החרב הדו־להבית של הדת: אמונה, קהילה ועמדות כלפי דמוקרטיה
פזית בן־נון בלום וגיזם אריקאן מפרידות בין אמונה אישית, השתתפות חברתית והשתייכות דתית ומראות שלכל ממד קשר שונה לתמיכה בדמוקרטיה ולעמימות בעמדות כלפיה.
דתיוּת אינה משתנה יחיד: אמונה אישית נקשרת לפחות תמיכה וליותר אמביוולנטיות, ואילו השתתפות חברתית בקהילה דתית נקשרת לרוב לכיוון ההפוך.
מושגי יסוד בקצרה: אמונה, התנהגות, השתייכות ואמביוולנטיות
אמונה מתארת את עולם האמונות והמשמעות האישי; התנהגות כוללת פרקטיקה פרטית וחברתית; והשתייכות היא הזדהות עם מסורת או זרם דתי. המאמר מתמקד באמונה, בפעילות חברתית ובהשתייכות למסורת רחבה ומראה שאין הצדקה לאחד אותן לציון דתיוּת אחד.
אמביוולנטיות היא קיום שיקולים נגישים המושכים את העמדה לכיוונים מנוגדים, ולכן מפחיתים יציבות וביטחון. המחקר אינו שואל את המשיבים ישירות אם הם אמביוולנטיים, אלא מסיק את המידה היחסית שלה מן השונות הבלתי־מוסברת בתשובות באמצעות מודל סטטיסטי.
עיצוב המחקר: שני מדדי עמדה ושתי משוואות
המשתנה התלוי הראשון מודד תמיכה במשטר דמוקרטי מול העדפה למנהיג חזק שאינו נדרש לפרלמנט ולבחירות. המשתנה השני משלב הערכות אם דמוקרטיה מנהלת את הכלכלה היטב, מסוגלת להכריע ושומרת על סדר; בשניהם ערך גבוה מציין עמדה חיובית יותר.
מודל הנראות המרבית ההטרוסקדסטי כולל משוואת ממוצע שמעריכה את כיוון העמדה ומשוואת שונות שמעריכה את פיזור השגיאה. מקדם חיובי במשוואת השונות מפורש כיותר אמביוולנטיות, ומקדם שלילי כעמדה עקבית יותר, לאחר הבקרות.
בסיס הנתונים והיקף ההשוואה
הנתונים מגיעים מן הגל הרביעי של סקר הערכים העולמי, שנאסף בשנים 1999–2001 ב־75 מדינות. המחברות הוציאו מדינות שסווגו כלא־דמוקרטיות לפי Freedom House ומדינות שבהן חסרו פריטי סקר או נתוני הקשר, ולכן המדגם הסופי כולל 45 מדינות.
במודל התמיכה בדמוקרטיה נכללו 36,047 משיבים, ובמודל הערכת יעילותה 38,286 משיבים. ההבדל נובע מזמינות התשובות, ולכן כל תוצאה צריכה להיקרא ביחס למדגם המסוים שלה ולא כאילו שני המודלים מבוססים על אותן תצפיות בדיוק.
התוצאה המרכזית: קשרים מנוגדים בתוך אותה חוויה דתית
אמונה חזקה יותר נקשרה לפחות תמיכה בדמוקרטיה ולהערכה פחות חיובית של יעילותה, וכן לשונות גבוהה יותר בעמדות. פעילות חברתית דתית נקשרה ליותר תמיכה ולהערכה חיובית יותר, ובמקביל לשונות נמוכה יותר בשני המדדים.
הקשר השלילי של האמונה היה גדול מן הקשר החיובי של הפעילות החברתית. הממצא מסביר כיצד מחקרים שמודדים רק תפילה, רק נוכחות בבית תפילה או ציון כולל יכולים להגיע למסקנות שונות בלי שאחד מהם בהכרח מתאר את מלוא החוויה הדתית.
מדוע הדת מתוארת כחרב דו־להבית?
