כשהגזענות נתפסת כחסם לאזרחות: האמון במשטרה בקרב ישראלים יוצאי אתיופיה נשחק
ניתוח כמותי מצביע על ירידה ניכרת באמון במשטרה בין 2013 ל־2022 ועל אמון נמוך יותר בקרב בני 18–30, וניתוח דיווחי תקשורת מתאר שינוי בשיח האזרחות של הדור השני.
כאשר גזענות נתפסת כמכשול קבוע ולא כאירוע חולף, המאבק על אמון במשטרה נעשה גם מאבק על אזרחות שווה ובעלת משמעות.
מושגי יסוד בקצרה: כיצד מתחברים אזרחות ושוויון?
אזרחות מלאה ובעלת משמעות מתוארת כאן כחוויה של שייכות לקהילה הפוליטית ושל יחס שווה מצד מוסדות המדינה. מעמד פורמלי לבדו אינו מבטיח שחברי מיעוט יחוו את יחסיהם עם הרשויות כשוויוניים.
המחקר מחבר את המושגים דרך עמדות כלפי המשטרה ודרך שיח המחאה של ישראלים יוצאי אתיופיה. כאשר גזענות נתפסת כחסם מוסדי, הדרישה לשוויון נעשית חלק מן התביעה למימוש האזרחות עצמה.
באיזו אוכלוסייה מתמקד המאמר?
המוקד הוא ישראלים יהודים ממוצא אתיופי, שהמחברים מתארים כמיעוט מהגרים שעבר הבניה גזעית. התיאור מדגיש שהדיון אינו רק בהגירה, אלא גם באופן שבו גבולות גזעיים משפיעים על יחסים עם המדינה.
הממצאים מתמקדים בקהילה שנחקרה ואינם מייצגים בהכרח את כלל אזרחי ישראל או את כל קבוצות המיעוט. היקף זה מאפשר לבחון לעומק את החיבור המסוים בין מוצא אתיופי, יחס למשטרה ומשמעות האזרחות.
מדוע האמון במשטרה חשוב לדיון באזרחות?
החוקרים משתמשים בעמדות כלפי המשטרה כדי להמחיש כיצד יחס לרשות מדינתית נקשר לתפיסה של אזרחות. ירידה באמון מקבלת כאן משמעות רחבה יותר כשהיא מופיעה לצד תפיסות של גזענות ואפליה.
אמון במשטרה אינו המדד היחיד לאזרחות מלאה, אך הוא חלון חשוב לחוויית היחסים בין קהילת מיעוט לבין מוסדות המדינה. יחס לרשות אוכפת חוק יכול לשקף אם המדינה נתפסת כמגינה באופן שווה או כמעמיקה אפליה.
מה השתנה בין 2013 ל־2022?
הניתוח הכמותי מצא שרמות האמון במשטרה בקרב ישראלים יוצאי אתיופיה ירדו במידה ניכרת בין 2013 ל־2022. זהו דפוס השינוי המרכזי שמדווח לאורך זמן.
הממצא מתאר את כיוון השינוי אך אינו מכמת בפרסום הזמין את שיעור הירידה או את גודל האפקט. לכן המשמעות הנתמכת היא שחיקה ניכרת באמון, ללא אומדן מספרי נוסף.
מה מלמד ההבדל בין צעירים למבוגרים?
בקרב בני 18–30 נמצא אמון נמוך יותר במשטרה מאשר בקרב קבוצות מבוגרות יותר בקהילה. ההבדל תואם את עניינו של המאמר באופן שבו דור צעיר עשוי לפרש את מעמדו האזרחי.
הבדל בין קבוצות גיל אינו לבדו הוכחה לכך שהגיל גרם לעמדה או שכל בני הדור חושבים באופן זהה. הוא מספק דפוס השוואתי שמצטרף לירידה שנמצאה לאורך התקופה.
האם ירידה באמון ופער גילי הם אותו ממצא?
לא, מפני שהירידה בין 2013 ל־2022 היא השוואה לאורך זמן ואילו ההבדל בין בני 18–30 למבוגרים הוא השוואה בין קבוצות גיל. שני הדפוסים מדווחים בנפרד גם אם שניהם מתיישבים עם שאלת השינוי הדורי.
ההבחנה מונעת ערבוב בין שינוי תקופתי לבין הבדל בין קבוצות. בלי פרטי העיצוב המלאים אין לטעון שאחד משני הדפוסים מסביר את האחר.
