לא רק אזרחי או אתני: ציר לניתוח לאומיות ימנית
הרחבה תיאורטית של הדיכוטומיה של הנס קון והבחנה בין ימין שמרני לימין קיצוני
במקום לבחור בין ״אזרחי״ ל״אתני״, המאמר מציע ציר שמפריד בין מוסדות, שפה, היסטוריה, דת ומוצא תורשתי כדי לנתח ימין שמרני וקיצוני בדיוק רב יותר.
מה הבעיה בדיכוטומיה בין לאומיות אזרחית לאתנית?
החלוקה המיוחסת להנס קון מציגה לאומיות אזרחית כרצונית, מערבית וליברלית, ולאומיות אתנית כתורשתית, מזרחית ואנטי־ליברלית. המאמר טוען שהניגוד הזה נעשה כלי נפוץ לסיווג מפלגות אף שהמושגים עצמם אינם יציבים.
כאשר מרחיבים את ״אתני״ כך שיכלול שפה, מנהגים, היסטוריה ודת, הוא חופף ללאומיות אזרחית רחבה. כאשר מצמצמים את שני הצדדים, מרבית הזהויות הלאומיות נופלות במרחב אמצעי שאף אחד מן המושגים אינו מתאר.
מדוע הסיווג חשוב לניתוח הימין?
ספרות על הימין הרדיקלי משתמשת לעיתים ב״לאומיות אתנית״ כמאפיין שמבדיל משפחת מפלגות קיצונית מן הזרם המרכזי. אם תרבות ואתניות מתערבבות, גם העדפה לשפה משותפת או למסורת אזרחית עלולה להספיק כדי לתייג עמדה כקיצונית.
לדעת המחבר, התוצאה עלולה להיות כפולה: ניפוח לא מכוון של הימין הקיצוני והסתרת הלאומיות הביולוגית הקשיחה בתוך קטגוריה תרבותית עמומה. מסגרת מדויקת יותר אמורה לזהות גם את הגבול וגם את המרחק ממנו.
מהו ״אזור התרבות״?
אזור התרבות הוא המרחב שבין השתייכות אזרחית טהורה לבין מוצא תורשתי. הוא כולל בעיקר שפה, זיכרון היסטורי, מנהגים ודת, שאינם זהים למסגרת משפטית אך גם אינם גזע או קשר דם.
בגרסאות רחבות של הדיכוטומיה אפשר לייחס את המרכיבים האלה לשני הצדדים, ובגרסאות צרות הם נשארים ללא סיווג. המאמר הופך את המרחב העמום למדרגות מפורשות על ציר אחד.
כיצד בנוי ציר הלאומיות המוצע?
מן הדרישה הגמישה אל הקשיחה, הציר עובר מבסיס אזרחי לבסיס לשוני, היסטורי, דתי ולבסוף אתני־ביולוגי. כל צעד מוסיף תנאי לחברות בקבוצה ומגדיל את השאיפה להומוגניות.
שפה, מנהגים ואפילו דת ניתנים עקרונית ללמידה, לאימוץ או להמרה, גם אם הדבר קשה ודורש זמן. מוצא גזעי או קשרי דם אינם ניתנים לרכישה, ולכן הם יוצרים הדרה קשיחה מסוג אחר.
מה פירושה של לאומיות אזרחית צרה?
בקצה האזרחי עומדים אמון במסגרת הפוליטית, מחויבות לחוק ולמוסדות משותפים ואזרחות כסמל מרכזי של השתייכות. הבסיס הזה אינו מחייב שפה אחידה לחלוטין, מסורת אחת או מוצא משותף.
גם לאומיות אזרחית מציבה תנאים ולא מתארת גבול פתוח ללא כל דרישה. המדינה יכולה לדרוש מחויבות למבנה החוקתי, אך התנאי אמור להיות ניתן למילוי בידי מי שלא נולד לתוך הקבוצה.
מדוע המאמר שומר את ״אתני״ למוצא ביולוגי?
הגדרה צרה מצמידה לאומיות אתנית לגזע, צבע עור, קשרי דם או ירושה ביולוגית. כך אפשר להבחין בינה לבין תרבות ולא לאפשר למושג עמום להסתיר אידאולוגיה שמדירה אנשים לצמיתות.
המחבר מציב בסיס כזה בקצה הקיצוני וטוען שהוא סותר ערכי יסוד של דמוקרטיה מודרנית. ההבחנה היא נורמטיבית, אך מטרתה גם אנליטית: לזהות מתי מפלגה חצתה מתרבות אל תורשה.
היכן נמצאת לאומיות שמרנית?
בהסתמך על רוג׳ר סקרוטון, המאמר מתאר שמרנות לאומית המשלבת מוסדות אזרחיים, שפה משותפת ומנהגים היסטוריים. היא יכולה להתנגד לרב־תרבותיות ולבקש מתושבים חדשים להסתגל למרחב ציבורי משותף בלי לדרוש מוצא ביולוגי.
