מתי מסר פופוליסטי מגייס — ומתי הוא דווקא מרחיק?
ניסוי השוואתי ב־16 מדינות אירופיות ובישראל מראה שלא כל רכיב של תקשורת פופוליסטית מעודד מעורבות: השילוב בין פנייה לעם להאשמת האליטות מגייס, ואילו האשמת מהגרים עשויה לדכא נכונות להשתתף ולהפיץ את המסר.
מסר פופוליסטי אינו מגייס מעצם שמו: פנייה לעם והאשמת אליטות פעלו יחד, ואילו האשמת מהגרים הפחיתה מעורבות.
לא מסר אחד, אלא חבילה של רמזים
תקשורת פופוליסטית משלבת בדרך כלל כמה רכיבים: האדרה של אנשים רגילים, התנגדות לאליטות והצבעה על קבוצה האחראית למצוקה. המחקר מפרק את החבילה כדי לבדוק אם כל רכיב משפיע בפני עצמו או שהתגובה נוצרת רק מצירוף מסוים.
הפירוק משנה את המסקנה על כוחו של הפופוליזם. תווית רחבה עשויה להסתיר שמסר אנטי־אליטיסטי מגייס בתנאים מסוימים, בעוד מסר מדיר המכוון למהגרים עלול להרחיק אזרחים ממעורבות.
מושגי יסוד בקצרה: מרכזיות העם, אנטי־אליטיזם והדרה
מרכזיות העם היא מסגור המציג אנשים רגילים כקבוצה מאוחדת שבשמה צריכה הפוליטיקה לפעול. אנטי־אליטיזם מייחס אחריות לאליטה פוליטית מושחתת או מנותקת, וכך יוצר עימות אנכי בין העם למי שמעליו.
מסר מדיר יוצר עימות אופקי בין העם לבין קבוצה שאינה נחשבת חלק ממנו, ובניסוי זו קבוצת המהגרים. האשמת העשירים מייצגת יריב כלכלי ומאפשרת לבחון וריאנט המזוהה יותר עם פופוליזם שמאלי.
ניסוי אחיד בתוך הקשרים לאומיים שונים
החוקרים הפעילו עיצוב ניסויי זהה באוסטריה, צרפת, גרמניה, יוון, אירלנד, ישראל, איטליה, הולנד, פולין, פורטוגל, ספרד, שוודיה, שווייץ, בריטניה, נורווגיה ורומניה. איסוף הנתונים נעשה בתחילת 2017 באמצעות פאנלים מקוונים ומכסות מדינתיות.
המדגם הראשוני כלל 17,597 משיבים, והניתוח הסופי התבסס על 15,412 לאחר ההחרגות המתוארות במאמר. הריבוי המדינתי מאפשר לבחון לא רק אפקט ממוצע, אלא גם אם תנאים כלכליים ופוליטיים משנים את קליטת המסר.
ממצא כפול: גיוס אנטי־אליטיסטי ודיכוי הדרתי
מרכזיות העם לבדה והאשמת האליטות לבדה לא יצרו עלייה מובהקת במעורבות. כאשר שני הרכיבים הופיעו יחד, המסר האנטי־אליטיסטי המלא הגביר את הנכונות לעסוק בידיעה ולהפיץ אותה.
השילוב בין מרכזיות העם להאשמת מהגרים פעל בכיוון ההפוך והפחית מעורבות. כך המחקר מראה שאותה תבנית פופוליסטית לכאורה יכולה לייצר תגובות שונות לפי זהות האשם וההקשר שבו המסר נקרא.
מה הייתה שאלת המחקר המרכזית?
החוקרים שאלו כיצד רכיבים שונים של תקשורת פופוליסטית משפיעים על מעורבות פוליטית, והאם ההשפעה משתנה בין מדינות. הם ביקשו להבחין בין מסר חלקי, שבו מופיע רמז אחד, לבין מסר מלא המשלב פנייה לעם והטלת אשמה.
השאלה השנייה הייתה הקשרית: האם כלכלה, הגירה והצלחת מפלגות פופוליסטיות מגבירים או מחלישים את השפעת החשיפה. לכן המחקר מחבר מניפולציה סיבתית ברמת הפרט למאפיינים מדינתיים שנמדדו מחוץ לניסוי.
כיצד נבנה הניסוי?
המשתתפים הוקצו לתנאים בעיצוב של שלושה סוגי אשמה כפול נוכחות או היעדר של מרכזיות העם, לצד שתי קבוצות ביקורת. כל הגרסאות עסקו באותה תחזית לירידה בכוח הקנייה ויוחסו לקרן בדויה, כך שההבדל המכוון היה באופן המסגור.
האשמה הופנתה לאליטות פוליטיות, למהגרים או לעשירים, והפנייה לעם נוספה או הושמטה. העיצוב מאפשר לבדוק השפעה עצמאית של כל רמז וגם את האינטראקציה ביניהם, בלי לבלבל אותה עם שינוי בנושא החדשות.
מדוע נבחרה ירידה בכוח הקנייה כנושא?
כוח קנייה הוא נושא כלכלי שמאפשר לנסח איום משותף לאזרחים במדינות שונות ולהצמיד לו גורמים אשמים חלופיים. שמירת הנושא קבוע מסייעת להשוות בין התנאים בלי שמסר אחד יעסוק בהגירה ואחר בנושא כלכלי אחר לגמרי.
הבחירה גם מגבילה את ההכללה. תגובות למסגור של מצוקה כלכלית אינן בהכרח זהות לתגובות למסרים על ביטחון, זהות לאומית, בריאות או משבר חוקתי.
