אזרחות כמנגנון של ריבוד: שלושה שיחים ומעגלי השתייכות בישראל
גרשון שפיר ויואב פלד מראים כיצד שיחים ליברלי, רפובליקני ואתנו־לאומי פעלו יחד בישראל כדי להעניק זכויות והשתייכות בדרגות שונות, וכיצד הליברליזציה של שנות השמונים והתשעים ערערה את ההסדר הישן.
אזרחות יכולה להעניק זכויות משותפות ובה בעת למקם קבוצות במעגלים מדורגים של שייכות, חובה ומשאבים.
מושגי יסוד: אזרחות, דמוקרטיה אתנית ומשטר שילוב
אזרחות היא בעת ובעונה אחת מעמד משפטי, זהות פוליטית ומערכת תביעות לזכויות ולמשאבים. דמוקרטיה אתנית היא מסגרת שבה מתקיימים מוסדות דמוקרטיים, אך המדינה מזוהה במובהק עם קבוצה אתנו־לאומית דומיננטית.
משטר שילוב, או regime of incorporation, הוא הצירוף של עקרונות רשמיים ופרקטיקות לא־רשמיות שבאמצעותם קבוצות מוכנסות לקהילה הפוליטית. הוא קובע לא רק מי אזרח, אלא גם אילו זכאויות, חובות, משאבים ויחסי כפיפות נלווים למיקומו.
שלושה שיחי אזרחות שפועלים בעת ובעונה אחת
המאמר אינו מתאר את ישראל כביטוי טהור של דגם יחיד. הוא טוען שהסדר האזרחות נוצר מן המפגש בין שיח ליברלי, שיח רפובליקני ושיח אתנו־לאומי.
כל שיח מציע תשובה אחרת לשאלה מי שייך ומדוע מגיעות לו זכויות. מאחר שהתשובות חופפות רק בחלקן, הן יוצרות מדרג מורכב ולא חלוקה פשוטה בין אזרחים ללא־אזרחים.
מפה של מעגלים ולא קו גבול יחיד
שפיר ופלד מתארים את משטר השילוב כמעגלים קונצנטריים שסביב ליבה פוליטית. ככל שקבוצה קרובה יותר לליבה, כך היא זוכה ביותר הכרה, זכויות ומשאבים ומזוהה יותר עם טובת הכלל.
המעגלים אינם נובעים רק מן החוק הכתוב. מוסדות, נוהגים וסיפורים על תרומה לאומית יכולים להציב אזרחים בעלי מעמד משפטי זהה במקומות חברתיים שונים.
כיצד אזרחות יכולה לרבד במקום להשוות?
אזרחות משווה כאשר היא מעניקה לכל החברים זכויות ציבוריות משותפות, אך היא מרבדת כאשר תנאי החברות ומימוש הזכויות משתנים לפי זהות ותרומה מיוחסת. כך אותו מוסד יכול לפתוח שער אחד ובה בעת לבנות מחיצות פנימיות.
המחברים קוראים את שיחי האזרחות כאסטרטגיות פוליטיות ולשוניות שמחברות זהות לתביעה. מי שמוכר כנושא זהות מועדפת יכול לתבוע יותר משאבים או סמכות גם בלי לבטל את אזרחותם הפורמלית של אחרים.
מה מעניק השיח הליברלי?
השיח הליברלי רואה ביחיד נושא של זכויות אוניברסליות ומבקש להגן על חירותו מול המדינה והקהילה. במישור זה אזרחים יהודים ופלסטינים אמורים להחזיק בזכויות אזרחיות ופוליטיות כיחידים.
אבל האוניברסליות פועלת בתוך גבול האזרחות. לפי המאמר, היא מבחינה בין אזרחים ישראלים לבין פלסטינים שאינם אזרחים, ולכן גם הכלל הליברלי יוצר קו של הכללה והדרה.
מה מודד השיח הרפובליקני?
השיח הרפובליקני קושר זכאות לחברות פעילה ולתרומה לטוב המשותף. בישראל נותחה התרומה דרך האתוס החלוצי, העבודה המאורגנת, ההתיישבות והשירות הצבאי.
הדגש על מידה אזרחית טובה אינו מסתפק בשאלה אם אדם מחזיק דרכון. הוא מדרג קבוצות לפי תפקידן הנתפס בבניית הקולקטיב ומעניק יתרון למי שפעילותו מתאימה לדגם התרומה הדומיננטי.
כיצד פועל השיח האתנו־לאומי?
