משאלי העם בשווייץ: המכנה המשותף גובר על השסעים הלשוניים והדתיים

מושגי יסוד בקצרה

דמוקרטיה ישירה מאפשרת לאזרחים להכריע בהצבעה על הצעה ולא רק לבחור נציגים. בשווייץ היא כוללת משאלים שמחייבת החוקה, משאלים פקולטטיביים שהציבור יוזם נגד חקיקה ויוזמות עממיות לשינוי החוקה.

הומוגניות במחקר אינה אומרת שכל הקנטונים זהים מבחינה חברתית, אלא שתנועת שיעורי התמיכה שלהם בין הצבעות דומה במידה רבה. הטרוגניות מתבטאת בגורמים שמבדילים באופן עקבי בין קבוצות קנטונים, ובראשם השפה ולאחריה שילוב חלש יותר של דת, עירוניות ומאפיינים חברתיים.

נוסחת הקסם היא הסדר קואליציוני שהחל ב־1959 וחילק את שבעת תיקי הממשלה הפדרלית בין ארבע המפלגות הגדולות. ההסדר מבטא ממשל קונסנסואלי רחב ומשמש במחקר נקודת זמן לבדיקת שינוי בדפוסי ההצבעה.

השאלה הדמוקרטית שמאחורי המקרה השווייצרי

תיאוריה אחת מזהירה שמשאל עם הוא כלי רובני גס שעלול להעמיק שסעים ולהפוך מיעוטים למפסידים קבועים. תיאוריה אחרת רואה בו מנגנון המאפשר לקבוצות לבטא עדיפויות, להפעיל וטו, לגלות מכנה משותף ולחייב ממשלה לחפש פשרה.

המחברים אינם בוחנים רק אם הצעות עברו, אלא אם קנטונים שונים נעו יחד או התפצלו לפי מאפיינים לשוניים ודתיים. כך הם הופכים את הוויכוח על לכידות לשאלה אמפירית בדבר דמיון בדפוסי הצבעה לאורך זמן.

מערך הנתונים ושיטת הניתוח

המאגר מכסה את משאלי העם הפדרליים מ־12 בספטמבר 1848 עד 27 בנובמבר 2005 וכולל לכל קנטון את שיעור קולות הכן, מספר בעלי זכות הבחירה והמצביעים, סוג המשאל ותוצאתו. מקורותיו הם עיתונים רשמיים קנטונליים להצבעות המוקדמות ואתר הקונפדרציה להצבעות משנת 1879 ואילך.

החוקרים מפעילים ניתוח רכיבים עיקריים עם שלושה גורמים אורתוגונליים על 26 עמודות קנטונליות. הם משווים גם תקופות לפני ואחרי נוסחת הקסם והקמת ז׳ורה, סוגי משאלים, הצלחה או כישלון של עמדת הממשלה ושיעורי השתתפות.

הממצא המרכזי: דמיון קנטונלי רחב

הגורם הראשון מסביר 84.6% מן השונות בתוצאות הקנטונליות, ולכל הקנטונים מלבד ז׳ורה מקדם העולה על 0.8 בגורם הזה. החוקרים מפרשים אותו כגורם הומוגניות משום שהוא מייצג תנועה משותפת חזקה בין אזורים שונים.

גם מדד פשוט תומך בתמונה: כל קנטון הצביע ברוב משאלי העם באותו כיוון כמו התוצאה הארצית. בממוצע על פני תתי־הקבוצות של סוג ותוצאה, שיעור ההתאמה שנבדק היה 81.7%.

מדוע המחקר מדבר על 538 משאלים אך מנתח 537?

הספירה המורחבת כוללת 538 הכרעות משום שהמחברים מונים בנפרד הצעה עממית, הצעת נגד ולעיתים שאלת הכרעה שנערכו יחד. היא שונה מן המספר הרשמי 521, שמאגד חלק מן ההצבעות המקבילות כאירוע אחד.

המשאל הראשון מ־1848 הושמט מן הניתוח הקנטונלי מפני שנשמרו רק הסכומים הארציים ולא מספרי הכן והלא בכל קנטון. לכן רוב התוצאות מבוססות על 537 יחידות הצבעה, ואילו ניתוחי השתתפות מתחילים ב־1879 ומבוססים על 519.

איזה שסע מבדיל ביותר בין הקנטונים?

השפה היא ממד ההטרוגניות המובהק ביותר ומסבירה 7.7% מן השונות בניתוח הכולל. הקנטונים דוברי הצרפתית וטיצ׳ינו דובר האיטלקית מקבלים ציונים חיוביים בגורם, בעוד כמעט כל הקנטונים דוברי הגרמנית מקבלים ציונים שליליים.

