דמוקרטיה ישראלית: רכיבים אזרחיים ואתנו־לאומיים
סמוחה מציג את ישראל כדמוקרטיה אתנית: פרוצדורלית ועמידה, אך מוגבלת בשוויון ובאיכות ליברלית.
איך סמוחה מודד איכות דמוקרטית?
הפרק בוחן את ישראל באמצעות כמה מודלים של דמוקרטיה. הוא מתחיל מהבחנה בין דמוקרטיה פרוצדורלית, המתמקדת בבחירות וזכויות פוליטיות בסיסיות, לבין דמוקרטיה מהותית, הכוללת גם שוויון, כבוד, חירות, צדק, הוגנות, סובלנות, משילות ועמידות.
המטרה אינה להדביק תווית אחת בלבד, אלא לבדוק איזה מודל מסביר בצורה המדויקת ביותר את השילוב הישראלי בין מוסדות דמוקרטיים לבין שליטה אתנו־לאומית.
למה דמוקרטיה פרוצדורלית אינה מספיקה?
סמוחה טוען שישראל עומדת ברף של דמוקרטיה פרוצדורלית, אך חלשה בהרבה כאשר בוחנים אותה דרך אמות מידה ליברליות, קונסוציונליות וחברתיות. הפער נובע ממבנה המדינה היהודית, מן הסכסוך הישראלי־ערבי, מן הכיבוש מאז 1967 ומחלוקות בין יהודים וערבים ובין דתיים וחילונים.
המודל שהוא מעדיף הוא דמוקרטיה אתנית: ערבים הם אזרחים בעלי זכויות, אך המדינה מזוהה עם הרוב היהודי ומעניקה לו עדיפות מוסדית וסמלית.
למה המודל המעורב חשוב?
סמוחה מבחין בין זכויות קולקטיביות אתניות מסוימות שערבים מקבלים לבין זכויות קולקטיביות לאומיות שהמדינה שוללת מהם, כגון הכרה כמיעוט לאומי פלסטיני ושיתוף כוח משמעותי.
לכן הסיכום לא צריך לומר שישראל פשוט אינה דמוקרטית, וגם לא שהיא דמוקרטיה ליברלית רגילה. הטענה היא מעורבת: דמוקרטיה קיימת, אך איכותה מוגבלת על ידי המבנה האתנו־לאומי.
מהו הרכיב האתנו־לאומי במדינה?
הרכיב האתנו־לאומי מתבטא בכך שהמדינה מזוהה עם הרוב היהודי ועם יעדיו הלאומיים. הזכויות הפוליטיות של האזרחים הערבים קיימות, אך אינן מתורגמות לשותפות לאומית שווה.
אילו זכויות קולקטיביות חסרות למיעוט הערבי?
סמוחה מבחין בין זכויות פרט לבין הכרה קולקטיבית כמיעוט לאומי פלסטיני ושיתוף כוח משמעותי. החסר הזה הוא חלק מרכזי מאיכותה המוגבלת של הדמוקרטיה.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 5 ביולי 2026