השיח האתנו־לאומי מגדיר חברות באמצעות מוצא, לאום, דת וסמלים תרבותיים משותפים. במסגרת הציונית הוא מעניק ליהודים בישראל ובעולם מעמד של בני הלאום שלמענו המדינה קיימת.
מכאן נובע פער בין אזרחות משפטית לבין חברות בליבה הלאומית. אזרח פלסטיני יכול להחזיק בזכות הצבעה ובזכויות אישיות, אך להישאר מחוץ לסיפור האתנו־לאומי שמעניק הכרה ומשאבים נוספים.
כיצד שלושת השיחים בונים יחד היררכיה?
לפי הניתוח, הליברליזם מפריד אזרחים מלא־אזרחים, האתנו־לאומיות מבחינה בין יהודים לפלסטינים בתוך ציבור האזרחים, והרפובליקניזם מדרג קבוצות יהודיות לפי תרומה מיוחסת. כל שכבה מוסיפה מבחן חברות חדש לקודמתה.
לכן אין קבוצה אחת בלבד שהיא בפנים ואחרת שהיא בחוץ. קיימות דרגות ביניים שבהן אדם נהנה מחלק מן הזכויות אך אינו מקבל אותה הכרה, אותה נגישות מוסדית או אותו חלק במשאבים.
כיצד מתואר המדרג בין אשכנזים למזרחים?
המאמר קושר את יתרונם ההיסטורי של אשכנזים להגדרתם כמובילי הפרויקט החלוצי ולשליטתם במוסדות המדינה והעבודה המאורגנת. מזרחים שולבו בקולקטיב היהודי אך מוקמו בעמדה נמוכה יותר בתוך ההיררכיה הרפובליקנית.
ההבחנה אינה מוצגת כהבדל משפטי פשוט בין שני סוגי אזרחות. היא מתארת כיצד חלוקת תפקידים, מעמד ומשאבים יכולה להישען על סיפור של תרומה לאומית גם כאשר שתי הקבוצות כלולות באותו לאום.
מדוע מגדר הוא חלק ממשטר האזרחות?
המידה האזרחית הרפובליקנית נקשרה לשירות צבאי ולתפקידים ציבוריים שקודדו כגבריים, ולכן תרומת גברים זכתה למעמד גבוה יותר. נשים הוגדרו גם דרך אימהות ותפקיד דמוגרפי, ולא רק כבעלות זכויות עצמאיות.
בתי דין דתיים בענייני משפחה הוסיפו ממד מוסדי לאי־השוויון. השילוב בין צבאיות, לאומיות וסמכות דתית מראה שהמדרג המגדרי נוצר בכמה זירות ולא באמצעות כלל יחיד.
איזה תפקיד ממלאים מוסדות אורתודוקסיים?
הסדרי המעמד האישי והסמכות הדתית מעניקים לממסד האורתודוקסי כוח לקבוע גבולות של נישואין, גירושין ושייכות יהודית. בכך קבוצה דתית זוכה לעמדה מועדפת אף שהמדינה כוללת יהודים בעלי תפיסות דתיות שונות ולא־יהודים.
המאמר מציג את העדיפות הזאת כחלק ממשטר השילוב ולא כחריג צדדי. היא מחברת את השיח האתנו־לאומי למוסדות שמתרגמים זהות לאפשרויות חיים ולמעמד אזרחי בפועל.
מהו מעמדם של האזרחים הפלסטינים לפי הניתוח?
האזרחים הפלסטינים משתתפים בבחירות ומחזיקים בזכויות אזרחיות ופוליטיות כיחידים, ולכן הם כלולים במעגל הליברלי. בה בעת הם מודרים מן הליבה האתנו־לאומית ומן האתוס הרפובליקני הציוני, והמאמר מתאר פערים בתעסוקה, ברווחה ובחינוך.
מכאן נובעת דילמה בין השתלבות ליברלית כאזרחים יחידים לבין הכרה בזכויות קולקטיביות של מיעוט לאומי. הבחירה בין הדרכים אינה טכנית, משום שכל אחת מגדירה באופן אחר את הקשר בין שוויון, זהות ומבנה המדינה.
כיצד הליברליזציה הכלכלית שינתה את ההסדר?
המחברים מזהים נקודת מפנה בתוכנית הייצוב של 1985 ובהמשך ההפרטה והיחלשות ההסתדרות. תהליכים אלה צמצמו את מרכזיותו של הקולקטיב הרפובליקני והרחיבו שפה של יחידים, שוק וחירות חוזית.