אותו אדם יכול להחזיק באמונות דתיות שמחזקות סדר, מסורת והסתייגות משינוי, ובה בעת להשתתף בקהילה שמקנה קשרים, מיומנויות וגישה לפעולה אזרחית. שני המנגנונים פועלים בכיוונים שונים ולכן המאזן אינו נגזר מעצם הכינוי ״דתי״.
גם ברמת יציבות העמדה קיימת כפילות. קונפליקט בין ערכי אמונה לערכים דמוקרטיים עשוי להגדיל היסוס, בעוד רשת חברתית של אנשים בעלי עמדות דומות מספקת אישור הדדי ומצמצמת אותו.
כיצד נמדדה אמונה דתית?
מדד האמונה משלב אמונה באל, בחיים לאחר המוות ובגן עדן, את חשיבות האל בחיי המשיב ואת המידה שבה הדת מעניקה נחמה וכוח. כל המשתנים ברמת היחיד, למעט גיל, הומרו לסולם שבין 0 ל־1 כדי לאפשר השוואת גודל מקדמים.
המחברות בדקו אם הפריטים מקבלים משמעות שונה במסורות דתיות שונות באמצעות ניתוח גורמים מאשש רב־קבוצתי. הן קיבעו את פריט האמונה באל ואיפשרו לעומסים של שאר הפריטים להשתנות, ואז שמרו ציוני גורם שתוקנו להבדלי תפקוד בין קבוצות.
כיצד נמדדה הפעילות החברתית הדתית?
המדד מחבר חברות בארגון דתי עם תדירות השתתפות בשירותים או בטקסים דתיים, שנמדדה בשמונה קטגוריות. הוא אינו מודד רק אמונה פרטית או תפילה ביחידות, אלא את מידת החיבור של האדם לרשת חברתית מאורגנת.
הבחירה הזאת חיונית לטיעון משום שהמנגנון החיובי אמור לעבור דרך מפגש עם אחרים, רכישת מיומנויות וגיוס. עם זאת, שני פריטים אינם מתארים את תוכן השיחות, את מבנה הקהילה או אם מנהיגיה אכן מעודדים נורמות דמוקרטיות.
כיצד חושבו התמיכה בדמוקרטיה והערכת יעילותה?
מדד התמיכה משלב עמדה כלפי מערכת דמוקרטית עם דחייה של מנהיג חזק שאינו כפוף לפרלמנט ולבחירות. הוא מודד את העדפת המשטר הדמוקרטי ביחס לחלופה סמכותנית ולא שביעות רצון מממשלה מסוימת.
מדד היעילות בנוי משלוש טענות ביקורתיות על כלכלה גרועה, חוסר הכרעה ומריבות, וקושי לשמור על סדר. הקידוד הופך את הכיוון כך שערך גבוה מבטא אמונה חזקה יותר שדמוקרטיה מסוגלת לתפקד היטב.
כיצד המודל מסיק אמביוולנטיות מן הנתונים?
לפי מודל השיקולים שעליו נשען המחקר, אדם בונה תשובת סקר מן המחשבות והערכים הזמינים לו באותו רגע. כאשר השיקולים סותרים זה את זה, תשובותיו צפויות להיות פחות יציבות ולכן שונות השגיאה סביב העמדה הממוצעת גדלה.
המודל ההטרוסקדסטי מאפשר למשתנים כמו אמונה, פעילות חברתית, גיל והשכלה להסביר לא רק את ממוצע העמדה אלא גם את השונות. זוהי אינדיקציה עקיפה לאמביוולנטיות ולא מדידה ישירה של מחשבות בעד ונגד אצל אותו משיב.
מהו גודל הקשרים שנמצאו לאמונה ולפעילות חברתית?
כאשר יתר המשתנים מוחזקים קבועים, מעבר מן הקצה הנמוך לגבוה במדד האמונה נקשר לירידה של 0.076 בסולם התמיכה בדמוקרטיה ולירידה של 0.054 בסולם היעילות. האמונה הייתה המשתנה האישי בעל הקשר החזק ביותר לתמיכה והשלישי בעוצמתו להערכת היעילות.
