פופוליזם בשלטון הוא גם מאבק על מי נהנה מן הצמיחה
אביגור־אשל ופילק מנתחים את ממשלות הליכוד בשנים 2009–2018 ומראים מדוע אשראי, שכר, יבוא וחלוקת ההכנסה חיוניים להבנת כוחו המתמשך של פופוליזם בשלטון.
פופוליזם בשלטון אינו מתקיים מרטוריקה בלבד: יכולתו לשמור על תמיכה תלויה גם בדרך שבה שכר, אשראי, צריכה וצמיחה מחלקים תועלת חומרית לקבוצות המוגדרות כ״עם״.
מושגי יסוד בקצרה: פופוליזם ומודל צמיחה
פופוליזם מוגדר במאמר כתפיסה המציבה עם הומוגני וטוב מול אליטות מושחתות או זרות לרצונו, ומבקשת שהפוליטיקה תבטא את רצון העם באופן ישיר. הגדרה זו מסבירה את ההיגיון הפוליטי, אך אינה קובעת לבדה איזו מדיניות כלכלית תופעל לאחר ההגעה לשלטון.
מודל צמיחה מתאר את הצירוף שבאמצעותו ביקוש, יצוא, צריכה, השקעה וחלוקת הכנסה מניעים פעילות כלכלית לאורך זמן. הגישה מבדילה במיוחד בין צמיחה המסתייעת בעליית חלקו של השכר ובצריכת עובדים לבין צמיחה המסתייעת ברווחים, בהשקעה ובכושר התחרות של ההון.
מסגרת הניתוח: עבודה, הון ומנועי ביקוש
המחברים ממקמים מדיניות חברתית־כלכלית פופוליסטית בתוך המאבק על חלוקת ההכנסה הלאומית בין עבודה להון. כך הם בוחנים לא רק אם צעד מסוים מוצג כמיטיב עם ״העם״, אלא גם כיצד הוא משפיע על שכר, רווחים, צריכה ועל יכולתו של המשק לצמוח.
המסגרת אינה מניחה שכל צעד פרו־עבודה יוצר צמיחה או שכל צעד פרו־הון פוגע בה. היא דורשת לברר איזה מנוע ביקוש פועל בכל תקופה וכיצד מדיניות חלוקתית משתלבת בו או מתנגשת בו.
מקרה הבוחן ושיטת המחקר
המאמר עורך ניתוח היסטורי־מוסדי וכלכלי של שלוש ממשלות קואליציוניות רצופות בראשות הליכוד בין 2009 ל־2018. המחברים משלבים דיון במדיניות חברתית־כלכלית עם מגמות בחלק העבודה בהכנסה, בצריכה, בחוב, בסחר, בהשקעה ובצמיחה.
זהו מחקר מקרה שמטרתו להראות מה מוסיפה גישת מודלי הצמיחה לחקר פופוליזם בשלטון. הוא אינו ניסוי שמזהה השפעה סיבתית של צעד יחיד, וגם אינו טוען שכל מדינה פופוליסטית תאמץ את התמהיל הישראלי.
מהי השאלה המרכזית של המאמר?
המחברים שואלים כיצד מפלגה פופוליסטית יכולה לשמר תמיכה כאשר היא מנהלת בפועל משק קפיטליסטי ומקדמת צעדים המזוהים במידה רבה עם ניאו־ליברליזם. השאלה היא חומרית לא פחות משהיא אידיאולוגית, משום שתומכים חווים גם שכר, מחירים, אשראי ושירותים ציבוריים.
המקרה הישראלי מאפשר לבדוק כיצד הליכוד חיבר בין הגדרה מדירה של העם לבין מדיניות שאפשרה לחלק מתומכיו לשמור על רמת צריכה. החיבור הזה מסביר מדוע יש לבחון יחד זהות, קואליציה חברתית ומבנה צמיחה.
מדוע ניתוח אידיאולוגי לבדו אינו מספיק?
