רגישות בין־תרבותית בקרב סטודנטים בדואים לחינוך בדרום ישראל
מחקר איכותני על 16 סטודנטים לחינוך בדרום ישראל מציע מודל פדגוגי להתמודדות עם מרחק, שפה ואי־שוויון.
המאמר מראה שמפגש ערבי־יהודי באקדמיה דורש תיווך פדגוגי מתמשך, ולא רק נוכחות משותפת באותו קורס.
למה מפגש בין־תרבותי צריך תיווך?
המחקר בוחן כיצד סטודנטים מוסלמים־בדואים לחינוך בדרום ישראל מבינים רגישות בין־תרבותית ואכפתיות בין־תרבותית. נקודת המוצא היא שהחברה הבדואית היא חלק מן המיעוט הערבי־פלסטיני בישראל, עם היסטוריה ייחודית של עקירה, ריכוז מרחבי ואי־שוויון.
המאמר שואל אם קורס פדגוגי שמדגיש למידה מעורבת ורפלקציה יכול לחשוף שכבות חיוביות ושליליות ביחסים בין קבוצות.
מה המאמר מצא או טוען בפועל?
המאמר מנתח רפלקציות של 16 סטודנטים בדואים בשנה השנייה ללימודי חינוך, שהשתתפו בקורס שכלל עבודה קבוצתית מעורבת של סטודנטים ערבים ויהודים. נקודת המוצא היא שהסטודנטים הם חלק מן המיעוט הערבי־פלסטיני בישראל, ולכן הכניסה למרחב אקדמי ישראלי ולמפגש עם החברה היהודית מלווה בדילמות תרבותיות, חברתיות ואישיות.
המחקר מצא תחושות של מאבק אישי ומצוקה בין־תרבותית: מצד אחד רצון לקרבה, שיחה פתוחה ולמידת תרבות האחר; מצד אחר צורך במרחק, במיוחד בהקשר פוליטי טעון. החסמים המרכזיים שזוהו הם קשיי שפה, בעיקר עברית עבור סטודנטים ערבים, וכן מרחק פיזי ותרבותי שנוצר מהפרדה דמוגרפית.
המאמר טוען שמפגש לא מתווך עלול להוביל לשיפוטיות תרבותית, ושעצם השהות המשותפת במרחב אקדמי אינה יוצרת קרבה בין־תרבותית. בעקבות הממצאים מוצע מודל חינוכי בן שישה שלבים, הכולל למידת תרבות האחר, התייחסות לאי־שוויון היסטורי ודמוגרפי־חינוכי, פיתוח מודעות למרחק בין־תרבותי, קורסים רלוונטיים ופרויקטים מעשיים.
מה חושפות הרפלקציות של סטודנטים בדואים?
המחקר מבוסס על 16 סטודנטים בדואים לתואר ראשון בחינוך, 14 נשים ושני גברים, שלמדו בקורס מתודולוגי בן סמסטר. הקורס נלמד על ידי מרצה ערבי ומרצה יהודי, וכלל עבודה בקבוצות מעורבות של סטודנטים ערבים ויהודים.
הנתונים הם רפלקציות אנונימיות של הסטודנטים, שנכתבו לפי שאלות מנחות ונותחו באמצעות ניתוח תוכן איכותני וקידוד קטגוריות.
איך ריחוק יכול להיות חלק מאכפתיות?
הממצאים מצביעים על “מאבק בין־תרבותי” ו”מצוקה בין־תרבותית”: מצד אחד רצון בקרבה, דיאלוג ולמידה של תרבות האחר; מצד שני צורך במרחק מחושב בגלל היסטוריה, פוליטיקה, שפה ופערי כוח.
המאמר טוען שהכשרת מורים לעתיד צריכה ללמד לא רק קרבה בין־תרבותית אלא גם יכולת לקחת מרחק אחראי, להבין אי־שוויון היסטורי ולעבוד עם זהות מורכבת ודינמית.
איך שפה ופוליטיקה יוצרות מצוקה במפגש?
הסטודנטים מתארים מפגש שבו עברית, היסטוריה ופערי כוח אינם נעלמים. הרצון להכיר את האחר מתקיים לצד חשש משיפוטיות ומתח פוליטי.
למה פרחי הוראה הם קבוצה חשובה?
כסטודנטים לחינוך, המשתתפים עתידים לתווך לילדים מפגש בין־תרבותי. לכן העמדות שלהם אינן רק חוויה אישית, אלא בסיס לפדגוגיה עתידית בחברה שסועה.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 13 ביולי 2026