מה הפופוליזם מאפשר למפלגות שמאל רדיקלי — והיכן הוא נעצר?
אור דר מסביר כיצד פופוליזם שמאלי יכול לתרגם תסכול מפוזר לפריצת דרך אלקטורלית, אך מתקשה לאחד לאורך זמן בין קבוצות חברתיות שונות ולבנות כוח מאורגן.
קרדיט תמונה: מקור התמונה Nemo CC BY-SA 4.0 Wikimedia Commons
פופוליזם יכול להפוך תסכול מפוזר לפריצת דרך פוליטית, אך אינו מחליף בנייה ממושכת של כוח מעמדי מאורגן.
אילו מושגים צריך להכיר?
פופוליזם שמאלי מתואר כאן כאסטרטגיה המסייעת למפלגות שמאל רדיקלי לגייס תסכול רחב מול הסדר הקיים. מאבק מעמדי נחלק בטיעון לזירה המבוססת על איגודי עובדים ולזירה שאינה מבוססת על איגודים.
המאמר מבחין גם בין קבוצות חברתיות מבפנים, הנהנות מיותר ביטחון והשתלבות, לבין קבוצות מבחוץ, ובהן צעירים עירוניים משכילים במצב תעסוקתי לא יציב. המונח מעמד לעצמו מצביע במסקנה על פוליטיקה הבונה ארגון ותודעה קולקטיביים ולא מסתפקת בגל תמיכה רגעי.
מהי שאלת המאמר המרכזית?
המאמר שואל מדוע כמה מפלגות שמאל רדיקלי שאימצו פופוליזם הצליחו לפרוץ לאחר משבר 2008, בעוד אחרות לא הצליחו. הוא גם שואל מה גבולות ההצלחה כאשר גיוס אלקטורלי אינו נהפך לכוח חברתי מאורגן.
התשובה נבנית משני טיעונים משלימים על הזדמנות ועל מבוי סתום. הראשון מסביר את יתרון ההתאמה למחזור מחאה, והשני מסביר מדוע אותו יתרון התקשה לאחד גוש חברתי רחב.
מדוע משבר 2008 יצר הזדמנות פוליטית?
לפי התקציר, המשבר של 2008 פתח הזדמנות למפלגות שמאל רדיקלי. הוא יצר תסכול חברתי רחב שמפלגות פופוליסטיות יכלו לנסות לתרגם לתמיכה פוליטית.
עם זאת, קיומה של הזדמנות לא הבטיח פריצת דרך לכל מפלגה. ההבדלים בהצלחה הם בדיוק התופעה שהמאמר מבקש להסביר.
כיצד השתנה המאבק המעמדי?
הטיעון מבחין בין מאבק הנשען על איגודי עובדים לבין מאבק שאינו נשען עליהם. לפי התקציר, הזירה הלא־איגודית נעשתה מרכזית יותר בדינמיקה של המאבק המעמדי.
השינוי הרחיב את חשיבותן של מחאות שאינן צומחות מן הארגונים המסורתיים של העבודה. הוא גם יצר בעיית תיווך, משום שהתפרצות ציבורית אינה בהכרח מצוידת במבנה יציב לקבלת החלטות ולפעולה מתמשכת.
מדוע קל לגייס תסכול אך קשה לבנות ממנו כוח?
פופוליזם יכול לתת ביטוי פוליטי לתסכול מפוזר ולהציג קבוצות שונות כחלק ממחנה משותף. בכך טמון יתרונו ברגע של משבר ומחאה.
אבל לפי התקציר, התפרצויות מחאה ספונטניות אינן בונות מעצמן כוח מאורגן. בלי מוסדות מתמשכים קשה לרתום את האנרגיה הציבורית לאחר שמחזור המחאה נחלש.
כיצד ניצלו סיריזה ופודמוס את הרגע?
סיריזה ופודמוס מוצגות כדוגמאות למפלגות שניצלו את ההזדמנות שנוצרה. לפי התקציר, הן עשו זאת כאשר היו מתואמות עם מחזור המחאה וכאשר עמדתן במערכת המפלגות הייתה חזקה.
ההצלחה אינה מיוחסת אפוא לפופוליזם לבדו. היא הייתה תלויה גם בתזמון ובמיקום פוליטי שאפשרו להפוך מחאה לפריצת דרך אלקטורלית.
מדוע העמדה במערכת המפלגות חשובה?
עמדה חזקה במערכת המפלגות מעניקה לפי הטיעון תנאי נוסף לניצול מחזור המחאה. היא מבחינה בין מפלגה המסוגלת לתפוס את ההזדמנות לבין מפלגה המשתמשת במסר דומה אך אינה פורצת.
התקציר אינו מפרט כיצד נמדדה העמדה הזאת או אילו רכיבים קובעים אותה. לכן אין להסיק ממנו נוסחה מוסדית מדויקת להצלחה.
מי הן הקבוצות שמחוץ למוקדי הביטחון החברתי?
התקציר מזהה עובדים במצב לא יציב וצעירים עירוניים משכילים כליבה של גלי המחאה והזינוקים האלקטורליים. אלה הקבוצות המכונות בו "מבחוץ".
מרכזיותן מסבירה כיצד תסכול חדש יכול להזין מפלגה פופוליסטית. היא אינה אומרת שכל צעיר, עובד לא יציב או תושב עיר תמך באותן מפלגות, משום שהתקציר אינו מספק התפלגות אוכלוסייה.
