השכלה והכנסה נקשרו לתחושת השפעה פוליטית; ייצוג נשים נקשר לצמצום הפער המגדרי

יותר מ־200 אלף משיבים ב־46 מדינות מראים שהיכולת להרגיש שווה בזירה הדמוקרטית אינה מתחלקת בשוויון: בעלי השכלה והכנסה גבוהות חשים מסוגלות רבה יותר, ונשים חשות פחות ביטחון בהבנת הפוליטיקה.

מאמר: Who Feels They Can Understand and Have an Impact on Political Processes? Socio-demographic Correlates of Political Efficacy in 46 Countries, 1996–2016

חוקרות/ים: Jennifer Oser; Fernando Feitosa; Ruth Dassonneville

כתב עת: International Journal of Public Opinion Research, 35(2), 1–11

תאריך: פורסם מקוון: 9 במאי 2023; כרך 35, גיליון 2, עמ׳ 1–11

DOI: https://doi.org/10.1093/ijpor/edad013

איור מערכתי של קהל מגוון באספה אזרחית, אישה מובילה את הדיון ואזרחים מרימים ידיים כדי להשתתף

אזרחים אינם מגיעים לדמוקרטיה עם אותה תחושת כוח: השכלה והכנסה נקשרו ליותר מסוגלות, וייצוג נשים בפרלמנט נקשר לתחושת השפעה חיצונית גבוהה יותר אצל נשים.

מושגי יסוד בקצרה: מסוגלות פנימית וחיצונית

מסוגלות פוליטית פנימית היא אמונה של אדם שיש לו הידע והיכולת להבין סוגיות פוליטיות ולהשתתף בהן ביעילות. היא מתארת תפיסה עצמית ולא מבחן אובייקטיבי של ידע אזרחי.

מסוגלות פוליטית חיצונית היא אמונה שרשויות ומוסדות מגיבים לדרישות של אזרחים ושלאנשים כמו המשיב יש אמירה במה שהממשלה עושה. שני הממדים קשורים רק במידה חלשה במדגם, ולכן המחברים מנתחים אותם כתוצאות נפרדות.

מהי השאלה המרכזית של המחקר?

המחברים שואלים אם קבוצות שמקבלות פחות ייצוג במדדים אובייקטיביים גם חשות פחות יכולת להבין ולהשפיע על הפוליטיקה. הם מתמקדים בשלושה מאפיינים שהספרות על אי־שוויון בייצוג מדגישה: מגדר, השכלה והכנסה.

השאלה נוגעת לאידאל של שוויון פוליטי: גם אם זכות ההצבעה פורמלית שווה, הדמוקרטיה רחוקה משוויון כאשר קבוצות שלמות רואות את עצמן כפחות מוכשרות או פחות נשמעות. המחקר בוחן אם הפער הסובייקטיבי חוזר במדינות ובתקופות שונות.

אילו סקרים ומדינות כלולים בניתוח?

הנתונים מגיעים ממודולי ISSP על תפקיד הממשלה ואזרחות בשנים 1996, 2004, 2006, 2014 ו־2016. בסך הכול נכללים יותר מ־200 אלף משיבים ב־46 מדינות, עם אותה נוסחת שאלה בסיסית לאורך התקופה.

המאגר מאפשר השוואה רחבה יותר ממחקרים קודמים שהתמקדו בעיקר בארצות הברית. זמינות הנתונים משתנה בין מודלים, ובמודלים המלאים נכללים 157,140 משיבים למסוגלות חיצונית ו־154,168 למסוגלות פנימית.

כיצד נמדדות שתי תחושות המסוגלות?

המסוגלות החיצונית נמדדת באמצעות תגובה לטענה שלאנשים כמו המשיב אין אמירה במה שהממשלה עושה, לאחר היפוך הסולם. המסוגלות הפנימית נמדדת באמצעות הסכמה עם הטענה שהמשיב מבין היטב את הסוגיות הפוליטיות החשובות במדינתו.

כל תשובה מקודדת בסולם של 1 עד 5, כשציון גבוה מציין מסוגלות גבוהה. הממוצע המאוחד הוא 2.70 למסוגלות חיצונית ו־3.30 לפנימית, ומתאם גאמא של 0.10 בלבד מחזק את ההבחנה ביניהן.

מדוע חשוב להפריד בין הבנת פוליטיקה לבין השפעה על השלטון?

אדם יכול להרגיש שהוא מבין היטב את המערכת ובכל זאת להאמין שהממשלה אינה מקשיבה לו. מנגד, אדם עשוי לראות מוסדות כקשובים לקבוצתו גם אם ביטחונו בידע הפוליטי שלו נמוך.

ההפרדה גם חושפת דפוסים חברתיים שונים: הפער המגדרי מופיע בממד הפנימי, ואילו שיעור הנשים בפרלמנט קשור לממד החיצוני. מדד מאוחד היה מטשטש את ההבדל בין מסוגלות עצמית לבין הערכת היענות המערכת.

