בחירת בית ספר ונרטיב סכסוך: שיקול הדעת של מנהלים פלסטינים במזרח ירושלים
מנהלים החולקים זהות פלסטינית אינם מתרגמים אותה למדיניות חינוכית אחת: המחקר מזהה מסורתיים של הווקף, פרגמטיסטים עירוניים ורפורמיסטים עירוניים.
קרדיט תמונה: מקור התמונה Avisalon CC BY-SA 4.0 Wikimedia Commons
זהות משותפת אינה מייצרת מדיניות אחידה: מנהלים פלסטינים מפרשים אחרת ייצוג, התנגדות והזדמנות בתוך מערכת חינוך מפוצלת.
מושגי יסוד בקצרה
ביורוקרטיה ייצוגית בוחנת אם נוכחות של עובדי ציבור מקבוצה חברתית מסוימת הופכת לייצוג פעיל של צורכי הקבוצה בהחלטותיהם. עובדי קו ראשון, ובהם מנהלי בתי ספר, מפעילים שיקול דעת במפגש היומיומי עם הציבור ולכן מעצבים בפועל את המדיניות ולא רק מבצעים הוראות.
מערכת חינוך מפוצלת בתוך עיר שנויה במחלוקת
במזרח ירושלים פעלו בעת המחקר בתי ספר עירוניים ישראליים, בתי ספר של הווקף בפיקוח פלסטיני, מוסדות פרטיים ובתי ספר של אונר״א. חלוקת האחריות, מחסור בכיתות, פערי תקצוב והמחלוקת על הריבונות הפכו את תוכנית הלימודים ואת בחירת בחינת הסיום לשאלות פוליטיות לצד שאלות פדגוגיות.
שלושה דפוסים של ייצוג פעיל
ניתוח המיונים לא מצא מנהל ״פלסטיני טיפוסי״ אחד, אלא שלוש תבניות של נורמות והעדפות. ההבדל ביניהן אינו בעצם קיומה של זהות פלסטינית, אלא באופן שבו היא מתורגמת לתוכנית לימודים, סמכות, דת, הישגים, זכויות והתנגדות.
חינוך כזירה של זכויות והישרדות קהילתית
המרואיינים תיארו ידע, השכלה ותביעת זכויות כאמצעים להישאר בעיר ולפעול בתוך מוסדותיה, גם כאשר הם דוחים את המסגרת הפוליטית הרחבה. בכך בית הספר נעשה בו־זמנית שירות ציבורי, אתר של שימור זהות ומרחב שבו צעירים לומדים כיצד לנווט סמכות שנויה במחלוקת.
מדוע מנהלי בתי ספר הם מקרה מתאים לחקר שיקול דעת?
מנהלים מתרגמים כללים כלליים להחלטות על מורים, ספרים, שפה, בחינות ושיח בכיתה, ולעיתים עושים זאת כשהנחיות הרשויות מתחרות או חסרות. הבחירות האלה משפיעות על הזדמנויות התלמידים ועל האופן שבו המדינה, העיר והקהילה נחוות בחיי היום־יום.
כיצד נערך המחקר?
החוקרים ראיינו 22 מנהלים וסגני מנהלים מ־22 בתי ספר בשנים 2015–2016 וביקשו מהם למיין 30 היגדים משבע דרגות של הסכמה חזקה עד התנגדות חזקה. עשרים משתתפים — 12 מן המערכת העירונית ושמונה מבתי ספר של הווקף — השלימו את המיון, וכל תהליך לווה בשיחה פתוחה שהוקלטה, תומללה ותורגמה; לניתוח נוספו שבעה ראיונות עם מומחים וקובעי מדיניות.
מה מתודולוגיית Q מאפשרת לדעת?
השיטה משווה את דפוס המיון השלם של כל משתתף לדפוסים של אחרים ומזהה אשכולות של נקודות מבט. היא מתאימה למיפוי מגוון תפיסות, אך אינה נועדה לומר כמה אחוזים מכלל המנהלים מחזיקים בכל תפיסה, ולכן אין לקרוא את שלושת הגורמים כסקר שכיחות.
מה מאפיין את ״מסורתי הווקף״?