מי הן הקבוצות שבתוך מוקדי הביטחון החברתי?
הקבוצות "מבפנים" מתוארות כמצביעי שמאל מבוססים ובטוחים יותר. לפי התקציר, הם בחרו בפופוליסטים רק כמוצא אחרון.
היסוס זה מציב גבול ליכולת לבנות גוש שמאלי אחד מתומכים שמצבם החברתי שונה. הוא גם מראה שזהות שמאלית קודמת אינה מבטיחה מעבר מהיר אל חלופה פופוליסטית.
מדוע היה קשה לאחד גוש שמאלי רחב?
הצרכים והמסלולים הפוליטיים של קבוצות מבפנים ומבחוץ לא חפפו באופן אוטומטי. לפי התקציר, רק תנאים מיוחדים אפשרו להן להתכנס לגוש שמאלי משותף.
לכן שפה פופוליסטית מאחדת לא הספיקה לבדה כדי ליצור אחדות יציבה. חלקים ממעמד העובדים נותרו בלתי נגישים, והגוש העממי לא התאחד במלואו.
מהו המבוי הסתום שמתאר המאמר?
המבוי הסתום הוא הפער בין היכולת להשיג זינוק במחאה ובבחירות לבין היכולת לחבר את כלל הקבוצות לכוח מתמשך. הצלחה ברגע מסוים אינה פותרת את הפיצול החברתי שעליו היא נשענת.
הפער הזה מסביר כיצד אסטרטגיה יכולה להיות מועילה ומוגבלת בעת ובעונה אחת. היא פותחת דלת למערכת הפוליטית, אך אינה מבטיחה בסיס חברתי מאוחד לאחר הכניסה.
מדוע בניית ארגונים היא מבחן מרכזי?
לפי התקציר, המפלגות לא הצליחו לבנות ארגוני המונים של קבוצות כפופות. כתוצאה מכך הן הותירו מעט מורשת מאורגנת לאחר גל ההתגייסות.
ארגון מתמשך יכול לשמר קשרים, לפתח הנהגה ולתאם פעולה גם מחוץ לרגע בחירות או מחאה. התקציר אינו מפרט אילו ארגונים נוסו או כיצד הוערכה מורשתם, ולכן אין להוסיף אבחנות מקרה שלא נמסרו.
מהו היתרון הדמוקרטי האפשרי של פופוליזם שמאלי?
היתרון המתואר הוא היכולת להכניס תסכול מפוזר למסלול של גיוס פוליטי. קבוצות שאינן נשענות על מסגרות איגודיות יכולות לקבל קול ונוכחות במאבק המפלגתי.
זהו פוטנציאל להשתתפות ולייצוג, ולא הוכחה שכל גיוס כזה משפר את הדמוקרטיה. התקציר אינו בוחן איכות דיון, זכויות מיעוט או ביצועי שלטון.
מהי המגבלה הדמוקרטית האפשרית?
גיוס הבנוי בעיקר על מחזור מחאה עלול להיחלש בלי ארגונים המקיימים השתתפות לאורך זמן. הוא גם עלול להשאיר קבוצות עובדים מחוץ לגוש שהמפלגה מציגה כעממי.
מגבלה זו נוגעת לעומק הייצוג ולא רק למספר קולות בבחירות. פריצת דרך אלקטורלית יכולה להתקיים גם כאשר היכולת הקולקטיבית של התומכים נשארת דקה.
מה פירוש ההמלצה לשלב פוליטיקה של מעמד לעצמו?
המחבר מסכם שיש להשתמש בפופוליזם, אך להשלים אותו בשיטות פוליטיות של "מעמד לעצמו". לפי ההקשר בתקציר, הדגש הוא על בניית כוח קולקטיבי מאורגן ולא רק על איחוד רטורי של תסכולים.
התקציר אינו מספק תכנית ארגונית מפורטת או רשימת מוסדות מומלצים. לכן אפשר לזהות את כיוון ההמלצה, אך לא להציג בשמה מודל פעולה קונקרטי.
מה המאמר אינו מוכיח?
התקציר אינו מוכיח שכל מפלגת שמאל פופוליסטית תצליח באותם תנאים או שכל מפלגה לא־פופוליסטית תיכשל. הוא גם אינו מציג פופוליזם כטוב או רע באופן אחיד.
לא נמסרים בו נתוני הצבעה, ראיונות, מסמכים או הליך בחירת מקרים. משום כך אין להסיק ממנו גודל אפקט, קשר סיבתי מדוד או הכללה מעבר לטיעון שהמחבר מציג.
אילו שאלות נשארות פתוחות?
נשאר לברר אילו ארגונים מסוגלים לחבר בין עובדים מאוגדים, עובדים במצב לא יציב וקבוצות צעירות לאורך זמן. חשוב גם לבדוק כיצד שינוי במחזור המחאה או במערכת המפלגות משנה את יתרון הפופוליזם.
שאלה נוספת היא אם אפשר לשמר פתיחות לקבוצות חדשות ובו בזמן לבנות משמעת ארגונית ויכולת פעולה. מחקר השוואתי יכול לבחון מתי פריצת דרך אלקטורלית מותירה תשתית חברתית עמידה.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 17 באוגוסט 2026