פופוליזם בטאיוואן: עלייתו ונפילתו של האן קואו־יו

שלוש עדשות שאינן חופפות לחלוטין

הגישה הרעיונית מחפשת חלוקה מוסרית בין עם טהור לאליטה מושחתת; הגישה הפוליטית־אסטרטגית מחפשת מנהיג אישי הנשען על קשר ישיר, בלתי מתווך ולא ממוסד עם תומכים; והגישה החברתית־תרבותית מחפשת ביצוע עממי, ישיר ו״נמוך״ מול סגנון אליטיסטי ומעודן. כל גישה מבליטה רכיב אחר ולכן אותו פוליטיקאי יכול להתאים לאחת יותר מלאחרת.

קרומביין בוחר בגישות הרואות בפופוליזם איום על דמוקרטיה ליברלית ומוציא מן המסגרת את תפיסת לקלאו ומוף הרואה בו כוח אמנציפטורי של דמוקרטיה רדיקלית. הבחירה מחדדת את הניתוח, אך גם מבהירה שהמסקנות תלויות במסגרת נורמטיבית ומושגית מסוימת.

מושגי יסוד בקצרה: עם, אליטה ופלורליזם

בגישה הרעיונית העם אינו רק קבוצה חברתית אלא ישות מוסרית הומוגנית המוצגת כטובה ובעלת רצון משותף, ואילו האליטה מוצגת כמושחתת וכמי שמקדמת אינטרס פרטי. פופוליזם יכול להתחבר לימין או לשמאל מפני שהוא ״רזה״ וממלא בכל מקרה תוכן אחר בזהות העם והאליטה.

פלורליזם דוחה הן את עליונות העם והן את עליונות האליטה ורואה בחברה אוסף הטרוגני של יחידים וקבוצות. הטענה שמנהיג או מפלגה לבדם מייצגים את כל העם היא אנטי־פלורליסטית משום שהיא שוללת את הלגיטימיות של קולות אחרים.

מחקר מושגי, היסטורי ותקשורתי משולב

המאמר משלב שלושה רבדים: השוואה בין הגדרות תאורטיות, סקירה פרשנית של מחקר על פופוליזם בטאיוואן מאז הדמוקרטיזציה, וניתוח תוכן איכותני של סיקור האן קואו־יו בשלושה עיתונים. כך הוא בודק לא רק אם האן מתאים להגדרה אלא גם כיצד עצם ההגדרה נעשית חלק מן המאבק המפלגתי.

לניתוח העיתונות נבחרו China Times, United Daily News ו־Liberty Times, המייצגים נטיות שונות ביחס לקוומינטנג, ל־DPP ולסין. החיפוש במאגר WiseSearch דרש הופעה משותפת של שמו של האן ושל המונח ״פופוליזם״ בין 15 ביולי 2019 ל־31 בינואר 2020.

האן כמקרה ברור אך לא מושלם של פופוליזם

האן השתמש בניגוד עם־אליטה, הציג את עצמו כאדם פשוט, העדיף שפה ישירה והבטחות כלכליות נגישות והפעיל עצרות ורשתות חברתיות. לכן הוא מתאים היטב לגישה הרעיונית ולגישה החברתית־תרבותית.

ההתאמה לגישה האסטרטגית חלקית יותר משום שפעל דרך הקוומינטנג ולא בנה תנועה אישית בלתי ממוסדת או השתלט על המפלגה. גם טענה בלעדית לייצוג העם והדרה שיטתית של מיעוט מסוים אינן בולטות אצלו כמו במקרים פופוליסטיים אחרים.

מה שואל המאמר?

המאמר שואל כיצד המחקר והתקשורת בטאיוואן מגדירים פופוליזם, האם האן קואו־יו מתאים להגדרות המרכזיות וכיצד נטיית העיתון מעצבת את התיוג. בכך הוא הופך את המושג עצמו למושא מחקר ולא רק לכלי שבאמצעותו מסווגים פוליטיקאי.

איזו גישה לפופוליזם נפוצה במחקר הטאיוואני?

הגישה הרעיונית היא הדומיננטית, ובמיוחד רכיב האנטי־אליטיזם. חוקרים מקומיים מתארים פוליטיקאים ותנועות באמצעות ניגוד בין אנשים רגילים לבין ממסד פוליטי, כלכלי או תרבותי.

עם זאת, המאמר מוצא שלעיתים לא מוסבר מה הופך את ההבדל למוסרי, כיצד נבנית הומוגניות של העם או האם קיימת שלילה של פלורליזם. בלי הרכיבים האלה, אנטי־ממסדיות לבדה עלולה להיות מסווגת בטעות כפופוליזם.

