מאמרים נבחרים בנושא דמוקרטיה ושלטון החוק

ללכת בעקבות המנהיג: כיצד מרוץ צמוד מגייס מצביעים?

Ron Shachar; Barry Nalebuff

המאמר מבקש לפתור את פרדוקס ההצבעה בלי להניח שכל אזרח מאמין שקולו היחיד יכריע בחירות ארציות. רון שחר ובארי ניילבאף מציעים מודל ״ללכת בעקבות המנהיג״: מנהיגי מפלגות הם שמחשבים אם מאמץ גיוס עשוי לשנות את התוצאה, ואילו מצביעים מגיבים למידע, להוזלת עלויות, ללחץ חברתי ולאותות שהמנהיגים מפיצים. הבדיקה מתחילה בפאנל של 539 תצפיות ברמת המדינה מ־11 בחירות לנשיאות ארצות הברית בשנים 1948–1988. במקום להשתמש בפער שהתגלה לאחר הבחירות, החוקרים חוזים מראש את שיעור הקול הדמוקרטי באמצעות מידע שהיה זמין עד אוגוסט ומראים ששיעור ההצבעה גבוה יותר במרוצים חזויים צמודים, במדינות קטנות יותר ובמדינות שלהן יותר אלקטורים. ניתוח של 1,216 משיבים בסקר הבחירות של 1976 מוסיף שמפלגות נטו יותר להתקשר או לבקר אצל אנשים במדינות שבהן נחזה מרוץ צמוד. לאחר מכן המחברים אומדים במשותף מודל שיווי משקל של העדפות, מאמץ והשתתפות, ובאמצעות 100 אלף הדמיות של תוצאות המדינות מעריכים את הסיכוי שמדינה תהיה מכרעת בתוצאה הארצית. לפי האומדן המבני, עלייה של אחוז אחד בצמידות החזויה מגדילה את המאמץ ובהמשך את ההשתתפות ב־0.34%, ותוספת של מיליון בעלי זכות בחירה מעלה את עלות הגיוס ומפחיתה את ההשתתפות בכאחוז. אף שהמנהיגים מייחסים לניצחון הארצי ערך הגדול פי 13 מניצחון במדינה, ברוב המכריע של התצפיות הסיכוי הנמוך שמדינה תכריע את האומה משאיר לתמריץ המדינתי השפעה מעשית גדולה יותר. בדיקת חוץ מראה שהמאמץ שהמודל הסיק בלי להשתמש בנתוני קשר אכן מנבא את שיעור הנשאלים שדיווחו על פנייה ממפלגה. עם זאת, מאמץ המנהיגים הוא משתנה סמוי הנשען על הנחות מבניות, חלופות המבוססות פשוט יותר על מספר האלקטורים התאימו אף מעט טוב יותר, והנתונים ההיסטוריים והמצרפיים אינם מוכיחים שכל מנגנון פועל כך אצל כל מצביע או בכל מערכת בחירות.

לקריאת העמוד

זכויות לא־אזרחים תלויות באופן שבו הציבור מפרש איום ושייכות לאומית

Rebeca Raijman, Eldad Davidov, Peter Schmidt, Oshrat Hochman

Raijman, Davidov, Schmidt ו־Hochman משתמשים במודול הזהות הלאומית של ISSP משנת 2003 כדי להשוות בין מדינות בעלות משטרי אזרחות והגירה שונים. המחקר מראה שהיחס לזכויות מהגרים אינו נגזר בפשטות ממודל לאומי ליברלי או אתנו־לאומי, אלא מתווך דרך תפיסות איום וצורות שונות של הזדהות לאומית.

לקריאת העמוד

איך נוצרת תמיכה ציבורית במחאה חברתית?

Eran Zaidise, Shosh Shahrabani, Assaf Gal, Uri Ben-Zion

המאמר שואל כיצד מחאה חברתית זוכה לתמיכה ציבורית רחבה, כאשר במדינות רבות השתתפות פוליטית המונית מחוץ להצבעה היא אירוע נדיר. המקרה הנבחן הוא מחאת קיץ 2011 בישראל, שבה מאות אלפים השתתפו באירועים רחבי היקף שנמשכו כמה שבועות. המחקר מתבסס על שני מדגמים עצמאיים, של סטודנטים לתואר ראשון ושל מפגינים פעילים, ובסך הכול 59 משיבים. הממצאים מצביעים על כך שתמיכה במחאה הייתה קשורה בעיקר לשילוב בין דאגה מאי־צדק חברתי לבין אמונה שהממשלה אחראית למצב. בכך המאמר מדגיש שתמיכה במחאה אינה רק תגובה למצוקה, אלא גם תוצאה של פרשנות פוליטית שמזהה עוול וכתובת שלטונית לתביעה.

לקריאת העמוד

המהפכה המשפטית ובריאות בכל מדיניות

Shelly Kamin-Friedman; Hagai Levine; Nadav Davidovitch; Aron M Troen; Y Tony Yang

המכתב מנתח את תיקון חוק יסוד: השפיטה שאושר בכנסת ב-24 ביולי 2023, ואסר ביקורת שיפוטית על סבירות החלטות שרים. המחברים מציבים את המהלך בתוך גישת Health in All Policies, שלפיה בריאות הציבור צריכה להישקל בכל החלטה שלטונית משום שהיא יסוד לרווחה חברתית ולזכויות האזרחים. הטענה המרכזית היא שבישראל תפיסה הוליסטית זו של זכויות בריאות אינה מעוגנת היטב בפסיקה, ולכן פגיעה בביקורת שיפוטית עלולה להחליש מנגנון חשוב שמחייב שרים לשקול השלכות בריאותיות. הדוגמה המרכזית היא התערבות בית המשפט בהחלטה על מס נמוך, שבה נקבע כי יש לשקול זכויות בריאות לצד שיקולים אחרים, לרבות החשש שמס נמוך יעודד עישון.

לקריאת העמוד

אוניברסיטה כמפגש משנה זהות לנשים דרוזיות ראשונות בהשכלה הגבוהה

Naomi Weiner-Levy

המאמר מנתח 34 ראיונות עם נשים דרוזיות שהיו הראשונות בקהילה או בכפר שלהן להשיג השכלה גבוהה. הוא מראה כי הכניסה לאוניברסיטה הייתה לא רק מעבר לימודי אלא מסע חברתי, תרבותי ורגשי, אף שהמרחק הפיזי מן הכפרים לאוניברסיטה היה קצר. המפגש עם תרבות אקדמית, ידע חדש ופרקטיקות יומיומיות העניק לנשים כלים להעריך מחדש זהויות, נורמות ותפקידי מגדר. ברקע המחקר מופיעים גם פערי נגישות להשכלה גבוהה של דרוזים ביחס ליהודים ושינוי היסטורי במעמדן החינוכי של נשים דרוזיות.

לקריאת העמוד

שנת 2024 בישראל שילבה מלחמה, מחאה ומבחני משילות

Liran Harsgor, Roi Zur

Harsgor ו־Zur מציגים את 2024 כשנה ללא בחירות פרלמנטריות, אך עם מלחמה מתמשכת בעזה, מחאות להפסקת אש ולהשבת חטופים, עימות חריף עם חיזבאללה, תקיפות חות׳יות ועימותים ישירים ראשונים עם איראן. הנתונים הכלכליים כוללים צמיחת תוצר של 0.9 אחוז, אינפלציה של 3.2 אחוז והורדות דירוג אשראי. במישור המוסדי, המאמר מדגיש פסיקה תקדימית של בית המשפט העליון שקבעה כי קיימת ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד.

לקריאת העמוד