כשאזרחים סומכים על הממשלה: כיצד אמון מתורגם לציות להנחיות בריאות?
ארבעה מחקרים בישראל מציעים שאמון אינו מתבטא בעיקר בציות אוטומטי לסמכות, אלא נקשר להערכת התועלת, החסמים והיכולת לבצע את ההנחיה.
אמון בממשלה אינו מסתכם בציות לסמכות: הוא נקשר לאופן שבו ההנחיה נתפסת כמועילה, ישימה ופחות מכבידה.
איזו חידה מבקש המחקר לפתור?
מחקרים רבים מצאו קשר בין אמון בממשלה לבין ציות למדיניות, אך המנגנון המקשר ביניהם אינו ברור. הסבר מקובל מדגיש לגיטימיות ותחושת חובה, ואילו המחברים שואלים אם החלטות בריאות מחייבות מנגנון המותאם לשיקולים האישיים הנוגעים לגוף ולסיכון.
השאלה נעשתה דחופה במגפת הקורונה, כאשר ציות להנחיות היה חיוני אך מחקרים דיווחו על קשרים חיוביים, חלשים, אפסיים ואף שליליים בין אמון לבין התנהגות. שונות זו הניעה חיפוש אחר מסלול עקיף שיסביר מתי אמון משפיע גם בלי קשר ישיר לכוונת הציות.
מושגי יסוד: מהם מודל האמונות הבריאותיות ומודל האמון המתווך?
מודל האמונות הבריאותיות מסביר התנהגות באמצעות הערכת התועלת של הפעולה, החסמים לביצועה, המסוגלות העצמית ותפיסת הסיכון או האיום. הוא פותח בעיקר להבנת פעולות בריאות שמומלצות בידי אנשי מקצוע, ולא בהכרח הוראות שממשלה מטילה על ציבור שלם.
מודל האמון המתווך משלב את המסגרת הזאת עם תאוריית שכנוע, שלפיה אמינות מקור המסר משפיעה על האופן שבו הנמען מעריך את ההצעה. לפי המודל החדש, אמון בממשלה צובע את הערכת היתרונות, העלויות והישימות של ההנחיה, והערכות אלה משפיעות בתורן על הכוונה לציית.
אילו נתיבים חזו החוקרים מראש?
החוקרים צפו שאמון גבוה יותר ייקשר לתועלת נתפסת גבוהה יותר, לחסמים נתפסים נמוכים יותר ולמסוגלות עצמית גבוהה יותר. הם שיערו שכל אחד משלושת המרכיבים האלה יתווך את הקשר בין אמון בממשלה לבין כוונת ציות.
לעומת זאת, הם לא ציפו שתפיסת הסיכון תתווך את הקשר באופן עקבי. הערכת סיכון מתעצבת לאורך זמן גם מזהות חברתית, מתרבות, מניסיון אישי וממקורות מידע מתחרים, ולכן אינה אמורה להישען רק על היחס לממשלה.
מי השתתף בארבעת המחקרים ומתי הם נערכו?
חמש חברות פאנל מקומיות גייסו 3,732 ישראלים בוגרים לארבעה מחקרים מקוונים: 1,005 באפריל 2020, 614 באוקטובר 2020, 1,184 בדצמבר 2020 ו־929 בנובמבר 2021. נקודות הזמן מכסות את עשרים החודשים הראשונים של המגפה ורמות שונות של חומרת המשבר בישראל.
כל מחקר כלל משתתפים מן הציבור היהודי הכללי, מן החברה הערבית ומן החברה החרדית, וניסה לרבד כל תת־מדגם לפי גיל ומגדר. החוקרים מציינים שהקושי לגייס קבוצות מיעוט לפאנל מקוון מנע ייצוג מלא בכל תת־המדגמים, ולכן הניתוחים שולטים במאפיינים דמוגרפיים ובשיוך חברתי.
אילו הנחיות ממשלתיות הוצגו למשתתפים?