הטיפוס מדגיש תוכנית פלסטינית, זהות ירושלמית ולאומית ואופי אסלאמי שאינו שולל בהכרח כבוד לנצרות ולדתות אחרות. מנהלים אלה נטו ליחסים טובים יותר עם הנהלת הווקף, לחשד כלפי המערכת העירונית ולראיית החינוך הפלסטיני כקו הגנה מרכזי מפני שחיקת זהות.
מה מאפיין את ״הפרגמטיסט העירוני״?
הפרגמטיסט מכיר ביתרונות החומריים והמקצועיים של המערכת העירונית אך מבקש לשמר היסטוריה וזהות פלסטיניות, לעיתים באמצעות חומרי השלמה וסיורים. הוא מדגיש זכויות תושבות ואוטונומיה מקצועית, מבקר גם את חולשת הרשות הפלסטינית וגם את ניסיונות המערכת הישראלית לעצב תוכן.
מה מאפיין את ״הרפורמיסט העירוני״?
הרפורמיסט נותן משקל גבוה להישגים, לעברית, לשיטות הוראה חדשות ולמסלול הבגרות משום שהם עשויים לפתוח דלת לאוניברסיטה ולעבודה. הוא עדיין מזהה את התלמידים כפלסטינים וירושלמים, אך מעניק פחות מקום לנרטיב הסכסוך ורואה בקידום מקצועי ובידע צורה מעשית של עמידה בעיר.
מה היה משותף לשלושת הטיפוסים?
בכל הקבוצות הופיעה חשיבות לזכויות של תושבי מזרח ירושלים, לזהות מקומית ולמורים המכירים את ההקשר הפלסטיני. כולם גם גילו עניין בשיטות הוראה חדשניות, אך חלקו על הדרך שבה מקצועיות, דת, לאומיות וסמכות מנהלית צריכות להשתלב.
כיצד נתפסה התנגדות בתוך בתי הספר?
המרואיינים לא יצרו עמדה אחידה כלפי התנגדות אלימה, ורבים הטילו ספק בתועלתה אף שלא קיבלו את ההיגד שבית הספר חייב תמיד לגנות אותה. בעיקר במערכת העירונית הופיעה תפיסה של השכלה, ידיעת זכויות, אי־ציות אזרחי לא אלים והצלחה מקצועית כצורות חלופיות של התנגדות.
מדוע הבחירה בין בגרות לתווג׳יהי טעונה פוליטית?
התווג׳יהי מסמל רציפות וריבונות חינוכית פלסטינית, ואילו הבגרות יכולה להקל קבלה למוסדות ישראליים ולהרחיב אפשרויות תעסוקה. לכן הבחירה אינה רק הערכה של איכות בחינה; היא הכרעה בין שמירת מסגרת לאומית, הסתגלות מוסדית ולעיתים שילוב היברידי של תוכן ומסלולים.
מה המחקר מוסיף לתאוריית הביורוקרטיה הייצוגית?
הוא מראה שמעבר מהשתייכות פסיבית לייצוג פעיל אינו סוף הסיפור, משום שעובדים בני אותה קבוצה יכולים להגדיר אחרת את טובתה. מחקר על ייצוג צריך אפוא לבדוק כיצד מעמד, מגדר, זהות מקומית, משאבים ותרבות ארגונית משנים את תוכן הייצוג ולא רק אם הוא קיים.
מהן המגבלות העיקריות?
המחקר מבוסס על מספר קטן של מנהלים בתקופה מתוחה במיוחד ואינו כולל את כל סוגי בתי הספר או את קולות התלמידים וההורים באופן שיטתי. שלושת הטיפוסים מועילים להבנת מנגנונים ונרטיבים, אך אין להסיק מהם את התפלגות העמדות כיום או את השפעתה הסיבתית של כל מערכת על הישגים וזהות.
היכן אפשר לקרוא את המאמר המלא?
כתב היד שעבר ביקורת עמיתים מופקד במאגר המחקר של King’s College London. פרטי הגרסה שפורסמה וקישור המקור הקבוע זמינים דרך DOI 10.1177/0095399719850102.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 25 ביולי 2026