רוכשי נשק בתקופת הקורונה בלטו גם בעמדות אנטי־מערכתיות — אך הקשר אינו סיבתי
בסקר אמריקאי של 32,540 משיבים, משקי בית שרכשו נשק בזמן המגפה דיווחו על יותר אי־אמון, אמונות קונספירטיביות, מחאה ותמיכה באלימות פוליטית גם לעומת בעלי נשק ותיקים; הנתונים אינם מראים מה גרם למה.
קרדיט תמונה: מקור התמונה Infrogmation of New Orleans CC BY-SA 3.0 Wikimedia Commons
רוכשי נשק בזמן המגפה דיווחו על יותר אי־אמון, קונספירציות, מחאה ותמיכה באלימות גם לעומת בעלי נשק ותיקים; המחקר מראה קשר, לא כיוון סיבתי.
מה שאלו החוקרים?
החוקרים שאלו אם רכישת נשק במהלך משבר הקורונה קשורה לארבעה ממדים של פגיעוּת דמוקרטית: אי־אמון בממשלה, אמונות קונספירטיביות, השתתפות במחאות ותמיכה באלימות פוליטית. הם ביקשו לדעת אם רוכשי התקופה שונים לא רק מן הציבור שאינו מחזיק נשק אלא גם מבעלי נשק ותיקים שלא קנו נשק נוסף בזמן המגפה.
שאלה נוספת נגעה למניעי הקנייה. המאמר בוחן אם מי שציינו סיבות פוליטיות לרכישה מציגים דפוסים אנטי־מערכתיים חריפים יותר מרוכשים שציינו תחביב, הגנה מפני פשיעה, קורונה או סיבות אחרות.
מי השתתף בסקר ומתי?
המאמר המפורסם כולל 32,540 משיבים בשלושה גלים: 29 בדצמבר 2020 עד 11 בינואר 2021, 2 באפריל עד 3 במאי 2021, ו־24 ביוני עד 6 ביולי 2021. המשתתפים גויסו דרך PureSpectrum, שמאגדת ומסירה כפילויות בין פאנלים מקוונים בתשלום.
הדגימה התבססה על מכסות ושוקללה לפי גזע ומוצא, מגדר, גיל, השכלה, אזור, ומידת העירוניות של המחוז. החוקרים הפעילו בדיקות קשב פתוחות וסגורות וסיננו משיבים לא קשובים, כפולים או אוטומטיים למחצה.
כיצד הוגדרה רכישה בתקופת המגפה?
המשיבים נשאלו אם הם או אדם אחר במשק הבית רכשו נשק במהלך המגפה. תשובה חיובית יצרה את קטגוריית ״רוכשי הנשק בתקופת המגפה״, גם כאשר המשיב עצמו לא היה הקונה.
הניסוח מודד גישה לנשק ברמת משק הבית אך אינו חופף לחלוטין לרכישה אישית. לכן אין לקרוא לכל חברי הקבוצה ״אנשים שקנו בעצמם״, והמאמר מציג את המגבלה במפורש.
מדוע נדרשה השוואה לבעלי נשק ותיקים?
בעלות על נשק קשורה זה זמן רב לזהות פוליטית, לאקטיביזם ולתפיסות של הגנה עצמית ומדינה. השוואה רק למי שאינם בעלי נשק הייתה עלולה לייחס לרכישה החדשה הבדלים שקיימים אצל בעלי נשק בכלל.
הקבוצה האמצעית כוללת בעלי נשק שלא רכשו נשק נוסף בזמן הקורונה. כאשר רוכשי התקופה נבדלים גם מהם, מתקבלת ראיה לכך שהם תת־קבוצה ייחודית יותר ולא רק השתקפות של בעלות קודמת.
כיצד נמדד אי־אמון בממשלה?
המשיבים דירגו כמה הם נותנים אמון בבית הלבן, בקונגרס, בממשלת המדינה וברשות העירונית שיעשו את הדבר הנכון בטיפול בקורונה. לצורך התוצאות המרכזיות הוגדר אי־אמון כדיווח על מעט מאוד אמון או על היעדר אמון.
