לא רק ימין ושמאל: פופוליזם מסדר את מפת הרגשות בין מפלגות
סקר השוואתי בתשע מדינות אירופיות מראה שבמרבית הציבורים שנבדקו, המרחק הרגשי בין מחנות פוליטיים קשור גם להבדלים במידת הפופוליזם של המפלגות — ובעוצמה דומה להבדלי ימין־שמאל.
הרגש המפלגתי באירופה אינו נע רק מימין לשמאל: ברוב המדינות שנבדקו, גם המרחק בפופוליזם ארגן את הקרבה והעוינות בין מחנות.
מושגי יסוד בקצרה: קיטוב רגשי ופופוליזם
קיטוב רגשי הוא חיבה חזקה למחנה הפוליטי שלי לצד סלידה, חוסר אמון או ריחוק כלפי מחנות יריבים. הוא נבדל ממחלוקת על מדיניות: אנשים יכולים להיות רחוקים רגשית גם כאשר הפער ביניהם בנושא מסוים אינו גדול.
במאמר, פופוליזם אינו שם נרדף לימין קיצוני. הוא מתואר כתפיסה המציבה את העם הטהור מול אליטה מושחתת, מייחסת לעם רצון כללי אחד ודורשת שריבונות תהיה בידי האזרחים הרגילים. לכן גם מפלגות שמאל וגם מפלגות ימין עשויות לקבל ציון פופוליזם גבוה בדרגות שונות.
מהי שאלת המחקר?
החוקרים שואלים אם הערכות רגשיות של מפלגות ושל תומכיהן מסתדרות לא רק לפי המרחק האידאולוגי על ציר ימין־שמאל, אלא גם לפי ההבדל במידת הפופוליזם של המפלגות. בכך הם מרחיבים ספרות שהתמקדה בעיקר במפלגות ימין רדיקלי והגדירה פופוליזם כקטגוריה בינארית.
הטענה הנבדקת אינה שהפופוליזם החליף את ימין־שמאל. הציפייה היא שבמרחב רגשי רב־ממדי חלק מן האזרחים נותנים משקל רב יותר לאידאולוגיה, אחרים לפופוליזם, ואחרים לשני הצירים גם יחד.
מדוע פופוליזם עשוי ליצור ציר רגשי נפרד?
השיח הפופוליסטי מציג את הפוליטיקה כמאבק מוסרי בין עם טוב לאליטה מושחתת. מסגור כזה עשוי לעורר כעס, חרדה וטינה ולגרום גם לפופוליסטים וגם למפלגות הממסד לראות בצד האחר איום על הסדר הפוליטי, מעבר למחלוקת תוכנית רגילה.
מכאן נובעת אפשרות חוצת ימין־שמאל: תומכי שתי מפלגות פופוליסטיות יכולים לחוש קרבה מסוימת בשל יחס משותף לממסד, אף שהן חלוקות מאוד במדיניות; ומנגד, מפלגות מרכזיות משני צדי המפה עשויות להיות קרובות יותר זו לזו ברגש משום שהן תומכות במערכת.
אילו מדינות ואזרחים נכללו בסקר?
חברת Latana ערכה בקיץ 2021 סקרים מקוונים בכמה מדינות. ניתוח המפות במאמר מתמקד בתשע מדינות אירופיות: צרפת, גרמניה, יוון, איטליה, הולנד, פולין, ספרד, שוודיה ובריטניה. בכל מדינה נדגמו בערך אלף משיבים, תוך איזון לפי התפלגות האוכלוסייה בגיל, מגדר וסביבה עירונית או כפרית.
ארצות הברית נכללה באיסוף הנתונים הרחב אך הוצאה מניתוח הסילום, מפני שמערכת של שתי מפלגות אינה מאפשרת לשחזר מרחב דו־ממדי בשיטה שנבחרה. המדינות האירופיות מספקות שונות במערכות בחירות, בהיסטוריה דמוקרטית ובנוכחות של מפלגות פופוליסטיות מן הימין ומן השמאל.
כיצד נמדדה חיבה למפלגות?
כל משיב התבקש לדרג את תחושתו כלפי כל מפלגה בסולם של 0 עד 10, שבו 0 הוא הדירוג השלילי ביותר ו־10 החיובי ביותר. מפלגת הבית זוהתה לפי המפלגה שאליה המשיב הרגיש קרוב או קרוב במידת מה; מי שלא חש קרבה לשום מפלגה סווג כלא־מפלגתי ולא נכלל בניתוחי ציבורי המפלגות.
