לא כל רשת היא תיבת תהודה: חשיפה אידאולוגית בבחירות 2013
שירה דביר־גבירצמן, יריב צפתי ואריקה מנכן־טרווינו שילבו סקר עם יומני גלישה בפועל ומצאו ברירה אידאולוגית — אך גם מרחב מקוון מגוון בהרבה מן הדימוי של בועות סגורות.
גולשים נטו לבחור מקורות תואמי עמדה, אבל הגלישה האידאולוגית הייתה חלק קטן מן השימוש הכולל והרשת נשארה מרובת חיבורים.
מהם מושגי היסוד?
חשיפה סלקטיבית היא בחירה במידע התואם עמדה קיימת; הימנעות סלקטיבית היא התרחקות ממידע שמאתגר אותה. שני התהליכים יכולים להתרחש בנפרד, ולכן ביקור באתר של המחנה אינו מוכיח כשלעצמו הימנעות מן המחנה האחר.
תיבת תהודה מתארת סביבת מידע סגורה יחסית שבה מסרים דומים חוזרים ומתחזקים. יומן גלישה מתעד כתובות שנפתחו בפועל במכשיר, ובכך משלים סקר התלוי בזיכרון ובהגדרה של המשיב למה נחשב ביקור.
איזו שאלה המחקר מבקש לפתור?
הוויכוח על האינטרנט מציב שתי תחזיות הפוכות. היצע עצום של מקורות יכול לחשוף אזרחים לעמדות מגוונות, אך אותה יכולת בחירה יכולה גם לאפשר להם להרכיב תפריט חד־צדדי המתאים בדיוק לעמדתם.
החוקרים בודקים לא רק אם שמאלנים פונים שמאלה וימנים ימינה, אלא גם כמה נפוצה גלישה אידאולוגית בתוך כלל השימוש והאם קהלי האתרים מבודדים זה מזה. הם שואלים בנוסף אם תשובות בסקר מתארות היטב את האתרים שבהם אנשים ביקרו בפועל.
כיצד נאספו הנתונים?
402 משתתפים בישראל הסכימו להתקין תוכנת מעקב במחשבים השולחניים או הניידים שלהם במשך שבעה שבועות לפני בחירות ינואר 2013. הם גם מילאו שאלון שכלל מיקום עצמי על סולם שמאל–ימין ושאלות על שימוש במקורות חדשות.
המערכת תיעדה 661,483 כתובות אינטרנט מתוך 15,976 אתרים. החוקרים אינם טוענים שזהו מדגם הסתברותי של כלל הציבור: ההשתתפות דרשה הסכמה למעקב טכנולוגי והמדגם אינו משחזר במדויק כל קבוצה באוכלוסייה.
כיצד סווגו האתרים?
כדי למקד את עבודת הקידוד נבחרו 3,359 אתרים שכיסו 83% מכלל הכתובות שנצפו. בשלב הראשון קודדו אתרים כעוסקים בפוליטיקה או לא, ובשלב השני סווגו האתרים הפוליטיים כבעלי נטייה שמאלית, ימנית או ללא זיהוי אידאולוגי ברור.
הקידוד נעשה ברמת האתר ולא ברמת כל כתבה או עמוד. לכן ביקור באתר שסווג ימני או שמאלי נחשב חשיפה למקור אידאולוגי גם אם העמוד המסוים היה חדשותי כללי, הבחנה חשובה כשמפרשים את עוצמת התוצאה.
כמה מן הגלישה הייתה פוליטית ואידאולוגית?
רק 5% מן האתרים המקודדים סווגו פוליטיים, אך הם משכו 15% מן הגלישה. בתוך הקבוצה הפוליטית נמצאו 16 אתרים שמאליים ו־40 ימניים, והם יחד היו 18% מן הגלישה הפוליטית.
במונחי כלל הפעילות, מקורות בעלי זיהוי שמאלי או ימני היו אפוא בערך 3% מן הגלישה שנמדדה. המספר אינו מבטל את השפעתם האפשרית, אך הוא מציב גבול לטענה שכל חוויית האינטרנט של המשתתפים הייתה אידאולוגית.
