בעלות ברית טבעיות? ארצות הברית ורוסיה בעיני הימין הרדיקלי בצרפת ובגרמניה
ראיונות עם נבחרי ציבור בהווה ובעבר מ־AfD ומ־Rassemblement National חושפים שסדק מרכזי בתוך שתי המפלגות עובר בין תפיסת קנוניה אנטי־אליטיסטית לבין תחושת קרבה תרבותית לדמוקרטיות המערב.
הימין הרדיקלי אינו גוש אחד במדיניות חוץ: היחס לקנוניה של אליטות מסביר חלק מן הפער בין רוסופילים לבין שומרי הזיקה למערב.
לא מחנה חוץ־פוליטי אחד
מפלגות הימין הרדיקלי באירופה חולקות ביקורת על גלובליזציה, הגירה ואליטות ליברליות, אך מכאן לא נובעת בהכרח עמדה זהה כלפי בריתות בינלאומיות. בתוך אותה מפלגה יכולים לפעול יחד תומכי נאט״ו, לאומנים המבקשים עצמאות אסטרטגית ומעריצי רוסיה.
גרין מבקש להסביר את השונות הזאת ולא להסתפק במצע הרשמי. הוא מתמקד באופן שבו פעילים ונבחרים מפרשים את העולם: מי נתפס כ״עם״, מי כ״אליטה״, ואיזו קהילה זרה נחשבת קרובה מבחינה תרבותית ופוליטית.
מושגי יסוד בקצרה: פופוליזם, רוויזיוניזם וקרבה חוצת־לאומים
פופוליזם מציג את הפוליטיקה כעימות בין עם מוסרי ואחיד לבין אליטה מושחתת או בוגדנית. כאשר החלוקה הזאת משמשת מפתח כמעט בלעדי לפירוש אירועים, היא יכולה להתחבר להסברי קנוניה על מוסדות, תקשורת ומעצמות זרות.
מדיניות חוץ רוויזיוניסטית מבקשת לשנות מן היסוד בריתות ומסגרות קיימות, ולא רק להתמקח בתוכן. קרבה חוצת־לאומים היא ההכרעה מי מחוץ למדינה נתפס כחלק ממשפחת ערכים או תרבות הראויה לסולידריות.
מדוע נבחרו צרפת וגרמניה?
Rassemblement National ו־Alternative für Deutschland הן מפלגות מרכזיות במשפחת הימין הרדיקלי, אך המבנים שלהן שונים. ה־RN ריכוזית ומזוהה במידה רבה עם הנהגתה, ואילו ה־AfD פדרלית יותר ובתוכה מחנות וסיעות אזוריות בולטות.
השוואה בין מקרים שונים מאפשרת לבדוק אם דפוס משותף חוצה את ההבדלים הארגוניים והלאומיים. היא אינה הופכת את שתי המפלגות לזהות, אלא מסייעת להפריד בין מסורת מפלגתית לבין מנגנון רחב יותר של תפיסת עולם.
באילו ראיות משתמש המאמר?
הבסיס העיקרי הוא ראיונות עומק עם נבחרי ציבור מכהנים ולשעבר בשתי המפלגות. גרין מצרף אליהם מצעים עדכניים והתבטאויות של מנהיגים, ומנתח את החומר באופן תמטי בעזרת NVivo.
הראיונות מאפשרים לראות נימוקים, הסתייגויות וקשרים בין רעיונות שאינם ניכרים בהצבעה פרלמנטרית אחת. עם זאת, הם אינם מדגם מייצג של כלל חברי המפלגה, והמחקר אינו מנסה לאמוד את שיעורו המדויק של כל מחנה.
מהו הדפוס המשותף שנמצא בשתי המפלגות?
מרואיינים שדיברו בעקביות על אליטות עוינות וקיבלו הסברים קונספירטיביים נטו גם לתוכנית חוץ קיצונית יותר. הם גילו יותר אנטי־אמריקאיות, פחות מחויבות למסגרות מערביות ובהן נאט״ו, ויותר נכונות לראות ברוסיה שותפה.
אצל מרואיינים פחות קונספירטיביים נשמרה ביקורת לאומית על החלטות אמריקאיות, אך היא לא מחקה את תחושת הקרבה לדמוקרטיות המערב. אותם מרואיינים נטו גם לחשדנות ולזהירות רבה יותר כלפי רוסיה.
כיצד תאוריות קנוניה מתחברות למדיניות חוץ?
הקשר אינו שכל אמונה קונספירטיבית מכתיבה עמדה מסוימת על בסיסים צבאיים או סנקציות. היא מספקת מסגרת שבה מוסדות מערביים מוצגים כמכשירים של אליטה גלובלית הפועלת נגד העם והריבונות הלאומית.
בתוך מסגרת כזאת, ארצות הברית ונאט״ו עלולות להיתפס לא כבעלות ברית שאפשר לחלוק עליהן, אלא כחלק מן הבעיה המערכתית. רוסיה יכולה אז להופיע ככוח נגדי המאתגר את הסדר, גם כאשר האינטרסים והמשטר שלה אינם חופפים לאלה של המפלגה.
מדוע ארצות הברית מעוררת יחס דו־ערכי?
מצד אחד, ארצות הברית היא מרכזו הצבאי והפוליטי של המערב ומזוהה עם דמוקרטיה, ריבונות לאומית ומאבקים היסטוריים משותפים. מצד אחר, היא יכולה להיתפס כמקדמת גלובליזציה, התערבות חיצונית וליברליזם תרבותי.