כיצד השכלה קשורה למסוגלות פוליטית?

במודלים המלאים כל שנת לימוד נוספת נקשרת לעלייה של 0.048 נקודה במסוגלות חיצונית ושל 0.051 נקודה במסוגלות פנימית בסולם של חמש נקודות. הקשר נשאר לאחר הכנסת מגדר, הכנסה, גיל והשפעות קבועות למדינה ולגל הסקר.

השכלה יכולה לספק ידע, שפה מוסדית ומיומנויות ניווט, אך המחקר אינו בודק את מנגנון הלמידה ואינו מזהה השפעה סיבתית. גם האפשרות שתחושת מסוגלות משפיעה על מסלולי לימוד אינה נשללת לגמרי במערך תצפיתי.

כיצד הכנסה קשורה לתחושת קול והשפעה?

ההכנסה מתוקננת בתוך מדינות כדי לאפשר השוואה, ועלייה של סטיית תקן אחת נקשרת לעלייה של 0.090 נקודה במסוגלות חיצונית ושל 0.071 בפנימית. בעלי הכנסה גבוהה יותר מרגישים הן שהמערכת קשובה להם יותר והן שהם מסוגלים יותר להבין אותה.

הממצא מתיישב עם מחקרים המראים שבעלי אמצעים זוכים לייצוג ענייני טוב יותר. הוא אינו קובע אם התחושה נובעת מתגובה ממשלתית, ממשאבים להשתתפות, מרשתות חברתיות או ממאפיינים אחרים המלווים הכנסה.

מהו הפער המגדרי שנמצא?

לאחר הכנסת יתר המשתנים, ההבדל בין נשים לגברים במסוגלות חיצונית קטן ואינו מובהק. לעומת זאת, נשים מדווחות על מסוגלות פנימית הנמוכה ב־0.277 נקודה מזו של גברים, פער גדול יחסית להשפעה של שנת לימוד אחת.

הדפוס אינו אומר שנשים מבינות פוליטיקה פחות, אלא שהן מעריכות את יכולתן כנמוכה יותר. המחברים מקשרים זאת לספרות על סוציאליזציה, סיכון והדרה, אך הנתונים אינם מבחינים בין המנגנונים.

מה קורה כאשר מצרפים מגדר, השכלה והכנסה?

הפערים מצטברים: גברים בעלי השכלה והכנסה הגבוהות בסטיית תקן מן הממוצע מקבלים במסוגלות החיצונית ציון חזוי של 2.97, לעומת 2.40 לנשים שהשכלתן והכנסתן נמוכות בסטיית תקן. הפער המשולב גדול מכל מקדם בודד.

ההשוואה ממחישה שמעמד פוליטי סובייקטיבי בנוי מכמה שכבות חברתיות. היא אינה ניתוח נפרד של הצטלבות זהויות, ולכן אין להסיק ממנה כיצד מגדר, מעמד והשכלה פועלים בכל תת־קבוצה או מדינה.

האם הפערים השתנו בין 1996 ל־2016?

אינטראקציות בין מאפייני המשיבים לבין גלי הסקר מצביעות על יציבות יחסית בפערי המגדר, ההשכלה וההכנסה בשני ממדי המסוגלות. גם הממוצעים הכלליים של מסוגלות פנימית וחיצונית יציבים יחסית בתקופה.

יש סימן לכך שהקשר בין השכלה למסוגלות חיצונית נחלש בגל האחרון, אך המחברים אינם מציגים אותו כמגמה מוכחת. נדרשים גלים נוספים כדי לדעת אם זו תחילת שינוי או תנודה נקודתית.

האם אותם דפוסים מופיעים בכל 46 המדינות?

המחברים מריצים שישה מודלים נפרדים לכל מדינה, אחד לכל שילוב של שלושת המאפיינים ושני ממדי המסוגלות. התוצאות תומכות בדפוס המאוחד: פחות השכלה והכנסה נקשרות לפחות מסוגלות פנימית וחיצונית, ונשים מדווחות בדרך כלל על מסוגלות פנימית נמוכה יותר.

אין פירוש הדבר שהמקדמים זהים בכל מקום. הניתוח מראה עקביות רחבה בכיוון הקשרים, בעוד שהמודלים הרב־רמתיים בוחנים במפורש אם הקשר המגדרי משתנה לפי ההקשר הייצוגי.

כיצד נבדק הקשר בין נבחרות ציבור למסוגלות של נשים?

המחברים מחברים לכל סקר את שיעור הנשים בבית התחתון או היחיד של הפרלמנט לפי V-Dem. הם אומדים מודלים בשלוש רמות, שבהם יחידים מקוננים בתוך סקרי מדינה־שנה ואלה מקוננים בתוך מדינות.