ניתוח אידיאולוגי מסביר כיצד פופוליסטים מבדילים בין העם לאליטות וכיצד הם מצדיקים עימות עם מוסדות מתווכים. הוא מתקשה יותר להסביר אילו מגבלות פוגשת ממשלה בתקציב, בשוק העבודה ובמאזן הסחר, או כיצד מדיניותה מחלקת תועלת ועלויות.
המאמר אינו מבטל רעיונות ושפה פוליטית, אלא מוסיף להם את התנאים החומריים שבתוכם הם פועלים. מפלגה יכולה להמשיך לדבר באותה שפה, אך שינוי במנועי הצמיחה עשוי לחייב אותה לבחור מדיניות אחרת.
כיצד מאפיינים המחברים את הליכוד בתקופה הנבדקת?
המחברים מציגים את הליכוד בראשות בנימין נתניהו כמפלגה פופוליסטית מדירה, המגדירה את העם באופן שאינו כולל את כל האזרחים באותה מידה ומציבה אותו מול אליטות פוליטיות, תקשורתיות ומשפטיות. במקביל, הם מתארים את מורשתה הכלכלית של המפלגה כתערובת של מדיניות פרו־שוק, משמעת תקציבית ומחויבויות לקבוצות תמיכה.
המאמר מדגיש שאין להבין את ההישרדות האלקטורלית של הליכוד רק באמצעות סמלים וזהויות, אף שהם חשובים. יש לבחון גם אם המדיניות מאפשרת לשכבות הנמוכות והבינוניות שהמפלגה מזהה עם ״העם״ לקיים רווחה חומרית וצריכה.
מה מצא הניתוח לגבי השנים 2009–2015?
לפי המאמר, המדיניות בשנים אלה התאפיינה בדרך כלל בריסון שכר, לצד חריגים, ובמשמעת תקציבית. באותה עת קודמו ליברליזציה של סחר ושל מימון ועלייה בחוב משקי הבית, שסייעו להרחיב את יכולת הצריכה של שכבות נמוכות ובינוניות.
המחברים ממקמים את הצירוף הזה בתוך מודל צמיחה מובל־רווחים. כלומר, ניתן היה להקל על צרכנים דרך יבוא ואשראי בלי לשנות מן היסוד את חלוקת הכוח וההכנסה לטובת העבודה.
כיצד יבוא ואשראי סייעו לבסיס התמיכה?
ליברליזציה של יבוא יכולה להרחיב את היצע מוצרי הצריכה ולהפעיל לחץ על מחירים, ואשראי מאפשר למשקי בית להקדים צריכה גם כאשר השכר מוגבל. במונחי המאמר, צעדים כאלה יכולים להעניק תועלת חומרית נראית לעין ל״עם״ בלי להישען על הרחבה אוניברסלית של שכר ורווחה.
אולם התועלת כרוכה בתלות: יבוא גדל משפיע על מאזן הסחר, וחוב מאפשר צריכה בהווה אך מחייב החזר בעתיד. לכן המדיניות עשויה לייצב תמיכה בטווח מסוים ובה בעת לצמצם את אפשרויות הממשלה בהמשך.
מה השתנה לפי המחברים אחרי 2015?
המחברים מזהים בשנים 2015–2018 סימנים לכך שהמשק הישראלי החל לנוע ממודל מובל־רווחים לעבר מודל שבו לעליית חלק העבודה והשכר יש תפקיד גדול יותר בצמיחה. הם מציינים קשר חיובי בתקופה הקצרה הזאת בין חלק העבודה לבין צמיחה והשקעה.
הניסוח במאמר זהיר, משום שמדובר בשלוש שנות נתונים בלבד בעת כתיבתו. לכן זהו איתות למעבר אפשרי ולא קביעה סופית שמודל הצמיחה כבר הוחלף במלואו.
מדוע מעבר לצמיחה מונעת־שכר יוצר דילמה?
כאשר צריכת עובדים נעשית מנוע חשוב יותר, דיכוי שכר עלול לפגוע בביקוש שעליו הצמיחה נשענת. ממשלה שממשיכה במדיניות פרו־הון צריכה אז למצוא מנוע חלופי, כגון יצוא מוגבר או הרחבה נוספת של חוב משקי הבית.