זהו בראש ובראשונה מדד לאמון בטיפול במגפה ולא בכל תפקודי השלטון. בדיקה מאוחרת יותר הראתה מתאמים גבוהים עם שאלות אמון כלליות, אך אינה הופכת את המדד המקורי למדד כולל של לגיטימיות משטרית.
מה נמצא לגבי אמון במוסדות?
לאחר התאמה למשתנים אחרים, רוכשי הנשק בתקופת המגפה היו בסבירות גבוהה ב־7–10 נקודות אחוז לדווח על אי־אמון בארבעת המוסדות לעומת מי שאינם בעלי נשק. בעלי נשק ותיקים היו בסבירות גבוהה ב־3–6 נקודות אחוז לדווח על אי־אמון לעומת מי שאינם בעלי נשק.
ברוב המוסדות גם הפער בין רוכשי התקופה לבעלי הנשק הוותיקים היה מובהק. התוצאה מלמדת שהקבוצה החדשה הייתה חסרת אמון במיוחד, אך אינה קובעת אם האמון הנמוך קדם לרכישה.
כיצד נמדדו אמונות קונספירטיביות?
המחקר השתמש בחמישה פריטים: שתי טענות כוזבות על הקורונה, הסכמה עם רעיונות QAnon ושתי טענות על הוגנות בחירות 2020. תשובות הוגדרו כאמונה קונספירטיבית רק כשהביעו את העמדה החד־משמעית ביותר לטובת הטענה.
הבחירה בסף מחמיר מצמצמת מקרים עמומים אך אינה מודדת את כל עולם האמונות הקונספירטיביות. חלק מן הפריטים הוצגו בגלים שונים, ולכן אין לפרש אותם כמבחן אחיד שחזר אצל כל משיב בכל נקודת זמן.
מה נמצא לגבי קונספירציות?
בכל חמשת הפריטים רוכשי הנשק בתקופת המגפה דיווחו על יותר אמונה קונספירטיבית. לדוגמה, 17.2% תמכו בטענה שחיסוני קורונה מכילים שבבי מעקב, לעומת 5.5% מבעלי הנשק הוותיקים ו־7.2% ממי שאינם בעלי נשק.
בהסכמה חזקה עם רעיונות QAnon הפער היה 13.3% לעומת 1.8% ו־2.7%, ובהסכמה שטראמפ היה מנצח בספירה הוגנת הוא היה 41.3% לעומת 26% ו־15.4%. הפערים נשמרו במודלים עם בקרות למפלגתיות, אידאולוגיה ומאפיינים אחרים.
כיצד נמדדה השתתפות במחאות?
המשיבים נשאלו אם השתתפו במחאה במהלך המגפה, ולאחר תשובה חיובית ציינו אם המחאה עסקה בגזענות או אלימות משטרתית, בהגבלות קורונה או בהוגנות הבחירות. שתי הקטגוריות האחרונות נתפסו במאמר כמחאות המאתגרות ישירות פעולה או הכרעה של המדינה.
המחקר אינו מתייחס לכל מחאה כאיום דמוקרטי, ומכיר בכך שמחאה יכולה לחולל שינוי חיובי. עניינו הוא בצירוף בין גישה לנשק, אי־אמון ופעולה פוליטית מחוץ לערוצים מוסדיים.
מה נמצא לגבי מחאה?
רוכשי הנשק בתקופת המגפה דיווחו בשיעורים גבוהים יותר על השתתפות במחאות בכלל ועל מחאות בנושא הגבלות הקורונה והוגנות הבחירות. ההבדלים נותרו גם לאחר בקרות דמוגרפיות ופוליטיות.
הנתון הוא דיווח עצמי על נוכחות, לא תיעוד של אופי האירוע או התנהגות המשתתף בתוכו. הוא גם אינו מראה שהנשק נלקח למחאה או שהמחאה הייתה אלימה.
כיצד נמדדה תמיכה באלימות פוליטית?
המדדים כללו אישור לשימוש של אחרים באלימות אם בחירות ייתפסו כלא הוגנות, תמיכה בהסתערות על הקפיטול, רגשות חיוביים כלפיה ויחס כלפי מבצעיה. השאלות נוספו ונמדדו בהתאם למועד 6 בינואר ולגלי הסקר.