מי ביקר באתרים שמאליים וימניים?
45% מן המשתתפים פתחו לפחות כתובת אחת באתר שסווג ימני ו־24% פתחו לפחות כתובת אחת באתר שסווג שמאלי. הפער משקף גם את מספר המקורות ואת סביבת הבחירות הספציפית, ואינו מדד ישיר לעוצמת העמדות בציבור כולו.
עמדה שמאלית יותר בסקר נקשרה לשימוש במקורות שמאליים, ועמדה ימנית יותר נקשרה לשימוש במקורות ימניים. הקשר ניכר יותר ביומני ההתנהגות מאשר בשאלות שבהן המשתתפים ניסו לזכור בעצמם באילו אתרים ביקרו.
האם קיצוניות אידאולוגית יצרה ברירה והימנעות?
ככל שהמשיב היה רחוק יותר ממרכז סולם שמאל–ימין, כך גדלה החשיפה בפועל לאתר התואם את מחנהו. תוצאה זו תומכת בברירה של מידע מחזק, גם לאחר שהמחברים מביאים בחשבון משתנים נוספים.
לעומת זאת, קיצוניות לא ניבאה באופן עקבי פחות ביקורים במקורות מן הצד האחר. הממצא מבחין בין משיכה אל הדומה לבין חסימה של השונה: הראשונה קיימת, אך השנייה אינה נובעת ממנה אוטומטית.
האם רוב האנשים חיו בתוך בועה חד־צדדית?
כמחצית מן המשתתפים לא ביקרו בשום אתר שסווג אידאולוגית, כשליש ביקרו רק בצד אחד וכחמישית ביקרו גם בשמאל וגם בימין. נוסף על כך, 20% לא ביקרו בשום אתר פוליטי לאורך תקופת המדידה.
החשיפה החד־צדדית קיימת ולכן אינה תופעה שולית לחלוטין, אך היא אינה מתארת את כלל המדגם. עבור רבים, החדשות הגיעו מאתרים שלא קיבלו תווית אידאולוגית מובהקת או שהגלישה כלל לא הייתה פוליטית.
מה מלמד מבנה רשת הקהלים?
החוקרים בנו רשת שבה אתרים מחוברים כאשר אותם אנשים ביקרו בשניהם. כמעט כל אתר שהגיע לפחות ל־3% מן המשתתפים חלק קהל עם לפחות 80% מן האתרים האחרים, והכללת האתרים הקטנים הניבה ריכוזיות רשת של 11% בלבד.
כלומר, גם כאשר מקור מסוים נושא זהות אידאולוגית, קהלו אינו בהכרח קהילה נפרדת. חפיפת הקהלים מצביעה על תנועה בין מקורות ומחלישה תיאור של איים תקשורתיים אטומים, בלי להוכיח שכל אדם פגש טיעון נגדי משמעותי.
עד כמה דיווח עצמי תאם את יומני הגלישה?
המתאם בין דיווח המשתתפים לבין הביקור שנרשם לכל אתר נע בין 0 ל־0.38, והממוצע היה 0.18. 83% מן המשתתפים שאמרו כי ביקרו באתר אידאולוגי מסוים לא תועדו בו בתקופת היומן.
אי־התאמה אינה בהכרח שקר: אנשים יכולים לשכוח, לייחס ביקור לתקופה אחרת, לגלוש ממכשיר שלא נמדד או להבין אחרת את שם המקור. עם זאת, היא מראה שמסקנות על תפריט מדיה אינן צריכות להישען על זיכרון בלבד.
מדוע חשוב לשלב סקר עם עקבות דיגיטליים?
הסקר מספק עמדה פוליטית, מאפייני רקע ותפיסה עצמית שאין להסיק בבטחה מכתובת אינטרנט. היומן מספק התנהגות בפועל בתדירות וברזולוציה שהמשיב מתקשה לשחזר בדיעבד.