המדד מאפשר להשוות כיצד תומכי מפלגה אחת מדרגים את מפלגתם ואת היריבות. פער גדול בין דירוג מפלגת הבית לדירוג מפלגת חוץ מבטא מרחק רגשי גדול יותר, אך כשלעצמו אינו אומר מה מקורו.
מה עושה הסילום הרב־ממדי?
סילום רב־ממדי לא־מטרי, MDS, מקבל דפוס של דמיון ואי־דמיון בדירוגי המפלגות וממקם אותן על מפה כך שהמרחקים ביניהן משקפים ככל האפשר את היחסים בנתונים. החוקרים בנו לכל ציבור מפה בת שני ממדים במקום לכפות מראש שמות לצירים.
רק לאחר בניית המפות הם בחנו אם סידור המפלגות מתאים לידוע על מיקומן בימין־שמאל ועל מידת הפופוליזם שלהן. ערכי ההתאמה של המפות היו קרובים מאוד לאפס, סימן לכך שהייצוג הדו־ממדי שיחזר היטב את דפוסי הדמיון הרגשי שנצפו.
מה היה הממצא החוזר בין המדינות?
בכל תשע המדינות אחד משני הממדים במפה התיישב עם עמדות ימין־שמאל של המפלגות. במרבית המדינות הממד האחר התיישב באופן משכנע עם ההבדלים במידת הפופוליזם, כך שמפלגות פופוליסטיות ומפלגות ממסד התפצלו גם כאשר לא היו באותו צד אידאולוגי.
זהו ממצא של דפוס כללי ולא של אחידות מלאה. הצורה המדויקת של המרחב משתנה ממדינה למדינה, והמפה מתארת את היחסים הרגשיים בין ציבורי מפלגות בזמן הסקר — לא מבנה קבוע שאינו משתנה.
מה מלמדת המפה של גרמניה?
בגרמניה הציר האופקי תאם בבירור לימין־שמאל. בציר האחר הופיע בידול בין מפלגות הממסד לבין אלטרנטיבה לגרמניה, AfD, בעלת הציון הפופוליסטי הגבוה, ובמידה מתונה יותר די לינקה מן השמאל.
AfD הייתה רחוקה רגשית מאוד מן המפלגות האחרות. עם זאת, המיקום של די לינקה מדגים מדוע פופוליזם אינו פשוט שם אחר לימין: שתי מפלגות יכולות להיות רחוקות מאוד באידאולוגיה ובכל זאת לחלוק במידה מסוימת יחס אנטי־ממסדי שמופיע בממד נפרד.
מה מלמדת המפה של צרפת?
בצרפת האיחוד הלאומי של מארין לה פן נמצא רחוק מאוד מרוב המפלגות. לצד ציר ימין־שמאל, הציר האחר קירב במידה יחסית את האיחוד הלאומי ואת צרפת הבלתי־כנועה מן השמאל הפופוליסטי, והבדיל אותן מן הסגנון הטכנוקרטי והממסדי יותר של מפלגת הרפובליקה בתנועה של עמנואל מקרון.
הקרבה על ציר הפופוליזם אינה מבטלת את המרחק הכולל. שתי המפלגות הפופוליסטיות נשארות רחוקות בשל פערים אידאולוגיים ותרבותיים; הדוגמה רק מראה שממד משותף נוסף יכול להסביר חלק מן ההערכות הרגשיות.
מדוע בריטניה וספרד אינן מתאימות לדפוס באותה מידה?
בבריטניה של קיץ 2021 אף אחת מן המפלגות הגדולות שנמדדו לא קיבלה ציון פופוליזם גבוה ב־POPPA. מפלגות ברקזיט ו־UKIP, שהיו עשויות לחדד ציר כזה קודם לכן, כבר איבדו הרבה מחשיבותן האלקטורלית אחרי היציאה מן האיחוד האירופי; לכן הציר הנוסף לא קיבל פירוש פופוליסטי ברור.
בספרד, הממד השני הפריד בין מפלגות המזוהות עם עצמאות קטלוניה לבין מפלגות כלל־ארציות המתנגדות לה. משום שהשסע הטריטוריאלי והזהותי חופף בחלקו לפופוליזם אך אינו זהה לו, החוקרים נמנעים מלתייג את הציר הספרדי כפופוליזם בלבד.
כיצד נבדקו המפות בעזרת מדדים חיצוניים?
החוקרים חישבו לכל צמד מפלגות את המרחק המוחלט בימין־שמאל לפי ציוני RILE של Comparative Manifesto Project, ואת המרחק בפופוליזם לפי סקר המומחים POPPA. ציון POPPA נע בין 0 ל־10 ומאגד ארבעה רכיבים: ראייה מניכאית של הפוליטיקה, תפיסת העם כהומוגני, אמונה ברצון כללי יחיד וייחוס הריבונות הבלעדית לאזרחים הרגילים.
