זקוקים לשירות, לא בהכרח מעניקים לגיטימציה
ראיונות וסקר בירושלים מראים כיצד תושבים פלסטינים נעים בין העירייה, מועצות קהילתיות וגורמים לא־רשמיים כדי לפתור בעיות יומיום בלי שהפנייה עצמה תבטא קבלה של הריבונות
קרדיט תמונה: מקור התמונה Almog Public domain Wikimedia Commons
הצורך במים, ביוב או ניקיון יכול להוביל לפנייה לרשות שאינה מקובלת פוליטית: שימוש בשירות אינו שקול בהכרח להענקת לגיטימציה לשלטון.
מהו הפרדוקס שממנו יוצא המחקר?
תושבים פלסטינים בירושלים עשויים לדחות את הלגיטימיות של השלטון הישראלי ובכל זאת להזדקק מדי יום למים, ביוב, חשמל, ניקיון, תחבורה, חינוך וביטחון אישי. הימנעות מוחלטת מן העירייה עלולה להשאיר בעיות יסוד ללא מענה.
המחברים טוענים שהבחירה אינה רק ציות מלא או התנגדות מלאה. אדם יכול לפנות לגורם רשמי בעניין אחד, למתווך מקומי בעניין אחר ולסרב להשתתפות פוליטית רחבה יותר.
מושגי יסוד בקצרה: ציות גמיש ולגיטימציה
ציות גמיש הוא ניווט בין שחקנים רשמיים, רשמיים־למחצה ולא־רשמיים לפי צורך, תועלת ויכולת. הוא מצרף שיתוף פעולה נקודתי עם שמירה על מרחק פוליטי, ולכן אינו מעיד בהכרח על קבלה פנימית של סמכות.
המחברים מציגים אותו כגרסה מעודנת של ״נשק החלשים״: פעולה בתוך הכללים כדי להשיג משאבים, אך גם בחירה שמסמנת לרשות היכן סמכותה מתקבלת והיכן התושבים מעדיפים חלופה.
כיצד שונה תועלת מלגיטימציה?
ציות תועלתני נובע מן הערך המעשי של שירות או עסקה; ציות נורמטיבי נובע מן האמונה שנכון לציית לסמכות. בעיר שסועה, פנייה לקבלת שירות יכולה להיות הכרחית גם כאשר אין אמון או הכרה נורמטיבית.
לכן המחקר מזהיר מפני קריאת כל מגע עם העירייה כהסכמה לריבונות. העדפה של פקיד המסוגל לתקן צינור משקפת בראש ובראשונה פתרון לבעיה, ולא בהכרח שינוי בזהות או בעמדה הלאומית.
מה תפקידן של המועצות הקהילתיות?
המועצות הקהילתיות הן מוסדות מתווכים המחברים בין העירייה לשכונות ומשלבים צוות מקצועי ונציגות מקומית. במזרח ירושלים הן עשויות לפתוח נתיב להשגת שירותים, אך גם להיתפס כחלק מן הממסד הישראלי.
העמימות הזאת הופכת אותן למקרה מובהק של ציות גמיש. תושב יכול להיעזר במועצה לקידום כביש או ביוב בלי להשתתף בפעילויות אחרות שלה ובלי לראות בה נציגות פוליטית לגיטימית.
מה למדו 27 ראיונות העומק?
ב־2018 ראיינו החוקרים 27 פעילים ומנהיגים פלסטינים על קשריהם עם העירייה והמועצות, רמת האמון והדרכים שבהן הם פותרים בעיות יומיום. המחקר קיבל אישור אתי, ניתנה הסכמה מדעת וזהות המרואיינים הוגנה.
הניתוח התמטי העלה שלושה מאפיינים: אי־אמון עקבי, מעורבות סלקטיבית לפי תוצאה מעשית ושונות שכונתית. המרואיינים תיארו כיצד אותה מסגרת מוסדית יכולה להיות מועילה בנושא שירותים ובלתי מקובלת בהקשר קהילתי או פוליטי.
כיצד נבנה הסקר העירוני?
הסקר מ־2018 כלל 612 פלסטינים תושבי מזרח ירושלים שרואיינו פנים אל פנים בידי חברת סקרים פלסטינית ו־598 יהודים־ישראלים ממערב העיר שהשיבו בפאנל מקוון. המדגם הראשון הוגדר מייצג, והשני התקרב לאוכלוסייה היהודית בפרמטרים מרכזיים.
המשיבים נשאלו בשאלות פתוחות מה היו רוצים לשפר בשכונתם ואל מי יפנו. תשובותיהם קודדו לגורמים רשמיים ולא־רשמיים, ובתוך הרשמי לעירייה ולמועצות קהילתיות.
כיצד השוו החוקרים בין הקבוצות?
לצד רגרסיה לוגיסטית השתמשו החוקרים בהתאמה מדויקת גסה, CEM, כדי ליצור איזון טוב יותר בין משיבים לפי גיל, מגדר, הכנסה והשכלה. כך הם בדקו אם הפערים נותרים גם לאחר התאמה על משתנים אלה.
התאמה סטטיסטית אינה הקצאה אקראית. היא אינה מתקנת גורמים שלא נמדדו, וגם אינה מבטלת את האפשרות שאופן איסוף שונה — ריאיון פנים אל פנים מול פאנל מקוון — השפיע על התשובות.