פעילות חברתית דתית נקשרה לעלייה של 0.023 בתמיכה ולעלייה של 0.012 בהערכת היעילות. במשוואת השונות, מקדמי האמונה היו חיוביים, 0.097 ו־0.093, ואילו מקדמי הפעילות היו שליליים, −0.041 ו־−0.081, בהתאם להשערות על אמביוולנטיות.
מדוע רשת דתית עשויה לחזק תמיכה בדמוקרטיה?
קהילות דתיות יוצרות הזדמנויות למפגש, שיחה, ארגון וגיוס, ולכן יכולות לפתח מיומנויות אזרחיות ולעודד השתתפות פוליטית. קבוצות דתיות הפועלות כמיעוט נהנות גם מחופש דת ומזכויות קבוצה במסגרת דמוקרטית, ולמנהיגיהן יש תמריץ לעודד שימוש בכללי המשחק.
הרשת נוטה להיות הומוגנית יחסית מבחינת עמדות, ולכן חבריה מקבלים אישור חוזר לעמדתם ופחות סיבות לבחון אותה מחדש. המנגנון הזה מסביר ירידה באמביוולנטיות, אך אינו מבטיח שהעמדה המגובשת תהיה תמיד דמוקרטית; תוכן הסוציאליזציה עדיין חשוב.
מדוע אמונה אישית נקשרת לקונפליקט עם ערכים דמוקרטיים?
המאמר נשען על תיאוריית הערכים של שלום שוורץ וממקם דתיוּת קרוב לשימור, הגבלת עצמי, סדר והתנגדות לשינוי. נורמות דמוקרטיות מדגישות פתיחות לשינוי, סובלנות והכרה באפשרויות מתחרות, ולכן שתי מערכות הערכים יכולות לייצר שיקולים מנוגדים.
המחברות אינן טוענות שכל אמונה כוללת תוכן אנטי־דמוקרטי או שכל מאמין מתנגד לדמוקרטיה. הטענה היא הסתברותית ומותנית בבקרות: ככל שמדד האמונה עולה, ממוצע התמיכה יורד ופיזור העמדה גדל במדגם ההשוואתי.
האם המסורת הדתית שאליה אדם משתייך קובעת את עמדתו?
לא לפי הדפוס המרכזי. לאחר בקרה על עוצמת האמונה ועל הפעילות החברתית, הזדהות עם מסורת קתולית, אורתודוקסית, יהודית או מוסלמית נקשרה ליותר תמיכה מן הקטגוריה של חסרי השתייכות, ואילו ברוב המסורות האחרות התוצאות היו חלשות או לא עקביות; הינדואיזם היה החריג השלילי העקבי.
הקטגוריות מאגדות תשע מסורות רחבות ובהן זרמים וקהילות בעלי תיאולוגיה ופוליטיקה שונות. לכן המחברות מסיקות שהשתייכות ברמת המסורת היא מדד גס ושמחקר עתידי צריך להתמקד בקהילה, בזרם או בעדה שבהם מתרחשת הסוציאליזציה בפועל.
אילו משתנים אחרים הוחזקו קבועים?
ברמת היחיד המודלים כוללים הכנסה, השכלה, גיל, מגדר, אידאולוגיית שמאל־ימין, סמכותנות, תדירות דיון בפוליטיקה, אמון באנשים וגאווה לאומית. בכך מבקשות המחברות לבדוק שהקשרים אינם רק השתקפות של השכלה, נטייה סמכותנית או מעורבות פוליטית.
ברמת המדינה נכללו שיעורי בני מסורות דתיות, חופש דת, הסדרה מדינתית של דת, דירוג Freedom House, הכנסה לנפש ומורשת קומוניסטית. המשתנים ההקשריים עצמם הניבו כמה תוצאות בלתי צפויות, ולכן אין לפרש את המודל כסיפור פשוט שבו חופש דת או עושר מייצרים אוטומטית תמיכה גבוהה.
האם בדיקות העמידות שינו את התמונה?
