטרטגית: האם החיוביות נועדה לשנות את תוכן המדיניות או בעיקר את דימוי המפלגה ואת יכולתה לפנות לקהל רחב. ההבחנה הזאת עומדת בבסיס הפרשנות הדמוקרטית של הממצאים.
אילו בחירות ומפלגות נבחנו?
המחקר עוסק בבחירות באוסטריה ובגרמניה בשנת 2017 ובאיטליה בשנת 2018. הוא משווה חומרי קמפיין של מפלגות מרכזיות בשלוש המדינות ומתמקד בארבע מפלגות ימין פופוליסטי רדיקלי: FPÖ, AfD, Lega ו־Fratelli d’Italia.
לצורך שחזור הכוונה האסטרטגית נבחרו שני מקרים מאותה סביבה לשונית ותרבותית רחבה: FPÖ האוסטרית ו־AfD הגרמנית. הבחירה המצומצמת מפחיתה חלק מן ההבדלים בין מדינות, אך גם מגבילה את היכולת לייחס את הסברי המרואיינים לשתי המפלגות האיטלקיות.
אילו חומרי קמפיין נכללו בניתוח?
החומר המילולי כלל מניפסטים, פוסטים בפייסבוק, הודעות לעיתונות וכרזות. טקסטים מאותה מפלגה ובאותו ערוץ אוחדו לקובץ אחד, כך שיחידת התצפית הייתה צמד של מפלגה וערוץ תקשורת ולא פוסט או משפט בודד.
בנוסף נאספו 31 סרטוני תעמולה: 16 באוסטריה, שבעה בגרמניה ושמונה באיטליה. הסרטונים הרחיבו את הניתוח מעבר למילים ואפשרו לבחון גם עלילה, תמונות, מוזיקה ורמזים קוליים־חזותיים.
כיצד נמדדו הרגשות בטקסטים?
המחקר השתמש ב־LIWC, כלי מבוסס מילונים המסווג מילים לקטגוריות רגשיות, ובגרסאות תקפות לגרמנית ולאיטלקית. לכל אוסף טקסטים חושב שיעור המילים הקשורות לכעס, לחרדה ולרגש חיובי מתוך כלל המילים.
מודלים ליניאריים השוו את ארבע מפלגות הימין הפופוליסטי הרדיקלי לאחרות, תחילה תוך בקרה למדינה ולאחר מכן גם לערוץ התקשורת. שגיאות התקן אוחדו באשכולות לפי מפלגה, משום שלכל מפלגה היו כמה תצפיות מערוצים שונים.
מדוע נדרש גם ניתוח של סרטוני תעמולה?
ספירת מילים אינה קולטת היטב אירוניה, הקשר, מוזיקה או משמעות שנוצרת מן היחס בין תמונה לטקסט. סרטון יכול לעורר תקווה או פחד בלי להשתמש במספר גדול של מילים השייכות למילון רגשי מסוים.
שני עוזרי מחקר שלא ידעו את שאלת המחקר ואת הציפיות התאורטיות דירגו את מידת הניסיון לעורר רגשות שונים. ההסתרה צמצמה את הסיכון שהמקודדים יחפשו דווקא את הדפוס שהחוקר ציפה למצוא, אף ששיפוט כוונה בסרטון נותר פרשני.
מה הוסיפו ראיונות אנשי הקמפיינים?
נערכו ארבעה ראיונות עומק חצי־מובנים, שניים עם אנשי קמפיין של FPÖ ושניים עם אנשי קמפיין של AfD, ובהם לפחות אדם אחד מן הדרג הגבוה ביותר בכל קמפיין. השאלות עסקו ביעדים, בקבוצות מטרה, בתפיסת רגשות הבוחרים, בקבלת החלטות ובהערכת הקמפיין בדיעבד.
הראיונות אינם מדידה אובייקטיבית של כל מה שהתרחש בתוך המפלגות. הם משחזרים את ההיגיון שאנשי מפתח ייחסו לאסטרטגיה, ומראים שבשני המקרים תקווה וחיוביות נתפסו במפורש כאמצעי להגיע לקבוצות המזוהות עם המרכז הפוליטי.
אילו רגשות הבדילו את הימין הפופוליסטי הרדיקלי מן המיינסטרים?
הדפוס העקבי ביותר היה שימוש בולט יותר בכעס, ואחריו בפחד או חרדה. רגשות אלה מספקים אבחון של משבר, מצביעים על אויב או איום ומעניקים דחיפות לפעולה פוליטית.
הממצא אינו אומר שכל מסר של מפלגה מן הסוג הזה כועס או מפחיד, ואף לא שמפלגות אחרות נמנעות מרגשות שליליים. הוא מתאר הבדל ממוצע בחומרי הקמפיין שנאספו ובקטגוריות שנמדדו.
האם המפלגות הרדיקליות השתמשו ביותר רגש חיובי מכל מפלגה אחרת?
לא זו הטענה המרכזית, והנתונים אינם מצדיקים מסקנה כללית כזאת. הממצא הוא שגם מפלגות המזוהות בעיקר עם כעס ופחד משתמשות בתכיפות ברגשות חיוביים, ושאין להבין את פנייתן הרגשית באמצעות ערכיות שלילית בלבד.