מדוע עמדה אנטי־סינית אינה בהכרח פופוליזם?

יחס לסין הוא מחלוקת יסודית של ביטחון, ריבונות וזהות בטאיוואן, אך עמדה נחרצת בה אינה יוצרת מעצמה עם טהור ואליטה מושחתת. גם רגש או שימוש בזהות טאיוואנית אינם מספיקים בלי מבנה אנטי־אליטיסטי ואנטי־פלורליסטי, מנהיגות אישית או סגנון פופוליסטי.

קרומביין מבקר כתיבה המשתמשת ב״פופוליזם אנטי־סיני״ כתווית לאי־רציונליות של יריבים פוליטיים. שימוש כזה מחליף הגדרה אנליטית בשיפוט מפלגתי ומקשה להבחין בין פופוליזם לבין מחלוקת לגיטימית על יחסי החוץ.

מדוע האן קואו־יו נחשב לפופוליסט?

האן תיאר חברה שנחלשה כלכלית ומוסרית בשל אליטות וה־DPP והציג את צורכי ״האנשים הרגילים״ כשכל ישר שהממסד הזניח. הוא טיפח דימוי של אדם פשוט ואאוטסיידר, לבש באופן עממי, השתמש בשפה ובסיסמאות ישירות וגייס קהל באמצעות עצרות ורשתות חברתיות.

המאפיינים מתיישבים עם שתי עדשות שונות: ניגוד רעיוני בין עם לאליטה וביצוע חברתי־תרבותי של קרבה ובלתי־אמצעיות. דווקא ההבחנה בין העדשות מונעת את הטענה שכל סגנון עממי מוכיח גם אנטי־פלורליזם.

האם האן מתאים לכל הגדרה של פופוליזם?

לא באותה מידה. הוא נשען על מנגנון מפלגתי ותיק ולא בנה בסיס תמיכה אישי ובלתי ממוסד במובן החזק של הגישה האסטרטגית.

גם הדרה של מיעוט מסוים או טענה שרק הוא מייצג את כל העם לא היו לב המסר שתועד. לכן המאמר מציג אותו כמקרה הברור ביותר בטאיוואן, אך לא כמימוש מלא של כל מאפיין המופיע בספרות הבין־לאומית.

כיצד בוצע הניתוח התקשורתי?

המחבר חיפש כתבות שבהן הופיעו יחד השם האן קואו־יו והמונח הסיני לפופוליזם, בחלון שבין בחירתו למועמד הקוומינטנג לזמן קצר לאחר הבחירות. לאחר מכן הוא ניתח איכותנית כיצד הוגדרו האן, פופוליזם בטאיוואן ויריביו בכל אחד משלושת העיתונים.

הבחירה ממקדת את המחקר בשימוש המפורש בתווית, אך אינה מכסה שיח פופוליסטי שלא השתמש במילה. היא גם אינה כוללת באופן שיטתי טלוויזיה, רשתות חברתיות, נאומי מועמדים או תגובות קוראים.

מהם שלושת הנרטיבים שמצא המחבר בעיתונות?

הנרטיב הראשון מציג את טאיוואן כ״דמוקרטיה פופוליסטית״ שבה שתי המפלגות הגדולות משתמשות בכלים כאלה. השני מסווג את האן עצמו כפופוליסט ומתווכח אם הדבר הוא ביטוי עממי חיובי, הכרח אלקטורלי או סכנה.

הנרטיב השלישי מפנה את התווית כלפי צאי אינג־וון וה־DPP ולעיתים מחבר אותה לסמכותנות ולעמדה נגד סין. תפוצת הנרטיבים משתנה לפי זהות העיתון וממחישה כיצד ״פופוליזם״ נעשה גם נשק במאבק בין כחול לירוק.

כיצד נבדלו שלושת העיתונים ביחסם להאן?

China Times ו־United Daily News, המזוהים יותר עם המחנה הכחול ועם יחס חיובי להתקרבות לסין, הציגו את הפופוליזם של האן באופן מעורב. לעיתים ראו בו תנועה עממית או הסתגלות פוליטית, ולעיתים תיארו אותו כסיבה לירידה בתמיכה.

Liberty Times, המזוהה יותר עם המחנה הירוק ועם ה־DPP, הציג את האן ואת הפופוליזם שלו בשלילה עקבית יותר. ההבדל מחזק את טענת המאמר שהסיווג התקשורתי אינו מנותק מן העמדה המפלגתית והגאו־פוליטית.

