ויסות רגשות כדרך לטפח סובלנות פוליטית

מושגי יסוד בקצרה

אי־סובלנות פוליטית היא תמיכה בשלילת זכויות פוליטיות בסיסיות מאנשים בשל השתייכותם לקבוצה לא־אהודה, למשל הזכות לבחור, להיבחר, להתארגן או להשמיע עמדה. היא פוגעת בדמוקרטיה דווקא כאשר הרוב מתבקש להגן על זכויותיו של מיעוט שמעורר בו התנגדות.

הערכה קוגניטיבית מחדש היא שינוי במשמעות שאדם מעניק למצב כדי לשנות את עוצמת תגובתו הרגשית. בניסויים היא קיבלה צורה של קריאה מרוחקת, אובייקטיבית ואנליטית של מסר מקומם, בלי הוראה לשנות את הדעה הפוליטית עצמה.

מן הקשר בזמן מלחמה אל מבחן ניסויי

בסקר ארצי של 201 יהודים בישראל בזמן המלחמה בעזה בינואר 2009, שימוש רב יותר בהערכה מחדש נקשר לפחות התנגדות לאפשר הבעת דעות ביקורתיות. המתאם היה r=-.25, והקשר נשמר ברגרסיה עם מקדם מתוקנן של β=-.22 לאחר בקרה על מאפיינים חברתיים ופוליטיים ועל מנבאים פסיכולוגיים נוספים.

הסקר אינו מאפשר לדעת אם ויסות הרגש יצר סובלנות או אם אנשים סובלניים נוטים יותר להעריך מחדש מצבים. לכן שני המחקרים הבאים הקצו באקראי הוראות קריאה וניסו לזהות שינוי שנגרם בעקבותיהן.

מחקר 1: זכויות אזרחי ישראל הפלסטינים

המשתתפים קראו קטע שהציג ביקורת חריפה של חבר כנסת ערבי בזמן עימות צבאי והאשים את הציבור הערבי בחוסר נאמנות. לאחר מכן הם דירגו רגשות כלפי אזרחי ישראל הפלסטינים וחמש הצעות שוללות זכויות, ובהן מניעת הופעה בתקשורת, פסילת כהונה בכנסת או בממשלה, הוצאת מפלגות אל מחוץ לחוק ושלילת זכות הבחירה.

ההתערבות לא שינתה באופן מובהק את ממוצע המדגם כולו, אך השפיעה על משתתפי הימין שהתחילו ברמות גבוהות יותר של רגש שלילי ואי־סובלנות. אצלם ירדו שני המדדים, והניתוח הסטטיסטי תמך במסלול שבו הירידה ברגש השלילי תיווכה את הירידה באי־הסובלנות.

מחקר 2: מבחן הקבוצה הפחות אהודה

כל משתתף בחר את הקבוצה בישראל שממנה הוא חש מרוחק ביותר, ולכן המבחן לא כפה על כולם אותו יעד. 42.1% בחרו באזרחי ישראל הפלסטינים, 31.03% בחרו בחרדים, 18.6% בחרו בימין הקיצוני ו־8.3% בחרו בשמאל הקיצוני.

ההתערבות הפחיתה אי־סובלנות גם לאחר בקרה על גיל, מגדר, דתיות, עמדה פוליטית, איום נתפס, סמכותנות ונטייה כללית להערכה מחדש. היא פעלה במקביל דרך פחות רגש שלילי ודרך תמיכה חזקה יותר בעיקרון של זכויות משפטיות שוות בלי תלות באמונה פוליטית.

שינוי רגשי וחיבור מחדש לעיקרון דמוקרטי

המאמר אינו מציג רגש וערך כשני עולמות נפרדים. מסר מאיים עלול לצמצם את שדה הראייה כך שהאזרח יתמקד בפגיעה מצד הקבוצה היריבה ויתרחק מעקרון השוויון שהוא מקבל באופן מופשט.

הערכה מחדש עשויה להפחית את עוצמת התגובה ובו בזמן להחזיר את ההקשר הרחב לתמונה. במחקר 2 שני המסלולים תיווכו את התוצאה, אך מפני ששני המתווכים נמדדו באותה עת אי אפשר לקבוע אם הרגש השתנה לפני הערך או להפך.