מי בכלל ידע אל מי לפנות?
96% מן המשיבים הפלסטינים בחרו פותר בעיות מסוים, לעומת 66% מן המשיבים היהודים־ישראלים. בקרב היהודים 23% השיבו שאינם יודעים אל מי לפנות ו־11% לא הביעו העדפה.
הפער אינו אומר שלפלסטינים יש שירות טוב יותר או אמון רב יותר. הוא עשוי לשקף את הדחיפות של בעיות, ניסיון בניווט בין ספקים או צורך לזהות נתיב פעולה גם בתוך מערכת שנתפסת כמפלה.
האם הפלסטינים העדיפו מוסדות רשמיים?
במכלול הבעיות, תושבי מזרח ירושלים הפלסטינים היו פחות צפויים מן היהודים־ישראלים לבחור בגורם רשמי, וההבדל היה מובהק מאוד. הממצא מתאים לאי־האמון שעלה בראיונות ולמצב הפוליטי השנוי במחלוקת.
כאשר נותחו רק בעיות מוניציפליות, הכיוון נותר אך ההבדל בין הקבוצות בבחירת רשמי לעומת לא־רשמי לא היה מובהק ברמה המקובלת. צורך בתחום שבאחריות העירייה מצמצם אפוא את הפער, אך אינו מוכיח שינוי עמדה.
מה קרה בתוך קבוצת המוסדות הרשמיים?
בקרב משיבים שהעדיפו מלכתחילה גורם רשמי, הפלסטינים נטו יותר מן היהודים־ישראלים לבחור בפקידי העירייה ולא במועצה קהילתית, הן בבעיות כלליות והן בבעיות מוניציפליות. ההבדלים דווחו כמובהקים ברמה של p<0.0001.
ההעדפה לעירייה התחזקה כאשר הבעיה הייתה בבירור בתחום אחריותה. המחברים מפרשים זאת כבחירה תועלתנית: פונים לבעל הסמכות והמשאבים הישירים כשזקוקים לתוצאה מוחשית.
כיצד שינה המיקום בתוך מזרח ירושלים את הבחירה?
בבדיקה הראשונית לא נמצא קשר מובהק בין אזור מגורים לבין הבחירה הכללית בגורם רשמי או לא־רשמי. הדפוס המרחבי הופיע רק בקרב מי שבחרו בגורם רשמי וביחס לבעיה מוניציפלית.
בתנאי זה, תושבי השכונות הפנימיות נטו יותר לעירייה. תושבים מעבר לגדר נטו פחות לעירייה ויותר למועצות הקהילתיות; בשכונות החיצוניות נמצא כיוון דומה למועצות, אך הוא לא היה מובהק ברף 0.05.
האם הגדר עצמה מסבירה את התוצאה?
הממצאים מראים קשר בין קטגוריית מיקום לבין העדפה מותנית, לא ניסוי שמבודד את השפעת הגדר. מיקום קשור גם לנגישות, לרמת הזנחה, לסוג הבעיות, לקשרים מקומיים וליכולת של העירייה והמועצות לפעול.
המחברים מפרשים את ההבדל דרך יכולת ותועלת: ככל שנוכחות העירייה ושירותיה נחלשים, מתווכים מקומיים נעשים רלוונטיים יותר. זהו מנגנון סביר שהנתונים תומכים בו, לא אומדן סיבתי נקי.
מהי משילות גמישה לפי המחברים?
אם תושבים בוחרים ספק לפי אמון ויכולת מקומיים, רשות יכולה להתאים כלים לכל שכונה, לשלב מוסדות קהילתיים ולעיתים להעביר שירות לגורם מקומי או פרטי שמקובל יותר על התושבים. המחברים מכנים זאת משילות גמישה.
הצעה זו אינה פוטרת את העירייה מחובתה לשוויון ואינה מצדיקה הזנחה שיוצרת חלל. האצלה מוסכמת יכולה להרחיב נגישות, אך נסיגה חד־צדדית עלולה להנציח פערי כוח ושירות.
מה המחקר אינו מודד?
הסקר מודד העדפה מדווחת של פותר בעיות, לא למי פנו בפועל, אם קיבלו מענה, כמה זמן חיכו או אם מצבם השתפר. הוא גם אינו מודד ישירות שינוי ארוך טווח באמון או בהכרה פוליטית.
זהו חתך משנת 2018 בעיר אחת, עם שיטות איסוף שונות לשתי האוכלוסיות וניתוחים מותנים בתתי־קבוצות. המחברים עצמם מציגים את הממצאים כמבט תיאורי ראשוני וכבסיס למחקר המשך.
מהי התרומה הדמוקרטית של המושג?
ציות גמיש מאפשר להכיר בסוכנות של תושבים מוחלשים בלי לתאר כל שיתוף פעולה ככניעה וכל הימנעות כהתנגדות מוחלטת. הוא מחזיר למרכז את השאלה מי מספק זכות בסיסית ובאילו תנאים.
מבחינה דמוקרטית, אספקת שירות שוויונית אינה צריכה להיות מותנית בהבעת נאמנות. מוסדות יכולים להקשיב להעדפות מקומיות ולחלוק סמכות, ובה בעת להישאר אחראים לזכויות, למשאבים ולפיקוח על איכות השירות.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 6 בספטמבר 2026