מתי אפליה חברתית הופכת לאפליה שלטונית נגד מיעוטים דתיים?
ב־116 יחידות מיעוט–מדינה בדמוקרטיות מערביות, הקשר בין אפליה חברתית לשלטונית הופיע בעיקר אצל מיעוטים מוסלמיים; אירועים אלימים קודמים שימשו מדד עקיף לתהליך הסֶקוּריטיזציה.
קרדיט תמונה: OpenAI OpenAI image generation Generated site asset
עוינות חברתית לא ניבאה אפליה שלטונית באופן אחיד: הקשר היה מותנה בזהות המיעוט ובמדד עקיף לסֶקוּריטיזציה.
מהי אפליה דתית שלטונית ומהי אפליה דתית חברתית?
אפליה דתית שלטונית, GRD, מוגדרת כהגבלות ממשלה על פרקטיקות או מוסדות של מיעוט דתי שאינן מוטלות גם על דת הרוב. ההגדרה אינה כוללת הגבלות שחלות באופן שווה על כל הדתות במדינה.
אפליה דתית חברתית, SRD, היא פעולה מפלה או אלימה של שחקנים שאינם מייצגים את הממשלה נגד בני מיעוט דתי בשל השתייכותם. היא כוללת רצף מהטרדה, השחתה ואפליה כלכלית ועד אלימות.
מהי סֶקוּריטיזציה?
סֶקוּריטיזציה היא תהליך שבו קבוצה או סוגיה מוצגות כאיום קיומי, ולכן מועברות מן הפוליטיקה הרגילה למסגרת חירום. המסגור יכול לתת לגיטימציה לצעדים שבנסיבות רגילות היו נתפסים כחורגים מן המותר.
המאמר בוחן אם מנגנון כזה מסייע להסביר אפליה שלטונית נגד מיעוטים דתיים במערב. הוא מדגיש שהגבלות המוצדקות בשם ביטחון יכולות להתרחב גם לפרקטיקות דתיות שקשרן לביטחון רופף.
אילו שני הסברים המחקר משווה?
ההסבר הראשון טוען שאפליה ודעות קדומות בחברה מפעילות לחץ על הממשלה ומובילות לאפליה שלטונית. ההסבר השני טוען שמיעוט הנתפס כאיום ביטחוני צפוי לסבול יותר הגבלות ממשלתיות.
המחברים אינם מניחים ששני התהליכים זהים. הם בודקים אם כל אחד מהם מנבא GRD ואם הקשרים משתנים בין קטגוריות של מיעוטים דתיים.
מהו בסיס הנתונים של המחקר?
המחקר משתמש ב־Religion and State–Minorities Round 3, או RASM3, ובוחן 116 יחידות מיעוט–מדינה בתוך 26 דמוקרטיות מערביות. כל יחידה מייצגת קהילה דתית מסוימת במדינה מסוימת ולא אדם בודד.
המדגם כולל 31 מיעוטים נוצריים, 26 מוסלמיים, 14 בודהיסטיים, 26 יהודיים ו־19 בקבוצת „אחר”. בדרך כלל נדרש שהמיעוט יהיה לפחות 0.25% מן האוכלוסייה, אך נכללו גם מיעוטים מוסלמיים ויהודיים קטנים יותר בשל בולטותם בפוליטיקה המערבית.
כיצד נאסף וקודד המידע?
הקידוד נשען על מקורות מרובים ובהם דוחות ממשלה וארגונים לא־ממשלתיים, דיווחי תקשורת, חוקות וחוקים ומחקר אקדמי. השילוב נועד להימנע מתלות במקור יחיד ולהבחין בין מיעוטים בתוך אותה מדינה.
המדדים מבוססים על פעולות מדווחות ולא רק על עמדות שהובעו בסקר. עם זאת, איכותם עדיין תלויה בזמינות הדיווח ובאחידות הקידוד בין מדינות וקבוצות.
כיצד נבנו מדדי GRD ו־SRD?
RASM3 כולל 35 סוגים של אפליה שלטונית ו־27 סוגים של אפליה חברתית, וכל רכיב מקודד בסולם 0–2 לפי היעדר, רמה קלה או רמה משמעותית. חיבור הרכיבים יוצר מדדים תאורטיים בטווח 0–70 ל־GRD ובטווח 0–54 ל־SRD.