אולם ליברליזציה לא הבטיחה שוויון חברתי. לפי המאמר, צמיחת אי־השוויון המעמדי חפפה במידה רבה לחלוקות אתניות קיימות, ולכן שחרור מן המוסדות הישנים יצר גם צורות חדשות של ריבוד.
מה הייתה משמעות חוקי היסוד של 1992?
חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק חיזקו את שיח הזכויות ואת תפקיד הביקורת השיפוטית. המחברים רואים בהם ביטוי חוקתי למעבר ליברלי שהעמיד את היחיד ואת חירותו במרכז.
עם זאת, הם מדגישים שחופש כלכלי זכה לעיגון בעוד שוויון וזכויות חברתיות לא עוגנו באותה צורה. לכן התפתחות חוקתית ליברלית יכולה להרחיב הגנה מפני המדינה ובו בזמן להשאיר פערים חלוקתיים ללא מענה מקביל.
כיצד תהליך אוסלו נכנס לניתוח האזרחות?
בכתיבתם בשנות התשעים קשרו המחברים בין הסדר מדיני אפשרי לבין היחלשות הגבול שהציב הסכסוך במרכז החיים הפוליטיים. הם העריכו שתהליך אוסלו עשוי לפתוח מרחב לפרויקט ליברלי ופוסט־ציוני יותר.
מנגד הם זיהו פרויקט אתנו־לאומי ונאו־ציוני המבקש לחזק את אופייה היהודי של המדינה ואת הזיקה לטריטוריה. התיאור משקף את שדה האפשרויות של 1997–1998, ולא תוצאה היסטורית שהמאמר יכול היה לדעת מראש.
כיצד פירשו המחברים את קואליציית נתניהו של 1996?
המאמר רואה בקואליציה ביטוי לגיוס של קבוצות יהודיות שהודרו מן המרכז הוותיק באמצעות שיח אתנו־לאומי. אולם הקבוצות לא חלקו אינטרס יחיד: מתנחלים הדגישו טריטוריה, מזרחים ביקשו גם רווחה וניידות, וחרדים ביקשו לחזק את אופייה היהודי של הזירה הציבורית.
המתחים מלמדים שגם קואליציה המאוחדת נגד אליטה קודמת אינה מבטלת את הריבוד הפנימי. היא עשויה לשנות את זהות המרכז ואת חלוקת המשאבים בלי לעבור למשטר אזרחות אחיד.
מה חזו המחברים לגבי משטר האזרחות הבא?
שפיר ופלד לא צפו ניצחון מלא של דגם ליברלי טהור או של דגם אתנו־לאומי טהור. הם העריכו שהמאבק יוליד צירוף חדש של אזרחויות מרובות, שבו שיחים מתחרים ימשיכו לפעול יחד.
זוהי תחזית תאורטית שנכתבה לפני יותר מרבע מאה. ערכה כיום הוא בהצעת שאלות וכלי ניתוח, ולא בהנחה שכל ההתפתחויות המאוחרות אישרו אותה.
מהן מגבלות המחקר ההיסטורי־פרשני?
המאמר בונה טיעון רחב על מוסדות, שיחים וקבוצות ואינו מציג ניסוי או מבחן כמותי שמבודד את השפעת כל שיח. קטגוריות כגון אשכנזים, מזרחים, נשים או אזרחים פלסטינים כוללות שונות פנימית שאינה נלכדת במלואה במפה הכוללת.
נוסף על כך, נקודת הזמן מגבילה את המסקנות: המאמר פורסם ב־1998 ומנתח את ראשית הליברליזציה החוקתית ואת תהליך אוסלו בעוד אלה התרחשו. שימוש עכשווי בו מחייב בדיקה נפרדת של חקיקה, מוסדות ופערים שהתפתחו מאז.
מהי התרומה הדמוקרטית המתמשכת של המאמר?
המאמר מזכיר שמעמד משפטי אחיד אינו מספיק כדי להבין שוויון פוליטי. יש לבחון גם מי מוגדר כחבר מלא, אילו סוגי תרומה זוכים להכרה ואיך מוסדות מחלקים בפועל זכויות ומשאבים.
מפת השיחים מאפשרת לשאול אם רפורמה ליברלית מפרקת היררכיה אחת אך משמרת או יוצרת אחרת. היא גם מספקת שפה לדיון דמוקרטי שבו זכויות היחיד, הכרה קבוצתית וצדק חברתי אינם מוצגים כתחומים נפרדים.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 7 באוגוסט 2026