מי נושא בנטל ההפקעות בירושלים, ומי נהנה מן התשתיות?
מאגר של כל הודעות ההפקעה העירוניות בשנים 1990–2014 חושף פער חריף בין הקרקע שנלקחה מבעלים פלסטינים לבין הקרקע ששימשה את שכונותיהם.
במשך 25 שנה, פלסטינים נשאו בחלק גדול מנטל ההפקעות בירושלים אך שכונותיהם קיבלו חלק קטן בהרבה מן הקרקע שהופנתה לתשתיות מקומיות.
מהי שאלת המחקר המרכזית?
המחקר שואל כיצד מתחלקים בין יהודים לפלסטינים בירושלים שני צדדיו של כוח ההפקעה: הקרקע שנלקחת והציבור שנהנה מן השימוש החדש בה. הוא בוחן גם אם חולשה ברישום זכויות הקניין מגדילה את הסיכון שהקרקע תשמש מטרה כלל־עירונית במקום את צורכי הקהילה המקומית.
מה פירוש הפקעה לצורך ציבורי במחקר?
הפקעה היא נטילת זכויות בקרקע מכוח סמכות ציבורית לאחר שהקרקע יועדה בתוכנית לשימוש כגון כביש, שטח ציבורי פתוח או מבנה ציבור. יחידת התצפית כוללת מופע הפקעה של חלקה בתוך פרויקט, ולכן פרויקט תשתית אחד עשוי לכלול חלקות ובעלים רבים.
איך נבנה מאגר ההפקעות?
המאגר מכסה את כל ההודעות שנחתמו ופורסמו ברשומות הרשמיות בין תחילת 1990 לסוף 2014, והוא נאסף גם בחיפוש מקוון וגם בבדיקה ידנית של כרכי הרשומות בידי צוותים נפרדים. בסך הכול זוהו 3,448 מופעי הפקעה ב־369 פרויקטים, ול־312 מן הפרויקטים נמצאו גם תיקי העירייה המתאימים.
אילו מקורות השלימו את ההודעות הרשמיות?
החוקרת שילבה 422 תיקי עירייה ובהם 2,348 מסמכים, מפות מדידה, פרוטוקולים ותיעוד תכנוני, וכן את מפות התוכניות ומערכת ה־GIS העירונית. ראיונות פתוחים עם בעלי תפקידים ונתוני מרשם מקרקעין סייעו לבדוק את משמעות הרשומות ולזהות את הבעלות והשימוש בפועל.
כיצד זוהו הבעלים כאשר הרישום חלקי?
הזיהוי התחיל במיקום החלקה, בסביבתה ובמעמד הרישום שלה, ולאחר מכן נבדק מול מרשם המקרקעין, מאגר רשות מקרקעי ישראל, תיקי ההפקעה ומסמכי התכנון. מתוך 2,805 חלקות שניתן היה לאתר במרשם התבקשו רשומות למדגם אקראי של 877, ובקרקע לא־מוסדרת במזרח ירושלים הוערך כי 73% מן הזכויות ניתנות לייחוס לפלסטינים ו־27% למדינה.
כיצד נקבע מי נהנה מן הקרקע שהופקעה?
כל פרויקט סווג לפי מיקומו, ייעודו ותפקודו כשימוש של שכונה יהודית, שימוש של שכונה פלסטינית או שימוש כלל־עירוני. כביש שחיבר בין שכונות, לדוגמה, נחשב כלל־עירוני, ואילו בית ספר, גן או דרך מקומית סווגו לפי הקהילה שהשירות נועד לה.
כמה קרקע הופקעה ולאילו מטרות?
במהלך התקופה הופקעו כ־1,935 אקרים, שהם כ־6.28% משטח ירושלים בעת המחקר. 56% מן השטח יועדו לשימושים כלל־עירוניים, 33% לשכונות יהודיות ו־10% לשכונות פלסטיניות, כאשר כבישים היו 85% מן הקרקע שנלקחה לשימוש כלל־עירוני.
כיצד התחלקו הנטל והתועלת בין הקהילות?
לאחר חלוקה יחסית של קטגוריית הקרקע הפלסטינית־מדינתית, קרקע פלסטינית היוותה לפי האומדן 38% מכל הקרקע שנלקחה, אך שכונות פלסטיניות נהנו מקומית רק מ־10% מכלל הקרקע שהופקעה. קרקע בבעלות יהודית פרטית ובבעלות כנסיות היוותה 4% מן הקרקע שנלקחה, בעוד ששכונות יהודיות קיבלו 33% מן הקרקע לשימושים מקומיים.
