למה בישראל גברים נראים דתיים יותר מנשים?

למה בישראל גברים עשויים להיראות דתיים יותר מנשים?

שנבל, האקט ומקלנדון מפנים עדשה מגדרית אל דתיות בישראל. המוקד של מדדי דתיות בישראל שמציגים גברים כדתיים יותר משום שהפרקטיקה היהודית הממוסדת ממוגדרת מחדד כיצד מוסדות, קבוצות וגבולות פעולה מעצבים את השאלה הנדונה. בישראל, ובמיוחד בהקשרים יהודיים אורתודוקסיים, השתתפות ציבורית בבית הכנסת, תפילה במניין וחובות דתיות מסוימות מעוצבות כמרחבים גבריים.

מה המאמר מצא או טוען בפועל?

המחקר מבוסס על סקר Pew ישראלי מייצג שכלל 5,601 ראיונות פנים אל פנים עם מבוגרים בישראל בין 14 באוקטובר 2014 ל-21 במאי 2015. המדגם כלל 3,789 יהודים, 871 מוסלמים, 468 נוצרים, 439 דרוזים ועוד 34 משיבים מקבוצות אחרות או ללא שיוך דתי, עם מדגמי יתר של יהודים ביהודה ושומרון, חרדים, ערבים נוצרים, ערבים במזרח ירושלים ודרוזים.

במדדי הדתיות הסטנדרטיים ישראל חורגת מן הדפוס המחקרי הנפוץ. גברים ישראלים דיווחו יותר מנשים על השתתפות שבועית בשירותי דת, 40% לעומת 21%; על תפילה יומית, 30% לעומת 24%; ועל כך שהדת חשובה מאוד בחייהם, 39% לעומת 33%. בדיקות נוספות באמצעות נתוני ISSP משנת 2008 מצאו אותו כיוון כללי בישראל.

הפער אינו אחיד בכל האוכלוסיות. בקרב יהודים, גברים דיווחו יותר מנשים על השתתפות שבועית, 37% לעומת 18%, על תפילה יומית, 26% לעומת 16%, ועל חשיבות גבוהה מאוד של הדת, 35% לעומת 25%. לעומת זאת, בקרב נוצרים ודרוזים, ובמדדים שאינם השתתפות גם בקרב מוסלמים, נשים נטו להיראות דתיות יותר. המאמר מפרש זאת כעדות לכך שמוסדות דת מייצרים נורמות ותמריצים מגדריים שונים, ולכן מדידת דתיות משקפת גם את מבנה המוסד הדתי ולא רק אמונה אישית.

איזו דתיות נספרת בסקרים ובמדדים?

במקום לשאול רק מי 'יותר דתי', הם בוחנים אילו פרקטיקות נמדדות וכיצד מוסדות דתיים מעניקים משקל שונה לפעולות של גברים ונשים. הממצאים אינם הופכים את המקרה לסמל כללי; הם מראים מה בדיוק מתאפשר, מה נשאר חסום, ומדוע ההבחנות האלה חשובות. לכן מדדים מקובלים עלולים להציג גברים כדתיים יותר, לא משום שנשים בהכרח פחות מאמינות, אלא משום שהדתיות הנמדדת עצמה ממוגדרת.

איך בית הכנסת והמניין ממגדרים השתתפות דתית?

בישראל, ובמיוחד בהקשרים יהודיים אורתודוקסיים, השתתפות ציבורית בבית הכנסת, תפילה במניין וחובות דתיות מסוימות מעוצבות כמרחבים גבריים. מן התיאור עולה משמעות דמוקרטית ברורה: המקרה חושף כיצד עקרונות מופשטים משתנים כאשר הם פוגשים מוסדות וחיי יומיום. המאמר בודק מדוע בישראל מתקבל לעיתים דפוס שבו גברים נראים דתיים יותר מנשים, בניגוד לממצא נפוץ במחקר השוואתי על דת.

מה הולך לאיבוד כאשר אמונה נמדדת דרך פרקטיקות ציבוריות?

לכן מדדים מקובלים עלולים להציג גברים כדתיים יותר, לא משום שנשים בהכרח פחות מאמינות, אלא משום שהדתיות הנמדדת עצמה ממוגדרת. הנקודה החשובה היא שהמאמר אינו מסתפק בעמדה נורמטיבית; הוא מפרק את התנאים שבהם הטענה מקבלת כוח או נתקלת בגבול. השאלה אינה רק מי מאמין יותר, אלא אילו פעולות נספרות כדתיות וכיצד הן קשורות למגדר.

למה המדידה עצמה היא סוגיה של דת ומדינה?

המאמר בודק מדוע בישראל מתקבל לעיתים דפוס שבו גברים נראים דתיים יותר מנשים, בניגוד לממצא נפוץ במחקר השוואתי על דת. כך המאמר נקרא כניתוח של יחסי כוח ממשיים, ולא כתקציר נושא או סקירה כללית בלבד. המחברים מצביעים על כך שביהדות אורתודוקסית חלק מהפרקטיקות הציבוריות והמחויבויות הפורמליות נגישות או מחייבות בעיקר גברים.

מה העדשה המגדרית משנה בקריאת החברה הישראלית?

השאלה אינה רק מי מאמין יותר, אלא אילו פעולות נספרות כדתיות וכיצד הן קשורות למגדר. התרומה הרחבה היא שינוי אופן הקריאה של המקרה ושל המושגים הדמוקרטיים שמופעלים בו. כאשר סקרים מודדים השתתפות בבית כנסת או תפילות מסוימות, הם עשויים למדוד מבנה מוסדי גברי ולא את מלוא עולם האמונה והפרקטיקה של נשים.