עובדי ציבור אינם ישרים פחות מטבעם; ההבדל נוצר בין מדינות ובין תרבויות ארגוניות
ניסוי ארנקים אבודים עם 17,303 מפגשים ב־40 מדינות מפריד בין נורמות יושר כלל־חברתיות, תרבות ייחודית למגזר הציבורי ומערכי הפיקוח והתמריצים.
אין פער יושר עולמי יציב בין המגזר הציבורי לפרטי; הנורמות המקומיות וההקשר הארגוני הם שמסבירים מדוע יושר ציבורי ושחיתות משתנים בין מדינות.
מושגי יסוד בקצרה
יושר פנימי הוא נטייה לפעול בהגינות גם כאשר התמריץ החיצוני חלש, ואילו מערך תמריצים נגד שחיתות כולל שכר, סיכויי גילוי, ענישה ופיקוח. מודל המחקר מפריד בין שני המסלולים משום שאותה רמת שחיתות יכולה לנבוע מנורמות שונות או מאכיפה שונה.
תרבות חברתית היא מערך נורמות רחב שמשפיע על עובדים בכל המגזרים. תרבות המגזר הציבורי היא הרכיב המקומי המיוחס לתפקיד הציבורי, והמחקר מקרב אותו באמצעות הפער בין שיעור ההחזרה הציבורי לפרטי בכל מדינה.
ניסוי שדה במקום שאלת סקר
בין 2013 ל־2016 מסרו עוזרי מחקר ארנקים לעובדי דלפק בחמש משפחות של מוסדות ב־40 מדינות. הם אמרו שמצאו את הארנק בקרבת מקום ומיהרו לעזוב, כך שהעובד נדרש להחליט אם לנסות לאתר את בעליו.
הארנק כלל פרטי קשר, ורק חלק מן הארנקים כללו סכום השווה לכ־13.50 דולר. התוצאה המרכזית הייתה ניסיון ליצור קשר בדוא״ל, התנהגות ממשית שקשה יותר לייפות מתשובה היפותטית בסקר.
מה מודד ארנק אבוד — ומה הוא אינו מודד
החזרת ארנק היא מעשה יושר שנמצא בשולי המשימה המקצועית של עובד הדלפק, ולכן היא מושפעת פחות מתמריצי הביצוע הרגילים של הארגון. הדבר מאפשר להתקרב למדידת נורמה פנימית בלי לבקש מן העובד לדווח על מוסריותו.
עם זאת, המעשה אינו שוחד, מעילה או שימוש לרעה בסמכות, ואי־שליחת דוא״ל אינה בהכרח גניבה. ייתכן שהארנק הועבר לנוהל פנימי של אבדות ומציאות, ולכן זהו אינדיקטור התנהגותי מוגדר ולא מדד מלא של שחיתות.
אילו מוסדות נחשבו ציבוריים ואילו פרטיים?
המגזר הציבורי כלל 3,656 מפגשים במשרדי ממשלה ומחלקות, רשויות מקומיות, גופי אכיפה ובטיחות ומוסדות ציבוריים אחרים. קבוצת ההשוואה הפרטית חיברה בנקים, מלונות ומוסדות תרבות כגון תיאטראות ומוזיאונים.
סניפי דואר נותחו בנפרד מפני שמעמדם הציבורי או הפרטי משתנה בין מדינות וקשה לקודד אותו באופן אחיד. ההפרדה הזאת מונעת מסיווג משפטי לא יציב להטות את ההשוואה העיקרית.
האם עובדי ציבור היו פחות ישרים בממוצע?
שיעור יצירת הקשר הגולמי היה 47.9% במוסדות ציבוריים לעומת 49.8% במוסדות הפרטיים המשולבים, פער של 1.9 נקודות אחוז. הפער הגולמי היה קטן, ולא נותר הבדל עולמי מובהק ויציב לאחר בקרות ובדיקות עמידות.
המסקנה אינה ששני המגזרים זהים בכל מקום, אלא שאין תכונת יושר אוניברסלית שמבחינה ביניהם. בתוך מדינות מסוימות הופיעו פערים גדולים לשני הכיוונים.
מה קרה בסניפי הדואר?
סניפי הדואר החזירו 31.0% מן הארנקים, שיעור נמוך בבירור מזה של קבוצת ההשוואה הפרטית. לאחר התחשבות בעומס שנצפה במקום, הפער נותר כ־16.5 נקודות אחוז.
המחקר אינו מסיק שהבעלות הציבורית היא הסיבה, משום שמעמד הסניפים והארגון שלהם שונים בין מדינות. התוצאה ממחישה מדוע מוסד היברידי כזה דורש קטגוריה נפרדת ולא הכללה אוטומטית במגזר הציבורי.
עד כמה היושר השתנה בין מדינות?
במודל רב־רמתי בסיסי 15.0% מן השונות בהתנהגות ההחזרה יוחסו להבדלים בין מדינות. במודל בן שלוש רמות 16.3% מן השונות היו בין מדינות ו־18.2% בין מגזרים בתוך אותה מדינה.
המספרים מראים שהקשר הלאומי וההקשר המגזרי אינם רעש שולי סביב ממוצע אוניברסלי. שניהם מרכיבים מהותיים בהסבר מדוע עובד אחד ייצור קשר ובמקום אחר לא.
מה מלמד המתאם בין המגזר הציבורי לפרטי?