המדדים מודדים אפליה שלילית, כלומר מגבלות ופגיעות, ואינם כוללים הטבות סלקטיביות הניתנות לחלק מן המיעוטים. ההבחנה שומרת על השוואה ממוקדת בין סוגים של יחס מפלה.
כיצד נשמר הסדר הזמני בניתוח?
במודלים הרב־משתניים משתמשים ב־SRD משנת 2013 ובפעולות אלימות ואלימות־למחצה מן השנים 2009–2013 כדי לנבא GRD בשנת 2014. כך המשתנים המסבירים נמדדים לפני התוצאה.
הקדימות הזמנית מחזקת את סדר הטיעון אך אינה מוכיחה סיבתיות. ממשלות יכולות להשפיע על עוינות חברתית, וגורם שלישי יכול להשפיע על שני סוגי האפליה.
אילו משתני בקרה נכללו במודלים?
המחברים משתמשים ברגרסיות OLS עם השפעות קבועות ובקרות על עמידות המשטר, גודל אוכלוסיית המדינה, תוצר לנפש וחלקו של המיעוט באוכלוסייה. הם כוללים גם מדד של 52 דרכים שבהן מדינה תומכת בדת.
תמיכה ממשלתית בדת חשובה משום שמחקרים קודמים מצאו שהיא מנבאת אפליה נגד מיעוטים. הבקרות מנסות להפריד את הקשרים המרכזיים מהבדלים מבניים בין המדינות והקבוצות.
אילו קבוצות חוו יותר אפליה שלטונית?
הממוצע של GRD אצל מיעוטים מוסלמיים היה 5.38, יותר מכפול מן הממוצע בכל אחת מארבע קטגוריות המיעוט האחרות. הממוצעים של הקבוצות האחרות נעו בין 1.68 ל־2.62.
הנתון מתאר ממוצע בין יחידות מיעוט–מדינה ואינו אומר שכל קהילה מוסלמית חוותה אותה רמת אפליה. בתוך הקטגוריה קיימת שונות רחבה בין מדינות.
מי חווה יותר אפליה חברתית?
הממוצע הגבוה ביותר של SRD נמצא אצל מיעוטים יהודיים, 8.46, ואחריהם מיעוטים מוסלמיים עם 6.81. אצל נוצרים, בודהיסטים וקבוצת „אחר” הממוצעים היו נמוכים בהרבה.
הפער יוצר מבחן חשוב לטענה שאפליה חברתית עוברת באופן אוטומטי למדיניות ממשלתית. אם הטענה הייתה אחידה, היה צפוי שגם GRD נגד יהודים יהיה חריג באותה מידה.
האם אפליה חברתית ניבאה אפליה שלטונית בכל הקבוצות?
כאשר כל המיעוטים מאוחדים, נמצא מתאם חיובי של 0.246 בין SRD ל־GRD, עם ערך p של 0.008. אולם מדדים מצרפיים מסתירים הבדלים חדים בין זהויות המיעוט.
בניתוח המותאם למיעוט נמצא ש־SRD מנבא GRD אצל מיעוטים מוסלמיים אך לא אצל יהודיים. התוצאה מערערת על הטענה שהקשר חברתי–שלטוני הוא אוניברסלי.
מדוע המקרה של המיעוטים היהודיים חשוב?
מיעוטים יהודיים חוו בממוצע את רמת האפליה החברתית הגבוהה ביותר, אך רמת האפליה השלטונית נגדם הייתה דומה לזו של קטגוריות אחרות. בכמה מקרים התקיימה SRD גבוהה לצד GRD נמוכה או אפסית.
החריגה מראה שעוינות חברתית אינה תנאי מספיק לאפליה ממשלתית. המחברים מציעים שגורמים היסטוריים ומוסדיים, ובהם מודעות לשואת יהודי אירופה, עשויים להיות רלוונטיים אך אינם נמדדים ישירות.
כיצד נמדדה סֶקוּריטיזציה בפועל?