לפי הקריאה הזאת, שמרנות נמצאת באזור התרבות ולא בקצה האתני. היא דוחה לאומיות שבטית ושומרת מרחק גם מהפיכת השתייכות דתית לתנאי מלא לחברות פוליטית.
מדוע לאומיות אזרחית אינה הקצה השמאלי?
לאומיות אתנית כוללת בדרך כלל גם קבלה של מוסדות המדינה, ולכן אזרחי ואתני אינם הפכים מוחלטים על ציר שמאל–ימין. בסיסים קשיחים מצטברים לעיתים על גבי הבסיס האזרחי במקום להחליף אותו.
המחבר מציב בקצה הנגדי אנטי־לאומיות, כלומר שלילה עקרונית של ערך הלאום, ומקשר אותה לזרמים אנרכיסטיים ומרקסיסטיים מהפכניים. זהו מהלך תיאורטי שלו ואינו ממצא כמותי על עמדות השמאל.
מהי ״הדבקה ימינה״ לפי הציר?
הדבקה מתרחשת כאשר מפלגת ימין מתון מאמצת רטוריקה או מדיניות שמקורה בימין הקיצוני כדי להתקרב לבוחריו. הציר מאפשר להגדיר את התנועה לא רק לפי קרבה ארגונית אלא לפי מעבר מבסיס תרבותי אל בסיס ביולוגי.
המאמר נותן כדוגמה מחקרים על חוקי אזרחות שבהם הימין השמרני חזר לקריטריונים אתניים־תורשתיים. המסגרת אינה מוכיחה שכל הקשחת חוק הגירה היא הדבקה, אלא דורשת לברר איזה בסיס חברות המדיניות מקדמת.
כיצד פועלת ״חגורת בידוד״?
חגורת בידוד פוליטית כוללת סירוב לשיתוף פעולה קואליציוני או פרלמנטרי עם גורמים המבקשים לערער את הסדר הדמוקרטי. ברמה הרעיונית היא דורשת לזהות בעקביות את המרכיב הקיצוני ולהציב גבול בפני הפצתו.
במונחי הציר, מפלגה שמרנית יכולה להגן על שפה ומסורת ובו בזמן לדחות בפירוש לאומיות המבוססת על גזע או דם. הגבול נעשה ברור יותר כאשר ״אתניות״ אינה שם כולל לכל ביטוי תרבותי.
מה הקשר להגדרה עצמית של קבוצות אחרות?
הציר נשען על תנאי סף של הכרה בזכות הכללית של קבוצות מובחנות להגדרה עצמית. קבוצה שקיבלה אוטונומיה בשם זכות זו אינה יכולה לטעון שרק היא ראויה לה ולשלול אותה באופן עקרוני מאחרות.
מן הצד האחר, ביטול מוחלט של כל ייחוד לאומי בלי חלופה מחזיר את העמדה לאנטי־לאומיות. בין הקצוות אפשר להשוות כיצד אידאולוגיות מתייחסות לעמים חסרי ריבונות או לזהויות לאומיות מתהוות.
האם תרבותיות נמצאת תמיד בתוך גבולות הדמוקרטיה?
לא, והמחבר מזהיר במפורש מפני קריאה כזאת. הגנה על שפה או מסורת אינה אנטי־דמוקרטית כשלעצמה, אך מדיניות מסוימת עדיין יכולה לפגוע בזכויות, במיעוטים או בשוויון גם בלי להסתמך על תורשה.
הימנעות מלאומיות ביולוגית ומאנטי־לאומיות היא לשיטתו תנאי ראשוני בלבד. הערכה מלאה דורשת לבחון גם סובלנות לפלורליזם, כפייה במרחב הציבורי, זכויות אדם והשלכות מעשיות.
מהן מגבלות ההצעה?
זהו מאמר תיאורטי שמסדר טיעונים מן הספרות ואינו בונה מדד מקודד או בוחן מדגם של מפלגות וחוקים. מיקום של מקרה ממשי על הציר עלול להיות שנוי במחלוקת, במיוחד כשאותה מדיניות נשענת על כמה נימוקים.
המחבר מציע מחקרים השוואתיים עתידיים על מפלגות, ארגונים, חוקי אזרחות והתפתחויות היסטוריות. הוא גם מציע ציר מקביל של פלורליזם מול הומוגניות, מפני שהציר הלאומי לבדו אינו מכריע את כל שאלות הלגיטימיות.
היכן אפשר לקרוא את המאמר המלא?
גרסת המו״ל המלאה זמינה בקובץ PDF פתוח באתר Reference Global. הקובץ כולל את תרשימי הציר, הדיון במפלגות ימין ואת פרק המסקנות המלא.
רשומת המקור הקבועה היא DOI 10.2478/jnmlp-2022-0001. המאמר פורסם ברישיון CC BY-NC-ND 4.0 ב־Journal of Nationalism, Memory & Language Politics.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 21 בספטמבר 2026