שיעורי היושר הציבוריים והפרטיים במדינות השונות היו קשורים במתאם גבוה של 0.90. מדינה שבה מוסדות פרטיים נטו יותר להחזיר ארנקים נטתה בדרך כלל להציג יושר גבוה גם במוסדות הציבוריים.
המתאם תומך ברעיון של תרבות חברתית משותפת שחוצה גבולות ארגוניים. הוא גם מזהיר מפני ייחוס כל התנהגות של פקיד למאפייני הבירוקרטיה בלבד.
כיצד נמדדה תרבות ייחודית למגזר הציבורי?
החוקרים חישבו בכל מדינה את ההפרש בין שיעור ההחזרה במוסדות ציבוריים לבין השיעור במוסדות פרטיים. פער חיובי מצביע על יתרון יחסי לציבורי, ופער שלילי על חיסרון יחסי.
הטווח היה רחב מאוד: מיתרון ציבורי של 18.5 נקודות אחוז בשוודיה לחיסרון של 34.1 נקודות בסרביה. רק בעשר מארבעים המדינות היה הפער המקומי מובהק, שלוש לטובת הציבורי ושבע לרעתו.
כיצד קישרו החוקרים את הניסוי לשחיתות?
ברמת המדינה הושוו תוצאות הארנקים למדד תפיסת השחיתות של Transparency International ולמדד השליטה בשחיתות של הבנק העולמי. התוצר לנפש נכלל כדי להפריד ככל האפשר בין יושר לבין רמת פיתוח כלכלי.
השימוש בשני מדדים מפחית תלות בהגדרה יחידה של שחיתות, אך שניהם מדדי מדינה מצטברים ולא תצפיות על אותו עובד. לכן הניתוח בוחן התאמה מערכתית ולא מסלול סיבתי ישיר מארנק אחד לשחיתות לאומית.
האם יושר ציבורי ניבא רמת שחיתות?
מדינות שבהן עובדי המוסדות הציבוריים נטו יותר ליצור קשר עם בעל הארנק קיבלו בדרך כלל ציונים טובים יותר במדדי השליטה בשחיתות. הקשר נותר חזק גם כאשר החוקרים הביאו בחשבון את התוצר לנפש.
בניתוח דומיננטיות כוח הניבוי של יושר המגזר הציבורי היה גדול מזה של העושר הכלכלי. זהו ממצא חזק מבחינת חיזוי, אך הוא אינו מוכיח שיושר העובדים הוא הגורם לשיפור במדד.
מה מוסיף הפער הציבורי־פרטי להסבר?
הפער היחסי של המגזר הציבורי ניבא שחיתות גם מעבר לרמת היושר הציבורי עצמה. שני מקומות יכולים להציג שיעור החזרה ציבורי דומה, אך המשמעות הארגונית שונה אם הציבורי עולה על הנורמה המקומית או נופל ממנה.
לפי פרשנות החוקרים, הרכיב הזה עשוי לקלוט לא רק נורמות אלא גם פיקוח, תמריצים ודרך ארגון המגזר הציבורי. מאחר שהמדידה עקיפה, המאמר אינו מפריד אמפירית בין המנגנונים האלה.
האם המחקר תומך בבחירת ״אנשים ישרים״ לשירות הציבורי?
לא נמצאה תמיכה רחבה בטענה שאנשים ישרים יותר נבחרים למגזר הציבורי או שאנשים פחות ישרים מתרכזים בו. בארבע מדינות שבהן היה אפשר לזהות עובדים בפועל — הודו, דנמרק, גרמניה ורוסיה — הדפוסים לא שחזרו באופן עקבי ממצאים קודמים על סטודנטים ומועמדים.
הפער יכול לנבוע מהבדל בין מי ששוקל קריירה לבין מי שנשאר בה, ומסוציאליזציה שמתרחשת לאחר הקבלה לעבודה. הוא גם מזכיר שמיון אישיותי בתחילת הדרך אינו תחליף לעיצוב מוסדות לאורך הקריירה.
מהן מגבלות המדידה וההשוואה?
הניסוי מודד החלטה אחת של עובדי דלפק ואינו מייצג את כלל העובדים, הדרגים או מצבי הפיתוי בשירות הציבורי. קבלני משנה עלולים להיראות כעובדי ציבור, אף שבדיקות בין גופי אכיפה למוסדות ציבור אחרים לא הצביעו על הטיה ברורה מן הסוג הזה.
גם השוואה בין 40 ממוצעי מדינה רגישה להבדלים שלא נמדדו, והקשרים עם שחיתות הם תצפיתיים. לפיכך יש לקרוא את התוצאות כראיה חוצה־מדינות חזקה לדפוס, אך לא כניסוי שמזהה מהלך סיבתי לאומי.
מהי המשמעות למדיניות נגד שחיתות?
מדינה אינה יכולה להניח שתפתור שחיתות באמצעות גיוס טיפוס מוסרי מסוים, משום שלא נמצא אופי ציבורי אחיד. עליה להשפיע על הסוציאליזציה המקצועית, להבהיר נורמות, לתרגל דילמות ולחזק מנגנוני פיקוח והגנה על דיווח.
גם שכר וענישה לבדם אינם ממצים את התמונה, שכן נורמות חברתיות רחבות עוברות אל מקום העבודה. אסטרטגיה אמינה צריכה לשלב תרבות, תמריצים ומוסדות ולבדוק כיצד הם פועלים בתוך ההקשר המקומי.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 6 באוגוסט 2026