אלה מדדי עמדה ורגש, לא מדדים לביצוע אלימות או לתוכנית להשתמש בנשק. המחברים בחרו שאלות קונקרטיות כדי לצמצם עמימות, אך גם הן רגישות לניסוח ולרצייה חברתית.
מה נמצא לגבי תמיכה באלימות?
בכל המדדים רוכשי הנשק בתקופת המגפה הביעו יותר תמיכה באלימות או יחס חיובי יותר כלפי אירועי 6 בינואר לעומת קבוצות ההשוואה. הקשרים נשמרו במודלים שכללו מפלגתיות, אידאולוגיה, הכנסה, דמוגרפיה ומשתנים נוספים.
הממצא מדאיג משום שגישה לנשק ועמדות התומכות באלימות מרוכזות באותה קבוצה. עם זאת, אין ממנו ראיה שהנשק נרכש לשם אלימות או שמי שהביע עמדה יבצע פעולה.
מה פירוש רכישה מסיבות פוליטיות?
החוקרים איגדו שלוש תשובות: הגנה מפני הממשלה, הגבלות הסגר והבחירות. הם השוו אותן לסיבות אחרות ובהן תחביב, ציד או קליעה למטרה, הגנה מפני פשיעה, קורונה וסיבות נוספות.
בתוך קבוצת רוכשי הנשק, מי שציינו סיבה פוליטית נטו במיוחד לאי־אמון, לקונספירציות ולהשתתפות במחאות. זהו ניתוח של מניע מדווח בדיעבד, ולכן הוא אינו אימות חיצוני של הסיבה בפועל.
האם המחקר מוכיח שקנייה גורמת לעמדות אנטי־מערכתיות?
לא. החוקרים מצהירים שהניתוחים אינם סיבתיים ואינם יכולים לקבוע שרכישה גורמת לאי־אמון, לקונספירציות, למחאה או לתמיכה באלימות, וגם לא שהעמדות האלה גורמות לרכישה.
העיתוי של המשבר תומך בשאלה התאורטית אך אינו מחליף הקצאה אקראית או מדידה של עמדות לפני ואחרי הקנייה. גורמים לא נמדדים, ובהם תחושת איום או חרדה, עשויים להסביר חלק מן הקשרים.
אילו מגבלות נוספות חשובות?
PureSpectrum הוא פאנל מקוון בתשלום ולא מדגם הסתברותי, אף שהחוקרים השתמשו במכסות, משקולות ובדיקות איכות. אנשים שאינם מצטרפים לפאנלים כאלה עשויים להיות שונים מן המשיבים בדרכים שהשקלול אינו מתקן.
השאלות עוסקות במשק הבית, בדיווח עצמי ובהתנהגויות רגישות, וחלקן השתנו בין גלים. התוצאות מתייחסות לארצות הברית בתקופה החריגה של 2020–2021 ואין להשליכן אוטומטית למדינות או לתקופות אחרות.
מהי המשמעות הדמוקרטית הזהירה?
המחקר מזהה תת־אוכלוסייה שבה גישה חדשה לנשק מצטלבת עם פחות אמון במוסדות ועם יותר קבלה של טענות ופעולות אנטי־מערכתיות. עבור מחקר ומדיניות, הצירוף חשוב גם בלי לדעת איזה גורם קדם לאחר.
המסקנה אינה שבעלי נשק או משתתפי מחאה הם אלימים, ולא שמחאה היא כשלעצמה בעיה דמוקרטית. היא מצדיקה מעקב מדויק יותר אחר מסלולי רכישה, מידע כוזב, אמון ותמיכה באלימות תוך הבחנה בין עמדה, מחאה שלווה ומעשה אלים.
היכן אפשר לקרוא את המקור המלא?
גרסת כתב יד מלאה של המחקר זמינה בסדרת ניירות העבודה של Institute for Policy Research. זו גרסה מוקדמת מאוגוסט 2022, ולכן פרטי המדגם המעודכנים בדף זה נשענים על המאמר המפורסם.
הגרסה הסופית, פרטי המחברים ונספחי המאמר זמינים דרך DOI 10.1177/10659129241249662. המאמר פורסם לראשונה אונליין ב־16 במאי 2024 ונכלל בכרך 77, גיליון 3 של Political Research Quarterly.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 16 באוגוסט 2026