הדו־ערכיות מאפשרת לאנשים באותה מפלגה להסיק מסקנות הפוכות. מי שמדגיש קרבה תרבותית שומר על הברית גם תוך ביקורת, ואילו מי שרואה באליטה גלובלית אויב שיטתי נוטה להפוך את הביקורת לדחייה של המסגרת כולה.
מדוע רוסיה יכולה להיתפס כבעלת ברית?
רוסיה מוצגת בחלק מן השיח הרדיקלי כמעצמה ריבונית, שמרנית ומתנגדת לסדר ליברלי בהובלת ארצות הברית. הדימוי הזה מאפשר לראות בה שותפה רעיונית גם כשאין זהות מלאה של אינטרסים לאומיים.
המאמר מראה שהמשיכה אינה אחידה ואינה מבטלת חששות מפני כוח רוסי, משטר סמכותני או איום ביטחוני. ככל שתחושת השייכות למערב הדמוקרטי נותרת משמעותית, היחס למוסקבה נעשה זהיר ומותנה יותר.
מה תפקידם של ערכים וקרבה תרבותית?
עבור המרואיינים הפחות קונספירטיביים, שותפות אינה נמדדת רק לפי עמדה רגעית על הגירה או ריבונות. מוסדות דמוקרטיים, היסטוריה משותפת ותחושת השתייכות למערב ממשיכים ליצור קרבה לארצות הברית ולבעלות הברית האירופיות.
הממצא חושף מאבק על גבולות ה״אנחנו״ שמעבר למדינה. קבוצה אחת מגדירה אותו כעולם דמוקרטי מערבי, ואחרת כקואליציה תרבותית־ריבונית נגד ליברליזם ואליטות גלובליות.
האם מבנה המפלגה מסביר את כל ההבדלים?
המבנה משפיע על האופן שבו מחלוקת נראית: במפלגה פדרלית ומפוצלת קל יותר למחנות להציג קווים עצמאיים, ואילו הנהגה ריכוזית יכולה לנסח עמדה רשמית עקבית יותר. אולם ראיונות בשתי המפלגות חושפים שונות גם מעבר להבדל הזה.
לכן גרין אינו מבטל את הארגון, אך מציע שתפיסות עמוקות של עם, אליטה וקנוניה חוצות מבנים מפלגתיים. הן עוזרות להסביר מדוע אנשים תחת אותה תווית רעיונית קובעים גבולות שונים לברית ולקרבה.
האם כל ביקורת על נאט״ו או ארצות הברית היא קונספירטיבית?
לא. אפשר להתנגד למבצע צבאי, לדרוש אוטונומיה אירופית או לבקר לחץ אמריקאי מתוך חישוב אסטרטגי רגיל. גם המאמר אינו משתמש בעמדת מדיניות יחידה כראיה מספקת לקנוניה.
הדפוס נוגע לצירוף בין מסגרת פרשנית רחבה לבין כמה עמדות: ייחוס כוח זדוני ומאורגן לאליטות, דחייה מערכתית של המערב והעדפה עקבית של רוסיה כמשקל נגד. ההבחנה הזאת חיונית כדי לא להפוך הסבר אנליטי לתווית פוליטית גורפת.
מה השתנה בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה?
הפלישה המלאה בפברואר 2022 החריפה את המחיר הפוליטי והביטחוני של עמדה פרו־רוסית וחשפה מחלוקות בתוך הימין הרדיקלי. היא גם שינתה את ההקשר שבו טענות על נאט״ו, סנקציות וריבונות נשמעות לציבור.
חלק מן הראיונות שעליהם נשען המחקר נערכו לפני נקודת המפנה הזאת, ולכן אין להשתמש בו כמיפוי מלא של עמדות המפלגות לאחר המלחמה. כוחו הוא בזיהוי קווי השבר שיכולים לעזור להבין את התגובות השונות, לא בחיזוי מדויק שלהן.
מה המשמעות לדמוקרטיות ולבעלות בריתן?
עלייה אלקטורלית של מפלגת ימין רדיקלי אינה מאפשרת להסיק מיד שתנטוש ברית מסוימת או תתקרב לרוסיה. מקבלי החלטות צריכים לבחון איזה מחנה מחזיק בעמדות מפתח, כיצד הוא מפרש את הסדר הבינלאומי ואילו מגבלות מוסדיות פועלות עליו.
בה בעת, נרמול של הסברי קנוניה יכול לשנות את הוויכוח ממחלוקת על אינטרסים לערעור על הלגיטימיות של כל מוסדות הברית. לכן חוסן דמוקרטי במדיניות חוץ תלוי גם באיכות המידע וביכולת לקיים ביקורת חריפה בלי להפוך יריבים פוליטיים לאויב סודי כול־יכול.
מהם גבולות המחקר?
זהו מחקר איכותני וחקרני המבוסס על מספר מוגבל של ראיונות, ולכן הוא מזהה דפוסים ומנגנונים אפשריים אך אינו קובע את שכיחותם. מרואיינים עשויים גם להתאים תשובות לקהל, לזיכרון או לאסטרטגיה פוליטית.
ההשוואה כוללת שתי מפלגות ושתי מדינות, וחלק גדול מן החומר קדם למלחמה ששינתה את יחס אירופה לרוסיה. מחקר המשך יוכל לבדוק את הדפוס במדינות נוספות, לאורך זמן ובאמצעות הצבעות, נאומים ונתונים שיטתיים על מחנות מפלגתיים.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 18 ביולי 2026