הבטחה מעשית לצד גבולות ראייתיים

ההתערבות הייתה קצרה ולא עסקה בתוכן הטענות על הקבוצות, ולכן היא מציעה מסלול עקיף שעשוי לעורר פחות התנגדות מניסיון לשכנע אדם לאהוב יריב פוליטי. עם זאת, המחקר אינו בודק הכשרה ממושכת, קמפיין ציבורי, התנהגות הצבעה או הגנה ממשית על אדם שזכויותיו מאוימות.

שני המדגמים הניסויים היו סטודנטיאליים והתקיימו בהקשר הישראלי המפוצל, והמדדים נאספו מיד לאחר החשיפה. יישום מוסדי אחראי מחייב שחזור באוכלוסיות מגוונות, מדידה לאורך זמן ובדיקת תוצאות התנהגותיות ולא רק הצהרות בשאלון.

מהי סובלנות פוליטית לפי המחקר?

סובלנות פוליטית אינה הסכמה עם יריב ואינה יחס חם כלפיו, אלא נכונות להשאיר בידיו זכויות בסיסיות גם כשהוא מעורר התנגדות. המבחן הקשה שלה הוא הגנה על חופש הביטוי, ההשתתפות והייצוג של הקבוצה שהאדם עצמו הכי פחות אוהב.

מה בדיוק התבקשו המשתתפים לעשות?

בקבוצת ההערכה מחדש המשתתפים התבקשו לקרוא את הקטע מנקודת מבט חיצונית, אובייקטיבית ואנליטית, כאילו הם מדענים, ולצמצם ייחוס אישי ולאומי. בקבוצת הביקורת הם התבקשו לקרוא היטב, לזהות את הרגשות שהקטע מעורר ולחוות אותם במלואם.

האם הערכה מחדש הפחיתה אי־סובלנות אצל כולם?

לא. במחקר 1 לא נמצא אפקט כללי מובהק, והשינוי הופיע בעיקר בקרב משתתפי ימין, שהציגו בקבוצת הביקורת אי־סובלנות גבוהה יותר כלפי אזרחי ישראל הפלסטינים.

במחקר 2 נמצא אפקט בכלל המדגם כאשר המשתתפים בחרו בעצמם את הקבוצה הפחות אהודה. ההבדל בין המחקרים מלמד שהשפעת ההתערבות תלויה גם בזהות היעד, בעמדת המוצא ובעיצוב המדידה.

עד כמה הייתה הירידה באי־סובלנות גדולה?

במחקר 1, אצל משתתפי הימין, הממוצע ירד מ־3.38 בקבוצת הביקורת ל־2.64 בקבוצת ההערכה מחדש בסולם של שש דרגות. במחקר 2 הממוצע בכלל המדגם ירד מ־3.34 ל־2.89, והפער נשאר מובהק גם במודל עם משתני בקרה רבים.

כיצד נמדדה שלילת זכויות פוליטיות?

במחקר 1 הוצגו חמש הצעות קונקרטיות שנגעו לחופש הביטוי, כהונה בכנסת ובממשלה, חוקיותן של מפלגות, זכות ההצבעה וגישה לעמדות כוח. במחקר 2 המדד הותאם לארבע קבוצות אפשריות וכלל גם שוויון זכויות וחסינות פרלמנטרית, כך שהשאלות יכלו לחול על כל יעד שנבחר.

מדוע רגשות שליליים חשובים לסובלנות?

כעס, פחד, גועל ושנאה נושאים נטיות פעולה וממקדים את תשומת הלב באיום שמיוחס לקבוצת החוץ. כאשר הם עזים, שלילת זכויות יכולה להיתפס כתגובה מגוננת גם אצל אדם שמצהיר בדרך כלל על מחויבות לדמוקרטיה.

הממצאים אינם אומרים שכל רגש שלילי מזיק או שצריך לדכא ביקורת מוצדקת. הם מראים שבמצבים שנבדקו, החלשת התגובה השלילית הספציפית נקשרה לפחות תמיכה בצעדי הדרה.

מה היה תפקידם של הערכים הדמוקרטיים במחקר 2?

המשתתפים דירגו שלושה עקרונות מופשטים, ובהם הזכות של כל אדם לאותן זכויות משפטיות בלי קשר לאמונתו הפוליטית. ההנחיה להערכה מחדש העלתה את ממוצע התמיכה בערכים אלה מ־4.78 ל־5.06, והעלייה נשאה חלק מן הקשר לירידה באי־סובלנות.

התוצאה מתיישבת עם האפשרות שמבט רחב יותר מחבר אדם מחדש לעיקרון שכבר מקובל בחברה דמוקרטית. היא אינה מוכיחה שכל משתתף הפנים ערך חדש או שהשינוי נשמר לאחר סיום השאלון.