מה בחן ניתוח התוכן של דיווחי התקשורת?
החוקרים ניתחו דיווחי תקשורת על מפגינים ישראלים יוצאי אתיופיה. הניתוח מצביע על שינוי באופן שבו בני הדור השני תופסים את אזרחותם.
הפרסום הזמין אינו מונה את כלי התקשורת, אירועי המחאה או תקופת הסיקור שנכללו בניתוח. הממצא הנתמך הוא אפוא הכיוון הפרשני של שיח האזרחות, בלי אומדן של היקפו בתקשורת.
כיצד מנוסחת הדרישה לשוויון?
אחד הקולות שמזהה המחקר הוא דרישה לשוויון המבוססת על שייכות לקולקטיב. זו אינה מוצגת כתביעה להתרחק מן החברה, אלא כדרישה לממש שייכות שכבר נטענת.
הדרישה מחברת בין יחס שווה מצד המדינה לבין הכרה בחברות מלאה בקהילה הפוליטית. בכך השוויון מופיע כחלק ממשמעות האזרחות ולא רק כטיפול נקודתי בהתנהלות המשטרה.
איזה מקום יש לתרומה לטוב המשותף היהודי־ציוני?
הדרישה לשוויון נשענת גם על תרומת בני הקהילה לטוב המשותף היהודי־ציוני. התרומה משמשת בשיח המתואר בסיס נוסף לתביעה להכרה וליחס שווה.
זהו רכיב בתפיסת האזרחות שנמצאה בניתוח התוכן, ולא תוצאה כמותית על השפעת הטיעון בציבור. הוא מראה כיצד בני הקהילה מציגים את שייכותם ואת תרומתם כחלק מן הזכות ליחס שווה.
מה מוסיפה הדחייה של טשטוש הגזענות המוסדית?
לצד הדגשת השייכות והתרומה, בני הדור השני דוחים לפי הניתוח ניסיונות לטשטש גזענות מוסדית. שני המרכיבים מתקיימים יחד: תביעה להיכלל באופן שווה וסירוב לוותר על זיהוי האפליה.
הצירוף מונע הצגה של השיח כבחירה בין שייכות לבין ביקורת. הוא מצביע על תפיסת אזרחות שבה ביקורת על מוסדות המדינה יכולה להיות חלק מן הדרישה לחברות מלאה.
כיצד משלימים הניתוח הכמותי וניתוח התוכן זה את זה?
הניתוח הכמותי מתאר ירידה באמון ופער בין קבוצות גיל. ניתוח התוכן מתאר את המשמעות שמקבלים שוויון, שייכות וגזענות בשיח על מחאה ואזרחות.
החיבור מאפשר להציב דפוס של עמדות לצד מסגרת פרשנית של אזרחות. שני חלקי המחקר משלימים זה את זה, אך אינם כשלעצמם הוכחה שהשיח התקשורתי גרם לירידה באמון או להפך.
איזו שאלה דמוקרטית רחבה עולה מן הממצאים?
הממצאים ממקמים שוויון ביחס לרשויות בתוך השאלה אם אזרחות נחווית כמלאה ובעלת משמעות. אמון נמוך מקבל חשיבות דמוקרטית כאשר הוא נקשר לתחושה שאפליה מוסדית עומדת בדרכה של חברות שווה.
המחקר אינו מציע בתקציר תכנית מדיניות או בוחן רפורמה מסוימת במשטרה. תרומתו המוצהרת היא בהבהרת הקשר בין תפיסות של משטרה, גזענות ואזרחות בקרב הקהילה שנחקרה.
היכן זמינים המקורות ופרטי הפרסום?
התקציר, סיווג המאמר כמאמר שעבר ביקורת עמיתים ופרטי הגיליון זמינים בפורטל המחקר של אוניברסיטת בן־גוריון בנגב. הרשומה מציינת את שלושת המחברים, את עמודים 2051–2072 ואת השיוך לכרך 49, גיליון 9.
הרשומה הקבועה של המאמר זמינה דרך DOI 10.1080/01419870.2024.2409721. המאמר פורסם לראשונה אונליין ב־15 באוקטובר 2024 ושובץ לאחר מכן בגיליון הנושא שנת 2026.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 9 באוגוסט 2026