שותפים לשעבר, יריבים מתונים יותר: זיכרון קואליציוני ועוינות מפלגתית

היחסים בין הבוחרים נושאים זיכרון פוליטי

מפלגות הן מתחרות, אך במערכות רב־מפלגתיות הן עשויות גם לנהל יחד ממשלה. המחקר שואל אם תקופות כאלה קשורות לדרך שבה תומכיהן מעריכים אלה את מפלגות אלה, גם אחרי שהברית מסתיימת. כך ההיסטוריה הקואליציונית מצטרפת להסברים המבוססים על העמדות הנוכחיות של המפלגות.

מושגי יסוד בקצרה

קיטוב רגשי מתייחס לרגשות חיוביים כלפי המחנה הפוליטי של האדם ולרגשות שליליים כלפי מחנות אחרים. הוא אינו זהה למרחק אידיאולוגי: אפשר לחלוק על מדיניות של מפלגה בלי לחוש כלפיה אותה עוינות.

שותפות שלטונית במחקר היא השתתפות של מפלגות באותה ממשלה. ההבחנה בין שותפות נוכחית לשותפות בעבר מאפשרת לבדוק אם הזיקה ליחסי הבוחרים נמשכת מעבר לחיי קואליציה אחת.

סקרי בחירות מתחברים להיסטוריה של ממשלות

המחקר משלב 77 מערכות בחירות בשנים 1996–2017 ב־19 דמוקרטיות, ובהן ישראל. הנתונים כוללים 76,187 משיבים המזוהים עם מפלגות ו־148 מפלגות. ארצות הברית אינה חלק מהניתוח, משום שהמערכת הדו־מפלגתית אינה מספקת את השונות הקואליציונית הנדרשת לבדיקה זו.

מדדי העוינות נגזרים מדירוגי חיבה למפלגות, והמידע על ממשלות מאפשר לזהות שותפים בהווה ובעבר. הניתוח כולל מדדים של מרחק אידיאולוגי ובדיקות נוספות, לרבות התייחסות להיסטוריה של עמדות המפלגות. המטרה היא לברר אם הקשר לשותפות נשאר גם מעבר לדמיון רעיוני.

שותפות קודמת קשורה לפחות עוינות

תומכי מפלגות נוטים להעריך בחיוב רב יותר מפלגות שעמן מפלגתם שולטת בהווה או שלטה בעבר. הקשר לשותפות קודמת נשאר גם לאחר התחשבות במרחק האידיאולוגי. לכן עמדות קרובות לבדן אינן ממצות את ההסבר לדפוס הרגשי שנמצא.

הקשר נחלש ככל שהשותפות מתרחקת בזמן. הוא בולט יותר כאשר חלפו פחות מעשר שנים, וחלש יותר בטווחים ארוכים יותר; אין בסיס להניח שהוא נשמר בעוצמה קבועה ללא גבול. ההיסטוריה הפוליטית רלוונטית אפוא גם דרך המרחק בזמן מן החוויה המשותפת.

שיתוף פעולה עשוי לשנות גבולות בין מחנות

המחברים מציעים ששותפות יכולה לשדר לבוחרים שמפלגה אחרת היא שותפה לגיטימית, ולהוסיף הזדמנויות למגע ולשיתוף פעולה בין הנהגות. אלה מנגנונים המסבירים מדוע זיכרון קואליציוני עשוי להתקשר לרגשות מתונים יותר. הניתוח אינו מודד בנפרד כל שיחה, מסר או זיכרון של כל משיב.

בחירת השותפים אינה אקראית. ייתכן שמפלגות שבוחריהן ממילא פחות עוינים מסוגלות להקים קואליציה בקלות רבה יותר, ובדיקות הרגישות אינן מבטלות לגמרי אפשרות זו. לכן המסקנה היא קשר עקבי בעל חשיבות להסבר הקיטוב, ולא הבטחה שכל ממשלת אחדות תייצר פיוס.

האם שותפות בממשלה קשורה ליחס אוהד יותר בין תומכי מפלגות?

כן, זהו הדפוס שנמצא בנתוני הסקרים. הוא מופיע ביחס לשותפות נוכחית וגם לשותפות קודמת, תוך התחשבות בהבדלים אידיאולוגיים.

מה מוסיף זיכרון של קואליציה שכבר הסתיימה?

הוא מרחיב את ההסבר מעבר להרכב הממשלה בזמן הסקר. שתי מפלגות המתחרות כיום עשויות להיתפס אחרת אם שלטו יחד בעבר.

כיצד נמדדה העוינות המפלגתית?

הניתוח מבוסס על הערכות חיבה למפלגות בסקרי בחירות. זהו מדד רגשי כלפי מפלגות, ולא מדידה של אלימות פוליטית או של כל היבט ביחסים החברתיים בין בוחרים.

האם מדובר רק במפלגות שדומות זו לזו אידיאולוגית?

הקשר לשותפות נשאר גם לאחר הכללת מדדי מרחק אידיאולוגי. עם זאת, עצם קיומם של משתני בקרה אינו הופך את בחירת הקואליציה להקצאה אקראית.

האם ההשפעה המשוערת של השותפות נשמרת ללא הגבלת זמן?

הקשר שנמדד נחלש ככל שחולף זמן מן השותפות. הממצאים אינם תומכים בהנחה של זיכרון קואליציוני קבוע בעוצמתו לאורך עשרות שנים.

מדוע המאמר מתמקד במערכות רב־מפלגתיות?

במערכות אלה מפלגות יכולות להחליף שותפים לממשלה, ולכן נוצרת שונות בהיסטוריות של שיתוף. שונות זו מאפשרת להשוות יחסים בין מפלגות שהיו שותפות לבין מפלגות שלא חלקו ממשלה.

האם ישראל נכללת בהשוואה?

ישראל היא אחת מ־19 הדמוקרטיות שנכללו בנתונים. התוצאה המרכזית היא דפוס השוואתי בין המדינות, ולא אומדן המוכיח שכל קואליציה ישראלית תייצר אותה תגובה.

אילו מנגנונים יכולים לחבר בין קואליציה ליחס הבוחרים?

שותפות יכולה לסמן לגיטימיות ולאפשר להנהגות להפגין שיתוף פעולה. המאמר מציע מנגנונים כאלה להסבר הקשר, אך אינו מזהה ישירות איזה מהם פעל אצל כל משיב.

האם אפשר להסיק שהקואליציה גרמה להפחתת העוינות?

הנתונים תצפיתיים ושותפים אינם נבחרים באקראי. גם האפשרות שיחסים אוהדים יותר מקלים מראש על הקמת קואליציה נותרת רלוונטית.

מה נדרש כדי להבין קיטוב רגשי מעבר לעמדות מדיניות?

יש להביא בחשבון גם את ההיסטוריה של יחסים ושיתוף פעולה בין המפלגות. המחקר מצביע על תרומתה של היסטוריה זו בלי לטעון שהיא ההסבר היחיד לעוינות פוליטית.