אזרחות כהצטברות באמצעות נישול: הפרדוקס של אזרחות קולוניאלית־התיישבותית
המאמר מנתח את אזרחותם של פלסטינים אזרחי ישראל, ובמיוחד עקורים פנימיים, כפרדוקס שבו זכויות אזרחיות מתקיימות לצד אובדן קרקע ותביעות קולקטיביות.
המאמר מראה כיצד אזרחות פלסטינית בישראל יכולה להעניק זכויות מסוימות ובו בזמן לשמר נישול קולוניאלי־התיישבותי.
מה פירוש אזרחות כהצטברות באמצעות נישול?
הטענה היא שאזרחות אינה רק חוזה זכויות בין המדינה לאדם. בהקשר קולוניאלי־התיישבותי, היא יכולה להיות מנגנון שמאפשר למדינה לצבור קרקע ומשאבים תוך הסדרת מעמד משפטי חלקי למי שנושלו מהם.
למה העקורים הפנימיים עומדים במרכז?
העקורים הפנימיים הפלסטינים בישראל מגלמים את הפרדוקס: הם קיבלו אזרחות ישראלית, אך נעקרו ממקומות מוצאם ולא זכו למימוש מלא של תביעות השיבה, הקרקע והזכויות הקולקטיביות.
איזה פרדוקס מייצרת האזרחות?
האזרחות מסדירה זכויות ותנועות מסוימות, אך בו בזמן לוכדת את הילידים בתוך מבנה שממשיך לייצר נישול. היא אינה רק מגינה, אלא גם מנהלת ומגבילה את האפשרות לתבוע צדק קולקטיבי.
מה מקומה של התנגדות ילידית?
המאמר אינו מציג את הפלסטינים כאובייקטים פסיביים בלבד. הוא בוחן גם כיצד סוכנות ילידית מעצבת מחדש את גבולות האזרחות, מערערת עליהם ומנסחת תביעות זכויות שאינן מצטמצמות למעמד משפטי פורמלי.
מה הערך התאורטי של המאמר?
התרומה היא חיבור בין אזרחות, קולוניאליזם התיישבותי וכלכלה פוליטית של נישול. כך האזרחות נראית לא רק כמוסד ליברלי של הכלה, אלא גם כמנגנון שמייצר כפיפות והתנגדות בעת ובעונה אחת.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 13 ביולי 2026