ההבחנה בין אמונה לפעילות חברתית נשמרה במודלים מצומצמים עם משתני יחיד בלבד, במודלים ללא משתני ההשתייכות ובניתוח שלא השלים ערכי אידאולוגיה חסרים בממוצע. גם רגרסיות OLS למשוואת הממוצע שחזרו את הכיוונים המנוגדים.
המחברות בדקו את רכיב השונות גם באמצעות רגרסיה של שאריות OLS בריבוע, ושני ממדי הדת שמרו על הסימנים הצפויים. הבדיקות מחזקות את יציבות הקשר הסטטיסטי, אך אינן הופכות נתוני חתך לראיה סיבתית או שוללות משתנים שלא נמדדו.
כיצד עוצמת האמונה והמסורת משנות את הקשר החברתי?
במודלי אינטראקציה, הקשר החיובי בין פעילות חברתית דתית לתמיכה בדמוקרטיה הופיע אצל מאמינים בינוניים וחזקים, אך התהפך אצל משתתפים שאמונתם חלשה. המחברות מציעות בזהירות שמשתתפים פחות אדוקים עשויים להיות פסיביים יותר בקהילה ולכן לא לקבל את אותה השפעת סוציאליזציה.
נמצאו גם הבדלים בין מסורות: הקשר השלילי של אמונה היה מתון יותר אצל קתולים וחזק יותר אצל מוסלמים, והקשר החיובי של פעילות היה חזק יותר אצל קתולים אך חלש או שלילי אצל מוסלמים. אלה אינטראקציות משניות בתוך קטגוריות רחבות, ולכן אין להפוך אותן לטענה מהותנית על כל אדם, מסגד או כנסייה.
מהן המגבלות החשובות של המחקר?
הנתונים הם חתך מן השנים 1999–2001, ולכן סדר הזמנים בין אמונה, השתתפות ועמדה אינו נצפה ואי אפשר להכריע אם הדת מעצבת את העמדה או אם נטיות פוליטיות משפיעות על דפוסי השתתפות. גם פרשנות שונות השגיאה כאמביוולנטיות היא מודל עקיף ולא תחליף למדידה ישירה וחוזרת של שיקולים סותרים.
המחקר בוחן תמיכה בדמוקרטיה והערכת יעילותה, אך לא את כל רכיבי התרבות הדמוקרטית, כגון סובלנות בפועל, נורמות אזרחיות או השתתפות. מדד ההשתייכות רחב, מדד הפעילות החברתית קצר, והמחברות עצמן קוראות למחקר מפורט יותר של קהילות, זרמים ועדות.
מהי המשמעות למחקר ולמדיניות בדמוקרטיה רב־דתית?
סקרים ודיון ציבורי צריכים להבחין בין מה שאדם מאמין, האופן שבו הוא משתתף בקהילה והשם של המסורת שאליה הוא משתייך. מדד כולל עלול לבטל קשרים מנוגדים ולייצר הכללה שגויה שלפיה ״הדת״ כולה מסייעת לדמוקרטיה או פוגעת בה.
הממצאים גם מצביעים על הפוטנציאל האזרחי של ארגונים דתיים בלי להתעלם מקונפליקטים ערכיים שהם עשויים לשאת. עבור דמוקרטיה ליברלית, האתגר הוא להגן על חופש דת ועל השתתפות קבוצתית ובה בעת לשמור על שוויון, סובלנות וזכויות שאינן תלויות בעמדת הרוב בתוך הקהילה.
היכן אפשר לקרוא את המקור המלא?
המאמר המלא זמין בקובץ PDF של Springer. הקובץ כולל את בניית המדדים, רשימת 45 המדינות, משוואות הממוצע והשונות, טבלאות התוצאות ובדיקות האינטראקציה והעמידות.
פרטי הגרסה שפורסמה והרשומה הקבועה זמינים דרך DOI 10.1007/s11109-011-9157-x. המאמר פורסם אונליין ב־11 באפריל 2011 והופיע ב־Political Behavior, כרך 34, גיליון 2, עמ׳ 249–276.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 4 באוגוסט 2026