הפער נקשר במיוחד לעמדות כלפי פתיחות לעולם, חיזוק הסמכות הפדרלית והגבלת משאבים קנטונליים או חירויות פרט. עם זאת, עוצמתו נמוכה בהרבה מזו של הדפוס הארצי המשותף.

מה נמצא לגבי השסע הדתי?

הגורם השלישי מסביר 2.3% מן השונות ומתיישב חלקית עם ההבחנה בין קנטונים קתוליים לפרוטסטנטיים. תשעה מתוך שנים־עשר קנטונים פרוטסטנטיים קיבלו בו ציון שלילי, ועשרה מתוך ארבעה־עשר קנטונים קתוליים ציון חיובי.

המחברים נמנעים מלכנותו בפשטות גורם דתי משום שיש יותר חריגות מן ההתאמה וקיימות פרשנויות נוספות. הוא עשוי לכלול גם שמרנות מול ליברליות, חקלאות מול תעשייה ושירותים, והבדלים בין כפר לעיר.

כיצד נוסחת הקסם קשורה להתחזקות ההומוגניות?

לפני הנהגת נוסחת הקסם ב־1959 גורם ההומוגניות הסביר 61.8% מן השונות, ואחריה 84.6%. בדיקה של 106 המשאלים שבין הנהגת ההסדר לבין הקמת ז׳ורה מייחסת לנוסחת הקסם את רוב הגידול בדמיון ואת רוב העלייה בהסבר הכולל של שלושת הגורמים.

הקשר מתאים לטענה שקואליציה רחבה והתייעצות מוקדמת מכוונות הצעות אל פשרות שמקובלות על אזורים רבים. עם זאת, חלוקה לתקופות אינה ניסוי סיבתי, והמחברים מציינים שגם ריבוי משאלים וירידת ההשתתפות עשויים להשפיע על הדפוס.

מה השתנה לאחר הקמת קנטון ז׳ורה?

הקמת ז׳ורה ב־1979 חיזקה במיוחד את נראותו של הגורם הלשוני והחלישה את גורם ההטרוגניות השני. בהשוואה לתקופה שבין נוסחת הקסם להקמת הקנטון, תרומתה הנוספת של ז׳ורה לגורם הלשוני נאמדת בכ־4.75 נקודות אחוז.

ז׳ורה גם הוסיף מעט לגורם ההומוגניות, אך שתי נקודות המפנה קרובות יחסית בזמן ולכן קשה לבודד במדויק כל השפעה. הממצא ממחיש כיצד שינוי טריטוריאלי יכול גם להבליט זהות לשונית וגם להשתלב במסגרת פדרלית משותפת.

האם משאלים חוקתיים מפצלים יותר ממשאלים על חקיקה רגילה?

בנתונים השווייצריים נמצא דווקא שדפוס ההצבעה הומוגני יותר בעניינים חוקתיים. גורם ההומוגניות מסביר 81.5% במשאלים שהממשלה חייבת ליזום ו־81.7% ביוזמות עממיות חוקתיות, לעומת 74.2% במשאלים פקולטטיביים על חקיקה.

במשאלים הפקולטטיביים הגורם הלשוני חזק יותר ומסביר 14.5% מן השונות. התוצאה אינה אומרת שכל סוגיה חוקתית מאחדת, אלא שבמכלול ההיסטורי של המקרה הזה ההצבעות החוקתיות נעו באופן דומה יותר בין הקנטונים.

כיצד הצלחת הממשלה קשורה ללכידות ההצבעה?

בשני סוגי המשאלים החוקתיים גורם ההומוגניות חזק יותר כאשר התוצאה תואמת את עמדת הממשלה. במשאלים הפקולטטיביים מסוג 2a נמצא דווקא הכיוון ההפוך: 58.3% כשהממשלה הצליחה לעומת 62.5% כשהיא הפסידה.

הממשלה הצליחה ב־75.3% מהמשאלים החוקתיים שיזמה וב־82.7% מן המקרים שבהם התנגדה ליוזמה חוקתית עממית. במשאלים פקולטטיביים על חקיקה שיעור הצלחתה היה 46.8% בלבד, ולכן האיום במשאל נשאר מגבלה ממשית על הפרלמנט והממשלה.

האם משאלים מצמצמים את שליטת הפרלמנט בתהליך הפוליטי?

המחקר מציג ראיות קודמות שלפיהן תמיכה פרלמנטרית רחבה משפרת את סיכויי ההצעה במשאלים חוקתיים, ואינו מוצא בסיס פשוט לטענה שהפרלמנט איבד שליטה. עם זאת, האפשרות של משאל מאלצת התייעצות עם קבוצות רלוונטיות ומצמצמת את מרחב התמרון של נבחרי הציבור.

