השפעת משפט זכויות האדם הבינלאומי על המשפט הישראלי
המאמר מציג את אשרור אמנות זכויות האדם וחקיקת חוקי היסוד כהזדמנות לחבר את המשפט הישראלי לסטנדרטים בינלאומיים של כבוד האדם וזכויות.
מהו רגע המפנה שהמאמר מזהה?
בנבנישתי מצביע על שילוב בין שני אירועים: אשרור אמנות זכויות אדם מרכזיות ב-1991 וחקיקת חוקי היסוד ב-1992. יחד הם יצרו אפשרות חדשה לקשור בין המשפט הישראלי לבין סטנדרטים בינלאומיים של זכויות אדם.
מה ההבחנה המסורתית בדין הישראלי?
המאמר מסביר את ההבחנה בין משפט בינלאומי מנהגי, שנקלט במשפט הפנימי כל עוד אינו סותר חוק, לבין אמנות, שאינן נאכפות בישראל בלי חקיקה קולטת. בנבנישתי מראה שההבחנה הזו אינה רק טכנית, אלא מעצבת את כוח הממשלה ואת יכולת בתי המשפט לאכוף התחייבויות בתחום הזכויות.
מדוע זכויות אדם בינלאומיות שונות מאמנות רגילות?
הטענה המרכזית היא שמשפט זכויות האדם הבינלאומי אינו עוסק רק ביחסים בין מדינות, אלא ביחסי המדינה עם בני האדם הכפופים לה. לכן, בדמוקרטיה המחויבת לכבוד האדם ולשלטון החוק, אמנות זכויות אדם יכולות להצדיק יחס מיוחד ואף אכיפה כלפי הרשויות גם בלי קליטה רגילה בחוק.
איך ההשפעה יכולה לפעול בלי קליטה מלאה?
גם אם אמנות אינן נאכפות ישירות, הן יכולות להנחות את פרשנות החקיקה, לעצב את תקנת הציבור, להשפיע על יחסים בין פרטים ולסייע בפירוש חוקי היסוד. בנבנישתי מדגיש במיוחד את הזיקה בין האמנה בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות לבין חוקי היסוד סביב כבוד האדם והגבלת כוח המדינה.
מה המסקנה לגבי בתי המשפט בישראל?
עד למועד כתיבת המאמר, בית המשפט העליון פיתח הגנה רחבה יחסית על זכויות בלי להסתמך הרבה על המשפט הבינלאומי. המאמר קורא לשנות גישה זו: להשתמש באמנות, בפסיקה בינלאומית ובמשפט משווה כדי להעמיק את ההגנה הישראלית על זכויות אדם.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 13 ביולי 2026