החיבור ביניהם מאפשר לבדוק אם אידאולוגיה מנבאת בחירה ממשית ולא רק הצהרה. הוא גם חושף פער מדידה מהותי, ולכן מחקר המבוסס על אחד משני המקורות בלבד עלול לקבל תמונה חלקית.
אילו מגבלות טכנולוגיות ומתודולוגיות יש למחקר?
המעקב כיסה מחשבים שולחניים וניידים ולא טלפונים ניידים, ומשתמשים נוספים באותו מחשב יכלו להוסיף גלישה שאינה של המשתתף. חלון השאלון ותקופת היומן גם לא היו חופפים לחלוטין, ולכן חלק מן הפער בין דיווח להתנהגות עשוי לנבוע מן התזמון.
התוכנה רשמה כתובות ולא את מלוא התוכן מאחורי אזורים מוגנים בסיסמה; דפי פייסבוק היו 7% בלבד מן הדפים שנמדדו. המחקר נערך לפני המעבר הנרחב יותר לצריכת חדשות באפליקציות וברשתות חברתיות, ולכן אין להעתיק את שיעוריו ישירות לסביבת המדיה הנוכחית.
על מי אי אפשר להכליל מן המדגם?
אזרחים ערבים בישראל הוצאו מן הניתוח מפני שמדד האידאולוגיה והסיווג של מקורות עבריים לא התאימו באותה צורה לדפוסי המדיה שלהם. גם הציבור החרדי יוצג בחסר ניכר — 0.5% במדגם לעומת 8.2% באוכלוסייה שאליה השוו החוקרים.
המדגם היה מצטרף ולא אקראי, ולכן האחוזים מתארים את 402 המשתתפים ולא אומדן מדויק לכלל הבוחרים. החוזקה היא התאמת סקר ליומן מפורט; המחיר הוא זהירות גבוהה יותר בהכללה.
מה אפשר להסיק על תיבות תהודה — ומה לא?
אפשר להסיק שבתקופה שנבדקה הייתה נטייה אמיתית לבחור מקורות תואמי עמדה, במיוחד אצל בעלי אידאולוגיה קיצונית יותר. במקביל, האתרים האידאולוגיים תפסו חלק קטן מן הגלישה, קהלים חפפו והימנעות מן הצד האחר לא הופיעה כתמונת ראי הכרחית.
אי אפשר להסיק שאין תיבות תהודה בשום פלטפורמה, קבוצה או תקופה, וגם לא שהחשיפה המועטה חסרת השפעה. המחקר מספק תמונה תחומה של גלישת מחשב במדגם ישראלי ערב בחירות 2013 ומזהיר מפני שימוש גורף מדי במטפורה.
מהי המשמעות למחקר ולמדיניות ציבורית?
לפני שמעצבים התערבות נגד קיטוב, חשוב להבחין בין בחירה במקור מוכר, הימנעות פעילה ממחלוקת ובידוד רשת ממשי. כל מנגנון דורש מדד אחר ופתרון אחר, והצגתם כתופעה יחידה עלולה להוביל לאבחון שגוי.
חוקרים ופלטפורמות צריכים לשלב עקבות התנהגותיות בהסכמה עם סקרים, תוך הגנת פרטיות ושקיפות לגבי מה נמדד. לקובעי מדיניות, התוצאה מציעה למדוד את היקף התופעה ואת חפיפת הקהלים לפני שמייחסים לכל גלישה פוליטית מבנה של בועה סגורה.
היכן אפשר לקרוא את המקור המלא?
עותק מלא שהעלו המחברים זמין בעמוד המאמר ב־ResearchGate. הוא כולל את תהליך הדגימה והקידוד, המודלים הסטטיסטיים וניתוח רשת הקהלים.
פרטי הגרסה הרשמית זמינים דרך DOI 10.1177/1461444814549041. המאמר פורסם אונליין ב־2 בספטמבר 2014 והופיע ב־New Media & Society, כרך 18, גיליון 5, עמ׳ 857–877.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 3 באוגוסט 2026