החשיבות נמצאת בתמהיל ובתפקיד האסטרטגי של החיוביות, לא בהכרח בכמות גדולה יותר מזו של המיינסטרים. רגש חיובי יכול להיות רכיב משמעותי גם כאשר מפלגות אחרות משתמשות בו יותר או באופן שונה.
מדוע תקווה הייתה חשובה ל־AfD ול־FPÖ?
לפי המרואיינים, פנייה שלילית בלבד לא הספיקה כדי להגיע לקהלים מסורתיים של מפלגות המרכז. תקווה הציגה את המפלגה לא רק כמי שמתריעה מפני איום, אלא גם כמי שמציעה שינוי ועתיד שאליו כדאי להצטרף.
בשנת 2017 היו לשתי המפלגות יעדים מוסדיים שונים אך מקבילים מבחינת התרחבות: AfD ביקשה להיכנס לפרלמנט הפדרלי לראשונה, ו־FPÖ ביקשה להגיע לממשלה. בשני המקרים היה צורך לפנות מעבר לגרעין הרדיקלי המובהק.
כיצד רגשות חיוביים ושליליים פועלים יחד במסר?
הכעס והפחד מגדירים מה השתבש, מי אחראי ומה נמצא בסכנה. התקווה, הגאווה והשמחה מציגות קהילה רצויה, מבטיחות יכולת לתקן ומעניקות לפעולה הפוליטית יעד חיובי.
כך התערובת מאפשרת להחזיק בו־זמנית אבחון מאיים וסיפור של התחדשות. המאמר מציע לנתח את היחסים בין הרגשות, מפני שבידוד כל קטגוריה עלול להחמיץ את האופן שבו מסר שלם מושך קהל.
מה פירוש דה־רדיקליזציה של הדימוי?
זהו ניסיון לגרום למפלגה להיראות פחות קיצונית, כועסת או שולית באמצעות מסרים אופטימיים, עיצוב נגיש ופנייה לקבוצות המזוהות עם המרכז. המהלך יכול להפחית את המחיר החברתי והפסיכולוגי של הזדהות עם המפלגה.
המאמר מדגיש שזהו שינוי באופן ההצגה ולא הוכחה לשינוי בעמדות המדיניות. כאשר המצע והיעדים נשארים רדיקליים, מעטפת מתונה יכולה להרחיב את הקבלה הציבורית שלהם בלי לרכך את תוכנם.
האם המחקר מוכיח שהתערובת שכנעה מצביעים?
לא. המחקר בוחן את תוכן הקמפיינים ואת ההסברים של מי שהשתתפו בעיצובם, אך אינו כולל ניסוי חשיפה, סקר לפני ואחרי או מדידה פיזיולוגית של תגובת קהל.
לכן אפשר לומר שהשילוב היה נוכח ושאנשי הקמפיינים תיארו אותו כמכוון, אך לא לכמת ממנו שינוי בתקווה, בכעס, בתמיכה או בהצבעה. הצלחת הבחירות לבדה אינה מבודדת את השפעת הרגש מגורמים פוליטיים אחרים.
מהן מגבלות ההשוואה בין המדינות והערוצים?
המחקר משווה שלוש מערכות בחירות בתקופה מוגדרת, ולכן אינו מייצג את כל מפלגות הימין הרדיקלי, כל המדינות או כל השנים. הבדלים בשפה, בתרבות הפוליטית, במערכת המפלגתית ובאופי הערוצים יכולים להשפיע על השימוש במילים וברמזים רגשיים.
איחוד כל הטקסטים לפי מפלגה וערוץ משפר את יציבות ניתוח המילים אך מוחק שונות בין מסרים בודדים ורגעים שונים בקמפיין. גם LIWC עלול לסווג מילה בלי להבין הקשר, ולכן ניתוח הסרטונים והראיונות משלים אותו אך אינו מבטל את מגבלותיו.
מה יכולה מפלגת מיינסטרים ללמוד מן המחקר?
התעלמות מן החיוביות במסרי הימין הפופוליסטי הרדיקלי משאירה תמונה חלקית של כוח המשיכה שלו. תגובה המבוססת רק על גינוי הכעס או תיקון עובדות עשויה לא לענות להבטחה הרגשית של שייכות, תקווה ושינוי.
המאמר אינו מספק נוסחת קמפיין נגדית ואינו מוכיח איזה מסר יעבוד. הוא כן מצביע על הצורך לנתח את החבילה הרגשית השלמה ולפתח חלופות דמוקרטיות שמציעות עתיד משכנע בלי לאמץ הדרה או מדיניות רדיקלית.
מהי המשמעות הדמוקרטית הרחבה?
נרמול פוליטי אינו מתרחש רק באמצעות שינוי מצע או בריתות מוסדיות; הוא יכול להתחיל באופן שבו מפלגה גורמת לקהלים להרגיש כלפיה. תערובת של איום ותקווה עשויה להפוך רעיונות שהיו שוליים למוכרים, נגישים ומזוהים עם עתיד חיובי.
המשמעות אינה שרגש חיובי הוא אנטי־דמוקרטי כשלעצמו. השאלה הדמוקרטית היא אילו עמדות הוא עוטף, מי נכלל בעתיד המובטח ומי מוצג כמכשול, והאם ריכוך הדימוי מסתיר המשכיות של מטרות הפוגעות בפלורליזם ובזכויות.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 19 ביולי 2026