המודלים כוללים אינטראקציה בין מגדר המשיב לשיעור חברות הפרלמנט ובקרות לשיטת בחירות, אי־שוויון כלכלי, תמ״ג ושנת הסקר. כך נבחנת השאלה אם ההקשר של ייצוג תיאורי משנה במיוחד את תחושתן של נשים.

מה נמצא לגבי ייצוג נשים בפרלמנט?

ככל ששיעור חברות הפרלמנט גבוה יותר, הפער בין נשים לגברים במסוגלות חיצונית מצטמצם. בהקשרים הנשלטים בידי גברים נשים נוטות יותר להרגיש שאין להן אמירה, ואילו בייצוג נשי גבוה הן מגיעות בקירוב לרמת הגברים בתחושת ההשפעה.

האינטראקציה אינה מובהקת למסוגלות פנימית. נוכחות נבחרות קשורה אפוא לאופן שבו נשים מעריכות את קשב המערכת, אך לא לביטחונן האישי ביכולת להבין את הפוליטיקה.

האם המחקר מוכיח שנבחרות ציבור גורמות לנשים להרגיש משפיעות יותר?

לא. המדינות אינן מוקצות באקראי לרמות שונות של ייצוג נשי, ותרבות שוויונית יותר יכולה להגדיל במקביל גם את מספר הנבחרות וגם את תחושת ההשפעה של נשים. הבקרות מצמצמות כמה הסברים חלופיים אך אינן יוצרות ניסוי.

הממצא הוא קשר הקשרי התואם את השערת הייצוג התיאורי. מחקר סיבתי יצטרך לנצל שינוי מוסדי, ניסוי מידע או נתוני אורך מדויקים יותר כדי לבודד את השפעת עצם הנוכחות בפרלמנט.

כיצד מסוגלות סובייקטיבית קשורה לאי־שוויון אובייקטיבי בייצוג?

מחקרים קודמים מצאו שהעדפות של עשירים, משכילים וקבוצות דומיננטיות זוכות לעיתים ליותר ייצוג במדיניות ובהרכב המוסדות. המאמר מראה שקבוצות בעלות מעמד נמוך יותר גם מתארות את עצמן כפחות מסוגלות או פחות נשמעות.

אין זו התאמה מלאה: נשים אינן מדווחות על פחות מסוגלות חיצונית בממוצע בכל ההקשרים, והמחקר אינו מחבר כל אדם למדיניות ממשית. התרומה היא חשיפת ההקבלה בין פערי ייצוג לבין תודעת הכוח של האזרחים.

האם פערי מסוגלות יכולים להעמיק אי־שוויון דמוקרטי?

הספרות שעליה נשען המאמר קושרת מסוגלות להשתתפות בבחירות, לפעילות אזרחית, לאמון ולעניין פוליטי. לכן תחושת חוסר כוח בקרב קבוצות שכבר מיוצגות פחות עלולה להחליש את קולן וליצור מעגל שמנציח תת־ייצוג.

המחקר הנוכחי אינו בודק את המעגל הזה ישירות ואינו מודד התנהגות פוליטית כתוצאה. הוא מספק את חוליית התפיסה — מי מרגיש חזק או חלש — ומציע לבחון במחקר עתידי כיצד היא מתחברת להשתתפות ולתגובה מוסדית.

מהן מגבלות המדידה וההכללה?

כל ממד מסוגלות נמדד בפריט סקר יחיד, והקידוד המגדרי בינארי. ל־ISSP אין שאלות עקביות המאפשרות לנתח באותה דרך גזע ואתניות, מוגבלות, זהות מינית או מאפיינים נוספים של קבוצות שמקבלות ייצוג חסר.

הנתונים גם אינם כוללים עמדות מדיניות עקביות, ולכן אי אפשר לבדוק התאמה בין העדפות המשיב למדיניות או לנציגיו. תקופת המחקר מסתיימת ב־2016 ואינה מלמדת אם משברים ושינויים פוליטיים מאוחרים יותר שינו את הפערים.

מהי המשמעות הדמוקרטית המרכזית של הממצאים?

דמוקרטיה שוויונית דורשת יותר מהזכות הפורמלית להצביע: אזרחים צריכים להאמין שהם יכולים להבין את הדיון ושמוסדות יקשיבו להם. פערים יציבים לפי השכלה, הכנסה ומגדר מצביעים על כך שהאידאל הזה אינו מתקיים באופן שווה.

הקשר בין נבחרות ציבור למסוגלות חיצונית של נשים מציע שלמבנה הייצוג יש גם משמעות תודעתית. הוא אינו מבטל את הצורך בייצוג ענייני ובמדיניות שוויונית, אך מראה שהשאלה מי נראה ומי מכהן במוסדות יכולה להיות חלק מתחושת השייכות והקול של הציבור.

התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור

עודכן לאחרונה: 11 באוגוסט 2026