המחברים מסבירים ששתי החלופות מוגבלות במקרה הישראלי. יבוא צרכני מהיר עלול להקשות על אסטרטגיה מובלת־יצוא, והסתמכות מתמשכת על חוב משקי בית נעשית מסוכנת ופחות אמינה לאורך זמן.
האם המושג ניאו־ליברליזם מסביר את כל המדיניות?
לא. חלק גדול מכלי המדיניות מזוהה עם ניאו־ליברליזם, ובהם ריסון תקציבי, ליברליזציה והעדפת הון, אך הממשלה גם נדרשה להראות שהיא משפרת את רווחת הקבוצות המוגדרות כעם.
המאמר מציע לבחון את התמהיל ואת התוצאה במקום להסתפק בתווית אחת. אותה ממשלה יכולה לקדם כללי שוק ובה בעת לבצע צעדים סלקטיביים שמוזילים צריכה או מספקים הגנה לקבוצות מסוימות.
כיצד כלכלה פוליטית מתחברת לשאלת הפופוליזם הדמוקרטי?
ההבחנה הפופוליסטית בין העם לאליטות משפיעה גם על השאלה מי נחשב ראוי להגנה חומרית ומי נותר מחוץ לקואליציית החלוקה. כך מדיניות כלכלית אינה ניטרלית ביחס להגדרת הקהילה הפוליטית, גם כאשר היא מוצגת ככלי טכני לצמיחה.
המאמר אינו טוען שמודל צמיחה לבדו גורם לפגיעה במוסדות דמוקרטיים. הוא מראה שכדי להבין את עמידותו של שלטון פופוליסטי צריך לחבר בין העימות עם מוסדות ואליטות לבין יכולתו לספק תועלת חומרית לבסיס התמיכה.
מה היתרון של גישת מודלי הצמיחה?
הגישה מחייבת לבדוק כיצד מדיניות חלוקתית פועלת בתוך מבנה כלכלי ולא רק מה הייתה כוונת הממשלה. צעד שנראה מיטיב עם צרכנים יכול להישען על חוב, וצעד שנועד לחזק רווחים יכול להחליש ביקוש אם המשק מובל יותר בידי שכר.
היא גם מאפשרת השוואה בין מקרי פופוליזם שאינם חולקים אותה אידיאולוגיה כלכלית. בכל מקרה אפשר לשאול מי נכלל בעם, איזה מנוע צמיחה פועל, וכיצד חלוקת ההכנסה מגבילה את אפשרויות השלטון.
מהן מגבלות ההסקה מן המקרה הישראלי?
ישראל היא כלכלה קטנה ופתוחה בעלת מבנה מגזרי, ביטחוני ופוליטי ייחודי, ולכן אין להניח שהתמהיל של יבוא, אשראי וריסון שכר יחזור בכל ממשלה פופוליסטית. המחברים עצמם מבחינים בין המדיניות המסוימת לבין ההיגיון הכללי של פעולה תחת אילוצי צמיחה.
הניתוח המאקרו־כלכלי גם אינו מודד ישירות כיצד כל משק בית פירש את המדיניות או מדוע הצביע לליכוד. הוא מספק מנגנון מוסדי וחומרי סביר להבנת עמידות פוליטית, ולא הוכחה שכלכלת התקופה לבדה קבעה התנהגות בוחרים.
מהי התרומה המרכזית של המאמר?
התרומה היא החזרת חלוקת ההכנסה, מנועי הביקוש והאילוצים הקפיטליסטיים אל מרכז חקר הפופוליזם בשלטון. היא מבהירה שמפלגה פופוליסטית אינה פועלת בחלל רעיוני, אלא צריכה לנהל מתחים בין הבטחות לעם, אינטרסים של הון ותנאי צמיחה משתנים.
המקרה הישראלי מדגים כיצד תועלת לצרכנים יכולה להתקיים לצד חולשת שכר, וכיצד הצלחתו של התמהיל תלויה במודל הצמיחה. כאשר המודל משתנה, גם האסטרטגיה הפוליטית והכלכלית שהייתה בת־קיימא בעבר עלולה להיתקל בגבול.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 10 באוגוסט 2026