לא היו נתונים מקיפים על נאומי אליטות, תפיסות איום או עמדות ציבור כלפי כל מיעוט, ולכן המחברים השתמשו בפעולות אלימות ואלימות־למחצה נגד בני דת הרוב כמדד עקיף. הקידוד מזהה אם תועדה פעולה כזאת בתקופה שנבחנה ואינו מודד במישרין את המסגור הביטחוני.
בין 2009 ל־2014 הופיע לפחות אירוע מקודד אחד ב־12 מתוך 116 יחידות המיעוט–מדינה, ו־11 מהן היו מוסלמיות. זהו מספר קטן של יחידות ואסור להמירו לטענה על מיעוטים מוסלמיים בכלל.
מה מצאו המודלים לגבי המדד הביטחוני?
פעולות אלימות ואלימות־למחצה קודמות היו קשורות באופן חיובי ומובהק ל־GRD בשנת 2014 בכל שלושת המודלים שבהם נכללו. במודל המלא המקדם המתוקנן היה 0.225 וערך p היה 0.020.
הממצא תומך בהשערת הסֶקוּריטיזציה כפי שנמדדה באמצעות המדד העקיף. הוא אינו מוכיח שהמסגור הביטחוני עצמו התרחש או שהפעולות גרמו למדיניות המפלה.
מה היה המנבא העקבי החזק ביותר?
תמיכת המדינה בדת הייתה המנבא העקבי והחזק ביותר של אפליה שלטונית ברוב המודלים. במודל המלא המקדם המתוקנן שלה היה 0.391 עם ערך p קטן מ־0.001.
הממצא מצביע על חשיבותם של יחסי דת–מדינה ולא רק של עוינות חברתית או ביטחון. העדפה מוסדית לדת יכולה להתקיים גם בדמוקרטיה וליצור יחס לא־שוויוני למיעוטים.
האם המחקר מוכיח שאפליה חברתית גורמת למדיניות מפלה?
לא, המחקר משתמש בנתונים תצפיתיים וברגרסיות ולכן מזהה קשרים מותנים ולא ניסוי סיבתי. המחברים מכירים באפשרות שממשלה מעודדת אפליה חברתית ושכיוון ההשפעה מורכב יותר.
הקדמת SRD לשנת התוצאה והכנסת בקרות מחזקות את הניתוח, אך אינן שוללות משתנים חסרים. ארגון הקהילה, לובי, משאבים, קשרים פוליטיים ותפיסות איום תרבותי לא נמדדו באופן מלא.
מהן מגבלות המדגם והמודל?
המדגם כולל 116 יחידות ב־26 דמוקרטיות מערביות וחמש קטגוריות מיעוט, ולכן לא היה גדול דיו למודל היררכי של קבוצות בתוך מדינות. המחברים השתמשו ב־OLS ואינם מכלילים את התוצאות לאזורים אחרים.
הקבוצה „אחר” מאחדת דתות שונות, ושני מקרי קיצון במדינות בעלות מדיניות נגד כתות הניעו חלק מן הממצא שלה. גם הכללת מיעוטים מוסלמיים ויהודיים קטנים מן הסף הרגיל מחייבת זהירות בהשוואות.
מהי המשמעות הדמוקרטית של הממצאים?
המחקר מראה שגם בדמוקרטיות מערביות חופש דת אינו מתחלק באופן שווה בין דת הרוב למיעוטים. תמיכת מדינה בדת, עוינות חברתית ומסגור ביטחוני עשויים להתחבר להגבלות שאינן מוטלות על הרוב.
הגנה על שוויון מחייבת למדוד כל מיעוט בנפרד ולבחון אם אמצעי ביטחון זולגים להגבלות דתיות רחבות. היא מחייבת גם להימנע מהכללה קולקטיבית מאירועים של יחידים למדיניות כלפי קהילה שלמה.
היכן אפשר לעיין במאמר ובטקסט המלא?
פרטי הפרסום, התקציר ותאריך הגרסה הרשמית זמינים בעמוד המאמר של Springer Nature. הקישור הקבוע הוא DOI 10.1057/s41295-018-0134-1.
עותק מלא שהעלתה מארי אן אייזנשטיין זמין בResearchGate. הסיכום מבוסס על מלוא המאמר, לרבות הגדרות המדדים, הטבלאות, המודלים והמגבלות.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 23 באוגוסט 2026