במחקר הראשון הוצגה הנחיה למדוד חום מדי יום ולדווח למשרד הבריאות אם הוא עולה על 38 מעלות. במחקרים השני והשלישי הוקצתה באקראי אחת משתי הנחיות: להרכיב מגן עיניים נוסף על מסכה במרחב הציבורי, או להישאר בבית בסגר כללי בן שבוע שיתחיל כעבור שלושה ימים.
במחקר הרביעי הוצגה הנחיה להתחסן נגד קורונה מדי שישה חודשים. כל ההנחיות היו מדומות, ובסיום הסקר קיבלו המשתתפים הבהרה שהממשלה לא פרסמה אותן, כדי לבחון קבלה של מדיניות חדשה בלי למדוד בדיעבד ציות לכלל שכבר קיים.
כיצד נמדדו כוונת הציות והגורמים המתווכים?
כוונת הציות חושבה כממוצע של שלושה פריטים שבהם המשתתף דירג עד כמה הוא מצפה, רוצה ומתכוון לבצע את ההנחיה בסולם של אחת עד חמש. המהימנות הפנימית הייתה גבוהה בכל ארבעת המחקרים, עם אלפא מעל 0.9.
הסקרים מדדו אמון בממשלה ותועלת נתפסת, ובהתאם למחקר גם סיכון, מסוגלות עצמית וחסמים פיזיים, פסיכולוגיים, לוגיסטיים ובטיחותיים. הניתוח השתמש במודלי תיווך מקבילים ובקרות מתאימות, ובהן דמוגרפיה, סוג ההנחיה, ידע, לחץ, נורמות חברתיות וחיסון קודם.
עד כמה רצו המשתתפים לציית להנחיות החדשות?
ממוצעי כוונת הציות נעו בין 2.14 ל־3.59 בסולם של אחת עד חמש, טווח שהמחברים מתארים כנכונות בינונית ויציבה יחסית. במחקרים השני והשלישי הכוונה לציית להנחיית הסגר הייתה גבוהה באופן מובהק מן הכוונה להשתמש במגן עיניים.
אין להסיק מכך מה שיעור הישראלים שהיו מצייתים בפועל, משום שהמדד עסק בכוונה כלפי תרחיש מדומה. גם ההבדל בין ההנחיות אינו השוואת אוכלוסייה מלאה, אך הוא מראה שתוכן ההנחיה משנה את הנכונות המדווחת.
האם אמון בממשלה השפיע ישירות על כוונת הציות?
בשלושת המחקרים הראשונים לא נותר קשר ישיר מובהק בין אמון לבין כוונת הציות לאחר הכנסת המתווכים והבקרות למודל. במחקר הרביעי, שעסק בחיסון תקופתי, נמצא גם קשר ישיר קטן ומובהק.
היעדר קשר ישיר אינו אומר שאמון היה חסר חשיבות, משום שבכל המחקרים נמצא אפקט כולל ונמצאו נתיבים עקיפים. התבנית תומכת בטענה שאמון פועל בעיקר באמצעות שינוי ההערכה של הפעולה, ולא כפקודה פנימית לציית.
איזה נתיב היה העקבי ביותר בכל ארבעת המחקרים?
התועלת הנתפסת הייתה המתווך היחיד שפעל בעקביות בכל ארבעת המחקרים. ככל שהאמון בממשלה היה גבוה יותר, ההנחיה נתפסה כמועילה יותר, וככל שהתועלת הנתפסת עלתה כך התחזקה הכוונה לבצע אותה.
התוצאה חזרה בהנחיות שונות ובנקודות זמן שונות, ממדידת חום בראשית המגפה ועד חיסון תקופתי לאחר עשרים חודשים. משום כך המחברים מזהים בהערכת התועלת את הליבה האמפירית החזקה ביותר של מודל האמון המתווך.
כיצד פעלו חסמים ומסוגלות עצמית?