זהו שילוב של בלם ולגיטימציה: התהליך עשוי להיות איטי יותר, אך מפסידים נוטים לקבל החלטה שהועמדה להצבעה ישירה. הדמוקרטיה הישירה השווייצרית פועלת אפוא לצד ייצוג וקואליציה רחבה, ולא כתחליף מלא להם.

מה מלמדים הנתונים על שיעורי ההשתתפות?

שיעור ההשתתפות ירד לאורך זמן בכל סוגי המשאלים, והמתאם בין שנת ההצבעה להשתתפות הכוללת הוא שלילי. המחברים מציעים שהתרבות מספר המשאלים מעייפת מצביעים ומגבירה אדישות.

ב־340 מתוך 519 משאלים מאז 1879 הצביעו פחות ממחצית מבעלי זכות הבחירה. רק בשבעה מקרים רוב המצביעים בעד או נגד היו גם רוב מכלל בעלי הזכות, ולכן לגיטימציה ישירה אינה שקולה להשתתפות רוב הציבור.

האם המחקר מוכיח שמשאלי עם יצרו לכידות שווייצרית?

לא ניתן לזהות מן הניתוח את כיוון הסיבתיות בין משאלים לקונסנסוס. ייתכן שהצבעות חוזרות, פשרות והכרעות מקובלות בנו תרבות משותפת, אך ייתכן באותה מידה שמסורת קונסנסואלית מוקדמת אפשרה למנגנון המשאלים לפעול בלי לפרק את החברה.

המחברים אף שואלים במפורש אם משאלים נדרשים בגלל קונסנסואליות או שהיקף כזה של קונסנסואליות אפשרי בזכותם. התוצאות מתארות דפוס חזק וקשרים היסטוריים, אך אינן פותרות את שאלת הביצה והתרנגולת.

האם הממצאים מבטיחים הגנה למיעוטים?

דמיון בין קנטונים מפחית את החשש לעימות קבוע שבו רוב גרמני גובר שוב ושוב על אזורים צרפתיים ואיטלקיים, ואירועים כאלה נמצאו נדירים. מנגנון הרוב הכפול בחלק מן המשאלים גם דורש רוב קולות ארצי ורוב קנטונים.

אבל הומוגניות סטטיסטית אינה בדיקה ישירה של זכויות מיעוט ואינה מוכיחה שכל שאלה נוסחה בהגינות. משאל עשוי עדיין לפגוע בקבוצה קטנה שאינה מרוכזת בקנטון או להתנהל בתנאים שאינם מספקים הגנות חוקתיות.

מדוע אי אפשר להעתיק את המודל השווייצרי כמו שהוא?

שווייץ משלבת שסעים חופפים חלקית, פדרליזם, התייעצות מוקדמת, ממשלת קואליציה רחבה והיסטוריה ארוכה של התאמות מוסדיות. כל אחד מן המרכיבים עשוי לרכך את ההיגיון הרובני של הצבעה ישירה.

המחברים מציינים שחברות מחולקות אחרות יציבות בלי משאלי עם ושבמקרים מסוימים משאלים פגעו ביציבות לאומית ודמוקרטית. הלקח הוא לבחון את המנגנון כחלק ממערכת מוסדית ולא כמכשיר מבודד שמייצר הסכמה מעצמו.

מהי המשמעות לעיצוב דמוקרטיה ישירה בחברה מגוונת?

המקרה השווייצרי מראה שהטרוגניות אינה טיעון מכריע נגד משאלים, אך הצלחה תלויה במסלולים של פשרה, בהכללת קבוצות וביחס מאוזן בין הציבור, המחוקק והממשלה. כללי יוזמה, הצעת נגד, רוב כפול והתייעצות יכולים לשנות את אופי ההכרעה.

הערכת משאלים צריכה למדוד לא רק את זהות המנצח אלא גם השתתפות, חלוקה אזורית, הגנת מיעוטים וקבלת התוצאה לאורך זמן. נתוני שווייץ מעודדים זהירות מוסדית: כלי ישיר עשוי לחזק לגיטימציה, אך תדירות עודפת עלולה לדלל את ההשתתפות שמעניקה לה תוכן.

היכן אפשר לקרוא את המקור המלא?

המאמר המלא זמין בקובץ PDF במאגר LSE Research Online. הקובץ כולל את הגדרת סוגי המשאלים, טבלאות ניתוח הגורמים, נספחי הקנטונים והדיון במגבלות ההכללה.

הרשומה הקבועה ופרטי הפרסום זמינים דרך DOI 10.1017/S0008423907070138. אתר Cambridge Core מאשר את שלושת המחברים, עמ׳ 317–342 ופרסום מקוון ב־8 ביוני 2007.