מה מלמדת ההשוואה לגודל האוכלוסיות והשכונות?
ירושלים הפלסטינית היוותה כ־37% מאוכלוסיית העיר וכ־36% משטחה, ולכן חלוקה מקומית יחסית הייתה אמורה להתקרב ליחס 64%–36% בין שכונות יהודיות לפלסטיניות. לאחר ניכוי הפרויקטים הכלל־עירוניים, החלוקה בפועל הייתה 76%–24%, כך שהחלק הפלסטיני עמד על כשני שלישים מן החלק הצפוי לפי גודל הקהילות.
מה הראו הרגרסיות על מטרות כלל־עירוניות?
הרגרסיה הלוגיסטית השוותה את הסיכוי שקרקע תופקע לשימוש כלל־עירוני ולא לשימוש השכונה, תוך הבחנה בין בעלים יהודים, קרקע פלסטינית מוסדרת וקרקע פלסטינית לא־מוסדרת. בהתאם לסוג השימוש ולמעמד הזכות, לקרקע שאינה בבעלות יהודית הייתה הסתברות גבוהה פי עשרה עד פי עשרים ושלושה לשמש מטרה כלל־עירונית.
כיצד השפיע רישום חלש של זכויות?
בתוך הקטגוריות הפלסטיניות, קרקע לא־מוסדרת הייתה חשופה יותר מקרקע מוסדרת להפקעה למטרות שאינן קהילתיות, ובמיוחד לכבישים כלל־עירוניים. הממצא מלמד שחוסר ברישום רשמי אינו מונע מן הרשות להשתמש בקרקע, אלא עשוי דווקא להפחית את יכולת הבעלים להתנגד או לדרוש שהשימוש ישרת את שכונתם.
מדוע הממצא מאתגר את הדיון בזכויות קניין ותשתיות?
טענה מקובלת היא שזכויות קניין חלשות מעכבות תשתיות מפני שקשה לזהות בעלים ולבצע עסקאות או תכנון. כאן נמצא דפוס אחר: הקרקע החלשה מבחינה פורמלית לא נשארה מחוץ לפיתוח, אלא הייתה זמינה במיוחד לפרויקטים כלל־עירוניים בלי שקהילת התובעים המקומית קיבלה תשתית מקבילה.
מהי המשמעות המוסדית לדמוקרטיה עירונית?
כוח הפקעה נבחן בדרך כלל לפי מטרה ציבורית ופיצוי לבעלים היחיד, אך בדיקה כזאת עלולה להחמיץ אפליה מצטברת בין קבוצות. כאשר קהילה חלשה פוליטית נושאת שוב ושוב בעלויות ואינה נהנית בשיעור דומה, נדרשות שקיפות קבוצתית, ביקורת על חלוקת המשאבים ויכולת השתתפות אפקטיבית בהחלטות תכנון.
אילו הסברים חלופיים ומגבלות נשארו?
זיהוי הנהנים והבעלות כולל אומדנים והכרעות סיווג, ל־3% מן המופעים חסרו נתונים מינימליים, והמודל אינו שולט בטופוגרפיה שעשויה להשפיע על התאמת קרקע לשימוש מסוים. אין גם מידע מלא על צורכי כל קהילה, הניתוח קבוצתי ולא פרטני, והקשרים שנמצאו אינם מוכיחים שהרשות פעלה מתוך כוונת אפליה.
אילו צעדי מדיניות עולים מן הניתוח?
המאמר מציע לחייב את הרשות לזהות מראש את קבוצות הבעלים והנהנים ולערוך בדיקת השפעה קהילתית הכוללת חלופות תכנון לפני אישור הפקעה. השלמת רישום הזכויות במזרח ירושלים, פרסום נתוני חלוקה וביקורת עקבית על שימוש בקרקע מדינה יכולים לצמצם את הפער בין חוקיותו של פרויקט יחיד לבין הוגנותה של התמונה המצטברת.
היכן אפשר לקרוא את המאמר המלא?
המאמר ופרטי הציטוט זמינים בעמוד ה־DOI, וגרסת המו״ל המלאה פתוחה לקריאה ברישיון CC BY. ברישום של אוניברסיטת תל אביב אפשר לאמת את פרטי המאמר ואת סיווגו כמאמר שעבר ביקורת עמיתים. שלושת המקורות מזהים את אותו מאמר, אותו DOI ואת טווח העמודים 821–856.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 28 ביולי 2026