מה הסביר את העלייה המהירה של האן?

אי־שביעות רצון מן הממשלה, קשיים של עובדים ובעלי עסקים קטנים והבטחה להתמקד בצמיחה ובפרנסה יצרו קהל למסרו. דימוי האאוטסיידר, השפה הישירה והנוכחות ברשתות ובעצרות עזרו לו לנצח ב־2018 בקאושיונג, שנחשבה מעוז של ה־DPP.

העלייה מלמדת שסגנון פופוליסטי אינו צומח בחלל. הוא מתחבר לתלונות חומריות ולתחושה שהממסד אינו רואה את חיי היום־יום, ומתרגם אותן לסיפור פשוט על אדם רגיל מול אליטות מנותקות.

מה הסביר את הפסדו בבחירות לנשיאות?

האן קיבל 38.6% מן הקולות לעומת 57.1% לצאי. המאמר מצביע על ספקות לגבי תפקודו כראש עיר, הפרת הבטחתו שלא להתמודד לנשיאות, דיווחים על עושר וספקולציה בנדל״ן שפגעו בדימויו העממי ופיצול במחנה הכחול.

נוסף על כך, הבחירות הארציות העבירו את מרכז הכובד מכלכלה ליחסים עם סין. ההתפתחויות בהונג קונג והחשש מפגיעה בדמוקרטיה ובריבונות חיזקו את צאי והחלישו את המסר של שיתוף פעולה כלכלי קרוב יותר.

מהו ״גורם סין״ בניתוח הבחירות?

בבחירות ארציות בטאיוואן, היחסים עם הרפובליקה העממית של סין יכולים לגבור על מסרים של פרנסה וניהול מקומי. הצהרות בייג׳ינג והפגיעה בחירויות בהונג קונג המחישו לבוחרים את הסיכון שבמודל ״מדינה אחת, שתי שיטות״.

לכן יתרון שהיה להאן כמועמד המדגיש צמיחה וקשרים כלכליים נעשה פגיעוּת. הבחירות הפכו גם למשאל על הגנת אורח החיים הדמוקרטי והאוטונומיה של טאיוואן, תחומים שבהם צאי וה־DPP נהנו מאמינות גבוהה יותר.

האם פופוליזם הוא כוח דומיננטי בטאיוואן?

מסקנת המאמר היא שלא מאז הדמוקרטיזציה. פוליטיקאים ותנועות הציגו מאפיינים חלקיים, אך אין מפלגה פופוליסטית גדולה והאן — המקרה הברור ביותר — הובס בהפרש ניכר בבחירות לנשיאות.

קרומביין מייחס את העמידות למוסדות דמוקרטיים חזקים, מערכת משפט עצמאית, פיתוח והשכלה גבוהים ולקושי לבנות גבול חד בין ״פנים״ ל״חוץ״ בחברה. אין זו הבטחה שפופוליזם לא יצליח בעתיד, אלא תיאור של מגבלותיו עד נקודת המחקר.

מדוע דיוק במונח פופוליזם חשוב לדמוקרטיה?

הגדרה מדויקת מאפשרת לזהות חלוקה מוסרית, יומרה לייצוג בלעדי, הנהגה אישית וסגנון המערער פלורליזם. כאשר כל עמדה רגשית, עממית או לא נוחה נקראת פופוליזם, התווית מאבדת יכולת להבדיל בין איום ממשי לבין מחלוקת לגיטימית.

שימוש מפלגתי רופף גם מאפשר לכל מחנה להציג את יריבו כבלתי רציונלי או סמכותני בלי לבחון את הראיות. לכן המאבק על הגדרת המושג הוא חלק מן המאבק על איכות השיח והאחריותיות בדמוקרטיה.

אילו מגבלות ובעיות נתונים מצויות במחקר?

זהו ניתוח איכותני של שלושה עיתונים וחלון בחירות מוגבל, ללא ספר קידוד מפורט, מספר מקודדים או בדיקת מהימנות בין מקודדים. הוא מפרש נרטיבים ואינו מודד את השפעתם על בוחרים או מוכיח שהם גרמו לתוצאת הבחירות.

יש גם אי־התאמה פנימית: גוף המאמר מדווח על 63 כתבות, ואילו שלושת לוחות הנספח מונים יחד 61 פריטים; פריט אחד בנספח מתוארך ליולי 2021, מחוץ לחלון המחקר המוצהר. הטקסט אינו מספק דרך ליישב את הפערים, ולכן יש לקרוא את מספר המדגם בזהירות ולא לתקן אותו בהשערה.