נתוני הפופוליזם נאספו ב־2017–2018, ולכן הניתוח מניח שדרגת הפופוליזם של המפלגות לא השתנתה מהותית עד קיץ 2021. זו הנחה סבירה לצורך הבדיקה אך גם מגבלה, משום שמפלגות ומנהיגים יכולים לשנות סגנון ועמדות.
מה מצא הניתוח המאוחד של צמדי המפלגות?
המאגר המאוחד כלל 200 תצפיות ייחודיות של מפלגת בית מול מפלגת חוץ. המשתנה המוסבר היה ההפרש בין הדירוג הממוצע שנתנו תומכי מפלגת הבית למפלגתם לבין הדירוג שנתנו לכל יריבה; המודלים כללו השפעות קבועות למדינה ושגיאות תקן מקובצות ברמת המדינה.
גם המרחק המתוקנן בימין־שמאל וגם המרחק המתוקנן בפופוליזם ניבאו פערי חיבה גדולים יותר, הן במודלים נפרדים והן כשהוכנסו יחד. גודל המקדמים המתוקננים היה דומה, ולכן המחברים מסיקים שבממוצע לפופוליזם הייתה זיקה לרגש בין־מפלגתי בסדר גודל דומה לזו של האידאולוגיה.
האם התוצאה תלויה במדחום חיבה אחד?
לא. הסקר שאל גם מהו הקשר הקרוב ביותר שהמשיב מוכן לקיים עם תומכי כל מפלגה: בן משפחה קרוב, חבר, שכן, עמית לעבודה, אזרח באותה מדינה, תייר או שום קשר מן הרשימה. כך נמדדה קרבה לאנשים ממשיים ולא רק הערכה של ארגון מפלגתי.
מפות וניתוחי רגרסיה שהתבססו על המרחק החברתי הובילו למסקנות מהותיות דומות, וגם שקלול לפי מאפייני המשיבים לא שינה אותן. הדבר מחזק שהדפוס אינו תוצר מלאכותי של ניסוח מדחום החיבה בלבד.
האם אפשר לומר שפופוליזם גורם לקיטוב רגשי?
לא על בסיס המאמר הזה. הסקר והמדדים החיצוניים מתארים קשר בין מיקום המפלגות לבין דפוסי חיבה וריחוק בזמן מסוים, ללא הקצאה אקראית של מסר פופוליסטי וללא מעקב שמראה מה קדם למה.
אפשר גם שהעוינות מאפשרת לפופוליזם לשגשג, ששסעים תרבותיים או מוסדיים מניעים את שניהם, או שהקשר פועל בשני הכיוונים. המסקנה המדויקת היא שפערי פופוליזם מסבירים שונות רגשית נוספת מעבר לימין־שמאל, לא שהם הוכחו כסיבה היחידה לה.
מה עדיין צריך לחקור?
המחברים מציעים לבדוק אילו אזרחים נותנים משקל רב יותר לאידאולוגיה ואילו לפופוליזם, האם כהונה בממשלה משנה את היחס למפלגה פופוליסטית, וכיצד מעורבות פוליטית משפיעה על הממד הרגשי. הם גם מצביעים על תפקיד אפשרי של ויכוחים תרבותיים כמו הגירה, מוסר מסורתי והגבלות בתקופת הקורונה.
מחקרי אורך יוכלו לברר אם המפות משתנות עם עלייתן ודעיכתן של מפלגות, וניסויים יוכלו לבחון מנגנונים סיבתיים של מסרים אנטי־אליטיסטיים. גם הרחבה למדינות מחוץ לאירופה נדרשת לפני שמכלילים את הממצא לדמוקרטיות בכלל.
מהי התרומה המרכזית של המאמר?
המאמר מראה שמפת הרגש המפלגתית עשויה להיות רב־ממדית. ימין־שמאל נשאר ציר יסוד בכל המדינות שנבדקו, אך ברובן ההבחנה בין פוליטיקה פופוליסטית לפוליטיקה ממסדית מוסיפה ציר עצמאי ובעל משקל ניכר.
מבחינה דמוקרטית, המשמעות היא שעוינות בין מחנות אינה מוסברת רק בפערי מדיניות. הדרך שבה מפלגות מגדירות את העם, האליטה והלגיטימיות של הסדר הפוליטי עשויה להיות חלק מרכזי מן הקרבה והריחוק שאזרחים חשים זה כלפי זה.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 11 באוגוסט 2026