האם שני הניסויים מאפשרים טענה סיבתית?

ההקצאה האקראית להוראות הקריאה מחזקת את הטענה שההתערבות גרמה להבדל המיידי בעמדות שנמדדו. במחקר 1 היא גם קדמה למדידת הרגש והאי־סובלנות, ולכן סדר הזמנים ברור יותר מן הסקר המקדים.

לעומת זאת, הרגש והערכים עצמם לא הוקצו בנפרד אלא נמדדו, ולכן טענות התיווך פחות חזקות מן האפקט הניסויי הכולל. הניסויים גם אינם מזהים השפעה ארוכת טווח או שינוי בהתנהגות מחוץ לשאלון.

עד כמה המדגמים מייצגים את הציבור בישראל?

הסקר המקדים נבנה כמדגם ארצי של יהודים בישראל והתאים להתפלגויות מרכזיות, אך שני הניסויים השתמשו בסטודנטים במרכז הבינתחומי הרצליה. אף שהתפלגות העמדות הפוליטיות במדגמים דמתה לציבור היהודי באותה עת, המשתתפים היו צעירים, משכילים וחילונים יחסית.

לכן אין להניח שאותו גודל אפקט יופיע בקרב קבוצות גיל, מיעוטים, פעילים מפלגתיים או אוכלוסיות במדינות אחרות. המחברים עצמם מציגים את הראיות כראשוניות וקוראים לשחזורים במדגמים מגוונים ומייצגים.

האם ויסות רגשי פירושו אדישות לעוול או לאיום?

לא. ההנחיה לא ביקשה להתעלם מן הטקסט, למחוק את תוכנו או לקבל את עמדת קבוצת החוץ, אלא לעבד אותו באופן פחות אישי ויותר אנליטי.

גם המחברים מדגישים שרגשות שליליים יכולים לעיתים לעודד חיפוש מידע או פעולה מועילה. הטענה המצומצמת היא שכאשר רגש בין־קבוצתי דוחף לשלילת זכויות, הערכה מחדש עשויה לצמצם את הדחף בלי לבטל שיפוט פוליטי.

האם אפשר להפוך את ההנחיה להתערבות ציבורית?

התוצאות מצדיקות בדיקה של הכשרות קצרות שמלמדות אזרחים לקרוא מסרים טעונים מתוך מרחק אנליטי, במיוחד לפני הכרעה על זכויות של קבוצה יריבה. הן אינן מספקות עדיין ראיה לכך שקמפיין כזה יעבוד בקנה מידה גדול, בסביבה תקשורתית תחרותית או לאורך זמן.

ניסוי יישומי צריך להשוות נוסחים, לבדוק אם אנשים אכן משתמשים בכלי ברגעי עימות ולמדוד החלטות התנהגותיות. עליו גם לוודא שהכלי אינו משמש להקהיית תגובה לעוול ממשי או להצגת מידע כוזב כעניין רגשי בלבד.

מה אפשר להסיק על הקשר בין אידאולוגיה לרגש?

במחקר 1 הפער בין ימין למרכז־שמאל ברגש שלילי כמעט נעלם בתנאי ההערכה מחדש, והפער באי־סובלנות נעשה שולי בלבד. הדבר מציע שחלק מן הקשר בין עמדה אידאולוגית לעמדה שוללת זכויות תלוי בעוצמת התגובה הרגשית למסר מסוים.

אין בכך הוכחה שאידאולוגיה היא רק רגש או שההבדלים הפוליטיים חסרי תוכן. זהו ממצא מניסוי יחיד, כלפי יעד מסוים ובהקשר ישראלי, והוא זקוק לשחזור לפני הכללה רחבה.

מהי המסקנה החזקה ביותר שהראיות תומכות בה?

הראיות תומכות בכך שהנחיית הערכה מחדש קצרה יכולה להפחית באופן מיידי תמיכה מדווחת בשלילת זכויות מקבוצה לא־אהודה בתנאים מסוימים. בשני הניסויים השינוי התיישב עם ירידה ברגש שלילי, ובמחקר 2 גם עם התחזקות התמיכה בערכים דמוקרטיים.

הראיות אינן מראות שהשפעה זו קבועה, אוניברסלית או מספיקה כדי לשנות מוסדות ומדיניות. תרומת המאמר היא בזיהוי מנגנון אפשרי ומבחן ניסויי ראשוני, לא במתן פתרון מלא לאי־סובלנות פוליטית.