במחקר השני אמון נקשר למסוגלות עצמית גבוהה יותר ולחסמים פיזיים נמוכים יותר, ושני הנתיבים תיווכו כוונת ציות. במחקר השלישי התיווך עבר דרך חסמים פיזיים אך לא דרך מסוגלות עצמית, אף שמסוגלות עצמית עצמה נקשרה לכוונת הציות.
במחקר החיסון אמון נקשר להערכת חסמים נמוכה יותר מכל הסוגים, אך רק חסמי בטיחות ניבאו את הכוונה והשלימו נתיב תיווך מובהק. מסוגלות עצמית תיווכה גם במחקר זה, כך שבסך הכול היא שימשה מתווך בשניים משלושת המחקרים שבהם נמדדה.
מדוע תפיסת הסיכון לא הייתה מנגנון יציב?
במחקר הראשון אמון נקשר לתפיסת סיכון גבוהה יותר, ותפיסת הסיכון תיווכה חלק קטן מן הקשר לכוונת הציות. במחקר השני אמון עדיין נקשר לסיכון אך הסיכון לא ניבא ציות, ובמחקרים השלישי והרביעי לא נמצא נתיב תיווך דרך הסיכון.
המחברים מציעים שבשלב מוקדם של משבר חדש אזרחים נשענים יותר על הממשלה כדי להעריך את האיום. עם הצטברות ניסיון ומידע ממקורות חברתיים, תקשורתיים ואישיים, הערכת הסיכון עשויה להיפרד מן האמון בממשלה.
מה מלמדים ההבדלים בין סוגי החסמים?
חסמים פיזיים ולוגיסטיים היו רלוונטיים יותר להנחיות הכרוכות בפעולה גופנית או בשינוי שגרת החיים, ואילו דאגות בטיחות היו מרכזיות בהחלטה על חיסון. חסמים פסיכולוגיים כמו מבוכה, לחץ או חרדה לא ניבאו כוונת ציות באף אחת מן ההנחיות שבהן נמדדו.
המחברים מציעים שהשפעת המבוכה נחלשת כאשר אותה הוראה חלה על כלל הציבור ולא מסמנת אדם או קבוצת סיכון. התוצאה מדגישה שאין להתייחס ל״עלות״ כגורם יחיד, מפני שסוג ההתנהגות קובע איזה חסם נעשה מעשי ומשמעותי.
האם ארבעת המחקרים מוכיחים שאמון גורם לציות?
לא, משום שהאמון, המתווכים והכוונות נמדדו באותו זמן בכל אחד ממחקרי החתך. החוקרים בדקו מודלים הפוכים לאחר מעשה ומצאו שהם אינם מובהקים, אך בדיקה זו ותשתית תאורטית אינן מחליפות סדר זמנים או מניפולציה ניסויית של אמון.
נוסף על כך נמדדה כוונה ולא התנהגות, ההנחיות היו מדומות והמחקרים נבדלו זה מזה באופן שמונע השוואה סטטיסטית ישירה ביניהם. המחקר נערך רק בישראל במהלך משבר בריאות ופוליטי חריג, ולכן יש לבחון את המודל גם בשגרה, במדינות אחרות ובהקשרי מדיניות נוספים.
מהי המשמעות לממשלה המבקשת שיתוף פעולה דמוקרטי?
הממצאים מציעים שסמכות ואמון אינם תחליף להסבר מדיניות. אזרחים מעריכים אם הפעולה תועיל, אם היא בטוחה ואם יוכלו לבצע אותה, והאמון בממשלה משפיע על ההערכות האלה.
לכן מדיניות המבקשת ציות צריכה לחבר בין אמינות מוסדית לבין תועלת מוסברת והסרת חסמים ממשיים. ממשלה אמינה יותר עשויה לזכות בפרשנות חיובית להנחיותיה, אך שיתוף פעולה יציב נשען גם על הוראות ישימות ועל יכולת הציבור לשפוט אותן.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 24 ביולי 2026