האם פנייה לעם לבדה הספיקה כדי לגייס?
לא נמצא אפקט גיוס מובהק למרכזיות העם כשהיא הופיעה בלי האשמה המתאימה. גם רמז אנטי־אליטיסטי לבדו לא הספיק בממוצע כדי להעלות את רמת המעורבות שנמדדה.
הממצא תומך ברעיון שאזרחים מגיבים למשמעות של מסר שלם ולא בהכרח לכל מילת מפתח בנפרד. החיבור בין קהילה מוסרית של העם לבין יריב פוליטי הוא שהעניק למסגור האנטי־אליטיסטי את כוחו המגייס.
מה קרה כשהמסר האשים מהגרים?
כאשר הפנייה לעם שולבה בהאשמת מהגרים, המעורבות הפוליטית ירדה במקום לעלות. החוקרים מפרשים זאת כאפקט מדכא של מסר פופוליסטי מדיר, שאינו משחזר את הגיוס שנמצא במסר המכוון נגד האליטה.
הניסוי אינו קובע שכל אדם נעשה פחות פעיל לאחר כל מסר נגד הגירה. הוא מזהה הבדל ממוצע בתנאים ובמדד שנבדקו, ומראה שזהות הקבוצה המואשמת היא חלק מהותי מן האפקט.
כיצד השפיעה רמת האבטלה במדינה?
במדינות בעלות אבטלה גבוהה יותר התחזק האפקט המגייס של המסר האנטי־אליטיסטי המלא. באותם הקשרים התחזק גם האפקט המדכא של המסר המלא שהאשים מהגרים.
התוצאה מצביעה על כך שמצוקה כלכלית עשויה להעניק למסגור האשמה משקל רב יותר, אך אינה מבטיחה גיוס בכיוון אחד. אותו הקשר יכול להעצים תגובות שונות לפי היריב שהמסר מציב מול העם.
האם שיעור ההגירה הסביר את ההבדלים בין המדינות?
המחקר לא מצא שרמת ההגירה במדינה התנתה את השפעות המסרים בדרך המקבילה להשפעת האבטלה. כלומר, נוכחות רבה יותר של מהגרים לא תורגמה בניתוח לאפקט חזק יותר של המסר המאשים אותם.
הממצא מזהיר מפני הנחה מכנית שלפיה היקף קבוצה חברתית קובע את עוצמת הרטוריקה כלפיה. מסגור פוליטי, תחרות מפלגתית ונורמות ציבוריות יכולים להיות חשובים מן השכיחות הדמוגרפית כשלעצמה.
מה תפקידה של הצלחת מפלגות פופוליסטיות?
החוקרים מצאו שהצלחה אלקטורלית של מפלגות פופוליסטיות מן הימין ומן השמאל נקשרה לשינויים באופן שבו רמזים שונים השפיעו על המעורבות. סביבת מפלגות נותנת למסרים משמעות מוכרת ועשויה לקבוע אם הם נתפסים כקריאה לגיטימית לפעולה או כרעש מרחיק.
המאמר אינו הופך את הקשרים האלה לניסוי ברמת המדינה, מפני שהצלחה מפלגתית לא הוקצתה באקראי. לכן הם מלמדים על התניה הקשרית תואמת נתונים, אך דורשים זהירות בפרשנות סיבתית.
כיצד נמדדה מעורבות פוליטית?
המדדים התמקדו בתגובות מיידיות לידיעה ובנכונות להפיץ אותה או לפעול בעקבותיה. הם קרובים להתנהגות תקשורתית ופוליטית אפשרית, אך אינם שקולים לתיעוד של הצבעה, התפקדות, הפגנה או פעילות ממושכת.
ההבחנה חשובה במיוחד בעידן של רשתות חברתיות, שבו שיתוף הוא צורת השתתפות בעלת השפעה אך גם פעולה בעלת עלות נמוכה. מחקר המשך צריך לבדוק אם האפקט נשמר לאורך זמן ואם הוא עובר מפעילות מקוונת לפעילות אזרחית אחרת.
מה מאפשר העיצוב הניסויי להסיק?
הקצאה לתנאי מסר מאפשרת לייחס את ההבדלים המיידיים בין הקבוצות לרכיבי הידיעה ששונו. השימוש באותו עיצוב ב־16 מדינות מחזק את היכולת לבדוק אם האפקט הממוצע עקבי ואם ההקשר משנה אותו.
העיצוב אינו מקצה מדינות לתנאי אבטלה, הגירה או הצלחה מפלגתית, ולכן ממצאי ההתניה ברמת המדינה פחות חזקים סיבתית מן ההשוואה בין גרסאות הידיעה. הוא גם אינו מבטיח שהשפעה חד־פעמית תהפוך לדפוס פוליטי קבוע.
מהן מגבלות ההכללה של המחקר?
הניסוי השתמש בפאנלים מקוונים ובמכסות, בידיעה בדויה אחת ובנושא משותף של כוח קנייה. אף שהמדגם גדול והפריסה רחבה, אין לראות בו מדגם הסתברותי אחיד של כל אוכלוסיית המדינות או מבחן של כל ז'אנר תקשורתי.
המדדים מתעדים תגובה סמוכה לחשיפה, והמסרים הפוליטיים בעולם האמיתי חוזרים לאורך זמן ומתחרים במסרים אחרים. משום כך המחקר מספק ראיה חזקה להבדלים בין מסגורים בתנאי הניסוי, ולא תחזית מלאה של התנהגות פוליטית מחוץ לו.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 18 ביולי 2026